## Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa

###### Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 6:1
[Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 6:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/6:1)

בתנא דבי אליהו חלק א' פרק ד' איתא בזה"ל. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע צדיק וחסיד אתה אלא מדת הדין מקטרגת לפניך על כל באי עולם ועל כל מעשי ידיך שבראת בעולם ארד מלפניך ואעשה בהן מדת הדין אם כולם עבדו לעגל בלבב שלם ימותו כולם ביום אחד. מיד ירד משה מלפני הקב"ה ויקח משה את העגל וגו' ויזר על פני המים וישק את בני ישראל ויעמוד בשער המחנה ויאמר מי לד' אלי וגו' ויאמר להם כה אמר ד' אלקי ישראל וגו' הרגו איש אחיו וגו' ויפול מן העם כשלשת אלפי איש. מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקב"ה למשה לעמוד בשער המחנה ולומר מי לד' אלי ולשום איש חרבו על יריכו ולהרוג איש את אחיו רעהו וקרובו והוא אמר כה אמר ד' אלקי ישראל וגו' אלא שהי' משה דן בעצמו ואמר בלבו אם אני אומר לישראל הרגו איש את אחיו רעהו וקרובו יהי' ישראל דנין קל וחומר ויאמרו לי לא כך למדתנו רבינו סנהדרין שהרגו נפש אחת מישראל פעם א' בשבוע נקראת חבלנית מפני מה אתה הורג שלשת אלפים ביום אחד לפיכך תלה בכבוד שלמעלה ואמר כה אמר ד' אלקי ישראל שימו איש חרבו על יריכו וגו' עכ"ל. והנה דברי התד"א מבהילים את עין הרואה וח"ו לומר על משה רבינו שאמר בשם השי"ת מה שלא אמר לו ועיין ברש"י ז"ל והיכן אמר זובח לאלקים יחרם ובתרגום יונתן מבואר דזה אמר בשם הקב"ה ולכן צוה הוא להשבט לוי להרוג אותם שעבדו העגל עיי"ש היטב. אמנם בתנא דבי אליהו לכאורה הדברים מתמיהים מאוד ומצאתי שכבר עמד עליהם הגאון מו"ה ר"ב פרענקיל ז"ל בשו"ת עטרת חכמים חלק אהע"ז סי' כ"ט שהתפלא ג"כ מאוד איך התיר מ"ר לעצמו להתנבאות בשקר ולאמור כה אמר ד' מה שהשי"ת לא אמר לו ועיי"ש שכתב שעשה כן משום הצלת כלל ישראל דמאי פק"נ של יחיד דוחה כל עבירות החמורות שבתורה מכ"ש הצלת נפש כל ישראל. והוא דחוק למאוד וח"ו שיעלה על הדעת שמשה רבינו התנבא בשקר אף לצורך הצלת ישראל:


###### Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 6:2
[Keli Chemdah on Torah, Ki Tisa 6:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Ki%20Tisa/r/6:2)

אמנם לענ"ד המעיי' היטב בלשון הקדוש של התנדב"א יראה שיש כוונה אחרת בדבריו וח"ו לא נתכוין לומר שמשה רבינו אמרה מפי עצמו ותלה עצמו בהקב"ה דהרי המעיי' יראה שכתב מקודם לזה דמשה רבינו אמר להשי"ת. רבש"ע צדיק וחסיד אתה אלא שמדת הדין מקטרגת וכו' ואעשה בהם מדת הדין והקב"ה לא השיב לו ע"ז כלום א"כ הי' זה בהסכמת השי"ת. ואיך כתב אח"כ שמעיד עליו שמים וארץ שהשי"ת לא אמר לו כלל והרי קיי"ל בכ"מ שתיקה כהודאה וא"כ הי' זה ברצון השי"ת. אמנם באמת כוונת התנדב"א הוא על מה שאמר משה רבינו "כה אמר ד' אלקי ישראל" וזהו שם הוי' שהוא רחמים שהוא שם אלקי ישראל כמו שמפורש בפרשת שמות זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור וא"כ אמר להם משה רבינו שגם במדת הרחמים כבר נתחייבו כליי' ובאמת לא אמר כן משה להשי"ת ואדרבה אמר לו שרצונו לעשות בהם מדת הדין ואותם שעבדו העגל בלב שלם הי' רוצה לדונם בסייף ע"י מדת הדין כמו שמפורש הלשון בתנדב"א. לכן כתב התנדב"א דבאמת הדיבור מהקב"ה לא הי' בבחינת הוי' אלקי ישראל רק בבחינת מדת הדין אמנם משה רבינו תלה הדיבור בכבודו של מעלה היינו בבחינת השם שהוא כבודו שלמעלה דהוא שם הוי' ומפרש התנדב"א דלמה עשה כן דירא הי' אם יבוא לבני לוי ויאמר להם דרוצה להענישם בכח מדת הדין יאמרו לו הא סנהדרין ההורגת פ"א בשבעים שנה נקראת חובלנית ואתה הורג שלשה אלפים ביום אחד ומפני מה אינך מעורר רחמים עליהם מהשי"ת שימחול להם ומפני שראה שעתה אין מקום לרחמים ולצורך הצלת ישראל נחוץ מאוד לדון את העובדים העגל בלב שלם במדת הדין הגמור להפריד אותם מישראל לגמרי שלא יהי' להם חלק באלקי ישראל ועיד"ז ינצלו שאר ישראל לכן תלה מיד הציווי בשם הוי' שלא יהי' להם מקום לבקש ממנו שיבקש רחמים עליהם וזהו מדוקדק מאוד בל' התנדב"א בעזהשי"ת: