## Keli Chemdah on Torah, Mishpatim

###### Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:1
[Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:1)

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ועיי' ברש"י ז"ל דלפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות וכתב הרמב"ן ז"ל דאע"ג דדרשינן לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות מ"מ אין הענינים שוין דבעכו"ם אסורין שני הבע"ד לקבל עליהם ערכאות של עכו"ם שידונו להם משא"כ בהדיוטות אם שנים רוצין לקבל עליהם הדיוטות לדון מותר להדיוטות לדון להם אתד"ק ואע"ג דאכתי אסור לדון לפני הדיוטות משום דאין להדיוטות להשתמש בכתר מומחין מ"מ היכא דהמומחין מוחלין על כבודם ל"ש האי טעמא ומותר לדון לפני הדיוטות אבל לפני עכו"ם אסור לעולם לקבל על עצמם שידונו לפניהם. אמנם נראה דזה דוקא אם שניהם מרוצים על הפסק דין שפסקו להם ההדיוטות אבל אם א' אינו רוצה לקיים הפסק דין אע"ג דבקבלו עלי' לאחר פסק דין אינו יכול לחזור בו מ"מ הדיוטות לא יוכלו לכופו לקיים הפסק דין שענין כפי' הוא שייך רק למומחין ואין בזה ענין להדיוטות ולא מהני בזה מה שהמומחין מוחלין על כבודם דדוקא דקבלו עלי' לענין שיהיו מותרין לדון דזה באמת צריך להיות מותר כיון דאין כאן ענין כפי' רק מפני שלא ישתמשו הדיוטות בכתר מומחין הוא אסור לכן במוחלין על כבודם שפיר יכולין לדון משא"כ לכפות אע"ג דקבלו עלי' מ"מ ענין כפי' אסור להדיוטות וצריך דוקא מומחין:


###### Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:2
[Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:2)

ובזה נראה לי לתרץ מה שקשה לכאורה לשיטת הנוב"י שהחזיק בדעת האור זרוע דגט הוי דין וצריך ב"ד דוקא מהא דאמרינן פרק המגרש (דף פ"ח ע"ב) אביי אשכחי' לר"י דהוה מעשה אגיטא אמר לי' והא אנן הדיוטות אנן ותניא לפניהם ולא לפני כותים וכו'. נראה דרק בשביל הכפי' שאל לי' אבל על סידור הגע גופי' לא שאל לי' איך מותר בהדיוטות. ולדברי הנוב"י קשה בלא"ה על הגט. איך יוכל לסדר הגט כיון דאינו מומחה. אמנם להנ"ל א"ש דע"ז י"ל כיון דליכא סמוכין תמיד מוחלין על כבודם ומותר להדיוטות לשמש בכתרן של מומחין אבל לענין כפי' לא מהני זה ושפיר הקשה לו רק על הכפי' וע"ז השיב לו ר"י אנן שליחותי' עבדינן ושפיר מותר כפי' ג"כ כיון דהוא בשליחות המומחין. ועפי"ז א"ש מה שתמה בספר שערי משפט ריש הלכות דיינים על הרמב"ן ז"ל שסתר משנתו דבחידושי הר"ן ריש סנהדרין הביא בשם הרמב"ן ז"ל דאסור לדון לפני הדיוטות אפי' בקבלו עלי' כדי שלא ישתמשו הדיוטות בכתר מומחין ודמי לעכו"ם דאסור אפי' בקבלו. ולפי"מ שביארנו א"ש דנפ"מ דליתא מומחין או במוחלין על כבודם דמותר בקבלו עלי' משא"כ בעכו"ם תמיד אסור. ועיין היטב בכ"ז כי הדברים ברורים בס"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:3
[Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:3)

ולא אמנע מלרשום בזה מה שאני נבוך מאוד בהא דקי"ל דנהי דאמרה תורה לפניהם ולא לפני עכו"ם היינו דוקא אם הבע"ד רוצה לדון בדיני ישראל אבל אם אין הבע"ד השני רוצה לדון בדיני ישראל מקבל רשות מב"ד והולך בערכאות להציל את שלו. ועיין בלשון הר"מ ז"ל שלהי הלכות סנהדרין. ואמאי יהי' מותר כיון דהוא לאו הבא מכלל עשה לפניהם ולא לפני עכו"ם אמאי יהי' מותר לעבור ע"ז במקום פסידא והא מחויב אדם ליתן כל הונו שלא יעבור בל"ת ובפרט בקום ועשה ולומר כיון דנוטל רשות מב"ד הוי כאלו הב"ד עושים שלוחים לדון דזה שייך רק אם העכו"ם כופין אותם לקיים מה שישראל אומרים לו ולקיים פסק ב"ד אבל היכא דהעכו"ם דנין כפי נימוסם ומחייבין הוצאות מה שבדיני ישראל אינו חייב כלל ובפרט שאין דנין לקיים דין של ב"ד דישראל אדרבה כפי נמוסי המלכות אסור לדון בדיני ישראל והם הדיינים ואיך מותר בשביל ממון ללכת בערכאות של עכו"ם ועיי' בנתיבות המשפט סי' כ"ו שכתב באמת דאסור לילך בערכאות אף בנטילת רשות ודוקא אם כבר נתחייב בדיני ישראל ואינו רוצה לציית דין אז מותר ללכת בערכאות אבל אם לא רצה לבוא לב"ד והב"ד אינם יודעין הדין עם מי משמתינן לי' אבל אסור ליתן לו רשות ללכת בערכאות אמנם מורי הגז"ל בישועות ישראל שם כתב דמנהג העולם דלא כנתה"מ בזה ובאמת מלשון הר"מ ז"ל נראה ג"כ דאם לא רצה לבוא לב"ד של ישראל מותר ללכת בערכאות והוא תמי' מאוד מהו ההיתר בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:4
[Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:4)

איברא דמצאנו כיו"ב דמותר להשביע את חבירו בב"ד כשהודה במקצת מה"ת אע"ג דיודע דחבירו נשבע לשקר ועובר בלפנ"ע לת"מ. וכבר העיר בזה בתשו' מוצל מאש דאיך מותר לעבור על לאו דלפנ"ע במקום פסידא. אך התם הוא בשוא"ת שהב"ד מחייבין אותו השבועה ובלא זה התם גלי רחמנא דמותר להשביעו ואמרינן הלעיטהו לרשע וימות משא"כ הכא שהוא עושה כל האיסור בעצמו כדי להציל ממונו מנ"ל דמותר:


###### Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:5
[Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:5)

ובאמת מ"ש מרן הכסף משנה מקור לדברי הר"מ ז"ל מהא דהחובל (דף צ"ב ע"ב) אינו מוכרע כלל ועיי"ש בשיטה מקובצת בשם גאון פירוש דברי הגמ' הנ"ל ותראה שאינו ראי' משם כלל. ולכאורה עלה בדעתי דמקור דינא דר"מ ז"ל הוא מדקיי"ל עביד אינש דינא לנפשי' ובמקום פסידא לכ"ע מותר להציל אפילו ע"י הכאות וחבלות כמבואר במס' ב"ק (דף כ"ח ע"א) ועיי' ברא"ש שם ובטוש"ע חו"מ סי' ד' וכיון דמותר לעבור על איסור חבלה ה"ה דמותר לעבור על העשה דלפניהם במקום הצלת ממונו ואיכא פסידא ועיי"ש בהגהות אשר"י במעשה דמצרים נראה מבואר כן שהכל ענין אחד הוא. אך באמת ז"א דהרי התרומת הדשן סי' ש"ד מובא ברמ"א חו"מ הנ"ל כתב דבערכאות אין להציל. וטעמא דמילתא י"ל דבאמת זה שמותר לחבול בו כמ"ש המהרי"ט דלרשע מותר להכותו א"כ זה שיודע בו שהוא רשע ליכא איסור בחבלה ולכן מותר לחבול בו להציל את שלו. ועיין בחידושינו לחו"מ סי' ד' כתבנו מזה סברת הפוסקים דהא דמותר להציל א"ע ע"י הכאות וחבלות היינו כשגזלו והגזילה עוד בידו הא בלא"ה אף שנתחייב לו מכח גזילתו אסור להציל וכתבנו דהטעם דבאמת כל ההיתר משום דלרשע מותר להכותו וכיון דרואה שהגזילה תחת ידו ולא השיב רשע הוא ומותר להכותו משא"כ כשאין הגזילה תח"י י"ל דכבר עשה תשובה ואע"ג דלא השיב עדיין י"ל דלא הי' יכול להשיב ואע"ג דלא נתכפר לו לאו דגזל מ"מ עתה אינו בגדר רשע. והא דאמרי' בש"ס אי עשה תשובה מאי בעי גבי' היינו דוקא כשגוף הגזילה תח"י ואינו מחזירה. ובזה א"ש מה שקשה לכאורה לפ"ד רב דס"ל דגנב קונה גוף הגניבה ואין עליו אלא חיוב השבה א"כ מאי נפ"מ אי גוף הגזילה תח"י או לא ולהנ"ל א"ש והארכנו בזה בחידושי וכאן קצרנו וסמכנו על המעיין:


###### Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:6
[Keli Chemdah on Torah, Mishpatim 1:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Mishpatim/r/1:6)

יהי' איך שיהי' נראה דאינו ראי' מזה שמותר לחבול להציל את שלו שיהי' מותר ג"כ ללכת בערכאות. איברא דהמעיי' בתה"ד בפנים יראה שכתב דאפי' היכא דמותר להציל את ממונו מ"מ ע"י ערכאות מכוער הדבר עיי"ש שכתב כן בשם המרדכי נראה דמדינא מותר ללכת בערכאות במקום פסידא רק דמכוער הדבר ואולי י"ל דהטעם כיון דכ"ז דאסור ללכת הוא מקרא דלפניהם א"כ במקום דלא אפשר לפניהם מחמת הנתבע שאינו רוצה לדון בדיני ישראל ליכא איסור תורה ולכן סגי בנטילת רשות מב"ד ועדיין צ"ע בזה [ואם אמנם כי אין נפ"מ לדינא שכל דין זה לא קאי על השופטים בזמנינו שאינם בכלל עכו"ם ח"ו ואינם בכלל ערכאות ופשוט דצריך לדון לפניהם דוקא כמו דינא דמלכותא אך כתבתי להתלמד למדינות רחוקות כגון "חינא" "ויאפאן" שעובדים שם עכו"ם ויש להם דין ערכאות]: