## Keli Chemdah on Torah, Korach

###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:1
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:1)

והנה הרב החריף הנ"ל כתב לי קונטרס בארוכה והשיב על קצת דברינו ואעתיק בזה מה שהשבתי לו כי יש בהם כמה דברים הראויים לעורר את התלמודים:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:2
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:2)

א) מ"ש באות א' א"צ תשובה כלל ויעי' נא בספרי כל"ח פ' אמור אות ז' (דף ק"ג ע"ב) תראה שגם אני הרגשתי שהרשב"א ז"ל לא מייתי הא דהקטרת חו"א וכתבתי ג"כ לחלק בין זה לשריפת קדשים עיי"ש הסבר אחר לזה כיון דאפשר בלילה ובקדשים היום אחר הלילה שאחריו הוי לילה זמן חיובא ורק מצות זריזין הוא ביום ולכן אי לאו דכבר דחתה שחיטה לא הי' דוחה שבת:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:3
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:3)

ויש להסביר הדברים ביותר לפי"מ שהאיר עינינו אדמו"ר הגאוה"ק מסאכאטשאוו זצ"ל במה שנתקשה הטו"א ז"ל דמה בין אין מעבירין על המצות לזריזין מקדימין למצות דההבדל הוא אם יש זמן או מקום שא"א לעשות בו המצוה וזה מפסיק בנתיים כגון מקרא מגילה באדר א' או באדר ב' שיש זמן מפסיק שא"א לעשות בו המצוה זה הוי בגדר אין מעבירין עה"מ אבל אם אינו מפסיק זמן שא"א לעשות בו המצוה רק שהוא רוצה לעשותה מיד בתחילת זמן החיוב זה הוי רק בגדר זריזין מקדימין למצות וא"כ ההבדל בין שריפת קדשים ובנין ביהמ"ק להקטר חו"א מבואר היטב דשריפת קדשים ובנין בהמ"ק כיון דא"א בלילה וא"כ לא הוי בגדר אפשר לקיים ב' כיון דהוי בכלל א"מ עה"מ משא"כ בהקטר חו"א דזמנו כל הלילה וליכא הפסק זמן אינו אלא בגדר זריזין מקדימין למצות וכמ"ש בספרי הנ"ל ולכן שפיר צריך הסברא שכבר דחתה שחיטה את השבת:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:4
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:4)

אמנם כ"ז אינו מספיק למעי' בח' הרמב"ן ז"ל שבת בפנים שכ' בפי' ראי' דשריפת קדשים אינו בגדר אפשר לקיים ב' מהקטר חו"א הרי דמדמי להו אהדדי וע"ז בנוי יסוד דברינו בתשובתי אל כבודך ובאמת המעי' בפנים בלשון הרמב"ן ז"ל יראה דלא אתי עלה כלל מצד א"מ עה"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:5
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:5)

ונראה דהרמב"ן ז"ל לשיטתו בס' האמונה והבטחון פכ"א הבאתי דבריו בספרי כל"ח פ' קדושים אות א' שכ' דתפילין א"ד שבת כיון דשבת קדום אין בכח תפילין לדחות את השבת עיי"ש א"כ ה"ה הכא ל"ש לומר על שריפת קדשים ביו"ט א"מ עה"מ כיון דיו"ט קדום א"כ אדרבה בזה שאתה רוצה לשרוף קדשים ולדחות את היו"ט הוי בכלל מעביר מצות יו"ט מפני מצוה הבאה אחרי' ול"ש בזה כלל א"מ עה"מ ועי' בתורת חסד להג' מלובלין שכ' על הרשב"א שהשתמש בלשון זה דא"מ עה"מ שהוא לשון מושאל שלא שייך בזה א"מ עה"מ אמנם לא הרגיש בדברינו [ובכלל נראה שגם לו ז"ל אשתמיט ד' הרמב"ן ז"ל באוצר נחמד הנ"ל] ולזאת הרמב"ן ז"ל לשיטתו לא ס"ל לחלק כלל בין הא דשריפת קדשים להקטרת חו"א ומוכיח מזה כיון דא"א לקיים השתא הוי בגדר א"א לקיים ב', אך לפ"ז תגדל התמי' ביתר שאת ויתר עוז הא מסקינן בגמ' דשאני התם שכבר דחתה שחיטה שבת:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:6
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:6)

והנה כ"כ לת' בכמה אופנים אמנם כעת בכתבי לכבודך עיינתי עוד בזה ומה שנלענ"ד קרוב לאמת בכוונת הרמב"ן ז"ל דס"ל דהא דאמרינן בגמ' דמפני שכבר דחתה שחיטה שבת אמרי' דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת שאין הפירוש דוקא על הקטרה שבאותו קרבן שנדחה אצלו שבת בשחיטה רק דהכונה כיון דשבת במקדש הותרה עכ"פ בק"צ שוב קיל שבת במקדש ואמרי' דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת ומה"ט גם לענין שריפת קדשים שייך האי טעמא כיון דחביבא מצוה בשעתה שבת כבר ניתן לדחות במקדש אצל ק"צ ה"ה דשריפת קדשים צריך שידחה שבת כיון דלצורך קדשים ניתן שבת לדחות וגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל בפ' יוה"כ דלכן בחולה שיבס"כ ניתן שבת לדחות כיון דא"א שלא ניתן שבת לדחות אצל קטן אחד בסוף העולם עייש"ה, והא דאמרינן בגמ' דאם נקצר שלא כמצותו כשר א"ד שבת אע"ג דחביבא מצוה בשעתה התם ה"ט כיון דשבת לא ניתן לדחות במקדש אצל מלאכת עבודה וידוע דעת בעל העיטור מובא בתשב"ץ ח"ג דמחלל שבת כעובד עכו"ם הוא דוקא בעבודת קרקע ועי' בזה בהגהות רעק"א ז"ל ביו"ד ס"ב מבואר מזה דעבודת קרקע חמור יותר ממלאכת או"נ אף בשבת ולכן נהי דניתן שבת לדחות אצל מלאכות שלצורך קרבנות מ"מ כיון שלא מצאנו בהם מלאכת עבודה להלכה דקיי"ל כר"ע דמכשירי עבודה שאפשר לעשותן מע"ש א"ד את השבת א"כ מלאכות שהם עבודת קרקע לא משכח"ל שיהי' מותרין במקדש לצורך עבודה ולכן בקצירת העומר ל"ש שכבר דחתה ולזאת אע"ג דחביבא מצוה בשעתה א"ד שבת משא"כ כל מלאכות שהותרו במקדש אע"ג דבאותו קרבן עדיין לא הותר ואפשר לקיים ב' מ"מ אמרי' כיון דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת כיון דניתן שבת לדחות אצל מלאכות אלו:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:7
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:7)

ובפשיטות י"ל ג"כ בדרך זה בכונת הרמב"ן ז"ל לפי מה דמבואר בירושלמי בפ' ראד"מ ובפ"ק דר"ה דמכשירי קרבן דיום א"ד שבת בלילה וכ"כ במק"א כיון דאזהרת שבת דלילה ויממא חלוקין המה אין להתיר לדחות שבת בלילה בשביל מכשירין דיממא וכיון דקיימא לן עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת א"כ בליל שבת לא הותר שום מלאכה במקדש דמצות הדלקת המנורה פשוט דהוא מבעו"י וא"כ בליל שבת לא ניתן עדיין לדחות כלל במקדש וא"כ י"ל דלכן קצירת העומר א"ד שבת כיון דמצותה להקצר בליל שבת וכיון דנקצר שלא כמצותו כשר א"ד שבת כיון דאפשר בע"ש ול"ש לומר בזה חביבא מצוה בשעתה כיון דעדיין לא ניתן שבת לדחות במקדש כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:8
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:8)

אך לקושטא דמילתא כ"כ במק"א שיש לעיין בזה מדברי הרא"ש ז"ל ביומא פ' יוה"כ במשנה דמי שאחזו בולמוס שכתב בשם הראב"ד ז"ל כי איסור שבת כבר ניתן לדחות וכו' אי נמי שא"א "שלא יהי' קטן אחד בסוף העולם והנה מה שפירש הקרבן נתנאל דקאי על שחיטה לצורך חולה אינו מובן דא"כ מ"ש קטן דוקא ועוד דנראה דמה שנדחה שבת בעבור חולה אחר לא מיקרי קולא לענין חולה זה כיון דע"כ ס"ל דגם שבת רק דחוי' לחולה שיש בו סכנה דאל"כ י"ל בפשיטות דשבת הותרה א"ו דהוא ג"כ רק דחוי' א"כ נראה דזה אינו בכלל קולא במה שנדחה אצל חולה אחר א"ו דכונת הראב"ד ז"ל כמ"ש החת"ס בת' כיון דניתן שבת לדחות אצל קטן לגבי מילה וזה הוי היתר גמור וכיון דשבת הותר לגבי מילה לכן גם בחולה שיב"ס דוחין את השבת אך לפ"ז יקשה בליל שבת דמילה בלילה פסולה א"כ ל"ש לומר שהותר שבת אצל מילה, וא"כ בליל שבת יהי' הדין דניתן לו נבלה ודא ודאי בדותא הוא וע"כ דליל שבת ויומו אחת הוא וכיון דיום השבת הותר במילה שוב שבת קיל לצורך חולה וא"כ ה"ה במקדש אע"ג דליל שבת לא ניתן לדחות עוד מ"מ כיון דיום השבת ניתן לדחות במקדש קיל שוב אף בליל שבת ושייך הסברא דחביבא מצוה בשעתה לכן נראה עיקר כמש"ל דלענין מלאכת עבודה ל"נ שבת לדחות במקדש. ולולא דמסתפינא הו"א שטעם הבעל העיטור שס"ל שמחלל שבת כעובד עכו"ם אינו אלא בעבודת קרקע הוא משום דבמלאכת או"נ הותר שבת במקדש ובמילה וגם ביו"ט דאיקרי שבת ולכן המחלל בהם שבת אינו כעובד עכו"ם משא"כ מלאכת עבודה דלא מצאנו בהם היתר כלל בשבת ונהי דנדחה לצורך חולה זה הוא רק בגדר דחוי' ואין זה קולא בשבת. אבל גדר היתר לא מצאנו בהם ואף ביו"ט לא הותר מלאכת עבודה לכן המחלל בהם שבת הוי כעובד עכו"ם. והנה יש להאריך הרבה בזה ואכמ"ל אפס להשתעשע אתך בד"ת העליתי עה"ג ראשי פרקים מה שיש לי עיונים בענינים אלו ואתה תשמע ותבחר. ומ"ש באות ב' בשם הג' מהרש"ק ז"ל אינו מובן כלל, אמנם מ"ש להעמיס בד' המעין החכמה דברי אדמו"ר זצ"ל הלא המה גוף דברינו במכתבי ותיתי לי שכונתי לדעת מורי הג' זצ"ל ותש"ח לכ"ת שהעירתני ע"ז:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:9
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:9)

ב) והנני בזה להעתיק לכ"ת שני גרגרים מ"ש בחידושינו עפמ"ש בתשובתי לכ"ת דלפי הנראה מירושלמי בזה יכול וזה יכול היכא דל"ש הפטור דלאו אורחי' כגון בחבורה או בהבערה לר"ש דמקלקל חייב בהו אז לר"ש חייב ולר"י פטור דהנה בז"י וז"י יש שני טעמים לפטור א' משום דלאו אורחי' ב' משום דכל אחד לאו כולהו קעביד. אמנם לר"ש דס"ל כ"ש למלקות ואזלינן בתר מחשבתו א"כ י"ל דבזה יכול וזה יכול דכל המעשה יוכל להתיחס לכל אחד נהי דבאמת חבירו מסייע לו אין הפטור מצד מסייע אלא משום דלאו אורחי'. ולפי זה בחבורה ובהבערה חייב לר"ש בז"י וז"י משא"כ לר"י פטור משום דכל אחד לאו כולהו קעביד. ועפ"ז י"ל בטו"ט ודעת ביאור פלוגתת ר"י ור"ש בשבת (דף ק"ו) לענין מקלקל בחבורה והבערה דר"ש יליף לה משריפת בת כהן מדאסר רחמנא שריפת ב"כ מכלל דמקלקל בהבערה חייב ור"י ס"ל דמתקן הוא וצ"ב במאי פליגי ולהנ"ל נראה דר"ש הכריח דע"כ מקלקל בהבערה חייב דאל"כ אמאי אסרה רחמנא שריפת ב"כ כיון דהכא איכא תמיד שני עדים הממיתין אותה א"כ יכול להיות ההבערה גם כן ע"י שנים ושנים שעשו פטורין בשלמא מקלקל בחבורה ממילה א"ר די"ל דהוי מתקן וא"ל הא איכא עצה ע"י שנים ז"א דהתורה הוצרכה להתיר לאב היכא דליכא אחר משא"כ בשריפת ב"כ דע"כ איכא שני עדים א"כ אמאי אסרה רחמנא שריפת ב"כ א"ו דמקלקל בהבערה חייב א"כ גם שנים שעשאו חייבין כיון דל"צ מלאכת מחשבת ושפיר אסרה התורה שריפת ב"כ אך ז"ד לר"ש לשיטתו דבז"י וז"י שנים שעשאו חייבין היכא דל"ש לפטור מטעם דלאו אורחי' משא"כ ר"י לשיטתו דס"ל דשנים שעשאו בז"י וז"י תמיד פטורין א"כ אפילו אם נאמר דמקלקל בחבורה חייב גם כן יקשה הא הוי שנים שעשו וע"כ דהתוה"ק באה לאסור על יחיד שלא להבעיר האש לצורך שריפת ב"כ א"כ שוב י"ל דהוי מתקן ודו"ק היטב כי ז"נ לפ"ד הירושלמי ולפי מה שביארנו דבריו:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:10
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:10)

וראיתי לכ"ת שתמה עלי שכתבתי דבבהמה הוי בגדר ז"י וז"י דאיך אפ"ל דבהמה יכולה לחרוש בלא כח אדם ובאמת כ"ת נמשך אחרי דברי מרנא זצ"ל באגלי טל במלאכת חורש שכ"כ אבל אני כתבתי לפי מש"כ בספרי כל"ח פרשת יתרו שמה כתבנו בארוכה בשם הגאון מטעלז ז"ל דבבהמה הוי ז"י וז"י וכן נראה בחוש דאם מתחיל המציג את כלי המחרישה עם הבהמה, הבהמה בעצמה הולכת וחורשת אח"כ אם האדם מחמר אחרי' ול"צ שיחרוש הוא עמה תמיד:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:11
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:11)

עוד כתבנו בחידושינו לפרש דברי המדרש נשא דמייתי לה כ"ת בשם המכילתא בזה"ל ושבת הי' שהרי ביום הראשון הי' ראשון למע"ב ולפי שיוסף הי' שומר שבת קודם שניתנה התורה שנאמר וטבוח טבח והכן ואין והכן אלא שבת וכו' אמר לו הקב"ה שבזכות זה יכין בנך קרבנו ביום השבת שאין קרבן יחיד דוחה שבת עכ"ל המדרש. ולכאורה צ"ע הא בטח כל השבטים שמרו שבת כמו שמצאנו ביעקב שדרשו חז"ל על ויחן את פני העיר ובפשיטות י"ל משום דשמר שבת בחו"ל אך בל"ז לשון המדרש שכתב שאין קרבן יחיד דוחה שבת צ"ע דממנ"פ אם חשיב בגדר קבוע לי' זמן א"כ גם קרבן יחיד דוחה שבת כמו פר ואילו של אהרן ואי אינו בגדר זה גם ק"צ א"ד שבת ויש לדחוק בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:12
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:12)

אמנם דרך פלפול נראה עפמ"ש המעיי"ח דאם יש עצה לעשות על ידי שנים א"ד שבת, אמנם אנחנו כתבנו דז"א כיון דשבת הותרה אין צריך למהדר על שנים. אמנם נראה דז"ד בק"צ דהותרה אבל בקרבן יחיד אף היכא דקבוע לי' זמן בזה שוב מהדרין לעשות בהיתר כמ"ש התוס' בכה"ג לענין טומאה דאע"ג דהותרה בציבור מ"מ בקרבן יחיד אע"ג דקבוע לי' זמן ודוחה טומאה מכל מקום צריך למהדר אטהרה:


###### Keli Chemdah on Torah, Korach 4:13
[Keli Chemdah on Torah, Korach 4:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Korach/r/4:13)

ומעתה לכאורה נראה דבאמת לא הי' דוחה שבת והי' השחיטה ע"י שנים. אך יש להוכיח דיוסף ס"ל דמקלקל בחבורה חייב כיון דכתיב וטבוח טבח והכן ודרשינן אין והכן אלא לשבת והיינו ששחט קודם השבת מה שצריך לשבת. אמנם יש להקשות הא כל שוחט הוי מקלקל וכל התיקון הוא משום להוציא מיד"נ או להוציא מאמ"ה והנה התיקון להוציא מיד"נ לא הי' אז כיון דנבלה היתה מותרת להם ולא שייך אלא התיקון דלהוציא מידי אבמה"ח. וקשה לפמ"ש התוס' דאם אין התיקון מיד ל"ח תיקון כיון דקלקולו יתר על תיקונו. והנה הפר"ד כתב דלכן הי' אומר יוסף על השבטים שאכלו אבר מן החי משום שאכלו מפרכסת ויוסף הי' ס"ל דיש להם דין ב"נ להחמיר ומפרכסת אסור להם וא"כ לדעת יוסף אין בשחיטה שום תיקון וא"כ אמאי הוצרך לשחוט מע"ש וע"כ דיוסף ס"ל מקלקל בחבורה חייב, וא"כ לדידי' אפילו בשנים שעשו הוי חילול שבת ומעתה א"ש מאד דברי המדרש דלפי שיוסף הי' שומר שבת קודם שניתנה התורה אפילו במקלקל בחבורה א"כ לדידי' הוי חילול שבת אף לזרעו הותר חילול שבת כנ"ל וזה פירוש נכון בדברי המדרש לפ"ד המעיי"ח הנ"ל: