## Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa

###### Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:1
[Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/1:1)

ברמב"ן ז"ל כ' צוה הקב"ה את משה כאשר תשא את ראש בנ"י במנין יתן כופר נפש מחצית השקל וכו' ומזה ילמוד משה שימנם עתה וכו' ולפיכך כלל המצוה כאשר תשא ראשם תעשה כן שיכנס בכלל כל פעם שימנם וכו' ומפני שלא נתפרש כאן אם היא מצות דורות או לשעה למשה במדבר טעה דוד ומנה אותם בלא שקלים והי' בהן נגף והתודה עליו עכ"ל. מבואר מדברי רבינו ז"ל כאן דטעות דוד הי' שסבר שמצות שעה היא ובאמת מנה אותם בלא שקלים לכן הי' בהם נגף וכמ"ש רש"י ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:2
[Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/1:2)

ויש להסביר הדבר ביתר ביאור עפי"מ דדרשינן בכמה דוכתין היכא דכתיב בני ישראל למעט בנות ישראל וכ"כ הראשונים דהיכא דסברא למעט בנות ישראל אמרי' דבני ישראל דוקא והכא כיון דאמר הקב"ה כי תשא את ראש "בנ"י" וא"נ דהיא מצוה לדורות אמאי אמר הקב"ה דוקא בני ישראל דאתי למעט בנות ישראל לכן הוכיח מזה דוד דהיא רק מצוה לשעה על מנין של דור המדבר כיון שהי' בחטא העגל ונתחייבו לשמים לכן אין למנותם בלא מחצית השקל ולכן היתה הקפידא רק על מנין בני ישראל אבל נשים דלא היו בחטא העגל אינן בכלל מצוה זו ומותר למנותן גם בלא מחצית השקל. ועיי' באוה"ח ותבין דברינו וזה סמך נכון הי' לטעות דוד המלך ע"ה שיחשוב שהיא רק מצוה לשעה:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:3
[Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/1:3)

אמנם באמת נראה דרבינו הרמב"ן ז"ל חזר מזה. וזה לשונו בפרשת במדבר (א' ג') תפקדו אותם. ואמר תפקוד אותם לרמוז שלא יספרם רק שיתנו כופר נפשם מחה"ש וכו' ואמר בדוד "מספר מפקד העם" כי ידע מספרם בפקודת הכופר כי רחוק הוא אצלי שלא יזהר דוד במה שאמר הכתוב ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם וכו' אבל כפי דעתי הי' הקצף עליו בעבור שמנאם שלא לצורך וכו'. ויתכן עוד שנפרש ונאמר כי דוד צוה למנות איש ישראל מבן י"ג ולמעלה וזה הי' עונשו כי הכתוב לא הרשה למנות רק מבן עשרים שנה ומעלה. ומפני שזה אינו מפורש ומבואר בכתוב טעה בו אבל יואב נתן לבו וחשב לדבר. והכתוב מעורר לבי בזה וכו' ויהי בזאת קצף על ישראל הי' נראה שמנין יואב הי' למטה מעשרים והוא הי' הקצף שאין ד' חפץ שימנו כל ישראל בגדר מנין שהוא ירבם ככוכבי השמים וכו' ע"ש כל דבריו הקדושים. ומבואר מדבריו דדוד ידע שהיא מצוה לדורות רק דטעותו הי' או שסבר שגם שלא לצורך מותר למנות בשקלים ובאמת ז"א דשלא לצורך גם בשקלים אסור או דהאיסור הי' במה שרצה למנות כל איש מישראל וזה אסור אפי' בשקלים. ותמהני על האוה"ח כאן שכתב בפשיטות דגם שלא לצורך מותר למנות בשקלים ולא הביא דברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל שנראה שמסתפק בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:4
[Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/1:4)

אך גם על רבינו הרמב"ן ז"ל יפלא בעיני שלא הביא כלל סוגית הגמ' דיומא (דף כ"ב ע"ב) דאיתא שם תנא הוציאו אצבעותיהם למנין. ונימנינהו לדידהו. מסייע לי' לר"י דאמר ר"י אסור למנות את ישראל אפי' לדבר מצוה וכו' אמר ר"א כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ורנב"י אמר עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר עיי"ש היטב. מבואר מדברי הגמ' דיש שני סוגים באיסור מנין ישראל דאם אינו מונה כל ישראל אלא מונה אנשים מישראל אז בעצם המנין אינו איסור כיון דאינו מבטל בזה הקרא והי' בנ"י כחול הים אשר לא ימנה כיון שאינו מונה אלא חלק מישראל ועדיין לא נדע המנין מכל ישראל אמנם אסור למנות אותם בעצמם מחשש שלא יהי' בהם נגף ח"ו וזה אסור רק למנות אותם בעצמם אבל אצבעותיהם מותר למנות וצריך לומר דאע"ג דאצבע הוא חלק מהגוף מ"מ כיון דכתיב בתוה"ק כי תשא את ראש בנ"י אמרינן דהקפידא הוא רק אם מונה אותם לגלגלותם או באבר אחר שהנשמה תלוי' בו אבל כשמונה רק אצבעות ידיהם אין זה בכלל שמונה אותן ומותר למנותן לדבר מצוה מבלי שום דבר. ויצא לנו מסוגית הגמ' דשלשה חילוקים בדבר יש. דלמנות כל ישראל אסור בשום דבר ושום תחבולה שהתורה אסרה עלינו לספור כל ישראל ולדעת מנינם אמנם למנות איזהו אנשים מישראל אם נרצה למנות אותם בעצמם צריך דוקא מחצית השקל לכפר אמנם אם לא נמנה אותם בעצמם רק ע"י דבר אחר כמו חרסית או טלאים או אפי' ע"י אצבעות ידיהם מותר למנותן לדבר מצוה וא"כ מבואר לגמרי כדברי הרמב"ן ז"ל דלמנות כל ישראל אסור אפי' ע"י שקלים כיון דהמנין בעצם אסור. והרמב"ן ז"ל לא הזכיר כלל מהסוגי' הנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:5
[Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/1:5)

ואולי י"ל דהרמב"ן ז"ל ס"ל דמסוגי' אינו ראי' אלא אם ימנה כל ישראל אבל דוד לא צוה למנות רק מבן י"ג ומעלה א"כ עדיין לא נדע המנין מכל ישראל וא"כ א"ר מגמ' דעובר בזה בלאו ולכן כתב הרמב"ן ז"ל דזה מסברא הוא כיון שלא מצאנו שהרשה הקב"ה ע"י שקלים אלא מבן עשרים ומעלה אמרינן דלמנות כל ישראל מעת היותם בכלל איש הוי כמו שמנה כל ישראל ואסור בכל ענין. והנה לפי"ז צ"ל דהכא בפרשת כי תשא מנה את ישראל עצמם ולא השקלים שאל"כ ל"צ שקלים דוקא כנ"ל ולא כמו"ש רש"י ז"ל דמנה השקלים. וכן נראה מלשון הרמב"ן ז"ל שכתב בזה"ל והנראה אלי כי לא הוצרך אותו עתה לבוא באהליהם ולמנותם וכו' רק שיעשה כאשר יאמרו רבותינו בשקלי הקרבנות צוה עליהם שכל היודע בעצמו שהוא מבן עשרים שנה ומעלה יתן הסך הזה וכו' עכ"ל. נראה שמנה אותם בעצמם ולא השקלים אלא שלא היו הכל ביחד. דא"א לומר כדעת רש"י ז"ל דהרי כשאינו מונה אותם ל"צ שקלים כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:6
[Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/1:6)

אמנם דעת רש"י ז"ל נראה דיש לו דרך אחר בזה דבאמת זה כללא שאמרה תוה"ק שאסור למנות את ישראל עצמם שלא יהי' בהם נגף ח"ו רק שצריך למנותן תמיד ע"י דבר אחר והכא שהיו צריכין ליתן שקלים כופר נפשם אמרה תוה"ק שימנה השקלים ועיד"ז ידע מספר בנ"י והיכא שא"צ שקלים אז מותר למנותן ע"י חרסית או טלאים כמו שעשה שאול או אפי' ע"י אצבעות ידיהם כמו שהי' הפייס אך זה דוקא אם הוא לצורך אבל שלא לצורך אסור למנות כלל שאסור לנו ידיעת המנין אפי' מחלק מישראל ולא מהני אפי' שקלים אמנם למנות ישראל עצמם אסור בכל ענין ועיי' בר"מ ז"ל פרק ד' מתומ"ס הלכה ד' שכתב כללא דאסור למנות ישראל כ"א ע"י דבר אחר שנאמר ויפקדם בטלאים נראה דכללא הוא דלמנות ישראל עצמם אין שום עצה אפי' ע"י שקלים ואפי' לצורך מצוה וכמו"ש רש"י ז"ל כאן ולפי"ז מוכרחין אנו לומר דמצות שקלים אינה מצוה לדורות דהרי מצאנו בשאול שמנה בבזק ובטלאים. והכא דמנה בשקלים היינו משום דהיו חייבין בשקלים. רק שזה מצוה לדורות שאסור למנות ישראל עצמם וע"ש בחידושי אגדות למהרש"א ז"ל. ובאמת תמי' לי מאוד על רבינו הרמב"ן ז"ל שלא הזכיר כלל לא כאן ולא בפרשת במדבר ממנינו של שאול כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:7
[Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/1:7)

יהי' איך שיהי' כיון שסובר רבינו הרמב"ן ז"ל דזהו מצוה לדורות למנות ע"י שקלים. וברור בעיניו דגם דוד מנה אותם ע"י שקלים ע"כ דס"ל כדאמרן דיש הבדל בין כשמונה את ישראל עצמם בין כשמונה אותם ע"י דבר אחר ופירושא דקרא הכא כשירצה למנות ישראל עצמם צריך שקלים דוקא ודלא כדעת רש"י והר"מ ז"ל. אחרי כתבי כ"ז ראיתי לרבינו המהר"ל ז"ל בספר גור ארי' שהעיר ג"כ בדברינו הנ"ל ולענ"ד נכון כמו"ש בדעת רש"י ורמב"ן ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:8
[Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 1:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/1:8)

אמנם נראה שאע"פ שרבינו הרמב"ן ז"ל כתב כאן דהיא מצוה לדורות מ"מ לא ברירא לי' ד"ז ולכן במנין המצות לא מנה זה בכלל המצות כיון די"ל דאין ראי' מתוה"ק וכמו שנראה מסוגי' דיומא (דף כ"ב ע"ב) שלא הביא הגמ' כלל מקרא זה ועיי' במהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שהתעורר בזה וכתב דהוא מה"ט שא"ר מהתורה שכללא הוא דאסור למנות את ישראל. וכן בר"מ ז"ל לא הזכיר, אלא הראי' משאול וכיון דאינו מפורש בתורה אע"ג דבדברי קבלה מפורש דאסור למנות ישראל אין למנות במנין המצות וזה ברור ופשוט: