## Keli Chemdah on Torah, Shmini

###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:1
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:1)

(ט'-ט"ו) ויקרב את קרבן העם ויקח וגו' ויחטאהו הראשון. עיין בספורנו שכתב בזה"ל שנשרף אע"פ שהיתה חטאת חיצונה עכ"ל. וזה להיפך מדברי הש"ס ורש"י ז"ל. ובאמת לפי טעם הרמב"ן ז"ל לעיל פסוק ב' שכתב בזה"ל ונראה כי בעבור היות טעם החטאת של אהרן כטעמו ביוה"כ שרף אותו כאשר ישרוף ביוה"כ עכ"ל. א"כ ה"ה לחטאת העם למה שכתב הרמב"ן ז"ל לעיל מיני' דגם שעיר העם הי' כשעיר החטאת של יוה"כ וא"כ דין אחד לשניהם. ועיין בתרגום יונתן בקרא דואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שורף שפירש דמ"ר שאל על שעיר העם שנשרף וכל פילפולם הי' על השעיר הזה. מבואר ג"כ מדעתו דהשעיר אשר לעם לא הי' מהנשרפין וכן ברמב"ן ז"ל עצמו לקמן נראה מבואר כדעת רש"י ז"ל דהשעיר אשר לעם לא הי' מהנשרפין וצ"ע ההבדל בין קרבנם לקרבן אהרן כיון דלדעת הרמב"ן ז"ל ענינם שוה וביוה"כ שניהם היו מהנשרפין:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:2
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:2)

ועל דרך רמז נראה דכוונת הרמב"ן ז"ל דהנה באמת הענין צריך מובן כיון דלא הי' לפנים כלום אמאי הי' צריך שריפה ונראה דבא לרמז דבכה"ג אין הנהגה טבעית כלל וגם בחוץ כבפנים דמי ולכן הי' צריך שריפה. ובאמת קודם חטא העגל דהיו כל ישראל במדרגה זו דממלכת כהנים וגוי קדוש לא היתה אצלם הנהגה טבעית כלל והיו לגמרי תחת השגחת השי"ת ולכן חטאו בזה שאמרו לעשות להם עגל אע"פ שכוונתם הי' ג"כ רק הנהגה בעוה"ז שהוא עפ"י הטבע צריך להיות ע"י ממוצע כמוש"כ המפורשים מ"מ חטאו בזה כי עיקר הבחירה של ישראל במ"ת להיותם לגמרי תחת השגחת השי"ת. אמנם לאחר חטא העגל שנבחר שבט לוי להיות כהנים ע"י וישראל המתקרבים להשם הוא רק ע"י הכהנים והמקדש לכן להורות זה שעיר שלהם לא הי' צריך שריפה אלא כהנים אוכלים ובעלים מתכפרין אמנם זהו דוקא בשעיר חטאת זה שלא נכנס לפנים אמנם ביוה"כ שאז כל ישראל עושין תשובה וחוזרין לשורש הראשון שהי' קודם חטא העגל ולכן מזין בפנים מדם השעיר שלהם ובפנימיות הכל אחד ולכן גם שעיר שלהם הי' טעון שריפה. ודו"ק היטב כי קצרנו וסמכנו על המבין ואם שגיתי ד' יכפר בעדי:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:3
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:3)

ובזה נסתר תי' הרא"מ ז"ל מה שתירץ על מ"ש רש"י ז"ל בקרא דקח לך עגל להודיעו שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה דקשה הא אין קטיגור נעשה סניגור. ותי' הרא"מ ז"ל כיון דאינו לפנים לית לן בה ולפמ"ש דבכה"ג במה שבא לכפרתו מחמת חטא העגל גם חוץ כפנים דמי ולכן הי' השעיר שלו נשרף אע"ג דהי' מחטאות החיצוניות וא"כ הדרה ק"ל על העגל איך בא לכפרתו על מעשה העגל הא א"ק נעשה סניגור ובלא זה קשה על המזרחי מהא דמבואר ברש"י ז"ל בפ' חקת בשם ר' משה הדרשן דלכן מעשה פרה הי' ע"י אלעזר ולא ע"י אהרן כיון דפרה היתה לכפרה על חטא העגל לא נעשית ע"י אהרן משום דא"ק נעשה סניגור הרי מבואר דאפי' בחוץ ממש כמו פרה אדומה שייך א"ק נעשה סניגור:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:4
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:4)

ובאמת לולא דברי המזרחי י"ל דהא דגמרא מחלק בין פנים לחוץ היינו רק לענין בגדי זהב שאינו עצם המכפר אלא המכשיר להתכפר ע"י הקרבנות בזה אמרינן דל"ש א"ק נע"ס אלא בפנים אבל בחוץ ל"ש בזה א"ק נע"ס אבל הדבר המתכפר עצמו אע"ג שהוא בחוץ כיון דלכפרה קאתי הוי כמו בפנים וכמו דאמרי' בגמרא על שופר כיון דלזכרון קאתי כבפנים דמי ה"ה דכל קרבן שבא לכפרה אע"ג דמעשיו בחוץ שייך א"ק נע"ס:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:5
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:5)

ועפי"ז יש להבין ד' המזרחי באותו הדיבור שכתב באמצע דבריו בזה"ל וא"ת תינח בפרים של חטאות החיצוניות שאין עבודתם בפנים אלא בחוץ דפרים של חטאות הפנימיות כגון פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור ופר יוה"כ שעבודתן בפנים מה איכא למימר. י"ל כיון דחטאות הפנימיות אין נכנסין מהם בפנים אלא מתן דמן בלבד אין בכך כלום מפני שכבר נשתנה מראיתן וכו', עכ"ל הצריך לעניננו. ולכאורה תמי' מאוד על רבינו המזרחי ז"ל דפשוט לי' דגם ההיכל הוי בענין זה כלפנים דאל"ה ל"ק מפר העלם דבר ש"צ ומפר כהן משיח דלא הי' מזה מדמן אלא בהיכל וע"כ דפשיטא לי' דגם היכל הוי כלפנים וא"כ מה"ת משום שנשתנה הא זה מספיק על הדם אבל לא יספיק למה שמפורש בתוה"ק פרשת ויקרא דכה"ג הי' מקריב שני פרים אלו וא"כ הי' הולך בבגדי זהב וקשה הא א"ק נע"ס וכן יקשה מקטורת דתמיד של שחר ובין הערבים דיוה"כ דהי' ע"י כה"ג בהיכל והי' נעשית בבגדי זהב ותמי' הא א"ק נע"ס וע"כ דהיכל כלחוץ דמי וא"כ מאי ק"ל מדם פרים הנשרפין וח"ו לומר על רבינו המזרחי ז"ל שיטעה בדבר פשוט כזה וע"כ דס"ל להמזרחי ז"ל דאע"ג דלענין בגדי זהב מבואר בש"ס דרק קדשי קדשים הוי בגדר לפנים אבל היכל כלחוץ דמי היינו דוקא בבגדים כיון דאינן עצם הקרבן מה שא"כ בקרבנות עצמן הבאין לכפר אם מקומן בהיכל הוי כלפנים. וז"ב ומוכרח בדעת הרא"מ ז"ל אך דס"ל בזה לחלק בין מה שמקריבין בהיכל ובין מה שמקריב בעזרה דבזה אף במקריב עצמו לא אמרינן בי' א"ק נע"ס:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:6
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:6)

שוב ראיתי לרבינו המזרחי ז"ל בפרשת תצוה כ"ט בקרא דפר אחד לכפר על מעשה העגל שהוא פר שכ' בזה"ל ותימא דהא בפרק ראוהו ב"ד וכו' אלא הכא מא"ל. ושמא י"ל דשאני הכא דעבודה מבחוץ היא ואני מעבודה דבפנים קאמרינן ובכה"ג משני בגמרא וכו' וה"נ מצינן לשנויי האי דבפרה אדומה שדרש ר"מ הדרשן ויקחו אליך פרה אדומה וכו' כך תבוא פרה ותכפר על העגל שאע"פ שא"ק נע"ס ה"מ בעבודות שלפנים אבל בעבודות שלחוץ לא עכ"ל. נראה מבואר מזה דרבינו המזרחי ז"ל ס"ל לחלק בין בגד"כ לדבר המקריב בעצמו דאל"כ מה זה שכתב ושמא י"ל בדבר המבואר כן בש"ס א"ו דס"ל דא"ר ממה דאמרינן בש"ס על בגד"כ שיהי' הדין כן במקריב עצמו ולכן כתב דזה מסברא די"ל דה"ה גם לענין מה שמקריב בחוץ דהיינו בעזרה, ומכ"ש בחוץ ממש דהיינו פרה אדומה ל"ש א"ק נע"ס:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:7
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:7)

אך אכתי יפלא על רבינו ז"ל אם הי' לפניו דברי ר"מ הדרשן ושם מבואר להדי' דאעפ"כ הי' המצוה ע"י אלעזר ולא ע"י אהרן משום דא"ק נע"ס א"כ מבואר דלענין זה גם בחוץ אמרינן א"ק נע"ס וא"כ הכא דהי' המצוה על אהרן להקריב פר ועגל הדרה ק"ל הא א"ק נע"ס לענין אהרן עכ"פ. שבתי וראיתי במזרחי פרשת חקת י"ט כ"ד שהרגיש בזה ועיי"ש שכתב דלכן בפרה היתה המצוה באלעזר ולא באהרן אע"ג דבחוץ ל"ש א"ק נע"ס מ"מ ז"ד בענין הקרבן אבל אהרן שהוא עצמו קטיגור וסניגור ל"ש בפנים ול"ש בחוץ א"ק נע"ס. ותמוה דלפי"ז הדרה קושי' לדוכתא הכא האיך הקריב אהרן פר ועגל שלו ושל העם. [ועיי"ש בגור ארי' מ"ש בזה. אמנם דברינו כאן לשיטת המזרחי שנראה שלא נחית לחילוק הרב ז"ל]:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:8
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:8)

ובאמת יש להקשות יותר דהנה בפרה נראה לכאורה דאע"ג דבאה לכפר על מעשה העגל ל"ש בזה א"ק נע"ס כיון דהוי שינוי כמבואר בב"ק (דף צ"ו ע"ב) דטלה ונעשה איל עגל ונעשה שור הוי בגדר שינוי ובאמת יש לבאר בזה ענין פלוגתת ר"א וחכמים בפ"ב דפרה מ"א דפרה המעוברת שפירש הרב בשם רבינו יצחק מסימפינט ז"ל דפלוגתת ר"א ורבנן אי מותר ליקח אותה כשהיא עגלה ולגדלה ולחכמים אפי' עגלה בשעת לקיחה ואח"כ הגדילה פסול ור"א מכשיר. וצריך להבין במה פליגי ולהנ"ל י"ל דחכמים ס"ל כיון דפרה לכפר על מעשה העגל אינה נלקחת אלא כשהיא פרה דבעודה עגלה פסולה משום א"ק נע"ס וכיון דחל עלי' שם פסול שוב נדחית מלהקרבה ואע"ג דבחוץ הוא כיון דחטאת קרי' רחמנא דינה כמו קדשים וכיון שבא לכפר על מעשה העגל צריך שלא תהי' עגל בשום פנים. אמנם ר"א לשיטתו דס"ל דפרה קדשי בדה"ב היא ומכשיר גם אתנן ומחיר ויוצא דופן ואינה בגדר קרבן כלל לכן ס"ל דנקחת עגלה ג"כ דל"ש בזה כלל א"ק נע"ס דאינה בגדר קרבן. ואפי' א"נ דר"א מכשיר גם אתנן ומחיר. ויוצא דופן מודה דפסול וס"ל ג"כ כחכמים דהוי כמו קדשים כיון דכתיב בי' חטאת הוא ועיין בר"ש שם משנה ג' דמסופק בזה מ"מ בלא"ה י"ל דר"א שמותי הוא וס"ל דשינוי אינו קונה א"כ ס"ל דשינוי אינו פועל כלום ולכן לדידי' אין נפ"מ לענין א"ק נע"ס בין עגל לפרה. יהי' איך שיהי' מבואר מזה דפרה אדומה שלא היתה נעשית ע"י אהרן אע"ג דהיתה נשתנה והיתה בחוץ מ"מ כיון דבאה לכפר על מעשה העגל אמרינן א"ק נע"ס לענין אהרן כיון שהי' מסייע לחטא העגל וא"כ הדר"ל קושית המזרחי ז"ל הכא אמאי הי' כשר הפר ועגל ע"י אהרן עצמו:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:9
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:9)

אמנם מה שנראה עיקר בזה כמו ששמעתי מפ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש מגור זצוקללה"ה בעהמ"ח ספר "שפת אמת" שאמר כיון דבתשובה מאהבה קיי"ל דזדונות נעשין כזכיות וליכא כאן קטיגור כלל ולכן הי' אהרן יכול להקריב פר ועגל והי' כפרה על חטא העגל כיון דהי' תשובה מאהבה והקטיגור בעצמו נהפך לסניגור ול"ש בזה א"ק נע"ס כלל. וכן פר ועגל של ישראל כיון דהי' זה עיקר הקרבן לכפרה על חטא העגל והי' בתשובה שלימה מאהבת השי"ת ומתוקן החטא לגמרי משא"כ פרה אדומה אף דמכפרת ג"כ על חטא העגל אבל עיקרה לא באה לכך רק לטהרת טמאים ולא הי' בזה ענין התשובה הצריכה ומוכרחת בקרבן שבא עיקרו לכפרה לכן שייך בה א"ק נע"ס ודפח"ח:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:10
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:10)

ואולי יש להעמיס זאת בכוונת הג"ח בפרשת חקת הנ"ל. וי"ל בזה דברי הרמב"ן ז"ל פרשת אמור בקרא דפרי עץ הדר שכתב בזה"ל ועל דרך האמת פרי עץ הדר הוא הפרי שבו רוב התאוה ובו חטא אדה"ר שנאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'. והנה החטא בו לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים עכ"ל. וראיתי לכבוד ידי"נ הרה"ג בס' ביכורי שלמה שיחי' סי' כ"ה או"ק קי"ב שהעיר בזה משום א"ק נע"ס וכיון דהי' החטא בפרי זה איך נוכל לרצות בו וכתב שזה כוונת הרמב"ן ז"ל במ"ש דהחטא הי' בו לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים וכיון דאינו מרצה אלא בצירוף שאר המינים ל"ש בזה א"ק נע"ס. ואין זה סברא כלל כיון דסוף כל סוף גם הוא מרצה ואיך מרצה הא א"ק נע"ס אמנם עפ"י הנ"ל י"ל כפמ"ש המפורשים דסוכות הוא תשובה מאהבה ול"ש בזה א"ק נע"ס כלל דאדרבה הקטיגור נהפך לסניגור וי"ל דזה כוונת הרמב"ן ז"ל במ"ש שאנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים לפי"מ דאיתא במדרש ענין צירוף ד' מינים שיתאחדו כל ישראל יחד שישראל נמשלו לד' מינים אל וכיון שנעשין אחד הרי ממילא הוי תשובה מאהבה ומגעת תשובתם עד כסא הכבוד ומתקן הקטיגור לגמרי ול"ש בזה א"ק נעשה סניגור. וז"נ בעזהשי"ת:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:11
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:11)

ובעיקר הענין דא"ק נע"ס ובפירוש הגמרא דר"ה הנ"ל דיש חילוק בין לפנים ולחוץ ושופר דהוי לזכרון כלפנים דמי שהדברים צריכין ביאור כתבנו בדרוש לשבת שובה שנת תרנ"ח עפי"ד הירושלמי סוכה פ' לולב הגזול ה"א דאיתא שם בזה"ל. תני ר"ח ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול א"ר לוי זה שהוא נוטל לולב גזול למה הוא דומה לאחד שכיבד את השלטון תמחוי אחד ונמצא שהוא שלו אמרו אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו עכ"ל. מבואר מדברי הירושלמי דלולב הגזול ביו"ט שני פסול מצד א"ק נעשה סניגור. וצ"ע המשל בזה. ונראה דכוונת הירושלמי דהענין א"ק נע"ס היינו כדוגמת סניגור וקטיגור שאם העבירה היא מתנגדת להמצוה למשל במצות לולב שאמרה תורה שנקח מד' מינים שבירך אותנו השי"ת בתבואת הארץ ונשבח בהפירות הללו על חסדי השי"ת שחנן אותנו בזה ואנחנו נבוא בפירות גזולין הרי הסניגור נהפך לקטיגור ועושה ממש ההיפך המכוון במצוה זו זה הוא בגדר א"ק נע"ס וכן לפי"ד המדרש שזכרנו לעיל דמצות ד' מינין מורין על אחדות ישראל שהכל מתאחדין ואוהבין זא"ז א"כ אם מביא ד' מינין גזולין הרי הם מורין להיפך שהרי הגוזל את חבירו אינו מתאחד עם חבירו לכן לולב הגזול פסול מטעם א"ק נע"ס ומובן היטב הירושלמי דלולב הגזול הר"ז דומה כמי שבא לכבד להמלך במתנה ונמצא שגזלו מהמלך הלא יגדל החימה ביותר דלא די שגזלת מהמלך עוד אתה בא לכבדו בזה ונמצא שהסניגור נהפך עוד לקטיגור:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:12
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:12)

ועפי"ז נראה דהא דאמרינן בגמ' ר"ה דהא דכה"ג אסור ליכנס בבגדי זהב לפני ולפנים מצד א"ק נע"ס אמנם בחוץ לית לן בה הכוונה הוא דלכן אסור לכה"ג לילך בבגדי זהב לפנים כיון דלפני ולפנים ביוה"כ הוא יחיד האמיתי והוא רוצה ליחד ישראל והקב"ה ולכן מבואר בירושלמי יומא דאפי' מלאך הי' אסור להיות בקדשי קדשים בשעה שכה"ג נכנס לפני ולפנים ולכן אסור ללבוש בגדי זהב דזה מעורר חטא העגל וזה ההיפך מעבודת פנים אבל עבודת חוץ דלא הי' לתכלית זה יכול הכה"ג לשמש בבגדי זהב כיון דאין מתנגד זל"ז ל"ש א"ק נע"ס ומקשינן בגמרא משופר ותרצינן כיון דלזכרון קאתי והיינו כיון דעיקר תק"ש הוא לעורר זכרון ישראל אצל השי"ת שנקבל עלינו עול מלכותו ואפס זולתו והוא מלכיות זכרונות ושופרות שעי"ד השופר מקבלים עלינו עול מלכותו ית' בלי שום אמצעי והיינו דוגמת כה"ג ביוה"כ בקדשי קדשים א"כ כלפנים דמי ולכן מה שיש בו איזה רמז שיוכל לעורר חטא העגל פסול בשופר אע"ג דהתקיעה הוא רק בקול מ"מ הכלי שתוקעין בו צריך שלא יהי' בו שום דבר המזכיר חטא העגל כיון דשופר לזכרון קאתי שאנחנו עם סגולתו שקבלנו עלינו יחוד השם יתברך. ובזה מובן דשופר הגזול כשר משום דאין גזל בקול ולא אמרי' בי' א"ק נע"ס כמו בלולב הגזול כיון דבשופר אין עבירת הגזל מתנגדת למצות השופר ל"ש בי' א"ק נע"ס ולפי"ז אין חילוק בין פנים לחוץ אלא עיקר ההבדל בענין א"ק נע"ס היינו אם יש ניגוד בהמצוה שרוצה לעשות עתה להעבירה שיכול להתעורר ע"י פעולה ההוא. ובזה נראה ענין הא דקיי"ל דכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו ובתוס' מסכת יבמות (דף ז') כתבו הטעם כיון שהרג בידיו ולכן אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:13
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 1:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/1:13)

ולפי"ז יש לעיין לפי"ד הפוסקים דנ"כ אינו מעכב אלא במקדש אבל במדינה ל"צ נ"כ ויכול לברך בלא נ"כ א"כ אכתי יקשה אמאי כהן שהרג את הנפש לא יברך ברכת כהנים. אמנם לדברינו י"ל כיון דנ"כ עיקרה לברכה ושתהי' שכינה שורה בישראל ושפכ"ד הוא היפך מזה שגורם קללה ומסלק שכינה מישראל א"כ הוי שני הפכים בנושא אחד ולזאת אע"ג דהוא בחוץ אמרינן א"ק נע"ס. ויש עוד להאריך בזה בכמה ענינים ועיין מש"כ בזה בפרשת אמור בענין לחה"פ ואכ"מ להאריך יותר: