## Keli Chemdah on Torah, Re'eh

###### Keli Chemdah on Torah, Re'eh 4:1
[Keli Chemdah on Torah, Re'eh 4:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/4:1)

(י"ג ד') לא תשמע אל ד' הנביא וגו' וברמב"ן ז"ל כ' בזה"ל והנה מצות כל הפרשה במתנבא לעבוד ע"ז אבל במתנבא בשם ד' לשנות בד' התורה רבותינו דרשו בו שאם בא לעקור דבר אחד מה"ת כגון שיתיר החזיר או אחת מן העריות לעולם כמשפט הזה יעשה לו אבל אם יתיר זה לקצת הימים להוראת שעה כגון אליהו בהר הכרמל אנו חייבין לשמוע אליו ולעשות ככל אשר יצונו עכ"ל והנה לכאו' יש להעיר על הרמב"ן ז"ל דנקט עריות ושבק שפכ"ד דבשפכ"ד אין לשמוע לו אפילו בהוראת שעה דדוקא במה שנוגע רק בין אדם למקום ע"ז נאמנים ד' הנביא לעבור עד"ת במה שנוגע להוראת שעה אבל בשפכ"ד דאיתני' בהו תרתי א' בין אדם למקום כמו"ש הרמב"ן ז"ל בפ' יתרו משום שהורג אדם שנברא בצלם אלקים ב' במה שנוגע בין אדם לחבירו להרוג אותו בע"כ בזה לא נסמוך ע"ד הנביא וכבר העיר בזה בת' הרדב"ז ח"ב סי' תרנ"ב וכתב בזה"ל גם בעיני יפלא עד שעלה בדעתי לומר שאין הד' אמורים אלא במצוה שבין אדם למקום אבל במצות שבין אדם לחברו א"ש לו אלא שראיתי דגרסינן סוף הנחנקין אמר ר"א בכל אם יאמר לך נביא עבור עד"ח שמע לו חוץ מע"ז שאפי' מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו וכו' אמנם כ"כ על זה הג' מוהר"י נוגאר ז"ל בס' אהלי יהודה דא"ר מהסוגי' להיפך כיון דע"ז הוא מעבירות שבין אדם למקום שפיר אמר ר"א כלל דכל עבירות שבין אדם למקום שומעין לנביא לבד מע"ז אבל בעבירות שבין אדם לחבירו שפיר י"ל דאין שומעין לו אמנם לכאו' יפלא על הרדב"ז ומהר"י נוגאר ז"ל דהלא שם בסנהדרין מבואר בגמ' לראי' דבנביא מוחזק שומעין לו דאלת"ה אברהם בהר המורי' היכי שמע לי' יצחק אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עלי' ועבדו ש"ח אלא היכי דמוחזק שאני עכ"ל הגמ' הרי מבואר בגמ' דיצחק האמין לאברהם על שפכ"ד משום דהוא נביא מוחזק אך באמת א"ר מזה דבודאי במה שנוגע לעצמו בודאי הי' יצחק מאמין לו שאברהם אינו משקר רק דהקשי' כיון דאין אדם בעלים על גופו וגם מאבד את עצמו הוי בגדר רוצח וא"כ איך הי' רשאי יצחק להאמין לאברהם להניח להקריב עצמו קרבן אך לפי"ז הוי רק עבירה שבין אדם למקום וע"ז שפיר אמרינן דנביא מוחזק שאני אבל אם יבא הנביא ויצוה להרוג אנשים ע"פ הדיבור בע"כ של אותם האנשים דהוא מלבד עבירה שבין אדם למקום גם עבירה שבין אדם לחבירו אולי י"ל דא"צ לשמוע לד' הנביא ולכאו' יש לה"ר לזה מהא שאמרו חז"ל במה שנאמר בתוה"ק בפ' העקדה ויהי אחר הדברים האלה אחר דבריו של ישמעאל שהי' מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה א"ל יצחק באבר אחד אתה מיראני אלו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא היתי מעכב ולכאו' צ"ע מה זה שהתפאר ישמעאל שלא מיחה אטו אם הי' מוחה הי' מהני מחאתו בודאי א"א ע"ה הי' מל אותו בע"כ נראה מזה דלא הי' מל אותו בע"כ וצ"ע אמאי אין מלין אותו בע"כ ויותר פלא מ"ש רבותינו בעלי התוס' בפ' תולדות בשם המדרש דעשיו לא הי' נימול דכשנולד הי' אדום וסבר הי' יצחק אביו דלא נבלע בו דמיו ואח"כ כשראה שהוא בטבע אמר אמתין עד י"ג שנה כשם שנימול ישמעאל וכשהי' בן י"ג לא הניח א"ע למולו ותמי' בשני דברים אחד אמאי לא מל אותו לאחר ח' הא בכל יום ויום מוטל עליו מצות מילת בנו שנית מה בכך שלא הניח א"ע למול אמאי לא מל אותו בע"כ לכן נראה דהנה באמת אסור לחבול זא"ז והוא בכלל גזל וגם ב"נ נצטוו על זה א"כ לכאו' כשבא א"א ע"ה ואמר שהשי"ת צוה מצות מילה לו ולזרעו א"צ להאמין לו כיון שהוא לעבור עד"ת במה שנוגע בין אדם לחבירו אך מי שמאמין א"צ לחוש שלא להאמין לו מצד דאסור לחבול בעצמו דזה הוה איסור שבין אדם למקום ומהני ע"ז נביא מוחזק אבל למול בע"כ א"א מפאת שבמה שנוגע בין אדם לחבירו ל"מ נביא מוחזק ומעתה אם הי' ישמעאל מוחה בודאי לא הי' אברהם יכול למולו בע"כ משום דבין אדם לחבירו לא מהני נביא מוחזק ועפ"ז י"ל דקודם מתן תורה לא הי' מצות ב"ד כלל דב"ד ל"ש אלא במה שא"צ דעתו ויכולין הב"ד לעשות בע"כ משא"כ הכא קודם מתן תורה שהי' מצות מילה רק עפ"י נביא והי' לעבור עד"ת לא שייך ע"ז מצות ב"ד כלל ומעתה י"ל עפ"מ שכ' האחרונים להוכיח מדברי רש"י ז"ל דמצות מילה שעל האב לאחר ח' אינו בתורת אב כ"א מתורת ב"ד מקרא דהמול לכם כל זכר ומעתה א"ש כיון דבזמנו לא הי' יכול יצחק למולו שוב אח"כ לא מל אותו כיון דתורת ב"ד לא הי' שייך קודם מתן תורה ואמר שימתין עד שיגדל וימל א"ע וכשנתגדל לא הי' רוצה למול א"ע וכיון דלא הי' רוצה לא הי' חייב במילה כיון דבמה שנוגע בין אדם לחבירו ל"מ נביא מוחזק ובזה י"ל מה דקשה טובא בגמ' סנהדרין הנ"ל דמייתי ראי' דסמכינן על נביא מוחזק לעבור עד"ת מעקדת יצחק אמאי לא מייתי הגמ' ראי' ממצות מילה שאמר השי"ת לאברהם והוא לעבור עד"ת וסמכו הכל עליו אמנם להנ"ל א"ש לפ"מ דנראה דבאמת לא סמכו על אברהם ומי שלא רצה לסמוך לא כפו אותו לשמוע א"כ לא יכלה הגמ' להביא זה לראי' דלנביא מוחזק שומעין כיון דבאמת בענין זה היו בידם שלא לשמוע כיון דמה שנוגע לבין אדם לחבירו א"צ להאמין לנביא מוחזק וז"נ אך לכאו' עלה בדעתי דבאמת אין נפ"מ בין מה שנוגע לבין אדם למקום או מה שנוגע לבין אדם לחבירו רק דבמילה טעמא אחרינא איכא שלא יהי' צריכין לשמוע לו כיון דהא דנביא נאמן אם אומר לעבור עד"ת הוא רק אומר לשעה אבל לדורות א"נ אם הוא לעבור עד"ת וא"כ מצות מילה שאמר אאע"ה שנצטוו מהשי"ת לו ולזרעו אחריו לדורות עולם א"צ לשמוע לו אע"ג דהי' נביא מוחזק אך ז"א דא"כ יקשה באמת איך האמינו לאברהם אותם שהאמינו למול א"ע עפ"י דיבורו כיון דעכ"פ איכא איסור דבין אדם למקום לחבול בעצמו ונביא א"נ לעקור ד"ת בדבר הנוגע לדורות וע"כ צ"ל דהא דנביא א"נ לעבור עד"ת במה שנוגע לדורות היינו רק לאחר מתן תורה שנחתמה תוה"ק וא"א לבטל שום דבר מד"ת לעולם רק להוראת שעה אבל כ"ז שלא נתנה תורה אע"ג דנתנו ז' מצות ע"י נביא מ"מ יכול נביא לבטל עפ"י השי"ת פרט אחד ולעשות מזה מצוה לדורות ולכן שפיר א"א הי' נאמן על מצות מילה שהשי"ת צוהו על ככה לדורות עולם אע"ג דיש בזה לעבור עד"ת כיון דהי' ג"כ רק עפ"י נביא וז"ב לענ"ד איברא דאכתי אינו מיושב כל הצורך דא"נ דלא הי' חייבין למול א"ע בע"כ נצער א"ע והי' בידם שלא להאמין לאאע"ה כיון דהוי דבר הנוגע בין אדם לחבירו א"כ איך אמר השי"ת לא"א וערל זכר אשר לא ימול א"ע חיי"כ הא בידו שלא להאמין כלל לא"א ואיך יתחייב כרת ע"ז אמנם לאחר העיון ל"ק ואדרבה יתישב לן עפ"ז מה שתמו' לכאו' לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל דב"נ דאזהרתן ז"מ גם בשוא"ת אמרינן כן שכ' דמה"ט נתחייבו בני שכם מיתה משום שלא דנו את חמור וא"כ במצות מילה אמאי אמר השי"ת לאברהם עונש כרת ואמאי לא אמר לו עונש מיתת ב"ד כמו בכל הז' מצות וביותר פלא לפי"ד המל"מ בפ' י' מה' מלכים ה"ח דס"ל באמת בדעת הר"מ ז"ל דנהרגין אם עוברין על מצות מילה ודוקא בבני קטורה פסק הר"מ ז"ל דאינן נהרגין משום שנתערבו והו"ל חיוב ספק עיי"ש ואמאי בתורה בהציווי לא"א לא נאמר כי אם עונש כרת לכן נראה דהוא באמת מה"ט דבהציווי לאאע"ה לא הי' יכול להיות מיתה על ביטול מצות מילה כיון דהי' בידם שלא להאמין לו דמה שנוגע לבין אדם לחבירו ל"מ נביא מוחזק וא"כ ל"ש עונש מיתה אמנם עונש כרת שייך שפיר דקמי שמי' גלי' אם שזה שאינו מל הוא מחמת שאינו מאמין להנביא או שרוצה לעבור בשאט נפש ע"ד הנביא בשם השי"ת ובכה"ג שפיר נתחייב כרת אך ז"ד קודם מתן תורה אבל לאחר מ"ת שנתאמתו ד' אאע"ה בתוה"ק ונגלה לכל שהקב"ה צוה ע"ז לאאע"ה שימולו בניו ובני קטורה בכלל שפיר חייב מיתת ב"ד על ביטול מצות מילה להר"מ ז"ל לשיטתו דאזהרתן ז"מ גם בשוא"ת כנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Re'eh 4:2
[Keli Chemdah on Torah, Re'eh 4:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/4:2)

עוד כתב הרמב"ן ז"ל ונראה שאם יתנבא בשם ד' לצוות מצוה שיחדש כגון שהי' במקרא מגילה שאינו ח"מ אלא שאין לנו לשמוע אליו דכתיב אלה המצות אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ואולי כיון שלא נאמין לו הנה הוא נביא השקר ומיתתו בחנק עכ"ל והנה לכאו' צ"ע דנראה דהכא פשיטא ליה דבל תוסיף ליכא במצוה חדשה ולעיל בפרש' ואתחנן כתב דבהוסיף מצוה איכא ב"ת וע"ש מה שהאריך בזה לענין מ"מ אם כן ממילא הוא אומר לעבור עד"ת מצד ב"ת וכנראה מדעתו ז"ל דס"ל דדוקא מוסיף חג הוי בכלל ב"ת כיון שבתורה ליכא אלא שלש רגלים כשהוא מוסיף הוי בגדר ב"ת משא"כ מוסיף מצוה לולא אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר לא הי' זה בגדר ב"ת כיון שליכא מנין להמצות מה"ת שנאמר שאם מוסיף מצוה חדשה יהי' בגדר ב"ת אמנם מפני שאמרה תורה אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש אם כן הרי אמרה תורה שהכל נחתם ואין להוסיף על המצות ולכן לפי האמת איכא גם בל תוסיף או דס"ל הכא כשיטת הראב"ד ז"ל דבמוסיף על המצוה ליכא משום ב"ת וצ"ע בזה עי' מ"ש לעיל בסוף פ' בחקותי ואכמ"ל יותר: