## Keli Chemdah on Torah, Emor

###### Keli Chemdah on Torah, Emor 6:1
[Keli Chemdah on Torah, Emor 6:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/6:1)

(כ"ג א' ב') וידבר ד' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו'. וכתב הרמב"ן ז"ל בזה"ל אין לכהנים עסק בעניני המועדות יותר מאשר לישראל בהם ע"כ לא הזהיר בפרשה הזאת אהרן ובניו רק בנ"י שיכלול את כלם כאחד כי לא פירש קרבנות המוספין בפרשה הזאת. אבל הזכיר המועדים כאן בתו"כ בעבור שהם ימי הקרבנות וירמוז עליהם כמו שאמר והקריבם אשה לד'. ואמר בסוף הפרשה אלה מועדי ד' אשר תקראו אותם מקראי קודש להקריב אשה לד' עולה ומנחה זבח ונסכים אבל לא האריך לבאר המוספין שינהגו להם במדבר ואחר שמנה באי הארץ בחומש הפקודים וצוה לאלה תחלק הארץ ביאר המוספין כולן בפרשת פנחס שיעשו אותם בארץ מיד ולדורות וע"כ אמר ביום הכיפורים כאשר צוה ד' את משה שעשה כן במדבר והזכיר בפרשה זו כבש העומר וכבשי העצרת בידוע שלא ינהגו אלא בארץ שהן באים בגלל הלחם שנאמר בו כי תבואו אל הארץ וגו' עכ"ל הרמב"ן ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 6:2
[Keli Chemdah on Torah, Emor 6:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/6:2)

והנה כונת רבינו הרמב"ן ז"ל מבוארת דלכן לא הוזכר כאן אהרן ובניו יען שכאן לא צוה השי"ת כלל על הקרבות הקרבנות במועדים כי הקרבות קרבנות הרגלים החייבים מצד הרגלים לא ינהגו במדבר כלל לכן התורה סתמה ענין הקרבנות רק רמזה שהימים הם ימי קרבנות בארץ ולא הזכיר בפירוש אלא כבשי העצרת וקרבנות העומר וזה מפני שלא נוכל לבוא לידי טעות כי הם באים בשביל העומר והלחם ומפורש בתורה כי תבואו אל הארץ ולזאת בקרבנות יוה"כ בפ' אחרי שנהגו במדבר כתב בתוה"ק ויעש כאשר צוה ד' אמנם כל קרבנות אלו של הרגלים לא הי' קרבין במדבר אך עדיין קשה ממוספין שהי' קרבין במדבר אך באמת לא נזכר כאן כלל פ' מוספין משום שלא רצה שינהגו להם במדבר. אתד"ק:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 6:3
[Keli Chemdah on Torah, Emor 6:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/6:3)

אך דבריו הקדושים סתומים וחתומים לכאורה דהרי מבואר מריש דה"ק דמוספין הי' קרבין במדבר מדצריך לומר דלכן אמר אל בנ"י משום שלא הוזכר כאן המוספין דאל"כ כמו שאמר על כבשי עצרת ועומר דכיון דלא נהגו אלא בא"י אע"כ שהזכירם כאן לא הוזכר אהרן ובניו א"כ הי' יכול להזכיר פ' המוספין ג"כ וע"כ דכונתו דמוספין הי' קרבין במדבר וא"כ אם הי' מזכיר המוספין הי' צריך לדבר לאהרן ובניו וא"כ מה זה שכתב אח"כ דלכן לא הוזכר המוספין מפני שלא רצה שינהגו להם במדבר הרי באמת הי' קרבין במדבר כמו שמוכח מריש דבריו הקדושים ועוד דאין זה טעם מספיק למנוע הזכרת מוספין והול"ל כי תבואו אל הארץ וכמו שהוזכר שתה"ל וקרבנותיהן והזכיר בהם כי תבואו אל הארץ וראיתי לרבינו הגדול בעל פנים יפות ז"ל שכ' ע"ד הרמב"ן ז"ל בזה"ל ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל שהרי בפירוש אמרו במנחות (דף מ"ה ע"ב) ר"ע אומר וכו' נמצא מה שאמר בחומש הפקודים קרב במדבר נראה שהבין רבינו בעל הפלאה ז"ל בדעת הרמב"ן ז"ל דלא קרבו מוספין במדבר ובאמת המעי' היטב יראה שמוכרח שאין זה כונת הרמב"ן ז"ל וכמוש"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 6:4
[Keli Chemdah on Torah, Emor 6:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/6:4)

אמנם האיר ד' את עיני ועמדתי על כונת הרמב"ן ז"ל עפ"ד הגמרא חגיגה (דף ו' ע"ב) ר"ע אומר שבטו של לוי שלא עבדו ע"ז הם הקריבו עיי"ש. מבואר שם דתמידין ומוספין שהי' קרבין במדבר רק שבט לוי הקריבו ולישראל לא הי' חלק בהם מצד שמנודין הי' לשמים מחטא העגל. ומעתה א"ש מאוד דברי הרמב"ן ז"ל דלכן לא הזכיר כאן אהרן ובניו כיון שלא הוזכר כלל קרבנות כאן דאותם קרבנות שהזכיר לא הי' קרבין במדבר כמבואר במנחות שם ואותן שנאמרו בחומש הפקודים והי' קרבין במדבר אותם לא זכר כאן ואח"כ כתב הרמב"ן ז"ל הטעם דלא זכר אותם כאן כיון שכאן דיבר לכל ישראל ובמדבר לא רצה שינהגו "להם" היינו לכל ישראל כי אם לשבט לוי בלבד ולכן כאן שדיבר לכל ישראל דיעשו המועדים לא רצה להזכיר הקרבנות שהי' קרבין במדבר ולהם לא יהי' חלק בזה וז"ב ואמת בכונת הרמב"ן ז"ל. והנה בדרושים שלנו כתבנו פירוש דברי הירושלמי מס' ר"ה פ"ד סוף ה"ח דאיתא שם בזה"ל ר' משרשי' בשם ר' אידי בכל הקרבנות כתיב חטא ובעצרת לא כתיב חטא (בפ' פנחס בכל הקרבנות כתיב ועשיתם שעיר עזים אחד "לחטאת" ובעצרת לא כתיב לחטאת אלא שעיר עזים אחד. פ"מ וק"ע) אמר להם הקב"ה כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם עכ"ל. ותמהו המפורשים א"כ אמאי הכא בפ' אמור בקרבן שתה"ל כתיב ועשיתם שעיר עזים אחד "לחטאת". וראיתי למי שכ' דשתה"ל דעצרת אינן מחמת קבלת התורה רק להתיר חדש לגבוה אך המעי' ברמב"ן ז"ל יראה דכל עיקרו דשתה"ל הוא מכח קבלת התורה עיי"ש אמנם לענ"ד נראה ביאור דברי הירושלמי כיון דכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר ולא הקריבו אז אלא שבט לוי בלבד שלא עבדו ע"ז א"כ הקבלת התורה נשאר אצלם בשלימות ושפיר לא כתיב "לחטאת" כיון שקיבלו עליהם עול תורה ולא נתבטל מהם כלל ולכן בפ' פנחס שנאמר פרשת המוספין כיון שבמדבר נאמר שינהגו בהם מיד וזה רק לשבט לוי לכן כתיב בי' לחטאת משא"כ בפ' אמור דלא נהגו במדבר ונאמרו לכל ישראל כשיבואו בארץ שפיר כתיב בהן "לחטאת" כיון דלא שייך לומר כיון שקיבלתם עליכם עול תורה כיון שנתבטל אח"כ ע"י חטא העגל. אמנם לפמ"ש הרמב"ן ז"ל כאן דמה שנאמר בחומש הפקודים דיני המוספין נאמר לבאי הארץ שינהגו בהן בארץ וצריך לומר לדעת הרמב"ן ז"ל דאע"ג דשבט לוי הקריבו במדבר כל מ' שנה המוספין לא ניכתב בתורה עד אז שהי' לאחר כיבוש סיחון ועוג ומתו כל הדור ההוא אז נאמר פרשת תו"מ לכל ישראל וזה הוא הפרשה האמורה בחומש הפקודים וא"כ נסתרו דברינו והדר"ל הקושי' על הירושלמי דאמאי בפרשת פנחס לא נזכר חטאת וכאן נזכר חטאת בעצרת:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 6:5
[Keli Chemdah on Torah, Emor 6:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/6:5)

אמנם לאחר העיון גם לפ"ד הרמב"ן ז"ל נכון הדבר מאוד דדוקא בפ' פנחס שנאמרה הפרשה לבאי ארץ דנתכפר להם לגמרי חטא העגל דלכן ניתן לכל ישראל קרבנות אלו שהם לא הי' בחטא העגל ולא הי' מנודין לזאת יתכן לומר עליהם כיון שקיבלתם עליכם עול תורה אמנם כאן בפ' אמור שנאמר לדור המדבר אע"ג שלא הי' נוהג במדבר כלל אלא בא"י מ"מ כיון שנאמר להם והם הי' בחטא העגל ונתבטל קבלת התורה הראשונה לכן כתיב חטאת גם בעצרת וז"נ בס"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 6:6
[Keli Chemdah on Torah, Emor 6:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/6:6)

עוד כתב הרמב"ן ז"ל הזכיר שבת במועדי ד' וכו' שגם הוא שם מועד נקרא אותו מקרא קודש ואחרי כך הבדיל שאר המועדות ממנו וכו' אלה הם מועדי במלאכת עבודה אבל השבת תשמרו לעשות אותם שבת שבתון מכל מלאכה שבעולם כי יזהור בשבת פעמים רבות וירמוז עוד בכאן כי גם בבואו באחד מן המועדים לא תדחה לעשות בה אוכל נפש עכ"ל. מבואר מדברי רבינו ז"ל דלכן הזכיר שבת בתוך המועדות לרמז שני דברים. א) דדוקא יו"ט אינו אסור אלא מלאכת עבודה אבל שבת נקרא משום זה שבת שבתון שאסור בו כל מלאכה שבעולם (ולשון רבינו ז"ל "תשמרו לעשות אותה שבת שבתון מכל מלאכה שבעולם מורה שיש עלינו חיוב שמירה בזה שיהי' בשבת שבתון מכל מלאכות שבעולם וי"ל דכונתו עפ"מ שכתבתי בספרי דשימור היינו בלב והיינו שגם במחשבה אסור לנו אפי' מלאכת או"נ כמו שמוכרח ממן שאמר מרע"ה לישראל את אשר תאפו אפו אע"ג דלא הי' צריך אלא מחשבה וכ"כ מזה במק"א ואכ"מ). ב) שבא לרמז דלא נימא נהי דבשבת אסור מלאכת או"נ היינו דוקא כשאינו חל בו יו"ט דליכא מצ"ע דשמחת יו"ט ושבת אינו מחויב בשמחה לכן אסור בו מלאכת או"נ משא"כ כשחל יו"ט להיות בשבת נימא הואיל ואשתרי אשתרי ובפרט או"נ דביו"ט ג"כ מותר רק מצד דחוי' א"כ י"ל דכמו דדוחה יו"ט ה"ה דדוחה שבת וכמסקנת רבא בזבחים (דף ל' ע"ב) דבדחוי' אמרי' מ"ל חד דחוי' מ"ל תרי דחיות קמ"ל קרא דכללא דבשבת תמיד אסור מלאכת או"נ:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 6:7
[Keli Chemdah on Torah, Emor 6:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/6:7)

ובזה נראה לענ"ד לפרש ד' המכילתא בפ' בא שהביא הרמב"ן ז"ל לקמן בסוף קרא דכל מלאכת עבודה ל"ת דאיתא שם בזה"ל אך אשר יאכל לכל נפש וגו' מקצת עבודה דוחה שבת ואין מקצת או"נ דוחה שבת וכתב ע"ז הרמב"ן ז"ל אבל מקצת או"נ לא נתפרש לי פרש"י וכו' עיי"ש ה שנדחק רבינו ז"ל לבאר ד' המכלתא אמנם להנ"ל י"ל דהנה בלא"ה קשה דלמה לי קרא דאין אוכל נפש דוחה שבת ואיך שייך בזה ק"ו מיו"ט הא שבת א"ח בשמחה ול"ש בו היתר מלאכת או"נ ועי' בתוס' פסחים (דף פ"ד ע"א) ד"ה ולא מילה שלב"ז דנראה מבואר דהיא מטעם עדל"ת מה ראי' לשבת ומה ק"ו זה מעבודה לכן נראה דכונת המכילתא ביו"ט שחל בשבת שיהי' מותר בו או"נ ולכן א"ש דנקטה רק מקצת או"נ והיינו אותם מלאכות שאסורין גם ביו"ט אלא שהתירם רק מקרא דאך אשר יאכל לכל נפש דבזה י"ל כיון דדוחה יו"ט ה"ה דידחה שבת אבל הוצאה והבערה דכתיב בהו ביום השבת ולא נאסרו ביו"ט כלל ל"ש לומר הואיל ודוחין יו"ט ה"ה דידחו שבת כיון דמלאכות אלו אינן נאסרין כלל ביו"ט למ"ד דס"ל הכי ולזה צריך אך למעט דרק ביו"ט עצמו מותר מלאכת או"נ אבל אם הוא גם שבת אסור מלאכת או"נ ומדוקדק הלשון מקצת או"נ. (וכתבתי עוד דרך לבאר ד' המכילתא אך כבר מועתק בספרי "חמדת ישראלי בדיני שבת במלאכת אופה בת' שם ולזאת לא העליתיו כאן על הספר עיי"ש) דהיינו אותן מלאכת או"נ שאסורין ביו"ט ג"כ אלא שהיתירן מצד עדל"ת באלו צריך קרא שלא ידחו שבת שבתוך הרגל:


###### Keli Chemdah on Torah, Emor 6:8
[Keli Chemdah on Torah, Emor 6:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Emor/r/6:8)

וי"ל בזה גם ביאור דברי המכילתא בפ' בא שם סוף פרשה ו' דאיתא שם בזה"ל ר' ישמעאל אומר אינו צריך הרי היא אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה היא ומה ת"ל עד בוקר אלא אם חל ששה עשר להיות בשבת מגיד שאינו נשרף אלא עד אור י"ז ר' יונתן אומר א"צ מה אם במקום שכל או"נ דוחה יו"ט אין שריפת נותר דוחה יו"ט מקום שאין מקצת או"נ דוחה את השבת א"ד שלא תהי' שריפת נותר דוחה אותן וצ"ע כונת ר"י מה כונתו שמדמה שריפת נותר לאו"נ ויליף לה מק"ו ג"כ מאותו טעם דמקצת או"נ א"ד שבת אמנם להנ"ל שהדבר מבואר עפ"ד התוס' פסחים הנ"ל שכ' דלכן לא ילפינן מילה שלב"ז מק"ו מאוכל נפש דדוחה יו"ט משום דאפשר לדחות דמה לאו"נ ביו"ט שהיא מצוה עוברת משא"כ מילה שלב"ז א"כ א"ש דברי ר' יונתן דמה יו"ט דאו"נ דוחה מ"מ שריפת נותר א"ד וע"כ הטעם משום דאינה מצוה עוברת דיכול לשרפו לאחר יו"ט א"כ מכ"ש שבת שחל בתוך הרגל דגם מקצת או"נ אסור בו א"כ מכ"ש שאין שריפת נותר דוחה אותו וז"פ. ובאמת דברי ר' ישמעאל תמוהין מאוד שפשיטא לי' דעל יו"ט ל"צ קרא שאינה דוחה יו"ט ועל שבת צריך קרא דמהיכ"ת נאמר דשבת קיל מיו"ט והרי כללא דשבת חמיר מיו"ט וכבר נתקשו בזה כל המפרשים ויען שמקרוב בת' לח"א כתבתי הרבה הערות דרך פלפול בד' המכילתא הנ"ל אמרתי להעתיק אותה פה לתועלת התלמידים להלהיב לבבם לתורה וז"ל שם: