## Keli Chemdah on Torah, Sh'lach

###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:1)

שם ט"ו י"ח י"ט הנה בדיני חלה כתבתי הרבה בחידושינו בכמה מקומות ואם אדפיס כל הדברים יעלו לחיבור מיוחד, לזאת אעתיק פה תשובה לחכם אחד מ"ש בשרשי ויסודי מצות חלה למען יהי' תועלת לתלמודי דבי רב ואלה הד' אשר כתבתי בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:2)

כבוד הרב וכו' יקרתו השגתי ושמחתי בשלומו ושלום תורתו ועד"ת אשר העיר איזה הערות בדיני חלה וביקש ממני חו"ד הנני למלאות מבוקשו וזה יצא ראשונה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:3
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:3)

(א) כתב כ"ת שיחי' ל"ת קושית הטו"א מגילה (דף י') על הא דמבואר בכתובות (דף כ"ה) אמר ר"ה ברי' דר"י אשכחינהו לרבנן דבי רב דיתבי ואמרו אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן חלה דאורייתא דהא ז' שכבשו וז' שחילקו לא נתחייבו בתרומה ונתחייבו בחלה ואמינא להו אנא דאפי' למ"ד תרומה בזה"ז דאורייתא חלה דרבנן דכתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושבי' בזמן שכל יושבי' עלי' וכי סליק עזרא לאו כולהו סליק מבואר מזה דהא דס"ל לר"ה ברי' דר"י דחלה אינה נוהגת מה"ת בימי עזרא היינו רק משום דאין יושבי' עלי' אבל בלא"ה הי' ג"כ מודה דאע"ג דתרומה דרבנן מ"מ חלה דאורייתא וקשה איך אפ"ל כן כיון דבטלה קדושת הארץ דאל"כ גם תרומה היתה נוהגת וע"כ דבטלה קדושת הארץ וא"ז ארץ ישראל אלא חו"ל וא"כ איך אפ"ל דחלה דאורייתא ומ"ר מז' שכבשו ושחלקו דהי' א"י:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:4
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:4)

וכ' כ"ת לת' עפ"מ דמבואר ברפ"ב דחלה דפירות חו"ל שנכנסו לא"י חייבות בחלה אבל בתרומה אינן חייבות אלא פירות הארץ דוקא כמבואר בר"מ ז"ל בפ"א מה' תרומות הכ"ב הרי מבואר דחלה ותרומה אינן שוין להדדי דתרומה הוא חובת קרקע ואם הקרקע אין עלי' קדושת א"י אינה חייבת בתרומה משא"כ בחלה אינה חובת קרקע רק חובת אוירא דא"י ואם הוא באויר א"י חייבת בחלה מה"ת אפי' לא נתגדלה בא"י וכיון שעל א"י נאמר בקרא ארץ אשר עיני ד' בה תמיד נראה דאפי' בחורבנה שבטלה קדושת הארץ רק קדושת הקרקע בטלה אבל קדושת האויר לא בטל והוי בכלל שמה לכן שפיר אמרינן דחלה דאורייתא אם לאו דליכא חיוב חלה אלא בביאת כל ישראל לא"י אלא שעומד לנגדו ד' הכ"מ שם שנראה דעתו ז"ל דאין חילוק בין חלה לתרומה בזה אך כתב שמסתימת לשון הר"מ ז"ל אינו נראה כן וביקש בזה חו"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:5
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:5)

והנה אמינא לי' שבזה צדקו ד' כ"ת שד' מרנא הכ"מ אחר בקשת הסליחה צע"ג בשיטת הר"מ ז"ל ושני הדרכים קשים להולמם דמה שרצה לומר בפירוש האחרון שהר"מ ז"ל סובר דגם בתרומה חייבין מה"ת פירות חו"ל שנכנסו לארץ זה נסתר ממ"ש הר"מ ז"ל באותו פרק ה"י י"א י"ב שנראה מבואר מדעת הר"מ ז"ל דא"נ יש קנין בא"י הפירות פטורין מתרומה אפי' מרחן הישראל ברשות שלו לא על הקרקע הזו אע"ג דלא גרע מפירות חו"ל שנכנסו לא"י וע"כ דבזה פטורין ול"מ מירוח א"י לחייב אותם בתרו"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:6
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:6)

ובאמת נראה מוכרח כן מפ"ב דחלה מ"ב דא"ח במעשרות כ"א בהיתה הספינה גוששת ופסקה הר"מ ז"ל בהלכה כ"ג שם הסמוכה להלכה זו הרי נראה מבואר דדוקא משום שהיתה גוששת לארץ חייב בתרו"מ אע"ג דבלא"ה כיון דהמירוח הוא בא"י לא גרע מפירות חו"ל שנכנסה לארץ וז"ב דתוך הספינה שהוא בא"י אין דינה כחו"ל א"כ מה בכך דאין הספינה גוששת ותמי' מאד על מרנא הכ"מ ז"ל שאיך כתב בדעת הר"מ ז"ל דחייב מה"ת בתרו"מ ולפרש ד' הר"מ ז"ל מה שנראה לכל מעי' שאינו בסגנון הלשון אחרי שמפורש בהלכה הסמוכה להיפוך אם לא שנימא שדעת מרן הר"מ ז"ל דספינה אם אין העפר גוששת לארץ יש לספינה דין חו"ל ופירות א"י שמרחו שם פטורין מתרו"מ דהוי כפירות א"י שנכנסו לחו"ל ולפ"ז יהי' נפ"מ בזה שגוששת אם המירוח הי' באותה הספינה וקצת י"ל כן מדקדוק הלשון שהוסיף הר"מ ז"ל הרי הצומח בו חייב בתרו"מ "כצומח בא"י עצמה" שלכאו' הוא מיותר ולהנ"ל א"ש דהר"מ ז"ל בא להודיענו דעיקר הרבותא שזה בעצמו א"י כיון דהספינה גוששת ולכן אפי' בנתמרח בתוכה חייב הא בלא"ה הי' פטור אם הי' המירוח בתוך הספינה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:7
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:7)

אך אע"פ שחייבין אנו למשכוני אדרב רבן של ישראל מרנא הכ"מ ז"ל מ"מ האמת יורה דרכו שכונת הר"מ ז"ל פשוטה דפירות חו"ל אם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ היינו דהמירוח הי' בא"י חייבין במעשר מדרבנן ומ"ש מרנא הכ"מ ז"ל בדרך הראשון דס"ל להר"מ ז"ל דגם בחלה הוא רק מדרבנן תמי' מאוד מד' הירושלמי דנראה מבואר להיפוך דהרי איתא שם דשאל ר"ע לר"א א"א מודה לי בשעה שנכנסו לארץ ומצאו בצקות וקמחין דחייבין בחלה ולאו גדולי פטור הן ור"א קיבלה מני' נראה מבואר דמה"ת פליגי דא"נ דהוא רק גזירת חכמים מנ"ל לר"ע כ"כ בפשיטות דכבר נתחייבו אז בגזירת חכמים. הכלל שהדבר ברור בעיני בדעת הר"מ ז"ל דיש חילוק בין חלה לתרו"מ בזה וכן מוכרח ממשניות דפ"ב דחלה דהדרש דשמה לחייב פירות חו"ל שנכנסו לארץ הוא רק בחלה אבל לא בתרומה אך באמת הענין צריך מובן כמו שהקשה הכ"מ דאמאי לפטור דרשינן משמה גם לענין תרו"מ ולחיוב לא דרשינן כ"א לחלה אבל תרו"מ פטורין:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:8
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:8)

ומה שנלענ"ד בזה דהא דדרשינן לפטור תרומת א"י שיצאו לחו"ל אינו מכח הקרא דשמה רק דסברא הוא כיון שהדין כן בחלה אמרינן כן לענין תרומה ג"כ כיון דבשעת חיובן הם בחו"ל הרי הם כמו מירוח עכו"ם ומירוח הקדש דפוטר ה"ה מירוח ח"ל כיון דח"ל הוא מקום פטור וכיון דבחלה גלי קרא דאזלינן בתר שעת חיובן דאם הגילגול הוא בחו"ל הם פטורין מחלה ה"ה בתרומה אזלינן בתר הגמר וראי' לזה מד' הראב"ד ז"ל שכ' דר"א ור"ע פליגי אי אזלינן בתר גמר פרי ור"ע אזיל בתר מקום קביעות למעשר דהיינו מירוח מבואר מד"ק דאם הי' מירוח בא"י ויצאו אח"כ לחו"ל חייבין לכ"ע ולכאו' הרי הראב"ד ז"ל לשיטתו דס"ל בפ"ב מה' מעשר ה"ב דבלקוח דפטור אין נפ"מ בין לוקח קודם מירוח ללוקח לאחר מירוח תמיד פטור ואע"ג דכבר נתחייב בשעת מירוח מ"מ אח"כ כשמכרו נפטר מצד לקוח ועיי"ש בכ"מ שהחליט שכן דעת הראב"ד ז"ל א"כ גם הכא דדרשינן מקרא דשמה דרק בא"י חייבין אבל בחו"ל פטורין א"כ ג"כ נימא דאפי' בנתמרחו בא"י ויצאו לחו"ל אח"כ נפקע מהם חובת התרומה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:9
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:9)

הן אמת שהמל"מ כתב גם בדעת הר"מ ז"ל רק דדוקא אם נתמרח בחו"ל פטור אבל אם כבר נתחייב בא"י אף בצאתם אח"כ לחו"ל לא נפקע חיובן אך באמת בדעת הר"מ ז"ל צדקו דבריו דהרי מד' הר"מ בפ"ב מה' מעשר ה"א וב' דאע"ג דדרשינן תבואת זרעך ולא לקוח מ"מ אינו מיפטר מן המעשר כשנתחייב ביד המוכר ודוקא אם מירח הבעה"ב לנכרי דאז הבעה"ב לא נתחייב ע"י מירוח שלו אז הלוקח פטור משא"כ באם מירח הבעה"ב סתמא דנתחייב בתרומה במירוח בעה"ב לא נפקע אח"כ ע"י לקוח מבואר מדעת הר"מ ז"ל דהיכא דכבר חל חיובא דתרומה ונעשה טבל שוב לא פקע חיובא דתרומה בשו"א וא"כ ה"ה באם יצאו לחו"ל אחר שכבר נתחייבו אין לפוטרם ונראה ברור דאפי' אם מירח אדעתא שמוציאו לחו"ל ג"כ נתחייבו בשעת מירוח כיון דעתה הם בא"י ול"מ מחשבתו לפוטרם דדוקא אם מירח אדעתא דמכירה שפיר דרשינן ואכלת ולא מוכר דהיכא דאינו ממרח לאכילה כ"א למכירה אינו חייב בתו"מ משא"כ אם מירחה לאכילה אע"ג דבדעתו להוציאה מ"מ כיון דעתה הוא כאן בא"י נתחייבה ושוב לא פקע וז"ב]:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:10
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:10)

אמנם לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דבכל גווני פטור הלוקח כמש"כ הכ"מ ז"ל בדעתו ז"ל נראה דס"ל דאפי' אם כבר נתחייבו מ"מ נפקע החיוב ע"י המכירה א"כ אמאי לא אמרינן כן גם לענין פירות שיצאו לחו"ל א"ו כנ"ל דהראב"ד ז"ל ס"ל כיון דעיקר הדרשה נאמרה בחלה אין למדין ממנה לתרומה אלא מה שהסברא נותנת לפטור כגון אם הי' פעולת החיוב בחו"ל אבל אם כבר נתחייב בא"י אינו נפטר בחו"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:11
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:11)

איברא דלקושטא דמילתא ז"א דהרי מד' הראב"ד ז"ל מבואר דפלוגתת ר"א ור"ע הוא מה"ט דר"א ס"ל דאזלינן בתר גמר פירא ור"ע ס"ל דאזלינן בתר פעולת החיוב ופלוגתתם הוא בחלה הרי מבואר מדעת הראב"ד ז"ל דפשיטא לי' דגם בחלה הדין כן דאם הי' הגילגול בא"י ונתחייבו בחלה שוב ל"מ קרא דאותם לפוטרם וא"כ ממילא מובן דלא עדיף תרומה מחלה אך באמת צ"ע מנ"ל להראב"ד ז"ל לפרש כן פלוגתת ר"א ור"ע בחלה דילמא פליגי אפי' לאחר גילגול דגם ר"ע פוטר אם יצאו לחו"ל [ובאמת לר"ע לשיטתו דס"ל דאזלינן בתר קרימת התנור נראה פשוט דבאמת דוקא הכא דאפי' אם יצאו לחו"ל לאחר גילגול ג"כ פטורין כיון דבשעת קרימת התנור הם בחו"ל וכמו דס"ל לר"ע עצמו דאפי' בעיסת חו"ל ונכנסה לארץ חייבת בחלה אע"ג דהי' הגילגול בא"י כיון דקרימת התנור היתה בא"י כמו שמכריח הר"ש ז"ל במשנה שם בדעת ר"ע ה"ה להיפוך ג"כ לר"ע אם הקרימה בתנור הוא בחו"ל פטורה] ובאמת דעת הב"ח ביו"ד ס' של"א להלכה כיון דדרשינן מקרא דשמה לפטור פירות א"י שיצאו לחו"ל ה"ה ביצאו לאחר מירוח פטורין והנה לפ"מ שכתבנו מבואר שדעת הר"מ והראב"ד ז"ל להיפוך אך דעת הראב"ד צ"ע לכאו' מנ"ל לפרש כן:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:12
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:12)

ומה שנלענ"ד. דהראב"ד ז"ל הכריח ממשנתינו דין זה כיון דכל המשנה איירי לענין חלה א"כ אמאי קתני הדין בפירות אמאי לא קתני הדין בעיסה דאם עיסת חו"ל נכנסה לא"י חייבת בחלה ואם עיסת א"י יצאה לחו"ל פליגי ר"א ור"ע ובאמת לר"ע נראה ברור דדין עיסת חו"ל שנכנסה לא"י ודין עיסת א"י שנכנסה לחו"ל שוין כמו פירות כיון דלדידי' תלי' בקרימת התנור וע"כ צ"ל משום דרישא ד"ה דסתמא ר"מ ואיהו תני לה כן ולפ"ז דוקא פירות חו"ל שנכנסו לא"י חייבין בחלה כיון דבשעת חיובן הי' בא"י משא"כ בעיסה כיון דבשעת הגילגול הי' בח"ל פטור לר"א כיון דבשעת חיוב פטורין הי' וא"כ מוכרח דל"מ א"י לחייב אם בשעת גילגול לא נתחייבו א"כ ממילא ה"ה להיפוך דאם בשעת גילגול הי' חייבין לא נפטרו ע"י יציאתן לחו"ל וז"ב ומוכרח:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:13
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:13)

וא"כ שפיר י"ל דהראב"ד ז"ל הכריח כן ממשנתינו דפלוגתת ר"א ור"ע אי אזלינן בתר צמיחת הפירות אי בתר שעת חיובן אמנם לאחר העיון עדיין ילע"י דאפי' אם נימא דבחלה אם שעת חיובא הי' בא"י שוב לא נפקע חיובא מ"מ א"ר מזה לתרומה לפ"מ שכ' בחידושינו במנחות בענין פלוגתת הטו"ז והמג"א אי הפרשת תרומה הוי מצוה חיובית או הוי רק מצוה כשירצה לאכול אבל כ"ז שא"ר לאכול ליכא חיוב כלל עי' בטו"ז יו"ד ס"א ס"ק ט"ז ובמג"א ריש סי' ח' וברש"י גיטין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה מדאורייתא וכתבנו דנראה דבתרומה בודאי ליכא חיובא כ"א כשרוצה לאכול דאל"כ איך ס"ל לר"ת ז"ל דלקוח לאחר מירוח פטור מתרו"מ כיון דכבר נתחייב בשעת מירוח איך נפקע אח"כ א"ו דבתרומה המירוח אינו מחייב רק אם ירצה לאכול יהי' עליו חיוב הפרשה וחל החיוב הפרשה בשעה שירצה לאכול ולפ"ז במוכר ליכא חיובא כלל והלוקח פטור משום לקוח אך ז"ד בתרומה אבל בחלה כיון דמפורש בקרא דיחזקאל ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך נראה דהוא מצוה בפני עצמה ולכן בתרומה כתיב וכל תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהי' ואח"כ כתב חלה בפני עצמו ראשית עריסותיכם תתנו לכהן נראה מזה דמצות הפרשה בחלה היא מיד ליתנו לכהן ולא בשביל שרוצה לאכול אמנם בתרומה ההפרשה בשביל אכילה שרוצה לאכול ועי' היטב בקרא דיחזקאל ותמצא כן ומונח בזכרוני שראיתי אח"כ לאחד מגאונים המובהקים ממדינת ליטא מתלמודי הגר"א ז"ל שמביא כן בשם הגר"א ז"ל לחלק בין תרומה לחלה בזה ועי' בספורנו בפ' שלח שכ' דמצות חלה הוא מצוה חדשה שנתוספה אחר חטא המרגלים למען יהי' ראוים שתחול ברכה בבתיהם נראה מזה דתרומה הוא בעצם לחמו של כהן ולכן מיד כשנתמרחה ונגמרו הפירות טובלין ויש בהם חלק הכהן משא"כ חלה כיון דתלי' רק בעיסה וצריך דוקא שיהי' ה' רבעים קמח ובלא זה ליכא חיוב אין זה חיוב עצמי מכח שמעורב בו טבל רק שהוא מצוה להפריש וליתנו לכהן וממילא טובל ג"כ ויודע אני שמד' הראשונים יש לסתור וכתבנו במק"א ואכ"מ]:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:14
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:14)

ומעתה כיון דהראב"ד ז"ל ס"ל דלקוח פטור תמיד וע"כ דס"ל ג"כ דבתרומה אינו חל חיוב הפרשה טרם שירצה לאכול א"כ אם דרשינן מקרא דשמה גם לענין תרומה אין ללמוד תרומה מחלה דאינו פוטר אחר מירוח די"ל דחלה שאני דמיד שנעשית עיסה הרי נתחייבה בחלה בהחלט ושוב החיוב לא פקע משא"כ בתרומה דגם לאחר מירוח ליכא חיוב הפרשה אלא בשעה שיבא לאכול וכיון דהוציאו לחו"ל לא נתחייב בתרומה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:15
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:15](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:15)

אמנם לדברינו א"ש דבאמת מקרא דשמה לא דרשינן אלא על חלה ולא על תרומה כמו דלא מהני לחייב פירות חו"ל שנכנסו לא"י והא דפטרינן תרומת א"י שיצא לחו"ל היינו דילפינן מחלה דאמרינן דגילגול חו"ל פוטרתן ה"ה בתרומה דמירוח חו"ל פוטרתן הארכנו בכ"ז מפני שלא מצאתי עוד הדברים מבוארים אמרנו לבאר חו"ד הקלושה בזה עכ"פ יוצא לנו מזה שיש הבדל גדול בין חלה לתרומה דבחלה ל"צ גדולי הארץ דוקא אלא כל שבא לא"י ונתגלגל בא"י נתחייב בחלה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:16
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:16](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:16)

אמנם בכ"ז התולדה שהוליד כ"ת שי' דחלה הוא רק חובת אוירא דא"י דהיינו שיהי' בשעת חיוב בא"י ועפ"ז מחדש כ"ת דקדושת אוירא לא בטלה כמו קדושת מקדש וירושלים כמו כן אוירא דא"י אע"פ שכבשוהו עכו"ם היינו רק הקרקע אבל האויר נשאר בקדושת א"י ולזאת אע"ג דבטלה קדושת עזרא ג"כ מ"מ לענין חלה לא בטלה לענ"ד אינו כלום דמלבד דעיקר יסודו אינו מחוור כלל לומר דחלה א"צ רק קדושת אויר וגם לומר דאויר נתקדש בלא הקרקע ג"כ אינו ניתן להאמר כלל מלבד זאת הלא ממקומו מוכרע להיפוך דלדבריו הרי גם לאחר קדושה ראשונה אע"ג שבטלה בחרבן הבית ע"י נ"נ מ"מ קדושת אויר לא בטלה א"כ אמאי יש ג' ארצות לחלה היינו מה שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל ומנ"מ בין בימי עזרא או קודם לכן לענין חלה כיון דביאת כולכם בלא"ה לא הי' וקדושת אויר לא נתבטל כלל בחורבן ראשון א"כ הכל שוה לענין חלה הכלל דאין דבריו מחוורין בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:17
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:17](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:17)

ב) ומה שנלענ"ד ביאור ענין זה ולת' קושית הטו"א בהקדם להביא ד' הירושלמי פ"ב דחלה מ"א המובא בר"ש ז"ל דאיתא התם בזה"ל השיב ר"ע לר"א א"א מודה לי בשעה שנכנסו לארץ ומצאו קמחים וסלתות [בר"ש הגירסא קמחים ובצקות ולכן הי' קשה לו איך אפשר לחייב בבצקות והכריח מזה דר"ע אזיל בתר קרימה בתנור אמנם לפי הגירסא שלפנינו א"צ שכל זה] שהם חייבין בחלה ולאו גדולי פטור הן והוא מקבל מני' א"ר יוסי תמהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל מני' וכו' עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו דאמר ר"ה בשם רשב"נ לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי עכ"ל הירושלמי:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:18
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:18](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:18)

ותמי' לי מאד דהרי ז"ב דאפי' אי אמרינן דא"י מוחזקת לנו מאבותינו מ"מ לא נתקדשה בקדושת הארץ עד שבאו בה ישראל וכבשוהו דע"י הכיבוש הוא שנתקדש בקדושת א"י א"כ מה בכך דא"י מוחזקת מאבותינו מ"מ לענין חובת חלה הוי גדולי פטור ושפיר מוכרח מזה דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:19
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:19](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:19)

אך באמת מצאנו כיו"ב בתלמודא דידן בר"ה (דף "ג ע"א) דאיבעי' לן בגמ' עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו את"ל דעייל ביד נכרי והא קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי וכתבו התוס' שם ואע"ג דירושה הוא להם מאבותיהן מ"מ יש להם במה שזרעו:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:20
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:20](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:20)

והנה הא דכתבו התוס' בפשיטות כ"כ דא"י מוחזקת הוא אע"ג דהוא פלוגתא דתנאי נראה דהכריחו זה מדמקשה הגמ' רק מכח קציר נכרי ולא מקשה הגמ' מכח קציר ח"ל דהא קודם שבאו לא"י הי' ח"ל וא"כ הוי קציר ח"ל ולזה כתבו דהסוגיא אזלא למ"ד דירושה הוא להם מאבותיהם ולכן מקשה הגמ' רק מכח קציר נכרי וז"ב לענ"ד בדעת התוס' וא"כ מבואר מזה דאע"ג דדרשינן קצירך ולא קציר נכרי וממילא נתמעט מקצירך גם קציר חו"ל מ"מ אם אמרינן א"י מוחזקת הוי בכלל קציר א"י אע"ג דזה נראה דאע"ג דירושה הוא להם מאבותיהם מ"מ לא נתקדשה בקדושת א"י טרם כיבוש הארץ ועי' בירושלמי פ"ו דשביעית ה"א ריב"ח אמר מדבר תורה נתחייבו [היינו בימי עזרא] וכו' והטיבך והרבך מאבותיך אבותיך פטורים הי' ונתחייבו ואתם פטורים הייתם ונתחייבתם אבותיכם לא הי' עליהם עול מלכות ואתם אע"פ שיש עליכם עול מלכות אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה שבע שכבשו ושבע שחילקו אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבתם אבותיכם לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב עכ"ל הירושלמי מבואר מזה דקדושה ראשונה לא הי' עד שקנו כולה ומדמחלק הירושלמי לתרי בבי את זה שלא נתחייבו עד אחר כיבוש וחילוק ואת זה שלא נתחייבו עד שקנו כולה נראה דקודם שקנו כולה לא נתקדש כלל בקדושת א"י לענין אותם הדברים הצריכים קידוש וא"כ איך ניחא להו להתוס' דאם א"י ירושה הוא להם מאבותיהם הוי בכלל קציר א"י ולכאו' עלה בדעתי בפשיטות דהרי זה דממעטינן מקצירך ולא קציר חו"ל כמו שפסק הר"מ ז"ל היינו רק משום דחו"ל אינו ארצך המיוחד לך שהקנהו לך מן השמים ולכן אמרינן דכמו דממעטינן קצור נכרי ה"ה דממעטינן קציר חו"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:21
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:21](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:21)

ומעתה ז"ד א"נ דאין א"י מוחזקת מאבותינו שפיר הוי בכלל קציר חו"ל אבל אם אמרינן א"י מוחזקת מאבותינו א"כ שפיר הוי בכלל קצירך כיון דהוא ארצנו שהקנו לנו מן השמים ולכן אע"ג דלית בי' עוד קדושת הארץ מ"מ לא נתמעט מקצירך ועי' בזה בדו"ח לרעק"א ז"ל סוף מערכה ט' מ"ש בדעת הר"מ ז"ל ותראה שדברינו ברורים בעזה"י:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:22
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:22](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:22)

אמנם לקושטא דמילתא נראה דע"כ בזה שיש להם קנין בא"י בזה עצמו יש עלי' קדושת א"י דהרי מבואר בח' הר"ן דלכן לא הביאו עומר מעבר הירדן אע"ג דכשר מעבר הירדן מ"מ עומר הראשון בודאי הי' כדין מא"י גמור וא"כ ע"כ דא"י יש עלי' שהיתה של ישראל קדושת א"י ועי' בפ"א דכלים מ"ו י' קדושות הן א"י מקודשת מכל הארצות ומה הוא קדושתה שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתה"ל מבואר דזה שמביאין עומר ושתה"ל מא"י דוקא הוא מפאת קדושת א"י [ובח' שם כתבנו דאפי' למ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא וא"כ מח"ל א"א להביא עומר מ"מ י"ל דהמשנה ממעט עבר הירדן דדינה כא"י לענין חדש ועומר אינו מביא ממנה כיון דלא נתקדשה בקדושת א"י הגמורה] הרי מבואר במשנה דעומר ושתה"ל שמביאין מארץ הוא משום קדושת א"י וא"כ לדעת הר"ן ז"ל דהעומר הראשון הי' הגמור בכל פרטיו ע"כ דהי' עליו קדושת הארץ ג"כ ועי' במנחות (דף מ"ה ע"ב) ברש"י ותוס' לענין עומר ושתה"ל שלא הי' קרבין במדבר נראה דאם הי' להם אז תבואה מא"י א"ל דגלי קרא דאינן חייבין אלא משיבואו לארץ הי' יכולין להקריב דגם אז הי' בגדר א"י ועי' בפירוש רגמ"ה ז"ל שנדמ"ח בש"ס דפוס וילנא מבואר כן:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:23
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:23](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:23)

יהי' איך שיהי' מוכרח מזה דלענין חלה ועומר ושתה"ל אחת משתי אלה או דלא צריך יותר אלא מארץ של ישראל אשר הקנהו להם מן השמים או דזה עצמו כיון שיחד הקב"ה את ארץ זו והקנה אותה לישראל מפאת שעיני ד' בה תמיד והיא מיוחדת רק לישראל זה עצמו הוא גם קדושת א"י ואע"ג דלענין חובות התלויות בארץ לא נתקדשה קודם כיבוש וחילוק בבית ראשון וקודם חזקה בבית שני מ"מ לענין חלה ועומר ושתה"ל בקנין גרידא סגי שבזה כבר יש בה קדושת א"י להתחייב בחלה ולהביא ממנה עומר ושתה"ל וז"ב ומוכרח למעי' היטב בכל המקומות שציינתי [ועי' בתוס' מגילה (דף י' ע"א) ד"ה למה מנו חכמים את אלו שנראה מבואר מדבריהם דיש שלשה ירושות היינו ירושת אברהם יצחק ויעקב וירושת יהושע וירושת עזרא וירושה זו א"ל ביטול וע"כ כונתם לפירוש הר"ח ז"ל דמפרש וירושה ראשונה היינו ירושת האבות ועי' הגהות הב"ח שם שהעיר מד' התוס' יבמות (דף פ"ב ע"ב) אך באמת ד' התוס' יבמות בשם הר"ח אינן מובנים כלל דאם אמרינן א"י מוחזקת מאבותינו א"כ לא נתבטלה כלל כמבואר בירושלמי הנ"ל וכמו שכ' תוס' בר"ה הנ"ל אך לפ"ז במגילה י"ל דכונת הר"ח היא דירושה הא' הוא ירושת האבות אך בזה לא היתה קדושה שלימה עד ירושת יהושע או נתקדשה קדושה גמורה אמנם שתים אלו בטלו אחר הכיבוש של נ"נ שחרב הבית אמנם החזקה דעזרא לא נתבטלה ונשארה בקדושתה עכ"פ מבואר מד' הר"ח דירושת האבות הי' לה ג"כ קדושת א"י וזה כמ"ש בפנים לענין חלה ועומר ושתה"ל והבן היטב]:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:24
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:24](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:24)

מעתה נראה שעפ"ז יובן היטב סוגית הגמ' דכתובות (דף כ"ה) דאמר ר"ה ברי' דר"י אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרו אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן חלה דאו' שהרי ז' שכבשו וז' שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה דכונתו דאפי' תרומה דרבנן וקדושת עזרא ג"כ בטלה היינו רק הקדושה לענין תו"מ שהיא היתה צריכה בבית ראשון כיבוש וחילוק ובבית שני חזקה כיבוש זה בטל כאשר גלו מארצם אבל הקנין שהי' להם בא"י זה לא בטל לכ"ע כיון דהקנין בימי עזרא היתה ע"י חזקה זה לא נתבטל כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:25
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:25](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:25)

וגדולה מזו דעת הר"מ ז"ל רפ"א דתרומות וביתר ביאור בפ"ו מה' בית הבחירה בסוף הפרק דמה"ט גם הקדושה לא בטלה אחרי חורבן בבית שני כיון דהי' ע"י חזקה לא נתבטלה קדושתה ועיי"ש בכ"מ שמקשה שתי קושיות א' דמה עדיפא לחזקה מכיבוש דאם הקדושה שע"י הכיבוש נתבטלה אמאי לא נתבטל הקידוש שע"י החזקה ב' הא בבית ראשון הי' גם חזקה ומי גרעה חזקה שעם כיבוש מחזקה בלא כיבוש:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:26
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:26](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:26)

והנה הקושי' הב' תי' הגאון בעל צל"ח ז"ל במס' ברכות (דף ד') דכיון דבקדושה הראשונה הי' כיבוש מלחמה ונתכונו לקנותה בכיבוש ולא בחזקה וממילא ל"ק בחזקה כיון דלא היתה כונתם לקנות בקנין זה אמנם על קושי' הא' לא תי' כלום:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:27
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:27](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:27)

אמנם לענ"ד נראה דג"ז ל"ק דדוקא ירושה ראשונה דהי' ע"י כיבוש וענין כיבוש מלחמה הוא גם בב"נ שגם הם בני כיבוש נינהו כמבואר בגיטין (דף ל"ח ע"א) ולזאת בטלה קדושה ראשונה משא"כ בימי עזרא דהי' ע"י חזקה וקנין חזקה הוא קנין תורה ושייך רק בישראל אבל בב"נ ל"ש קנין חזקה כלל וכיון שקנו את א"י ע"י קנין של תורה שוב לא נתבטל וזה נכון מאוד בישוב דעת הר"מ ז"ל וראי' מכאן לדעת הפוסקים דחזקה אינו קנין בב"נ:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:28
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:28](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:28)

ומעתה שפיר י"ל דאפי' למ"ד דבטלה הקדושה גם קדושת עזרא היינו רק מה שקידש עזרא נוסף על קדושת הקנין שיהי' קדוש אף לתרו"מ אבל הקנין לא נתבטל ולכן בחלה דחזינן דאף בירושה ראשונה דלא נתקדשה לגמרי אלא לאחר כיבוש וחילוק או עכ"פ שקנאה כולה מ"מ בחלה מיד נתחייבו כשבאו לא"י אע"פ שעדיין לא קנאה כולה א"כ מוכרח דבחלה ל"צ אלא קדושת קנין ומה שקנאו חייב מיד בחלה וכיון דקנין חזקה לא נתבטל א"כ אע"ג דנתבטל לענין תו"מ מ"מ חלה נוהגת בזה"ז וע"ז השיב להם ר"ה בדר"י דבחלה איכא טעמא אחרינא אף בימי עזרא לא הי' נוהג משום דבחלה צריך ביאת כולכם וכ"ז שלא באו כ"י לא"י אינם חייבין בחלה וזה נלענ"ד ישוב נכון מאוד לקושית הטו"א ואשמע בזה דעת כ"ת שי':


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:29
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:29](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:29)

ובעיקר דברי הר"מ ז"ל בפ"ו מבית הבחירה הנ"ל במה כ' לחלק בין כיבוש ראשון לשני שתמה עליו הכ"מ כנ"ל לענ"ד להמעי' היטב בלשון הר"מ ז"ל שכ' שם בזה"ל אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטרה מה"ת ממעשרות ושביעית שהרי אינה מן א"י וכיון שעלה עזרא וקידשה לא קידשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השני' הוא מקודש היום אע"פ שנלקחה הארץ ממנו וחייב בשביעית עכ"ל הר"מ ז"ל יראה שעיקר כונת הר"מ ז"ל דההבדל בין קידוש יהושע לקידוש עזרא דקידוש יהושע הי' ע"י כיבוש רבים וכיבוש יחיד ל"ש כיבוש א"ד וראי' לזה שהרי דוד שקידש את סורי' אינו בכלל א"י מטעם דהוי כיבוש יחיד הרי מבואר דקדושה הראשונה לא הי' אלא ע"י כיבוש רבים וא"כ כשנכבשה הארץ אח"כ ע"י נ"נ הרי בטל הכיבוש הזה וממילא בטלה הקדושה ולכן אפי' אם החזיק ישראל אז בקרקע שקנאה מהנכרי וזרע בה מ"מ אינו בגדר כיבוש וממילא אינו נעשה א"י ואפי' אי הוי בגדר כיבוש הוי כיבוש יחיד ול"ש כיבוש משא"כ הקידוש דעזרא אז לא הי' רבים מישראל וגם לא עשו חזקה בכל א"י וא"כ הו"ל כ"ז שעלו בימי עזרא כמו יחידים שבאו לעשות חזקה בהארץ וע"ז ג"כ קידש עזרא שיהי' נעשית ע"י חזקה זו א"י וכיון שכן אע"פ שנלקחה אח"כ א"י מאתנו מ"מ ישראל שקנה קרקע בא"י והחזיק בה יש לאותה קרקע דין א"י מכח קידוש עזרא כיון דקידוש עזרא הי' ע"ז וכחו של עזרא נשאר קיים לדורות ולזאת כ"מ שנתקדש בקדושת עזרא שנתקדש אפי' בחזקת יחידים נשארה בו קדושת עזרא ואימת שבא ליד ישראל יש לו דין א"י וחייב בתו"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:30
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:30](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:30)

ובאמת דבר זה דקידוש עזרא הי' אפי' באופן כזה מבואר גם בירושלמי שבועות שזכרנו לעיל דחשיב כן דקידש עזרא הוא אפי' ביש עליהם עול מלכות וראשון ראשון קנאה ומתחייב במצות ולכן קדושת עזרא נשארה על אותן המקומות והרי זה מוכרח בדעת הר"מ ז"ל דמש"כ דחייב היום בתרו"מ היינו כשבא הקרקע ליד ישראל דאל"כ אפי' בכיבוש יהושע ג"כ ס"ל להר"מ דאם קנאה הנכרי פטור מתרו"מ אע"ג דא"ק לנכרי להפקיע וא"כ כיון שהרמז"ל בא לחייב רק כשהוא של ישראל אע"ג שיש עליו שיעבוד ד' מלכיות מ"מ חייב בתרו"מ הרי ממש באופן זה קידש עזרא את א"י ולכן קדושת עזרא נשארה על אותן המקומות שהחזיקו בהן עולי בבל:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:31
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:31](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:31)

ולפ"ז דברי הר"מ ז"ל בפ"א מתרומות ה"י במה שכ' דעכו"ם שקנה קרקע מישראל בא"י לא הפקיעו מן המצות ולפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תו"מ ומביא ביכורים והכל מה"ת כאילו לא נמכרה לעכו"ם מעולם הכל סובב הולך על כיבוש עולי מצרים ועל דין תורה הגמור בימי בית ראשון דבכיבוש עזרא כיון שביארנו שאז גם כיבוש יחיד שמי' כיבוש וא"כ מה בכך דקנאה נכרי הא עתה דקנאה ישראל נעשה א"י מחדש כמו שנתקדש מתחלה בזמן עולי בבל:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:32
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:32](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:32)

אך בלא"ה מוכרח כן שכונת הר"מ ז"ל על ימי בית ראשון שהרי כתב והכל מה"ת וזה הי' רק בימי בית ראשון דבימי עזרא תו"מ רק מדרבנן מטעם דלא הוי ביאת כולכם כמו שכ' הר"מ ז"ל בסוף הפרק ה' כ"ו עיי"ש ולענ"ד זה נכון מאוד בפשט ד' הר"מ ז"ל ול"ק כלל קושית הכ"מ שאין כוונת הר"מ ז"ל כלל לחלק בין כיבוש לחזקה אלא באופן הקידוש:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:33
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:33](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:33)

שבתי וראיתי לרבינו הגדול המבי"ט ז"ל בס' קרית ספר פ"א מה' תרומות שכ' בזה"ל, ונראה דבענין מלך או נביא ורוב ישראל אפי' לכיבוש א"י היינו בכיבוש ראשון אבל כיבוש שני כיון שכבר קידשה א"י אע"פ שבטלה כשגלו לא הוצרכו רוב ישראל אלא עזרא וסיעתו קדשוה עכ"ל מבואר ג"כ כמו שאמרנו דקידוש עזרא הי' אפי' ע"י מיעוט ישראל וזה הי' החילוק בין כיבוש יהושע לכיבוש עזרא אמנם אח"כ כתב בזה"ל עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה אלא היא בקדושתה "וחייב בתו"מ וביכורים מה"ת ישראל שלקחה דאינה כיבוש יחיד דכיון דגלי קרא דירושה שני' לחוד הוא דאית בה משמע דכל זמן ירושה שני' לא בטלה קדושתה אפי' במכר" עכ"ל ודה"ק אלו תמוהין מאוד לענ"ד דמלבד דלא ידענו פתר לדה"ק דמה ענין זה להא דקדושה שני' לא בטלה וברור הדבר דאפי' בקדושה ראשונה איתא לדין זה דבזמן קדושתה לא נפקעת אפי' ע"י מכר מלבד זאת איך אפשר לפרש דקאי הר"מ ז"ל על קדושה שני' הא בקדושה שני' לדעת הר"מ ז"ל אינו חייב בתו"מ כ"א מדרבנן כמ"ש הוא ז"ל בעצמו קודם לזה בשם הר"מ ז"ל הכלל שד' הרב ז"ל צע"ג לענ"ד ואולי ימצא כ"ת פתר לדה"ק נא להודיעני:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:34
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:34](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:34)

ג) והנה ראיתי לכ"ת שכ' שנראה עיקר כדעת הב"ח בדעת הר"מ ז"ל דפירות א"י שיצאו לחו"ל אפי' הגילגול הי' ג"כ בא"י פטור מחלה כיון דדרשינן שמה נראה דכשבאו לחו"ל פקע חיובם ודלא כהמל"מ בזה וראי' לזה מד' הירושלמי פ"א דקדושין סוף ה"ח דאיתא התם על הא דס"ל לר"א דאף החדש אסור בחו"ל מ"ט דר"א בכל מושבותיכם בין בארץ בין בחו"ל מה מקיימין רבנן בכל מושבותיכם בחדש שבו שיצא לחו"ל עכ"ל הירושלמי מבואר דצריך קרא לרבנן דחדש שיצא לחו"ל אסור וקשה ת"ל כיון דגדל בא"י ונתחייב בחדש מהכ"ת שיופקע חיובא מהם כשיצאו לחו"ל וע"כ דה"א דילפינן לחם לחם מחלה ונימא דכמו בחלה שיצאו לחו"ל פטורין מן החלה ה"ה חדש אך ז"ד א"נ דבחלה אף לאחר גילגול ונתחייבו מ"מ כשיצאו לחו"ל פקע חיובא מהם שפיר אצטריך קרא לחיובא בחדש משא"כ א"נ כדעת הראב"ד ז"ל דטעמא דר"ע רק מצד דאזיל בתר גילגול וא"כ בחדש דכבר נתחייב למה לי קרא אלו ד' כ"ת ויפה העיר בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:35
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:35](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:35)

והנה לכאורה עלה בדעתי שמכאן יהי' ראי' למה שחידש הגאון המופלא בעל צפנת פענח שיחי' בחי' על הר"מ ז"ל פ"י מה' מאכלות אסורות ה"ב דאע"ג דכל ה' מינים אסורים בחדש מה"ת מ"מ בשעורין יש איסור נוסף דהוא איסור טבל כיון שמקריב העומר ממנו הרי הוא טובל ואסור בהנאה של כילוי ועיי"ש שהוכיח כן מלשון רש"י ותוס' פסחים (דף כ"ג) בהא דקוצר לשחת ומאכיל לבהמה שכ' אף "חטין" גמורין ע"י קיטוף ומדלא נקטו שעורין אלא חטין נראה דשעורין אסור בהנאה של כילוי דהן טובלין והוא חידוש דין ואין להשיב ע"ז מהא דמקשינן במנחות (דף ס"ח ע"א) כתוב אחד אומר עד הביאכם וכתוב אחד אומר עד עצם היום הזה הא כיצד כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים בהמ"ק קיים עומר מתיר אין בהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר וא"נ כד' הרב הנ"ל אמאי לא נימא דהא דהאיר המזרח מתיר היינו איסור חדש מכל המינים שאין מביאין מהם העומר אמנם משעורין שמביאין מהם העומר אינו מותר אלא בהקרבת העומר ומוכח מזה היפוך ד' הג' הנ"ל דאין חילוק בין שעורין לשאר המינים ז"א כלום דנראה פשוט דזה מודה הרב שיחי' כיון דטובלת הרי תלי' בהפרשה וא"כ נראה דאיסור זה שיש על השעורין מצד דהוא טבל מותר מיד לאחר שקצרוהו לעומר דהרי בזה שקוצרים תבואה מיוחדת להעומר הרי מפרישין את זה לעומר וממילא פקע איסור טבל מכל השעורין ולכן ל"צ בזה עד הביאכם ויש לת' בזה מה שקשה על ד' רש"י ז"ל דס"ל דקצירת העומר בעי קצירה לשמה דקשה מהכ"ת יהי' צריך קצירה לשמה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:36
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:36](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:36)

אמנם להנ"ל א"ש כיון דקצירת העומר יש בו ענין הפרשה כהפרשת תרומה שעיד"ז מתיר את השעורים ומפקיע מהם איסור טבל צריך לשמה כמו בכל הפרשת תו"מ שצריך כוונה וראי' מזה לחידוש דיני דהג' שיחי' ומעתה כיון שיש בחדש דשעורים איסור טבל נראה ברור דלא חמיר יותר מטבל דתו"מ דצריך מירוח וראיית פני הבית שיתחייב בתו"מ הא בלא"ה ליכא עליו איסור טבל א"כ נראה דה"ה בחדש הא דשעורין אסורין משום טבל היינו דוקא כשכבר נתמרחו והוקבעו למעשרות וא"כ י"ל דזה פירוש הירושלמי דצריך קרא לרבנן דחדש דא"י שיצא לחו"ל היינו חדש של שעורין דבזה צריך ג"כ קביעות לחייב והקביעות הי' בח"ל דה"א דאין עליו איסור טבל קמ"ל קרא דבכל מושבותיכם כיון דהוא מא"י שעליו כל דיני חדש ואין הקביעות שחו"ל מפקיע אותו מידי טבל דחדש וזה פירוש נכון בד' הירושלמי:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:37
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:37](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:37)

ואפי' א"נ דטבל דחדש היינו אפי' קודם מירוח וכמו דחל איסור חדש על כל המינים ה"ה דחל איסור טבל על השעורין מ"מ יש להעיר בדבר חדש מאוד דהנה זה נראה ברור דאפי' א"נ כד' הג' שיחי' דבשעורין איכא איסור טבל ג"כ ואסור בהנאה של כילוי ה"ד בא"י אבל בחו"ל אפי' למ"ד חדש בחו"ל דאורייתא מ"מ כיון דאין מביאין ממנו העומר וכיון דל"ש בי' מצות עומר הוי כמו שאר מינים שאינו אסור אלא משום חדש אבל משום טבל אינו אסור כיון דאינו במצות הפרשה וז"ב:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:38
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:38](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:38)

ועפ"ז יש לתרץ מה שהעיר בני החו"ש מוהר"י נתן נ"י ע"ד הג' הנ"ל מד' רש"י מנחות (דף ס"ח ע"ב) במשנה דאין מביאין מנחות קודם לעומר שפירש מנחת סוטה וקשה הא מנחת סוטה היא שעורין ואסור משום טבל וא"כ מה מקשה הגמ' מה בין קודם לעומר לקודם לשתה"ל הא קודם לעומר הוא טבל ויש להקשות ביתר שאת דבאמת יש להעיר לפי"מ דקיי"ל דבעינן ראשית ששירי' ניכרין ואם אינו מתיר את השיריים אינו תרומה כמבואר בפסחים (דף ל"ג) גבי תרומת חמץ א"כ לכאו' כל חדש הוא טבל ג"כ דהא ל"מ לה הפרשה כלל כיון דלאחר הפרשה אסור משום חדש אך עי' בתוס' פסחים שם בד"ה א"ק דהיכא דמתיר איסור הנאה ש"כ שהי' אסור בו כ"ז היותו טבל הוי בגדר שירי' נכרין א"כ א"ש דמהני הפרשת תרומה בחדש ומעתה ז"ד בחטין אבל בשעורין כיון דלדעת הג' שיחי' מצד חדש ג"כ טובלת וא"כ אינו מתיר כלל ושוב ל"מ ההפרשה וא"כ אסור למנחות משום טבל לתרו"מ דאין מביאין מהם מנחות וזה קשי' גדולה וסתירה לד' הג' הנ"ל אמנם להנ"ל י"ל דכוונת רש"י ז"ל על מנחת סוטה משעורין שבחו"ל דליכא בהו טבל דתו"מ כלל וליכא בי' אלא איסור חדש:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:39
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:39](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:39)

אך לכאורה אכתי קשה לר"ע דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בתו"מ א"כ אסורין משום טבל אך בזה י"ל שכבר תרמו מהם תרומה כיון דהם פירות חו"ל אע"ג דאסורין משום חדש אבל אינן טובלין כיון דאין קוצרין מהם לצורך העומר דאין מביאין עומר מחו"ל א"כ שוב ההפרשה מתיר איסה"נ ש"כ ושוב הוי שירי' נכרין וליכא אלא איסור חדש ועי' בצפנת פענח פכ"ה משבת ה"ט שהביא תוספתא שחדש מותר לטלטל בשבת וע"כ כיון דחזי לבהמה ופירש דקאי על חטין דוקא ולדברינו י"ל דבאמת כל חדש הא הוי טבל כיון דאינו מתיר באכילה וא"כ ממילא אסור משום טבל דאסור אפי' לבהמה וע"כ דהתוספתא קאי על חדש דחו"ל דאינה טובלת ולפ"ז י"ל אפי' דשעורין דבחו"ל גם מצד חדש אינו טובל אך לדעת התוס' הנ"ל דמתיר הנאה ש"כ הוי בגדר שירי' נכרין נסתר זה והארכנו בבירור ענין זה במק"א ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:40
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:40](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:40)

ומעתה י"ל דפירות א"י שיצאו לחו"ל קודם מירוח כיון דקיי"ל דמירוח חו"ל מפקיעו מידי קדושת הארץ לענין תרו"מ הרי אין בהם קדושת הארץ שוב אין מביאין מהם העומר דאין מביאין עומר אלא ממה שיש עליו קדושת הארץ לגמרי. ומעתה א"ש מאוד דברי ירושלמי דרבנן לשיטתם דס"ל בחלה ותרומה דפירות א"י שיצאו לחו"ל ונתמרחו שם פטורין מתרו"מ א"כ ה"א דה"ה לענין חדש לא יהי' בהם איסור טבל כיון דעיד"ז דנתמרחו בחו"ל פקע מהם קדושת הארץ ואין מביאין מהם העומר וממילא נפקע מהם איסור טבל וקמ"ל קרא דבכל מושבותיכם שכל איסור שהי' עליו בא"י לא נפקע אף כשיצא לחו"ל אע"ג דיש סברא לומר דפקע טיבלי' מני' כיון דפקע ממנו מצות הפרשה כיון דאין מביאין ממנו עומר ועי' היטב בזה כי הוא הערה נכונה לפ"ד הצפנת פענח:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:41
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:41](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:41)

שוב הראו לי התלמודים בספר הנדפס מחדש ממש מכבוד ידידי הגאון מקינסק שליט"א בשם חלקת יואב בחיו"ד ס' ל"ג בסוף הסימן העיר ג"כ בקושית כ"ת בקצרה וכתב לת' משום דבחדש יש איסור לאו דלחם שהוא לאו בפני עצמו שחל בשעה שנעשה לחם ושפיר צריך קרא לרבנן דחייב עליו משום לחם ואם כי דברי חכמה המה בכ"ז הענין צ"ב דמנ"ל ד"ז כיון דכתיב בתוה"ק ולחם וקלי וכרמל ל"ת עד עצם היום הזה וגו' חוקת עולם בכל מושבותיכם א"כ נהי דאמרינן דלרבנן אתא הקרא דבכל מושבותיכם להורות דאיסור שיש בפירות א"י יש בהם גם בהיותם בחו"ל מ"מ לא נשמע מזה אלא על איסור הקדום שיש בהם אבל שיחול עליהם איסור חדש זה לא נשמע מקרא והמדקדק בלשון הירושלמי דצריך קרא לחדש "שבו" שיצא לחו"ל נראה דכוונת הירושלמי להיפוך דצריך קרא דאיסור חדש שבו היינו אם הוא "לחם" או "קלי" או "כרמל" נשאר באיסורו:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:42
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:42](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:42)

אך גברא רבא אמר מילתא יש לומר עפ"י דרכו בהוספת נופך לפ"מ דמבואר בירושלמי פ"א דחלה ה"ד דאיבעי' להו בתבואה שלא הביאה שליש אי חייבין על לחם שלו משום חדש ופשיט להו דמקשינן לחם לקלי וכל שאין חייבין על קלי שלו גם על לחם שלו אין חייבין ונראה ברור דה"ה להיפוך ג"כ מקשינן קלי ללחם דכל שאין חייבין עליו משום לחם גם משום קלי א"ח עליו דמנ"מ בין זל"ז בפרט לפמ"ש בחידושי לסוגי' דחזקי' דלולא דמסתפינא מרבותינו הקדמונים ה"א דהגירסא בירושלמי להיפוך וכעת מצאתי בס' צפנת פענח פ' הנ"ל ה"א שכ' ג"כ להגי' בירושלמי ומבואר דמקשינן קלי ללחם [ואעתיק בסמוך לכ"ת שיחי' כל דברינו בזה כי יש בהם כמה דברים הנוגעים לד' כ"ת שי']:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:43
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:43](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:43)

אך אפי' לפ"מ שכתבתי בחידושינו במסקנא דמילתא לקיים הגירסא בירושלמי שלא יהי' סתירה מד' הירושלמי לדעת רבותינו רש"י ותוס' מ"מ נראה פשוט דמקשינן זל"ז ומעתה א"ש מאוד דברי הירושלמי דשפיר צריך קרא לרבנן על פירות א"י שיצאו לחו"ל שיהי' בהם איסור חדש דלא נפקע מהם האיסור ואין לומר דמהכ"ת שיפקע ע"י יציאתו לחו"ל ז"א דה"א כיון דזה נראה דאם נעשה ממנו לחם בחו"ל לא נתחייב עליו משום לחם כיון דעתה כשיצא לחו"ל לא יכול לחול עליו חיוב חדש דילפינן לחם לחם מחלה דגילגול חו"ל אינו מחייבו בחלה וא"כ שוב ה"א שפיר דנפקע ממנו החיוב הקדום דכל שאין בו משום לחם גם משום קלי א"ח עליו וא"כ בחדש צריך קרא שאיסור שבו לא נפקע וז"נ מאוד [והג' שיחי' לא הרגיש בזה מפני שכנראה אישתמיט לי' דברי ירושלמי הנ"ל וזה מוכרח דהרי כל יסוד תשובתו שם שמצא ראי' ממשנה ערוכה פ"ג דחלה מ"ז שאין חדש נוהג בחו"ל דאל"כ איך יוצאים ידי מצה בעיסה של חטין עם אורז משום גרירה הא עתה חל על האורז איסור לחם משום חדש ולפ"ד הירושלמי הנ"ל נסתרו דבריו דהרי כיון דאין באורז משום קלי גם משום לחם אין בהם:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:44
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:44](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:44)

אמנם מלבד זה אני מתפלא על הגה"מ שיחי' איך משום קושי' קלה כזו רוצה להכריע באיסור חדש החמור והא בפשוטו י"ל כיון דבכזית זה יש חטין ג"כ והם כבר התירם העומר משנה העברה א"כ אפי' אם יחול על האורז איסור חדש [מה שבעיקר הדבר יש לפקפק הרבה כיון דכ"ז דחל על האורז שם לחם הוא משום דלחם דחטין גורר את האורז וכיון שחטין האלו כבר הותר איסור חדש שבהם וא"כ החטין וטעם שיש באורז אין עליהם איסור חדש א"כ י"ל דה"ה דל"ש איסור חדש במה שיגרר אחריהם אך אפי' א"נ כד' הג' שיחי' כיון דע"י גרירה בא לידי חימוץ הוי כמו שנעשה עתה חטין וחל עליו איסור לחם דחדש] מ"מ לא הוי יותר מח"ש ע"י תערובות חטין ובכה"ג שהחטין עיקר וגוררין את האורז להיות כמוהם והוא היתר נראה דלכ"ע אינו אסור מה"ת בח"ש עי"ת וא"כ מה הרעש הגדול הזה אף לפ"ד לומר שמצא משנה חדשה דאין חדש נוהג בחו"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:45
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:45](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:45)

ומלבד זה הנה הרגיש הג' בעצמו די"ל הפירוש במשנה דעשה קודם פסח זה עיסה מן החטין והאורז ועומר זה יתיר אותם ויהי' יוצא בלחם זה ידי מצה בשנה הבאה אך כתב שאינו מתקבל על הדעת וצדקו דבריו בזה שאין לומר שכוונת המשנה שיניח מצה על שנה שלימה לצאת בה ידי מצה בשנה הבאה אך הלא נוכל לומר דכוונת המשנה במי שצריך לאכול פסח שני וכבר הותר האיסור חדש ע"י העומר ומדוקדק לשון המשנה "בפסח" שנראה לכאו' מיותר:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:46
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:46](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:46)

וי"ל עוד לפ"מ שכ' האחרונים לחקור דמצות מצה שעם הפסח כיון דלא כתיב בי' אכילה הוי כמו מרור דא"צ כזית לפ"ד הרא"ש ז"ל והא דצריך כזית במצה היינו משום חיוב מצה בפני עצמה וא"כ י"ל דכונת המשנה על מצה שצריך לאכול עם הפסח ודי בחצי זית וכיון דהוי רק ח"ש וע"י תערובות ג"כ ליכא איסורא כלל ויש עוד להאריך בכ"ז רק כי זה עתה בא הספר לידי אשר הוא חדש ממש וראיתי בחפזי כי מצא סת"מ המתרת חדש בחו"ל מה שלא נתגלה עד עתה אמרתי לרשום מה שיש לפקפק בזה לפ"ד ועוד חזון למועד]:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:47
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:47](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:47)

ובאמת כ"ז כתבתי רק להפקת רצון כ"ת שיחי' שביקש ממני להשיב לו בארוכה בפלפול שבפשיטות י"ל דאע"ג דתרומה וחלה לאחר שנתחייבו שוב ל"ש לומר דנפקע חיובם בצאתם לחו"ל ה"ד תרומה וחלה כיון דמשעה שטבלו אין עצה להתיר איסורם כ"א ע"י הפרשת תו"מ וחלה ולכן שפיר אמרינן דלא נפקע חיובם בשום פנים משא"כ חדש כמו דאיסורו תלי' בזמן דהאיר המזרח או יום הנף של יום ט"ז בניסן מתירו ה"ה א"נ דאינו אסור בחו"ל י"ל דתלי' גם במקום ואסור רק במקומו אבל כשיבוא לחו"ל מותר איסור חדש שבו ולכן צריך קרא בחדש וי"ל עוד באופן אחר דהראב"ד ז"ל למד כן בד' ר"ע דאינו פוטר אלא היכא שבשעת חיובא הי' בחו"ל משום דלמד כן מחדש אחרי דגלי קרא דחדש אינו נפטר כשיצא לחו"ל לכן אמרינן הא דבתרומה וחלה פוטר היינו רק היכא דבעידן התחלת החיוב הי' במקום פטור וכ"ז ברור ופשוט ואין מזה שום ראי' לדעת הב"ח וסוגי' דשמעתא בדעת הר"מ והראב"ד ז"ל נראה ברור כמ"ש המל"מ כמ"ש לעיל ואין להאריך בזה יותר:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:48
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:48](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:48)

ד) ומה שהעיר כ"ת שיחי' בד' הירושלמי ע"א ה"ד בענין תבואה שלא הביאה שליש לענין חלה ומצה וחדש הנה בענין זה הארכתי זה כעשר שנה בחי' לסוגי' דחזקי' ואמרתי להעתיק הד' כמו שהם כתובים בחי' לפני כ"ת שיחי' ומשם יראה חו"ד ואקוה כי ימצא בהם מנוח ואלה דברינו שם:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:49
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:49](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:49)

שם בגמ' והרי חדש דרחמנא אמר ולחם וקלי וכרמל ל"ת עד עצם היום הזה ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה וברש"י ז"ל דה"מ ומאכיל לבהמה אף חטין גמורין ע"י קיטוף מ"מ חדש מותר בהנאה עכ"ל מבואר מד"ק דקושית הגמ' הוא רק ממה שמותר להאכיל גם חטין גמורין אבל מאכילת שחת דהיינו תבואה שנקצרה קודם שהביאה שליש מזה אין ראי' דחדש מותר בהנאה ולכאו' צ"ע מנ"ל זאת דחדש אינו נאסר קודם שהביאה שליש והרי ערלה וכה"כ נאסרין מיד בשעת השרשה ואמאי חדש אינו נאסר אלא עד שהביאה שליש ובתוס' מפורש להדי' דחדש שאסר הכתוב היינו תבואה גמורה ומקודם לכן אינו אסור ולכאו' צ"ב דמנ"ל זאת ואדרבה יש להביא ראי' להיפוך מגמ' ערוכה דקדושין (דף ל"ח ע"א) תני' רשב"י אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ וכו' ומה חדש שאין איסורו איסור עולם וכו' וה"ה לערלה בשתים עיי"ש וא"נ דחדש אינו נאסר אלא משעת שהביאה שליש א"כ עוד חומרא נוספת בערלה וכה"כ מה שאינו בחדש ואמאי אמרינן ה"ה לערלה בשתים הא איכא שלש וזה קושי' גדולה. והנלענ"ד בזה דהנה בתוס' ר"ה (דף י"ב ע"ב) בד"ה התבואה כתבו להביא ראי' דתבואה קודם שהביאה שליש ג"כ חזי' מהא דמבואר בפסחים (דף מ"ב ע"ב) עמלין של טבחים פת מתבואה שלא הביאה שליש עיי"ש ולפי"ז נראה דתבואה שלא הביאה שליש אינה חזי' אלא לחמץ נוקשה ואינו ראוי לאכילה ומעתה י"ל כיון דאנן קיי"ל דשלא כד"א אין בו איסור תורה א"כ הא דכתבה רחמנא ולחם וקלי וכרמל ל"ת היינו רק בתבואה שהביאה שליש דמקודם שהביאה שליש כיון דאינו ראוי לאכילה אלא שלא כדרך אינו בכלל ל"ת:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:50
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:50](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:50)

ומעתה שפיר מוכרח רש"י ז"ל לפרש דקושית הגמ' מהא דמאכיל לבהמה אף חטין גמורין ע"י קיטוף דמזה שיוכל להאכיל לבהמתו שחת א"ר דחדש מותר בהנאה דאפי' א"נ דאסור בהנאה מ"מ כיון דהנאתו נשמע מל"ת א"כ קודם שהביאה שליש דאינו חזי לאכילה ה"ה דמצד הנאה אינו אסור וי"ל דזה כונת התוס' דחדש שאסרה תורה היינו תבואה גמורה דהוא מטעם הנ"ל דמקודם לכן כיון דאינו ראוי לאכילה כדרך אכילה אינו בכלל ל"ת:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:51
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:51](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:51)

ומעתה א"ש מה שהקשינו מהא דלא חשיב לי' ר"ש חומרא בערלה וכה"כ מה שאינו בחדש ז"א דר"ש לשיטתו דס"ל כ"ש למלקות וכ"כ תוס' דה"ה לדידי' שלא כד"א איכא איסור תורה וא"כ לדידי' באמת אסור חדש אף קודם שהביאה שליש וא"ש בעזה"י:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:52
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:52](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:52)

אך באמת כ"ז לפלפולא אבל לקושטא דמלתא מ"ש דתבואה שלא הביאה שליש לא חזי' אלא שלא כד"א אינו אמת דהרי מבואר בירושלמי דחלה פ"א ה"ג בטעם פלוגתת ר"א וחכמים דר"א ס"ל דתבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה וחכמים מחייבין בחלה ופירש בירושלמי בטעם פלוגתתן דחכמים ס"ל דילפינן לחם לחם ממצה מה לחם האמור בפסח דבר שבא לידי מצה וחמץ אף לחם האמור בחלה דבר שבא לידי מצה וחמץ ועיין בר"ש ז"ל שם שמבואר להדיא דתבואה שלא הביאה שליש ג"כ בא לידי מצה וחמץ וטעמא דר"א דפוטר מן החלה דיליף לה מתרומה דפטורה בשלא הביאה שליש עכ"פ מבואר דבין ר"א ובין רבנן ס"ל דגם תבואה שלא הביאה שליש באה לידי מצה וחימוץ וא"כ מבואר להדיא דחזי לאכילה דאל"כ איך יוצאין בה ידי מצה אליבא דחכמים וגם הא אינו בא לכלל חמץ אלא חמץ נוקשה דאינו אלא בלאו ואינו בכלל כל שישנו בבל תאכל חמץ ואפי' א"נ דזה הוי בכלל כל שישנו בב"ת חמץ כיון דעכ"פ אסור בלאו מ"מ לר"א דס"ל באלו עוברין דנוקשה אינו אסור מה"ת כלל וא"כ פשיטא דא"נ דתבואה שלא הביאה שליש אינה חזי' לחמץ גמור ה"ה אינו בא לידי חמץ ואין יוצאין בו ידי מצה וא"כ למה צריך ר"א למילף מתרומה ת"ל דיכול ללמוד ממצה דאינו יוצא בה ידי מצה לדידי' כיון דאינו בא לידי חימוץ ואע"ג דיש לומר עפ"מ שנסתפקו התוס' בריש אלו עוברין אי גרסינן במשנה ר"א או ר' אלעזר עיי"ש מ"מ מזה גופא מוכח מדלא פשטו התוס' דר"א ע"כ סובר דנוקשה אסור מה"ת ושפיר הוי בכלל ל"ת חמץ ולכן צריך למילף מתרומה נראה מבואר דהתוס' ס"ל דתבואה שלא הביא שליש יכול להביאה לידי חמץ גמור ג"כ היוצא לנו מזה דנראה ברור דד' התוס' בר"ה לאו דוקא נקטי עמלין של טבחים ומודים דתבואה שלא הביאה שליש חזי' לאכילה לגמרי וא"כ נסתר כל מה שכתבתי וצריך טעם למה פשיטא לרש"י ותוס' דתבואה קודם שהביאה שליש אינה אסורה משום חדש:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:53
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:53](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:53)

שבתי וראיתי שכבר ישבו על מדוכה זו גדולי האחרונים ז"ל ה"ה הג' המובהק מורא"ז מרגליות ז"ל בת' בית אפרים חיו"ד סי' ס"ח והג' בעל מנחת חינוך ז"ל במצות חדש והנה הג' בעל מנחת חינוך לא העלה דבר בזה מפני שלא הי' לפניו מקורן של דברים בירושלמי בפנים לעי' בו אמנם הג' מוהרא"ז מרגליות האריך בזה בדברים נכונים ויען כי גם בדבריו ז"ל לא נתברר עוד על נכון שמעתתא דא כמ"ש הוא ז"ל בעצמו אעבור פרשתא דא ואתני':


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:54
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:54](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:54)

והנה שורש הד' תלי' בביאור ד' הירושלמי פ"א דחלה ה"ג לכן נעתיק לנו ד' הירושלמי וז"ל הירושלמי על מה שנאמר במשנה ותבואה שלא הביאה שליש מ"ט דרבנן נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם האמור בפסח דבר שבא לידי מצה וחמץ אף לחם שנאמר בחלה דבר שבא לידי מצה וחמץ מ"ט דר"א כתרומת גורן כן תרימו אותה מה תרומת גורן מתבואה שהביאה שליש וכו' ולית לי' לר"א לחם לחם אשכח תני בשם ר"א אינה חייבות בחלה ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח [פירוש דיליף לחם דפסח מחלה לפי שיטתו דיליף חלה מתרומה שוב ילפינן מצה מחלה וז"ב ופשוט] מה שחייבין על לחם שלו משום חדש אמר ר' יודן כתיב ולחם וקלי וכרמל וכו' את שחייבין על קלי שלו משום חדש חייבין על לחם שלו משום חדש את שאין חייבין על קלי שלו משום חדש אין חייבין על לחם שלו משום חדש עכ"ל הירושלמי הנה מבואר בירושלמי ספק זה אם חייב על לחם של חדש בתבואה פחות משליש:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:55
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:55](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:55)

אך צ"ע בירושלמי אמאי מיבעי' לי' דוקא בלחם ואמאי פשיטא לי' בקלי גם גוף פשיטת הירושלמי אין אנו יודעין אי פושט לפטורא או לחיובא ועי' בס' בית אפרים שנסתפק בזה ולא העלה דבר ברור:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:56
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:56](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:56)

ובאמת אם הייתי כדאי הייתי אומר שט"ס בירושלמי וצ"ל הגירסא מהופכת לגמרי וכמו שאיבעי' זו כתובה לעיל ה"א לענין קלי של אורז שנסתפק הירושלמי אם בקלי חייבין גם על של אורז כיון דבזה לא ילפינן מחלה ותי' הירושלמי דמקשינן קלי ללחם כן איבעי' להו הכא לר"א דס"ל דילפינן חלה מתרומה דאינו מחויב בפחות משליש וממילא פשיטא דה"ה לחם בחדש דהוי כמו מצה וחלה ע"ז איבעי' להו מה הדין בקלי מתבואה שלא הביאה שליש אם ג"כ מקשינן ללחם וע"ז פשיט הירושלמי דמקשינן לחם והפשיטות לפטורא קלי מתבואה שלא הביאה שליש לר"א ובזה יהי' מרווח מאוד ד' הירושלמי אך ח"ו להגי' מסברא בירושלמי ובפרט שלפי פירוש זה בירושלמי יהי' מוכרח דלרבנן דס"ל דגם במצה יוצא יד"ח ומחויב בחלה גם לענין חדש חייב אף בפחות משליש וזה נסתר מד' רש"י ותוס' שמבואר להדיא דבתבואה שלא הביאה שליש ליכא איסור חדש:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:57
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:57](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:57)

לכן נלענ"ד דהפירוש בירושלמי כמו שהעיר בזה ידידי הרב החריף מוה' מנחם מענדיל נ"י דבאמת האיבעי' אף לרבנן והא דפשיטא לי' לירושלמי דבקלי אינו חייב משום חדש בתבואה קודם שהביאה שליש היינו משום דקצירה מותר בעומר קודם שהביא שליש כמבואר במנחות (ד' ע"א) ובתו"כ פ' אמור ילפינן לה מקראי דכתיב ראשית קצירך ודרשינן ולא שחת והיינו תבואה שלא הביאה שליש וא"כ י"ל דבקלי גם לרבנן צריך להיות מותר משום דמקשינן איסור אכילה לקצירה אך בלחם יש להסתפק לרבנן אי ילפינן גז"ש דלחם לחם לחיובא או מקשינן לקלי לפטורא וע"ז פשיט הירושלמי דמקשינן לקלי להיתר את"ד החכם הנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:58
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:58](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:58)

אמנם מה דיש לעי' בזה דהרי מבואר במנחות שם דר"ש ס"ל דאף לאחר שהביאה שליש מותר לקצור ואיסור קצירה הוא רק כשנגמרה לגמרי ועי' היטב כל הסוגי' שם יתבאר לך דגם לאדם מתיר ר"ש כ"ז שלא נגמרה וכן מבואר בתוס' ד"ה לאדם מי שמעת לי' וכן מבואר בר"ש וראב"ד בפירושם לתו"כ דל"ש כל זמן שלא נגמרה הקצירה מותרת וא"כ לפ"ז פשיטא דאין להקיש איסור אכילה לקצירה בזה ושוב יקשה מנ"ל דתבואה שלא הביאה שליש מותרת:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:59
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:59](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:59)

ועלה בדעתי דבאמת לר"ש יהי' אסור גם קודם שהביאה שליש ויהי' מתורץ הקושי' שהקשית לעיל מהא דקידושין דר"ש לא חשיב חומרא זו מה שיש בערלה יותר מחדש אך באמת ז"א דמבואר בפי' הראב"ד ז"ל להדיא דגם לר"ש אינו אסור באכילה אלא לאחר שהביאה שליש אבל קודם שהביאה שליש נראה דגם לדידי' מותר באכילה עיין היטב בפירוש הראב"ד בתו"כ שם ומלבד זה הרי לפ"מ דמבואר מסוגית הש"ס מנחות נראה דאי לאו דא"כ הו"ל ג' תנאי הא' דגם ר"י סובר דאף לאחר שהביא שליש מותר הקצירה לאדם וא"כ מבואר דקצירה יכול להיות מותר אף לאחר שהביא שליש אע"ג דבאכילה פשיטא דאסור וא"כ איך מדמין קצירה לאכילה ומלבד זה נלענ"ד ברור דכל החילוק בקצירה לאדם או לבהמה הוא רק מדרבנן דמדאורייתא הקצירה מותר לגמרי דא"נ דהוא דאורייתא אין להתיר לצורך בהמה כיון דלא מצאנו בשום מקום דרשה לחלק בין קצירה לצורך אדם או לצורך בהמה א"ו דמה"ת קצירה כל זמן שלא נגמרה מותרת ורק מדרבנן אסור ולכן לצורך בהמה מתיר ר"י אם התחיל קודם שהביאה שליש וא"כ לכאורה נסתרו כל דברי החכם הנ"ל בביאור ד' הירושלמי:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:60
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:60](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:60)

אמנם לאחר העיון נלענ"ד בזה דהנה באמת קשה איך אפ"ל דקצירה מותר קודם שנגמרה מטעם דלאו קציר הוא הרי מבואר בר"ה (דף י"ג) דאם העלה שליש ביד נכרי מקרי קציר נכרי וא"י להביא העומר ממנה מבואר דלאחר שהביאה שליש שוב הוא בכלל קציר וא"כ שוב הוי בכלל ראשית קצירכם ואמאי תהי' קצירה מותרת ועי' היטב בסוגי' דר"ה שם תראה דלאחר שליש הוא בכלל קציר וא"כ קשה מאוד אמאי מתירין קצירה לאחר שהביאה שליש:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:61
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:61](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:61)

לכן נראה דהוא מטעם אחר דהנה יל"ד במשנה דמנחות דמבואר דמכרמל דרשינן שיהי' רך ומלא ואעפ"כ מבואר במשנה דאם לא מצא לח מביא יבש מבואר דאינו אלא למצוה ואמאי אינו מבואר דאם לא מצא מלא היינו שנגמרה לגמרי יביא תבואה שלא נגמרה עוד לגמרי נראה מזה דתבואה שלא נגמרה עוד לגמרי הי' פסול להקרבת העומר ונראה הטעם מצד הקריבהו נא לפחתך והמצוה צריך שתהי' מהודרת לכן צריך ומעכב שיהי' רק מתבואה שנגמרה לגמרי וגדולה מזו דהרי מבית השלחין ומתבואה שבעמקים כיון דהי' מפסידין לא הי' מביא ומכ"ש מתבואה שלא נגמרה לגמרי בודאי הי' פסול להקרבת העומר:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:62
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:62](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:62)

ומעתה אומר אני שזה ודאי דלאחר שהביאה שליש שוב הוא בכלל קצירה כמבואר בסוגיא דר"ה הנ"ל ועי' בתוס' מנחות (דף ע"א ע"ב) ד"ה אלא אי אמרת מבואר לחד תירוצא דאין נפ"מ בין תבואה שהביאה שליש לנגמרה לגמרי לענין פאה והוא מטעמא דאמרן דלאחר שהביאה שליש ה"ה בכלל קציר אמנם לענין קצירה גבי חדש י"ל כיון דדרשינן ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר הרי חזינן דקצירה תלי' בהבאה א"כ תבואה שלא הביאה שליש כיון דאי אתה מביא ממנה גם הקצירה מותרת ואע"ג דגם השאר מינים אסורין בקצירה היינו משום דילפינן ראשית ראשית מחלה דאפי' המין שאינו מביא ממנו אסור לקצור לפני העומר אבל מה שאינו פסול מפאת אינו מינו רק מפני שאינו ראוי היום לעומר מחמת חסרון התבואה הוי כמו הך דבית השלחין ותבואה שבעמקים דמותר בקצירה ולכן תבואה שלא נגמרה לגמרי מותרת בקצירה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:63
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:63](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:63)

היוצא לנו מזה דאיכא שני סוגים בקצירה בחדש א' קודם שהביא שליש וזה מותר משום דקודם שהביא שליש ה"ה בכלל שחת ואינו בכלל קציר כלל כמו שממעט בתו"כ מקציר ולא שחת וב' הוא לאחר שהביא שליש קודם שנגמרה דבכלל קציר הוא רק דבקצירה מותר מצד דאינו בהבאה ומעתה א"ש דקודם שהביא שליש דאינו בכלל קצירה שפיר מקשינן אכילה לקצירה ומותר גם באכילה משא"כ לאחר שהביא שליש נהי דקצירה מותרת מטעם שאינו בהבאה מ"מ לא עדיף מהא דבית השלחין דבאכילה אסור מה"ת כנ"ל ברור ונכון בבירור השמיעה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:64
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:64](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:64)

ולענ"ד דברים אלו מרומזים בקצרה בד' הראב"ד בפירושו לתו"כ שכ' בזה"ל ר"ש אומר אף יקצור ויאכיל כו' קסבר כל לשחת לאו קצירה היא ופירוש לשחת כל תבואה שלא נגמרה וקוצרה נקראת שחת ואפי' קוצרה לאדם והכי מוכח במנחות (דף ע"א) מיהו הכא אינו רשאי לאכול ממנו אדם עד שיביאו עומר ואע"פ שאינו קציר מידי דהוי אבית השלחין ובין העמקים שאע"פ שמותר לקצור מהם לפני העומר אסור לאכלם דהא מ"מ לחם נינהו עכ"ל הזהב ונראה ביאור דה"ק כמו שאמרנו בטעמא דר"ש דס"ל דהכא לענין חדש כ"ז שלא נגמר הוי בכלל שחת מ"מ הכא היינו רק משום שאינו בהבאה וא"כ לא עדיף מבית השלחין כנ"ל ביאור ד' הראב"ד ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:65
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:65](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:65)

היוצא לנו מכ"ז שכתבנו שדעת רש"י ותוס' וראב"ד ז"ל דחדש אינו אסור אלא לאחר שהביא שליש ודמי בזה לחיוב תרומות ומעשרות שאינן אלא משעה שהביא שליש ומקורן של דברים מד' הירושלמי הנ"ל אמנם הג' בעל בית אפרים ז"ל הקשה ע"ז ג' קושיות ונבארם אחת לאחת:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:66
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:66](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:66)

והנה ראשית דה"ק להעיר מד' רש"י מנחות (דף ס"ט ע"ב) גבי איבעי' דר"ש ב"פ בשיבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה והוסיפה מהו בתר עיקר אזלינן ושרי' או בתר תוס' אזלינן ואינו מותר עד עומר הבא וכתב רש"י לפרש דלכן נקט תבואה שהביאה שליש דמקודם לכן לא מהני עומר למשרי' וא"כ מוכח מד' רש"י ז"ל דתבואה קודם שהביאה שליש ג"כ אסורה משום חדש אך דחה זה די"ל דמש"ה ל"מ עומר כיון דאינו צריך להעומר דבלא"ה מותר עיי"ש שמסופק בפי' רש"י ז"ל וכן ראיתי להג' בעל מנחת חינוך ז"ל שנבוך בפי' רש"י הנ"ל עי' במצוה ש"ג ובהשמטות שם מ"ש בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:67
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:67](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:67)

ולענ"ד נראה דמגוף הסוגי' מוכרע דתבואה קודם שהביאה שליש אינה אסורה משום חדש דהרי מבואר בגמ' (דף ע' ע"א) דשו"ט בגמ' דמנ"ל דעומר מתיר בהשרשה דילמא תבואה גמורה דוקא ות' מאביב מכלל דאיכא דלאו אביב ודחי ודילמא שהביאה שליש דוקא ות' מהחל חרמש בקמה וכו' ואח"כ מקשינן דילמא שחת ומסקנא דגמ' דילפינן מאשר תזרע דשתי הלחם ומקשינן א"כ אפי' כי לא השריש ות' מבשדה עיי"ש היטב כל הסוגיא:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:68
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:68](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:68)

ומעתה יש לעי' מנ"ל לר"ש בר פזי בפשיטות כ"כ דתבואה שלא הביאה שליש אם עקרה מהקרקע אין העומר מתירה דילמא דוקא הא דילפינן מאשר תזרע בעי בשדה דוקא שיהי' נשרש אבל מה שהוא שחת בזה נשמע מקמה כמבואר בסוגיא שם וא"כ דילמא העומר מתירו אפי' אם אינו במחובר בשעת העומר וכמו דפשיטא דבתבואה שהביאה שליש מתיר העומר אפי' אם נקצר קודם לעומר א"כ י"ל דה"ה שחת ודוקא אשר תזרע צריך השרשה בשעת העומר ואינו מבואר בשום מקום חילוק בזה בין תבואה שהביאה שליש ללא הביאה שליש א"ו דזה דבר פשוט כיון דקודם שהביאה שליש ה"ה מותר עוד באכילה ואינו בכלל חדש כלל א"כ פשיטא דל"ש בי' היתר העומר לכן ל"מ בי' עומר למשרי' אם זרע אח"כ עוד הפעם והוסיף כיון דהעיקר לא מפטר אלא שלא נתחייב עוד כלל א"כ עתה כשמוסיף להתגדל גם העיקר נתחייב ול"ש כאן כלל השאלה אי אזלינן בתר עיקר או תוספות:. עוד הקשה הגז"ל מהא דמבואר בכריתות (דף ה') אמר ר"י האוכל לחם קלי וכרמל לוקה שלש ומקשינן בגמ' והא הוי לאשב"כ ות' דקלי מיותר דלכתוב לחם וכרמל ונילף קלי מני' א"ו דאזהרות חלוקות הן והקשה הגז"ל א"נ דהפירוש בירושלמי לרבנן וילפינן לחם מקלי לפטור חדש מתבואה שלא הביאה שליש א"כ צריך לכתוב קלי ואינו מיותר כלל א"ו דשאלת הירושלמי הוא לר"א דס"ל דפטור מחלה וא"י ידי חובת מצה ולדידי' א"ש דצריך קלי למילף מני' חיובא אבל לרבנן ל"צ קלי כלל את"ד וזה ראי' נכונה לכאו' וקשי' גדולה לפירושינו בירושלמי ואין להשיב ע"ז הא גם לפירושו קשה כיון דחזינן דר"א אע"ג דפוטר לחם מחלה מ"מ כיון דכתיב אינו מקיש לחם ללחם אלא לקלי ואוסר אף מתבואה שלא הביאה שליש א"כ לרבנן ג"כ קשה הא אם לא יכתב קלי ויהי' כתיב ולחם וכרמל א"כ נקיש לחם לכרמל ויהי' פטור בחדש תבואה שלא נגמרה לגמרי כמו משמעות כרמל דהוא רך ומלא וא"כ צריך למכתב קלי באמצע שלא להקיש לחם לכרמל ולכן מקשינן ללחם האמור בחלה ובמצה וא"כ גם לרבנן קשה הא אצטריך למכתב קלי:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:69
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:69](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:69)

ונראה דכונת הגז"ל דהגמ' ע"כ ס"ל דכרמל אינו משמעותו רך ומלא כתנא דבי ר' ישמעאל במנחות דף ס"ו ע"ב) אלא כת"ק שם דאתי לאורי' רך ומל שיהי' נמלל ביד וראי' לזה דאל"כ אמאי לא דחינן בגמ' בהא דרוצה למילף לחם וקלי מכרמל דאם לא הי' כתיב לחם וקלי ה"א דדוקא שתבואה שנגמרה לגמרי אסור משום חדש אבל קודם לכן אינה אסורה משום חדש ולמה צריך הגמ' לומר דס"ד דנשתנה יהי' מותר שזה דבר חדש לומר כן אמאי לא ת' הגמ' כפשוטו דאי מכרמל הו"א שדוקא תבואה שנגמרה לגמרי אסורה משום חדש אלא ע"כ דהגמ' לא ס"ל השתא כלל דכרמל היינו רך ומלא למדרש דבעי דוקא תבואה גמורה וא"כ שפיר כתב הגז"ל דלרבנן ל"צ קלי כלל דאפי' אי הוי כתיב לחם וכרמל חייב בחדש על פחות משליש משום דילפינן לחם לחם מחלה אך כ"ז כתבנו לפלפולא ולביאור הסוגי':


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:70
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:70](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:70)

אמנם לקושטא דמילתא קושית הגז"ל לק"מ כיון דע"כ צ"ל דתיבת קלי אינו מורה על תבואה שהביאה שליש דוקא רק דהי' פשוט לירושלמי דבקלי כיון דלית בי' גז"ש מקשינן לקצירה דאינו אסור בפחות משליש ושוב מקשינן לחם לקלי וא"כ אפי' אם לא הי' כתיב קלי אלא כרמל לחודא ג"כ הוי אמרינן כן כיון דכרמל לית בי' גז"ש מקשינן לקצירה וא"כ שוב מקשינן לחם לכרמל וג"כ יהי' מותר פחות משליש ושוב ל"צ קלי כלל וז"ב לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:71
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:71](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:71)

והאחרון הכי נכבד הקשה הגז"ל מהא דמבואר בירושלמי חלה שם פ"ב מ"א ר' יונה בעי קומי ר' ירמי' בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מה שתהי' אסורה משום חדש וכו' מעתה אפי' חטין שבעלי' כן אני אומר לא אכלו ישראל מצה בליל פסח אמר ר יונה מן דנפקית תהית דלא אמרת לי' שני' הוא שעדל"ת וכו' מבואר מד' הירושלמי דאם היתה התבואה אסורה משום חדש לא הי' להם עצה לאכול מצה בליל פסח וקשה לרבנן דס"ל דתבואה פחותה משליש אינה אסורה משום חדש ומשום מצה יוצאין בה יד"ח א"כ הי' להם עצה לאכול מצה מתבואה שלא הביאה שליש וזו קושיא עצומה ולומר דנהי דרבנן ס"ל דתבואה שלא הביאה שליש אינה אסורה משום חדש משום דמקשינן לחם לקלי ה"ד אם אינו יוצא בה ידי מצה אבל אם יוצא בה ידי מצה אמרינן אחשבה וחייב עליו משום חדש ג"כ ז"א ושתי תשובות בדבר א' דאחשבה ל"ש אלא אם ה"א דלענין חדש אינו בכלל לחם אבל כיון דאמרינן דגם לענין חדש הוי בכלל לחם רק דבזה איכא גז"ש לפטור מקלי א"כ ל"ש לומר מגו דחשיב לחם לענין חדש כיון דאין הפטור מצד דאינו חשיב לחם וז"ב ומלבד זאת אף אם נדחוק כן מ"מ יקשה על התוס' קידושין שתי' לקושית הירושלמי מצד גזירה כזית ראשון אטו כזית שני ולדברינו הא בכזית שאינו של מצוה לא יהי' אסור כלל כיון דבאמת הוא מתבואה שלא הביאה שליש ובעצם אין כאן איסור חדש ויש הרבה לפלפל בזה ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:72
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:72](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:72)

אמנם העיקר נראה בקושית הגז"ל דלק"מ דהנה לעיל מני' איתא בירושלמי פלוגתת ר"א ור"ע בפירות חו"ל שהכניסו לא"י אי חייבות בחלה והקשה ר"ע על ר"א אין את מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהן חייבין בחלה ושאני גדולי פטור הן וקיבלה ר"א מני' אמר ר' יוסי תמהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל מני' תמן עד שלא נכנסו למפרע ירשו דאמר ר"ה בשם ר"ש בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא נתתי שכבר נתתי עכ"ל הירושלמי והנה ד' ר"י שאמר תמהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל מני' צ"ב דלכאו' הד' מיותרים והול"ל בקיצור תמהני איך מותיב ר"ע ומדקדוק לשון הירושלמי מבואר דהקשי' עיקר שהקשה לר"א ועל ר"א דקיבלה מני':


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:73
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:73](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:73)

אמנם האמת בזה כמו"ש האחרונים דעיקר כונת הירושלמי לר"א לשיטתו דס"ל במס' ב"ב (דף ק' ע"א) דהילוך הוי חזקה וה"ר ממה שאמר הקב"ה לא"א ע"ה קום התהלך בה לארכה ולרחבה עיי"ש מבואר דר"א ס"ל דא"י ניתנה לאאע"ה ועיי"ש דרבנן פליגי בזה אמנם ר"א ס"ל בהדי' כן וא"כ שפיר קשי' לר"א איך קיבלה מני' דר"ע דפירות א"י שגידלו קודם שבאו ישראל לא"י יהי' דינם כפירות חו"ל וזה נכון מאוד בפירושא דירושלמי:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:74
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:74](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:74)

ומעתה אומר אני שאיבעיית ר"י לר"י בשעה שנכנסו ישראל לא"י ומצאו קמה לחה מה שתהי' אסורה משום חדש ור"י השיב לו בפשיטות למה לא ולכאו' מה פשיטות הוא זה כיון דהשאלה הי' ע"כ למ"ד דחדש אינו נוהג בחו"ל וא"כ שפיר יש להסתפק בגידולי, א"י שגדלו קודם שבאו ישראל לארץ וע"כ דהתשובה ג"כ הי למה לא כיון דא"י מוחזקת מקודם וזה פשוט וברור למעי' בירושלמי וא"כ כל דברי הירושלמי סובב הולך אליבא דר"א ושפיר מקשה בירושלמי אי אכלו מצה בלילי פסח דא"ל דהי' להם עצה לאכול מתבואה שלא הביאה שליש ז"א דכל השו"ט אליבא דר"א ולדידי' גם במצה אין יוצאין יד"ח מתבואה שלא הביאה שליש וא"כ שפיר לא הי' להם עצה אלא ע"י עדל"ת ובאמת מוכרח כן דירושלמי אזיל אליבא דר"א דא"י מוחזקת דאל"כ בלא"ה קשה דמה בכך דחדש הי' אסור הא בשעת מלחמה גם קדלי דחזירי אשתרי להו כמו שהקשה באמת הטו"א ות' כנ"ל דא"י מוחזקת והוי שלל דידן ולא אשתרי וא"כ א"ש קושית הגא' ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:75
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:75](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:75)

הן אמת כי עדיין יש לעי' לפמ"ש התוס' ר"ה (דף י"ג) דנהי דא"י מוחזקת היא מ"מ יש לעכו"ם חלק במה שזרע אך הטו"א הסביר כיון דאמרינן אין ברירה הוי שלל דידן עיי"ש אמנם באמת מה בכך דאין ברירה לפ"מ דהסביר רש"י ז"ל בגיטין (דף מ"ז) דאם אמרינן א"ב כל חטה חצי' של חיובא וחצי' של פטורא א"כ הכ"נ כיון דבכל כזית הי' מעורב חלקו של נכרי וזה הוי שלל דידהו וא"כ שוב קשה נימא עדל"ת וא"ל כת' הירושלמי דאין עדל"ת שלאחר הדיבור כיון דאין כאן אלא איסור דח"ש דעל חלק הנכרי המעורב בו ל"צ לבא לידי דחוי' כיון דהוי שלל דידהו ויש לפלפל בזה הרבה. אמנם העיקר נראה לפמ"ש במק"ח ס' תס"ז סק"ד להעיר דמסוגי' דכריתות שזכרנו לעיל דצריך קרא דלחם דאל"ה ה"א לחם מקלי לא אתי' שכן נשתנה מבואר דבאיסור מהני שינוי לכן צריך קרא דלחם אך הקשה ע"ז דהרי מסוגי' דחולין (דף ק"כ) מבואר דהיכא דהשינוי הוא הדרך לעשות כן ל"צ קרא וא"כ למה צריך קרא דלחם ותי' דבאמת זה נלמד מלחם האמור גבי חדש לכל מקום היכי דהשינוי הוא כדרך כגון מחטין לחם וכיו"ב אינו מותר מצד שינוי אתד"ק והנה לפ"ד המק"ח ז"ל נראה דלפי האמת האוכל לחם של חדש עובר בשני לאווין מצד לחם ומצד קלי כיון דאמרינן דלחם להכי אתי' דאין שינוי מתיר את האיסור שהי' עליו קודם לכן א"כ ממילא איכא ב' איסורין מצד לחם האמור בו ומצד קלי שהי' עליו קודם לכן דאיסור זה לא פקע מני':


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:76
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:76](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:76)

ומעתה אומר אני אדרבה בזה מרווח דברי הירושלמי דבאמת קשה איך אפ"ל עדל"ת הא לא אתי עשה ועקר תרי לאוי והכא בלחם דחדש איכא ב' לאוי אמנם להנ"ל א"ש כיון דבאמת ליכא אלא ח"ש נהי דאיכא ב' לאוין מ"מ לא הוי אלא כלאו אחד דשיעור שלם ושפיר שייך בי' עדל"ת וע"ז שפיר תי' הירושלמי דאין עדל"ת שאין כתובה בצדה וא"ל הא הוי רק ח"ש ז"א הא איכא ב' לאווין והוי כמו לאו תחד בשיעור שלם וכנ"ל וא"ש ד' הירושלמי:


###### Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:77
[Keli Chemdah on Torah, Sh'lach 2:77](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Sh%27lach/r/2:77)

ובאמת לפ"ד המק"ח הנ"ל וכפ"מ שהוכחנו מדבריו דבלחם תמיד איכא איסור קלי יש להכריח כפירושינו בירושלמי דחלה שזכרנו לעיל מה שנסתפקו מה שחייבין על לחם שלו משום חדש דהכוונה לחכמים דס"ל דהוי לחם לענין מצה ופשיט לפטורא דליכא למימר להיפוך דהשאלה הוא אליבא דר"א ובקלי פשיטא דחייב והשאלה הוא על לחם ז"א כיון דא"נ דבקלי חייב עליו א"כ ממילא חייב על לחם ג"כ משום איסור קלי שהי' בו כיון דאמרינן דאיסור קלי שבו אינו נפקע בהיותו לחם הארכנו קצת בפלפול לברר הדברים בס"ד ועכ"פ נתברר לנו היטב שיטת רש"י ותוס' ז"ל וזה מה שרצוני לבאר בהך ענינא והי' זה שלום כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת בלו"נ: