## Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei

###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 12:1
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 12:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/12:1)

(כ"ג י"ט) לא תביא וגו' גם שניהם וברש"י ז"ל לרבות שניהם כגון חטים ועשאן סולת וכתב ע"ז הרמב"ן אבל בגמ' אמרו שב"ש אוסרין וב"ה מתירין אלא הם ולא ולדותיהם עכ"ל הרמב"ן והנה בימי חורפי למדתי סוגי' דשינוי עם תלמידים וכתבנו קונטרס מיוחד בסוגי' זו אעתיק בזה מה דשייך לכאן, וז"ל שם, ב"ק דס"ו ע"א בגמ' וב"ה הכתיב גם גם לב"ה קשי' עכ"ל הגמ' והנה כבר נודע מפי רבותינו הקודמים דכל היכא דאמרי' קשי' ולא אמרי' תיובתא יש לת' הקשי' וי"ל קשיות הגמ' לפמ"ש הר"א ממיץ ז"ל בס' יראים רמזה הגאון רעק"א ז"ל בגליון הש"ס בזה"ל ואמר טעמא דב"ה דש"ק כי נתן לה חטין באתננה ואמר כשאבוא אליך יהי' לך באתננך לא חל איסור אתנן עד שיבוא אלי' ועשאתו סולת קודם הביאה ומאחר דקנתה בשינוי לא נתחייבה כ"א חיטין ובשעת ביאה נתחייבה לו דמים כו' והמפרש שעשאתן סולת לאחר שחל עליו איסור אתנן לא יתכן טעמא דש"ק וכי בשביל שקנאתו בשינוי מותר ואינו יכול ליישב אל לבי עכ"ל מבואר מזה דס"ל לרבינו ז"ל דלאחר שחל איסור אתנן לא פקע רק דהפירוש שעשאתן סולת קודם שבא עלי' דלא חל עליו שם אתנן כיון דקנאתו מקודם בשינוי והנה מ"ש שאיני יכול לישב אל לבו הפי' הב' איני מובן דהרי הדברים פשוטים כמ"ש התוס' דא"נ דש"ק א"כ ממילא ראוי הוא להתיר שינוי באתנן דחשוב כאחר ואין זה אותו שבא לידה בתורת אתנן ומה שנלע"ד בזה בדעת הרא"ם ז"ל דבודאי לא נעלם ממנו סברא זו דנשתנה איני חשוב אותו דבר שהי' מקודם ויש להתיר בנשתנה והרי גדולה מזו מבואר בכריתות לענין איסור חדש דמבואר בגמ' נכתב כרמל ולילף לחם וקלי מני' איכא למיפרך מה לכרמל שכן לא נשתנה מברייתו מבואר דמהני שינו' גם באיסור אכילה מכש"כ מה שלא נאסר באכילה אלא דנאסר משום מאוס לגבוה בודאי י"ל דאם נשתנה מותר לגבוה רק זה הוא דקשי' לי' להרא"ם ז"ל דלמה תלה זה אי ש"ק אי לא הא אפי' בשינוי א"ק משום דלא אלים זה שמשנה את דבר של חבירו שלא מדעתו להיותו קנוי לו עי"ז מ"מ לענין אתנן י"ל דל"ה אתנן ואמאי תלוי זה בש"ס אי ש"ק לכן ס"ל להרא"ם ז"ל דהכא מודים ב"ש וב"ה דאם כבר חל עליו שם אתנן שוב לא פקע והוא מגם דאתא לרבות שיניהם והא דדרשינן מהם ול"ש היינו דנשתנה קודם שבא עלי' והטעם משום דש"ק וקנאתו מקודם אע"פ שעדיין לא בא עלי' ורק דמים שנתחייבה לו ומעתה שפיר מוכח מזה דש"ק ולפ"ז א"ש תרוי' דגם אתי לרבות היכא דנשתנה אח"כ והם ממעטינן היכא דנשתנה מקודם דש"ק וז"ב לפ"ד הרא"ם ז"ל ונראה שזה דעת רש"י ז"ל עה"ת בפ' תצא שכ' גם שניהם לרבות שינויהם וברמב"ן ז"ל תמה עליו דסותם משנתו כדעת ב"ש ולהנ"ל א"ש דרש"י ז"ל ס"ל שיטת הרא"ם ז"ל מרבינן מגם לאסור היכא דנשתנה אח"כ ואם אמנם כי דבריו לא יתכנו בכוונת הרא"ם ז"ל למעיין בלשונו אמנם גוף הדברי' נכונים לפי שיטת הרא"ם ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 12:2
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 12:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/12:2)

איברא דבעיקר דברי הרא"ם ז"ל תמהו האחרונים מדברי הגמ' ע"ז דמ"ז ע"ב איבעי רמב"ח במשתחוה לקמה חיטין מה למנחות ומסקינן דמהני שינוי דמעיקרא חיטין והשתא סולת הרי מבואר דאע"פ שנאסר לגבוה בעודו מחובר מ"מ מהני שינוי אמנם לענ"ד נראה דאין מכאן קשי' על הרא"ם ז"ל דהנה באמת התוס' נתקשו שם ד"ה יש שינוי דמה מבעי"ל לרמב"ח דהרי כ"ז דיש נעבד במחובר מאתנן יליף לה ובאתנן פשיטא דיש שינוי כדדרשינן במרובה הם ולא שינויהם ולכן נראה דמכאן למד הרא"ם ז"ל דבאתנן ל"מ שינוי בכה"ג רק בקמה מבעי' לי' וההסבר י"ל כיון דקיי"ל דאין מעילה במחובר דילפינן חטא חטא מתרומה וממילא נראה דלא חל קדושה מה"ת על מחובר עד שיתלש כמו בתרומה דאינו חל קדושת תרומה עד שיתלש וא"כ ל"ש לומר כיון דכבר נאסר לגבוה שוב לא פקע כיון דל"מ לה קדושת גבוה מה"ת אלא כשנתלש ואז כבר נשתנה ואם אמנם כי זה לבד ל"ה בגדר שינוי להתיר אבל עכ"פ כיון דלא נאסר לגבוה קודם שיקצר ותכלית הקצירה לעשותה קמח שפיר י"ל דמהני שינוי משא"כ בנתן לה באתננה חיטין דחל עליהם עכ"פ קדושת דמים מה"ת ואית בי' מעילה שפיר י"ל שכבר חלה עליו האיסור לגבוה ושוב אינו נפקע וא"כ אדרבה מאיבע' רמב"ח ראי' לדברי הרא"ם ז"ל דבאתנן ל"מ שינוי כיון שכבר נאסר אינו נפקע ע"י שינוי:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 12:3
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 12:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/12:3)

ובאמת נראה דאפי' לפ"ד רוה"פ החולקים על הרא"ם ז"ל וס"ל דמהני שינוי באתנן אם עשאתן אח"כ סולת היינו טעמא משום דעיקר אתנן הוא רק בקדוה"ג אבל בק"ד ליכא איסור אתנן מה"ת וא"כ כיון דחיטין א"ר למזבח בשום אופן ולא משכח"ל שיהי' קריבין על המזבח כ"א כשנעשין סולת דאע"ג דנימא דמנחת יחיד נקחת כשהוא חיטין ג"כ (עמ"ש בזה בכלי חמדה ויקרא סו"פ אמור ומ"ש בזה הר"ש משאנץ ז"ל בתורת כהנים שם וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ) אבל ברור הדבר דאינו קרב ע"ג המזבח אלא סולת וא"כ ל"ש לומר כיון דכבר חל איני נפקע כיון דלא מצי לחול עליו איסור אתנן אלא כשנעשה סולת ואז תמיד כבר נשתנה לכן ס"ל דמהני שינוי באתנן אבל אם גם כמות שהוא קרב ע"ג המזבח וחל עליו איסור אתנן לגבוה י"ל דלכ"ע מודים דל"מ שינוי והתירו לגבוה כיון דכבר נאסר לגבוה ועפ"ז זכיתי לעמוד על ברור של דברים אמאי לענין גזילה קיי"ל בגזל טלה ונעשה איל הוי שינוי וקנאו ובאתנן פשיטא דל"מ שינוי כזו להיות כשר אח"כ להקרבה וראיתי בתוס' רי"ד ב"ק שם שעמד בזה ותי' לחלק בין שינוי ממילא לשינוי בידים ואכתי קשה לדעת הפוסקים בגיזה הוי שינוי אף לענין הטלה א"כ ברחל וגזזה יהי' כשירה להקרבה דנשתנית ע"י הגיזה אמנם להנ"ל הדברים נכונים מאד דדוקא בנתן לה חיטים באתננה מהני שינוי כיון דעתה כמו שהוא אין לאיסור גבוה חלות דחיטים א"ר להקרבה על המזבח ח"כ כל האיסור בשיהי' חלות ואז ה"ה נשתנה משא"כ בטלה ונעשה איל כיון דגם עתה ראוי להקרבה וה"ה נאסר עתה לגבוה שוב ל"מ שינוי וזה סברא נכונה מאד בעזה"י הן אמת שלכאו' יש לעיין קצת מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ד מאמ"ז שנראה קצת מלשונו דלכן אתנן א"ב איסור להקדישו לבה"ב משום דמשתנים וא"כ א"נ דאין שינוי מועיל גם קדושת דמים אסורין וא"כ שוב חל איסור לגבוה גם על החיטין אך באמת א"ש בפשיטות דעל קדושת דמים אין איסור דאין זה בכלל הבאה לבית וגדולה מזו הרי פרה אדומה נחלקו בה אם אסורה מצד אתנן אך כוונת הרמב"ם ז"ל לבדה"ב ממש כגון שעושה מהדמים רקועי פחים למזבח אע"ג דמאתנן גופו אסור ע"ז כתב הרמב"ם דמהדמים מותר לעשות רקועי פחים כיון דא"ז גוף האתנן אבל ז"ב דלהקדיש חיטין לקדושת דמים אין כאן איסו' כלל ול"צ לבוא לטעמא דשינוי ז"ב לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 12:4
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 12:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/12:4)

ואם כנים הדברים נלע"ד בזה לת' דברי הרמב"ם דסתר משנתו דפסק המשתחוה לקמח חיטים מותרין למנחות מבוא' דס"ל דמהני שינוי בנעבד ופסק דהמשתחוה לבהמה צמרה פסול לתכלת כמו שנתקשה בזה כל מפרשי הרמב"ם ולפי הנ"ל נראה דדוקא במשתחוה לקמה דל"ה חלות האיסור לגבוה אלא כשיהי' נעשה קמח ואז הוי נשתנה שפיר מועיל שינוי משא"כ במשתחוה לבהמה דנאסרה הבהמה מיד לגבוה ונתפשט האיסור על כל מה שמחובר בבהמה ולכן גם הצמר נאסר מיד לגבוה ול"מ צמר שבראשי הכבשים דג"כ עולה לגבוה שמקריב הבהמה לעולה א"כ חל מיד על הצמר ג"כ איסר כמות שהוא ואפי' הצמר שעל הגוף נהי דצריך הפשט מ"מ כיון דבפסולין שאם עלו לא ירדו א"צ הפשט כמבואר בתו"כ ועי' משל"מ פי"ד משבת א"כ חל על הצמר איסור לגבוה כיון דמשכח"ל דיהי' קרב למזבח כמו שהוא ולכן שפיר ל"מ שינוי כיון דנאסר שוב לא פקע והמעי' היטב בלשון הרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח ה"ז שכ' בזה"ל וכן המשתחוה לבהמה כשם שנפסלה למזבח כך צמר שלה פסול לבגדי כהונה וקרני' פסולין לחצוצרות כו' עי"ש ולכאו' יש איזהו דברים מיותרים בראש מ"ש כשם שנפסלה למזבח ואטו תלוי זה באיסר הבהמה למזבח ואי דקמ"ל דנעבד אסור להקרבה זה כבר פסק לעיל גם מה שסיים אסור הכל לכאו' מיותר אמנם לדברינו הד"נ מאד וכוונת הרמב"ם דכיון דנאסרה הבהמה למזבח ממילא נאסר כל זה עמו וא"כ אע"ג דעתה נשתנה שוב אינו פקע איסורו וז"נ נכון בעזה"י אך לכאו' יש לעי' בזה דא"כ איך רוצה הגמ' למפשט אבעיא דרמב"ח במשתחוה לקמת חיטין מעברו ולבסוף נרבעו דאסר ה"ה הכא אסור וקשה הא התם אף א"נ דהוי שינוי מ"מ מיד כשנרבעת הבהמה חל על הולד ג"כ איסור נרבע לגבוה כיון דבהמה מעוברת ה"ה קריבה למזבח והולד היא כאחד מאברי' א"כ כ"ז שלא נולד הי' חל גם על העובר איסור נרבע רק שיהי' מותר מכח שינוי ע"ז שפיר אמרי' דאין השינוי מפקיע משא"כ במשתחוה לקמת חיטים אין להאיסור חלות כלל קודם השינוי ונראה מסתמא דסוגי' דאין נפ"מ וא"כ דמהני שינוי ה"ה דנפקע האיסור אח"כ וצ"ע בזה לברר הדברים:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 12:5
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 12:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/12:5)

ובאמת בעיקר דברי הרא"ם ז"ל דפשיטא לי' דל"מ שינוי באיסורין כיון דכבר חל עליו שם איסור שוב לא יכול להפקיע תמוה מאד מסוגי' דכריתות הנ"ל דמבואר דצריך קרא דלחם דאל"ה הו"א דלחם שנשתנה אינו אסור משום חדש וכבר העיר בזה הג' בעל מק"ח ז"ל להוכיח דמהני שינוי באיסורין והחת"ס כתב דצריך קרא דלחם דהו"א כיון דנשתנה דהוא עם מים וכזית של לחם איני כזית של חיטין דיש בו מים ג"כ הו"א דאיני חייב עליו וצריך קרא דלחם דחייב על כזית לחם כמו שהוא משום חדש אע"ג דמצד חיטין אינו חייב עליו כיון דא"ב כזית ולכאו' הוא דבר חכמה ואני אמרתי להצדיק בזה את דברי מרנא הגה"ק בת' הרים זצוק"ל חיו"ד סוגי' דחדש שכתב להעיר דלאחר שנעשה בצק ליכא איסור חדש כלל כיון דנפק מקלי עי"ש מה שמפלפל בחכמה ולכאו' תמוה מגמ' ערוכה מנחות ד"ט ע"ב הקמחין והבציקות מצטרפין זע"ז ר"פ אמר לענין חדש הרי מבואר דחייב על בצק משום חדש אמנם להנ"ל י"ל דעל בצק איני חייב אלא כשיש כזית חיטין בתוך הבצק אמנם המים אינו מצטרף לאיסור חדש כשהוא בצק ונפ"מ דמצד חמץ מצטרף המים ג"כ דזה הוא האיסור חמץ הקמח עם המים וא"כ חל איסור חמץ על כזית בצק שליכא אז איסור חדש כיון דא"ב כזית חיטין וצדקו דברי מרן זצוקללה"ה אמנם עיקר דברי החת"ס ז"ל תמוהין מאד דהרי בסוגי' דכריתות מבואר דגם קלי מכרמל ליכא למילף דמה לקלי דליתא בעיני' ובקלי ל"ש זה הרי מוכרח מהסוגי' דהו"א להתיר מצד שינוי גרידא ומבואר דמהני שינוי באיסורין וכבר השיב כן להחת"ס בעצמו הג' מליסא בתשובה שבסוף ספרו נחלת יעקב ס"ב ובאמת תימה גדולה על החת"ס שלא הרגיש בזה ולכאו' עלה בדעתי להצדיק דבריו דהחת"ס פליג על הג' מקור חיים היכא דאשתני למעליותא דבזה אין סברא דיפקע איסורו ולכן בלחם לא צריך קרא משום דבלחם הרי נשתנה למעליותא שפיר י"ל דהשינוי מפקיע האיסור ולכן בקלי שפיר הו"א דמותר משום נשתנה ואינו כברייתו אך לפי"ז בבצק כיון דלא נשתנה עוד למעליותא צריך להיות מותר לגמרי וכדברי תשובת הרי"ם וזה הרי נסתר מגמ' ערוכה דבציקות מצטרפין לאיסור חדש ומלבד זה א"נ דרק על שינוי למעליותא פליג החת"ס ז"ל א"כ שפיר י"ל בפשיטות דלחם מקלי לא אתי' שכן נשתנה דהרי נעשה קמח ואח"כ בצק וכל אלה הם שנוים מקלי ואין בהם שינוי למעליותא וכבר נפקעו מתורת איסור קלי וצריך קרא דלחם שיהי' חל עליו עתה איסור חדש אך באמת קשה הדבר מאד לומר דאם מחיטין של איסור קלי יהי נפקע איסורן מצד דהוי נשתנה לכן נלע"ד פירוש סוגי' הגמ' דכריתות דצריך קרא על קלי ולחם ולא אתי' מכרמל משום די"ל דהוי שינוי מברייתו דהכוונה כיון דחזינן דאיסור חדש תליא במקום שמביאין ממנו העומר וכמבואר במנחות פ"ד לריב"י דס"ל דהואיל וחדש אסור בחו"ל וממילא מקריבין העומר ג"כ מחו"ל והכוונה בזה שאסרה תורה חדש היינו משום דצריך להקריב העומר תחילה ומקודם אסור לאכלו וכמ"ש החינך במצות חדש וא"כ אי הוי כתוב בתורה כרמל לחודא הו"א כיון דמבואר במשנה דמצותו להביא מן הקמה לא מצא יביא מן העמרים ואפי' מחיטין שבעלי' מ"מ נראה ברור דאם כבר קלו החיטין שלא לשם עומר פסולין לעומר וא"כ הו"א כיון דפסולין לעומר ליכא בהם איסור חדש כיון דשורש איסור חדש מפני שצריך להקריב מקודם למזבח וא"כ מה שנאסר למזבח שוב אין בו משום חדש והר"ז דומה לדם שבישלו דכיון דא"ר לכפרה נפיק מתורת דם ואינו אסור ה"ה הכא הו"א דדוקא כרמל שיכול להביא ממנו העומר אסרה תורה אבל קלי אינו אסור אך אין דומה לגמרי לדם שבשלו דהתם דם שבשלו בקדשים ג"כ אסור להקרבה משא"כ הכא גם במה שמביא לעומר מצוה להבהב אותו באש לקיים מצות קלי וכך הוא מצותו לכן אי הוי כתיב לא הי' אתי' לחם מני' כיון דלחם נשתנה לגמרי מברייתו ומנחת העומר אם אפה אותו ועשה ממנו לחם נפסל לעומר דמצותו להיות סולת והוי ממש כדם שבשלו דא"ר לכפרה והו"א דאיני אסור משום חדש לכן צריך קרא דלחם ולא אתי' מקלי [וראיתי להרא"ה בס' החינך שכ' דכרמל היינו שקלינין באש ומפרש כן הקרא דכרמל לא תאכלו עי"ש והוא פלא שמסוגי' מבואר להיפך והעירני ע"ז ח"א וכנראה שהוא ט"ס וצריך להעתיק זאת בלאו דקלי ועפ"י טעות נכתב שלא במקומו] הארכנו בזה לקיים דברי הרא"ם ז"ל שלא יהי' תמוה כ"כ וכנראה דס"ל להרא"ם דל"ש שינוי באיסורין להתיר אלא היכא דנפסד מקודם כמו בדם שנעכר ונעשה חלב או בדם שנהפך גמור שמקודם נעשה פירשא בעלמא אבל להתיר מאכל אם משנה אותו מכמו שהי' למאכל אחר זה אינו סברא כלל וכדעת הג' חת"ס ויש אתנו עוד אריכות דברים בזה גם לפלפל בדברי הפנים יפות בפ' כי תשא אך אכ"מ: