## Keli Chemdah on Torah, Kedoshim

###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:1)

במסכת יבמות (דף ה' ע"ב) בגמרא אלא אצטריך סד"א תיתי מכ"א ואם דתני' יכול יהי' כ"א ואם דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבים בכבודי וכו' יש לדקדק דלמה נקט הגמ' הכא יכול יהי' כ"א ואם דוחה שבת והרי לקמן מביא הגמ' הברייתא דיכול אמר לו אביו היטמא או אל תחזור יכול שמע לו וכו' ולא הביא כלל את אמו ובשבת מדקדק הגמ' לאתוי' כ"א ואם:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:2)

והנלענ"ד בזה דרך פלפול דהנה ידועה קושיית החזקוני דלמה לי קרא דכ"א א"ד שבת ת"ל כיון דאביו מצוין אותו לחלל שבת והוא מוכרח לשמוע לו א"כ הוי כחצר דבע"כ מותיב בה ויש שליח לד"ע א"כ הו"ל כאלו האב עשה עבירה והוי מחלל שבת ואינו עושה מעשה עמך וא"כ אין הבן חייב לכבדו. ולת' זה נאמר דלכן תני' בברייתא יכול יהי' כ"א ואם דוחה שבת היינו דשניהם יצוה אותו לחלל שבת עבורם דבכה"ג אפי' א"נ יש שליח לד"ע מ"מ כיון שעי"ד שניהם נעשה העבירה הוי האב ואם שנים שעשאו דמה"ת פטורין ואין כאן עבירה מה"ת אצל המשלחים ושפיר בנם חייב בכיבוד ושפיר ה"א דדחי לכן צריך קרא דהבן אסור לחלל שבת בשביל כבוד אבותיו. ומעתה ז"ד בחילול שבת דהאיסור הוא מלאכה וי"ל דשייך בי' שליחות ושפיר מוכרח הברייתא למינקט כ"א ואם משא"כ בטומאה שפיר אמרינן אמר לו אביו דשם לא שייך כלל שליחות כיון דהאיסור הוא שהכהן לא יטמא את עצמו וכיון דהאב אינו טמא אלא הבן ל"ש בזה דהעבירה יהי' על האב ויהי' בכלל אינו עושה מעשה עמך וז"נ לכאורה:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:3
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:3)

אמנם מה שיש לעי' בזה לפי"מ שראיתי לכבוד ידידי הגאון המובהק מוהר"י יהושע שליט"א האב"ד דק' קינסק בספרו חלקת יואב ח' או"ח סי' י"ד שכ' לחדש דאף לשמאי הזקן דס"ל שישלד"ע מ"מ בשבת מודה דאין המשלח מתחייב מטעם דהוה כשנים שעשאו כיון דמ"מ גם השליח מסייע בדבר וע"י גרמתו עשה המשלח ודוקא בצא והרג את הנפש אף דשם ג"כ הדין דהכהו בעשר מקלות פטורין מ"מ בשליחות שפיר ס"ל לב"ש דיש שלד"ע מטעם שכ' הרשב"א ז"ל דדוקא בעשר מלקות פטורין אבל אם לקחו שנים מקל אחד והרגו חייבין אבל בשבת דקי"ל דאפי' שנים אוחזין בקולמס וכותבין ביחד פטורין ע"כ גם בשליחות אע"ג דכשאנו דנין לענין השליח אינו בגדר שנים שעשאו כיון דהשליח הי' יכול לעשות ועשה בכחו בלבד מ"מ כשדנין לנגד המשלח הוי בגדר שנים שעשאו כיון דחיובא בא גם ע"י השליח את"ד ודפח"ח. וא"כ אף אם האב בלבד מצווה את בנו לחלל שבת אפי' א"נ דיש שליח לד"ע אין האב עושה המלאכה בלבדו ושנים שעשאו פטורין וא"כ הדר"ל קושיתינו דלמה נקט הגמרא כ"א ואם. אמנם לאחר העיון הד"נ מאוד דהנה בהא דקיי"ל שנים שעשאו פטורין יש שני טעמים טעם אחד משום דלאו אורחא היא כמוש"כ רש"י ז"ל בשבת (דף צ"ב) וטעם ב' כיון דא"א לחייב שני בני אדם על מלאכה אחת לכן שניהם פטורין ונפ"מ בין ב' הטעמים הנ"ל אם עושים גדול וקטן ביחד מלאכה בשבת דאם לאו אורחא למעבדה בשנים פטור הגדול ג"כ אבל היכא דאורחא היא למעבד ע"י שנים רק דאנו רוצים לפטור אותם משום שא"א לחייב שניהם על מלאכה אחת א"כ בכה"ג היכא שאחד אינו בר חיובא מי שהוא בר חיובא חייב ועי' באמרי בינה דיני שבת סי' ל"ג בשם המרי"ט אלגזי ז"ל בשמחת יו"ט שחקר באמת דבכ"מ דשנים שעשו ואחד בר חיובא יהי' חייב ובאמ"ב שם תמה עליו אמנם לענ"ד נראה דכונת המרי"ט אלגזי היכא דהיא אורחי' וכו' ועי' לעיל בפ' יתרו אות ו' אק' ב' מ"ש בזה ובספר אגלי טל במלאכת חורש סק"א מבואר כן בשם התוספתא דלר"ש דפוטר שנים שעשאו מגזה"כ דבעשותה ואף דזה יכול וזה יכול פטורים מ"מ אם אחד אינו בר חיובא חייב השני ומעתה א"נ דבשבת יש שליח לד"ע נראה פשוט אע"ג דאמרינן דהוי בגדר שנים שעשאו מ"מ מצד לאו אורחי' ליכא למיפטר כיון דהמלאכה נעשית באמת ע"י אחד ושש"א כמותו א"כ חייב המשלח אך דאעפ"כ י"ל כד' הג' שיחי' דא"א לחייב שנים על מלאכה אחת דנתמעט מקרא דבעשיתה ומעתה ז"ד בכ"מ משא"כ הכא דאמר לו אביו חילל שבת ואמרינן דהבן מחויב לקיים מצותן מחמת כ"א ודוחה שבת א"כ הבן אינו עתה בר חיובא א"כ אף אם נימא דאצל האב הוי בגדר שנים שעשאו מ"מ חייב האב כיון דהבן אינו בר חיובא) וא"כ שוב הוי האב רשע דהוי מומר לחלל שבת ושוב א"צ הבן לשמוע לו והד"ל קושיית החזקוני לכן מוכרח הגמ' למינקט כ"א ואם והיינו ששנים צונו לו וא"כ הו"ל שנים שעשאו גמור ופטורין וי"ל עוד באופן אחר לקיים דברינו עפמ"ש לעיל בפרשת ויקהל סוף אות א' דיש סברא לומר דבבישול כיון דכל החיוב על הנתינה לאש דהוי רק גורם לבישול ה"ה דשנים שעשאו צריך להיות חייב בזה כיון דלא גרע מגורם רק דאעפ"כ ברור הדבר דשנים שלקחו קדירה ביחד ונתנו אותה על האש פטורין משום דהוי בגדר שנים שעשאו אך לפ"ז ז"ד אם שניהם בר חיובא כנ"ל משום דא"א לחייב שניהם על מעשה אחת משא"כ באב שצוה לבנו, א"נ דהבן חייב לשמוע לו ואינו בר חיובא שוב י"ל דהאב חייב כיון דבמלאכת בישול גם גורם חייב וא"כ כיון דנקט בגמ' מל' דאמרי לי' שחוט לי' בישל לי ובמלאכת בישול בכה"ג שנים שעשאו חייב מי שהוא בר חיובא לכן נקט הגמ' כאו"א היינו דהי' שנים שעשאו ע"י או"א דשניהם בר חיובא ושניהם פטורין והבין:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:4
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:4)

אמנם כ"ז לפלפולא אבל לקושטא דמילתא א"נ דהיכא דהוי אורחי' אע"ג דשנים שעשאו גם בכה"ג פטורין היינו רק משום דא"א לחייב ב' בני אדם על מלאכה אחת אבל כשאחד אינו בר חיובא חייב השני א"כ נראה פשיט דאפי' אם שניהם הם בר חיובא דלא נוכל לחייב אותם כנ"ל עכ"פ עשו איסור תורה ויש עליהם חיוב מיתה אלא שא"א להמיתם כנ"ל וא"כ אפי' אם הוה שנים שעשאו ג"כ הוי בכלל אינו עושה מעשה עמך ובאמת א"כ נסתרין גם ד' הגאון מקינסק שיחי' שבא לפטור את המשלח מצד שנים שעשאו וקשה הא ע"י שליח הוי אורחי' א"כ אפי' א"נ דפטורין שנים שעשאו מ"מ הכא כיון דהשליח פטור כיון דאמרינן יש שלד"ע השליח פטור וא"כ ממילא המשלח חייב אע"ג דהוי שנים שעשאו וכמו דס"ל לר"ש בזה יכול וזה יכול דפטורין ה"ד כששניהם הם בר חיובא והבן היטב. ועי' ביד המלך להגאון מבראד ז"ל פ"א מהל' שבת הט"ו דג"כ פשיטא לי' דבשניים שעשאו דממעטינן מבעשותה היינו רק כששניהם בר חיובא ואם כי יש לפקפק בדבריו ובראייתו כמו"ש בקונטרס דרך חיים ואכ"מ מ"מ מסברא היכא דהוי אורחי' נראה כן ובפרט היכא שהוא ע"י שליחות כיון דאמרינן שש"א כמותו א"כ אף שאנו דנין לגבי המשלח אמרינן דהוא עשה כל המלאכה רק דנימא דמ"מ א"א לחייב אותו כיון דנעשה בגרמת המשלח ג"כ [אע"פ שיש לפקפק בגוף הסברא כיון דאמרינן שש"א כמותו הרי מתיחסת מעשה שליח להמשלח ואיך נחלק זה בתרתי אך אין רצוני להתווכח בסברא עם כבוד הגאון שיחי' דרב גובריי'] וא"כ ז"ד אם נחייב את השליח אבל כיון דאמרינן יש שלד"ע והשליח פטור א"כ ממילא חייב המשלח ויש להעיר בזה ברש"י ז"ל שבת (דף קל"ב ע"א) גבי מילה בצרעת דמקשינן בגמ' ואי איכא אחר ליעבד אחר ולא ליקום אב להתם וכבר ביאר דבריו ז"ל במל"מ פ"י מט"צ ה"א דהכוונה דאם יהי' בשליחות האב האב עובר כיון דהמצוה מוטלת עליו והאב מכוין לטהרו (ול"ש בזה אשלד"ע כיון דהשליח אינו עושה עבירה אלא מצוה והוא אינו מתכוין לטהר כן נראה כוונתו וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ] וקשה כיון דקיי"ל דלעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיד שע"ג רגלו א"כ נראה דה"ה שנים שעשאו ליכא לאו בקוצץ בהרתו כיון דאינו בגדר לעשות כיון דלא עשה כולה וא"כ אמאי פשיטא לרש"י ז"ל דאי הוי בשליחות האב הוי לאו גמור דהאב עובר וקשה הא הוי שנים שעשאו א"ו כיון דהכא יש שליח והשליח פטור המשלח חייב ועובר בלאו גמור:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:5
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:5)

אך יש לעי' עוד בעיקר הדין בקציצת בהרת ע"י שנים אם פטורין דאע"ג דאינו בכלל בעשותה כיון דלא עשה לבדו אבל בכלל לעשות י"ל דהוה ושנים שקצצו בהרת שניהם חייבין אך באמת ממקומו הוא מוכרע כמו"ש דלבית שמאי דיש שלד"ע חייב המשלח אפי' בשבת ול"ה בגדר שנים שעשאו דא"נ דהמשלח פטור א"כ פטרי שניהם דהא השליח ג"כ פטור מצד דיש שליח לד"ע וא"כ יהי' עצה לב"ש שיעשו בפרהסיא מלאכה בשבת ויפטרו דהיינו שיהי' עצת חטאים ביניהם שיעשה אחד בשליחות השני ויפטרו שניהם על חילול שבת וזה דבר שלא יעלה על הדעת ויש לפלפל הרבה עפ"ז בכמה ענינים ונאמר דמה דס"ל לר"א דמכשירי מילה דוחה שבת כמילה עצמה ועי' בח' הר"ן שבת (ד' ק"ל ע"א) במשנה שם שכ' דסברת ר"א משום דמילה דנראה דניתנה שבת לדחות אפי' אם אפשר בלא חילול ולא מהדרינן במילה לעשותו בשמאל או לשנות בה משום דלא חשבינן מילה דחוי' לשבת אלא היתר גמור אצלה שהתירה התורה בפירוש למול בשבת ולכן גם מכשיריו הותרו עיי"ש והנה מ"ש הר"ן ז"ל דאפשר בשמאלו ונראה מדבריו דפשיטא לי' דבשמאל לא הוי מלאכה כמו בכתיבה אם כי כן כתב הבעל התרומות לענין שחיטה בשמאל בשבת דהוי כלאחר יד אך כבר תמהו האחרונים בזה ועי' בס' בית יצחק או"ח סי' ש' פלפול גדול בזה אמנם להנ"ל י"ל בפשיטות דר"א שמותי הוא וא"כ ס"ל דישלד"ע א"כ במילה אפשר בלי דחוי' ל"ת שיש בה כרת ומיתת ב"ד אם ימול אחר בשליחות האב דהאחר פטור כיון דמעשהו מתיחסת למשלח והאב ג"כ פטור מצד דהוי שנים שעשאו ומדהתירה התורה לאב בעצמו למול את בנו בשבת ע"כ דהותרה:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:6
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:6)

ויש מקום לומר בזה ביאור דברי הרדב"ז ז"ל בת' ח"ד סי' ק"ל שכתב טעם דמותר לשחוט לחולה בשבת אע"פ שאפשר להאכילו נבילה וז"ל עוד אני אומר בטעמו של דבר כי אין דיחוי שבת מוטל על החולה אלא על כל ישראל העומדים עליו וכיון שכן אין רשאים להאכילו בידים דבר איסור כדי להקל חילול שבת מעליהם שאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך עכ"ל. ודבריו מחוסרים הבנה מהכ"ת נאמר דאין דחיות שבת מוטלת על החולה כ"א על העומדים עליו ולהנ"ל י"ל דס"ל להרדב"ז ז"ל כיון דשבת ניתן רק לדחות אצל חולה ומה דאפשר שלא יהי' חילול שבת גדול כ"כ מוטב יותר א"כ ממילא אמרינן דלא דחי שבת אצל החולה עצמו כיון דהוי חילול שבת גמור רק דניתן לדחות אצל כל ישראל לעשות בשליחות החולה וא"כ יהי' רק שנים שעשאו אצל החולה והם פטורין כיון דעשאו בשליחות החולה משא"כ כשיאכל נבילה ואם כי רחוק הדבר שזה יהי' כונתו מ"מ הדברים בעצמם נכונים לפ"ד הג' שיחי' אך לפי"ז יקשה לקושטא דמילתא לדידן במילה דס"ל דמילה הוי ג"כ בגדר דחוי' א"כ אמאי ימול האב אע"ג דהמצוה עליו מ"מ הא יכול לעשות שליח למול עבורו וכיון דבשבת ג"כ שייך שליחות א"כ הו"ל כאלו האב מל ול"ש בזה אשלד"ע כיון דבאמת אין כאן עבירה דמילה דוחה שבת ולא יהי' חילול שבת כיון דאצל המשלח הוי שנים שעשאו וכמו דמקשינן בגמ' במילה בבהרת ואי איכא אחר ליעבד אחר כן יקשה במילה בשבת:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:7
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:7)

ועוד יש להעיר לפ"ד הג' שיחי' ביומא (ד' ס"ו ע"ב) דאמרי' עתי אפי' בשבת וקשה למה לי קרא הא מבואר בתוה"ק וישלח ביד איש עתי א"כ הרי הוא שלוחו של כה"ג [ועי' ביומא (דף ע"א ע"א) דכשמצאו בשוק אומר לו אשי כה"ג עשוני שליחותך וכו' ועיי"ש ברש"י דהוא דרך כבוד אמנם נראה דהענין אמת דהוא שלוחו של כה"ג כמפורש בתוה"ק רק מפני שהוא מוכרח לעשותו מגזרת השי"ת לכן כשמצאו בביתו מייחס השליחות להקב"ה ועי' במאירי יומא שם וז"ב] וא"כ הרי הוא תמיד שנים שעשאו ולדעת הג' שיחי' הוא רק איסור דרבנן וא"כ למה לי קרא דעתי אפי' בשבת וגדולה מזו בירושלמי יומא שם חולק על ש"ס שלנו דס"ל דבחולה מרכיבו על כתיפו ובירושלמי מתיר רק להניחו על החמור ואינו מתיר קרא דעתי אלא לאו דמחמר וקשה הא אפי' מלאכה גמורה אינו יותר משנים שעשאו ודרך פלפול י"ל דנהי דנראה מתוה"ק דצריך שליחות בשעיר המשתלח דמה"ט אע"ג דדרשינן להכשיר את הזר מ"מ קטן פסול לשלוח כיון דאין שליחות לקטן מ"מ היינו רק משום הדחוי' לצוק דאמרינן דדחייתו לצוק זהו שחיטתו והוא מטעם דהוי קדשים ואמרי' דדחוי' לצוק זה שחיטתו וכמ"ש רבינו תם ז"ל בספר הישר שילהי סי' תרל"ב דהוה הכשר מצוה כמו מליקה בעוף (ועיי"ש היטב כי האחרונים לא ראו דבריו ועי' במנ"ח מצוה נ"ב שתמה על שור הנסקל דנימא סקילתו זו שחיטתו ולהנ"ל לא ק"מ והארכנו בזה בת' לסוגי' דחזקי' ואכ"מ) וא"כ י"ל דמשום זה המצוה דוקא בכה"ג ואמרה תורה שיעשה שליח אבל ההולכה לעזאזל בזה לא צריך שליחות וא"כ אין המעשה מתייחסת להמשלח ואדרבה ארווחנא בזה לת' קושיית השאגת ארי' ז"ל שהקשה דאמאי לא אמרי' בגמ' דעתי אפי' בשבת קאי על הדחוי' לצוק דהוה מלאכת נטילת נשמה ולהנ"ל א"ש דהדחוי' לצוק עושה בשליחות הכה"ג ושוב הוי שנים שעשאו ול"צ קרא להתיר ואין לומר הא אם לא יהי' קרא להתיר בשבת אה כן נימא אשלד"ע ולא יהי' שנים שעשאו ז"א כיון דא"נ יש שליח לא הוה עבירה כלל מה"ת כיון דהוי שנים שעשאו דאינו אסור אלא מדרבנן א"כ פשיטא דאמרי' יש שליחות אך באמת ז"א דנראה ברור דהשילוח הי' ג"כ בשליחות הכה"ג כיון דכשבא למדבר הי' מטמא בגדים ונתקיים בו מצות שילוח נראה דזה הוה מצוה וא"כ י"ל דגם זה בשליחות הכה"ג ועכ"פ מדלא העירו כלל הפוסקים בזה נראה מבואר דשליחות אינו בגדר שנים שעשאו שיהי' שניהם פטורין. לכן נראה עיקר כמש"כ דזה א"א לומר בשום פנים דיש שליח לד"ע ואעפ"כ שניהם פטורין דממ"נ אחד חייב או המשלח או השליח דאל"כ לשמאי הזקן דס"ל יש שליח לד"ע בטל מיתת ב"ד בשבת ויוכלו לעשות בפרהסי' כל מלאכת השבת ע"י שיעשה כל אחד בשליחות חבירו וח"ו שיעלה זאת על הדעת ובאמת הרגיש הג' שיחי' בעצמו דא"כ בהורג את הנפש אמאי יהי' חייב הא הוי שנים שהרגו וחילא דידי עפ"ד הרשב"א ז"ל הנ"ל ובאמת הרשב"א ז"ל לא אמרה בהחליט כ"א בדרך אפשר והר"מ ז"ל פ"ד מהלכות רוצח הלכה ו' כתב להדיא להיפוך דאפי' בכה"ג שנים שעשאו פטורין ולפ"ז מוכרח דאינו בגדר שנים שהרגו:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:8
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:8)

אמנם יש לקיים ד' הג' שיחי' עפ"ד הרמ"ה בח' לסנהדרין (ד' ע"ח שם) שכ' בזה"ל הכהו עשרה בנ"א בעשר מקלות בב"א ד"ה פטורין דהא כולהו כי הדדי נינהו מה אמרת לקטלינהו לכולהו הא כתיב נפש תחת נפש ולא שתי נפשות תחת נפש א' עכ"ל. וכיון דכל הפטור משום דאי אפשר להרוג שתי נפשות תחת נפש אחת א"כ הכא בהורג ע"י שליח כיון דהשליח פטור דהמעשה מתיחסת להמשלח וא"כ אף דלגבי המשלח הוי שנים שהרגו ג"כ חייב כיון דאין אנו הורגין אלא נפש אחת ולפ"ז נראה דאם המשלחים הי' שנים פטורין ממיתה דהוי שנים שהרגו וא"ש דלא נקטו ב"ש רבותא יותר דאפי' שנים ששלחו להרוג את הנפש שניהם חייבין דלפ"ד הג' שיחי' דבכ"מ ע"י שליח הוי בגדר שנים שהרגו וכל החיוב משום ד' הרשב"א הנ"ל א"כ הו"ל למינקט רבותא יותר דאפי' אם המשלחים הי' שנים ג"כ חייבים מיתת ב"ד אמנם לפ"ד נכון הדבר ויצא לנו מכל זה שכתבנו דמסברא נראה דע"י שליח לא הוי בגדר שנים שעשאו אף לגבי המשלח אם שייך שליחות אך אפי' א"נ דהוי שנים שעשאו מ"מ מוכרח הדבר דהמשלח חייב והטעם כיון דהשליח פטור ממילא המשלח חייב ואין נפ"מ בין הורג נפש לשבת א"נ דבשבת שייך שליחות ושמאי הזקן ס"ל יש שליח לד"ע ולפי"ז הדרא לדוכתא קושיית החזקוני כיון דאמרינן דמצד כ"א חייב לשמוע לו א"כ לכ"ע יש שליח לד"ע והאב חייב הוי בכלל אינו עושה מעשה עמך ואינו מת' בדברינו דמיירי דהאב והאם צווי אותו דהוי שנים שעשאו ז"א דנהי דבהכ"ג א"ח מיתת ב"ד כיון דא"א לענוש שניהם על מעשה אחת מ"מ כיון דהמלאכה נעשית כאורחי' ע"י אדם אחד אם אמרינן יש שלד"ע הוי שניהם מחללי שבת גמורים והוי בכלל אינו עושה מ"ע כנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:9
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:9)

ובדרך פלפול נראה להביא ראי' לזה דהנה ראיתי להג' בעל יד המלך ז"ל בריש ה' שבת שם שכ' לתמוה בסוגי' דיבמות (דף ו' ע"ב) דאמרינן שם דלא תבערו אש אתי להורות דאין מיתת ב"ד דוחה שבת ומקשינן בגמ' טעמא דכ' רחמנא ל"ת הא לא"ה דחי וא"כ נשמע דעדל"ת שי"ב כרת ותמה הגז"ל דהאיך אפשר לומר דהטעם שאמרה תוה"ק שאין דנין מיתת ב"ד בשבת הוא משום מלאכה הא הוי תמיד שנים שעשאו כיון דקיי"ל בכל חייבי מיתות יד העדים תהי' בו בראשונה וא"כ הוי לענין שבת שנים שעשאו ועיי"ש שהאריך בזה ולא מצא מענה:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:10
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:10)

והנה במחכ"ת לא הרגיש שבאמת בש"ס לא נזכר כלל על המיתה עצמה דזה יהי' בכלל חילול שבת רק מכח הבישול פתילה כמבואר להדי' בש"ס שם דרוצה הגמ' לומר דאתי' כר"י דס"ל הבערה ללאו יוצאת ודחינן כיון דהוא הוא בישל מה לי בישל פתילה מ"ל בישל סמנים הרי מבואר בגמ' דמצד גוף המיתה לא הוי ק"ל ובאמת כבר נתקשה בזה בת' הרשב"א ז"ל ולדעת הג' ז"ל י"ל ברווחא דבאמת לא מקשה הגמ' מגוף המיתה דבזה באמת ליכא חילול שבת כיון דהוא תמיד ע"י שנים אמנם הבישל פתילה זה ל"ש לומר דצריך דוקא ששנים יבשלו את הפתילה וא"כ הוי חילול שבת גמור אך עדיין אינו מיושב לגמרי דמ"מ י"ל הא יש עצה שהשני עדים יבשלו יחד הפתילה א"כ לענין הבישול פתילה הוי ג"כ שנים שעשאו אמנם להנ"ל י"ל עפמש"ל דיש סברא דבבישול כיון דחזינן דחייב רחמנא על גורם א"כ אפי' היכא דאין המלאכה נעשית לגמרי ע"י אחד ג"כ חייב משום מבשל כמ"ש הר"מ ז"ל באחד נותן את האור ואחד נותן העצים ואחד נותן הקדירה דכולם חייבין משום מבשל אך כ"כ דמ"מ א"א לחייב שניהם על מעשה אחת וכשיעמדו שניהם הקדירה על האש א"א להמית שניהם על מעשה אחת שעשו אמנם עכ"פ נהי דא"א להמיתם בפועל מ"מ עברו בזה כ"א על חיוב מיתת ב"ד ונפ"מ דאם אחד לא יהי' בר חיובא יתחייב השני אלא דאם שניהם ב"ח א"א להרוג את שניהם א"כ הוי בגדר חילול שבת במלאכה שיש בה מיתה וא"כ מקשה הגמ' שפיר מדצריך קרא דלא דחי הא לא"ה דחי בישול פתילה בשבת לצורך מיתת ב"ד וא"כ נשמע דעדל"ת שיש בה כרת ויש עוד להאריך ולברר הענינים בדיני שנים שעשאו אמנם כבר יעדנו מקום לזה בספרי דרך חיים שמה באתי בארוכה בעזהי"ת ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:11
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:11)

ובעיקר קו' החזקוני דלמה לי קרא דכאו"א אינו דוחה שבת ת"ל כיון דיש שלד"ע וא"כ האב הוי בגדר א"ע מעשה עמך ולענ"ד בפשיטות דלאו כללא הוא דכל ציווי הוי בגדר שליחות יש צווי שאחד מצווה את חבירו לעשות הדבר בעדו כמו לקדש לו אשה וכיו"ב לתקוע עבורו בשופר שרצונו בזה שהמעשה יתייחס אליו היינו להמשלח שבלא"ה אינה מקודשת וא"י ידי תקיעת שופר לדעת הפוסקים דבעי תקיעה ג"כ וכיו"ב הרבה עניני שליחות אמנם יש דברים שאחד מצוה על חבירו לעשותו אמנם רצונו בזה שהמעשה יתייחס להעושה אותה שבזה מקיים צווי שלו ואדרבה אם נתייחס הפעולה אל המשלח לא נעשה הפעולה כחפץ המשלח כי עיקר רצון המשלח הוא שיעשה הוא המעשים האלו וזה הוא מצות כיבוד או"א שיצוו את בניהם לעשות להם איזה דבר הרי רצונם שבניהם יקיימו מצות כאו"א א"כ ל"ש בזה לומר שליח של אדם כמותו והמעשה מתייחסת להמשלח דא"כ הם לא עשו דבר והרי עיקר מצות כאו"א הוא שהבנים יעשו המעשים לכבוד אבותם א"כ ל"ש בזה ענין שליחות כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:12
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:12)

וראי' ברורה לזה דא"נ דכל זה הוא בכלל שליחות א"כ כל המצות שאנו עושים מחמת צווי הקב"ה כמו שמברכים אנחנו אקבמ"ו א"כ כל פעולתינו מתייחסת להמשלח וא"כ א"נ דבשבת שייך שליחות ליכא עבירה כלל בכל מלאכת שבת במצוה ומבואר בכמה דוכתין בש"ס להיפוך דאם לא הי' לנו קרא דמילה דוחה שבת יש חיוב מיתה על האדם וכיו"ב במילה שלב"ז דלא צריך קרא ועוד בה הרבה ענינים אשר האריכות למותר אשר מבואר נגלה דאף במצוה יש חיוב כרת ומיתת ב"ד על העושה אע"ג דכונתו רק לקיים מצות השי"ת אך באמת הדבר נכון מאוד דנהי דעל כל מצות מצווים אנו מהקב"ה לעשותם אך הוא לתכלית עצמינו שאנחנו נהי' העושים את המצות וזה הוא הצווי שאנחנו נעשה את המעשים האלה ולנו תתייחס העשוי' וא"כ ל"ש בזה שליחות וזה בעצמו הוא מצות כ"א ואם שעי"ז שאנו עושים המעשים שאבותינו חפצים בהם עיד"ז אנחנו מקיימין את המצוה וכיון דשורש המצוה הוא שהעשוי' והפעולה תתייחס להבנים ל"ש בזה לומר דהפעולה תתייחס אל האבות ויהי' בגדר אינם עושים מעשה עמך כיון דמה שמצווים להבנים לבשל עבורם בשבת בזה אינם עושים איסור כלל א"נ דהבן מותר לעשות זאת מכח כ"א רק שנאמר כיון דהבנים עושים זאת בצווי שלהם הו"ל כשלוחם והם בעצמם מחללין את השבת ז"א דאין בזה ענין שליחות כלל ולפ"ז הדר"ל קושיתינו מה שדקדקנו בריש דברינו דלמה בכאו"א נקטא הגמ' תרויי' ולקמן גבי טומאה נקט רק אמר לו אביו:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:13
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:13)

ומה שנלענ"ד בזה דהנה מבואר במס' ב"מ (דף ל"ב ע"א) דמקשינן בגמ' על הא דאמר לו אביו היטמא או אל תחזיר דלמה לי קרא ת"ל דאין עדל"ת ועשה וברש"י ז"ל דקושיית הגמ' מאבידה [וכ"כ בח' שם דרש"י ז"ל ס"ל דמטומאה ל"ק מטעם עשה ול"ת כמ"ש הגמ' לעיל מיני' (בד' ל') בקרא דוהתעלמת משום דבאמת הוקשו התוס' הא טומאת כהנים הוי לאו ועשה שא"ש בכל ושפיר עשה דוחה אותם אך נ"ל כיון דביטל העשה דקדושים תהי' נמשכת כ"ז שהוא טמא ואז שוב ליכא המצוה דהשבת אבידה ולכן אף דא"ש בכל יש סברא דאינו דוחה. ומעתה ז"ד התם אבל בכ"א אם אביו אומר לו היטמא כיון דידע האב שטמא מת טמא שבעה א"כ כל ז' הרי מקיים מצות כ"א ושוב דוחה עול"ת שא"ש בכל והבן כי קצרנו וסמכנו על המעיין] ותי' כיון דאיתקש כבודן לכבוד המקום ה"א דלידחי והקשה הריטב"א ז"ל כיון דרק איתקש כבודן לכבוד המקום איך ס"ד דידחה ועיי"ש ובשמקו"ב דה"א כיון דשקולין המה מה שירצה יעשה אך הד' צ"ע דא"כ נראה מסברא דצריך להיות שוא"ת אך לענין אל תחזיר אבידה א"ש דה"א דמחויב לשמוע לו כיון דשקולין המה וא"כ שוא"ת עדיף ומעתה ז"ד באל תחזיר אבידה אמנם לענין חילול שבת עצמו הדר"ל הקו' דלמה לי קרא הא הוי עשה ול"ת ואי משום דהוקש כבודן לכבוד המקום הא כיון דאתקש צ"ל שוא"ת עדיף ונראה דמשום זה נקטא הגמרא יכול יהי' כאו"א דוחה שבת וא"כ י"ל לפמ"ש הריטב"א דתרי עשין דוחין ל"ת ועשה א"כ הכא דאיכא שני מצות כ"א וכ"א א"כ דוחה ל"ת ועשה מדינא לכן נקטא הגמ' הכא תרויי' משא"כ לקמן גבי אמר לו אביו היטמא ואל תחזיר נקטא רק אביו ול"ק מצד עשה ול"ת כיון דאיתקש כבודן לכבוד המקום כמוש"ת הגמ' בב"מ שם וז"נ דרך פלפול:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:14
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:14)

הן אמת שבת' לח"א כתבנו שד' השמ"ק קאי גם על זה דבעי למימר דכאו"א דוחה שבת לפמ"ש התוס' בסוגין דגם בזה צריכין אנו לבוא לתי' הגמרא דהוקש כבודן לכבוד המקום וא"כ גם לפי הסד"א שידחה שבת אין הכוונה דמוכרח לשמוע לאביו רק מה שירצה יעשה ובזה א"ש מה שתמה הח' הנ"ל לפ"ד המהרי"ק בת' דהיכא דמוכרח לעשות דבר מפני אימתו של פלוני הוי בגדר מלאכה שאצל"ג וא"כ הכא מאי ראייה מהא דכ"א ד"ש דעדל"ת שיב"כ הא א"נ דדוחה שבת ומחויב לשמוע לאביו א"כ הוי מלאכה שאצל"ג כיון דעשה זאת מחמת ההכרח הצווי של אביו ואע"ג דמקיים בזה מצות כ"א מ"מ הא תיקון מצוה כתב הרשב"א ז"ל דהוי מלאכה שאצל"ג אמנם להנ"ל א"ש כיון דבאמת קשה איך ס"ד דידחה הא הוי עשה ול"ת כמו שהקשה בתוס' בסוגין וע"כ כת' מצד דאיתקש כבודן לכבוד המקום אך לפ"ז תלי' בבחירתו ומה שירצה יעשה א"כ מזה עצמו דהתורה נתנה לו הבחירה לעשות רצון אביו לחלל שבת אע"ג דבידו שלא לעשותו מוכרח דעשה דוחה ל"ת שיב"כ דא"ל דהוי מלאכה שאצל"ג כיון דמוכרח מצד המצוה ז"א דאינו מוכרח לזה כיון דאיכא כבוד שמים להיפך והוי מלאכה גמורה כיון דעשה זאת מרצון טוב בלי הכרח ואונס אמנם העיקר נראה כמ"ש כאן דאין סברא דבחילול שבת אם לא יהי' מוכרח לשמוע לאביו יהי' מותר לעבור בכוונה לחלל שבת וע"כ דבחילול שבת א"נ דעדל"ת היינו דמחויב לשמוע לאביו או משום דמיירי דשניהם ציוו לו האב והאם וכמו"ש הריטב"א ז"ל דבכה"ג עדל"ת ועשה או משום דעשה דשבתון הוי עשה שאין שוה בכל דא"נ בנשים כמו שנסתפקו בזה התוס' בקידושין ולכן עדל"ת ועשה:


###### Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:15
[Keli Chemdah on Torah, Kedoshim 2:15](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Kedoshim/r/2:15)

אמנם בעיקר הדבר אי נשים חייבין בעשה דשבתון בשבת נלפענ"ד דאפי' א"נ דביו"ט א"ח בעשה דשבתון מ"מ בשבת מוזהרת על העשה ג"כ אע"ג דהוי מצ"ע שהז"ג כמו דחייבות בעשה דפסח אע"ג דהוי מצ"ע שהז"ג כיון דהוי עשה שיב"כ חמירו ה"ה שבת כיון דהוי לאו שיב"כ ומיתת ב"ד וכמו"ש החת"ס בת' חיו"ד סי' רנ"א דלאו דוקא על הלאו איכא כרת רק דגם על העשה דשבתון איכא איסור כרת עיי"ש ואני מצאתי גדולה מזו לרבינו הר"מ ז"ל בפי' המשניות דאבות פ"ד משנה א' שנראה מדבריו להמעיי' היטב דבעשה דשביתה בשבת איכא גם מיתת ב"ד והיינו דהחויב כרת ומיתת ב"ד בשבת כמו שהונח על הלאו דל"ת כל מלאכה ה"ה דהונח על העשה דשביתה והעשה יש בה ג"כ חומר כרת ומיתת ב"ד [ונראה שזה כוונת הרמז"ל במ"ש שם בזה"ל ומזה תבין ששכר שביתה בשבת יותר גדול משכר מילה והיינו להורות דמילה שלב"ז א"ד שבת אע"ג דעדל"ת ולא נשאר רק עשה מ"מ העשה דשבת חמיר מעשה דמילה דבעשה דמילה אין בה אלא כרת משא"כ בעשה דשבת יש בה מיתת ב"ד ועיין היטב בת' חת"ס שם ובד' הרמז"ל ותבין דברינו כי קצרנו וסמכנו על המעיין] וכיון שכן נראה פשוט דאשה חייבת ג"כ בעשה דשבתון דאין ללמוד מתפילין לפטרה מכח מצ"ע שהזמ"ג כיון דהוי עשה שיב"כ ומיתת ב"ד וא"כ אם נימא דמצד דאיתקש כבודן לכבוד המקום שקולין המה כמו"ש השמ"ק ע"כ צ"ל דהכא מיירי דיש שני מצות כ"א וכ"א ולכן אמרי' עדל"ת ועשה כנ"ל. וביושב קו' הח' הנ"ל י"ל עפמ"ש באות א' ואכמ"ל יותר: