## Keli Chemdah on Torah, Shoftim

###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:1
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/3:1)

(י"ז פ"א) לא תזבח וגו' שור ושה אשר וג' מום, הנני להעתיק בזה מ"ש לחתני הרב כו' כו' מוה"ר יצחק יוסף שיחי' שהוא כעת אבד"ק פיענטשנאוו ושייך לסדר היום, וז"ל שם:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:2
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/3:2)

ראיתי דבריך בספרך ויען יוסף פ' בראשית אות ב' שכתבת לת' מה שקשה בסוגי' דפסחים דע"ג ע"א דמקשינן בגמ' על שחטו ונמצא בע"מ מה תיקן ותרצינן דתיקן בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו ותמו' אמאי לא מת' הגמ' משום תיקן להוציא מידי אבמהח"י וכתבת לתרץ עפ"מ שהעלה הצל"ח דבבע"מ אמרי' לא מהני כיון דאיכא לאו בזביחה ממילא אם עבר ושחט הוי שחיטתו נבילה ול"ש בזה תיקן להוציא מיד"נ וא"כ ממילא ל"ש גם תיקן להוציאו מידי אבמהח"י כיון דאם הוא נבילה הרי מפרכסת אסור לב"נ וא"כ ל"ה תיקן מיד וכמ"ש רע"א ז"ל בת' את"ד, והנה לכאו' לא אדע למה הוצרכת לזה אחרי שראית ד' הצל"ח שם שת' דל"ש בזה להוציא מיד"נ משום דא"נ דאם עלה ירד והוי בגדר בע"מ גמור שוב אמרי' ל"מ והוי נבילה ולמה לא ראית כל דה"ק שם שכ' דל"ש בזה תיקן להוציא מידי אבמהח"י לב"נ כיון דב"נ אסור בפסח וכיון דלא דרשינן בזה בו ולא בפסול גם על פסח פסול מוזהר ב"נ א"כ ליכא תיקן אתד"ק, אך באמת בחי' כתבתי שד' הצל"ח תמוהין מאד בזה ואין להם פתר שאפי' א"נ דגם בפסח פסול איכא הלאו דכל ב"נ לא יאכל בו מה שמפוקפק מאד בעיני דמסברא נראה דרק בפסח כשר שמצותו לאכול לישראל אסור לב"נ משא"כ בפסח פסול דל"ש בזה מצות אכילת פסח כלל אינו אסור לב"נ אך אפי' א"נ כהגאון ז"ל מ"מ ברור הדבר שז"ד בפסח פסול מחמת קדושתו כגון שוחטו שלא לשמן או שנטמא דהשחיטה כשירה וה"ה קודש והוי פסח פסול ובזה צריך קרא להתיר שבירת העצם משא"כ בשחיטת בע"מ א"נ בזה אעל"מ והוי נבילה וקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ברור הדבר דאינו בגדר פסח כלל ול"ש לקרותו פסח פסול, ומלבד זה הא שחטו ונמצא בע"מ היינו אפי' אם מומן קדם להקדישו ובפרט כיון דמיירי בשבת ומבואר בפסחים בר"פ א"ד דהא דלמחר מי שיש לו שה תוחב לו בצמרו דעשאו כהילל דהי' מקדישין בעזרה א"כ תמיד הוי בכלל קדם מומו להקדישו ובכה"ג לא חל עליו קדוה"ג דהוי כמקדיש עצים ואבנים א"כ ברור הד' דאין זה בכלל פסח כלל פשיטא דמותר לב"נ ותמהני על הצל"ח שלא הרגיש בזה, ולכן יפה כתבת שלפ"ד הצל"ח דהוה נבילה ממילא אינו בגדר תיקן להוציא מידי אבמהח"י לב"נ משום דאינו תיקן מיד:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:3
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/3:3)

אמנם לקושטא דמילתא יש לדחות דבריך דהתוס' לא כתבו דצריך תיקן מיד אלא משום דבשוחט בשבת הוי קלקולו יתר על תקונו דבחי' עומדת לג' דברים ומעתה ז"ד בבהמת חולין אבל בבהמת קדשים דהוא בע"מ כיון דאפי' לאחר פדיון אסור בגיזה ועבודה א"כ אינו בגדר קלקולו יתר על תקונו בשחיט' א"כ שוב ל"צ תיקן מיד ובח כתבנו עד"ז לתרץ דברי התו' חולין בסוגי' דרוב שהק' אמאי לא ילפינן דאזלי' בת"ר מכל קרבנות ציבור שקבוע להם זמן שדוחין את השבת ול"ח דילמא טריפה הם ומחלל שבת שלא לצורך והק' הג' בעל שערי שמחה ז"ל דמהתם א"ר כיון דא"נ דהוא טריפה דילמא הוא נבילה ג"כ כיון דלא אזלי בת"ר יש לחוש לנקיבת הוושט וכיו"ב וא"כ לא יהי' תיקן כלל כיון דיהי' נבילה וממילא לא יהי' תיקן איד אמנם להנ"ל א"ש דבבהמת קדשים דאינו עומד לשום דבר אלא להקריבו לגבוה אינו בגדר קלקולו יתר על תקונו ול"צ תיקן מיד ויש עוד להאריך בזה ולפלפל אלא שאני מוטרד מאד ולאהבתך כתבתי ראשי פרקים:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:4
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/3:4)

אמנם כ"ז אני אומר לפ"ד הצל"ח אמנם בעיקר דבריו ז"ל שרוצה לחדש דבבע"מ אמרי' אעל"מ אם כי לכאו' עלה בדעתי קצת ראי' מלשון הקרא בחקותי (כ"ז י"א) ואם כל בהמה טמאה וגו' וברש"י ז"ל בבעלת מום הכתוב מדבר שהוא טמאה להקרבה עי"ש וצ"ב לכאו' אמאי קרי לבע"מ טמאה להקרבה אמנם להנ"ל א"ש כיון דאם שחטו לשם קרבן הרי עובר בלאו דלא תזבח וא"כ אמרינן אעל"מ והוי נבילה ומטמא וקרי לה התוה"ק טמאה, אך באמת בתו"כ מרבינן מדכתיב טמאה מיירי כשהוקדשה כשהיא מתה עיי"ש נראה מזה דבלא"ה אינו מטמאה כששחטה אך לקושטא דמילתא תמהני מאד על הג' הצל"ח ז"ל שאשתמיט לי' גמ' ערוכה בזבחים דע"ז ע"ב וביומא דס"ד דר"א ס"ל דגלי' קרא דאע"ג דבע"מ אינו מרצה ה"ד שהוא בעין אבל אם הוא בתערובות מרצה ועי' בתוס' זבחים דע"ד ע"א דאפי' בתערובות חד בחד ובתוס' דע"ז וביומא דמ"ד דגם רבנן דמשנה מודים לר"א בזה דמה"ת מרצה בתערובות וא"כ מוכרח דלא אמרינן אעל"ה דאל"כ איך שייך לומר בנבילה דהוא מרצה בתערובות וברור הדבר בסגיות הש"ס דכולם מודים דבע"מ שחיטתו כשירה והוי קודש אלא דאינו מרצה ולכן ס"ל לר"א וחכמים דבמשנה וכן דעת רב דדוקא בעינא אינו מרצה אבל בתערובות מרצה שו"ר להגאון בעל מנ"ח ז"ל מצוה רפ"ט שכ' ג"כ כדברי הצל"ח ז"ל ופשיטא לי' ג"כ דאמרי' אעל"מ והוי נבילה אלא שמפקפק בזה כיון דאמרי' בגמ' דהמקדיש בע"מ והקריבו עובר משום ה' שמות א"כ מכיון דחזינן דחייב על הזריקה נראה דהשחיטה כשירה דאי הוי נבילה נראה פשוט דאין לחייב על הזריקה ובודאי אם מנבל בע"מ ואח"ז זורק א"ח משום זריקת בע"מ למזבח א"כ כיון דחייב על הזריקה מוכח דשחיטתו כשירה אך חזר ודחה זה עפ"י הירושלמי שמובא במל"מ פ"א מה' קרבן פסח דאיתא שם אע"ג דשוחט את הפסח על החמץ הפסח פסול מ"מ י"ל דחייב על הזריקה כיון דאינו פסול מחמת דבר אחר והוי כמו מחמץ אחר מחמץ דחייב ה"נ גבי פסח כיון דנפסל מחמת זה ששחט על החמץ ה"ה דחייב על הזריקה א"כ ה"נ א"ר מזה דחייב על הזריקה ונ"ל דהוי נבילה עכ"ל, ואני מתפלא מאד על הג' ז"ל דלדין זה דאפי' אם הקרבן נפסל ע"י שחיטה חייב גם על הזריקה בזה לא הי' צריך להביא ממרחק לחמו מד' הירושלמי לענין שוחט את הפסח עה"ח דהרי בבע"מ עצמו הוא כן דשוחט בע"מ פסול להקרבה ואעפ"כ חייב גם על הזריקה אע"ג דנפסל משחיטה ואילך ואין לומר דמבע"מ אינו ראי' כיון דשחיטתו לא גרים הפסול משא"כ בשוחט פסח עה"ח מ"מ הו"ל לה"ר משוחט בחוץ דנפסל הקרבן ואעפ"כ חייב על הזריקה והקטרה אמנם מה שהביא ראי' מזה דאפי' אם השחיטה הוי נבילה ג"כ חייב על הזריקה זה לא נמצא בשום מקום וברור הדבר דהיכי דאמרי' ל"מ ושחיטתו נבילה וקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת ונפקע הקדושה מהם לגמרי שוב אין לחייב על הזריקה וכמ"ש הג' ז"ל בעצמו וברור הדבר דאם הוי אמרי' בשוחט על החמץ אעל"מ ושחיטתו נבילה לא יתכן לחייב על הזריקה ובירושלמי לא נסתפק בזה אלא אם הפסח כשר או הפסח פסול אבל לא דנימא דשחיטתו פסולה והוי נבילה ואעפ"כ יתחייב על הזריקה משום זורק על החמץ שו"ר בת' נוב"י מה"ת חיו"ד ס"ט שבניו הגדולים ז"ל תפסו עליו מגמ' מפורשת בזבחים דס"ט מ"א אמר רבא אם הועילו לו ש"ח לחייבו כרת לא תועיל לו לטהרו מיד"נ הרי מבואר דרבא ס"ל דהז א"א לומר דהשחיטה ל"מ ויהי' מחייב משום ש"ח דא"נ דהוי נבילה הוי כנותר בחוץ דא"ח משום ש"ח וממילא ה"ה דשוחט בעל מום דאין אפשר לומר דל"מ מטעם זה וכן בשוחט את הפסח על החמץ דבכל הני אינו עובר כי אם בשוחט אבל בנותר אינו עובר אם כן לא שייך בזה אעל"מ כיון דאי נימא ל"מ ליכא לאו כלל ולא עבר אממרא דרחמנא והרי התורה אמרה דאיכא בזה לאו מלקות וכרת וע"כ דיש עלי' שם שחיטה ובזה נסתר מה שרוצה שם בנו הגר"ש ז"ל לומר דיש חילק בין ר"ש לרבנן ז"ל דלר"ש דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ואעפ"כ חייב משום כל אלו שוב י"ל דל"מ ועפ"ז רוצה לצדד בזכות אביו לקיים דבריו בד' הצל"ח הנ"ל דהסוגי' קאי אליבא דר"ש כמ"ש התוס' פסחים שם ד"ה לדברי האומר:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:5
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/3:5)

אמנם לדברנו ז"א דהרי ברור הדבר דגם לר"ש דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיט' מ"מ בנוחר או מעקר אינו חייב בכל אלו הן בש"ח והן בבע"מ והן בשוחט את הפסח עה"ח א"כ ל"ש בזה אעל"מ ויהי' השחיטה נבילה והסבר הדברים בדעת רבא נלע"ד אע"ג דרבא ס"ל בכ"מ דאמרי' ל"מ והא דלקי משום דעבר אממרא דרחמנא זה שייך רק היכא דאפשר לומר דהי' לו חלות ואח"כ נפקע או היכא דאיסור לא תלי' בהתכלית כי אם באמירה שלו כגון במקדים תרומה לבכורים דהאיסור הוא להפריש תרומה קודם לבכורים דבזה שפיר י"ל דאע"ג דל"מ מ"מ הוא עבר אממרא דרחמנא ולקי משום שהפריש זה מקודם משא"כ בשחיטת כל אלו כיון דהאיסור הוא השחיטה וא"נ דל"מ והוי נבילה הרי לא שחט כלל רק נחר וזה א"א לומר דהי' חל עליו שם שחיטה ואמרה תורה דל"מ השחיטה והוי נבילה מכאן ולהבא זה א"א דא"א לשחיטה שתעשה נבילה א"כ א"א לתפוס החבל בשני ראשין לומר דל"מ ולקי וא"כ ע"כ דמהני זה הוא סברת רבא בש"ח וממילא ידעינן בשוחט בע"מ לשם קרבן ובשוחט את הפסח עה"ח והג' מהר"ש לאנדא ז"ל שגה במ"ש שם דילפינן דבכל אלו אמרי' אע"מ משוחט פסח עה"ח דגלי קרא דהפסח כשר אלמא דבשחיטת איסור לא אמרי' לא מהני וז"א דהרי כל אלו אין דומין לפסח דהנך באמת נפסלו ע"י שחיטתן כמו ש"ח וכן חולין שנ"ב וכיו"ב והירושלמי ל"צ קרא דמהני השחיטה דזה מונח בגוף הלאו כיון דאמרה תורה לא תשחט הפסח עה"ח מוכרח דמהני השחיטה רק דהקרא גלי דהפסח אינו נפסל ובזה ל"ש לומר דילפינן כל הני מפסח דהא באמת לא דמו בזה לפסח וז"פ וברור:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:6
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/3:6)

ובאמת לענ"ד אחרי כל הטרחות שטרח מרנא הגאון בעל נוב"י זצללה"ה להעמיד דבריו בצל"ח שם שיהי' דבריו קיימין בישוב הסוגיות עפ"מ שהעלה דבשוחט בע"מ אמרי' אעל"מ והוי נבילה לענ"ד יש לעי' בזה דאפי' א"נ כן מ"מ הכא בשוחט ונמצא בע"מ ל"ש לומר אעל"מ לפ"מ דנראה מבואר ברמב"ם ז"ל ר"פ א' מאיסורי מזבח דדוקא אם שוחט בע"מ לשם קרבן עובר בלאו הא בלא"ה אינו עובר ועי' בזה במל"מ ובמנ"ח מה שכ' בזה וא"כ לפ"מ דפסק הרמב"ם ז"ל דעקירה בטעות ל"ש עקירה ושוחט פסח לשם קרבן אחר אם טועה וסובר שהוא קרבן אחר באמת הר"ז כשר לפסח ועולה לבעלים לשם חובה ודלא כהרמ"ע מפאני ז"ל בת' סי' ק"פ ועי' בזה בהסכמת הג' מלבוב זצ"ל בראש ס' או"ז וא"כ מבואר דמחשבה בטעות אינה מחשבה א"כ ה"נ בשחטו ונמצא בע"מ זה ששחטו לשם קרבן הוי מחשבה בטעות דאם הי' יודע שהוא בע"מ לא הי' שחטו לשם קרבן וכיון שכן הו"ל כאילו שחטו בפירוש שלא לשם קרבן ושוב אינו עובר כלל על הלאו דשחיטת בע"מ וממילא ל"ש בזה אעל"מ דבכה"ג ליכא איסורא כלל וז"ב לפ"ד הרמב"ם ז"ל דאינו עובר על הלאו כ"א בשחטו לשם קרבן:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:7
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/3:7)

ובאמת עלה בדעתי בל"ז דאפי' א"נ דבכל מקום אמרי' גם בשוגג אעל"מ משא"כ בבע"מ כיון דשורש איסור מקדיש ושוחט בע"מ מבואר בש"ס דהוא משום בזיון גבוה א"כ י"ל דז"ד היכא דמתכוין לבזות משא"כ אם אינו ידוע שהוא בע"מ אינו בגדר איסור כלל וא"ד לאיסור בשוגג איברא די"ל כיון דשורש איסור בע"מ מבואר בקרא דהוא משום הקריבהו נא לפחתך כמבואר בקרא דמלאכי וא"כ י"ל דזה עצמו שאינו בודק היטב הקרבן טרם שמקריבן לגבוה אם אינו נקי ממום הוא ג"כ בגדר זה דהרי אם ישלח דורן לפחת ושר בודאי יבדוק היטב היטב שיהי' נאה ומסודר ונקי ממו', אמנם מ"ש לדעת הרמב"ם דאם הוא בשוגג ליכא איסור משום דהוה כוונה בטעות זה נראה נכון בס"ד ובביאור הסוגי' דפסחים הנ"ל מה שלא תי' הגמ' בבע"מ משום דתיקן להוציא מידי אבמה"ח עי' מ"ש הפר"מ ז"ל ביו"ד בש"ד סו"ס ט"ו שכ' בזה"ל וכפה"נ דאם שחט ע"מ שימצא כשר א"כ אם נמצא טריפה אין כאן חיוב חטאת שהרי מלאכת מחשבת אסרה תורה משא"כ בשוחט לע"ז שמתכוין בכך וכדומה ומ"מ בעינן שם קצת תיקן ועי' פסחים דע"ג שוחט ונמצא טריפה וברמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שגגות ה"ו עכ"ל נראה שבא לת' הקושי' הנ"ל דלכן תרצינן בגמ' דתיקן דאם עלה לא ירד דאל"כ אינו בגדר מלאכת מחשבת כיון דכוונתו הי' שיהי' פסח כשר אך לפ"ז ק' שוחט ונמצא טריפה אמאי הוי זה תיקן מה שמוציא מיד"נ וע"ז ציין ד' הרמב"ם ז"ל בפ"ב משגגות דמבואר בדבריו דחייב משום דמום וטריפה גלוי הי' לו לבדוק ואח"כ לשחוט ומדשחטו בלא בדיקה בודאי היתה כוונתו לשחיטה בעלמא אפי' אם הי' טריפה ולכן חייב משום תיקן להוציא מיד"נ אך לפ"ז דבע"מ ג"כ צריך להיות תיקן משום זה וצ"ע, ואולי י"ל בכוונת הפר"מ דבלא בדק ממומין י"ל דקסבר דאפי' בע"מ כשר וא"כ א"ר ששחטו שיהי' פסול ולכן צ"ל דהוי תיקן משום אם עלה לא ירד משא"כ בלא בדק מטריפות ע"כ דרצה לשחטו אפי' אם יהי' איסור באכילה דהרי זאת יודעין כל העולם דטריפה אסור באכילה ולכן מהני תיקן להוציא מיד"נ, ועי' בת' משיב כהלכה חו"מ סי"ב שהעיר ג"כ בזה וכנראה שלא ראה ד' הפר"מ הנ"ל ועי"ש שהעיר ג"כ מעוף הנדרס דאמאי יהי' אסור לשחטו ביו"ט הא אם טריפה הוא לא יתקיים מחשבתו ועי' בפר"מ הנ"ל שהעיר מצד אחר א"נ כהר"מ ז"ל דאין ב"נ נהרג על אבמה"ח של עוף א"כ ליכא תיקן כלל אמנם כ"כ בח' שנראה ראי' מוכרחת שהר"מ ז"ל מודה דאסור מה"ת לב"נ אבמה"ח של עוף אלא דאיני נהרג עליו ממ"ש בפ"א מה' שבת ה"ו בענין פ"ר שכ' בזה"ל כיצד הרי שצריך לראש עוף לצחק בו הקטן וחתך ראשו בשבת אע"פ כו' וק' הא בחתך ראש העוף ליכא תיקן כלל כיון דאינו דרך שחיטה הרי ליכא תיקן להוציא מיד"נ ואבמה"ח לב"נ ג"כ ל"ש בעוף לדעת הרמב"ם ז"ל א"ו דמודה הרמב"ם דאיכא איסור תורה לב"נ ותמהני שלא ראיתי מי שהעיר בזה, והנה בענינים הנ"ל יש הרבה להאריך ואכ"מ רק להשתעשע אתך כתבנו ראשי פרקים:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:8
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 3:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/3:8)

ומדי דברי בהאי ענינא אבאר בזה מה שהערותי בד' רש"י ז"ל עה"ת בפ' אמור כ"א י"ח כי כל איש אשר וגו' לא יקרב אינו דין שיקרב כמו הקריבהו נא לפחתך עכ"ל ותמו' לי שרש"י ז"ל למד כהן המקריב מבהמה הנקרבת ע"ג המזבח ומה דמיון זל"ז ומנא ידעינן דגם באדם דעיקר האדם הוא הדעת שבו יפסל ג"כ בע"מ מצד הקריבהו נא לפחתך ויש להעיר מד' הרמב"ם ז"ל דפוסל טריפות בבהמה להקרבה משום הקריבהו נא לפתחך אע"ג דכהן טריפה כשר להקרבה הרי דאין ללמוד אדם מבהמה לענין זה ואם כי יש לדחות לפמ"ש במק"א דעיקר הטעם דבטריפה איכא איסור דהקריבהו נא לפחתך הוא משום שאסורה באכילה וכמבואר מדקדוק לשון הר"מ ז"ל וא"כ באדם ל"ש זה ולכן אין ללמוד בזה אדם מבהמה משא"כ בע"מ דגם בבהמ' מותר להדיוט ופסול לגבוה מצד הקריבהו נא שוב י"ל דה"ה באדם אך ק' לומר כן מסברא לדמות אדם לבהמה בענין זה ואדרבה מבואר במדרש שדרכו של הקב"ה להשתמש בכלים שבורים וכבר נסתעי' מזה האחרונים לענין ש"צ בע"מ הכלל שלכאו' דברי רש"י ז"ל צע"ג לכן נראה ברור דרש"י ז"ל ס"ל דפירש הקרא כהזוה"ק דקאי על הכהן המקריב ולפ"ד הזוה"ק לא נאמר כלל קרא דהקריבהו נא לפחתך בבהמה רק דילפינן בהמה מאדם ועי' בהקדמה לס' שאלו שלו' ירושלים מ"ש בד' הזוה"ק הנ"ל ויש הרבה להעיר עד"ז ואכ"מ: