## Keli Chemdah on Torah, Matot

###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:1)

א"ה אם אמרתי לבא בכתובים על מה שכ' בדיני נדרים יעלה לחיבור שלם אמנם אעתיק בזה שני קונטרסים שכ' זה זמן כביר בדיני נדרים אשר המה עקרים ושרשים בדינים אלו וזה יצא ראשונה מש"כ לגדול אחד:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:2)

אחדשכת"ה הן בעת הייתי אצל כת"ה ודיברנו ע"ד חידוש דינו דהמבי"ט בת' סי' צ"ח ואמרתי לכת"ה כי כאשר אבוא לביתי לשלום בעזה"י אשים עיוני בדה"ק ואת אשר יעלה בידי אשלח לכת"ה והנני מקיים הבטחתי בזה ואבקש את כת"ה שיודיענו חו"ד הרמה בדברי ולהקל על המעי' אסדר באותיות:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:3
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:3)

א) הנה רבינו המבי"ט ז"ל בת' ח"א ס' צ"ח כתב לחדש דהא דקיי"ל דנדר אינו ניתר אלא בפתח או בחרטה היא רק מדרבנן אבל מה"ת ל"א כלל רק דהתורה נתנה כח ביד החכם להתיר הנדר וכשהחכם מתיר מותר הנד עיי"ש שהרחיב הדיבור בזה והנה אם כנים ד' המבי"ט ביסוד זה יש למצוא עוד דברים חדשים עפ"ז ולת' הרבה קושיות בש"ס:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:4
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:4)

אחד דעפ"ד המבי"ט הנ"ל נוכל לחדש דהא דלא מהני שאלה בנדר ע"ד רבים הוא רק מדרבנן ומה"ת אף בנדר ע"ד רבים מהני שאלה לפמ"ש הרשב"א הטעם דנדר ע"ד רבים אין לו התרה הוא מצד דאין חרטות הרבים שוות ועי' בזה בש"ך חו"מ סי' רנ"ה וכיון דמה"ת אין צריך חרטה כלל מאי נפ"מ אם הוא עד"ר וע"כ הא דעד"ר אין לו התרה הוא רק מדרבנן:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:5
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:5)

ועפ"ז א"ש מה שמקשין העולם בקידושין (דף ע"ח ע"ב) על הא דמקשינן בגמ' יכיר ל"ל מיגו דאי בעי מיתבא לי' מתנה וכו' והקשו הא נפ"מ בנדר עד"ר שלא ליתן לו מתנה ושפיר צריך קרא דיכיר דנאמן דהוא בנו ולפי הנ"ל א"ש דמה"ת גם בעד"ר מהני התרה כנ"ל, ועי' בפסחים (דף מ"ו) בסוגי' דהואיל דר"א ס"ל דעובר על בל יראה מצד הואיל אב"מ וכו' וקשה הא איכא עצה להפריש חלה עד"ר דל"מ התרה ולא מבעי' לדעת הרמב"ן והרשב"א דגם במקדיש עד"ר ל"מ התרה נראה ברור דה"ה לחלה אך אפי' לפ"ד הש"ך חו"מ סי' רנ"ה שכ' לחדש דהקדש אפי' בעד"ר מהני התרה מטעם דודאי דעת רבים שלא יהי' אסור מ"מ הכא ל"ש זה כיון דבלא"ה יהי' אסור מצד חמץ:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:6
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:6)

ובל"ז נראה דבתרומה וחלה ל"ש סברת הש"ך כלל כיון דמוכרח להפריש ואם לא יפריש זה יהי' אחר ובכה"ג ל"ש לומר דדעת רבים שלא יהי' אסור כיון דהאיסור מוכרח וזה נראה ברור בס"ד וא"כ הקשי' עצומה משא"כ א"נ כמושכ"ל דהא דנדר עד"ר ל"מ התרה הוא רק מדרבנן שפיר י"ל כיון דמה"ת מהני התרה שוב עובר על בל יראה מצד הואיל אב"מ ויהי' מכאן ראי' דנדר עד"ר רק מדרבנן לא מהני התרה וכשיטת המבי"ט הנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:7
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:7)

אמנם באמת יש לדון בזה דמה בכך דמהני התרה מה"ת מ"מ כיון דמדרבנן ל"מ התרה ושוב אין לו זכות בשאלה יהי' מאיזה טעם שיהי' ושוב ל"ש שיעבור בבל יראה מצד הואיל אב"מ ויש להכריח דבר זה בדעת המבי"ט עצמו דהנה הצל"ח בסוגי' שם הקשה בס"ד דגמ' דפליגי בטוה"נ ור"א ל"ל הואיל הרי כיון דר"א אמר לא תקרא לה שם עד שתאפה וע"כ מצד הואיל דכל חדא וחדא חזי' לי' וא"כ הרי ר"א א"ל הואיל ותירץ דס"ד אמינא דדוקא בהואיל שאינו מחו"מ אמרינן משא"כ הואיל דמחו"מ כגון הואיל אב"מ דצריך התרת חכם לא אמרינן לר"א אד"ק:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:8
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:8)

והנה המבי"ט בת' הנ"ל כתב בהא דנדר צריך התרת חכם מה"ת ה"ד בנדר הניתר ע"י חרטה אבל בנדר הניתר ע"י פתח כיון דפתח משוי לי' לנדר טעות ל"צ התרת חכם כלל מה"ת וא"כ אכתי קשה כיון דמוכרח עכ"פ גם לפי הס"ד דהיכא דליכא מחו"מ ס"ל לר"א דאמרינן הואיל א"כ למה צ"ל דר"א ס"ל טוה"נ ממון ת"ל דעובר על בל יראה מצד הואיל אב"מ בפתח דמה"ת אינו מחו"מ וכיון דיש לו זכות בהחמץ ואינו מחו"מ אמאי לא יעבור בבל יראה אלא וודאי כיון דמדרבנן צריך התרת חכם שוב גם מה"ת אין לו זכות ול"ש דיעבור בבל יראה וא"כ הכ"נ דכותי' כיון דמדרבנן ל"מ התרה בנדר עד"ר שוב אינו עובר בבל יראה ויש לפלפל הרבה בזה ואשמע דעת כת"ה בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:9
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:9)

ב) ועי' במכות (דף כ"ב) דמקשינן בגמ' ולתני שבועה שלא אחרוש וכו' ותרצינן מידי דאיתא בשאלה ל"ק ותמה בת' מהרי"ק ז"ל שורש נ"ב הא משכח"ל בשבועה עד"ר דליתא בשאלה ולפ"ד המבי"ט דהוא רק מדרבנן א"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:10
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:10)

איברא דיש לעי' עפ"ז במכות (דף ט"ז ע"א) דרוצה הגמ' לומר דמשכחת בטלו ול"ב באונס שגירש והדירה עד"ר שלא יחזירנה משמע קצת דהא דנדר עד"ר ל"מ התרה היא דאורייתא דאל"כ אמאי הוי בטלו אך י"ל כיון דעכ"פ דמדרבנן לא יוכל להחזירה שוב הוי בטלו והוי כמו דבטלה כיון דעכ"פ א"י להחזירה וכיו"ב כתב המחנה לוי שם לת' קשיתו מתוכ"ד לדעת הפוסקים דהוא רק מדרבנן עיי"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:11
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:11)

אך לכאו' יש להעיר מד' התוס' שם בד"ה כגון שהדירה וכו' אלא נראה שהדירה בלא שום עון ושפיר חל עלה כגון דאמר קונם תשמישך עלי עכ"ל וקשה נימא עדל"ת דנדר וא"ל דנדר יש בו עול"ת כיון דקיל דישנו בשאלה אך הנה התוס' לעיל (דף ט"ו ע"א) ד"ה א"כ כתבו דהכא ל"ש עדל"ת כיון דאי אמרה לא בעינא ליכא עשה כלל אך אכתי קשה לפמ"ש התוס' בכתובות לפרש ד' הגמ' כיון דאי אמרה לא בעינא היינו משום דאין לה לעבור על ל"ת בשביל עשה דידי' עיי"ש וא"כ הכא דהוא אמר קונם תשמישך עלי א"כ בדידה ליכא איסורא ושוב נימא עדל"ת בדידי' ומה בכך דיכולה לומר לא בעינא וע"כ צ"ל דהא דבנדר עד"ר ל"מ התרה הוא מה"ת וא"כ הכא דמיירי בנדר ברבים ל"מ שאלה ושוב א"ד מצד דהוי עול"ת כיון דאינו בשאלה:. אמנם כ"ז לפלפולא אבל לקושטא דמילתא ז"א דא"נ דקיל מצד דאיתא בשאלה גם בנדר עד"ר אע"ג דבכה"ג ל"מ שאלה מ"מ קיל כיון דעכ"פ מין נדר ישנו בשאלה וממקומו הוא מוכרע דאל"כ איך דחי הגמ' ביבמות בסוגי' דעלי' דלא נוכל למילף מנזירות דעדל"ת ועשה משום דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה יקשה אכתי יהי' מוכרח מנזיר עד"ר דליתא בשאלה וע"כ צ"ל אחת משני אלה או דהוא רק מדרבנן וכמוש"כ למבי"ט הנ"ל או דעכ"פ קיל משום דעיקר הנדר איתא בשאלה והכא הטעם משום דאין חרטות הרבים שוות ולא יהי' פתח לנדרו אבל עכ"פ הנדר איתא בשאלה וז"ב ואמת לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:12
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:12)

ובעיקר הקושי' דנימא הכא עדל"ת י"ל דהנה באמת התוס' בכתובות שם הקשו איך שייך בזה עדל"ת כיון דדרשינן מלו תהי' לאשה אשה הראוי' לו ותי' דס"ל דאתי למעוטי חיי"כ דאין לו בה הוי' אבל בח"ל שפיר י"ל עדל"ת עיי"ש ומעתה י"ל לפמ"ש הג' בס' אבני מלואים ז"ל ס' קע"ד דלרבי דס"ל דהזיד במעילה במיתה בנודרת הנאה מיבמה ליתני' בי' תפיסת קידושין דהוי כמו חיי"כ דאין קידושין תופסין בה עיי"ש וא"כ י"ל דהכא אזיל הגמ' אליבא דרבי וא"כ באומר קונם תשמישך עלי אין לו בה תפיסת קידושין וא"כ נתמעט מלו תהי' לאשה כיון דאינה בת הוי' ול"ש בזה עדל"ת ועוד יש להאריך הרבה ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:13
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:13)

ג) ועוד יש לחדש עפ"ד המבי"ט בהא דקיי"ל דבאתא ליד גזבר ל"מ שאלה הוא רק מדרבנן לפמ"ש הנו"ב בת' ס' הטעם דל"מ שאלה היכא דאתא דיד גזבר הוא משום דהגזבר יכול לומר איני מאמינך שיש לך פתח חרטה וא"כ כיון דמה"ת ל"צ פתח כלל ל"ש זה א"כ רק מדרבנן ל"מ שאלה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:14
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:14)

ועפ"ז י"ל בכונת התוס' כריתות (דף י"ג ע"ב) ד"ה ארבע שכ' דדוקא לאחר שחיטה וזריקה ל"מ שאלה ותמהו כולם הא אתא ליד גזבר לחוד ל"מ שאלה ולפי הנ"ל י"ל דכונת התוס' על דאורייתא דמד"ת מהני שאלה אפי' באתא ליד גזבר רק לאחר שחיטה וזריקה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:15
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:15](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:15)

אמנם לכאו' יש להעיר ע"ז מנדרים (דף נ"ט ע"א) דמקשינן בגמ' על תרומה דבטל הא הוי דשיל"מ מצד הואיל א"ב מתשיל עלי' ותרצינן דמיירי בתרומה דבא ליד כהן דליתא בשאלה וא"נ כמושכ"ל דהוי רק דרבנן הא דליתא בשאלה היכא דבא ליד כהן א"כ דמי ממש לחמץ בפסח שאינו בטל מצד דשיל"מ ואע"ג דלאח"ז אסור מדרבנן כתב הר"ן ז"ל להסביר הדבר כיון דמה"ת הוי דשיל"מ ורק עיד"ז שהחמירו חז"ל לאסרו לאחה"פ יצא קולא דלא הוי דשיל"מ ע"ז אמרינן דלא באו חכמים להקל אלא להחמיר ונשאר עד"ת דהוי דשיל"מ אם כן הכא נמי דכותי' כיון דמה"ת דל"ב פתח חרטה אפי' בבא ליד כהן מהני שאלה והוי דשיל"מ נהי דעיד"ז דרבנן אמרי דצריך פתח חרטה לא הוי דשיל"מ מ"מ נשאר עד"ת והוי דשיל"מ ויהי' מוכח מזה דלא כמבי"ט ז"ל וצריך חרטה מה"ת ושפיר בבא ליד כהן לא הוי דשיל"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:16
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:16](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:16)

אמנם לאחר העיון נראה דלק"מ דהרי בלא"ה צריך להבין לפי"ד הנו"ב דס"ל דטעמא דמילתא דבא ליד כהן ל"מ שאלה היא משום דכהן יכול לומר איני מאמינך שיש לך פתח חרטה א"כ אכתי קשה הא זה ניחא לענין ממון דא"י להוציא מהכהן את התרומה אבל לענין איסור והיתר אדם נאמן על עצמו וא"כ הכא אכתי הוי דבשיל"מ בבא ליד כהן כיון דלענין איסור נאמן שיש לו פתח חרטה וצ"ל דכוונת הנו"ב דעכ"פ כיון דנוגע גם לכהן שוב החכם לא יתיר לו כיון דמה שנוגע לנגד הכהן אינו נאמן שוב החכם לא יתיר לו ולא הוי דבשיל"מ וזה מוכרח לפ"ד הנו"ב ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:17
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:17](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:17)

וא"כ שוב י"ל דהא דצריך חרטה הוא רק מדרבנן אבל מד"ת א"צ כלום ומ"מ לא הוי דבשיל"מ כיון דלאחר תק"ח דצריך חרטה החכם לא יתיר בלא חרטה ויהי' אסור מד"ת שוב גם מה"ת לא הוי דבשיל"מ ודוקא בחמץ בפסח דאפי' לאחר תק"ח דאסור לאח"ז מ"מ מה"ת עכ"פ מותר ושוב מה"ת הוי דשיל"מ אבל הכא כיון דלאחר תק"ח לא יתיר לו את הנדר ויהי' אסור מה"ת א"כ פשיטא דאינו דשיל"מ וראי' ברורה לזה מב"מ (דף נ"ג ע"א) דמקשינן בגמ' ואי איתא לדחזקי' הו"ל דשיל"מ וכו' עיי"ש כהסוג"י וניתי איסור דילמא אתי לאתוי' פרוטות וכו' וקשה הא מה"ת הוי דשיל"מ ע"י איסור רק מצד גזירות חכמים לא הוי דשיל"מ וא"כ יבא קולא ע"י חומרת חז"ל א"ו כמו"ש דהכא כיון דרבנן גזרו שלא יחלל על איסור א"כ שוב מה"ת לא הוי דשיל"מ כיון דלאחר תק"ח לא יוכלו לחלל ובכה"ג כ"ע מודים דלא הוי דשיל"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:18
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:18](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:18)

ד) ובאמת יש לה"ר מסוגי' זו לשיטת המבי"ט הנ"ל דהנה תמי' לי מאוד הגמ' הנ"ל דלאחר שתי' דמיירי בתרומה ביד כהן הקשה בגמ' א"ה אימא סיפא אם היתה טהורה תמכר לכהן וכו' ותרצינן אלא בישראל שנפלה לו תרומה מבית אבי אמו כהן ודחי הגמ' והא קתני סיפא תמכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה וכו' וקשה לי כיון דהגמ' מוקי לה בירושה א"כ למה שקיל וטרי כל כך הול"ל בפשיטות דמיירי באחד שהפריש תרומה ומת קודם שנתנה לכהן ואח"כ נתערבה התרומה בחולין דלא הוי דשיל"מ כיון דמת האב והבן א"י למתשל על מה שהפריש אביו וא"כ הכל ניחא דצריך למכור לכהן חוץ מדמי אותה סאה כיון דמחויב בנתינה לכהן מה שהפריש אביו ודשיל"מ לא הוי כנ"ל והוא קשי' עצומה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:19
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:19](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:19)

ואין לי תי' אחר כי אם לומר דבן יכול למתשל על הפרשת אביו אך ז"ד א"נ כהמבי"ט דמה"ת החכם יכול להתיר אף בלא חרטה דגזה"כ דחכם יתיר את הנדר א"כ שפיר י"ל דה"ה במת האב הבן יכול לשאול על נדר אביו משא"כ א"נ דמה"ת צריך פתח חרטה אין נוכל לומר דהבן יכול ליתשל על הפרשת אביו ומוכח מזה כהמבי"ט ונהי דמדרבנן צריך חרטה י"ל דהכא אוקמה אד"ת כיון דליתי' לאב (וראיתי במל"מ פ"ב מה' נזירות הי"ג שכ' להסתפק בהא דקיי"ל דאב מדיר את בנו בנזיר אם הבן יכול למתשל במה שהדירו אביו וה"ר מד' רש"י מלקות (דף כ"ב ע"א) שכ' להדיא דדוקא האב יכול לשאול ולא הבן וה"ט דלא מצאנו התרה אלא לנודר עצמו עיי"ש ולכאו' יקשה ע"ד רש"י ז"ל מסוגי' זו דנראה מבואר דבן יכול לשאול על נדר אביו אמנם נראה שא"ז סתירה דבנזיר שאני כיון דהוא גופו דבר הנקדש והאב הקדישו לשמים פשיטא דאין בידו להפקיע עצמו מזה אבל הכא דהאב הפריש את התרומה שפיר אמרינן דהבן יורש זכות שהי' לו לאב בזה וגם הוא יכול למתשל עלי' ועוד יש לחלק ואכמ"ל):


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:20
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:20](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:20)

ובאמת יש בזה חקירה גדולה לדינא אם שאלה הוא רק למי שהקדישו או שהוא זכות הבעלים דתוה"ק אמרה דכל דבר הקדוש בקדושת פה יש להם זכות לבעלים לתשל ע"ז וכבר אמרתי לת' בזה דברי הג' מוהר"י חאגיז ז"ל בת' הלק"ט ח"א סי' קמ"ד שכ' בפשיטות דאפי' בתרומה שבא ליד כהן אם הכהן רוצה יכול למתשל עליו משום דממונו הוא עיי"ש (ובנידון שלו יש לעי' כיון דאם יתשל עליו אגלמל"מ דעדיין טבל הוא וממילא לאו ממונו הוא כיון דהי' באמת של ישראל והארכנו בזה ואכ"מ):


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:21
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:21](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:21)

ויש להעיר בזה מד' התוס' ב"ק (דף ס"ז ע"א) ד"ה מעיקרא טבלא שכ' בזה"ל ואע"ג דשינוי החול"ב ע"י שאלה מ"מ ל"ח להו שינוי כיון דל"ש עכ"ל וצ"ע כוונת התוס' מי ישאל ע"ז אם הגנב או הבעלים דלכאו' א"נ דהבעלים כיון דהם לא תרמו את התרומה ל"מ מיתשל א"כ י"ל דאינו בגדר שינוי החול"ב כלל דבכל שינוי החול"ב יש ביד הנגזל להחזיר לברייתו משא"כ אם הנגזל א"י להחזירו לברייתו רק הגזלן צ"ע אמאי יהי' בגדר שינוי החול"ב ונראה מד' התוס' דזכות דשאלה הוא אצל הבעלים ולא אצל המקדיש לכן הנגזל מצי לשאול על התרומה שהפריש הגזלן ולפי"ז י"ל דהגזלן א"י לתשל כיון דאם הגזלן יתשל עליו בטל השינוי ושוב אינו בעלים לשאול עליו ואע"ג דלתרום יכול היינו משום דע"י התרומה נעשה שינוי ובאין כאחת אבל לשאול א"י כיון דאם יתשל עליו ה"ה של הנגזל ושוב א"י לשאול עליו אך ז"ד לשיטת המבי"ט ז"ל דמה"ת חכם יכול להתיר בלא חרטה משא"כ אם נימא דצריך חרטה דוקא ואין החכם מתיר כלום אלא בחרטה א"כ ברור הדבר דא"י למתשל אלא מי שהקדישו ומוכח מזה כשיטת המבי"ט ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:22
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:22](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:22)

ויותר יש להכריח כן מד' הרשב"א ז"ל שם שהקשה ג"כ קשית התוס' בתרומה דהוי שינוי החול"ב ותי' בזה"ל ומסתבר דכל שאפשר לחזור לברייתו בלא סיוע אחרים קרינן חול"ב אבל אלו שצריך ג' אע"ג דשלשה הדיוטות שכיחי אפ"ה לא חשבינן לי' חוזר לברייתו עכ"ל ותמי' מאוד כיון שהרשב"א ז"ל כבר בא לסברא זו דהיכא דצריך לסיוע אחרים אינו בגדר חול"ב אמאי ל"כ בפשיטות כיון דא"א בשו"א בלא הגזלן אינו בגדר חול"ב א"ו דכונת הרשב"א ז"ל דהנגזל יכול למתשל בלא הגזלן וכד' המבי"ט ז"ל דל"צ חרטה מה"ת ושפיר ק"ל נהי דמדרבנן צריך חרטה מ"מ מה"ת הוי שינוי החול"ב וע"ז שפיר תי' כיון דצריך שלשה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:23
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:23](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:23)

ועפ"ז א"ש מה שיש להקשות לכאו' על אידך דינא דהמבי"ט ז"ל דס"ל דהיכא דיש לו פתח חרטה ל"צ התרת חכם כלל א"כ אכתי הוי שינוי החול"ב מה"ת ע"י פתח דל"צ סיוע אחרים כלל אמנם להנ"ל א"ש דמצד פתח וחרטה ל"ש שאלה אלא בגזלן שהקדישו וכיון דא"א בלא הגזלן בודאי דלא יתכן לקרותו שינוי החול"ב אלא דקשה הא מה"ת מהני שאלה אף בלא חרטה כלל וא"כ גם הנגזל יכול לשאול עליו ושפיר קשיא הא הוי שינוי החול"ב אמנם ע"ז שפיר תי' הרשב"א דהנגזל כיון דבא לשאול בלא חרטה רק מגזה"כ מצד זכות בעלים שוב צריך ג' דוקא וז"נ מאוד לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:24
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:24](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:24)

ובח' לסוגי' דחזקי' אמרנו להעיר על הא דמקשינן בגמ' לר"א דס"ל דל"ת משמע איסה"נ והרי תרומה דכתיב וכל זר לא יאכל קודש ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וקשה כיון דקשית הגמ' הוא רק למ"ד דמערבין אף לדבר הרשות כמו"ש התוס' שם א"כ עדיפא מני' הו"ל לגמ' לאקשוי' ממשנה ערוכה דקידושין (דף נ"ח ע"א) דמקדש בתרומה הר"ז מקודשת ואפי' הוא ישראל דמבואר דתרומה מותר בהנאה לזרים ומצאתי שכבר הערו בזה המחברים:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:25
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:25](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:25)

ואמרנו לת' דה"א דמזה א"ר דתרומה מותר בהנאה דה"א דטעמא דמקדש בתרומה הר"ז מקודשת הוא משום דהואיל אב"מ עלי' והוי דידי' אך לכאו' ז"א דהוא יכול למתשל עלי' אבל א"נ דמקודשת הרי נעשה שלה והיא אינה יכולה למתשל עלה דהיא לא הפרישה וא"כ אצלה אינו ממון גמור אך י"ל כיון דאם אמרת דמקודשת הרי נעשה התרומה שלה ושוב גם היא יכולה למתשל כיון דנעשית בעלים וס"ל כשמואל דתרומה חטה אחת פוטרת את הכרי א"כ הו"ל כמקדש בפט"ח דמבואר בבכורות (דף ט' ע"א) דאפי' לר"י דפט"ח אסור בהנאה מ"מ מקודשת כיון דתוכל לפדותו ומקודשת בהך דביני וביני והכ"נ דכותי' אך ז"ד א"נ דגם היא יכולה למתשל משא"כ א"נ דרק הבעל יכול למתשל א"כ הכא אמאי מקודשת הא אצלה אינו ממון והארכנו בזה ואכמ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:26
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:26](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:26)

איברא דזה רק לפלפולא אבל לקושטא דמילתא נראה דל"ש שאלה אלא במקדיש ומפריש אבל יורש ובעלים א"י לשאול אם לא הקדישו בעצמם או ע"י שלוחם (דבזה ברור הדבר דהבעלים יכולים למיתשל וראי' ברורה לזה מסוגי' דהואיל דס"ל לר"א ל"ת לה שם עד שתאפה דאל"כ עובר על ב"י מצד הואיל אב"מ וקשה הא איכא עצה להפריש ע"י שליח ונהי דנימא דהשליח מצי מתשל עלי' מ"מ כיון דהוא אין בידו למתשל עליו שוב ל"ש לומר הואיל אב"מ כיון דהשליח לא ירצה למתשל א"ו דע"י שליח חשיב כאלו הפריש בעצמו והארכנו בזה במק"א ע"ד המשנת חכמים שנסתפק בזה):


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:27
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:27](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:27)

וד' הגאון הלכות קטנות ז"ל נראה דכונתו לד' הרא"ש נדרים שציין בסוף דבריו בשם הר"א ממיץ ז"ל דס"ל דהא דאמרינן בגמ' בתרומה ביד כהן דל"מ מתשל עלי' היינו הכהן אבל הישראל יכול למתשל אפי' בבא ליד כהן עיי"ש שהוא תמי' לכאו' כיון דממונא דכהן הוא איך מצי הישראל למתשל עליו לכן מפרש לה הג' בעל הלק"ט ז"ל דכונת הר"א ממי"ץ אם הכהן ג"כ רוצה שיתשל הישראל עליו דאז אף שבא ליד כהן יכול הישראל לשאול עליו אבל שיהי' הכהן יכול לשאול עליו בלי דעת ישראל מודה הלק"ט ז"ל דזה א"א כיון דהוא לא הפרישו א"י למתשל עליו אך לפי"ז הדר"ל קושיתינו דלמה צריך הגמ' לת' דמיירי דנפלה לו תרומה מיד אבי אמו אמאי ל"ת בפשיטות דנפלה לו בירושה מאביו ומה שנראה להעיר בדבר חדש בזה דלפ"ד הרמב"ן ז"ל דס"ל דהפרש תרומה ונתינתה הוא שני מצות וכד' התוס' רי"ד ז"ל נראה דס"ל דלא אמרינן דמיד כשהפרישה ה"ה של גבוה וכהנים משל גבוה קזכי כמו"ש הרשב"א ז"ל דמשו"ה ל"ש ברכה על הנתינה ולדעתם ז"ל אינו כן רק דהפרשה מקדשתה להיותה קודש ואכתי הוא של הבעלים אלא דהתוה"ק רמי' עלי' מצות נתינה לכהן (ובמק"א כתבתי די"ל דזה באמת פלוגתת ר"א ור"י בסוגי' דהואיל ואכ"מ להאריך) דאם נימא דאינה שלו משעת הפרשה איך שייך בו מצות נתינה ומעתה י"ל דאם מת האב קודם שנתנו לכהן אין הבן מחויב במצות נתינה לכהן כלל כיון דהוא לא הפרישו ולא רמי' עליו מצות נתינה ומצד מצות נתינה דהאב כיון שמת נפטר ממצות וגם מצות נתינה בכלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:28
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:28](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:28)

ויש לומר עוד מטעם אחר לפ"מ דמבואר בתוס' רי"ד ב"ק (דף צ"ד) בד"ה לא הספיק לתנו עד שצבעו פטור דה"ה תרומה שהפריש חיטים אם אפאם אח"כ קונה בשינוי מעשה ומוכר הפת של תרומה לכהנים והדמים שלו עיי"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:29
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:29](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:29)

ובח' כתבנו לת' בזה מה שיש לדקדק ברש"י ז"ל בפסחים (דף ל"ה) במשנה אבל לא בתרומה שפירש הטעם משום דכתיב ל"ת עליו חמץ אע"ג דבגמ' מפרשים קרא זה לענין טבל ולמה לא פי' רש"י ג"כ לענין טבל ואמרנו דכונתו לת' קשית התוס' לקמן (דף ל"ח ע"א) ד"ה אתי' לחם לחם שהקשו דלמצה של טבל ל"צ קרא דבלא"ה אינו יוצא משום דלא הוי שלכם דיש לכהן שותפות בו לכן פי' רש"י ז"ל דעיקר קרא צריך לתרומה דהוי שלו משום דקני' בשינוי ולכן צריך קרא דא"י בו משום דלית בי' איסורא דל"ת חמץ והארכנו בזה בבירור שיטת התוס' רי"ד ז"ל ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:30
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:30](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:30)

ומעתה י"ל א"נ דרשות יורש כרשות לוקח דמי והוי ש"ר אצל היורש ה"ה דהיורש קנאו בש"ר דש"ר כשינוי מעשה דמי ושוב אין על היורש חיוב נתינה לכהן וא"כ ג"כ תקשה אמאי ימכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה איברא דלכאו' גמ' ערוכה להיפוך בקידושין (דף נ"ח ע"א) דמקשינן בגמ' על הא דמבואר במשנה דמקדש בתרומה הר"ז מקודשת ותי' שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן ומתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין ועי' ברש"י ז"ל דלא נקט תרומה דא"כ פשיטא דמקודשת וקשה אמאי לא תרצינן דמיירי בתרומה ונפלה לו ירושה מאביו וקמ"ל דמקודשת דיורש אינו חייב במצות נתינה וה"ה שלו ויכול לקדש בו אשה ומוכח שם מכל הסוגי' דאינו מפטר ממצות נתינה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:31
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:31](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:31)

אך עי' במקנה קידושין שם בד"ה דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי שכ' דלשמואל דס"ל דחטה אחת פוטרת את הכרי אע"ג דאינו מקיים בזה מצות נתינה מ"מ אם מפריש יותר מכדי נתינה יכול למכור המותר לכהן ונראה דל"ד קאמר על המותר דזה גם א"נ דלא כשמואל מ"מ יותר מכדי נתינה א"צ להפריש וא"כ במפריש יותר מכדי נתינה הרי א"צ ליתן לכהן:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:32
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:32](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:32)

אך נראה דלשמואל על יותר מחיטה אחת תלי' אם רוצה לקיים מצות נתינה ואם אינו רוצה לקיים מצות נתינה ה"ה ככל מתנ"כ אמנם הסוגי' שם דאמרינן שיהי' א"ש אף א"נ דטוה"נ אינו ממון וזה ע"כ אם ליתא לדשמואל דלשמואל בודאי יכול לקדש בו וכיון שכן שפיר אמרינן דוקא בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן אבל לשמואל דס"ל חיטה אחת פוטרת את הכרי ורק מצות נתינה רמי' עליו שפיר י"ל דביורש א"צ ליתן לכהן אלא חיטה אחת וכמו כן בקידושי אשה גם לכתחילה ל"צ ליתן יותר א"נ דמקודשת ועי' ביו"ד ס' ס"א לענין מתנ"כ אם מכרן ודו"ק היטב ויש לעי' עוד בכ"ז וכתבנו רק להעיר ואשמע בכ"ז דעת מעכת"ה שי':


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:33
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:33](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:33)

ה) וע"ד פלפול יש להביא ראי' שכן דעת הר"ש ז"ל דהנה הר"ש בפ"ב דנגעים מ"ה מסיק דהא דרואה צורבא מרבנן לעצמו ה"ד היכא דלא אתחזק איסורא אבל אתחזק איסורא אינו נאמן על עצמו עיי"ש וקשה א"כ מה מהני הא דמבואר שם במשנה דאינו מתיר נדרי עצמו הא צריך פתח חרטה ואיך נאמן על עצמו שיש לו פתח חרטה והרשב"א ז"ל מובא בב"י יו"ד סי' רנ"ח הוכיח מזה באמת דמה שנוגע לעצמו נאמן אף נגד אתחזק איסורא אמנם מד' הר"ש דנראה מד' דס"ל דנגד אתחזק אינו נאמן א"כ איך נאמן על פתח חרטה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:34
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:34](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:34)

אמנם א"נ דהר"ש סובר כשיטת המבי"ט דמה"ת ל"צ פתח חרטה כלל א"ש די"ל דהר"ש אזיל לשיטתו בפ"ב דמקואות שסובר דהיכא דהדבר יצא מחזקתו שוב גם מדרבנן לא מוקמינן על חזקתו וא"כ שפיר יכול החכם להתיר כיון דאם יתיר לו את הנדר, מה"ת בודאי יהי' מותר וא"כ שוב גם מדרבנן ליכא חזקת איסור ושוב יהי' נאמן דיש לו פתח חרטה ושוב מותר לו הנדר מכל וכל ושפיר יכול להתיר לו:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:35
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:35](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:35)

ועפי"ז נראה דאין סתירה מד' הרשב"א ז"ל לשיטת המבי"ט לפ"מ שביארנו במק"א דנראה דהרשב"א חולק על סברת הר"ש הנ"ל וס"ל דאפי' אי יצא הדבר מחזקתו מה"ת מ"מ מוקמינן אכתי אחזקתו מדרבנן עכ"פ וראי' לזה מד' הרשב"א ז"ל במס' חולין (דף צ"ג) סוד"ה ואמר ר"א אמר ר"י אמר שמואל שכ' וז"ל ויש לדקדק אם צריך לבדוק אם יצא כל הדם מן החוטין אע"פ שנצלה היטב כיון שהוחזק באיסור הו"ל כבהמה בחי' דאמרינן לעיל שהם בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה וכן נמי החוטין שהוחזקו באיסור עכ"ל וא"נ כד' הר"ש אינו דמיון זל"ז דהכא כיון דעתה נצלה הדם א"כ מדאורייתא בטח מותר דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן ושוב מה"ת יצא מחזקתו וא"כ גם מדרבנן לא מוקמינן על חזקתו א"ו דהרשב"א פליג על שיטת הר"ש הנ"ל ושפיר מוכיח הרשב"א מזה דאדם נאמן שיש לו פתח חרטה דבדבר הנוגע לעצמו נאמן אף נגד אתחזק:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:36
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:36](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:36)

(ואגב אציע לפני כת"ה מה שאני מתקשה בד' הרשב"א ז"ל שם בתירוצו שכ' בזה"ל וי"ל דכיון שנצלה הבשר וכו' תו לא צריך אלא חזקה על הדם שיצא בשיעור צלי' שאם אין אתה אומר כן בשר במליחה האיך מותר בקדירה דילמא עדיין לא נפלט דמו ופירש הוא לתוך הקדירה אלא שנסמוך על שיעור מליחה שמוציא את הדם ה"נ חזקה על שיעור צלי' שמוציא דם החוטין כנ"ל עכ"ל ותמי' לי טובא כיון דכל קשית הרשב"א מצד חזקת איסור דדם הכנוס בתוך החוטין א"כ מ"ר מבשר לאחר מליחה דשם לא הי' לו חזקת איסור מעולם דקודם מליחה בודאי הי' מותר הבשר דדם שלא פירש מותר ושפיר סמכינן שיצא כל הדם ע"י מליחה משא"כ הכא דהי' דם בעין כנוס בתוך החוטין והי' בחזקת איסור כמו שכ' הרשב"א בעצמו בקושיתו וי"ל קצת דהרשב"א בת' ס"ל דהכא ג"כ ליכא חזקת איסור על החוטין כיון דהחוטין גופא אינן בחזקת איסור אלא מפני שיש בתוכן דם ואמרינן דע"י הצלי' יצא הדם וא"ז כלל נגד חזקה כמו"ש הפוסקים לענין חתיכה שאינה מנוקרת אך אכתי קשה לי לפמש"כ הרשב"א דאף בס"ס היכא דיכול לברר חייבין אנו לברר, א"כ מ"ר ממליחה לקדרה דליכא עצה שפיר סמכינן על חזקה משא"כ הכא דאפשר לבדוק אם יצא כל הדם כמו"ש הרשב"א בעצמו שפיר חייבין לבדוק וצע"ג לע"ע):


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:37
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:37](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:37)

ויש להעיר מד' הרשב"א ריש חולין (דף ד' ע"ב) בפסק הלכה שם בד"ה וישראל אוכל נבילות לתיאבון בודק. סכין ונותן לו וכו' שכ' וז"ל ואם לא שחט רוב הסימנים חוזר הוא קודם שהי' ושוחט וגומר את שחיטתו וכו' ותמי' הא שהי' פוסלת בכ"ש ומצאתי שתמה כן בפרמ"ג ס"ב ות' דהוא עכ"פ עביד כן בטח להנצל מאיסור תורה וא"כ מה"ת אין כאן חשש אלא מדרבנן הוי ספיקא דרבנן ואזלינן להקל אך תמה ע"ז הא אתחזק איסורא וגם מדרבנן אזלינן לחומרא. אמנם א"נ דהרשב"א ס"ל כשיטת הר"ש א"ש כיון דמה"ת כבר יצא מחזקתו שוב גם מדרבנן ליכא חזקה כנ"ל ומוכח קצת דהרשב"א ס"ל כשיטת הר"ש הנ"ל וי"ל ואכמ"ל, (ובאמת בגוף הפי' בר"ש דמקואות הנ"ל אם אמנם כי כן כ' האחרונים בכונתו וראיתי למורי הגאון בס' נפ"ח חיו"ד ס"ו שכ' ג"כ לפרש דבריו באופן זה מ"מ לענ"ד יש לפקפק ע"ז והארכנו בזה במק"א כי אם נבאר הד' כפשטן יהי' הרבה סתירות לזה מש"ס ויבואר אי"ה במק"א):


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:38
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:38](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:38)

ו) והנה ראיתי למו"ר הגאון המובהק בעל נפ"ח בחיו"ד ס"ג שהקשה לו חכם אחד על ד' המבי"ט הנ"ל דלפ"ד המבי"ט יצא לנו דין חדש דהא דס"ל לב"ש אין שאלה בהקדש והיינו משום דס"ל דהקדש טעות הוי הקדש הוא רק מדרבנן דמה"ת כיון דל"צ פתח חרטה כלל רק גזה"כ דחכם יכול להתיר נדרים א"כ לאו מתורת טעות קאתי עלה וא"כ מה בכך דהקדש טעות הוי הקדש מ"מ החכם יכול להתיר וע"כ דהיא רק מדרבנן כיון דמדרבנן צריך חרטה כנ"ל וזה סותר גמ' ערוכה בנדרים (דף ע"ח) דמקשינן לב"ש ראשי המטות למה לי כיון דאין שאלה בהקדש מבואר דלב"ש מה"ת ל"מ שאלה בהקדש וא"כ מבואר להדיא היפוך ד' המבי"ט ז"ל וכתב מורי הג' לת' דבהקדש מודה המבי"ט דצריך פתח חרטה מה"ת דנהי דהמבי"ט סובר דחכם יכול להתיר בלא חרטה מ"מ נראה דאינו מותר אלא מכאן ולהבא אבל אינו נעקר למפרע כיון דלאו מצד טעות הוא וא"כ בהקדש דבאמת קשה איך מהני שאלה הא אמל"ג כמס"ל וצ"ל כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרא שוב לא הי' אמל"ג כלל א"כ זה דוקא אם הוא ע"י פתח חרטה אבל בלא פתח חרטה כיון דאינו נעקר למפרע שוב ל"מ התרת חכם מצד אמל"ג וא"כ לב"ש דס"ל הקדש טעות הוי הקדש שוב ל"מ שאלה מה"ת כיון דאינו נעקר למפרע שוב ל"מ התרת חכם מצד אמל"ג אתד"ק ודפח"ח:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:39
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:39](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:39)

ולפי"ז יצא לנו לפמש"ל דלדעת המבי"ט דנדר עד"ר ל"מ התרה הוא רק מדרבנן ז"ד בנדר אבל בהקדש א"נ דגם בהקדש עד"ר ל"מ התרה כיון דאין חרטות הרבים שוות יהי' מדאורייתא כיון דבהקדש גם המבי"ט מודה דצריך פתח חרטה מה"ת ואם כנים הדברים יש להביא ראי' נכונה לחידוש דינו דהש"ך בס' רנ"ה שזכרנו לעיל דבהקדש גם עד"ר מהני התרה דל"ש סברא דאין חרטות הרבים שוות דאי לא תימא הכי יקשה מגמ' ערוכה דמכות (דף כ"ב) דמקשינן ולתני שבועה שלא אחרוש ותרצינן מידי דאיתא בשאלה ל"ק ומקשי ע"ז והרי הקדש דג"כ איתא בשאלה וקתני וקשה נימא דמיירי בהקדש עד"ר:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:40
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:40](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:40)

אך בלא ד' המבי"ט ל"ק די"ל דא"כ הדר"ל קשית הגמ' ולתני שבועה שלא אחרוש ג"כ בעד"ר כקשיות מוהרי"ק הנ"ל אבל לפי"ד המבי"ט שפיר קשה כנ"ל דא"ל דא"כ לתני שבועה בעד"ר ז"א הא בשבועה גם בעד"ר מהני התרה מה"ת וישנה בשאלה משא"כ בהקדש דמדאורייתא ל"מ התרה ושפיר משכח"ל בעד"ר א"ו כדעת הש"ך דבהקדש כ"ט מודים דמהני התרה בעד"ר דל"ש הסברא דאין חרטות הרבים שוות דכ"ע ניחא להו שיהי' מותר כנ"ל וז"נ עפ"ד מורי הגז"ל בשיטת המבי"ט:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:41
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:41](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:41)

אך לכאו' קשה לי עפ"ד מורי ז"ל דהא דלב"ש א"ש בהקדש הוא רק מצד אמל"ג משא"כ היכא דל"ש אמל"ג לא אמרינן א"ש בהקדש לפמ"ש מורי הג' בעצמו שם דבתרומה ל"ש אמל"ג וטעם הדבר עפמ"ש התוס' קידושין (דף כ"ט) דהיכא דלית לי' רוחא להקדש ל"ש אמל"ג ולכן בתרומה כיון דאם ישאל ע"ז יהי' מוכרח להפריש אחרים ול"ל רוחא להקדש ל"ש בזה אמל"ג אד"ק:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:42
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:42](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:42)

והנה לפי"ז נראה ברור דה"ה המקדיש באחריות ל"ש אמל"ג לענין שאלה מטעם הנ"ל כיון דעכ"פ צריך להפריש אחרת כמו בתרומה ול"ל רוחא להקדש וא"כ לב"ש יהי' מהני שאלה בהקדש באמר הרי עלי דמחויב באחריותו כיון דל"ש בזה אמל"ג שוב לא בעי שיהי' נעקר למפרע ושוב מהני שאלה וזה נסתר מגמ' נדרים הנ"ל דמקשינן ראשי המטות גבי שחוטי חוץ למה לי לב"ש ולפי הנ"ל הא צריך ראשי המטות לב"ש בש"ח היכא דהקדיש באחריות דל"ש אמל"ג ומהני שאלה אף לב"ש כיון דל"ש בזה הקדש טעות הוי הקדש ותמי' מאוד על מורי הג' ז"ל שלא הרגיש בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:43
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:43](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:43)

אך באמת בגוף הדבר שכ' מורי ז"ל להסביר דבתרומה ל"ש אמל"ג מטעם דל"ל רוחא להקדש ורוצה להסכים לזה דעת התוס' במחכ"ת שגגה הוא בידו דהרי מבואר בתוס' יבמות (דף צ"ג ע"א) ד"ה קני' לך ובח' הרשב"א קידושין בסוגי' דדשלב"ל דגם בתרומה אמרינן אמל"ג כמס"ל וד' התוס' קידושין הנ"ל ענין אחר הוא שהתוס' כתבו דבמקומ"כ ל"ש אמל"ג כיון דאין רוחא להקדש מה שאינו בהדיוט כיון דגם בהדיוט שייך מקומ"כ ל"ש בי' אמל"ג משא"כ במתנ"כ דהיא בעצמה ענין רוחא להקדש מה בכך דאם לא יתן תרומה זו יתן אחרת מ"מ השתא תרומה זו רוחא הוא להקדש ושפיר אמרינן בי' אמירה לגבוה (דהוא נתינה לגבוה וכהנים משלחן גבוה קזכי כמבואר בת' הרשב"א אלף רנ"ו ס' י"ח דלכן אין מברכין על נתינת תרומה כיון דכהנים משלחן גבוה קזכי ויש להאריך בזה ואכ"מ) וה"ה בהקדש באחריות שייך בי' אמל"ג ובעי רק שיהי' נעקר למפרע ושוב צדקו ד' מורי ז"ל דהמבי"ט מודה דבעי פתח חרטה דבלא פתח אינו נעקר למפרע:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:44
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:44](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:44)

ובאמת סברא זו דבתרומה כיון דאמרינן אמל"ג יהי' צריך פתח שיהי' נעקר למפרע יש להביא לה סמוכין מד' רש"י עירובין (דף ל' ע"ב) בד"ה מתשל עלי' כתב בזה"ל ויפתח בחרטה לא נתכונתי לכך ותנן הקדש טעות אינו הקרש עכ"ל והיינו משום דהי' קשה לרש"י מה דאסיקנא בטעמא דסומכוס דכל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בה"ש והגבהת תרומ"ע אסור בשבת וקשה לפ"מ דמבואר בהגהת מ"ל פ"ה ממעשר דנהי דשבת קובע למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו מ"מ מותר לעשרו בשבת כיון דהחיוב מתחיל בשבת דמי לגלגל חלתו ביו"ט עיי"ש וא"כ הא יכול למתשל בלא פתח וחרטה באופן שלא יהי' נעקר אלא מכאן ולהבא, וא"כ החיוב מתחיל בשבת ויהי' מותר להפריש בשבת ולכן כתב רש"י דבתרומה ל"מ שאלה אלא מצד טעות ושוב נעקר למפרע ונתחייב בתרומ"ע קודם שבת ולכן לעיל בנזירות אע"ג דפשיטא דצריך ג"כ פתח דהרי לב"ש א"ש בנזירות מ"מ כתב רש"י ז"ל סתמא ודו"ק ונראה דמכאן ראי' שגם דעת רש"י ז"ל דגם בתרומה אמרינן אמל"ב כמס"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:45
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:45](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:45)

ולא אכחד מה שאני מסופק עוד בגוף דברי מורי הגאון ז"ל שכ' דבתרומה ל"ש אמל"ג כיון דליכא פסידא להקדש דמוכרח להפריש אחר מלבד מה שיש לעי' אם הפריש מקודם בעין יפה (ומה"ט י"ל גם בהקדש באחריות ועי' ב"ק דף ע"ח ע"ב ובתוס' ד"ה מי פטר נפשי') אמנם מלבד זה אני מסתפק אם יתשל על התרומה בחרטה שאינו נעקר למפרע רק מעתה הם נעשין טבל אם החולין נעשין עתה טבל כיון דכבר נפטרו ונעשין חולין וא"כ מה בכך דשואל עתה על התרומה איך חל עתה מחדש שם טבל על החולין ואפי' אם נימא דבטבל לתרומה כיון דא"צ שיעור דגם כ"ש מחויב בתרומה שפיר אמרינן כיון דעתה נפקע שם תרומה מהתרומה אע"ג דאינו נפקע אלא מכאן ולהבא מ"מ גם החולין הדרה לטיבלא מה שלענ"ד יש לעי' בי' דמה בין זה לתרומה שבטלה אח"כ בחולין אחרים דג"כ נפקע שם תרומה ממנה למ"ד איסור נהפך להיות היתר מ"מ פשיטא דלא נפקע שם חולין מהנשאר ודוקא בתרומה שחזרה למקומה ס"ל לר"ש דהדרה לטיבלא אבל לא בשנתבטלה בחולין אחרים:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:46
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:46](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:46)

אך אפי' אם נאמר דל"ד שאלה לביטול לענין זה מ"מ כ"ז בתרומה אבל בחלה דאינה טובלת אלא כשיש בה כשיעור המחייבתה בחלה א"כ כשהפריש ממנה חלה ונשארת העיסה פחותה מכשיעור ואח"כ שואל על החלה בחרטה באופן שאינו נעקר למפרע אלא מכאן ולהבא איך חל על העיסה שם חלה כיון דעתה לית בי' שיעורא וא"כ איכא תמיד פסידא להקדש ושוב ל"מ שאלה אלא בפתח ונסתרין ד' מורי הג' ז"ל שכ' בפשיטות דר"א דס"ל בסוגי' דהואיל דל"ת לה שם עד שתאפה מצד הואיל אב"מ אע"ג דר"א שמותי וא"ש בהקדש מ"מ בחלה דל"ש בי' אמל"ג כיון דל"ל פסידא מהני שאלה בחרטה וגם לב"ש מהני שאלה ולדברינו נסתר זה כיון דאין אופין יותר משיעור חלה שפיר יכול לקרות שם ולהפריש העיסה דל"ש לומר הואיל אב"מ כיון דיהי' פסידא אם יפריש העיסה וצריך פתח דוקא ומצד טעות וזה אין עצה כיון דהקדש טעות הוי הקדש ותמהני על מורי ז"ל שלא הרגיש בזה אם לא דפשיטא לי' דבכה"ג חוזר חיוב חלה למקומו אמנם לענ"ד גם בתרומה צ"ע לדינא אם חל מחדש שם תרומה ומכ"ש בחלה כיון דעתה בצר לי' שיעורא ודו"ק היטב:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:47
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:47](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:47)

שו"ר דבתרומה יש לה"ר דאפי' אם עוקר מכאן ולהבא נעשין החולין טבל דעפי"ז יש לת' מה שיש לדקדק טובא במשנה דיבמות (דף צ"ט ע"ב) בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הגדילו התערובות ושחררו זא"ז וכו' ואינן אוכלין בתרומה ואם אכלו אינן משלמין קו"ח ואינן חולקין על הגורן ומוכרין את התרומה והדמים שלהן ותמי' לכאו' כיון דגם ברישא דאם אכלו אע"ג דאין משלמין קו"ח מ"מ להפריש צריכין משום כפרה כמוש"כ התוס' שם א"כ אמאי אינו מבואר ד"ז דמוכרין התרומה והדמים שלהן כמו בסיפא ואדרבה ברישא יתכן יותר לשון זה כיון דצריכין להפריש כשיעור שאכלו קו"ח משא"כ בסיפא כיון דא"צ נתינה. לכהן י"ל דסגי בהפרשת חטה אחת לכתחילה כמו שחקרנו במק"א בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:48
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:48](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:48)

והגם די"ל דאדרבה בזה קמ"ל המשנה דאפי' בכה"ג צריכין להפריש כשיעור נתינה אבל עכ"פ אינו מתורץ בזה אמאי לא קתני דין זה ברישא אמנם א"נ דאם שואל בתרומה בחרטה אע"ג דנעקר רק מכאן ולהבא מ"מ נעשין החולין טבל כיון דההפרשה בטילה ממילא נעשין החולין טבל א"כ א"ש דברישא בתשלומי תרומה דמפרישין חולין מתוקנים ל"צ למכור אח"כ את התרומה לכהן דיש להם עצה לשאול על הקו"ח שהפרישו בחרטה דאינו עוקר אלא מכאן ולהבא א"כ כבר נתכפרו ונשארו חולין כמות שהי' ומותר להם באכילה משא"כ בסיפא בתרומתן אין עצה שישאלו דא"כ שוב יהי' החולין איסורין להם ולכן אין עצה אלא מכירה לכהן:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:49
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:49](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:49)

איברא דזה טעות דאפי' א"נ דהחולין נשארין חולין מ"מ התרומה בודאי הדרה לטבלא אם ישאלו עליו וא"כ אין עצה לשאול על התרומה וצריך דוקא מכירה לכהן וז"פ:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:50
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:50](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:50)

אך יש לעי' אם בתשלומי תרומה מהני שאלה בחרטה דהנה לכאו' יש לעי' איך מהני שאלה בחרטה כיון דאינו טעות אלא מבטל שם תרומה ע"י חרטה וא"כ הו"ל כאלו מבטל התרומה בחולין שכ' האבני מלואים ז"ל דאסור מה"ת מצד דהוי בגדר מאבד את התרומה בשלמא כששואל ע"י פתח הרי הוא טעות משא"כ בשאלה ע"י חרטה קשה כנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:51
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:51](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:51)

אך י"ל כיון דמוכרח להפריש תרומה אחרת הוי רק כמחלל הקדש על דבר אחר ואע"ג שאינו בב"א מ"מ י"ל דאינו בגדר מאבד ומעתה ז"ד בתרומה אבל בתשלומי תרומה אם יתשל בחרטה ולא יפריש אחרת כמו בספק כנ"ל שוב אסור לתשל מצד מפסיד תרומה וזה הערה גדולה:. וי"ל בזה מה שיש להקשות בעירובין (דף ל' ע"ב) דסומכוס ס"ל דלנזיר ביין מערבין משום הואיל אב"מ אבל לישראל בתרומה לא משום דהדרה לטיבלה ותמה במנ"ח הא משכח"ל לישראל בתרומה בתשלומי תרומה דנעשה חולין אך זל"ק די"ל דסומכוס ס"ל כמ"ד דתשלומי תרומה נתינתן מקדשתן וא"כ ל"מ שאלה כיון דע"כ כבר בא ליד כהן אך זה הוא שקשה דמשכח"ל לישראל בתרומה בתשלומי תרומה דצריך להפריש וא"ב נתינה לכהן כנ"ל דבכה"ג הפרשתו מקדשתו לכ"ע ושפיר מהני שאלה אמנם להנ"ל א"ש דתשלומי תרומה דא"צ נתינה לכהן שוב כשמתשל בחרטה אסור מצד מאבד דיש לומר דשאלה אינו בגדר מאבד כיון דזה מגדר התרומה והקדש דיש כח לשאול עליהם ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:52
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:52](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:52)

אך באמת בעיקר היסוד שכ' מורי ז"ל בדעת המבי"ט דאינו מתיר אלא מכאן ולהבא לענ"ד המעי' במבי"ט יראה להדי' להיפוך דהרי מבואר במבי"ט שם חידוש דין דנהי דצריך היתר חכם מה"ת ה"ד בלא פתח אבל בפתח כיון דהוי כנדר טעות מה"ת ל"צ היתר חכם כלל ורק מדרבנן צריך היתר חכם א"כ א"נ דהמבי"ט סובר דבלא פתח אינו נעקר למפרע כמו"ש מורי ז"ל בדעתו א"כ אכתי יקשה ראשי מטות בשחוטי חוץ למה לי בלא פתח לא מהני התרה בהקדש אף לב"ה כיון דאינו נעקר למפרע ובפתח שוב ל"צ התרת חכם לב"ה כיון דס"ל הקדש טעות אינו הקדש א"כ ראשי המטות למה לי:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:53
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:53](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:53)

לכן נראה ברור דהמבי"ט סובר דחכם מתיר למפרע אף בלא כלום כיון דאמרה תורה אבל אחר מיחל דברו וכיון דהדיבור נתחלל ממילא נעקר למפרע וא"כ מבואר להדי' בדברי המבי"ט דגם בהקדש מהני התרת חכם בלא פתח חרטה ונסתרו ד' מורי ז"ל והדר"ל קושית החכם הנ"ל א"כ מה מקשה הגמ' כיון דלב"ש מה"ת מהני שאלה בהקדש ואולי י"ל דקשית הגמ' דא"נ דראשי המטות אתי להורות דיש שאלה בהקדש אין סברא דרבנן יאמרו א"ש בהקדש כיון דבפירוש אמרה תורה להיפוך וכד' הטו"ז הידוע דהיכא דמפורש בתורה להתיר אין כח ביד חכמים לאסור יהי' איך שיהי' עכ"פ ברור הדבר שדעת מבי"ט דל"צ פתח חרטה שיהי' נעקר למפרע וגם בהקדש חכם מתיר בלא פתח ועי' בכ"ז:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:54
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:54](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:54)

ז) וזה מקרוב השבתי לח"א ששאל לדעת הפוסקים דס"ל שיעבודא דאורייתא במקרקע אבל במטלטלין של"ד והטעם דבקרקע דא"י להבריחם סומך דעתו עליהם משא"כ מטלטלין דאינו סומך דעתו עליהם כיון דיכול להבריחן של"ד והרי בתוס' כתובות (דף נ"ט ע"ב) הקשו לרבא דס"ל קונמות מפקיעין מידי שיעבוד א"כ כל לוה יאסור נכסיו על המלוה בקונם ות' דאלמוהו רבנן לשיעבודא דבע"ח וא"כ מה"ת יכול להבריח אף קרקע ע"י קונם וא"כ מה בין קרקע ומה בין מטלטלין ויפה הקשה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:55
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:55](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:55)

והשבתי דבאמת קושית התוס' צריך מובן איך יכול להפקיע ע"י שיאסר נכסיו בקונם הא הב"ד יכופן אותו לשאול על נדרו כדי שיקיים המצ"ע דפריעת בע"ח ומה בכך דיאסור נכסיו בקונם אך י"ל אחת משני אלה אחד דאכתי יש לו עצה שיאסור נכסיו ע"ד רבים דל"מ התרה ועוד י"ל כמו ששמעתי בשם הגאון מוהר"ד ז"ל מלאסק דכונת התוס' לפ"מ דמבואר במחנה אפרים דלמאי דקיי"ל כבר פדא בנדרים כ"ט דפדאן חוזרות וקדושות עיי"ש ה"ה בנודר לכשיתשל יחול עליו מחדש וכן לעולם ל"מ התרה כיון דקיי"ל דאין מתירין את הנדר עד שיחול א"כ לא יכול להתיר לו מה שיחול אחר ההתרה וא"כ לא משכחת התרה לעולם לנדר זה ושפיר הקשו התוס' דאית לי' עצה לאסור באופן כזה דלא יהי' מהני התרה ודפח"ח:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:56
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:56](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:56)

אך א"נ דכונת התוס' באופן זה י"ל בפשיטות קושיתך דהנה בת' גנת ורדים הספרדי כלל ב' ס' ב' כתב הג' מוהר"מ בן חביב ז"ל להקשות בהא דקיי"ל דאין מתירין את הנדר עד שיחול ואמאי הא קודם חלות הנדר אפי' בלא התרה יהי' יכול לחזור בו כמו"ש הרשב"א באומר שור זה הקדש לאחר ל' יום בתוך ל' יכול לחזור בו ומנ"מ אם אמר שור זה הקדש או אומר ככר זה קונם לאחר ל' ואמאי אין מתירין את הנדר עד שיחול ועיי"ש דמחדש דהא דאין מתירין את הנדר עד שיחול הוא רק מדרבנן אבל מה"ת אף התרה ל"צ ובאמ"ב דיני נדרים הביא דבריו:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:57
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:57](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:57)

ומעתה לק"מ מה שהקשית דהא דהתוס' הקשו דכל בע"ח יוכל לאסור כל נכסיו בקונם ה"ד לפי האמת דחז"ל חדשו דאין מתירין את הנדר עד שיחול ואית לי' עצה להפקיע ע"י קונם ומוכרחין לת' דאלמוהו ואין הנדר חל כלל משא"כ מד"ת ל"צ לבא לאלמוהו כלל דבלא"ה לא יוכל להפקיע ע"י קונם כיון דיהי' כופין אותו שישאל על נדרו וז"נ בס"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:58
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:58](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:58)

ולא נשאר לנו אלא מ"ש באופן הא' דאכתי יש לו עצה לאסור נכסיו עד"ר דל"מ התרה אך לפמ"ש לעיל דלהמבי"ט הא דל"מ התרה בנדר עד"ר היא רק מדרבנן אבל מדאורייתא מהני התרה א"כ מה"ת ליכא עצה כלל ול"צ אלמוהו כיון דתמיד יהי' כופין אותו להתיר את נדרו כנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:59
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:59](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:59)

אך אכתי יש לעי' בזה לפמ"ש לעיל בשם מורי ז"ל דהמבי"ט מודה דאינו נעקר למפרע והיכא דצריך שיהי' נעקר למפרע גם המבי"ט מודה דבעי פתח חרטה ולפ"ז בנדר ע"ד רבים ל"מ התרה מה"ת שיהי' נעקר למפרע וא"כ אכתי יקשה הא יכול להבריח גם בקרקע ע"י נדר עד"ר ואין לומר דמה"ת מהני התרה ז"א כיון דעכ"פ לא יהי' נעקר למפרע וא"כ השיעבוד דלמפרע נפקע ועתה מתחיל שיעבוד חדש והו"ל דאקנה ודאקנה אינו משועבד מה"ת לדעת הרבה פוסקים אף אם אמרינן ש"ד וא"כ אכתי קשה איך אמרינן ש"ד הא יכול להבריח ע"י ד"ר כנ"ל ואע"ג דכופין אותו שיתשל שוב לא יהי' משועבד מה"ת מצד דהוי דאקנה אם ימכור אח"כ לאחר אמנם לפמ"ש דהמבי"ט סובר דאף למפרע נעקר ע"י התרת חכם בלחוד א"כ מה"ת תמיד אין יכול להבריח דגם בעד"ר כשישאל יהי' נעקר למפרע ויהי' משועבד מה"ת וא"ש החילוק בין קרקע למטלטלין:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:60
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:60](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:60)

ח) אך מה שאני מתפלא על המבי"ט שלכאו' עומדת לנגדו גמ' ערוכה גיטין ד' פ"ג ע"ב דמקשינן בגמ' על ר"א וכי היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר ומקשינן ולא והרי נדרים שזה אוסר וחכם מתיר ותרצינן הא אמר ריו"ח אין החכם מתיר כלום אלא בחרטה הרי מבואר להדי' דמה"ת בעי חרטה ול"מ התרת חכם לחודא דאל"כ הרי מצאנו מה"ת זה אוסר וזה מתיר והוא תמי' רבה לשיטת המבי"ט הנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:61
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:61](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:61)

שבתי וראיתי שקשי' זו לא על המבי"ט בלבד תסוב כי אם גם על מאור עינינו רש"י ז"ל דהנה ברש"י עירובין ד' ס"ד ע"ב מבואר דהא דפליגי אי פותחין בחרטה או לא הכונה אי צריך חרטה דמ"ד אין פותחין בחרטה ס"ל דא"צ חרטה כלל רק היתר חכם לחוד סגי לי' אע"פ שאינו מוציא לו טעם עקירה ועי' בתוס' שדחו פי' רש"י ובתוס' רי"ד שתמה מאוד בזה דמה מועיל היתר חכם בלחוד בלא חרטת הנודר עכ"פ מבואר דלפ"ד רש"י ד' המבי"ט הוא פלוגתא דפותחין בחרטה וא"כ מאי מקשה הגמ' כ"כ על ר"א וכי היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר דילמא ר"א ס"ל כמ"ד אין פותחין בחרטה וא"כ שפיר מצאנו בנדרים שזה אוסר וזה מתיר:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:62
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:62](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:62)

אך ד' רש"י ז"ל נראה לת' דהנה המבי"ט בת' הנ"ל בתחילת דבריו הרגיש שלכאו' נסתרין דבריו מחגיגה ד' י' דאיתא התם תני' ר"א אומר יש להם על מה שיסמוכו שנאמר כי יפליא כי יפליא ש"פ אחת הפלאה לאיסור ואחת הפלאה להיתר ופי' רש"י ז"ל שחוזר ומפרש אותה לפני חכם ואומר כן נדרתי ולדעת כן נדרתי אבל לדעת כן לא נדרתי והרי הוא בא לידי חרטה ומתוך כך בא לידי היתר עכ"ל ר"י אומר יש להם על מה שיסמוכו שנאמר נשבעתי וכו' ועי' ברש"י עד דאתי שמואל ואמר אבל אחרים מוחלין לו דמשמע דקאי אחרטה כמו ר"א דמיירי ע"י חרטה וכתב לת' דהיא רק אסמכתא על הקרא כיון דמדרבנן צריך חרטה אבל מה"ת אה"נ דמותר בלא חרטה עיי"ש במבי"ט שהאריך בזה. ולפי"ז אומר אני דרש"י ז"ל פליג בזה על המבי"ט וס"ל דר"א ושמואל בהא פליגי אי צריך חרטה או לא ולר"א דדרש מכי יפליא ס"ל באמת דצריך חרטה מה"ת אמנם לשמואל שפיר י"ל דא"פ בחרטה וז"ב ואמת בדעת רש"י ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:63
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:63](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:63)

ולפי"ז א"ש מאוד מה דמקשינן על ר"א וכי היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר דר"א לשיטתו בנדרים תלי' עיקר בחרטה דדרש מכי יפליא כנ"ל וא"ש דאין החכם מתיר כלום אלא בחרטה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:64
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:64](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:64)

ובזה מתורץ ג"כ קושית החכם הנ"ל בס' נפ"ח מהא דמקשינן בנדרים על ב"ש ראשי מטות בש"ח ל"ל ולפי הנ"ל א"ש דר"א שמותי הוא וכיון דר"א סובר דעיקר תלי' בחרטה ה"ה ב"ש ושפיר אין שאלה בהקדש מה"ת ומקשה הג' שפיר אבל לדעת המבי"ט דסובר להדיא דגם לר"א דדרש מכי יפליא מ"מ מה"ת מהני היתר חכם גרידא התמי' עצומה מגמ' גיטין הנ"ל דמקשינן וכ היכן מצאנו שזה אוסר וזה מתיר:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:65
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:65](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:65)

והנה זה איזה שנים הצעתי קושי' זו לפני כבוד ידידי כנפשי הג' המנוח מוה' אביגדור יהודה זצ"ל האב"ד דקויל ולגודל אהבתינו אעתיק פה מה שהשיב לי בזה וז"ל ואשר הקשה כת"ה יצ"ו על תשו' מבי"ט סי' צ"ח דהיתר חכם מהני אף בלא פתח מסוגי' דגיטין והאריך בזה. קושיתו הוא קושי' חזקה ואין בידי לתרצה ע"ד פשוט:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:66
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:66](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:66)

ולעייל פילא בקופא דמחטא אולי י"ל עפ"י פלפול קצת דסברת המבי"ט דס"ל דחכם מתיר בלא חרטה כיון דדיני חרטה בנדר דאחרים מוחלין לו הרי גילתה התורה ונתנה רשות לב"ד או אחד מומחה להתיר וכדילפינן בב"ב ד' ק"כ ע"ב וד' קכ"א מש"ח ומעיבור שנים א"כ ממילא כל הנודר על דעת התורה הוא נודר ותולה נדרו בהם אם ירצה הוא שיהי' הם מוחלין לו וכו' מעתה זה סברת המבי"ט דכשהוא רוצה שהחכם יתיר יוכלו להתיר שכך הי' בתחילת הנדר על תנאי זה והוי כהך דעל דעת בעלה היא נודרת רק באשה יכול הבעל להתיר בע"כ של אשה וכאן הי' התנאי אם יהי' ברצונו ולהכי לא בעי חרטה והנה בנדר על תנאי כבר האריכו אם מהני תנאי הואיל דלא מצי משוי שליח ובת' בשמים ראש ס' ר"ד כתב דלכן מהני תנאי משום דהוי כנדרו ופתחו עמו נמצא ממילא דהוי רק מתורת פתח וצדקו שוב ד' הגמ' דאין החכם מתיר רק הנודר עכ"ל אלי כתוב:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:67
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:67](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:67)

והנה מ"ש בטעם התרת חכמים דהיא היא אותו ענין שהאב והבעל מפירין נדרים הנה דבר זה מבואר בכלי יקר פ' מטות ויען שד' צ"ע טובא לזאת הנני להעתיק בזה דבריו היקרים ולבאר אותם וז"ל הג' בעל כלי יקר ז"ל טעם להיתר נדרים ביחיד מומחה או בג' הדיוטות אנו למדין מן הפרת האב והבעל כי כשם שהאב והבעל לכך יש בידם להפר מטעם שכל אשה ברשות בעלה או ברשות אבי' ואין כח בידה לעשות קטנה או גדולה בלתי הסכמתם ודומה כאילו התנו בשעת הנדר ע"מ שיסכימו הבעל או האב וכשאינן מסכימים אז למפרע בטל הנדר מעיקרו כי מסתמא ע"ד נדרה או כאילו נדרה ע"ד כך כל איש מישראל הוא ברשות ב"ד ומחויב לעשות ככל אשר יורו לו הב"ד וכל נודר דומה כאילו התנה בשעת הנדר ע"מ שיסכימו הב"ד עמו וכשאין מסכימים נעקר הנדר מעיקרו וכו' ומה שהבעל ואב בלשון הפרה וחכם בלשון התרה לפי שהאשה יותר רשות בעלה ואבי' עלי' ממה שכל ישראל ברשות ב"ד ע"כ המה בלשון המורה על ביטול הנדר מעיקרו כאילו לא הי' שם נד כלל אבל לשון התרה מורה על דבר שהי' נאסר בו מתחילה זמן מה ואותו איסור הותר כי אינו מופר מכל וכל שהרי הדבר תלוי בחרטה עכ"ל מבואר בדה"ק דענין התרת חכם והפרת האב והבעל ענין אחד הוא אלא דמשום דאב ובעל א"צ חרטה נקרא הפרה משא"כ בחכם דצריך חרטה נקרא התרה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:68
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:68](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:68)

אך לכאו' זה היפוך הלכה דהרי קיי"ל חכם מעקר עקר ובעל מיגז גייז ואינו עוקר למפרע איברא דמקור דברי הכלי יקר בענין זה דבעל ואב יותר עוקרין מחכם מבוארין בר"מ ז"ל בפי' המשניות נדרים ד' ע"ו ע"ב וז"ל אם אמר החכם לאותו שמתיר נדרו מופר לך או מה שמורה על ענין זה או אמר הבעל לאשתו שרי לך או משמעות זה הכוונה אינו כלום לפי שהם אמרו חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם ל"א כלום ולשון ספרי חכם מתיר ואין בעל מתיר בעל מיפר ואין חכם מיפר לפי שענין הפרה ביטול שבועה מעיקרא וכאלו לא היתה כלל וזה לא יעשנו זולתי האב והבעל לפי מה שנתבאר בתורה ובש"ס וענין השאלה לחכם שאנו קורין אותו היתר נדרים הוא שיתיר השבועה הנקשרת והמחויבת ויסתלק דינה מן העתיד וזה לא יעשנו זולת חכם מומחה או שלשה הדיוטות כמו שזכרנו לפי מה שבאה לנו בקבלה לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו עכ"ל. מבואר מד"ק כמו"ש הכלי יקר ז"ל ועי' בר"מ ז"ל ה' נדרים פי"ב הי"ט שפסק נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה אבי' או בעלה הר"ז חייבת ע"ד שעברה בו אם מלקות מלקות ואם קרבן קרבן וכתב הלח"מ ז"ל פשוט כיון דהוא פוסק בעל מיגז גייז כמו שיתבאר לכך אינו מועיל הפרה לפוטרו ממלקות ובפי"ג ה"ב כתב בזה"ל שאין האב והבעל מתיר כמו החכם אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפירו ועיי"ש בכסף משנה שכ' שדעת הר"מ ז"ל דחכם עוקר הנדר מעיקרו אבל דעת הרא"ש בפסקיו אינו כן ולכן ס"ל דאם עברה על נדרה ואח"כ הפר לה בעלה לוקה משא"כ בחכם עכ"ל ותמי' מאוד על מרן ז"ל הלא בר"מ ז"ל ג"כ מבואר ד"ז אע"ג דפסק מעקר עקר (ועי' בלח"מ שם שכ' ג"כ דדעה הר"מ ז"ל דמעקר עקר וסותר עצמו מני' ובי') שו"ר במל"מ הרגיש בזה על מרן הכ"מ ז"ל אמנם לא נחית כלל לבאר דעת הר"מ ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:69
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:69](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:69)

והנה לכאו' עלה בדעתי בישוב דעת מרן הכסף משנה בדעת הר"מ ז"ל דהנה אפי' א"נ דגם הבעל מעקר עקר מ"מ יש חילוק בין הפרת הבעל להתרת חכם לפי"מ דקיי"ל כאמימר דאכלה כולה ג"כ נשאלין עליו כיון דנפ"מ למלקות או לקרבן מ"מ נראה דז"ד בהתרת חכם אבל בהפרת הבעל כיון דא"י להפר אלא נדרי עינוי נפש ודברים שבל"ב ה"ד אם אכתי לא אכלה כולה אבל כשאכלה כולה ושוב ליתא דברים שבל"ב ונדרי עינוי נפש שוב אין הבעל יכול להפר ואינו דומה להתרת חכם דאמרינן שפיר כיון דבכל הנדרים עוקר נדר מעיקרו לכן אם יש עוד חלות להתרה יכול להתיר משא"כ בבעל כיון דא"י להפר אלא נדרים שיש בהן ע"נ או דברים שבל"ב א"כ כשכבר עברה על כל הנדר נראה דא"י להפר ועי' במל"מ פי"ד מה' נדרים שכ' דאע"ג דמהא דנזרק עלי' אחד מן הדמים משמע דאפי' אם איכא רק עינוי מיעוט יכול להפר ה"ד אם הי' עינוי מרובה עיי"ש היטב עכ"פ נראה מדבריו דאם שוב ליתא לעינוי נפש שוב א"י להפר:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:70
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:70](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:70)

ומכבר הערותי בד' הלמ"מ פי"ב מה' נדרים ה"א דפשיטא לי' שאע"ג שדעת הר"מ ז"ל דהאב יכול להפר כל נדריה מ"מ בנעה"מ דאב ובעל מפירין בשותפות א"י האב להפר אלא נדרי עינוי נפש ולכן דעת רבינו יחיאל דאפי' במת הארוס וחזרה לרשות האב אינו מיפר אלא נדרי עינוי נפש עיי"ש ולכאו' תמי' מאוד דמנ"ל זאת דילמא אה"נ דאפי' בשעת אירוסין האב יכול להפר כל נדרים ונפ"מ מקלש קליש או מיגז גייז וא"כ כשחזרה לרשותו ה"ה מופר לגמרי:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:71
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:71](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:71)

ונראה דראיתו הוא דכמו דבעל א"י להפר כלל בלא שותפות האב כמבואר במשנה דנדרים ד' ע' דמת האב אין הבעל יכול להפר כלל וגם מקלש את הנדר לא מקלש וה"ה אב לבדו א"י להפר כלל אם אין הבעל יכול להפר ולענ"ד א"ר מבעל לאב דבעל שאני כיון דא"י להפר אלא נדרי עינוי נפש א"כ כשליתא לאב אפי' א"נ דיש לו כח להפר חלקו עכ"פ לא יהי' מופר לגמרי ואכתי תהי' אסורה באכילה ובהנאה בנדרה שעשתה וא"כ אין תועלת בהפרתו להסיר העינוי ההוא ושוב ל"מ הפרתו כלל דהוי כמו נדרים דעלמא משא"כ האב לדעת הר"מ ז"ל דיכול להפר כל נדרים נהי דבארוסה גלי קרא דא"י להפר לבדו כ"א בשותפות הבעל מ"מ גם בנדרים שאין הבעל יכול להפר יכול הוא להפר מצד כוחו ומקלש קליש הנדר מלאו לאיסור גרידא ונפ"מ טובא לכמה ענינים:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:72
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:72](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:72)

היוצא לנו מזה דבהפרת הבעל אפי' א"נ דמעקר עקר מ"מ לאחר שעברה כל הנדר כ"ע מודים דל"מ הפרתו ומעתה י"ל שהכ"מ סובר שמ"ש הר"מ ז"ל בפי"ב הי"מ שנדרה ועברה על נדרה ואח"כ הפר לה הבעל לוקית היינו אם עברה כל נדרה דשוב ליכא מה להפר וא"ד להתרת חכם דפסק הר"מ ז"ל דאפי' אכלה כולה נשאלין עלי' אבל אם יש עוד חלות להנדר יכול להפר וע"ז כתב מרן הכ"מ ז"ל דדעת הרא"ש אינו כן אלא דפסק דמיגז גייז ולכן אפי' אם הבעל מיפר מכאן ולהבא מ"מ לוקית על מה שעברה על הנדר קודם התרה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:73
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:73](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:73)

איברא דזה טעות דהרי מבואר בר"מ ז"ל הדין גם בהפרת האב והרי האב יכול להפר כל הנדרים לדעת הר"מ ז"ל וא"כ א"נ דגם האב מעקר עקר כהתרת חכם אפי' בעברה על כל הנדר מהני הפרתו ומבואר מד' הר"מ ז"ל להיפוך אך באמת הענין מסובך עד מאוד כיון דקיי"ל דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת א"כ נראה מסברא דגם הבעל מעקר עקר כיון דנודרת ע"ד והבעל אינו רוצה בהנדר הוי כמו שהיתה תנאי בהנדר וא"כ ממילא הנדר בטל אם אינו רוצה בהנדר ועי' בתוס' נדה ד' מ"ו ע"ב בד"ה כדר"פ שהקשו דא"כ למה לי קרא דבעל יכול להפר נדרי אשתו ות' שני תירוצים א' דהקרא צריך רק באם אמר קיים ליכי שוב א"י להפר ב' תרצו דר"פ דאמר כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת הוא אליבא דאמת דתוה"ק נתנה כח לבעל להפר נדרי אשתו וא"כ יודעת היא דבלי רצון בעלה לא תוכל לנדור ממילא נודרת היא ע"ד לכן אפי' אם באמת אינו בעל מה"ת יכול להפר כיון דנודרת ע"ד שקסברה שהוא בעל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:74
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:74](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:74)

והנה לתי' זה של התוס' א"ש הכל די"ל דפי' הגמ' דבעל מיגז גייז היינו בכח התורה ונפ"מ דאם בפירוש אמרה בשעת הנדר שנודרת שלא ע"ד דאז אין הבעל עוקר למפרע אלא מכאן ולהבא אמנם בסתמא אמרינן כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ושפיר נעקר הנדר למפרע דא"ל חלות כלל כיון דנודרת ע"ד והוא אינו רוצה בהנדר:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:75
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:75](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:75)

ועפי"ז י"ל מה שקשה לכאו' על רבותינו הראשונים ז"ל בנדרים ד' ד' ע"ב דמקשינן בגמ' דלמה לי הקישא נזרות לנדרים לומר דכשם שבעל מיפר נדרי אשתו ה"ה דמיפר נזירות אשתו תיתי במה מצינו מנדרים ותרצינן דה"א דדוקא נדרים משום דלא אית לה קיצותא אבל גבי נזירות דא"ל קיצותא דסתם נזירות ל' יום אימא לא קמ"ל ועי' ברש"י ור"ן ותוס' ורא"ש שכולם נדחקו לפר כיון דסתם נזירות ל' יום ה"א דא"ז בגדר עינוי נפש וא"י להפר והדוחק מבואר ולמה לא פירשו כפשוטו כיון דבעל מיגז גייז וכיון דקיי"ל דאומר הריני נזיר יום אחד הוי נזיר שלשים יום דכללא הוא דנזירות שחל מקצתה חל כולה וא"כ ה"א דאין הבעל יכול להפר בנזירות כיון דעכ"פ עד השתא היתה נזירה ממילא היא נזירה ל' יום וקמ"ל הקישא דמה שנתבטל מכאן ולהבא ע"י הפרת הבעל מהני ומצאתי אח"כ שהרגישו בזה המחברים:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:76
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:76](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:76)

אמנם להנ"ל כיון דהוי ילפינן במ"מ דבעל מיפר נזירות אשתו א"כ בסתמא כשנודרת בנזיר הוא ע"ד הבעל וא"כ ממילא מעקר עקר ואין חלות להנזירות כלל ול"צ הקישא דא"נ דיכול להפר לא יהי' חלות להנזירות כלל. ועפ"ז הי' מקום לומר גם בדעת הר"מ ז"ל דס"ל כן דלפי האמת דגלי קרא דבעל יכול להפר ממילא מעקר עקר מצד כל הנודרת ולכן ז"ד אם אינה עוברת על הנדר עד ששואלת את בעלה שפיר מעקר עקר משא"כ כשעוברת למפרע לא מבעי' במזיד והתראה הרי אומרת בפירוש שנודרת שלא ע"ד הבעל רק שרצונה לעבור על הנדר וא"כ נהי דמופר אח"כ אבל אינו מעקר עקר אך אפי' בשוגג לענין קרבן שמבואר מד' הר"מ שחייבת בקרבן מ"מ י"ל דכונת הר"מ ז"ל על שוגג באומר מותר עכ"פ נראה שאינה נודרת ע"ד הבעל ובכה"ג שפיר חייבת בקרבן מעילה דבה"ג שאינה נודרת ע"ד הבעל רק מיגז גייז אבל כל זה דוחק בדעת הר"מ ז"ל והמעי' בלשון הר"מ ז"ל בפה"מ יראה להדיא דס"ל דבכח הפרה דקרא הוא שהבעל מעקר עקר ולכן בעל שאמר בלשון חכם לא מהני ובאמת צע"ג שלשון הר"מ ז"ל נראה דחכם גרע מבעל שאינו מתיר אלא מכאן ולהבא והרי הר"מ ז"ל בעצמו פסק להיפוך דחכם עוקר למפרע ובעל מיגז גייז ונפ"מ מי שנדר בנזירות ואמר חבירו ואני דבהתרת חכם הותרו שניהם ובהפרת הבעל אינו מופר אלא לה דבעל מיגז גייז:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:77
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:77](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:77)

ודרך פלפול י"ל בדעת הר"מ ז"ל דס"ל דבאמת החכם אינו מתיר אלא מכאן ולהבא אך ממילא נתעקר לגמרי משום דנדר שהותר מקצתו הותר כולו אמנם הבעל מעקר עקר מתחילתו אמנם אינו עוקר אלא מה שנוגע לאשתו אבל זולת זה לא מצי לעקור וכמו"ש הלח"מ בפי"ג ה"ב בדעת הר"מ ז"ל לפרש הך ענין דבעל מיגז גייז לדעת הר"מ ז"ל ולכן בהתרת חכם כיון דזה שנעקר הוא מכח היתר ולכן גם לענין חבירו אמרינן נדר שהותר מקצתו משא"כ בהפרת האב והבעל דהוא מכח עקירה וכמו שלא הי' לו חלות כלל לענין האשה בכה"ג לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו וכמו"ש בשעה"מ בשם הרב קול יעקב ז"ל ויש לדחות דסוף כל סוף כיון דהוא אמר רק ואני וכיון שבעל מעקר עקר לגבי דידה כאילו לא הי' חל כלל איך נוכל לומר דהוא נשאר אסור וצ"ע בכל זה:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:78
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:78](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:78)

ולת' התוס' הא' דתרצו דבאמת הפרת נדרים של הבעל הוא מצד כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ואעפ"כ קיי"ל דבעל מיגז גייז צ"ל דאע"ג דנודרת ע"ד מ"מ אמרה תורה שא"י להפר אלא מכאן ולהבא ועי' בפרישה סי' רל"ד בשם הרא"ש דמבואר ג"כ דהן אב והן הבעל מפירין הנדרים משום דכל הנודרת ע"ד היא נודרת ומ"מ קיי"ל דמיגז גייז וצ"ע הרבה בבירור ענינים אלו מה שאין בכחי כעת והערותי בזה רק ראשי פרקים מה שאני נבוך בענינים אלו:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:79
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:79](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:79)

ובחידושינו למס' נדרים (דף ט"ו ע"א) בר"ן ד"ה הלכה אסורה בהנאתו כתבנו על מה שתמה הר"ן על הר"ם ז"ל דס"ל דהמדיר לוקה אם מהנה אותה אבל היא אינה עוברת בבל יחל כיון דלא הדירה כלל מהא דמבואר בנדה (דף מ"ו ע"א) דבהקדיש ואכלו אחרים לוקין משום בל יחל והוא קשי' גדולה לשיטת הר"מ ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:80
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:80](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:80)

ומה שנלענ"ד בזה דהנה טעם הר"ם ז"ל י"ל עפ"ד המבי"ט ז"ל דהא דצריך בנדר פתח וחרטה הוא רק מדרבנן אבל מה"ת יכול החכם להתיר בלא זה משום לא יחל אבל אחרים מוחלין לו וא"צ כלל וגזה"כ דיכול חכם או שלשה הדיוטות למחול לו את נדרו:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:81
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:81](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:81)

ומעתה נראה דהר"מ ז"ל סובר כיון דדרשינן מלא יחל דאחרים מוחלין לו א"א לומר דאחרים יהי' לוקין מצד לא יחל דברו כיון דאדרבה במקרא זה דרשינן דאחרים יכולין לחלל דברו א"א לתפוס החבל בשני ראשין לכן ס"ל להר"מ ז"ל דרק המדיר לוקה ומעתה י"ל דזה דוקא בנדרים אבל בהקדש כיון דאמל"ג כמס"ל ול"מ שאלה כ"א ע"י פתח דהוי טעות כמ"ש מורי הג' ז"ל אבל אחרים באמת א"י לחלל הנדר וא"כ בהקדש גם אחרים לוקין משום בל יחל דבהקדש לא דרשינן אבל אחרים מוחלין לו ע"כ כתבנו בחדושינו שם וממ"ש עד כה יתבאר מה שיש לדון בזה ואם בכלל אפשר להסכים שיטת הר"מ ז"ל לדעת המבי"ט ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:82
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:82](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:82)

ט) אמנם יש לה"ר לשיטת המבי"ט הנ"ל דמה"ת מהני התרה אף בלא חרטה וממילא גם עד"ר מהני התרה מה"ת מהא דאיתא במס' גיטין (דף ל"ה ע"ב) דמקשינן בגמ' על הא דתנן דנושא נשים בעבירה וכו' ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש וא"א צריך לפרט את הנדר ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' ותרצינן דמדרינן לי' ברבים וכו' דמדרינן לי' עד"ר וכו' עכ"ל הגמ' וקשה לי לפ"מ שכתבנו לעיל אות ב' בשם הג' אבני מלואים ז"ל דלרבי דס"ל דהזיד במעילה במיתה כיון דקיי"ל יש מעילה בקונמות וחייב מיתה ביד"ש הוי כמו חיי"כ דלא תפסי בהו קידושין והנה ביבמות (דף מ"ט ע"ב) איתא בגמ' דבא על הסוטה אין הולד ממזר מ"ט דהא תפסי בה קידושין ופי' רש"י ז"ל דאף לאחר שזינתה לא פקעה מינה קדושי' הראשונים עכ"ל מבואר מד' רש"י דלר"ע דס"ל א"ק תופסין בח"ל ה"ה דאם נעשה ח"ל אחר הקידושין פקעה הקידושין וא"כ ממילא לדידן בחיי"כ בודאי ג"כ הכי הוא דאם נעשה חיי"כ לאחר הנשואין פקעו הקידושין וא"כ יקשה לכאו' בהא דהמדיר את אשתו מתשמיש דקיי"ל יוציא ויתן כתובה כמבואר במשנה בכתובות ולמה צריך גט כיון דהוי כחיי"כ דא"ק תופסין א"כ ממילא פקעו הקידושין וא"צ גט כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:83
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:83](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:83)

אמנם נראה דל"ק דנהי דס"ל לרש"י דכל דלא תפסי קידושין ה"ה דפקעו קידושין ואפי' היכא דיש היתר לאיסורו כמו בנדה הקשו ג"כ תוס' שם בד"ה סוטה דלדעת רש"י פקעו קידושין א"נ דלא תפסי מ"מ בנדר שאני כיון דישנו בשאלה וחכם עוקר נדר מעיקרא א"כ הרי ישנו עוד עצה להפקיע את האיסור לגמרי בכה"ג לא פקעו קידושין וזה נכון בסברא ואין להקשות לפ"ז הא בסוטה ג"כ לפי האמת איכא עצה להפקיע את האיסור ע"י שיגרשה בגט דרבנן כגון ע"י ד' אמות וכדומה דהוא רק מצד אפקעינהו א"כ היתה פנוי' בשעה שזינתה וליתני' איסור סוטה וא"כ אמאי יפקע איסור סוטה את האישות ז"א דמלבד דהכא בדאורייתא איירי ומה"ת ליכא עצה שיפקע האיסור סוטה מלבד זאת הא לא משכחת שיפקע איסור סוטה א"נ דאישות לא נפקע דא"נ דאפקעינהו בודאי דנפקע האישות וא"כ שפיר אמרינן דע"י איסור סוטה נפקע האישות כיון דאין מציאות שהאיסור יפקע והיא תהי' אשתו משא"כ הכא בנדר ועי' בזה כי ברור הוא]:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:84
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:84](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:84)

אך אכתי תקשה הכא דמיירי בנודר עד"ר דל"מ התרה וא"כ שוב ל"מ לה שיפקע איסור נדר ושוב פקעו הקידושין וא"כ מה זה דתנו עלה נודר ועובר יורד ומגרש למה צריך גט כלל כיון דע"י הנד פקעו קידושין וא"צ גט כלל ודוחק לומר דלא אתי' אליבא דרבי דהזיד במעילה במיתה והוא קשי' עצומה ומושכלת:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:85
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:85](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:85)

אמנם א"נ כמו"ש המבי"ט דמה"ת גם בנדר עד"ר מהני התרה ונפקע למפרע כמו"ש לעיל אות ח' א"כ א"ש דאפי' בנדר עד"ר צריך גירושין כיון דמה"ת מהני התרה ושוב האיסור נדר יוכל ליפקע ושפיר לא פקעו הקדושין וצריכה גט ויש להעיר עוד בשלהי נדרים באומרת נטולה אני מן היהודים דלמ"א מצד שמא עיני' נתנה באחר יפר חלקו ותהי' משמשת' וקשה הא אית לה עצה לנדור עד"ר דלא מהני שאלה א"כ ממילא יפקעו הקידושין ותהי' מותרת לכ"ע ואין לומר דהבעל יפר לה זה הא כיון דפקעו קידושין שוב לא מצי הבעל להפר וזה שהבעל יכול להפר בזה לא שייך לומר דעי"ז לא נפקעו הקידושין כיון דהבעל מתיר רק מכאן ולהבא ושוב דומה לדינא דנדה דפשוט להתוס' דלדעת רש"י גם בנדה א"נ דאין תופסין קידושין ה"ה דפקעו אע"ג דיש היתר לאיסורו כמוש"ל ויש לפלפל הרבה בזה אמנם לפי דברי המבי"ט הנ"ל א"ש בפשיטות כנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:86
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:86](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:86)

אמנם לאחר העיון היסוד רפוי הוא בעיני דגוף דברי האבני מלואים הנ"ל דלרבי דהזיד במעילה במיתה הוי כחיי"כ דא"ק תופסין יש לעי' הרבה א' יש להעיר לענ"ד בדבר חדש דנהי דס"ל לרבי דהזיד במעילה במיתה וה"ה בקונמות א"נ יש מעילה בקונמות מ"מ במדיר הנאה מאדם ל"ש בי' מעילה כיון דאדם הוי כקרקע ואין מעילה בקרקעות כמבואר בכמה דוכתין ואע"ג דדעת הרשב"א בת' דאיסורא דאורייתא איכא מ"מ שוב ל"ש בי' מיתה ביד"ש וקידושין תופסין בי' ונסתר ד' האבני מלואים מכל וכל [וגדולה מזו דעת הנתה"מ סי' ס"ג ס"ק א' דלכן לא מהני יאוש בחוב כיון דשיעבוד הגוף דמי לקרקע ואין יאוש לקרקע עיי"ש ואם כי דה"ק צ"ע כיון דאין הגוף בעצמו משתעבד אלא שמחויב לעשות כל השתדלות שיפרע לו מנכסיו לא מיקרי שיעבוד קרקעות וז"ב וכ"כ מורי הגאון מוהרי"י שליט"א בישועות ישראל ס' ס"ה סק"י משא"כ בנ"ד היכא דנודרת הנאה מגופו ממש נראה ברור בסברא דהוי כמודה"נ מקרקע ואין מעילה בהנאתה ממנו ועי' בזה]:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:87
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:87](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:87)

ב' יש לדחות לפ"ד המל"מ בה' מעילה שכ' לחקור בהא דקיי"ל דיש מעילה בקונמות ה"ד באוסר שלו על חבירו כיון דיכול להקדישו אבל באוסר הנאת חבירו עליו ל"ש יש מעילה בקונמות כיון דל"ש בהקדש שיקדיש של חבירו ל"ש בי' מעילה ועוד כמה תנאים שצריך שיהי' דומה להקדש בכל פרטיו עיי"ש והארכנו בזה במק"א ויבואר אי"ה להלן בת' שאח"ז] א"כ ממילא הכ"נ ל"ש הכא מעילה כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:88
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:88](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:88)

ג' גם ד' רש"י ז"ל שהבאנו לעיל דס"ל דא"ק תופסין ה"ה דפקעו צע"ג לבנות בהן כי עפ"י פשוטן א"נ דזה כלל מונח בכ"מ בדעת רש"י ז"ל וממילא לדידן בחיי"כ אם נעשה לאחר הקדושין חיי"כ פקעו הקידושין יקשה קשי' גדולה למה צריך הגמ' יבמות בסוגי' דעלי' קרא דלא נימא אחות אשה מתיבמת ת"ל כיון דביאה שני' אסורה א"כ לאחר הביאה הראשונה פקע היבום והו"ל כאלו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר א"א אשתי דלא מהני וא"כ הכ"נ לא מתקיים מצות יבום כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:89
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:89](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:89)

וראיתי באמת להג' בס' אבני מלואים ז"ל סי' י"ח שכ' עפ"ד רש"י הנ"ל לת' קשית התוס' יבמות דהקשו לרע"ק דס"ל א"ק תופסין בחיי"ל וגם חיי"ל א"ע לחליצה כיון דלא אתרבי מיבמתו ואמאי לא נימא עדל"ת ועכ"פ חליצה ליבעי ות' הרב ז"ל עפ"ד רש"י הנ"ל וכדברינו כיון דביאה שני' אסורה א"כ פקעו הקידושין לאחר הביאה הראשונה ול"ש בזה מצות יבום כלל עיי"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:90
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:90](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:90)

אמנם לפלא על גאון כמותו ז"ל ששכח סוגי' ערוכה דעלי' דשו"ט הגמ' טובא דצריך קרא דחיי"כ אינן עולות ליבום דאל"ה ה"א עדל"ת וקשה הא בחיי"כ כ"ע מודים דלא תפסי בה קידושין וא"כ איך שייך בה מצות יבום ולת' ד' הגז"ל שלא יהי' תמוהין כ"כ י"ל דהנה התוס' הקשו מנדה דג"כ מוכרח דקידושין תופסין מדאין פוקעין אמנם הרמב"ן ז"ל כתב דנדה שאני דהוי שינוי החוזר לברייתו וכונתו נראה דס"ל כיון דיש היתר לאיסורו ס"ל לרש"י דאינו נפקע ונהי דאינו חל מ"מ אינו נפקע כיון דיש היתר לאיסור:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:91
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:91](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:91)

ומעתה י"ל דשפיר צריך קרא דעלי' על אחות אשה כיון דיש היתר לאיסורו אחר שתמות אחותה ושוב אף דאמרינן א"ק תופסין מ"מ הכא דביאה ראשונה בהיתר ותפסו קידושין שוב לא פקעו כיון דאחות אשה יש היתר לאיסורו שוב דמי' לנדה ולפי"ז נראה ברור דאשה הנודרת עד"ר נהי דלא נוכל להפקיע האיסור כיון דליתא בשאלה מ"מ כיון דמהני הפרה דבעל ויש היתר לאיסורו מכאן ולהבא עכ"פ שוב אין הקידושין פוקעין:


###### Keli Chemdah on Torah, Matot 2:92
[Keli Chemdah on Torah, Matot 2:92](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Matot/r/2:92)

ולפי"ז מנטולה אני מן היהודים א"ר כלל לשיטת המבי"ט ומהא דנודר ועובד יורד ומגרש ג"כ א"ר דגם בנדר עד"ר מהני התרה למפרע וי"ל שפיר כמו"ש מורי הג' ז"ל בנפ"ח דהמבי"ט מודה דלהיות נעקר למפרע צריך פתח חרטה מה"ת ואעפ"כ כיון דמכאן ולהבא נעקר בלא פתח שוב גם עד"ר מהני שאלה מה"ת ושוב יש היתר לאיסורו ורש"י מודה דלא פקעו כנ"ל, ויעין שכבר הארכתי יותר מדאי אקצר ואו"ש ידידו הדוש"ת מקרב ולב עמוק וכו':