## Keli Chemdah on Torah, Nitzavim

###### Keli Chemdah on Torah, Nitzavim 6:1
[Keli Chemdah on Torah, Nitzavim 6:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/6:1)

והנה בדרוש לשבת שובה שנת תרנ"ז כתבתי הרבה בביאורי המקראות האלה וכתבתי פלפול נכון לזאת הנני להעתיק כאן כל הדרוש הנ"ל כפי שכתבתיו אז על הספר:


###### Keli Chemdah on Torah, Nitzavim 6:2
[Keli Chemdah on Torah, Nitzavim 6:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/6:2)

בגמ' יומא ד' פ"ו איתא אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך כי כשלת בעוניך קרי לי' עון ונעשה ממנו מכשול הרי דמכח התשובה נעשה ממזיד שוגג ומקשינן בגמ' והאמר ר"ל גדולה תשובה שמהפכת זדונות כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי' נראה דהעונות ג"כ נעשין זכיות והן נותנין לו חיות ות' כאן מאהבה כאן מיראה והנה לכאו' נראה מפשטות ד' הגמ' דהקרא דשובה ישראל עד ד' אלקיך היינו בתשובה מיראה לכן אמר כי כשלת בעוניך היינו שמעון נעשה מכשול והוא תמי' מאוד דבתשובה מיראה יהי' התשובה מגעת עד לכסא כבוד לפמש"כ המפרשים בענין ד' ר' לוי דגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד היינו דעי"ד התשובה נזדכך הנפש כמות שהיתה וכל הפגמים שהי' על הנפש מעבירין הימנה בכח התשובה ולזאת חוזרת הנפש למקורה ממקום כסא הכבוד א"כ זה יתכן בתשובה מאהבה שזדונות נהפכות לזכיות אבל בתשובה מיראה שנעשין רק שגגות ונשאר רושם החטא על הנפש איך אפשר לה להדבק במקורה הא החטא הוא כמסך מבדיל בין הקדושה ולומר דר' לוי ור"ל פליגי דר' לוי ס"ל דהקרא קאי על תשובה מאהבה ור"ל ס"ל דקרא מיירי בת' מיראה זה דוחק גדול מדלא אמר כן בגמ' ויש מקום לדחוק בזה עפ"י גירסת העין יעקב דגרם לעיל בד' ר' לוי דריו"ח פליג אמנם לגירסת הגמ' קשה מאוד כנ"ל, והנה בפשיטות נראה בפירוש ד' הגמ' דהנה המפרשים נתקשו איך מהני תשובה על עבירות הא תשובה רק וידוי דברים ואיך אתי דיבור ומבטל מעשה הא בכל התורה כולה קיי"ל לא אתי דיבור ומבטל מעשה אמנם הענין נכון מאוד דהנה בת' מיראה באמת נעשין רק כשגגות ומעתה אומר אני שבאמת הדיבור והמחשבה לשוב אל ד' בלבב שלם מוציא מידי מחשבה שחטא ונשאר מעשה בלי מחשבה וזה באמת הטעם דזדונות נעשין כשגגות ובת' מאהבה דזדונות נעשין כזכיות הרי דעי"ד כח התשובה מהפך את מעשה החטא לגמרי וא"כ ל"ש אתי דיבור ומבטל מעשה כיון דעוקר המעשה מעיקרא ומשוי לי' לזכיות וז"ב ולמדתי כן מד' המפרשים ז"ל, אמנם לפי"ז נראה לנו לחדש דהא דמהני תשובה מיראה היינו דוקא בעבירות שבין אדם למקום שבזה תלי' עיקר במחשבה אבל במה שהוא בין אדם לחבירו כיון דקיי"ל אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד כיון דעכ"פ חבירו ניזק על ידו או לאבזה על ידו וכן כיו"ב א"כ שוב לא מהני תשובה מיראה כיון דחטא שבין אדם לחבירו עיקר הוא המעשה ולא המחשבה א"כ שוב לא אתי דיבור ומבטל מעשה ולכן צריך תשובה מאהבה דוקא שזדונות נעשין כזכיות. ומעתה נאמר דזה הפירוש בקרא דשובה ישראל היינו שהנביא מזהיר את ישראל שישיבו עד ד' אלקיך והיינו תשובה מאהבה שמגעת עד ד' אלקיך וביאור הענין מפני מה צריך דוקא תשובה מאהבה מפני שכשלת בעוניך היינו עונותיך מה שבין אדם לחבירו ובזה כיון דבת' מיראה נעשה כשלון שוב איכא עוד החטא לכן צריך תשובה מאהבה דוקא ומעתה נראה דגם ר"ל מודה דהקרא מיירי בתשובה מאהבה אך למד מזה דאמר דלכן צריך תשובה מאהבה דוקא כי כשלת בעוניך ובעוניך ל"מ תשובה זו וא"כ הרי מוכרח דבת' מיראה הזדונות נעשין שגגות וז"נ בביאור ד' הגמ' בעזה"י:


###### Keli Chemdah on Torah, Nitzavim 6:3
[Keli Chemdah on Torah, Nitzavim 6:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/6:3)

ומה שנראה עוד לפרש בהמשך ד' הגמ' באופן הנ"ל ולהסביר הטעם דבעבירו' שבין אדם לחבירו ל"מ כ"א תשובה מאהבה דוקא דהנה בתוה"ק פרשת נצבים אחר שמזהרת התוה"ק על מצות תשובה מוסיפה לאמר כי המצוה הזאת היינו מצות תשובה לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו ותמהו המפרשים בכונת המקראות ואפי' אם הי' תשובה קשה מאוד אטו אינו מחויב לעשות תשובה על החטאים שעשה ולמה צריך התוה"ק להודיע לנו כי הת' לא רחוקה ולא נפלאת מכל איש ופרשו המפרשים דהענין הוא דהנה לכאו' קשה איך מהני תשובה על חטא הא כיון שחטא הרי נדחה ממחיצתו של הקב"ה וכיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה ואיך מהני תשובה על החטא לא מבעי' לר' יוחנן דס"ל דבע"ח ג"כ נדחין בודאי קשה כנ"ל אך אפי' לרב דס"ל בע"ח אינן נדחין מ"מ כיון דרשעים בחי' קרוים מתים כיון דנפסק מהם הקדושה א"כ איך מהני תשובה נימא הואיל ואדחי אדחי לזה בא התוה"ק לת' זאת שאל יתיאש אדם שלא מהני תשובה כיון שכבר נדחה ממחיצתו של הקב"ה ע"ז אמרה התוה"ק כי המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה הוא וכו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו והיינו דהוא בידו וקיי"ל דכל היכא דהוא בידו לא מקרי דיחוי ולכן שפיר מהני תשובה כיון דבידו לאו כמחו"מ דמי אך לפ"ז זה דוקא אם חטא בעבירות שבין אדם למקום דשפיר בידו לשוב דכבר אמרו חז"ל דהכל ביד"ש חוץ מיראת שמים דהיינו דביד"ש מניחין לאדם לעשות תשובה ושפיר הוי בידו משא"כ בחטא שבין אדם לחבירו הן גזל או גניבה או הונאת ריע או הוצאות ש"ר דצריך לזה שחבירו ימחול לו דוקא וזה אינו בידו וא"כ הדרה ק"ל איך מהני תשובה נימא הואיל ואדחי וזה אינו בידו כיון דצריך לזה דעת חבירו דוקא וזה הערה גדולה. ולכאו' עלה בדעתי דהנה ענין דיחוי פוסל רק בקדשים אבל בחולין לא מצאנו פסול דיחוי והטעם בזה כיון דעיקר ענין דיחוי הוא מצד גודל המעלה והקדושה של הדבר לכן פוסל בזה דיחוי משא"כ אם הדבר חולין אינו פוסל בו דיחוי והאחרונים מחדשים דלפי"ז הא דדיחוי פוסל בקדשים ה"ד פסול שאינו נוהג אלא בקדשים דהוא מצד מעלת הקדושה לכן פוסל בי' דיחוי משא"כ פסול הנוהג גם בחולין שאינו נדחה מפאת היותו קודש דוקא שוב אינו פוסל בו דיחוי ולכן כשחוזר ונראה ראוי הוא למזבח ומעתה נראה לומר דה"ה בישראל שחטאו למקום ית"ש דוקא בחטא שמוזהרים עליו רק מפאת קדושת ישראל בזה שייך דיחו וצריך לבוא בזה מצד בידו משא"כ בחטאים שבין אדל"ח כגון גזל וגניבה וכיו"ב שאסורים אלו נוהגים גם בב"נ א"כ איסורים אלו אינם פוסלין מצד קדושתן רק מצד שהם בגדר אנושי וכיון שכן אינו פוסל בהם דיחו כלל אמנם באמת ז"א דהנה אם נבוא לדון מצד דיני ב"נ שוב לא מהני תשובה כלל דבב"נ ל"מ תשובה כלל אמנם האמת הוא נהי שגם ב"נ מצווים ע"ז מ"מ איסור זה הפוסל בישראל ז"א בב"נ ובישראל יש לאוין אחרים ומכח איסורים אחרים נצטווה ואיסורים שהי' עליהם בעוד שהי' ב"נ נפקע מהם ואין זה אותם עבירות כלל שב"נ מוזהרים עליהם דהם אינם מוזהרים עליהם אלא מצד גדר האנושי ותיקון העולם. אמנם ישראל מצווים ע"ז מצד גודל קדושתם ורוממתם ודבוקתם בהשי"ת לכן אין זה הפסול שפוסל בב"נ ושוב קשה כנ"ל שיפסל מצד דיחוי כיון שאיסור הפוסל בישראל אינו הפוסל בב"נ:


###### Keli Chemdah on Torah, Nitzavim 6:4
[Keli Chemdah on Torah, Nitzavim 6:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/6:4)

ובח' הלכה ביארנו בזה לת' דברי הת"י יומא דס"ו ע"ב דאיתא התם בגמ' דדרשינן מהא דכתיב בתוה"ק ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד' דלד' בא לרבות שעיה"מ שג"כ פסול מחוס"ז להקרבה ומקשינן בגמ' טעמא דרבי' רחמנא הא לא רבי רחמנא ה"א דשעיה"מ קדש מחוס"ז הא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם ותי' בגמ' רבינא אמר כגון שהומם וחילל על אחר ופירש"י ז"ל שנפל בו מום לאחר הגרלה וחיללו על אחר ששוב א"צ להגריל כיון דמכח קמא בא שוב ל"צ הגרלה וא"כ שפיר צריך קרא דפסול מחוס"ז ומקשינן בגמ' ומנא תימרא דפסול בי' מומא דתני' אשה לא תתנו מהם אין לי אלא כולן מקצתן מניין ת"ל מהם מזבח זו זריקת דמים לד' לרבות שעיה"מ ומוכח מזה דגם בע"מ פוסל שעיה"מ והק' בתוס' ישנים דמאי מקשינן בגמ' ומנא תימרא דפסול בי' מומא הא מוכח דפסול בי' מומא מדגלי רחמנא במחוס"ז לד' לרבות שעיה"מ וזה לא משכח"ל אלא באופן שהומם וחיללו על אחר א"כ שוב מוכרח דפסול בו מום ותי' דאי לה"ל קרא דמום פוסל בשעיה"מ דה"א דלד' קאי על דרשה אחרת ול"ה מרבינן מני' מחוס"ז ותמה ע"ז בדו"ח למאוה"ג רעק"א ז"ל הא באמת הוי מצי רבינא לומר בפשיטות דמיירי בהי' טריפה בזה פוסל כיון דכתיב יעמד חי רק דנקט בע"מ משום דבאמת גם בע"מ פסול בי' אבל לדייק מזה דבע"מ פוסל בי' א"ר די"ל דמיירי דנטרף אחר הגרלה אתד"ק. ומה שנלענ"ד לתרץ דברי התוס' ישנים שלא תי' כן דהנה לכאורה קשה דנראה דתי' רבינא אתי' כד"ה אפי' לר"י דס"ל בע"ח נדחין וקשה אמאי יהי' כשר בהומם וחיללו על אחר כיון דכ"ז דלא חיללו על אחר הרי נדחה של שם מהקרבה וכמו דס"ל לריו"ח במת של עזאזל ל"מ שיביא לאחר הגרלה את של עזאזל הב' ושל שם הא' כיון דשל שם כבר נדחה א"כ ה"נ כיון דשל שם נדחה כשהומם א"כ מה מהני דחיללו על אחר הא פסול מצד דיחוי והוא קושי' גדולה. והנה לכאו' עלה בדעתי דהנה לכאו' יש לעיין דעיקר פלוגתת רב וריו"ח אי בע"ח נדחין ולכן ס"ל לריו"ח דשני שבזוג ראשון ירעה כיון דנדחה ידחה והא קיי"ל דכל דבידו ל"ה דיחוי א"כ ה"נ אמאי נדחה של השם מלהקריב הא בידו להגריל ולאתוי' של עזאזל מזוג שני ולזווג לו וכל בידו ל"ה דיחוי ולכאו' יש להעיר די"ל דבידו לא מיקרא אלא אם הוא בידו מבלי שצריך לבוא לדחות אחרת אבל היכא דא"א בלי הגרלה א"כ א"א לתקן זה אלא אם ידחה אחר כיון דע"כ השני שבזוג שני ירעה וא"כ אין בידו לתקן בלא דיחוי ושוב לא מיקרא בידו כלל וא"כ ז"ד היכא דצריך הגרלה משא"כ בבע"מ וחיללו על אחר כיון דל"צ הגרלה שוב מיקרא בידו ולק"מ קשייתו הנ"ל. אך באמת יש לעי' בזה כיון דעכ"פ זה אפשר שלא יהי' נדחה שוב מיקרא בידו ומה שעי"ז צריך להיות אחר נדחה לא איכפת לן כיון דאנחנו אין אנו דנים על חבירו רק עליו והבן היטב אמנם נראה לת' עפמ"ש הא"מ לחדש בהא דאמרי' דכל דבידו לאו כמח"מ דמי ואינו פוסל בו דיחוי תלי' עיקר ביד הבעלים אם הוא ביד הבעלים לתקן את הדבר אז אינו מיקרא דיחוי אמנם אם אצל הבעלים אינו בידו רק אצל אחר הוא בידו זה לא הוי בידו כיון דאצל הבעלים אינו בידו הרי נפסל הקרבן ומעתה נראה דהנה שעיר הנעשה לשם הוא כפרת כל ישראל ואין לכה"ג חלק בו דאיהו בפר מתכפר וא"כ אין לכהן שם בעלים על השעיר כלל אמנם הגרלה הוא רק ביד הכה"ג דכתיב בי' אהרן וחובה ומעכבת וא"כ א"ש דהוי דיחוי וא"ל מצד בידו כיון דביד הבעלים אינו לתקן הדיחוי וא"כ ז"ד היכא דמחוסר הגרלה אבל בבע"מ דצריך לחלל וזה יכול כל איש מישראל וא"כ שוב בידו אצל הבעלים ושוב ל"ה דיחוי כלל וא"ש קשיתינו הנ"ל אמנם מה דיש לעי' בזה יקשה קשי' גדולה בהא דס"ל לר"י בפשיטות במשנה דמת המשתלח ישפך הדם מצד דיחוי וקשה הא בידו לאתוי' שעיה"מ אחר ע"י הגרלה וא"ל כיון דאינו ביד הבעלים ל"מ בידו הא לר"י לשיטתי' משכח"ל דהכה"ג הוא בעלים של שעיר דהנה הג' מליסא ז"ל בס' נחלת יעקב הק' לר"י דס"ל דכהנים אינם מתכפרין בפר כ"א בשעיר א"כ אם מת כה"ג בין כפרת פר לכפרת שעיר ומתמנה אחר תחתיו במה יתכפר הא בפר אינו מתכפר שאז ל"ה כה"ג ובשעיר ג"כ אינו מתכפר כיון דעתה הוא כה"ג וכה"ג אינו מתכפר אלא בפר והוא קושי' גדולה, ומתוך כך יצא לדון בדבר חדש כיון דקיי"ל בהוריות בחטאו עד שלא נתמנו מביאים כבשה א"כ מבואר דאזלינן בתר שעת החטא וא"כ ה"נ נהי דעתה הוא כה"ג מ"מ כיון דכפרה צריך על שעת החטא ובשעת החטא הי' כה"ד יש לו כפרה בשעיר ולא תלי' כלל בשעת כפרה מה הוא רק העיקר בשעת החטא מה הוא אתד"ק. והנה לד' מי שנעשה כה"ג באמצע השנה יש לו חלק בשעיר ג"כ כיון דעל החטאים עד שנעשה כה"ג צריך שעיר לכפורי כיון דבשעת החטא הי' כה"ד וא"כ שוב קשה אמאי ס"ל סתמא דישפך הדם הא בידו להגריל ושפיר הוי בידו כיון דבידו ביד הבעלים כיון דגם הכה"ג הוא מבעלים של השעיר וז"ב דל"צ שיהי' בידו אצל כל הבעלים רק כיון דהכל שותפין ויש בידו של א' מהשותפין לתקן הדיחוי פשיטא דלא חשוב דיחוי ובפרט לפ"מ דמבואר ביומא ד"ט רוב הכהנים בבית שני לא השלימו שנתם והי' בכל יוה"כ כה"ג אחר והי' לו תמיד חלק בשעיר ג"כ ואיך סתם ר"י במשנה דישפך הדם והוא קשי' גדולה לכן נראה דהנה התוס' נתקשו על הא דאמרי' דכל בידו לאו כמחומ"ד ואינו בכלל דיחוי מהא דקיי"ל דהפריש קרבנות ואח"כ נפגם המזבח פסולין מצד דיחוי וכן במי שהפריש קרבן והמיר ואח"כ עשה תשובה פסולין מצד דיחוי וכתבו דצריך לחלק בדברים ופירש הג' בעל חת"ס ז"ל דס"ל להתוס' דהא דמהני בידו ה"ד אם הבידו הוא בגוף דבר הנדחה בזה יש בידו לתקן כגון בהדס שענביו מרובין מעליו דהדיחוי הוא בהדס ובזה יש בידו לתקן משא"כ במזבח שנפגם דהקרבן נדחה ובזה אין בידו לתקן רק במזבח זה לא חשיב בידו וכן במי שהפריש קרבן והמיר כיון דהדיחוי הוא בקרבן ובזה אינו בידו שוב לא מיקרא בידו אד"ק ומעתה נראה פשוט דהכא הן במת והן בהומם לא מיקרא בידו כלל כיון דשל שם נדחה מפני שאין לו בן זוג וזה אין בידו לתקן אותו רק שצריך להביא אחר וא"כ אין הבידו בגוף דבר הנדחה לכן לא מיקרא בידו וז"ב אך לפי"ז הדר"ל הקו' הנ"ל איך מת' לה רבינא בהומם וחיללו על אחר הא צריך להיות פסול מצד דיחוי כמו במת שעיה"מ דפסול מצד דיחוי לכן נראה בזה עיקר כיון דקיי"ל בבע"מ אינו פוסל בי' דיחוי ובע"מ עובר שחזר ונראה כשר להקרבה דגלי רחמנא במה שנדחה מצד מום חו"נ וא"כ ה"ה הכא כיון דאם הי' המום בגופו של השעיר שנעשה לשם כשעבר ממומו הרי חו"נ הה"ד בנפל מום לשעיה"מ נהי דהשתא נדחה מפני שאין לו בן זוג מ"מ כיון דבאמת יש לו בן זוג שלא נפל בו מום א"כ כל הדיחוי שלו מצד בע"מ לכן כשמחללו על אחר חו"נ ואינו פוסל בו דיחוי כלל ולא גרע מום זה שנפל בבן זוגו מאלו נפל בו בעצמו דל"ה מיפסל מצד דיחוי כיון דחו"נ, ובאמת יש להוסיף ביאור בזה דהנה באמת בגוף סברת רבינא דהומם וחיללו על אחר ל"צ הגרלה חדשה משום דמכח קמא קאתא עכצ"ל דהקדושה שהי' על השעיר שהומם חל עליו וקשה הא קדושה זו קודם שחילל היתה נדחית ממזבח ואיך חלה השתא על השעיר התם וע"כ כנ"ל מצד דפסול בע"מ אינו פוסל וכשחו"נ כשר להקרבה א"כ שעיר של שם שנדחה רק מחמתו אינו מה"ד שיפסל דלא יהי' טפל חמור מן העיקר וז"נ בס"ד. ומעתה ז"ד בבע"מ אבל בטריפה כיון דבטריפה לא גלי רחמנא דאינו פוסל בו דיחוי וא"כ פשוט דטריפה פסול בי' דיחוי א"כ שוב ליכא לתרץ כגון דנטרף שעיה"מ דבזה שוב יקשה הא צריך הגרלה דשם כבר נפסל מצד דיחוי ובזה אין לומר כנ"ל כיון דטריפה לא נשמע מבע"מ ופוסל בי' דיחוי וז"ב וא"ש דברי התוס' ישנים. אך לכאו' יש לעי' בזה לפמ"ש בשם האחרונים דפסול הפוסל בחולין ל"ש בי' דיחוי כלל א"כ הדר"ק רעק"א ז"ל לדוכתא דמצי רבינא לת' בטריפה וא"ל דיפסל מצד דיחוי ז"א הא טריפה פסול בחולין ג"כ ושוב ל"ש בי' דיחוי כלל אך באמת ז"א כיון דהא דטריפה פוסל בקדשים אינו מפאת דפוסל בחולין ואיכא קרא מיוחד דפוסל בקדשים וא"כ הוא מצד מעלת הקדושה וכיון שכן שוב שייך בי' דיחוי וא"ש דברי התו"י דשפיר מוכרח מדגלי רחמנא דפוסל בו מחוס"ז בשעיה"מ ע"כ דבע"מ פסול בי' כיון דלא משכח"ל אלא בהומם וחיללו על אחר (הן אמת כי בל"ז יש לעיין בגוף דברי רעק"א ז"ל לפ"מ דקיי"ל א"פ את הקדשים להאכיל לכלבים וא"כ בטריפה ל"ש חילול כלל וא"כ מה מקשה על הת"י, ונראה שדעתו דבשעיה"מ כיון דלאחר שנדחה לצוק הי' לאכילת חיית השדה א"כ ע קרו לאכילת בהמות וחיות אינו בכלל בהמת לאיסור דפודין את הקדשים להאכיל לכלבים דדוקא מה שקרב לגבוה הוא בכלל זה וצ"ע בזה):


###### Keli Chemdah on Torah, Nitzavim 6:5
[Keli Chemdah on Torah, Nitzavim 6:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/6:5)

ומעתה נחזור לדברינו הנה התבאר לנו דנהי דהדבר פוסל גם בחולין מ"מ כיון דאיכא קרא מיוחד לקדשים ע"כ דהוא מצד מעלת הקדושה ופוסל בו דיחוי וא"כ הה"ד אף במצוות שבאל"ח כיון דישראל אינם מוזהרין ע"ז מאותה אזהרה שנצטוו עלי' ב"נ האסורים הם מפאת קדושת ישראל ופוסל בי' דיחוי ומלבד זה י"ל עפמ"ש בדרוש אחד בשם כבוד הרב הקדוש מוהר"י מווארקי זצוק"ל שתמה על המדרש דאיתא התם דבשעת מ"ת חזר הקב"ה על כל אומה ולשון לקבל התוה"ק וכשבא לבני עשו שאלו אותו מה כתיב בהו אמר לא תרצח אמרו א"ה לא בעינא וכן לבני ישמעאל אמרו מה כתיב בהו אמר להם לא תנאף אמרו א"ה ל"ב. והתמוה מפורסמת הא על ז' מצות גם ב"נ נצטוו א"כ אפי' אי אינם רוצים לקבל את התוה"ק נצטוו ע"ז ופירש הרב הקדוש זצוקללה"ה דהלאוים בתוה"ק היינו שלא יהי' רוצח ולא יהי' נואף שלא יהי' בבחינה זו וזה עיקר עבדות איש ישראל כל ימיו לשרש מאתו המדות רעות שיהי' הכל טוב וע"ז אמרו אוה"ע ל"ב היינו שלא יהי' זאת זה אין בכחם אמנם ישראל מגודל קדושתם שנתן הקב"ה בהם קבלו עליהם המצות האלו שלא להיות בבחינות אלו כלל וא"כ אף בעבירות שבין אל"ח אין זה אותן העבירות שנצטוו עליהן ב"נ והדרק"ל איך מהני תשובה ע"ז אך באמת א"ש דדיחוי ל"ש רק בתשובה מיראה אבל בתשובה מאהבה ל"ש דיחוי כלל דבתשובה מאהבה הרי זדונות נעשין כזכיות וא"כ אגלמ"ל דלא הי' כאן עבירה כלל ולא שנדחה מעולם וכ"כ המפרשים ז"ל. ומעתה א"ש דברי הקרא דבאמת מיירי בתשובה מאהבה כדרשת ר"ל כיון שמגיע עד כסא הכבוד וביאר הטעם כי כשלת בעוניך כיון דהי' בעוניך היינו בחטא שבין אדל"ח וא"כ ע"י תשובה מיראה נשאר מכשול ולא נעקר החטא למפרע ושוב ל"מ התשובה מצד דיחוי ולכן צריך תשובה מאהבה דוקא ועפ"ז נלע"ד ענין מה שאחז"ל כל החוטא והמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכן באומר אחטא ואשוב שא"מ בידו לעשות תשובה ה"ד תשובה מיראה דבזה צריך בידו דוקא וכיון שא"מ בידו וצריך טירחא ויגיעה רבה לעשות תשובה שוב אינו תשובה מצד דיחוי אבל תשובה מאהבה מהני על הכל כיון דנעקר החטא למפרע ול"ה עבירה כלל ובאמת נראה שזה ענין ירבעם בן נבט שאמרו חז"ל שתפסו הקב"ה בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע ושאל מי בראש ואמר לו הקב"ה בן ישי בראש ואמר א"ה ל"ב דלכאו' קשה הרי הקב"ה אמר לו אני ואתה כו' ומבואר מזה דהוא בראש וכן יתמה אמאי השיב לו הקב"ה אח"כ בן ישי בראש אך באמת הקב"ה אמר לו דע"י תשובה מאהבה יכול לזכות למעלה היותר רמה אפי' שיהי' בראש אמנם כששאל מי בראש הורה שאינו רוצה לעשות תשובה מאהבה בלתי מצד כבוד ואמר לו הקב"ה שוב בן ישי בראש וז"ב ונכון בס"ד: