## Keli Chemdah on Torah, Shmini

###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:1
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:1)

במסכת זבחים (דף ק"א ע"א) ת"ר כי כן צויתי וכו' ר"נ מתרץ להו הכי מדוע לא אכלתם וגו' אמר לו ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה דאי בקדשי דורות ק"ו ממעשר הקל מה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו בקדשי דורות לא כ"ש עיי"ש היטב כל הסוגי'. והנה לכאורה יפלא מאוד על לשון הסוגי' שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה דאי בקדשי דורות הא איכא ק"ו ממעשר הקל הא בקדשי שעה ג"כ איכא הק"ו הזה וע"כ דכוונתו היתה דילמא זה הי' הוראת שעה וא"כ י"ל דה"ה דהוראה לשעה הי' בקדשי דורות ג"כ ומלשון הגמ' נראה דהק"ו הוא רק על קדשי דורות אבל בקדשי שעה ליכא ק"ו:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:2
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:2)

ומה שנלענ"ד בזה דרך פילפול דהנה לכאורה יש לעיין בגוף הק"ו הא איכא למיפרך מה למעשר שני דיש זמן לאכלו אח"כ וגם הא יכול להיות נאכל ע"י אנשים אחרים משא"כ קדשים שמצוה בכהנים הזכרים דוקא ושלא יבואו לידי נותר ולא הי' עצה אחרת א"כ י"ל דעדל"ת ומ"ר ממעשר לקדשים. אמנם נראה בזה לפימש"כ הפוסקים להוכיח מהא דמבואר בש"ס גבי לחה"פ הגיעני כפול דמצות אכילת קדשים לכהנים אף בקדשי קדשים אין המצוה דוקא על הכהנים שיאכלו אלא דהקדשים יתאכלו ולכן ל"צ כזית לכל אחד דאין אכילתן מצוה מוכרחת וכשיתאכל מבין כולם נתקיים מצות אכילת קדשים א"כ נראה דבקדשים לדורות שפיר איכא ק"ו ממעשר הקל כיון דיוכל העשה להתקיים ע"י כהנים אחרים ולא יבוא לידי נותר אך היום גם על קדשי דורות לא הי' עצה כיון דלא הי' כהן אחר חוץ מהם והם היו אנונים. אך ע"ז י"ל עפמ"ש הרבינו ירוחם ז"ל דהא דקיי"ל דאפשר לקיים ב' אינו דוחה ל"ת אפי' אם עתה הוי בגדר א"א לקיים ב' מ"מ כיון דבעצם משכח"ל, אפשר לקיים ב' שוב לא אמרינן עשה, דוחה ל"ת:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:3
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:3)

ומעתה מובן היטב החילוק בין קדשי דורות לקדשי שעה דבקדשי דורות שפיר איכא ק"ו ממעשר הקל דא"ל הא שייך בהם עדל"ת ז"א כיון דאפשר לקיים שניהם שיתאכלו ע"י כהנים אחרים לא אמרינן עדל"ת ואע"ג דהשתא ליכא כהנים אחרים מ"מ העשה דאכילת קדשים בקדשים אלו שהם קדשי דורות לא ניתן לדחות באנינות כיון דמשכח"ל בהם אפשר לקיים ב' א"כ גם היום לא ניתנו לדחות וכדברי רבינו ירוחם הנ"ל משא"כ בקדשי שעה כיון דקדשים אלו לא יהיו עוד בשום פעם כי אם עתה נצטוו בקדשים אלו וקדשים אלו אם לא יאכלו אותם אהרן ובניו יתבטל מצות אכילת קדשים ויבואו לידי נותר א"כ ל"ש בזה ק"ו ממעשר הקל. וא"ל דמשכח"ל בהו אפשר לקיים שניהם לדורות ז"א דהא לדורות ל"ש מצוה זו כלל וא"כ במצוה זו לא משכחת לה אפשר לקיים ב' ושוב אמרינן עדל"ת וזה נכון דרך פילפול:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:4
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:4)

איברא דיש לדחות דמלבד דגוף דברי ר"י ז"ל צ"ע כנודע מלבד זאת הכא דבקדשים אלו אין שום מציאות שיתקיים אכילת קדשים אם לא יאכלו אותם אהרן ובניו אע"ג שהם קדשי דורות מ"מ לא הוי בגדר אפשר לקיים ב' כמובן. וגם גוף הסברא דאין המצוה על הכהנים שיאכלו לאו כללא די"ל דקרבנות שבאין לכפרה כחטאת דכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין צריך שיאכלו הכהנים כזית לקיים מצות אכילת קדשים והדברים עתיקין בספרי האחרונים. לכן נלענ"ד בזה דלכן לא אמרי' בזה עדל"ת כיון דבקדשים קיי"ל דבעינן למשחה ולגדולה ובאונן ליכא למשחה ולגדולה. וגדולה מזו כתב הסמ"ג מובא במל"מ בדרך מצותיך ח"ב דכל איסורו דאונן בקדשים הוא מה"ט דכתיב בי' למשחה ולגדולה עיי"ש. ואפי' א"נ דזה אינו עושה אלא שלא נקיים המצוה דאכילת קדשים אבל אינו נאסר משום זה וצריך אזהרה מיוחדת לאסור אונן באכילת קדשים. עכ"פ זה מבואר מסמ"ג דבאונן אינו מקיים המצוה של אכילת קדשים וא"כ ל"ש בזה עדל"ת ושפיר איכא ק"ו ממעשר הקל. ומעתה נראה דזה דוקא קדשי דורות דניתנו לכהנים למשחה ודרשינן בהו דצריך למשחה ולגדולה משא"כ קדשי שעה דהי' גזה"כ שיקריבו עתה קרבנות אלו דאינן כלל בגדר מתנות כהונה פשיטא דל"ש בזה למשחה לגדולה וכמו"ש התוס' זבחים (דף ע"ה) ד"ה בכור דמה דאינו בגדר מתנות כהונה ל"ש בהו למשחה לגדולה א"כ בקדשי שעה בוודאי דל"ש בהו למשחה לגדולה וא"כ בקדשי שעה ליכא ק"ו כיון דל"צ בהם למשחה הרי יש בהו מצות אכילת קדשים ושוב אמרינן עדל"ת וז"נ מאוד בישוב הסוגי':


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:5
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:5)

ואם כנים הדברים בפירוש הסוגיא יש לתרץ בזה מה דיש להעיר לשיטת רש"י ז"ל ביומא (דף י"ד ע"א) בד"ה איטרודי מי לא מיטרד שכ' ואנן למשחה לגדולה בעינן כדרך שהמלכים אוכלין ובתוס' ישנים תמהו ע"ז אטו מי שטבעה ספינתו בים ה"נ דלא מצי אכל קדשים ועיין בריטב"א יומא שם שהסביר דעת רש"י ז"ל בזה דס"ל דאין נפ"מ אם לענין המאכל או לאדם האוכל הכל בכלל שיהי' כדרך המלכים אוכלין. ולפי"ז מבואר מדברי רש"י ז"ל דבאונן מלבד הק"ו ממעשר הקל איכא איסור אכילה מצד דאינו למשחה לגדולה כנ"ל. וא"כ קשה טובא מה דקאמר מ"ר כי כן צויתי שאף באנינות יאכלוהו ופירש רש"י כי כן צויתי במנחה ועיין במזרחי שכתב דלכן פירש רש"י ז"ל הראי' ממנחה דוקא משום דמקדשים קלים אין ללמוד לקק"ד דחמירי לכן אמר מ"ר הלימוד ממנחה דג"כ היא קדשי קדשים ואעפי"כ הותרה באנינות ה"ה שעיר ר"ח דהי' להם לאכול באנינות וקשה לפמ"ש התוס' במסכת בכורות (דף כ"ז ע"א) ד"ה ואתי די"ל דהא דבעינן למשחה הוא רק בבשר אבל בפת ל"ש כלל ענין למשחה לגדולה וא"כ מ"ר ממנחות לבשר החטאת די"ל דוקא קק"ל אע"ג דהי' בשר ויש בהם למשחה מ"מ הותר להם משום דהוא קק"ל וכן מנחה אע"ג דהיא קק"ד הותר להם באנינות משום דאינו בכלל למשחה משא"כ בשעיר החטאת דאיכא תרווייהו דהוי קדשי קדשים וגם שייך בי' הך דלמשחה דילמא אסור להם באנינות (וביותר קשה לפמ"ש בנחלת יעקב מובא בש"ח דמרע"ה נצטווה רק במנחה כמו"ש רש"י ז"ל וקק"ל למד בעצמו ק"ו ממנחה עיי"ש בוודאי קשה טובא א"נ דבפת ליכא למשחה. אך באמת דברי הנח"י תמוהין בעיני דאם לא הי' נצטווה מרע"ה על קק"ל לא הי' לומד בעצמו ממנחה כיון דהתם לא הי' אוכלין אחרים הותר להם לאכול באנינות משא"כ קק"ל דהי' מותר לנשיהם ולבנותיהם והם לא היו אנונים א"כ מנ"ל דהותר להם באנינות ומלבד זאת פשטי המקראות מורין דמשה רע"ה נצטווה על הכל] והיא קושי' גדולה לשיטת התוס' הנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:6
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:6)

אמנם לפי"מ שביארנו דמרע"ה ע"כ לא נחית כלל לחילוק זה משום למשחה ולגדולה דאל"כ בלא"ה יש חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות דבקדשי שעה לא שייך למשחה כלל מצד דאינן מתנ"כ וא"כ שפיר למד משה רע"ה דין חטאת מדין מנחה ואהרן הכהן כשהשיב לו דיש לחלק בין קדשי שעה לקדשי דורות השיב לו באמת מצד למשחה לגדולה דיש בקדשי דורות מה שלא הי' בקדשי שעה כיון דלא נתנה לאהרן ולבניו לדורות אינה בכלל למשחה והבן:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:7
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:7)

איברא דבעיקר דברי רש"י ז"ל ביומא (דף י"ד ע"א) שכתב ואנן למשחה ולגדולה בעינן שהבינו התוס' ישנים והריטב"א ז"ל שכוונתו משום שהוא אונן וטרוד אינו מתקיים באכילת הקדשים למשחה ובעבור זה תמהו בתו"י ממי שטבעה ספינתו בים. ולענ"ד לולי שהייתי כדאי הייתי אומר שכוונת רש"י ז"ל הוא משום דליכא למיגזר ביוה"כ שיאכל כ"א כשיאכלנה חי דהרי אם ירצה לבשל הבשר בקדשים בוודאי יזכירו אותו שהוא יוה"כ ולא משכח"ל בשו"א אלא שיאכל את הקדשים כשהן חיין וע"כ צ"ל דהחשש הוא על שעיר הנעשה בחוץ דנאכל לערב והוא יאכלנה ביוה"כ חי וא"כ יפה כתב רש"י ז"ל דאסור משום דמבטל מצות אכילת קדשים דאינו נאכל אלא צלי בחרדל ואע"ג דמצינו דכשחל יוה"כ בע"ש היו הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי היינו משום שלא הי' עצה אחרת היו אוכלין אותו כך שלא יבוא לידי נותר אבל בכל יוה"כ שפיר איכא למיגזר שמא יאכל כשהוא חי ואנן בעינן למשחה ולגדולה:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:8
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:8)

ובזה א"ש ג"כ מה שקשה לכאורה על רש"י ז"ל שלא פירש כהת"י דהחשש משום אכילת יוה"כ. דרש"י ז"ל ס"ל דבשר חי הוי שלא כד"א ואינו אסור מה"ת ביוה"כ ולכן פי' רש"י ז"ל משום דהוא טרוד חיישינן שישכח ויאכלנו חי לקיים מצות אכילת קדשים ובאמת הוא אסור משום למשחה ולגדולה וא"כ א"ר כלל מרש"י ז"ל דס"ל דיש איסור נוסף באונן מצד למשחה ולגדולה. וצ"ע בכ"ז כי יש מקום לדחות בלא"ה אע"ג דהי' רק קדשי שעה כיון דמפורש בתורה על המנחה והשלמים כי חקך וחק בניך הוא נראה דזה הי' בכלל מתנות כהונה של דורות וא"כ הוי בכלל למשחה ולגדולה. ויש בזה פנים לכאן ולכאן:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:9
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:9)

וי"ל בזה דעת התרגום יונתן שיש לו שיטה חדשה בזה דבאמת נשרפו שלשתן והא דדרש משה הי' על שעיר העם מפני מה נשרף דעל שעיר ר"ח הי' מרע"ה ידע דאינו נאכל באנינות משום שהוא קדשי דורות אין ללמוד מקדשי שעה רק על שעיר החטאת אשר לעם דרש דרש משה והשיב לו אהרן דאע"ג דהם קדשי שעה מ"מ א"ר ממנחה ושלמים לחטאת וצריך ביאור למה כיון דגם מנחה היא קדשי קדשים. ולהנ"ל י"ל דכוונת התרגום הוא כמושכ"ל דאהרן השיב לו די"ל דחטאת שאני דיש לו שתי חומרות דהוי קדק"ד והוי בשר דיש בו למשחה ולגדולה משא"כ שלמים הוי קק"ל ומנחה הוי פת ואינו בכלל למשחה ולגדולה לכן הי' מותר להם באנינות משא"כ חטאת דשייך בהו למשחה ולגדולה אינו מותר באנינות. וי"ל דבזה באמת טעה מרע"ה דהי' ס"ל כיון דהי' רק קדשי שעה אינו בגדר למשחה כיון דאינו מתנות כהונה ועיין היטב בכ"ז שכתבנו כי הדבר נכון לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:10
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:10)

ודע שראיתי בענין זה דבר פלא ברבותינו בעלי התוס' על התורה בקרא דואת שעיר החטאת שכתבו בזה"ל. וי"א מפני טומאה נשרפה ותימה כיון דשעיר של ר"ח הי'. הי' לו ליקרב בטומאה דכל קרבנות ציבור קריבין בטומאה דכתיב במועדו ודרשינן אף בטומאה וצ"ע עכ"ל ואינו מובן כלל. והלא נראה מבואר דלא נשרף חלק הנקרב לגבוה אלא חלק הנאכל לכהנים והחלב והאימורין אה"נ דהקטירו לגבוה כדין כל ק"צ וא"כ מה זה שקשי' להו שהי' לו ליקרב בטומאה ומה ענין הקרבה אצל אכילה. ואדרבה הרי קיי"ל כל קרבן הקרב בטומאה א"נ בטומאה ושפיר נשרף:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:11
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 5:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/5:11)

ודרך פילפול י"ל דכוונתם עפמ"ש המפורשים דהך מ"ד דס"ל מפני הטומאה נשרפה היינו משום דקשי' להו דאי משום אנינות נשרפה הי' צריך להיות עיבור צורה כיון דאין פסולו בעצם הקרבן אלא מפני שאין לו אוכלין צריך ע"צ. ועיין בזי"ר לרבינו המג"א ז"ל בזה. ומעתה י"ל דקושית התוס' הוא דאפי' למ"ד מפני טומאה נשרפה ג"כ קשה כנ"ל דהנה באמת יש להקשות כיון דקיי"ל א"א חע"א איך חל איסור טומאה על איסור אנינות כיון דהי' שעיר החטאת שאינו נאכל אלא לאהרן ובניו והם היו אנונים וא"כ איך חל איסור טומאה אך י"ל דטומאה הוי מוסיף לגבוה ושפיר חל איסור טומאה אך כיון דהי' ק"צ והי' לו ליקרב בטומאה אפי' אם הי' נטמא קודם שנטלו ממנו האימורין להקטירן א"כ שוב אינו מוסיף כלל ושוב אינו חל איסור טומאה על איסור אנינות וא"כ אינו באיסור אכילה משום טומאה וכיון דאינו אסור באכילה משום טומאה ה"ה דאינו חייב שריפה משום טומאה דחיוב שריפה מקושר באיסור אכילה שבו וא"כ גם למ"ד מצד טומאה יהי' צריך ע"צ ואפי' א"נ דאנינות לילה לאו דאורייתא י"ל דהתוס' ס"ל דמוסיף זמן לא הוי בגדר מוסיף וכיון שכן ליכא עתה איסור טומאה על הבשר ול"ש בי' שריפה כנ"ל לחומר הנושא. ומי שדעתו רחבה יותר: