## Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei

###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/2:1)

(ט"ו) כי תהיין לאיש שתי נשים האחת וגו' וילדו לו בנים וגו' והי' הבן הבכור לשנואה, בספר סערת אלי' כתב בשם הגר"א ז"ל מוילנא שדקדק בקראי דכתיב וילדו לו בנים האהובה והשנואה נראה דאהובה ילדה מקודם וא"כ איך מסיים והי' הבן הבכור לשניאה ותי' דלענין בכור לנחלה תלי' בענין היצירה מי שהוא בכור ליצירה אע"ג דנולד אח"כ הוא הבכור ומעתה מדוקדק המקרא וילדו לו בנים אע"ג דלידת בן האהובה מקודם מ"מ הבן הבכור לשניאה כי הוא ראשית אונו ומשכח"ל שבא על השנואה קודם לכן וילדה לט' ואח"כ בא על האהובה וילדה לז' דהי' לידת בן אהובה קודם אעפ"כ בן הבכור לשניאה אתד"ק, והנה כ"כ בכלי חמדה פ' תולדות קושית העולם מדברי המדרש והובא ברש"י ז"ל בקרא דואח"כ יצא אחיו שכתב בשם המדרש דמה"ד הי' מעכב מפני שיעקב הי' ראשון ביצירה ורצה להיות ראשון בלידה ויטול הבכורה מן הדין וקשה כיון דיצא אחרון ע"כ הוא ראשון ליצירה וא"כ ממילא הוא הבכור ואדרבה אם יצא ראשון יסברו כולם דהי' שני ליצירה ולא יטול חלק בכורה כיון דכללא הוא דנכנס אחרון יצא ראשון ועי"ש מה שכתבתי בזה דרך פלפול ומה שנראה עיקר ביאור ענין זה דהנה בלא"ה קשה על רבינו הגר"א ז"ל דאם נימא דבכור לנחלה תלי' עיקר ביצירה ונאמר כרש"י ז"ל בשם המדרש דבתאומים כללא הוא דנוצר ראשון יוצא אחרון א"כ צריך להיות הדין בתאומים דהיוצא אחרון הוא הבכור ובאמת ההלכה אינו כן וכבר נתעורר בזה הג' מלבוב ז"ל בהסכמתו לס' עורה שחר עי"ש מ"ש בזה אמנם לענ"ד ברור הדבר לפ"מ שאמרו חז"ל דתאומים מטיפה אחת נולדו א"כ ל"ש כלל בתאומים לומר דנכנס ראשון יצא אחרון וכן להיפך כיון דהיצירה מתאומים הוא מטיפה אחת אמנם כוונת רש"י ז"ל בשם המדרש דהכא בלידת יעקב לעשו לא הי' תאומים ממש ולכן כתב תומים חסר שאחד צדיק ואחד רשע והיינו מפני שהי' אחד צדיק ואחד רשע לא נוצרו מטיפה אחת אלא משתי טיפות משא"כ בפרץ וזרח כתיב תאומים מלא שהי' תאומים ממש ונוצרו מטיפה אחת ולכן בכ"מ בתאומים כיון דנוצרו מטיפה אחת ול"ש למיזל בתר יצירה אזלי' בתר לידה והנולד ראשון הוא הבכור משא"כ ביעקב ועשו דנולד משתי טיפת א"כ כללא הוא דנוצר ראשון נולד אחרון ולזאת א"ש מאד ד' רש"י ז"ל דיעקב שנוצר ראשון רצה לצאת ראשון דהרי העולם יראו שנולדו תאומים ויסברו דהי' מטיפה אחת ככל תאומים ול"ש למיזל בתר יצירה ותלי' בלידה וא"כ כשיצא עשו ראשון יהי' עשו הבכור ובאמת הכא דהי' בשתי טיפות ויעקב נוצר ראשון ה"ה הבכור כיון דאזלינן בתר יצירה לכן יעקב רצה לצאת הראשון ג"כ כדי שיהי' הבכור דבתאומים כן הוא וא"ש ד' רש"י ז"ל ונסתעי' מזה דברי הגר"א ז"ל דאזלי' בתר יצירה דא"נ דאזלי' בתר לידה א"כ כיון דכללא הוא דנוצר אחריו יצא ראשון א"כ הרי עשו הבכור מדינא ואיך רצה יעקב לעכב אותו אמנם לד' הגר"א ז"ל א"ש הכל דבאמת אם אינו תאומים דיש שתי יצירת תמיד אזלינן בתר יצירה ובתאומים דל"ש בכור ליצירה אזלי' בתר לידה ולזאת הכא דנראה לעין כל דהוא תאומים ובאמת לא הי' תאומים הי' יעקב הבכור מדינא כיון דהי' הראשון ליצירה לכן שפיר רצה לצאת ראשון שיהי' בכור גם לפי הבנת העולם דהי' תאומים ממש ובזה א"ש דברי הגמ' יבמות דע"ו דקאמר על דוד אי מפרץ קאתי מלכא הוי שהמלך פרץ לו גדר וצ"ע הכוונה ולהנ"ל נראה פשוט כיון דפרץ יצא ראשונה והוי בכור ללידה ממילא מגיע לו מלכות כיון דיהודא הי' מלך והבכור לו מגיע המלכות וא"כ ממילא דוד הוא מלכא:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/2:2)

וראיתי לרבינו הגאון ז"ל ביע"ד (דרוש ט"ו) שכ' בזה"ל והנה כבר הסכימו הטבעים דא"א לאשה להתעבר תאומים מביאה אחת רק משני ביאות וכ"כ רש"י גבי יעקב ועשו דמשל לשפופרת הנכנס ראשון יצא אחרון וע"כ דס"ל משני ביאות נתעברה האי מטיפה אחת ל"ש נכנס ראשון וז"פ וא"כ תמר שהולידה תאומים נראה להדי' דב' ביאות הוי א"כ ב"ר ודאי דלית בהו שמץ פקפוק וכולו קודש אבל ביאה שני' בזו יש חשש לפקפק דכבר נתקיים המצות יבום בב"ר ולפי"ז פרץ דיצא ראשון וע"כ דנכנס אחרון כמ"ש רש"י ז"ל ביעקב וא"כ יש בו שמץ דופי ודאי למלוכה משא"כ זרח דיצא אחרון עי"ש בנועם פלפולו והנה ברור הדבר דאין כוונת הגאון ז"ל שתי ביאות ממש דהרי הביא מ"ד רש"י ז"ל גבי יעקב וברש"י לא נזכר כלל דהי' שתי ביאות אלא שנולדו משתי טיפות בביאה אחת וברור הדבר שזה גם כוונת הגר"י ז"ל וכוונתו דבטיפה הראשונה היוצאת ממנו מתקיים מצות יבום ומה שמוציא זרע אח"כ הוא ללא תועלת למצוה ובזה סובב כל פלפול ועי' בנובי"ת חאה"ע סי' פ"א מ"ש להשיג עליו מד' הגמהר"ם פרענקיל ז"ל ולפ"ד מוכרח גם מד' הג' מהר"ם פרענקיל ז"ל כדעת הגר"י ז"ל דמטיפה אחת א"א לברוא תאומים אלא ילד אחד ולזאת נברא תאומים עם כל שבט שלא תהי' שום טיפה לבטלה ומבואר מזה שלמדו מה שאמרו חז"ל תאומים מטיפה אחת נולדה היינו מביאה אחת אמנם צריך שיהי' שני טיפות דמטפה אחת א"א להוליד יותר מולד אחד וזה מתאים לפשיטת ד' רש"י ז"ל גבי יעקב ועשו ובאמת עיקר דעת הנוב"י שם שכתב שבשתי ביאות א"א להולד וולדות בני קיימא יש הרבה לעי' מירושלמי פ"ד דיבמות ה"ב וכתבנו מזה בח' ליבמות ואכ"מ ולא באתי בזה אלא לבאר שעפ"ד היע"ד והג' מוהר"ם פרענקיל ז"ל מוכרח דלא כהגר"א ז"ל אמנם מאד יפלא שהרי לדעת הגאונים הנ"ל מוכרח כהגר"א ז"ל דא"נ דכללא הוא דבכל תאומים הלידה משני טיפות ונכנס ראשון יצא אחרון מוכרח דהראשון ליצירה הוא הבכור דאל"כ איך ראובן הי' בכור הא נולד' תאומים עמו ולפ"ד הג' מהר"ם פרענקיל ז"ל כדי שלא תהי' טיפה מיעאע"ה לבטלה וראובן נוצר מטיפה ראשונה כמו שהעידה עליו התורה כוחי וראשית אוני וא"כ יצא אחרון וא"כ לא הי' בכור כיון דהתאומה יצאה ראשונה וא"כ מוכרח מזה כהגר"א ז"ל ופלא לי על המפורשים שלא דברו מזה, והנה שמעתי בשם כבוד קדושת אדמו"ר הגאה"ק שר התורה מסאכטשוו זצלה"ה שאמר לת' כל מה שהק' המפורשים בהא דמפרש בקר דראובן הי' הבכור רק משום שהי' פחז כמים נטלה ממנו וניתן ליוסף ת"ל דאין הבכור יורש בראוי והכא הרי הוי ראוי ות' דהסבר הדבר דבכור אינו יורש בראוי היינו משום דלא שכיח כלל שיהי הבכור נוצר מטיפה ראשונה של האדם שלא יצא עוד ממנו טיפה לבטלה מיום היותו וכיון שכן הרי ראוי שיהי' לו בן קודם לכן אם הי' מוציא טיפה זו באשה ולכן אם אתה דן בראוי הרי אינו בכור בבירור ולכן אינו נוטל כ"א במוחזק כיון דאינו בכור אלא במוחזק כיון דלפי האמת לא נולד לו בן מקודם ומעתה ז"ד בכל אדם אבל ביעקב אע"ה שהי' כוחו וראשית אונו ממש א"כ מדינא הי' בכור בראוי ג"כ ודפח"ח וא"כ מוכרח ג"כ דראובן נולד מטיפה א' דא"נ דתאומה נולדה מטיפה ראשונה א"כ שוב אינו נוטל בראוי ודו"ק ובאמת לולא דמסתפינא הייתי אומר דפשטות הקרא דלא יוכל לבכר את וגו' כי היא ראשית אונו וגו' מרמז שלא נלמד מיעקב אע"ה שלכאו' נראה שביכר את בן האהובה ע"פ בן השנואה ע"ז אמרה תורה דאסור לעשות כן וביעקב אע"ה טעם אחר הי' כמפורש בקרא בתוה"ק ובדה"י אמנם לענ"ד פשטות דחז"ל תאומים מטיפה אחת נולדה נראה כפשטא דהיא מטיפה אחת ממש ויעקב ועשו שאני דלא הי' מטיפה אחת והן אמת כי רב"ת ז"ל בפי' תולדות כ"א א' כתב דהכא ביעקב ועשו הי' תאומים בשלי' אחת ובכל התאומים הי' בשני שליות וא"כ נראה דהכא הי' יותר בגדר תאומים ממש כאחד אמנם הדברים לא יתכנו בדברי המדרש ברש"י ז"ל וצ"ע בכ"ז לברר הדברים:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 2:3
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 2:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/2:3)

וראיתי להג' בית יצחק ז"ל בהסכמתו שם שכ' לה"ר לדעת הגר"א ז"ל דבכור לנחלה תלי' ביצירה שבזה ית' קושית המפורשים ביבמות (דכ"ד ע"א) דמקשינן בגמ' ואימא בכור ליבם אבל פשוט לא ליבם כלל ות' דא"כ למ"ל קרא למעט א"א שלא הי' בעולמו ותמהו המפורשים דאמאי לא ת' בגמ' דא"נ כן א"כ למ"ל קרא דאשר ינאף את אשת איש למעט אשת קטן הא אין אישות לקטן וצריך לבוא לת' ר"א בקידושין די"ט דצריך קרא ביבם בן ט' שבא על יבמתו דקנאה מה"ת ומעתה מוכרח דגם פשוט מיבם דא"נ דרק בכור מיבם א"כ אם הבכור הוא בן ט' אחיו המת ע"כ הי' קטן ממנו וא"כ איך הי' לו אשה הא אין אישות לקטן ולא נפלה ליבום וזה קושי' גדולה א"ו כהגר"א ז"ל דלענין נחלה אזלינן בתר בכור ליצירה וממילא ה"ה ליבום דבנחלה תלה רחמנא א"כ משכח"ל כהמשכחת שכ' הגר"א ז"ל דקרא דאהובה ושנואה שאחיו המת כבר הי' גדול שנולד לשבעה והיבם נולד לט' ואחר איזהו ימים שנשא אחיו אשה מת ונפלה לפני הבכור ליבום ועדיין קטן הוא והוא בכור כיון דהוא ראשון ליצירה ומוכרח כהגר"א ז"ל את"ד ואם אמנם כי ד"ח המה בכ"ז לדעתי יש לדון אם בכה"ג צריך למעט אשתו אם זינתה ממיתה דהנה בכ"מ שהאישות הוא רק מכח יבום לכאו' י"ל דילמא לאו אביו הוא וא"כ אינו אחי המת מאב וממילא אינו אשתו כיון דאין אישות לקטן וע"כ משום דאזלי' בת"ר אף בד"נ וא"כ הכא דאין הוא מיבם אשת אחיו כ"א אם הי' בן ז' דאם הי' בן ט' הרי הוא הי' הבכור וא"כ נהי דלענין נחלה נאמן האב לומר ע"ז שנולד אחריו שזה הוא הבכור ליצירה כמו שאמרה תורה יכיר שאב נאמן לומר זה בני בכורי אבל לחייב מיתה את הבועל אשת היבם הקטן בזה י"ל דילמא לאו אביו של אחיו הי' וא"ל דאזלינן בת"ר ז"א הא רוב נשים לט' ילדן וא"כ אם ניזיל בת"ר ע"כ או שאב בא על אשה זו מקודם שבא על אשה השנית אמו של הבכור וממילא אין הוא בכור ליצירה ג"כ או שזינתה אשתו הראשונה וממילא אינו אחיו כלל א"כ ל"צ קרא למעט אשת קטן ממיתה א"כ דאינו מיבם אלא בכור כיון דלא משכח"ל שיהי' נופלת לפני הבכור ליבום כ"א שיהי' אחיו בן ז' וזה נגד הרוב והרי מבואר בסנהדרין ס"ט ע"א דרוב זה דלתשעה ילדן מרא לחייב בד"נ מיתה מכש"כ דמהני רוב זה לפטור ממיתה וא"כ הדר"ל קושית המפרשים הנ"ל דא"נ דאינו מיבם אלא בכור למה צריך למעט אשת קטן ממיתה ודו"ק, ובחי' ליבמות כתבנו לת' קושית המפורשים הנ"ל דרך פלפול בהקדם לת' מה שראיתי מקשין על השלטי גבורים שנסתפק בהבא אחר הממזר אם נידון כבכור לנחלה כיון דהממזר אינו בכור לנחלה ממילא הבא אחריו בכור לנחלה והק' עליו דא"כ הדר"ל קושית הגמ' הנ"ל אימא בכור ליבם פשוט לא לייבם וא"ל כתי' הגמ' דא"כ למ"ל קרא למעט א"א שלא הי' בעולמו הא משכח"ל דהמת הי' ממזר א"כ הבא אחריו הוא בכור לנחלה והוי שפיר בכור ליבום ג"כ וצריך קרא למעט דאינה זקוקה לו משום א"א שלא הי' בעולמו אמנם נראה דהנה התוס' הק' דלמ"ל קרא למעט א"א שלא הי' בעולמו ת"ל דא"ז דרכי נועם ותי' הרשב"א ז"ל דצריך קרא היכא דיש עוד אחים דזקוקה היא ליבום וה"א דגם לו זקוקה ואתי קרא למעט ועי' בדו"ח לרעק"א ז"ל שהחזיק לעיקר כתי' הרשב"א ז"ל דרק בכה"ג צריך קרא ומעתה א"ש תי' הגמ' דא"נ דרק בכור ליבום למ"ל קרא למעט א"א שלא הי' בעולמו דא"ל דאיכא עוד אחים דממנ"פ אם המה כשרים הרי הוא אינו בכור וע"כ דגם המה ממזרים א"כ אכתי אין זה דרכי נועם הכלל כיון דלא משכח"ל שיהי' צריך קרא למעט אלא כשיש עוד אחים והם כשרים א"כ הוא אינו בכור וז"פ ומעתה מת' קושית המפורשים הנ"ל דמוכרח הגמ' לת' מדמיעט קרא א"א שלא הי' בעולמו אבל לא מצינו להכריח מדמיעט קרא אשת יבם קטן ממיתה דבזה שפיר י"ל דאחיו הי' גדול רק דהי' ממזר וא"כ הקטן הבא אחריו היא הבכור ורמי' קמי' ליבום והו"א דאם זינתה חייב מיתה וצריך קרא למעט אשת קטן ונכון דרך פלפול:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 2:4
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 2:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/2:4)

ומה שנראה עוד להעיר בדבר חדש לת' קושית המפורשים הנ"ל דא"נ דרק בכור מייבם וא"כ למ"ל קרא למעט אשת יבם קטן ממיתה לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בקרא דלא יוכל לבכר וגו' וז"ל וממה שאמר הכתוב ע"פ בן השנואה הבכור יראה לי שאין המצוה הזאת והדין הזה נוהג אלא בחיי הבכור אבל אם מת הבכור בחיי אביו אע"פ שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומורישו מן הדין לבניו אם רצה הזקן ואמר יירשו בני כך וכך בנכסיי ובניו של בני הבכור יטלו כך וכך דבריו קיימין כדרך שהם קיימין במקום שאין בכור כו' כי לא מצאתי ע"פ רק בחייו ע"פ אהרן אביהם ע"פ תרח וכן כולם עכ"ל והנה לפי"ז נראה דה"ה דלאחר מיתת בני הבכור יכול לעשות בן אחר שיטול פי שניים כיון שבזה ליכא הלאו דלא יוכל לבכר הרי ברשותו שיבכר בן אחר שיטול פי שניים ויהי' דינו לנחלה כבכור גמור וכמו שמצאנו ביעקב שנטל הבכורה מראובן ונתנה ליוסף דהי' לו דין בכור גמור ועי' במס' ב"ב דקכ"ג ע"א שמבואר בגמ' דאע"ג דנתנה ליוסף מ"מ לא להתיחש לבכורה כ"א שיהי' לו דין בכור ליטול פי שניים עכ"פ נראה כיון דיבום בנחלה תלה רחמנא א"כ אם האב מבכר בן אחר לאחר מיתת הבכור דמהני מה שמבכר האב האח הקטן הוא הבכור לנחלה ושוב רמי' עליו מצות יבום ג"כ כיון דהוא בכור לנחלה וא"כ שפיר מק' בגמ' ואימא בכור ליבם דהיינו דוקא מי שיש לו דין בכור לנחלה וא"ל דא"כ ל"ל למעט אשת יבם קטן ממיתה הא ע"כ אחיו המת הי' הבכור ז"א דמשכח"ל דמיד כשמ' אחיו ונשאר עוד בנים בוכר אביו את האח הקטן שיהי' לו פי שניים בנחלה וכיון דלאחר מיתה מהני ביכור האב א"כ הקטן הזה הוא הבכור ורמי' עליו מצות יבום ושפיר צריך קרא למעט את הבועל ממיתה איברא די"ל דכמו דממעיטין אשת אחיו שלא הי' בעולמו שאינה זקוקה לו משום דכתיב כי ישבו אחים יחדיו שצריך להיות להם ישיבה אחת בעולם א"כ א"נ דרק בכור מיבם אבל פשוט אינו מיבם א"כ צריך שיהי' להבכור עם הפשוט ישיבה אחת בעולם והכא כיון דבחיי אחיו לא הי' בכור וכן לאחר מיתת אחיו נעשה בכור לא רמי' קמי' ליבום אך לפי"ז כיון דמכח א"א שלא הי' בעולמו אתה רוצה למעטו ממצות יבום לכן תי' הגמ' א"כ א"א שלא הי' בעולמו איך משכח"ל איברא דיקשה באמת על תי' הגמ' דא"כ למה צריך קרא על אשת אחיו שלא הי' בעולמו דלא משכח"ל שיהי' בכור הא משכח"ל בכה"ג שבוכר האב את הבן הזה שנולד לאחר מיתת האח ובשעת מיתתו הי' עוד אחים שהי' יכול לבכר אחד גם אותם ובכה"ג ל"ש לומר דא"ז דרכי נועם כיון דביד האב תמיד לבכר אחד מבניו שפיר י"ל דרמי' קמי' ליבום לכן צריך למעט א"א שלא הי' בעולמו ולפי האמת דממעט קרא א"א שלא הי' בעולמו י"ל דגם זה נתמעט כיון דבשעת חי' אחיו לא הי' בכור אינו בגדר ישיבה אחת בעולם כיון דאז לא הי' ראוי ליבם כיון דלא הי' בכור, ולכאו' עלה בדעתי להכריח מזה כדעת הגר"א ז"ל בפי' המקראות דמיירי דאהובה ילדה מקודם ובן האהובה הוא בכור ללידה וקמ"ל קרא דלא יוכל לבכר אותו אע"ג דהוא בכור ללידה כיון דבן השנואה הוא בכור ליצירה ומעתה י"ל דדוקא בכה"ג שגם בן האהובה הוא עכ"פ בכור ללידה קאמר קרא דלא יבכר ע"פ בן השנואה למעט דאם מת בן השנואה בחי' האב יכול לבכר את בן האהובה כיון דעכ"פ הוא בכור ללידה וכן יעקב אחיו שנטל הבכורה מראובן ונתנה ליוסף היינו משום דעכ"פ הי' בכור פטר רחם לאמו והי' בו ענין בכורה משא"כ לבכר את מי שאינו בכור כלל לא יכול האב בשום פנים ואין לו דין בכור ליטול פי שניים וכשתדקדק היטב בלשון הרמב"ן ז"ל שהעתקנו למעלה ימצא מבואר כן דלאחר מיתת הבן יכול לחלוק חלק הבכור לשאר הבנים ולכאו' למה לא כתב יותר רבותא דיוכל לבכר בן אחר נראה מזה דס"ל דזה לא אפשר לעשות לבן אחר שיה' לו דין בכור לגמרי אמנם לקושטא דמילתא יק' ע"ז מג"מ ערוכה במס' ב"ב דק"ל ע"ב דשו"ט בש"ס דלמ"ל קרא דלא יוכל לבכר דמהכ"ת נימא שיוכל לבכר עי"ש בגמ' דהו"א דבכור הורע כוחו שאינו נוטל בראוי כמוחזק כו' ואמאי לא אמרי' בגמ' בפשיטות דהו"א כיון דגם בן אהובה הוא בכור ללידה והי' רשות ביד האב לבכר אותו ע"פ בן השנואה ומוכרח מד' הש"ס דאין נפ"מ כלל בזה ונראה מסתימת הש"ס דלא מפרשו המקראות כמו שמפרש הגר"א ז"ל דאל"כ שפיר צריך קרא דלא יוכל לבכר כנ"ל [ובחידושי שם כתבנו דר"י ס"ל דיכירנו לאחרים היינו אפי' אם אחר הי' מוחזק בבכור ס"ל כשיטת הגר"א ז"ל בפי' המקראות דילדה מקודם האהובה והי' מוחזק יותר משלשים יום לבכור קודם שילדה השנואה ואחר שילדה השנואה ואומר האב שבן השנואה הוא הבכור שבא עלי' מקודם שבא על האהובה רק שבן האהובה נולד לז' ובן השנואה לט' לכן ממילא יכיר הוא נגד החזקה שהי' מוחזק עד עתה וח"ל לר"י אע"ג דהוא נגד חזקה ורובא דלט' ילדן מ"מ נאמן האב אמנם יש לעי' לרבנן אם לא הי' מוחזק שלשים יום ולאחר ט"ו יום שנולד בן האהובה נולד בן השנואה א"כ אינו נגד החזקה כיון דלא הוחזק שלשים יום רק נגד רובא דלט' ילדן והוי האב רק מברר שזו היתה מן המיעוט בזה בוודאי מודים חכמים דנאמן כמ"ש הפוסקים דע"א ג"כ נאמן נגד רוב בזה אמנם מיגו י"ל דלא מהני נגד הרוב א"כ מה מקשינן בגמ' יכיר למ"ל הא מיגו דבעי ליתבי במתנה דמה בכך הא הוי מיגו נגד רוב וא"כ לולא דאמרה תורה יכיר הוי בגדר ספק השקל דמיגו ורוב כזה שקולין המה ושפיר צריך קרא דיכיר דהאב נאמן ופלפלתי הרבה בזה ובחקירת הג' בעל ברית אברהם ז"ל בת' בע"א ורוב לענין חיוב שבועה ואכמ"ל בזה] ולדאתן עלה בעיקר דברינו צ"ל דאע"ג דלאחר מיתת הבכור יכול האב לומר שזה הבן יטול פי שניים מ"מ כיון דבעצם אין לו דין בכור לכן א"נ דרק בכור מייבם א"ש בו מצות יבום ונסתרו דברינו הנ"ל ויש עוד לעי' בזה וכתבנו רק ראשי פרקים להעיר לבב המעין, ובעיקר דברי הרמב"ן ז"ל דס"ל דלאחר מיתת הבן בחי' האב יכול לעקור חלק בכורה מבניו וליכא בזה לאו ועשה [ולפני ברמב"ן ז"ל בסודה"ק ט"ס דמוכח ובמקום שצ"ל וכן איננו עובר בעשה אם לא הכיר הבכור לאח"מ כתוב וכן איננו עובר בלאו הזה לפני ס' רמב"ן דפוס אחר ובטח טה"ד הוא] ראיתי בפתחי תשובה ח"מ סי' רפ"א הובא בשם הג' בעל מיני תרגומא ז"ל שבזה יתפרש דקדוק לשון המשנה במס' ב"ב דקכ"ו ע"ב האומר איש פלוני בני בכורי לא יטול פי שניים לא אמר כלום לכאו' תיבת בני למותר והול"ל פלוני בכורי אלא להורות דדווקא אם אמר כן על בנו בעודו בחיים הא באומר סתם בכורי שמת בני והניח בניו אחריו לא הוי מתנה עמ"ש בתורה ודבריו קיימין א"ד ז"ל ואני תמה שה"ר מדקדוק הלשון ולא הקשה מגוף הדין דלפ"ד הרמב"ן ז"ל דאם מת הבן בחי' האב יכול להעביר ממנו חלק בכורה א"כ אינו בגדר מתנה עמ"ש בתורה הא לאו וודאי קעקר דילמא ימות בנו בחיו ובכה"ג אינו בגדר מתנה עמ"ש בתורה וא"ל דא"כ גם במתנה שפלוני בן לא ירש ל"ה ודאי קעקר דילמא ימות הבן בחיו בלא בנים ז"א דבכה"ג הוי ודאי קעקר כיון דבאופן זה אין צריך לתנאו וכל תנאי הוא רק באם לא ימות בלא בנים ויהי' מגיע לו ירושה וא"כ הוי הוי בגדר ודאי קעקר וזהו מוכרח משום דבלא"ה ל"ה ודאי קעקר דדילמא לא יניח ירושה כלל וע"כ כנ"ל דהיכא דל"צ התנאי לזה הוי בגדר ודאי קעקר ומצאתי שכ"כ הג' מלבוב ז"ל בהגהות בית שאול על משניות פאה ש"ו מי"ג ובת' לכבוד יד"נ הרב הגאון בעל אמרי הצבי ז"ל כתבתי על מה שתמה על הרביד הזהב ז"ל בפ' פינחס בקרא דוהעברתם את נחלתו לבתו בא"ד שכ' בזה"ל ודע מדקרי רחמנא מעביר ש"מ מה שעשה עשה כו' אשכחן לכתחילה שמעביר ירושת בתו כמו ששנינו בפ' הגוזל דק"ט קונם שאתה נהנה לי בחי' ובמותי הר"ז אינו יורשו דאדם יכול לאסור דבר שברשותו אחר שיצא מרשותו עכ"ל וכת"ה תמה עליו הא מבואר במשנה דהוי מתנה עמ"ש בתורה אם מעביר בנו מירושתו ותמה באמת אמאי מהני אם אמר קונם כנ"ל ולענ"ד לק"מ דהרי מבואר בש"ס דנתנו לבניו וא"ב ל"ה עקירה כיון דלא עקר אלא ממנו אבל מבניו לא עקר הירושה וא"כ ל"ה ודאי קעקר דילמא ימות בחיו ובכה"ג ל"ה מתנה עמ"ש בתורה ואדרבה י"ל דמשום זה פשיטא לש"ס דנותן לבניו דאם הי' אוסר על בנו ועל באי כוחו לדורות עולם ל"ה מהני באמת משום דלהעביר ירושה לגמרי מבנו לא יוכל משום דהוי מתנה עמ"ש בתורה ומוכרח בזה כמ"ש דהיכא דלאו ודאי קעקר ל"ה בגדר מתנה עמ"ש בתורה וד' קיימין וכמו בקונם שאתה נהנה לי כנ"ל א"כ לדעת הרמב"ן דאם מת הבן בחייו יכול להעביר הבכורה מבניו א"כ אמאי פשוט להמשנה דהוי מתנה עמ"ש בתורה הא אינו ודאי קעקר דשמא ימות הבן בחי' האב כנ"ל ואולי י"ל דהלשון במשנה פלוני בני בכורי לא יטול פי שניים זה הלשון שייך רק אם בנו בעצמו יטול אבל כשימות בחי' אביו נהי דהוא יורש גם חלק בכורה בקבר ומנחילו לבניו אבל הלשון לא יטול הו"ל כאילו מתנה בהדי' שגם אם הוא יחי' במותו לא יטול פי שניים ושפיר הוי בגדר ודאי קעקר ואה"נ דאם אמר בני בכורי לא יורש פי שניים דבריו קיימין כיון דל"ה ודאי קעקר כנ"ל [ואם אמנם כי פשוט הדבר דהאי דנקט במשנה לשון זה היינו משום דבכורה הוא דומי' דמתנה אפי' לרבי דאינו זוכה בו בע"כ וא"ד לירושה כמבואר בש"ס דקכ"ד ע"א ואין ראי' מזה להרמב"ן ז"ל מ"מ יש לומר כן לת' דברי הרמב"ן ז"ל] ובעיקר ד' הרמב"ן ז"ל כ"כ האחרונים שהוא מחלוקת במד"ר ויקרא כ' בהא דע"פ אהרן וכנראה שהרמב"ן ז"ל בעצמו לא החליט דבריו לדינא אחרי שבס' המצות במצות ל"ת ששכח הרמב"ם ז"ל למנותו לפ"ד מצוה י"ב שכתב באריכות לברר שהוא לאו דלא יוכל לבכר ולא הזכיר שם כלל חילוק זה בין בחי' הבכור או לאח"מ ואכמ"ל יותר: