## Keli Chemdah on Torah, Shmini

###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 8:1
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 8:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/8:1)

(שם ט') את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת וגו'. וברש"י ז"ל סנפירים אלו השט בהם. קשקשת אלו הקבועים בו. וכתב ע"ז הרמב"ן ז"ל אבל לא תבין מלשונם שהן קבועין בגופן ממש ודבוקים בעור הדג. אבל קראום קבועים שאין נדין ממנו ולא מזדעזעין בו כסנפיר. והם הקליפין העגולים שגדלם דומה לצפורן שהם נפשטין מעור הדג ביד או בסכין אבל כל שהוא קבוע ודבוק בעור הדג ואין נעדר מן העור כלל אינו קשקשת ובעליו אסור הוא עכ"ל. וכוונת רבינו ז"ל כמו"ש בסודה"ק דענין הקשקשת הוא לפי ששוכנים לעולם בעליון המים ובצלוליהן ויקבלו גידול באויר הנכנס שם ולכן יש בהם קצת חום דוחה מהם שפעת הליחות כאשר יעשה הצמר והשער וגם הצפרנים באדם ובבהמה וכו' א"כ צריך שיהי' נפרד מהגוף כמו צמר ושער וצפרנים שזה מורה שיש בו חום אשר הוא דוחה את הליחות משא"כ כשקשקשים דבוקים לגמרי בגוף והם אחת עם הגוף הרי נראה שהוא מין טמא. ובתשו' נוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' כ"ח כתב לתמוה על הרמב"ן ז"ל מסברא ומגמ'. מסברא כיון דאמרינן קשקשין הקבועין בו מנ"ל לרבינו ז"ל להמציא שצריך שיהי' נקלפין ביד או בכלי. ומגמרא במס' ע"ז (דף ל"ט ע"א) רב אשי איקלע לטמדוריא אייתי לקמי' האי נונא דהוי דמי לצליפתא נקטי' להדי יומא חזי דהוי בי' צמחי ושרי'. וברש"י ז"ל צמחי קשקשים דקים ולדעת הרמב"ן ז"ל הי' לו לנסות אם הקשקשין נקלפים דאם אינן נקלפין מה בכך שיש בהם קשקשין. והנה מה שהקשה מסברא כבר כתבנו שסברת הרמב"ן ז"ל דצריך שיהי' כמו צפרנים שהם מותרות ונדחין מהגוף שזה מורה על סימן טהרה ועיין בתשו' הר המור להגאון מוהר"מ בנעט ז"ל סי' י"ב שהאריך להסביר דברי הרמב"ן ז"ל שס"ל דהם ממש כמו צפרנים ושערות שבמקום אחד יש להם אחיזה חזקה בגוף ויש להם בית מושב בגוף הדג ומצד פנימי שלהן אינן דבוקין אמנם מה שהקשה מגמרא לכאורה היא קושי' גדולה וכ"כ בזה הב"ח ז"ל ביו"ד סי' פ"ג וכתב לתרץ מה"ט השמטת הפוסקים דינא דר"א דחזי להדי יומא משום דאין זה בדיקה מעלי' דיש לחוש דילמא אינן נקלפין ור"א נמי לא התירו קודם בדיקה אי נקלף ביד או בכלי עיי"ש אך הדבר צ"ע דא"כ עיקר חסר מן הספר והרי מגמרא נראה דמשום זה בלבד שראה בו קשקשים התיר את הדג וכבר העירו בזה האחרונים והנה בחדושינו שם כתבנו עפ"ד המג"א סי' תס"ז סק"ד דאע"ג דקיי"ל דאפי' במקום רובא וחזקה כל היכא דאיכא לברורי מבררינן היינו דוקא אם הי' פעם אחת חזקה להיפך אבל אם לא הי' מעולם חזקה להיפך ל"צ לברר אף באפשר לברורי ועיין בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סוס"ד שכתב לתרץ בזה דעת הר"מ ז"ל א"כ נראה דמכ"ש ברוב היכא דאינו נגד שום חזקה ג"כ ל"צ לברר אפי' אם איכא לברורי א"כ י"ל דלכן ר"א סמך א"ע על הקשקשין משום דרובא דגים שיש עליהם קשקשין נקלפין ובכה"ג אפי' באיכא לברורי א"צ לברר וא"ד לרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דבא לסלק חזקת איסור דבהמה וכן בבדיקת חמץ צריך לברר משא"כ הכא י"ל דא"צ לברר:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 8:2
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 8:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/8:2)

ועוד י"ל בזה עפמ"ש במק"א די"ל דהא דקיי"ל דברוב כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ה"ד אם יכול לברר שיהי' אסור מצד ודאי אבל אם לא נוכל להתברר בשו"א שיהי' אסור כ"א מצד רוב וכיון דעתה איכא רוב להתיר א"צ לברר כיון דבלא"ה לא נוכל לברר יותר לאיסור מרוב וא"כ י"ל דה"ה הכא כיון דע"פ רוב הקשקשין נקלפין נהי דיש מיעוט שדבוקין בעור הדג מ"מ נראה דהכא בהאי דג דחזי ר"א כיון דהוא לא לקחו מהמים יש להסתפק דילמא הי' לו עוד קשקשים ונשורו בעלותו מן המים דג"כ הוי דג טהור וא"כ לא נוכל לאסור אלא מצד רוב ושוב ל"צ לברר כלל. אך זה רק לפילפולא אמנם לקושטא דמילתא ז"א כמובן. אמנם בעיקר הקושי' נראה לענ"ד דמכאן מוכח כמו"ש הגאון מוהר"מ בנעט ז"ל בפירוש הרמב"ן ז"ל דקשקשים היינו שצד פנים אינן דבוקין ובצדם החיצוני הן דבוקין ויש להם בית מושב ואם דבוקין הן מכל צד בעור הדג זה אינו בגדר קשקשים וזה יראה לעין ג"כ כמו שנראה בחוש וא"כ א"ש בזה פירוש הגמרא דחזי להדי יומא שיש להם קשקשין והיינו שלא היו דבוקין בצד הפנימי שלהן דזה הוי בגדר קשקשים ועפי"ז י"ל ג"כ טעם השמטת הפוסקים דינא דר"א יען דבדיקה זו אינה מסורה לכל אדם להבחין ע"י ראית העין לחודא אם דבוקין הם מכל צד או לא נצרך בדיקה בפועל לראות אם נקלפין כנלענ"ד בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 8:3
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 8:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/8:3)

ואיידי דאיירי בענין זה ארשום בזה מה שהעירני כבוד ידי"נ הרב הגדול מוהר"מ נ"י מפ"ק במה שנוהגין כל העולם להסיר הקשקשים ביו"ט מהדגים כשעודנו בחיים ולכאורה כיון דקבועי בהדגים והוי כמו שערות וצפרנים א"כ יש בהם חיוב משום עוקר דבר מגידולו וא"כ יהי' תלי' בפלוגתת הרמב"ן ושאר פוסקים בענין מריטת הנוצות במקום שחיטה בעופות אי מותר מחיים כיון דלאחר שחיטה מותר משום או"נ אם מותר למרוט מחיים וא"כ ה"ה הכא כיון דאפשר לאחר מיתת הדג יהי' אסור מחיים. ותמה על שלא דברו מזה הפוסקים. והנה בפשיטות י"ל עפמ"ש הרא"ש ז"ל בבכורות שם להסביר הדבר דאינו דומה מחיים ללאחר שחיטה דלאחר שחיטה כיון דכבר הותרה לאכול וא"א לאוכלה בלא תלישת נוצה מותר לתלוש כמו דמותר לצלותה ולבשלה משא"כ קודם שחיטה הוי כמכשירי או"נ שאפשר לעשותה מאתמול עכ"ל נראה מבואר כיון דאסורה קודם שחיטה אינה בגדר או"נ א"כ זהו דוקא בע"ח שטעונים שחיטה אבל דגים דאין טעונים שחיטה הוי גם מחיים בכלל אוכל וא"כ אין נפ"מ בין מחיים לאח"מ ואין להקשות ע"ז מחולין (דף ע"ה ע"א) פלוגתת ב"ש וב"ה ור"ע בדגים מאימתי מקבלין טו"א ועי"ש במאי דפליגי רש"י ותוס' בענין דאמרינן בגמ' (דף מ"ב) דג מקרטע וא"כ נראה קצת דדגים כשהם חיים לא הוי כלל אוכל אך באמת נראה דאינו ענין זל"ז דאע"ג דלענין טו"א אינו בכלל אוכל כל זמן שהוא חי ושלם היינו משום דכמות שהוא עתה שלם א"ר לאכילה משום בל תשקצו כמבואר בש"ע יו"ד סי' י"ג ולכן ס"ל לב"ה שאינם מקבלים טומאה אלא משימותו אמנם לענין עוקר דבר מגידולו שפיר אמרינן כיון דיכול לחתוך עתה כמות שהוא חי ולאכלו הוי בכלל אוכל וז"פ:


###### Keli Chemdah on Torah, Shmini 8:4
[Keli Chemdah on Torah, Shmini 8:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shmini/r/8:4)

אמנם בלאו כ"ז נלענ"ד עיקר דבדגים מיד שנקחו מהמים פסקו גידולי' ושוב הו"ל כתולש מן המתה לא מיבעי' לפ"ד הירושלמי בצד כוורא חייב משום קוצר משום שמבדילו מחיותו בוודאי כן הוא אך אפי' לפי גמרא דילן דלא מחייב בשולה דגים אלא כשיבש בין סנפיריו היינו משום דש"ס דילן מחייבין אותו משום נ"נ אין החיוב קודם אלא לכשימות אבל מ"מ כיון דהחיוב על הצידה משום נ"נ ע"כ דבזה פסקו גידוליו ומת מעט מעט עכ"פ כיון דפסק כח הצמיחה והגידול מהסנפיר וקשקשת הוי כמו תולש מהמתה. וראי' ברורה לזה דהרי בבהמה קיי"ל דאסור לאכול ממנה בעודה מפרכסת עד שת"נ משום ל"ת על הדם ולדעת הר"מ ז"ל הוא איסור תורה אמנם בדגים מבואר ברמ"א ז"ל דליכא שום איסור לחתוך ממנו ולאכלו כמות שהוא חי וכבר הרגיש בזה בתבואת שור שם וע"כ דדג לאחר שניצוד מהמים חיותו פחות מבהמה ועוף המפרכסין לאחר שחיטה וכ"כ התב"ש שם וא"כ נראה פשוט דמותר להסיר הסנפיר והקשקשת מדגים חיים והוי כ"ש מעופות דמותרין למרוט הנוצות מהם מיד לאחר שחיטה אפי' אם מפרכסת עדיין ולא מצאנו בשום מקום שיהי' אסור למרוט הנוצות עד שתמות העוף לגמרי ופוק חזי מה עמא דבר וא"כ כ"ש בדגים דחיותן אינו כ"כ כמו בעוף לאחר שחיטה דודאי מותר להסיר הסנפיר והקשקשת אפי' בעודם חיים ויש עוד להאריך בזה ולברר הד' להלכה אך אכ"מ וכתבתי רק לעורר לב המעי'.