## Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei

###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:1
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/9:1)

(שם י"א י"ב) לא תלבש שעטנז וגו' גדילים תעשה לך וגו' כנפות כסותך וגו' וברש"י ז"ל מן הספרי גדילים תעשה לך אף מן הכלאים לכן סמכן הכתוב עכ"ל והנה פשטות לשון הקרא נראה דמיירי בחוטי לבן ובפרט לפמ"ש מרן הכ"מ ז"ל בפ"א מה' ציצית דמצות תכלת אין להם מקום אלא כשכבר יש חוטי לבן ועי"ש שמתרץ בזה דעת הרמב"ם ז"ל דנראה מדבריו דלכתחילה הלבן מעכב התכלת וא"כ הכא דאמרה תורה סתמא גדילים תעשה לך אף מכלאים נראה דקאי על מצות לבן וא"כ מוכרח דגם בלבן הותרה כלאים וזה נראה כוונת הש"ס מנחות דל"ט ע"ב אבעי' להו של פשתן מה שיפטרו בשל צמר כו' א"ד כיון דכתיב ל"ת שעטנז גדילים תעשה לך ל"ש צמר בפשתים ול"ש פשתים בצמר ת"ש כו' חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר ועי' בד"מ ע"א גבי סדין בציצית דב"ש פוטרין גזירה משום קלא אילן ומקשינן לא יהי' אלא לבן ותירץ כיון דאפשר במינו וכדר"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה כיון דאפשר במינו וכבר האריך בזה מרן הב"י ז"ל בסי' י"א לבאר שיטות התוס' ורמב"ם ז"ל וטור ז"ל באלו הענינים וגם האחרונים האריכו הרבה בזה ולא הניחו מקום להתגדר אמנם בכ"ז אין ביהמ"ד בלא חידש וארשום בזה איזהו הערות מה שהערותי בענינים אלה שלא ראיתי עוד מי שידבר בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:2
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/9:2)

(א) וזה יצא ראשונה מה שנראה להסביר סברת התוס' לחלק בין היכא דאיכא תכלת ולבן דאז אמרינן דגם בלבן מותר כלאים בציצית אע"ג דאפשר במינו ול"צ כלל לבוא לידי דחוי' בתכלת דהרי בטלית של צמר תכלת הוי מינו מ"מ מותר בלבן של פשתן משא"כ אם ליכא תכלת אסור בלבוש של פשתן בטלית של צמר נראה בפשיטות דהרי אע"ג דקיי"ל דאין מעכבין זא"ז מ"מ אינו אלא מצוה אחת וא"כ לבן בלא תכלת הוי רק חלק מהמצוה ונהי דגם חלק מהמצוה דול"ת דכלאים מ"מ זה אינו בגדר הותרה ושוב א"ד כיון דאפשר במינו ויש להסביר ביותר דהנה הג' בעל שאגת ארי' בסי' ל"ב כתב להכריח כשיטת המרדכי דליכא איסור בלבישת הבגד בלא ציצית רק דמצו' להטיל ציצית בהבגד דאל"כ איך אפ"ל דאין מעכבין זא"ז ואם אין לו תכלת מטיל לבן לחודא דסוף כל סוף איך מותר ללכת בבגד לבן בלבד הא עובר בעשה דתכלת וא"ל דעשה דלבן דוחה עשה דתכלת הא מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה א"ו כדעת המרדכי דליכא איסורא כלל ללכת בבגד בלא ציצית רק דמ"ע להטיל בו ציצית לכן כשא"ל תכלת מטיל בו לבן ועי"ש שמכח זה דוחה דעת התוס' דנראה דעתם דא כא איסור ללכת בד' כנפות בלא ציצית ולת' דעת התוס' נראה דס"ל כמ"ש הפוסקים לדקדק מדכתיב בתוה"ק במצות לבן לדורותם ובמצות תכלת אינו כתיב לדורותם דמצות לבן נוהג תמיד ומצות תכלת אינו נוהג לדורות שעתיד להיות נגנז עי' בס' אור צדיקים להב"י ז"ל ובס' מהר"מ אלשיך ובאוה"ח שכ"כ ומעתה י"ל דכמו דאמרי' דעשה השוה בכל חמור מעשה שאש"ב ה"ה דעשה דנוהג לדורות דוחה עשה שאינו נוהג לדורות לכן אם אין לו אלא לבן שפיר מטיל בו לבן דדוחה עשה דתכלת ול"ש לומר מ"א כיון דלבן חמור דנוהג לדורות משא"כ תכלת וי"ל בזה טעמא דהרמב"ם ז"ל בפ"א מציצית דמחלק בין תכלת ולבן דלבן עושה לכתחילה באין לו תכלת אמנם תכלת בלא לבן אינו מותר אלא כשעושה לבן ותכלת ואפסק לבן דהוי גרדומי לבן עי"ש ולהנ"ל א"ש דס"ל לרמב"ם ז"ל דלבן בלי תכלת שפיר מותר דלבן אלים ודוחה עשה דתכלת משא"כ תכלת בלי לבן אסור משום דהולך בלא לבן ומעתה שפיר אמרי' דלבן בלבד אינו מותר אלא במינו משא"כ להתיר כלאים בציצית אין להתיר כיון דאיכא עשה ול"ת עשה דתכלת ול"ת דכלאים ושוב אינו בגדר הותרה דהרי מסמוכין לא נשמע אלא היכא דמקיים מצות ציצית כהלכתה תכלת ולבן א"כ נהי דאמרינן דגם בכה"ג עדול"ת אבל כיון דהוא רק מצד דחוי' שוב א"ד בלבן כיון דאפשר במינו:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:3
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/9:3)

אמנם לפ"ז יצא לנו דין חדש היפך ממ"ש כל הפוסקים וכן תפס מרן הב"י ז"ל בסי' י"א שם דאין חילק בין זה"ז דליכא תכלת ובין בזמן דהי' תכלת והוא אין לו תכלת אלא לבן דלא אמרי' בלבן עדול"ת כיון דאפשר במינו ולהנ"ל י"ל דבזה"ז דנגנז תכלת הרי מצוה בלבן לחודא כמו דגלי' קרא לדורותם וא"כ שוב י"ל דגם בלבן לבד הוי בגדר הותרה מסמוכין דכלאים לציצית ולכן אע"ג דאפשר במינו אמרי' עדול"ת וא"ר מזמן דהי' תכלת דאז אינה מתקיימת מצות ציצית כהלכתה בלא תכלת והולך לבן בלא תכלת עובר בעשה כנ"ל משא"כ בזה"ז י"ל דאמרינן גם בלבן דמותר כלאים אע"ג דאפשר במינו:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:4
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/9:4)

(ב) ובחי' כתבנו לת' לפי"ז דברי הרמב"ם ז"ל שנראה לכאו' שסותר משנתו דבפיה"מ מס' נגעים סו"פ י"ד כתב דיש לספק אם טהרת מצורע ינהג בזה"ז כיון דבכל טהרת מצורע צריך לבוא לעדול"ת בתגלחתו א"כ י"ל דלא אמרי' עדול"ת אלא כשיכול להתקיים כל המ"ע של טהרת מצורע דהיינו בקרבנות דיום הח' דאז שפיר אמרי' דעדול"ת משא"כ כשא"א לקיים המ"ע בשלימות ונשאר מחו"כ שוב לא אמרי' עדול"ת דחלק מהמצוה א"ד ל"ת ונשאר בספק אמנם בהלכה פסק הרמב"ם ז"ל להדי' בפי"א מטומאות צרעת ה"ו דטהרת המצורע נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית וצ"ע מפני מה חזר בו ממ"ש בפיה"מ וכתבנו בהסבר הדברים דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאע"ג די"ל דחלק מהמצוה א"ד ל"ת ובזמן הבית אם המצורע לא הי' יכול לטהר עצמו לגמרי אף לקדשים לא הי' יכול לטהר אף לתרומה ומעשר כיון דלא יכול לעשות כל המצוה ל"א עדול"ת (כבר העיר ח"א לת' דברי התשובות הרי"ם המובא בס' כלי חמדה פ' מצורע אות ג' עיי"ש ודו"ק] מ"מ בזמן שאין בית דליכא מקדש וקודש א"כ אין זה בגדר חלק מהמצוה רק כל המצוה כיון דלא שייר כלום מהמצוה לכן אמרי עדול"ת ומעתה ה"ה בלבן בזה"ז אם נימא דתכלת נגנז ול כא תכלת הוי לבן כל המצוה והוא בכלל הסמוכין להתיר כלאים בציצית אמנם מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מציצית שכ' דבדין הי' שנעשה חוטי לבן של פשתן בבגד צמר דהשעטנז מותר לגבי ציצית כו' ומפני' מה אין עושין כן מפני שאפשר לעשות הלבן שלה של צמר וכ"מ שאתה מוצא עול"ת כו' נראה מלשונו הזהב דקאי על זה"ז דליכא תכלת וקאמר כיון דהותרה כלאים אצל ציצית בדין שאפשר לעשות לבן ג"כ אינו מינו אלא שאין עושין כן מפני שאפשר לקיים שניהם נראה שלמד זה מהסוגי' דסדין בציצית לב"ש וכמ"ש הכ"מ וס"ל דאין נפ"מ בין זה"ז לזמן דאיכא תכלת וכללא הוא דאם אינו מטיל אלא לבן אינו מטיל אלא ממינו כיון דאפשר לקיים שניהם אמנם לאחר העיון באריכות לשונו שכתב בדין שמותר ומפני מה אין אנו עושין כן מפני שאפשר במינו ולכאו' תמוה א"כ אסור לעשות כן מדינא כיון דאפשר לקיים שניהם הרי מה"ת אין עדול"ת לכן נראה ברור בדעת הרמב"ם ז"ל דכוונתו דמה"ת מותר באמת כיון דהותרה כלאים בציצית אפי' באפשר לקיים שניהם אלא שאין אנו עושין כן מצד חומרא כיון דאפשר לקיים שניהם וז"ב לענ"ד בדקדוק לשון הרמב"ם ז"ל ותמהני על מרנא הכ"מ דבכאן ובב"י שלא הרגיש באריכות הלשון הנ"ל אמנם מהסוגי' דמנחות שם דאמרי' דטעמי' דב"ש משום גזירה אטו קלי אילן ומקשינן לא יהי' אלא לבן ותרצינן מרוה דאפשר במינו וכדר"ל מוכח דהוא מה"ת דא"נ דהיא רק חומרא א"כ הדר"ל קושית הגמ' לב"ש כיון דהוא ספק חיוב מצוה של תורה ואפי' לא יהי' תכלת מ"מ מה"ת ליכא אסורא אפי' באפשר לקיים שניהם א"כ אמאי ב"ש פוטרין כיון דספד"א דחיוב של תורה וסד"ר באיד"ר אזלינן להקל ומוכרח מסוגי' הגמ' דדאורייתא הוא ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאינו אלא מדרבנן ומוכח מזה כמו שכתבנו דהש"ס קאי בזמן דאיכא תכלת דלבן אינו אלא חלק מהמצוה א"כ לבן לחודא אינו בגדר הותרה ושפיר אפשר לקיים שניהם מה"ת אינו דוחה אמנם הרמב"ם ז"ל מדבר על זה"ז שכתב ומפני מה אין אנו עושין כן היום דליכא תכלת לבן הוא מצוה גמורה לכן כתב דמדינא מותר רק מחמרינן כדר"ל דאפשר לקיים שניהם א"ד איסור כלאים כנ"ל נכון בשיטת הרמב"ם ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:5
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/9:5)

(ג) ובאמת היכא דהוא בגדר הותר גמור אין נפ"מ כלל אם אפשר לקיים שניהם כמו שמוכרח לפ"מ דס"ל לרבא ביבמות ד"כ ע"ב דלכן באלמנה לכה"ג ל"א עדול"ת משום דאפשר לקיים שניהם בחליצה וק"ט דא"כ יקשה בכל מצות יבום הוי אפשר לקיים שניהם בחליצה ואמאי יהי' מותר יבום וא"ל דאם לא יהי עולה ליבום מצד אפלק"ש הא לא יהי' אפשר בחליצה דכל שא"ע ליבום א"ע לחליצה ז"א כיון דבאמת מותרת להתייבם דהתורה התירה מצות יבום הרי ראוי' ליבום וכיון שראוי ליבום הרי ראוי לחליצה ושוב ממילא אינה מתיבמת וכיו"ב כתב הג' בעל טו"א דאע"ג דאין עולת ראיי' דוחה את השבת מ"מ מהני תשלומין דבאמת מדינא צריך לדחות וכיון שכן הרי אפשר לקיים שניהם דמהני תשלומין ושוב א"ד את השבת וה"נ בכל מצות יבום כיון שאמרה תורה אם לא יחפץ לקחתה איכא מצות חליצה צריך להיות תמיד שלא ירצה ליבם שלא יעבור על איסור אשת אח דאפשר לקיים שניה בחליצה אולם באמת ז"א כיון דהוא היתר גמור ל"ש בזה כלל לומר אפשר לקיים שניהם וה"ה כלאים בציצית דתרוי' נלמדו מסמוכין כמבואר במכילתא דמייתי כל הני ביחד ואם כי יש לומר דיבום עדיף יותר דמצותה בכך מ"מ באמת כן הוא דהיכא דהוא בגדר הותרה אין מחפשין כלל עצות לעשות בהיתר ועי' חי' הר"ן שבת ר"פ ראד"מ שכתב בטעם ר"א שם דס"ל דמילה הותרה בשבת ובחדושינו כתבנו לבאר דקדוק לשון הרמב"ם ז"ל מה' ט"צ פ"י שכתב בזה"ל מי שהיתה בהרת בערלתו ימול אע"פ שהוא מילה שלא בזמנה שמ"ע דוחה ל"ת בכ"מ והך דכ"מ הוא מיותר לכאו' ובאמת בה' מילה כתב הרמב"ם ז"ל ג"כ דין זה ולא כתב בכ"מ וכתבנו לת' דבאמת מבואר בגמ' דילפינן מבשר לרבות אפי' במקום בהרת ואמרי' בגמ' דצריך קרא דבשר משום דהוי עול"ת ואין עדול"ת ועשה אמנם הרמב"ם ז"ל ס"ל דזה אינו בגדר עול"ת לענין דחוי' וכ"כ הסבר הדברים מילתא בטעמא לעיל פ' תזריע אות ב' עי"ש באריכות אך לפ"ז קשה למ"ל בשר ת"ל דעדול"ת אך י"ל דבא להורות דהותרה ונפ"מ דאפי' אי איכא אחר שלא יתכוון לקציצת בהרת מ"מ מותר בעצמו כיון דאמרי' הותרה אין נפ"מ כלל במה דאפשר לקיים שניהם והסוגי' דשבת דקל"ג ע"א דמקשינן בגמ' אי איכא אחר ליעבד אחר ותרצינן בדליכא אחר היינו לדידן דס"ל דהוי עול"ת וצריך קרא דדוחה ואמרי' דהוי בגדר דחוי' שפיר קשה הא אפשר לקיים שניהם ות' בדליכא אחר משא"כ הרמב"ם ז"ל דס"ל דלענין דחוי' אין לו חומר עול"ת וא"כ ע"כ גל' קרא דבשר דהותרה ולכן תמיד מותר אפי' באיכא אחר ומעתה י"ל דזה כוונת הרמב"ם ז"ל דכתב סתמא דימול אפי' איכא אחר ולא הביא כלל החילק בין איכא אחר או לו הוסיף ביאור דהטעם הוא כיון דעדול"ת בכ"מ וא"כ למה צריך הכא בשר ע"כ דהותרה ולכן תמיד דוחה ל"ת דצרעת אפי' אם איכא עצה ע"י אחר אך יש לדחות דהרי רש"י ז"ל פירש שם בקושית הגמ' ואי איכא אחר ליעבד אחר ולא ליקו האב להתם נראה דאם עומד שם אצלו הוי תמיד עבירת קציצת בהרת א"כ הכא דמיירי הרמב"ם ז"ל בגדול וקציצת בהרת דמילת עצמו ל"ש זה והו"ל להרמב"ם ז"ל להזכיר זה בה' מילה ששם מדבר ממילת הבן ויש לפלפל הרבה בזה ולא כתבתיו אלא להעיר לבב התלמידים:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:6
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/9:6)

יהי' איך שיהי' נראה פשוט דאם הוא בגדר הותרה ל"ש כלל הך דאפשר לקיים שניהם אמנם במצות לבן לבד כיון דאינה מצוה הגמורה נהי דבזה"ז דליכא תכלת ליכא שיור מצוה מ"מ מדרבנן א"ד כיון דאפשר לקיים שניהם אמנם לכאו' י"ל כוונה אחרת ברמב"ם ז"ל דהנה באמת צריך להבין בתוס' ורמב"ם ז"ל דכתבו בפשיט' דבלבן ל"ש עדול"ת משום דאפשר במינה הא יכול להיות לפעמים דאין לו שני חוטי לבן של פשתן והוא צריך עתה ללבוש הבגד דבכה"ג ל"ה אפשר לקיים שניהם ושפיר אמרי' דחוטי לבן של צמר פוסלין בשל פשתן והא דאמרי' בגמ' בסדין בציצית דב"ש פוטרין על לבן כיון דאפשר במינה משום דהתם הרי איירי שלבן יש לו מינו רק רוצה להטיל תכלת שפיר אמרי' דא"ד כיון דאפשר במינה וע' בחי' הרשב"א יבמות ד"ד שכתב באמת כן לת' קושית התוס' לחלק בין היכא שיש לו חוטי לבן מיני' בין שאין לו דאז אינו בגדר אפשר לקיים שניהם ונראה דהרמב"ם ותוס' ס"ל כיון דמצוי' שיהי' לו חיטי לבן ממינו אע"ג דעתה אין לו נהי דמה"ת גם בכה"ג דוחה ל"ת כיון דעתה א"א לקיים שניהם עדול"ת וכמו דמוכח מגמ' שבת דקל"ג ע"א דמקשינן במילה בבהרת ואי איכא אחר ליעבד אחר ותרצינן בדליכא אחר אמנם מדרבנן י"ל דא"ד גם כה"ג כיון דמשכח"ל אפשר לקיים שניהם ונראה שזה כוונת מרן הב"י ז"ל שהביא בשם רבינו ירוחם דס"ל ג"כ כרשב"א ז"ל דאפשר במינו היינו רק אם יש לו עתה חוטי לבן ותמה הב"י כיון דמשכח"ל שיהי' לו חוטי לבן שוב הוי בגדר אפלק"ש במינו ותמהו האחרונים מהא דשבת דקל"ג עי' בת' שאג"א ובת' ברית אברהם ולהנ"ל א"ש דהב"י ז"ל הוכיח כן מדברי הרמב"ם ז"ל ותוס' דנראה מבואר מדבריהם דבלבן הוי תמיד בגדר אפשר במינו וע"כ כנ"ל כיון דמשכ"חל שיהי' מינו וזה מצוי מאד לכן הוי בגדר אפשר לקיים שניהם אך זה רק מדרבנן וזה כוונת הרמב"ם ז"ל שכ' שבדין הוא שמותר אם אין מצוי לו עתה חוטי לבן ממינו אך מפני מה אין אנו עושין כן בשום אופן לעשות חוטי לבן של כלאים ע"ז כתב דהוי בגדר אפשר לקיים שניהם וזה רק מדרבנן ובגמ' דאמרי' גזירה משום קלא אילן דמוכרח דמה"ת א"ד היינו באפשר במינו ממש דבכה"ג מה"ת א"ד ומתורץ בזה דברי הב"י ז"ל מקושית האחרונים דהסוגי' בשבת קאי על הקרא דבשר שפיר אמרי' דבדליכא אחר עדול"ת:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:7
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/9:7)

(ד) אמנם יותר נראה בדעת הרמב"ם ז"ל והתוס' דנראה דס"ל דבלבן הוי תמיד אפשר במינו דהנה הרשב"א ז"ל הק' דאיך אפשר דל"ל מינו הא אית לי' עצה שיוציא חיטין מן הבגד בעצמו ויטול בכנף ולעולם לא משכח"ל דל"ל מינו ותי' הא ליתא דכל היכא דאין לו אלא בקריעת הכנף ובהפסד טליתו הר"ז כמו שאין לו מינו עכ"ל הרשב"א ז"ל מבואר מדברי הרשב"א ז"ל דבר חדש דהיכא דא"א לקיים שניהם אלא במקום שיהי' לו הפסד קצת הוי בגדר א"א לקיים שניהם ואמרי' עדול"ת אמנם דעת הרמב"ם ז"ל ותוס' נראה דגם בכה"ג הוי אפשר לקיים שניהם ולכן שפיר ס"ל דבלבן הוי תמיד אפשר במינו ובזה א"ש בפשיטות דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א שס"ל דהא דלבן אינו מעכב את התכלת ה"ד באגרדם לבן אבל לכתחילה א"א לעשות תכלת בלא לבן כיון דהולך בד' כנפות בלא לבן הרי מבעל מ"ע דלבן וברור הדבר דאפי' א"נ במקום פסידא הוי בגדר א"א לקיים ב' ה"ד היכא דמטיל לבן מאינו מינו דשפיר אמרי' כיון דעשה דול"ת וה"ה מטיל לבן שפיר הולך בהבגד אבל לילך בלא לבן לגמרי בשביל הפסד ממון פשיטא דאסור ואפי' לשיטת המרדכי דהוא רק מצוה דרמי' אגברא ואינו איסור מ"מ כשהולך בבגד בלא לבן הרי מבטל מ"ע ופשיטא דחייב לקרוע הטלית ולהוציא ממנו חוטי לבן ולהטיל בהבגד אמנם בזה פליגי הרמב"ם והתוס' עם הרשב"א דהרשב"א ס"ל דהוי בגדר א"א לקיים שניהם במקום פסידא והרמב"ם והתוס' ס"ל דהוי בגדר אפלק"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:8
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/9:8)

ולא אכחד שלכאו' דברי הרשב"א ז"ל תמוהין מאד לומר דבמקום הפסד קצת הוי בגדר א"א לק"ש ואמרי' עדול"ת כיון דהיכא דאפשר לק"ש מה"ת לא דחי והרי עומד לנגדינו ל"ת דאורייתא ובמקום הפסד קצת אפשר שלא לעבור על הל"ת ואין להתיר איסור תורה במקום הפסד קצת ולומר עדול"ת ועוד דלכאו' ממקומו מוכרע להיפך דהרי גם ביבום אמרי' בגמ' דהוי אפלק"ש משום דאפשר בחליצה אע"ג דמפסיד עי"ז הנכסים דבמקום אב אינו יורש כלל כמבואר במשנה דיבמות ד"מ ואמאי הוי בגדר אפשר לק"ש ואפי' אם נדחוק כיון דבאמת כשיש אב הוא היורש רק דבמקום יבום זכי' לי' רחמנא הנכסים אין זה בגדר הפסד אלא בגדר מניעת הריוח מ"מ עדיין קשה בהא דמבואר במשנה דהחולץ ליבמתו ה"ה כאחד מן האחים לנחלה ובגמ' דסד"א משום דאינו מיבם אפסדא מתורת ירושה לגמרי וקשה לרבא דס"ל דלכן באלמנה מן האירוסין חולץ משום דאפש' לק"ש בחליצה א"כ כבר נשמע ממשנה זו דאינו מפסיד את ירושתו דאל"כ איך הוי בגדר אפשר לק"ש ואם כי יש לדחות דהכא כיון דאינו מיבם עפ"י תורה ל"ש לקנסו ואין מזה ראי' להחולץ במקום שאפשר ליבם מ"מ ברור הדבר דלדעת הרשב"א ז"ל דקריעת הטלית הוי הפסד ול"ה בגדר אפשר לקיים שניהם ה"ה החולץ במקום אב ומה"ת רמי' לי' ליבום רק דנימא דהוי אפשר לק"ש בחליצה הוי בגדר הפסד ולכאו' עלה בדעתי בישוב דברי הרשב"א ז"ל עפמ"ש האחרונים דיש ב' גווני אפשר לק"ש דיש אפלק"ש דהמצוה אינה מוכרחת כלל כמו ביבום דאפשר בחליצה דאין מצות יבום מוכרחת דבכה"ג מה"ת א"ד כיון דאינה עומדת עשה מוכרחת לפנינו לדחות הל"ת כיון דאפשר שלא לעשותה מצוה זו ויש עוד אופן דהמצוה מוכרחת רק דיש אופן לעשות המצוה בלי עבירה זה דוחה מה"ת אף אם אפשר לקיים שניהם כיון דיש עשה חיובות הרי מדינא דול"ת ואע"ג דאפשר לקיים המצוה בלי עבירה לא איכפת לן מה"ת רק מדרבנן א"ד בכה"ג ומעתה י"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל דהכא בציצית כיון דאם ירצה ללבוש בטלית זה הרי מצוה רמי' עליו להטיל בו ציצית והוי המצוה מוכרחית אלא דאפשר בלא עבירה ובכה"ג עדול"ת מה"ת אפי' באפלק"ש ורק מדרבנן א"ד לכן י"ל דבמקום פסידא ל"ג רבנן משא"כ ביבום דהמצוה אינה מוכרחית דאפשר בחליצה ומה"ת א"ד ל"ת לכן גם במקום פסידא א"ד ל"ת אך א"כ הדר"ל קושיתינו על הסוגי' דסדין בציצית דאיך אמרי' משום דאפשר במינו ומדמי זה לאפלק"ש דמה"ת א"ד אמנם י"ל לפמ"ש בספרי חמדת ישראל בקונטרס תורה אור אונ"ה אוק"ב דלב"ש דס"ל חובת טלית הוא כמ"ש רש"י מנחות ד"מ אינו בגדר עשה מוכרחת משום דבידו להפקירו כמו דס"ל לר"א בשבת דקל"א ע"ב וסברא זו ל"ש אלא אם אמרי' חובת טלית אבל אם אמרי' חובת גברא ואמרה תורה דאם הולך בבגד של ד' כנפות חייב בציצית ודל"ת ול"ש לומר הואיל ובידו להפקירו דמצוה דרמי' רחמנא על האדם לעשותה ל"ש לומר דא"ד משום דבידו להפקיע מהמצוה ע"י שיפקיר לגמרי כיון דהתורה רוצה שיעשה המצוה ואם אמרו ביבום חליצה במקום יבום לאו מצוה ואינו בגדר אפלק"ש לפי האמת מכש"כ מה שיש בידו לעשות להפקיע את עצמו מהמצוה לגמרי שא"ז בגדר אפלק"ש רק ר"א לשיטתו דס"ל כב"ש דהוא רק חובת טלית כמו מזוזה דהוא חובת הבית ואינו מונח כלל אקרקפתא דגברא אמרי' הסברא דבידו להפקיר ועי"ש שכתבנו בזה לת' דעת הרמב"ם ז"ל פי"ט משבת ה"כ וא"כ דברינו נכונים בשיטת הרשב"א ז"ל דלהלכה דקיי"ל חובת גברא הוי ציצית מ"ע מוכרחת ומה"ת דוחה אפי' באפלק"ש רק דרבנן גזרו ול"ג במקום פסידא אמנם בסוגי' דסדין בציצית דקאי לב"ש דס"ל חובת טלית כמ"ש רש"י ז"ל דלהכא נקט ב"ש פוטרין וא"כ גם ציצית אינו בגדר מצוה דרמי' עלה ושוב אפלק"ש מה"ת א"ד ושפיר ס"ל לב"ש גזירה משום קלא אילן וא"ל דלא יהי' אלא לבן משום דאפשר במינו וב"ש לשיטתם מה"ת א"ד מצוה דציצית היכא דאפלק"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:9
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/9:9)

אמנם אע"פ שהד"נ לפלפולא אבל לקושטא דמילתא לא יתכונו הדברים בשיטת הרשב"א ז"ל שבת דקל"א שכתב בזה"ל והא דלא אמר הואיל ובידו שלא ללובשו פירש"י ז"ל דאפי' מונח בקופסא עבר עליו בעשה ואינו מחויב דאי משום הא אתי' דלא כהלכתא דכלי קופסא א"ח בציצית דלא חובת מנא ושמא משום דאיכא למ"ד במנחות דס"ל הכין לא נקט לי' בהכין ונקיט טעמא דאתא לכולהו עכ"ל מבואר מדברי הרשב"א ז"ל דס"ל דגם בחובת גברא אינה בגדר מצוה מוכרחת משום דבידו שלא ללובשה וא"כ נסתרו דברינו בדעתו ז"ל לכן נראה בדעת הרשב"א ז"ל שלא כתב סברתו אלא במקיים שניהם תכלת ולבן דאז מקיים מצות ציצית בשלימות והוי בגדר הותרה לכן מה"ת דוחה אפי' באפלק"ש רק מדרבנן א"ד ולכן במקום פסידא ל"ג רבנן אמנם בסוגי' דחיישינן דאינו מקיים מצות תכלת שפיר אמרי' דאפשר לק"ש מה"ת א"ד ולכן שפיר אמרי' גזירה משום קלא אילן:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:10
[Keli Chemdah on Torah, Ki Teitzei 9:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Teitzei/r/9:10)

(ה) ועודני עלי' כאשר למדתי סוגי' דעלי' וכתבתי קונטרס מיוחד בסוגי' זו אשר שלחתיו לאהובי גיסי המנוח הרה"ג מו"ה מנחם ז"ל אבד"ק קאזעמינקא כתבתי לפ"ד הרשב"א ז"ל לבאר דברי המדרש תנחומא פ' ח"ש שכתב לפרש קרא דדרשה צו"פ דקאי על שרה אע"ה בשעה שאמרה לאאע"ה גרש את האמה הזאת ואת בנה והוא פלאי, [וראיתי בספר יתדות אהלים לא' מחכמי אשכנז הובא בשם הגאון הגדול בדורו מוהר"ג ז"ל אבד"ק פפד"א שכתב דשרה הי' סברה דהי' לישמעאל דין עבד דלא שחררה אברהם להגר ואע"ג דישראל אסור בשפחה מ"מ הי' מותר לאברהם לקחת אותה מצד עדול"ת דעשה דלשבת דוחה ל"ת דלת"ק עיי"ש שתלוי אם איסור שפחה הוא איסור תורה וכתב שתלי' בפלגתת ר"א ור"י בהא דאם אדוניו יתן לו אשה אם הוא רשות או חובה עכת"ד והוא תימה רבה שלא הי' דברים מעולם דאין בזה מחלוקת בין ר"א ור"י ועי' ברש"י פ' משפטים בקרא דאם אדוניו יתן לו אשה בשם המכילתא ומה שהאריך בזה הרא"ם ז"ל ובמל"מ פ"ד מעבדים] אמנם לפ"ד הרשב"א ז"ל י"ל בפשיטות דהנה באמת י"ל באברהם עדול"ת אך שתי תשובות בדבר א' מצד דאפשר לשחררה ב' הא אפשר באחרת אמנם לפמ"ש הרשב"א ז"ל דאם איכא פסידא אינו בגדר אפלק"ש א"כ זה דבידו לשחררה אינו בגדר אפלק"ש כיון דיהי' פסידא דשחרר שפחתו וממילא גם הא דאפשר באחרת אינו בגדר אפלק"ש מטעם הנ"ל כיון דיהי' מוכרח להתחייב בשו"כ לאשה אחרת ג"כ ובל"ז נראה לפ"ד הרשב"א ז"ל דאם יש פסידא ל"ה בגדר אפלק"ש מכש"כ זה שיכול ליקח אשה אחרת שלא ברצון אשתו ולהעמיד לה צרה בע"כ בודאי שאינו בגדר אפלק"ש והרי גדול השלו' שבין איש לאשתו שהתירה תורה למחוק שם ית' מטעם זה א"כ הי' מותר לאברהם לקחת את הגר מצד עדול"ת כיון דשרה רצתה רק בהגר וא"כ א"ש בפשיטות דברי המדרש דדרשה הסמוכות דצו"פ וגדילים דאתי למשרי כל מיני כלאים בציצית אף בלבן של צו"פ וקשה הא אפלק"ש דאף אם אין לו חוטי לבן של פשתן הוא יכול ליקח מהטלית וע"כ היכא דאיכא פסידא ל"ה בגדר אפלק"ש א"כ גם גבי אברהם ל"ה אפלק"ש לשחרר את הגר או ליקח אחרת ושוב אמרי' דעשה דשבת דול"ת דלא יהי' קדש וא"כ שפיר אמרה גרש את האמה וגו' כי לא ירש וגו' כיון דהוא עבד אין לו חיים ואין לו דין ירושה, אמנם עיקר סברת הרשב"א ז"ל דהוי בגדר א"א לקיים שניהם לכאו' נראה דז"ד בכלאים בציצית דדרשינן סמוכין הוי בגדר הותרה כמו דאיתא במכילתא בהנך כלהו דבדיבור אחד נאמרו משא"כ בכ"מ דאמרי' עדול"ת דהוי רק בגדר דחוי' י"ל דגם במקום פסידא הוי בגדר אפלק"ש ואפי' לפמ"ש התוס' בדעת רש"י ז"ל במס' ברכות ד"כ ע"א די"ל עדול"ת דהוי הותרה וכד' ח"א בת' מהרי"ק שורש קל"ז דעשה דול"ת היינו שבמקום העשה לא נאמר הלאו מ"מ כ"כ פשר דבר להכריע בזה דאיסורי מאכל דגם מתעסק חייב בהו וכן בעריות אע"ג דלפי האמת אמרי' גם בזה עדול"ת מ"מ הכא אינו אלא בגדר דחוי' כיון דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה הוי בגדר עבירה וגדולה מזו כתבו איזהו אחרונים דבכה"ג לא נאמר עדול"ת כלל אך זה תמוה כמו שהארכתי בזה מכמה דוכתין אבל עכ"פ זה נראה דכ"ע מודים דאינו בגדר הותרה כיון דאפי' במתעסק איכא עבירה א"כ זה שמוכרח לעשותה מפני העשה עכ"פ לא גרע ממתעסק ונהי דדול"ת עכ"פ שם עבירה. עלה ובזה נדחה מה שהעירו רבני בתראי מדברי רש"י ז"ל פסחים שכתב דאע"ג דטומאה נדחה בציבור מ"מ הוי בגדר פסח פסול להוכיח מזה דבכ"מ דעדול"ת מ"מ הוי בגדר פסול ולהנ"ל י"ל דדוקא באכילת קדשים בטוה"ג דיש איסור דמתעסק שפיר י"ל דהוא בגדר פסול משא"כ בכ"מ ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ וא"כ לכאו' ה"ה הכא באיסור שפחה אע"ג דהוי בגדר פסידא לשחררה מ"מ אפלק"ש אמנם לקושטא דמילתא יש לקיים דברינו כיון דלפי האמת קודם מ"ת ל"ה איסור שפחה במציאות אלא דאאע"ה קיים כל התורה כולה עד שלא נצטוו וכיון דגם לאחר מ"ת היכא דא"א לק"ש אמרי' עדול"ת א"כ עתה קודם מ"ת הוי בגדר הותרה לגמרי במקום דיש עשה הדוחה ושוב שפיר אמרי' דאינו בגדר אפלק"ש במקום פסידא וז"נ בסברא אלה הדברים העתקתי מח' בילדותי ואם כי יש הרבה לעורר בזה אך אכ"מ רק מפני שחביבים עלי הדברים רשמתים על הספר: