## Keli Chemdah on Torah, Noach

###### Keli Chemdah on Torah, Noach 6:1
[Keli Chemdah on Torah, Noach 6:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Noach/r/6:1)

(י"א-כ"ח) בקרא וימת הרן ע"פ תרח אביו וגו' באור כשדים וברש"י ז"ל ומדרש אגדה יש אומרים שעל ידי אביו מת שקיבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש והרן אמר בלבו אם אברם נוצח אני משלו וכו' וכשניצול אברהם אמרו לו להרן משל מי אתה אמר להם הרן משל אברהם אני השליכוהו לכבשן האש ונשרף וזה אור כשדים עכ"ל והנה לכאורה יש לעי' אמאי הרן נשרף כיון דג"כ מסר נפשו על קדושת השם ואע"פ שלא הי' תקיף בדעתו כמו אברהם מה בכך כיון דא"א ע"ה אז עדיין לא הגיע לזה אלא בכח חקירתו הנשגבה וא"כ הרן שלא הי' עוד מופתים מספיקים לבוא לאחדות השי"ת כ"א ע"י הצלת אברהם ומאז הי' דעתו כאברהם וא"כ אמאי נשרף אך האמת נראה בזה כמו"ש בזה בני הרב חו"ב מו"ה אלעזר יהודא ז"ל דהנה באמת איתא במדרש יעקב אשר פדה את אברהם שבזכות יעקב ניצול א"א מכבשן האש וכבר תמהו בזה המפרשים אטו א"א הי' צריך להצלת יעקב אמנם הרה"ק מו"ה ר"מ זצ"ל מווארקי אמר שהי' שחוק בעולם שאברהם ניצול מכבשן האש לולא שהוצרך לחיות עוד ולהוליד את יעקב ולהוציא ממנו עם ישראל עכ"ד וביאור דה"ק דהרי מצאנו לר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יגיע לידי ואקיימנה דזה תכלית האדם למסור נפשו על קדושת שמו ית' וא"כ כיון דאברהם אבינו זכה לזה למסור נפשו על קדושת השי"ת אמאי ניצול ואדרבה הא התכלית הגמור שלא יוצל אך בזה י"ל אחת משני אלה. א' למען יתקדש ש"ש ברבים כדי שיכירו הכל שד' אחד ושמו אחד. ב' שצריך עדיין להחיות כדי להוליד בנים והנה הכא בא"א כיון דהרן נשרף אע"ג שאמר ג"כ כאברהם א"כ לא נתקדש ש"ש בשלימות וא"כ שפיר הי' שחוק בעולם על אברהם שניצל מכבשן האש לולא מטעם הב' דהי' צריך להחיות שהוא הי' יסוד ישראל עם סגולתו ע"י שיצא ממנו יעקב וז"ב ואמת. ומעתה נראה דמטעם זה נשרף הרן כיון דהרן לא הי' צריך להחיות עוד שלוט אשר ממנו יצא מלכות ב"ד כבר נולד אז וא"כ טוב לו שלא ניצל ונשרף על קדה"ש. אלו ד' בני ז"ל ודפח"ח:


###### Keli Chemdah on Torah, Noach 6:2
[Keli Chemdah on Torah, Noach 6:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Noach/r/6:2)

וי"ל בזה ד' חז"ל והובא ברש"י ז"ל פ' לך לך (י"ד י') בקרא ועמק השדים בארות בארות חמר שהי' הטיט מתגבל ונעשה נס למלך סדום שיצא משם לפי שהי' מקצתן שלא היו מאמינים שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע והנה כבר תמה הרמב"ן ז"ל איך נתחזק ע"י זה אמונה באברהם אדרבה כיון שראו שגם מלך סדום שהוא עובד עכו"ם ניצל א"כ מ"ר להאמין באברהם ותי' הרמב"ן ז"ל דהי' הצלתו של מלך סדום ע"י אברהם שהלך להבור והביט בו ועיד"ז הצילו ושפיר האמינו אם זה ניצל לכבודו של אברהם מכ"ש אברהם עצמו בודאי ניצל מכבשן האש אמנם לענ"ד עיקר ד' חז"ל צ"ע לכאו' הא הדבר הי' קרוב לזמן ונגלה הדבר לעיני כל ומה שייך שלא האמינו וקשה לומר שחשבו שכל המעשה שקר לכן נלענ"ד דהכי פירושא דהי' מאוה"ע שלא האמינו שא"א ניצל מכבשן האש בדרך נס מפני שמסר נפשו על קדושת השם דהרי הרן יוכיח שג"כ מסר נפשו ואף על פי כן נשרף לכן היו אומרים שא"א ניצל ע"י כישוף שלא שלט בו האור או תחבולה אחרת ולא הי' נס מן השמים והא דלא הציל את הרן היינו דאת הרן לא הי' יכול להציל ולכן הרן נשרף וא"א הציל את עצמו אמנם כשראו עתה שא"א בהבטה בעלמא בבור הציל את מלך סדום א"כ בודאי גם את הרן הי' יכול להציל וע"כ דהרן נשרף מפני שבאמת זה התכלית להיות נמסור למיתה על קדושת שמו ית' ולא רצה אברהם להצילו כלל וא"כ ברור הדבר דגם את עצמו לא רצה להציל ובטח מסר נפשו בלב שלם לקדושת שמו ית' ורק ניצל עפ"י נס מן השמים משום תולדותיו שיצאו ממנו וזה הפירוש שהאמינו באברהם למפרע וז"נ מאוד: