## Keli Chemdah on Torah, Shoftim

###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/2:1)

(כתובות דק"ה ע"א) ושוחד לא תקח מה ת"ל אם ללמוד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב. את החייב אמרה תורה ושוחד לא תקח לכאו' יש לעי' לפמ"ש הג' בנתה"מ ס"ט סק"א דלכן בשוחד צריך להחזיר אע"ג דהדיין עשה פעולתו שנתן עבור זה ממון היינו משום דגלי' קרא דשוחד לא תקח ואמרי' אעל"מ עי"ש שכ' מטעם זה דבשוכר עדי שקר א"צ להחזיר לו שכרם כיון דעשו פעולתן וא"כ מנא ידעינן דאיכא איסור בשוחד אפי' לזכות את הזכאי דילמא אתי קרא דיש איסור בלקיחה להטות משפט כדי שנימא אעל"מ, ונראה דאי משום זה לגלות דחייב להחזירו הו"ל לרחמנא לכתוב אזהרה על הנותן דג"כ הוי ידעינן אעל"מ כיון דאסור לו ליתן ממילא אמרי' אעל"מ ומדכתבה רחמנא אזהרה על הדיין שלא יקח ע"כ דהוא אפי' לזכות הזכאי ולחייב את החייב ,אך לכאו' יש לעיין בזה דילמא לכן לא כתבה רחמנא על הניתן כדי שלא ילקה דמצד לפנ"ע לא לקי דהוי לאו שבכללות משא"כ מצד אזהרה ליתן שוחד הי' לוקה ונראה כיון דבפ' משפטים כ"כ רחמנא אזהרה על הדיין א"כ אפי' אי הי' אזהרה זו על הנותן ג"כ לא הי' לוקה כיון דכל אזהרות הנותן הוא מצד הדיין המקבל הוי ידעינן דלא לקי דאינו בדין שיהי' גרע הנותן מהמקבל דלא לקי משום שניתן להשבון וכמ"ש החנוך במצוה ש"ח כיו"ב לענין לאוי דרבית ודו"ק, אמנם יש להעיר בזה לפי דברי הג' בעל פני משה ז"ל בח' המובא במל"מ דאם יש ישראל אחר הנותן איסור שוב ל"ש לפנ"ע מה"ת דכיון דבלא"ה הי' נכשל א"ד לתרי עברא דנהרא א"כ י"ל דמה"ט כתבה רחמנא אזהרה רק על הדיין ולא על הנותן כדי שאם יראה הבע"ד שאם הוא לא יתן שוחד יקח הדיין שוחד מאחר ויטה דינו והי' מותר ליתן לו שוחד דליכא אי' לפנ"ע כיון דאם הוא לא יתן לו יתן לו הבע"ד שכנגדו וא"כ ליכא לפנ"ע משא"כ אם הי' כתב אזהרה על הנותן הי' אסור בכל אופן וכבר נאמר דבר זה בשם אשה חכמה אחת אך באמת ז"א דא"כ ממילא נשמע דהאיסור הוא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב דא"נ דאי' הוא רק להטות דין א"כ שוב הו"ל לכתוב האיסור על הנותן דא"ל דנפ"מ אם יראה שבע"ד יתן שוחד דממ"נ אם הוא יודיע שהאמת כדבריו ונותן להדיין שידין בצדק א"כ הרי מותר ליתן לו ואי שירא שחבירו יתן לדון אותו בצדק דזה באמת אסור משום לפנ"ע לכ"ע דכיון דאם יקח מחבירו הרי אינו עובר כלל א"ו מדכתבה תורה אזהרה רק על הדיין המקבל ע"כ דאיכא איסורא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב ולכן לא כתבה רחמנא על הנותן כדי שאם הדיין ירצה להטות משפט של לקיחת שוחד מחבירו יהי' גם הוא מותר ליתן לו שוחד לדון בצדק כיון דמצד לפנ"ע ליכא כיון דבלא"ה יהי' נכשל ע"י לקיחת שוחד מחבירו משא"כ א"נ דהאיסור רק להטות משפט הוי מצי לכתוב אזהרה גם על הנותן ודו"ק היטב כי נכון הוא על דרך פלפול:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/2:2)

ודע שראיתי דבר חדש בפייט אתה הנחלת ביום א' דשבועות דאיתא שם בזה"ל הזהרת שופטים בשוחד מרשע למות וצואת שוטרים לבל הכר פנים עכ"ל נראה דס"ל דקראי בפ' שופטים קאי על השוטרים דגם הם מוזהרים בלאוין אלו והסברא נותנת כן כיון דהשוטרים הם הכופין את הבע"ד לקיים פסק השופטים ואם הם יקחו שוחד מהבע"ד יוכלו ג"כ לקלקל את סדר המשפט לבל הוציאו לפועל באמרם שזה אין לו לשלם ויסלפו את סדר הבעלי חובות וכיו"ב ולכן גם הם מוזהרים באסורים אלו ובאמת ע"י השוטרים והשופטים ביחד מתקיים המשפט ואם אין שוטרים אין שופטים כמ"ש הספרי ועי' באוה"ח מ"ש בזה ועפ"ז מובן ד' הרשב"א ז"ל בת' שכ' טעם שאין מברכין על הדינים משום שמא לא יקבלו עליהם הבע"ד את הדין ונתקשו בזה הפוסקים הא כופין לקיים את הדין וגובין מנכסיו בע"כ אמנם להנ"ל א"ש באם לא יקבלו את הדין והי' צריך השוטרים לכופם וא"כ נגמר המצוה ע"י השופטים וא"כ אין להשופטים לברך על מצות דינים אך לפי"ז יש להעיר שאם ילכו השוטרים לעשות סודר לבע"ח ולגבות מנכסיו הם יברכו על מצות דינים כיון דהם בכלל השופטים וגומרים הם את מצות המשפט וי"ל בזה פירוש ד' הירושלמי ברכות ר"פ כיצד מברכין ר"י ור' חגי אזלין לגוי חניתא קפץ ר"ח ובירך א"ל ר"י יאות את עבדות שכל המצות טעונים ברכה דכתיב ואתנה לך את התורה והמצוה מה תורה טעונה ברכה אף מצות טעונה ברכה, ונבוכו כולם בפירש חנותא ועי' במהר"א פולדא שפירש חנותא מקום מושב הדיינים ובירך על מצות הדיינים ומזה תמוה על הרמב"ן והרשב"א ז"ל שאין לברך על הדינים אך באמת דבר זר לפרש חנותא מקום מושב הדיינים לכן נראה דהפירוש דר"י ור"ח אזלי לחנותא לסדר סודר בע"ח כמה שישלם לבעל חובו וקפץ ר"ח ובירך כיון דעתה גמרו את המצוה הרי צריך לברך והוי עובר לעשייתן וע"ז אמר ר"י דיאות עבדית דכשם שמברכין על התורה ה"ה דמברכין על המצוה וזה נכון עפ"י הנ"ל דהשוטרים הם בכלל דיינים ומוזהרים על כל איסורים בהכרת פנים ולקיחת שוחד ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ: