## Keli Chemdah on Torah, Shoftim

###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 4:1
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 4:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/4:1)

(י"ז ו') עפ"י שנים עדים או שלשה יומת המת, כתב הרמב"ן ז"ל וע"ד הפשוט אומר הגאון ר"ס שנים עדים או שלשה מקבלי עדות השנים ואין בכתוב קבלת עדות רק עדים אבל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו כי עדות ד"נ לא תקובל רק בפני עשרים ושלשה עכ"ל והנה מ"ש רס"ג ז"ל שהוא ע"ד הפשוט אשר לכאו' באמת צ"ע כמו שהק' הרמב"ן ז"ל הא בכתב לא כתוב קבלת עדות רק עדים ולענ"ד בכוונתו דהי' קשה לו על דקדוק לשון התוה"ק דכאן כתיב בקרא עפ"י שנים או שלשה עדים ולהלן (י"ט ט"ו) לא יקום ע"א באיש וגו' עפ"י שני עדים או עפ"י שלשה עדים וגו' כתיב גם שלשה עפ"י ומזה למד רס"ג ז"ל דהכא הכוונה על שלשה מקבלי עדים וקמ"ל קרא דאע"ג דד"נ בעי כ"ג סנהדרין מ"מ לקבלת עדות סגי' בג' מהסנהדרין והם יציעו הדברים לפני החברים שלהם ואין זה בגדר עמפ"ע כיון דשלשה יש עליהם תורת ב"ד ולכן בזה לא כתיב עפ"י כיון דיש עליהם תורת ב"ד ל"ש בזה לימוד שמפיהם ולא מפי כתבם דגם אם יציעו את הקבלת עדות שלהם בכתב לפני הסנהדרין סגי ויכולין לדון עפ"י הכתב כנ"ל ונכון בדעת רס"ג ז"ל, ובאמת פשטות לשון ר"י אמר רב במס' סנהדרין ד' טו"ב ע"ב כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע אין משיבין בה סנהדרין לפי פירוש רש"י ז"ל דקאי על שבעים לשון נראה מבואר כרס"ג ז"ל ועכ"פ אם יש בה ג' לדבר חשובה לכ"ע אע"ג דיתר הסנהדרין אינם מבינים בשבעים לשון וע"כ דזה אינו בכלל שומעין מפי המתורגמן כיון דשלשה יש עליהם תורת ב"ד הם מקבלין העדות ומציעין הדבר לפני יתר הסנהדרין ובתוס' מנחות דס"ה ע"א ד"ה ויודעים בשבעים לשון כתבו בזה"ל בסוף ד"מ משמע דסגי בשנים לדבר ואחד לשמוע ואמר רביעית אין למעלה הימנה וכולהו סנהדרי לאו כולן ממש ואין משיבין בסנהדרין לאו אכולהו קאי א"נ הת' לד"מ והכא לד"נ ולא סגי בכ"ג דלכמה דברים צריך סנהדרין גדולה כמו לזקן ממרא ולדין את השבט ועיר הנדחת דבעי שבעים ואחד עכ"ל מבואר מזה דפלוגתת רס"ג והרמב"ן ז"ל תלי' בשני תירוצי התוס' דלת' הא' מוכר' כרס"ג ז"ל דג' סגי לקבלת עדות אף במה שצריך ב"ד הגדול ובת' הב' נראה דס"ל דבמקום שצריך ב"ד הגדול צריך שיהי' כולם מקבלי עדות ואפי' סנהדרין של כ"ג וקבלו עדות ל"מ לכן צריך שיסברו כולם ע' לשון וזה מוכרח בדעת התוס', וראיתי להג' בעל מנחת חנוך ז"ל במצות עיה"נ שכ' לה"ר ברורה לדעת רס"ג ז"ל מהא דקי"ל בעיה"נ דצריך ב"ד הגדול והנה בש"ס ורמב"ם ז"ל מבואר דהסנהדרין שבעירם מקבלי העדות ואם נתברר שהודחו הרוב אז מעלין אותם לב"ד הגדול וגומרין שם דינם ודנין אותם בעיה"נ והנה ברור הדבר דעדים א"י לחזור ולהעיד בב"ד הגדול דאיל"ה אין כאן קבלת עדות כלל וע"כ דהקבלת עדות הוא בב"ד של כ"ג ואע"ג דלידון אותם בדיני עיה"נ צריך סנהדרי גדולה מ"מ קבלת עדות סגי בב"ד של כ"ג וה"ה דסגי בב"ד של ג' ומבואר כדברי רס"ג ז"ל את"ד ואשתמיט ממנו ד' התוס' שנראה מבואר מדבריהם דגם בדיני עיה"נ צריך שיעידו העדים בב"ד הגדול ומ"ש הגאון ז"ל דא"כ אינו כאן קבלת העדות כלל כיון דא"י לחזור ולהגיד לא ראה בזה ד' הירושלמי סנהדרין שאיבעיא להו בשוהנ"ס מה שיעידו העדים לחייבו כופר בב"ד של ג' ויעידו אח"כ לחייב את השור מיתה בב"ד של כ"ג נראה מירושלמי דיכולין לקבל עדותן עוד הפעם ובאמת האחרונים נתקשו בד' הירושלמי הא הוי עדות שאאילה"ז דאם יותזמו העדים הרי יהי' נפסלין למפרע משעה שיעידו לחייב את הבעלים כופר א"כ לא יהי' צריכין לשלם עבור השור א"כ עדותן לחייב את השור מיתה הוי עדות שאאילה"ז אך בעיה"נ ל"ק דבלא"ה הוי בגדר אאילה"ז בזה שמעידין שיהיה ממונם אבד כיון דחייבין מיתה על עדותן הרי יהי' פטורין מממון מטעם קלבד"מ וע"כ דל"צ בזה עדות שאילה"ז כיון דחייבין מיתה א"כ י"ל דיכולין להעיד עוד הפעם לפני ב"ד הגדול וכבר האריך הג' שם בעצמו דהוי עדות שאאילה"ז לענין ממון כיון דהם בעדותן לא ידעו דהודחו רובן רק ע"י הצירף נתודע לב"ד שהודחו רובן וא"כ יכולין לומר אנו לחייב רק מיתה באנו מצד ע"ז אבל לא לדונם כעיה"נ, הן אמת שיש מקום לומר דדוקא אם נימא דאינו חוזרין עוד הפעם להעיד עדותן לפני ב"ד הגדול רק שב"ד הגדול דנין עפ"י עדותן לפני ב"ד שבעירם וא"כ ע"כ צ"ל דלענין זה שיהיה ממונם אבד ל"צ תורת עדות או דלענין זה הסנהדרי קטנה המה בגדר עדים דהרי הם מעידים לפני ב"ד הגדול שעפ"י שהעידו לפניהם הודחו רובה של עיר וממונם אבד וצריך לדונם בדיני עיה"נ והמה בתורת הזמה לענין זה וצ"ע עוד בזה כמובן:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 4:2
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 4:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/4:2)

אמנם ז"ד אם נימא דאין העדים מעידין עוה"פ משא"כ א"נ דהעדים צריכין לחזור ולהגיד עדותן לפני ב"ד הגדול ועדות זה במה שנוגע לחומר הנידונים היא רק לענין שיהי' ממונם אבד וא"כ שפיר י"ל דצריך בזה תורת הזמה דבלא"ה אין על זה שם עדות ולולא מצד דנפסל למפרע משעה שהעידו לפני ב"ד של כ"ג הי' באמת צריכין לשלם כשיזומו דל"ש בזה לומר קלבד"מ כיון דבעדותן עתה אינם חייבין מיתה רק ממון א"כ בעדות זה ל"ש למיפטר אותם מצד קלבד"מ דהרי מיתה נתחייבו מצד עדותן הקודמת וממון נתחייבו מצד עדותן עתה דע"כ צ"ל דיש עליהם תורת עידות גם עתה וא"כ שוב צריך שיהי' בהם תורת הזמה לענין הממון וזה א"א מצד דיהי' פסולין למפרע אך לקושטא דמילתא מלבד שיש לומר דאפי' אם צריכין להעיד עוד הפעם לפני ב"ד הגדול ג"כ אין לחייב אותם ממון כיון דסוף כל סוף זה שהודחו רובה של עיר אינו ע"פ עדותן רק בצירוף הב"ד שבעירם א"כ אין לחייב אותם ע"ז אך אפי' אם הי' רק שני עדים על רובה של עיר דבא להעיד ע"ז שיהי' נידונים בעיה"נ מ"מ לדעת הרמב"ם ז"ל דגם טף נהרגין גם עתה בעדותן יש עליהם ח"מ כשיוזמו כיון דרצו ע"פ עדותן עתה מחויב גם את הטף מיתה ושוב פטורין מצד קלבד"מ וא"כ הוי עדותן זה בלא"ה עדות שאאילה"ז וע"כ צ"ל דעיקר הדבר דל"צ עתה עידות שאאילה"ז וכ"כ לעיל בפ' ראה דברי הגר"א ז"ל דאחר שנתברר לב"ד שהודחו רובה של עיר דינם כדיני ב"נ ול"צ בהן גדר עדות שאילה"ז וכבר הארכנו בזה בס' חמדת ישראל והעיקר נראה דאפי' לפי"ד התוס' הנ"ל שנראה מדבריהם דצריכין העדים להגיד עדותן לפני ב"ד הגדול היינו רק לתוס' בירור אבל אינו בזה תורת עדות בכל פרטיו יהי' איך שיהי' אין מכאן ראי' מוכרחת לד' רס"ג ז"ל ואין ראי' מעיה"נ לשאר דיני נפשות ודו"ק היטב בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 4:3
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 4:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/4:3)

שו"ר למורי הגאון האדיר מקוטנא זצלה"ה בס' ישועות ישראל חו"מ ס"א סק"ד הביא דברי הירושלמי דפ"ק דסנהדרין שכתבנו לעיל וז"ל הירושלמי שוהנ"ס מה שיתן הכסף בג' ויסקל בכ"ג ופשוט לי' למורי הג' ז"ל בכוונת הירושלמי שיחזרו ויעידו אח"כ בב"ד של כ"ג ומשום הכא קשי' לי' דהוי בגדר עידות שאאילה"ז כיון דנפסלו משעת הגדה הראשונה אמנם לא אדע הלא י"ל דספיקו דהירושלמי הוא ספיקו של התוס' מנחות אם סגי בד"נ בקבלת עדות בג' או בעי כל הכ"ג סנהדרין אבל זה פשיטא לירושלמי דא"נ דצריך כ"ג לקבלת עדות ג"כ ל"מ שיהי' העדות בשני הגדות, אמנם יותר נראה בכוונת הירושלמי דס"ל לגמרי כדעת רס"ג ז"ל דסגי קבלת עדות בג' והא דמספקא לי' לירושלמי אי מועיל עדות לחייבו כופר בג' נראה דהוא עפ"מ שראיתי להג' הקדוש בס' אוה"ח בפ' משפטים בדין כופר שכ' בזה"ל ואם קדם גוה"ד והרג את זה קודם שיתן פדיון נפשו נ"ל שנהרג עליו שלא פטר הכ' אלא הריגת הורג ביד בשוגג מדין יחם לבבו אבל אם שורו הרג אין כאן יחם לבבו כהורג ביד עכ"ל והנה מדקדוק לשונו הזהב נראה דאם לא ירצה ליתן הכופר שיחייבו אותו הב"ד אם הרגו גוה"ד אינו נהרג עליו ויש קצת מקום לזה אם נימא כהתרגום אונקלס דגם בעליו יומת היינו בדיני אדם דיש עליו ח"מ ב"ד ועי' ברמב"ן ז"ל שם ובחי' למס' ב"ק ד"מ ע"א כתבנו בזה דרך פלפול לת' דעת הגמרא משבח לי' רבא לר"נ בדראב"י דאדם גדול הוא כו' א"ל בעי' מני' מילתא בעי' מני' שור של שני שותפין כיצד משלמין כופר כו' אדיתיב וקא מעיין בה א"ל תנן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין כו' חייבי כופרין מאי כיון דכפרה הוא כו' א"ד כיון דלחברי' בעי מיתבא כו' א"נ כיון דהוא לא חטא כו' א"ל שבקן אסתגר בקמייתא ותמהו המפורשים מה זה שאמר אסתגר בקמייתא וכו' מה ענין האיבעא ראשונה לאיבעא זו ועי' במור"ם גלאנטי ז"ל בזבח השלמים מ"ש בזה ולענ"ד דהנה התוס' נתקשו בהא דאמרינן כופר א' אמר רחמנא ולא שני כופרי' והא בשבת בהוציאו שנים לרה"ר בז"י וז"י דשניהם חייבין הרי דחייבין שני חטאות ות' כיון דכל אחד חייב כרת במזיד לכן בשוגג חייב חטאות משא"כ הכא ולכאו' צ"ע מנ"ל לתוס' דהכא אין כל אחד ח"מ ביד"ש כיון דהשור הוא של שניהם א"כ יתחייב כל אחד כופר שלם לכן נראה בזה ודאי אם אמרי' דגם בעליו יומת היינו ביד"ש נוכל לומר כן משא"כ לדעת הת"א דפירש דגם בעליו יומת היינו בד"א וכיון דקיי"ל בשנים שהרגו פטורין וכמ"ש הרמ"ה ז"ל כיון דכתיב ונתת נפש תחת נפש היינו רק נפש אחד אבל לא שני נפשות תחת נפש את"ד לא נוכל לומר דיש על כל אחר ח"מ ב"ד וכיון דכופר בא להציל ממיתת ב"ד ל"ש לומר שיתן כ"א כופר שלם (ונראה דמשום זה כתבו תוס' עוד ת' לקושיתם עיי"ש) ומעתה נראה עפמ"ש בשם האוה"ח שחקר לענין גוה"ד אם נהרג וכתבנו דיש מקום לחקירה זו אם יש עליו ח"מ ביד"א דהוי כרוצח ממש והנה לסברא זו נראה פשוט דאפי' א"נ דגם בחטאת ממשכנין דגם בפרה בעי משכוני מ"מ בכופר אין ממשכנין כיון דבטח יתן הכופר כדי להנצל מגוה"ד ובאמת נראה מסברא דלדעת הת"א דגם בעליו יומת היינו דיש עליו גדר ח"מ ב"ד וכופר מצילו מזה אף אם נימא דגוה"ד אם הרגו נהרג עליו כיון דלא הרגו בעצמו רק ע"י שורו מ"מ ז"ד בהרגו בעדים והתראה וקיבל עליו התראה משא"כ בלא קבלת התראה אע"ג דבכ"מ מכניסין לכיפה מ"מ הכא לא יכניסו אותו לכיפה כיון דסוף כל סוף הוא אשם במיתתו כל כך עד שהתורה אמרה עליו דיש עליו ח"מ ב"ד ל"ש בזה תק"ח למסרו לכיפה שלא יתרבה הרוצחים כיון דכי יחם לבבו שייך ג"כ בענין זה קצת [ובאמת יש לה"ר דענין הכנסה לכיפה מסור לחכמים ולא תמיד הי' מכניסין לכיפה מד' התרגום יונתן דפ' בחקותי בקרא דכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה שכ' בזה"ל כל אפרשא די יתפרש מן אינשא כו' עיי"ש דמבואר דמהני צדקה ומע"ט להצילו ממות והמפרש שם כתב דהת"י ס"ל כרש"י ז"ל ולא ידענא מה קאמר אמנם לענ"ד נראה דהת"י קאי על הורג שלא בהתראה דמכניסין אותו לכיפה ע"ז אמר דכופר ל"מ בזה רק צדקה ותשובה שלימה אם הב"ד רואין שעשה תשובה בלב שלם אין מכניסין אותו לכיפה ודוק היטב כי קצרנו] כיון דע"י פשיעתו נהרג ולכן כאשר שאל לו האבעיא השני' אי ממשכנין בכופר ומצד דאיכא טעמים דבעי משכוני אע"ג דהוא כפרה כיון דהוא לחברי' או מטעם דלא הזיק בעצמו כמבואר בסוגי' ע"כ דהי' פשוט לי' דהפירוש יומת היינו ביד"ש וא"כ יש לחייב בשור של שותפין שני כופרין וע"ז שפיר השיב לו שבקן אסתגר בקמייתא דהיינו דאכתי לא איברר לי' שאלה הראשונה והיינו משום די"ל כדעת הת"א דהפירוש יומת ביד"א וא"כ אם הרגו גוה"ד בלי התראה א"נ עליו וא"כ פשיטא דל"ש בכופר למשכנו כיון דבטח יתן מעצמו הכופר בשביל יראת גוה"ד ודוק היטב כי הוא פירוש נכון עד"פ הארכנו בכ"ז להראות שיש יסוד לומר דחיוב כופר גורר אחריו ד"נ לענין גוה"ד ומעתה נראה דזה איבעאת הירושלמי אם מהני עדותן בב"ד של ג' לחייב כופר כיון דע"כ חייב כופר אם לא ירצה ליתן יוכל לגרור אחריו גדר ד"נ ולכן יהי' צריך כ"ג ודו"ק היטב בכ"ז:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 4:4
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 4:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/4:4)

והנה ממוצא דברינו אתה למד שדעת רש"י ז"ל כרס"ג ז"ל דבקבלת עדות בד"נ סגי בשלשה מומחין והם ימסרו הדברים לב"ד של כ"ג ועפ"ז מובן היטב דברי רש"י ז"ל במס' מכות ד"ו מ"א ד"ה יקום דבר שכ' וז"ל כתיב בהאי קרא שעשאן לכולו כשניים ולכאו' צ"ע הא במשנה לא קתני האי קרא כ"א קרא דעפ"י שניים עדים וגו' יומת המת ולהנ"ל א"ש דרש"י לשיטתו כהרס"ג ז"ל גריס במשנה קרא דעפ"י שני עדים או עפ"י שלשה עדים וגו' יוקם דבר דמקרא קמא הפירוש שלשה מקבלי עידות ועי' ההגהות הגר"א ז"ל שכ' באמת להגי' במשנה שצ"ל עפ"י וגו' יקום דבר ועי"ש בתוס' ד"ה אמר ר"י שהק' על ר"י הא איכא תרי קראי ולהנ"ל י"ל דרבי ור"י פליגי בפלוגתת רס"ג ורמב"ן ז"ל ודו"ק כי קצרנו ואם כנים הדברים י"ל דרך פלפול מה שנתקשיתי בחי' לסנהדרין ד"ח ע"א בפלוגתת ר"מ וחכמים במוש"ר אי צריך כ"ג או סגי בג' לפירש רש"י ז"ל דפי' דקאי על הבעל שבא לב"ד וטען לא מצאתי בתולים א"כ איך אפ"ל דמשום דחוששין ללעז יהי' צריך כ"ג לחכמים לפ"ד רש"י ז"ל במכות ד"ה ע"א דמודה דח"מ נפטר מצד מוב"ק ובתוס' תמהו דא"כ בכל ח"מ יודה ויפטר אך כ"כ האחרונים בכוונת רש"י ז"ל רק ברוצח משום דמחייב עצמו בדמי הנהרג לפ"ד הגהות אשרי משא"כ היכא דאינו מחייב עצמו בכלום אינו מיפטר מצד מוב"ק אם יבואו אח"כ עדים ומעתה הכא בתובע את אשתו לב"ד אם תודה נראה דתפטור ממיתה אף אם יבואו אח"כ עדים שזינתה דהכא הוי בגדר מחייב א"ע בקרן כיון דמפסדת כתובתה ע"י הודאתה אמנם לכאו' נראה כיון דקיי"ל דמוב"ק בחוץ לב"ד אינו נפטר בהודאתן כיון דבעינן הודאת המחייבות וא"כ בד"נ דצריך כ"ג ל"מ הודאתה לפטור א"ע בב"ד של ג' א"כ איך משום חשש לעז ס"ל לרבנן דצריך כ"ג הא חזינן שתקנו זמן בגט משום שמא יחפה על ב"א הרי דחז"ל עשו כל טצדקי שלא תוכל לפטור א"ע ממיתה אם תזנה וא"כ הכא מסברא צריך להיות ב"ד של ג' כדי שאם אמת שזינתה לא תוכל לפטור את עצמה בהודאתה ומ"ט דחכמים דסברי בכ"ג אמנם להנ"ל א"ש כיון דגם בד"נ סגי בקבלת עידות בב"ד של ג' א"כ נראה דה"ה דהוי הודאה הפוטרת בב"ד של ג' כיון דאותו ב"ד יכולין לחייבה מיתה עפ"י הודאתה אם יציעו הדברים לפני ב"ד של כ"ג ולענין קבלת עידות אף בד"נ יש דין ב"ד להם והוי הודאה בב"ד וא"כ שפיר ס"ל לחכמים דמשום חוששין ללעז צריך מיד כ"ג וא"ל דילמא תודה ותפטור ז"א דגם בג' אם תודה תפטור דהוי ג"כ בגדר הודאה בב"ד כיון דע"י הודאתה בפניהם תוכל להתחייב מיתה בב"ד של כ"ג אך לכאו' קשה לפ"ז מ"ט דרבנן דס"ל דמשום חוששין ללעז צריך מיד ב"ד של כ"ג הא איכא ס"ס אחד דילמא לא יבואו עדים שזינתה, ואת"ל דיבואו עדים דילמא תודה עתה בב"ד של ג' ותפטור ממיתה וכיון שכן אף כשיבואו עדים לא יהי' צריך ב"ד של כ"ג לדונה וסבור הייתי לומר דזה באמת טעמו של רבא דס"ל דכ"ע ס"ל דא"ח ללעז משום דרבא לשיטתו במכות דס"ל דין זה דאי מודה מיפטר וא"כ הוי ס"ס אי יהי' צריך לגמרי ב"ד של כ"ג כנ"ל, ועפ"ז י"ל מה דראיתי להאחרונים מקשים לשיטת הרמב"ן ז"ל דס"ל דל"מ ג' לקבלת עידות בד"נ אבל ז"פ דלאסרה על בעלה די בב"ד של שלשה א"כ מה זה דאמר ר"ח בסנהדרין מ"א בעידי נעה"מ שהוזמו א"נ מתוך שיכולין לומר לאסרה. על בעלה באנו הא אם הי' כוונתם לאסרה על בעלה למה הי' צריכין להעיד בפני ב"ד של כ"ג הא סגי בב"ד של ג' אך באמת גם לרס"ג ז"ל עדיין קשה הא דאמרינן אלא באשה חבירה עסקינן דמיקטלא ואליבא דריב"י המשכח"ל אמאי לא מתרצינין דמשכח"ל בהעידו בב"ד של כ"ג דבכה"ג א"י לומר לאסרה על בעלה באנו ולדברינו א"ש דבכל מקום שבאו עדים לומר על אשה שזינתה כיון דיכול להסתעף מזה ח"מ אין הב"ד מזדקקין כלל לשמוע את העידות כ"א בכ"ג משום דבכה"ג שפיר חוששין ללעז ויש הרבה להאריך בזה אבל לקושטא דמילתא אני נבוך בענין זה אם הודאה בפני ג' סמוכין בד"נ הוי בגדר הודאה בב"ד דנהי דכשרים לקבל עידות מ"מ כיון דהם א"י לדון בעצמם ח"מ אם לא בצירף כל הסנהדרין הוי הודאתה הודאה חוץ לב"ד וצ"ע בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Shoftim 4:5
[Keli Chemdah on Torah, Shoftim 4:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Shoftim/r/4:5)

ובעיקר הקושי' שהק' האחרוני' בהא דאמ' ר"ח בעדי נעה"מ שהוזמו א"נ מתוך שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו הא נוכל לברר זאת אם העידו עדותן בפני ב"ד של ג' או לפני ב"ד של כ"ג העיר א' מן התלמידים די"ל עפמ"ש הנוב"י מה"ת חאה"ע סי' כ' לת' קושית התוס' ד"ה לאסרה על בעלה שני באנו וקושית המהרש"א ז"ל דאמאי לא ת' הגמ' דהעידו לאחר מיתת הבעל או הבועל דעיקר קושית הגמ' דהיא לא התירה א"ע למיתה כיון דבשעת הזנות הבעל והבועל חיים וא"כ הב"ד לא ידונו עפ"י עדותם להרג אותה כיון דהוי עידות שאאילה"ז דיהי' יכולין לומר לאסרה על בעלה או על בועלה באנו א"כ אף דבשעת הגדה הוי ילה"ז מ"מ אינה נהרגת כיון דלא קיבלה התראה על עצמה ומעתה י"ל דהיא חששה דיעידו לפני ב"ד של ג' ולא קיבלה התראה ולכן אע"ג דהעידו לפני ב"ד של כ"ג א"ח מיתה א"ד אך באמת אין הנידון דומה לראי' דהכא מיד הו"ל לאסוקי אדעתה כיון שהאמת הוא כד' העדים שזינתה באמת ולא יראים מהזמה וא"כ מסתמא יעידו בפני ב"ד של כ"ג כדי שתהי' בגדר עידות שאילה"ז ותתחייב מיתה, אך באמת גוף דברי הנוב"י ז"ל אינו מובנין לי ואין ביאור לדה"ק דממנ"פ אם היא חוששת דהעדים אינם יודעים שהיא חבירה שא"צ התראה וכיון שאינו מתרין בה בודאי יעידו רק על לאסרה על בעלה א"כ מה ת' הגמ' כשזינתה וחזרה וזינתה הא בכה"ג שהיא חוששת שהעדים א"י שהיא חבירה א"כ חושבת בטח כיון שאין מתרין בה הרי לא יעידו כלל שב"ד על לאסרה על בעלה ועל בועלה אין נפ"מ כיון דכבר נאסרה ומיתה לא תתחייב בלא התראה א"כ בטח לא יעידו כלל וא"כ אכתי קשה קושית הגמ' איך נהרגת וע"כ דצריך לומר דהיא חושבת דבודאי העדים יודעים שהיא חבירה ותבר א"צ התראה ולכן אין מתרין בה וא"כ אף בזנות הראשון הרי קיבלה ע"ע התראה כיון דהי' יודעת דאם העדים יעידו תתחייב מיתה כיון דהאמת הוא כד' שהעדים לא יהי' יראים מדין הזמה ויאמרו הכל ונהי שאנחנו כשנבוא לדון את העדים כשהוזמו יכולין להתנצל לפנינו זה היא לפי שאנחנו מסופקים באמיתת המעשה אנו אומרים דהוי עדות שאאילה"ז אם לא שהעידו בפירוש שיודעים שהיא חבירה וחבר א"צ התראה וכמ"ש התוס' לעיל ד"ט ע"ב ד"ה עדי האב עי"ש בסודה"ק אבל היא מפקרת עצמה למיתה דחוששת תמיד דילמא העדים יודעים שהיא חבירה לכן אין מתרין בה וכיון שכן שפיר יחייבו אותה מיתה אם יאמרו כן לפני ב"ד וזה מוכרח דאל"כ גם בזינתה וחזרה וזינתה אינה מקבלת התראה ע"ע וחושבת בבירר שלא יעידו בה כלל ודו"ק היטב ותראה שד' התוס' והמרש"א ז"ל מוכרחין וד' הנוב"י צע"ג לענ"ד: