## Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu

###### Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:1
[Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/1:1)

(ל"ב ג') כי שם ד' וגו'. מקרא זה ילפינן ברכת התורה, והרמב"ן ז"ל בהוספותיו למנין המצות של הר"מ ז"ל מנה מצות ברכת התורה, למצוה דאורייתא, ותמה על הר"מ ז"ל שלא מנאה במנין המצות ועיין בס' חמדת ישראל מ"ש בזה ואעבור פרשתא דא ואתני' וזה יצא ראשונה:


###### Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:2
[Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/1:2)

א) ז"ל הרמב"ן ז"ל, מצוה ט"ו שנצטוינו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו, והודיענו המעשים הרצוים לפניו שבהם ננחל חיי עוה"ב, וכאשר נצטוינו בברכה אחר האכילה כן נצטוינו בזו, ובפ"ג של ברכות אמרו מניין לברכת התורה לפני' מה"ת שנא' כי שם ה' אקרא וגו' ורצו ללמוד ברכת המזון לפניו שיהי' מה"ת ק"ו מזה אמרו מה תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה טעונה לפני', מזון שטעון לאחריו א"ד שטעון לפניו, ומשיבים ע"ז מדרך הפירכות מה לתורה שכן חיי עולם, ועוד דתנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו, וחפצם בזה כיון שב"ק אינו מברך לפני המזון והוא מברך לאחריו נלמד שברכה לאחריו בלבד הוא מה"ת, ולפיכך אינה בטילה מפני תקנתם בטבילת ב"ק וש"מ דקו"ח פריכא הוא, והעולה מזה שברכת התורה לפני' מצ"ע דאורייתא וכו' מכל זה נתבאר שהברכה הוא מה"ת ואין ראוי למנותה מצוה אחת עם הקריאה כמו שמקרא בכורים אינה מצוה אחת עם הבאתן וסיפור יצ"מ עם אכילת הפסח עכ"ל הרמב"ן ז"ל העתקתי כל דה"ק להבנת הענין שרוצים אנו לבאר, ומקודם נבאר סודה"ק שדוחה שאין לומר דנמנה אחת עם קריאת התורה כיון שהוא חלק ממצות ת"ת, כמו שאינו נמנה קריאת בכורים אחת עם הבאת בכורים אע"פ שלא יצויר הקריאה בלא הבאה, וכן סיפור יצ"מ עם הק"פ, נחשבין לב' מצות אך לכאו' אינו מובן הראי' מסיפור יצ"מ עם הק"פ, דהרי הם באמת שתי מצות דהרי ברור דאפי' בזמן שאין פסח איכא מצות סיפור יצ"מ, ואולי י"ל בדעת הרמב"ן ז"ל כיון דילפינן מקרא דמצ"ע דסיפור יצ"מ לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, אינה באמת המצוה דסיפור יצ"מ בלילי פסחים בלא פסח או מצה ומרור וא"כ הו"ל למיחשב למצוה אחת עם אכילת פסח או מצה ומרור ואעפ"כ נמנה לב' מצות, ה"ה ברכת התורה ולימוד התורה הוי ב' מצות, ובאמת מד' ר"ג במשנה כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא יד"ח היינו חובת סיפור יצ"מ, נראה דחובת סיפור יצ"מ אינו אלא בהדי המצות דפסח מצה ומרור וזה מוכרח לדעת הרמב"ן ז"ל, איברא דלכאורה י"ל שדעת הר"מ ז"ל באמת דאע"ג דהוא מה"ת אינו נמנה לב' מצות משום דאי אפשר למצות ברכת התורה בלי לימוד משא"כ בכורים והבאת בכורים שפיר נחשבין לב' מצות כיון דהבאת בכורים אפשר ע"י שליח משא"כ מקרא בכורים א"א ע"י שליח והוי מצוה שבגופו א"כ א"א למנותו למצוה אחת כיון שענינים חלוקים המה, לא מבעיא לדעת הרשב"ם ז"ל דאפי' אם השליח מביא הבעלים קורין א"כ בוודאי כן הוא אך אפי' לפ"ד התוס' בשם הירושלמי דאם השליח מביא ליכא מצות קריאה, א"כ במקום שיש חיוב קריאה ע"כ דהוא בעצמו הביאום מ"מ כיון דסוף כל סוף מצות הבאה אינה מצוה שבגופו, ומצות קריאה היא מצוה שבגופו שפיר נמנות בשתים משא"כ לימוד התורה וברכת התורה דא"א אלא בגופו ואין שום הבדל בין זל"ז ול"מ קריאה בלא לימוד שפיר י"ל דאינו נמנה אלא אחת וכן סיפור יציאת מצרים אפי' א"נ דסיפור יצ"מ בלילי פסחים אינו חיוב בלא אכילת פסח מומ"ר, מ"מ בעצם סיפור יצ"מ היא מצוה בפ"ע, ולזאת נמנית לב' מצות ובפרט שנ' דעת הר"מ ז"ל דהוי מצוה בפ"ע ומה שדרשינן בשעה שיש מצה ומרור מונחין לפניך היינו רק על הזמן אבל מי שנאנס וא"י לאכול מצה ומרור מ"מ יש עליו חיוב לספר ביצ"מ, וא"כ א"ר מזה לברה"ת ולימוד התורה שיהי' נמנה לב' מצות, ומה שיש לומר עוד בדעת הר"מ ז"ל דלכן ס"ל דנמנו למצוה אחת ואין ראי' מבכורים ומסיפור יצ"מ לפמ"ש ר' יונה ז"ל לחלק לענין מצות צריכות כוונה בין מצות התלויות בדיבור למצות התלויות במעשה, דתלויות בדיבור לכ"ע צריכות כוונה, אבל תלויות במעשה ל"צ כוונה, א"כ י"ל דה"ה לענין מנין המצות שפיר יש לחשבן לשתים ולזאת מקרא בכורים והבאת בכורים, וכן סיפור יצ"מ ואכילת פסחים נמנות לשתים כיון דהפעולות חלוקות משא"כ לימוד התורה וברכת התורה שפיר אין נמנות אלא אחת, ואין להקשות ממעשה יוהכ"פ והווידויין דאינן נמנין אלא אחת ז"א דהרי מצות ווידויים נמנית בפני עצמה מצוה כוללת לכל הווידויון בכל הקרבנות והסברא נותנת כן בתלויות בדיבור ותלויות במעשה יש למנות לשתי מצות, שו"ר די"ל גם לענין ברכת התורה למצות ת"ת דנמנית לשתי מצות כיון דמצות ת"ת יוצא אף בהרהור כיון דכ' והגית בו יומם ולילה גם בהרהור מקיים מצות ת"ת אמנם חיוב ברכת התורה הוא רק בלומד בפה אבל אם לומד בהרהור אע"ג דמקיים בזה מצות ת"ת מ"מ אינו מחויב בברכת התורה ועי' בשאג"א סי' כ"ד שהחליט כן בדעת הרמז"ל וא"כ ת"ת וברה"ת ענינים חלוקין המה דת"ת מקיים גם בהרהור וברה"ת א"צ אלא דוקא בלומד בפיו וא"כ שוב יש למנות הברכה מצוה בפני עצמה, ואם אמנם כי כתבנו בס' חמדת ישראל שאין לבעל שאג"א ז"ל שים מקור לדבריו דהרי כל סמיכתו משום דכ' כי שם ה' אקרא ואקרא היינו בפה ולמד הפי' בקרא כי שם ה' אקרא היינו בשעה שאני לומד בתורה דהוא שמותיו של הקב"ה הבו גודל לאלקינו היינו ברכת התורה, ובאמת פי' זה לא נמצא בשום מקום ועי' ברש"י ברכות שם ובכל הראשונים וביומא ד' ל"ז אך באמת עיקר ד' השאג"א ז"ל דמהרהר בד"ת א"צ לברך ברה"ת מבואר בש"ע סי' מ"ז ס"ד ועי' בנו"כ שנתקשו מה בין זה לכותב ד"ת אע"פ שאינו קורא חייב לברך כמבואר בס"ג אמנם בלבוש כ' בזה"ל ואפי' מי שכותב ד"ת אע"פ שאינו קורא חייב לברך ודוקא כותב שעושה מעשה בכתיבה לפיכך מברך אפי' אינו קורא אבל המהרהר בד"ת א"צ לברך שאין מברכין על המחשבה ובת' שב יעקב סי' מ"ט כ' לתרץ הקו' דמנ"מ בין כותב למהרהר בזה"ל דהנה באמת צריך ליתן טעם למה אינו מברך על הרהור כיון דעכ"פ עוסק בד"ת וי"ל משום דהמצות עשה של ת"ת יוצא מקרא דושננתם לבניך, ולמדתם את בניכם כמו שהביא הר"מ במצ"ע מ' י"א היא שצונו ללמוד תורה וזה הנקרא ת"ת והיא אמרו ושננתם לבניך כו' נמצא כוונת הקרא ופירושי' דוקא אדיבור ולא אהרהור כי בהרהור ל"ש ללמוד לבניו ולכך א"צ לברך אשר קדשנו במ' וצונו אם מהרהר משא"כ בהכתיבה דע"י כתיבה יכול ללמוד לאחרים עכ"ל, והנה עפי"ז נבין היטב מפני מה נשים אינם חייבות בברכת התורה אע"ג דחייבות ללמוד הדינים השייכים להם, ועי' בס' חסידים סי' שנ"ג באריכות גודל החיוב ללמוד לנשים דינים מה' שבת וכיו"ב אמנם להנ"ל א"ש מאוד שברכת התורה הוא רק משום שלומדים לאחרים, ולפ"ז בנשים דלא נצטוו בת"ת כלל ואין עליהן החיוב ללמד לבניהן תורה א"כ אינם בעיקר מצות ת"ת, ולכן אינן חייבות בברה"ת וז"נ, וד' השב יעקב יש להם מקום גדול בהלכה דהנה באמת אף להרמב"ן ז"ל דס"ל דברכת התורה דאורייתא וילפינן לה מדכ' כי שם ה' אקרא לא נשמע מזה אלא בת"ת דרבים שמשה רבינו אמר להם לישראל פ' שירה, ובמד"ר פ' וזאת הברכה אות ה' הלכה אדם מישראל "שעולה" לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שיברך תחלה, ומשה בשעה שזכה לקבל התורה תחלה בירך ואח"כ קרא עכ"ל נ' ג"כ דקאי רק על העולה לקרות בתורה שישמעו רבים בזה צריך לברך ברה"ת, שו"ר בקונטרס אחרון לשאג"א הביא בשם הג' בעל משכנות יעקב ז"ל שהראה ד' הירושלמי פ' ג' שאכלו ה' א' דמייתי הרמב"ן ז"ל בס' המצות כאן, מבואר שם בסוף הלכה דר"ז בעי בשלשה הקורין בתורה אי כ"א מברך תחלה וסוף, ואמר ר"ש בר אבדימי לא למדו ברה"ת מברכת הזימון אלא לרבים, ואם לרבים אפי' בינו לבין עצמו לא יברך אמר ר"א מרי עשאוה כשאר מצות של תורה מבואר כן דעיקר ברכת התורה הוא רק כשקורא לרבים וכמו דמצינו במרע"ה, והא דמברך ברה"ת אף בינו לבין עצמו הוא רק כברכת שאר המצות שחכז"ל תקנו לברך עליהן ומעתה יש מקום גדול לומר כד' השב יעקב דא"ח בברכת התורה כ"א כשיהי' ראוי לבילה, ללמוד לרבים דהיינו בדיבור אבל במחשבה גרידא ל"ש ברכת התורה, אפי' א"נ כדעת הרמב"ן ז"ל דגם בינו לבין עצמו חייב לברך ברה"ת מה"ת מ"מ עיקרו הוא בשביל שילמדו ברבים וא"כ בהרהור ל"ש ברה"ת וא"כ משכח"ל ת"ת בלי ברה"ת ולכן ס"ל לרמב"ן ז"ל דנמנית לשתים ומדמי לי' למקרא בכורים ויצ"מ ודו"ק בכל זה:


###### Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:3
[Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/1:3)

ב) והנה בעיקר פלוגתת הר"מ והרמב"ן ז"ל, השאג"א והצל"ח נתכוונו לדבר אחד לה"ר לדעת הרמז"ל דברה"ת לאו דאורייתא דאל"כ לרבינא דס"ל הרהור כדיבור דמי איך יפרנס המשנה בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפני' ולא לאחרי' הא ברה"ת דאורייתא וסתם ב"ק מתקרי בלילה, ולא בירך עדיין ברה"ת ואמאי לא יברך לפניו כיון דהרהור כדבור ויוצא ידי ק"ש בהרהור, א"כ ה"ה דחייב לברך ברה"ת ואמאי לא יהרהר לפניו א"ו דברה"ת לאו דאורייתא ועי' בצל"ח שכ' שזה ראי' ברורה לר"מ ז"ל, וראיתי להגאונים בעלי מפרשי הים, ז"ל בסוף הספר ים התלמוד בת' לחכ"א בדין ברה"ת שכ' דאין מכאן ראי' כלל, דהנה לכאורה קשה טובא כיון דתורה אין לה הפסק וזמן פטור ואיכא תמיד חיוב להגות בתורה, א"כ למה צריך לברך בכל יום ברה"ת נימא שאין חיוב רק פ"א ושוב אינו מברך, ומצינו כן בסוכה לחד מ"ד כיון דלא מפסקי לילות מימים א"צ לברך אלא פ"א, אמנם י"ל עפמ"ש הגאון בעל אבן העוזר ז"ל להשוות ש"ס דילן וירושלמי דמצריך דוקא שישנה על אתר ובגמ' דילן לא בעינן שישנה על אתר, דהירושלמי לשיטתו דס"ל דתלמוד א"צ לברך א"כ יש לימוד שא"צ ברכה א"כ הלימוד הזה הוי הפסק לענין הברכה לכן צריך שישנה על אתר משא"כ לגמ' דילן דגם לתלמוד צריך לברך. א"כ כיון דאיכא חיוב ללמוד תמיד וכל מה שלומד אינו הפסק שהכל צריך ברכה ולזאת א"צ שישנה על אתר ומעתה י"ל כיון דקיי"ל דעל הרהור אינו מברך א"כ יכול ללמוד בהרהור דמקיים והגית בו יומם ולילה וברכה א"צ א"כ משכח"ל הפסק לדידן ולכן צריך לברך בכל יום, אך הא דהרהור א"צ לבר' כתב האגור משום דהרהו' לאו כדיבור ולפ"ז לרבינא דס"ל הרהור כד"ד גם בהרהור צריך לברך וא"כ למ"ל הפסק ושוב לא משכח"ל הפסק מחיוב כל יום וא"כ לרבינא לשיטתו שפיר אמרינן במשנה דב"ק אינו מברך לפניו דאם אמרינן הרהור כד"ד א"צ לברך ברכת התורה בכל יום כיון דלא נפסק החיוב עיי"ש שהאריכו לפלפל בזה (ומ"ש שם להעיר מהא שלא ברכו בתורה תחילה וכתבו דמדרבנן הוי הפסק כיון דיוצא מה"ת בק"ש שחו"ע אינו מובן דהרי הוא להיפוך ממש ודוק היטב ועי' בפנים) אמנם לענ"ד אם נימא כדבריהם י"ל דהר"מ ז"ל לשיטתו הי' לו ראי' מזה דברכת התורה לאו דאורייתא דהנה הר"מ ז"ל בפ"א מה' ת"ת ה"ח פסק דאם קובע לו שעה ביום ושעה בלילה לת"ת מקיים מצות ת"ת נראה דס"ל דאף מדרבנן אין חיוב ללמוד תמיד ועי' בלח"מ שם שתמה על הר"מ ז"ל וכתבתי בח' שהר"מ ז"ל אזיל לשיטתו בפ"ז מה' מלכים ה"ו דנראה דס"ל דפסוקים אלו שתמיד ילמוד תורה קאי רק על מלך אמנם שאר ישראל אינם בכלל זה ודלא כירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ו שיליף ק"ו ממלך לשאר ישראל עיי"ש היטב וא"כ להר"מ ז"ל לשיטתו אף אי אמרינן הרהור כדיבור צריך לברך בכל יום ברכת התורה א"כ הי' לו שפיר ראי' מרבינא דבה"ת לאו דאורייתא אמנם הרמב"ן ז"ל ס"ל דוהגית בו יומם ולילה האמור ביהושע הוא גם בכל ישראל מק"ו וא"כ אין לו הפסק ושפיר י"ל דא"נ הרהור כדיבור א"צ לברך ברכת התורה בכל יום וא"כ שפיר י"ל דברכת התורה דאורייתא ואעפ"כ אין מברך לפניו אך כ"ז לפלפולא אמנם העיקר נראה כמש"כ לעיל וכמש"כ השאג"א ז"ל דאפי' למ"ד הרהור כדיבור אין לברך ברכת התורה על הרהור וא"כ אין מכאן ראי' להר"מ ז"ל ועי' בת' הרשב"א ז"ל מובא בב"י ס' מ"ז שכ' בזה"ל שאלה כשאנו מברכין על התורה בכל בוקר למה אין אנו מברכין לאחרי'. תשובה קריאת התורה מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהן כמו שאמרו בפ' בא סימן ואל תשיבנו מקריאת התורה בבהכ"נ שמברכין לאחרי' דהתם תקנת משה ועזרא הוא ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם וכדמברכין בהלל ומגילה וכ' ע"ז מרן הב"י ז"ל ול"נ דאפי' אם הי' מברכין לאחרי' בשאר מצות ל"ק דכיון דמצות הגיית התורה הוא כל היום וכל הלילה ואין לך שעה שא"ח לעסוק בתורה ל"ש לברך לאחרי' עכ"ל והנה מה שתמה על הרשב"א דל"ש בתורה ברכה לאחרי' כיון דליכא שעת פטיר ע"ז י"ל כמוש"כ בשם הר"מ ז"ל דנראה שיטתו דאם קובע עתים ללמוד איזה שעות ביום ובלילה קיים מצות ת"ת ולכן שפיר שייך ברכה לאחרי' אמנם מה שקשה על הרשב"א ז"ל שלכאו' אין דבריו הק' מובנים כלל במה שמחלק בין מצוה לתקנה דבמצוה אין מברך לאחרי' ובתקנה מברך לאחרי' ואמאי הלל ומגילה הוא בגדר תקנה ונ"ח הוא בגדר מצוה ואין מברכין לאחרי' וכבר נתקשה בזה הפרמ"ג ונשאר בצ"ע. ומה שנראה לחומר הנושא בכונת הרשב"א ז"ל דכונתו דבמצוה אינו מברך לאחרי' אבל בדבר שזולת תק"ח ז"ל לעשות זאת הי' ג"כ מצוה אם עשאה מעצמו וחז"ל תקנו וחייבו אותו שיעשה מצוה זו כדי שיהי' היכר שהוא מצוה ותקנה צריך ברכה לפני' ולאחרי' לזאת בקריאת התורה בציבור שמלבד תקנת משה ועזרא לקרות בציבור בשבת וב' וה' הקורא בתורה ברבים הרי עושה מצוה לימוד התורה ברבים לכן כיון דהוא תקנה ומצוה מברך לפני' ולאחרי' משא"כ לימוד תורה ביחידות הוא מצוה גרידא ולא תקנה אינו מברך אלא לפני' ונר חנוכה הוא מצוה מצד התק"ח וזולת זה אינו בגדר מצוה כלל לכן הוי כמו מצוה גרידא דג"כ אינו מברך אלא לפני' אמנם מגילה והלל דמלבד התקחז"ל הקורא במגילה ה"ה כקורא בתורה וכן הלל הרי הן כתובים והו"ל כקורא בתורה וא"כ מי שקורא המגילה עושה מצוה שלומד תורה וכן האומר הלל כיון שתקנו חז"ל לעשות מצות אלו בזמנים אלו צריך לברך לפניהם ולאחריהן וזה נראה ברור בדעת הרשב"א ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:4
[Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/1:4)

ובעיקר החקירה אמאי אין מברכין על לימוד התורה לאחרי' עי' בלבוש ס' מ"ז שכ' דבאמת בברכת התורה ברכה השני' היא לאחרי' ונתקנה בבוקר כיון דמחויב תמיד בתורה וקודם שנשתקע בשינה ל"ש לברך ברכת התורה כיון דעדיין מחויב בחורה לזאת לאחר שינת הלילה דשינה הוי הפסק מברך לאחרי' על הלימוד של אתמול ועיי"ש בתשובה הנדפסת בלבוש מה שנתווכח בזה עם ח"א והחכם הנ"ל כתב שנראה לו כיון דבלימוד התורה איכא הנאה לכן יש שני ברכות אחת ברכת המצוה וב' ברכת הנהנין ואני אמרתי דרך צחות דעפ"ז י"ל סדר הברכות עפמ"ש מורי מאורן של ישראל זצלה"ה בהקדמה לס' אגלי טל דלכן השמיט הר"מ ז"ל בהא דאמרינן בגמ' דלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה וכו' מצות ולא נקט אלא תורה דהוא מטעם כיון דבתורה איכא הנאה וכ"כ הר"ן ז"ל דהנאה עולה במקום כונה לכן בכפאו ואכל מצה יצא לכן יצא גם שלא לשמה דהיינו שלומד להנות בד"ת משא"כ במצות לפ"מ דפסק הר"מ ז"ל דמצ"כ א"י בשלא לשמה עיי"ש שהאריך בזה ומעתה י"ל דסדר הברכות כך הוא דמקודם ילמוד שלא לשמה ומתוך שלא לשמה בא לשמה ולכן הברכה הראשונה היא לעסוק בד"ת היינו בגדר מתעסק ג"כ עושה מצוה כיון דנהנה וכמו"ש הר"ן ז"ל ומתוך שלא לשמה בא לשמה וע"ז מתפללין אנחנו והערב ומבקשין שנזכה ללמוד תורה לשמה ומסיים ברוך המלמד תורה לעמו ישראל שזה הוא בלומדי תורה לשמה שילמוד התורה מהקב"ה בעצמו כמו"ש רש"י נדה שליראיו הקב"ה נותן להם מחכמתו ולא מאוצר אחר ואחר שנזכה ללמוד תורה לשמה נברך הברכה אשר נתן לנו את תורתו שעיד"ז שלומדים תורה לשמה והוא מהקב"ה בעצמו עיד"ז התורה היא שלנו וראה נא במד"ר דברים פ' וזאת הברכה פ' י"א אמר ר"א איזה הוא הברכה שבירך משה בתחילה ברוך אתה ד' וכו' אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושי' ולא אמר בעמלי' ולא אמר בהוגי', אלא בעושי', באלו שהן עושין את דברי התורה עכ"ל ונראה דהכונה אלו חכמי הדור שעושין את דברי התורה היינו תורה שבע"פ שנקרא דברי תורה מפני שאין רשאין לאומרם בכתב כמו שדרשו ז"ל על הפסוק עפ"י הדברים כו' כרתי עמכם ברית שקאי על תורה שבע"פ שזה עיקר נתינת התורה לישראל להיות עושין ד"ת וזה הוא רק בלימוד תורה לשמה וזה ג"כ כוונת ש"ס דילן במה שדרשו בקרא דשכל טוב לכל עושיהם לעמליהם לא נאמר אלא לעושיהם ויש להאריך בזה בדרוש ואכ"מ. אמנם בעיקר ד' מורי הגאון זצלה"ה לדמות ת"ת לאכילת מצה יש לעי' ועי' בלבוש שם שכ' שאין לדמות לאכילת מצה כיון דהנאה הוא ג"כ רק מהמצוה עיי"ש וזה יש לדחות די"ל דהנאה הוא בפשיטות שיש לו תענוג רוחני מלימוד התורה ומחידושי תורה וסברותי' העמוקות אמנם מטעם אחר יש לחלק דבאכילת מצה ע"כ צ"ל לדעת הר"ן ז"ל דכל המצוה היא הנאת אכילה ולכן עולה הנאה במקום כוונה אבל בתורה אפי' א"נ דנהנה בתורה ג"כ מצוה קעביד מ"מ צ"ע אם זה דומה למצה, ובח' למס' ר"ה כתבנו לפרש ד' רבא שם במה שמחלק בין שופר למצה דבשופר כיון דאמרה תורה זכרון תרועה והאי מתעסק בעלמא הוא ולכאו' קשה הא דנקט הגמ' זכרון תרועה דזה במקום שאין תוקעין או בזמן שאין תוקעין אבל אם תוקעין באמת מנ"ל דגם בתקיעה בעי זכרון ובעי כונה וכבר התעוררו בזה המפרשים אמנם נראה דהכונה כיון דחזינן דהתורה אמרה דבמקום שא"א לתקוע עושין זכרון בדיבור ע"כ דהמצוה אינה ההנאה משמיעת הקול שופר דעל הנאה ל"ש לעשות זכרון בדיבור וכיון שאין הנאה מהמצוה שוב אע"פ שנהנה מקול התקיעה אין הנאה עולה במקום כונה, ובישוב ד' הר"מ ז"ל שהשמיט מצוה י"ל ע"פ דרך רבינו הג' ז"ל דלהר"מ ז"ל לשיטתו דמצ"כ א"י בשלא לשמה אמנם תורה כיון דהר"מ ז"ל לשיטתו פסק דמד"ת יוצא בשעת הדחק בק"ש שחרית וערבית וא"כ אינו בגדר מצות חיובא מד"ת לכן יוצא אף בלי כוונה והארכנו הרבה בח' בזה ואכ"מ רק מפני שד' החכם בלבוש המה דברים חדשים אמרתי לעורר בזה ראשי פרקים:


###### Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:5
[Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/1:5)

ג) וראיתי להג' בשאגת ארי' ז"ל שכ' לה"ר דברכת התורה היא דאורייתא מהא דמבואר בנדרים פ"א מפני מה ת"ח אין מצוין לצאת מבניהם ת"ח אמר רב מפני שאין מברכין בתורה תחילה וכו' ד"ז שאלו לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו עד שפירשו הקב"ה על אשר עזבו את תורתי וכו' שלא ברכו בתורה תחילה ועיי"ש בר"ן ז"ל בשם רבינו יונה נראה מבואר דברה"ת היא דאורייתא מדנענשו עלי' בחורבן הארץ וגם מדמפרשינן המקרא על עזבם את תורתי נראה דמה"ת הוא והאריך בזה אמנם כ"כ האחרונים להעיר שלהר"מ ז"ל לשיטתו א"ר שהרי הר"מ ז"ל בתשובותיו ס' נ' כ' בזה"ל. שאלה הבינינו מלכינו מה כוונת חז"ל באמרם מפני מה ת"ח וכו' מפני שא"מ בתורה תחילה. תשובה מה ששמענו בזה הוא מפני שמי שקורין אותו לס"ת ואינו עולה אינו אלא טועה כי הוא חייך ואורך ימיך כתיב, והת"ח רובם ככולם קשה עליהם לעלות לס"ת ומנעו עלייתם, והטעם מפני כי יהי' כמה ת"ח בבהכ"נ ויעלו בתחילה כהן עם הארץ או פחות מהם בחכמה ויקרא תחילה ודין גרמא כי מיעטו תורה מישראל ואין קוראין אותם תחילה אלא לפחות מהן הן אמת שאמרו כהן קורא ראשון אמנם שיהי' כולם שוין ולזה יהא כוונת רז"ל אין ת"ח יוצאין מבניהם דאין מברכין בתורה תחילה עכ"ל ולפ"ז לפי פי' הר"מ ז"ל איירי זה בקריאת התורה בציבור מפני שאין קורין לכהנים לעלות ראשון לתורה א"כ מלבד די"ל דבציבור גם הר"מ ז"ל מודה דהוא מה"ת כמש"ל מלבד זאת דבאמת כוונת הגמ' על שאין קורין אותם לעלות לקרות בתורה תחילה והא דנקט לשון מברכין היינו לפי האמת שתקנו חז"ל שהקורא בתורה מברך כיון דעיקר הכונה אינו מצד הברכה אלא מפני שאין עולה לתורה בתחילה וז"ב לפ"ד הר"מ ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:6
[Keli Chemdah on Torah, Ha'Azinu 1:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/1:6)

ובדרוש אמרתי לבאר הך מימרא דעל מה אבדה הארץ וכו' משום שלא ברכו בתורה תחילה דרך צחות עפ"מ דמבואר ברש"י ז"ל בפרשתינו בקרא וידבר ד' וגו' בעצם היום הזה לאמר בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה לפי שהי' ישראל אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין אין אנו מניחין אותו אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו והעלה לנו את הבאר ונתן לנו את התורה אין אנו מניחין אותו אמר הקב"ה הרי אני מכניסו בחצי היום עכ"ל והנה לכאו' אין הדברים מובנים מה הפי' שלא יניחו להקב"ה להמית את משה וכי מה יוכלו לעשות נגד הקב"ה. לכן נראה דהכונה הי' שימסרו נפשם בתפלתם ותפלת רבים ישמע השי"ת ולא ימית אותו אך לפ"ז באמת צ"ע אמאי עשה הקב"ה בפומבי כ"כ שלא לשמוע לתפלתן של ישראל להחיות את משה אך באמת כתבו המפרשים שזה שלא נכנס משה לא"י הי' לטובתן של ישראל דאם הי' מרע"ה נכנס לא"י לא הי' הבהמ"ק חרב וגלוי וידוע הי' לקב"ה שעתידין ישראל לחטוא והי' ח"ו נגזר עליהם. כלי' ולכן לא נכנס מרע"ה לא"י ושפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים אמנם כ"ז הי' מפני שלא היו ישראל דבוקין באמת במרע"ה לגמרי בכח התורה ולכן אמר להם מרע"ה איזה פעמים כי ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחיתון ולזאת הי' לטובת ישראל שלא יבא משה לא"י ושלא יבנה בהמ"ק על ידו כדי שלא יהי' כלי' על ישראל וישפוך חמתו על עצים ואבנים משא"כ אם הי' ישראל כפופין באמת לגמרי תחת משה והיו מקבלין עליהם עול מלכות שמים עליהם ועל דורותם הי' משה נכנס לארץ והי' אז התיקון הגמור והנה כאשר נביט בדברי ישראל שאמרו שאין אנו מניחין להמיתו וחשבו שבחיו של מרע"ה ורוב הטובה שהי' להם ממנו חשבו יצ"מ וקי"ס מן ובאר ושליו וקבלת התורה הרי קבלת התורה לאחרונה נראה מזה דעיקר התאוננו על חסרונו מפאת טובתן בגשמיות וקבלת התורה חשבו באחרונה ולזאת כיון דלא היו דבוקים לגמרי בתוה"ק עלולים היו לחטוא אחר מיתת משה לכן לא שמע השי"ת לתפלתם ומעתה מה נמלצו מאמר חז"ל על מה אבדה הארץ וכו' וע"ז משיב על עזבם את תורתי היינו שלא ברכו בתורה תחילה שאז כשברכו את משה רבינו ע"ה ומעלותיו ולא הניחוהו למות לא ברכו אותו תחילה בתורה רק מצד שיהי' חסר להם המנהיג הגשמי ולא היו דבוקים בתורה ולזאת מרע"ה לא נכנס לארץ ושפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים וחרב בהמ"ק ואבדה הארץ משא"כ אם היו ישראל מברכין בתורה תחילה שהי' עיקר תפלתם מפאת אור התורה שיחסר להם הי' הקב"ה שומע תפלתם והי' משה בא לאר"י ולא הי' חורבן בהמ"ק וזה נחמד דכך דרוש: