## Keli Chemdah on Torah, Tazria

###### Keli Chemdah on Torah, Tazria 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Tazria 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tazria/r/2:1)

בר"מ ז"ל פ"י מה' ט"צ ה"ה כתב בזה"ל מי שהיתה בהרת בערלתו ימול אע"פ שהוא מילה שלב"ו שמצות עשה דוחה את ל"ת בכל מקום עכ"ל ובמל"מ תמה על זה הא בשבת (דף קל"ב ע"ב) מפרש הגמ' מה דמבואר בברייתא או אינו אלא אפי' מילה ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין בה בהרת ת"ל בשר דלכן צריך קרא דבשר דאל"ה ה"א דלא דחי בהרת משום דהוי עול"ת והנה המל"מ תירץ דהר"מ ז"ל ס"ל להלכה דליכא עשה בקוצץ בהרת ונראין דבריו בזה כיון דהר"מ ז"ל לא כתב כלל דאיכא עשה בקוצץ בהרת נראה דס"ל להלכה דליכא אלא ל"ת אבל עדיין אינו מתורץ לשון הר"מ ז"ל מ"ש הלשון שהרי עדל"ת "בכל מקום" שהוא מיותר ומה כונתו בזה. ומה שנלפענ"ד בדעת הר"מ ז"ל עפמ"ש הר"ש ז"ל בפ"ב דחלה סוף משנה א' לפרש ד' הירושלמי דס"ל דאין עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש משום דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור וכתב אח"כ בזה"ל אבל קשה קצת ללישנא דגרסינן בפ' ר"א דמילה ימול בשר ערלתו דאתי עשה ודחי ל"ת ועשה דמילה קדמה ללאו דקוצץ בהרתו ושמא הי' מפרש דהיינו או אינו דקאמר עכ"ל. מבואר מד' הר"ש ז"ל דלמ"ד דאין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת דלאחר הדיבור מפרשינן הך או אינו מה"ט ומשום הכי צריך קרא דבשר לרבות בשר אפי' במקום בהרת ומעתה אומר אני שזה כונת הר"מ ז"ל דס"ל כן בפירוש או אינו אמנם ס"ל דזה אינו הלכה ולהלכה קיי"ל דעשה דקודם הדיבור ג"כ דוחה ל"ת ולכן לפי האמת ל"צ בשר כלל ומדוקדק לשון הר"מ ז"ל שמצות עשה דוחה ל"ת בכל מקום היינו אפי' אם עשה דלפני הדיבור והל"ת לאחר הדיבור וא"כ שוב ל"צ בשר דמסברא ידעינן דעשה דוחה ל"ת וז"נ בכוונת הר"מ ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Tazria 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Tazria 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tazria/r/2:2)

איברא דעיקר ד' הר"ש ז"ל לכאורה תמוהין מאוד דאיך עלה בדעתו להקשות על הירושלמי מגמ' זו ולא הקשה מיבמות בסוגי' דעלי' דמבואר להדי' להיפוך דזה חומרא במילה דדחי שבת משום דישנן לפני הדיבור ואם לא הי' קשה לו מסוגי' זו דס"ל דהוא מחלוקת בבלי וירושלמי וא"כ מאי מקשה ממילה בבהרת והוא תימה רבה ומה שנלע"ד בדעת הר"ש ז"ל דהנה באמת כל המפרשים נתקשו בזה למצוא פתר דבר בין הבבלי והירושלמי איך פליגי מהיפך להיפך וגם מקשין האחרונים גם לפי גמ' דילן דלפני הדיבור חמורי ג"כ קשה איך מילה דוחה שבת הא גם שבת ישנו לפני הדיבור וא"כ הו"ל כאלו תרווי' הי' לאחר הדיבור לכן נ"ל דהר"ש ז"ל סובר דבאמת פירוש הגמ' ביבמות היא דמה להנך שכן ישנן לפני הדיבור וכיון דגם שבת הי' לפני הדיבור ואז לא הי' בשבת חומר זה שנתחדש בו לאחר מתן תורה כרת ומיתת ב"ד ועשה דשבתון וא"כ קודם מתן תורה הי' העשה דמילה ופסח ותמיד דוחה את השבת נהי דאח"כ כשנתנה תורה ונתחדשה הלכה חומר כרת בשבת מ"מ לענין עדל"ת נשאר כמות שהיתה לפני הדיבור דהי' דוחה שבת ואין זה מצד חומרא דעשה דלפני הדיבור דאדרבא בזה י"ל להיפך דאם הל"ת לאחר הדיבור חמור יותר ואין עשה דקודם הדיבור דוחה אותן משא"כ הכא כיון דשניהם הי' לפני הדיבור ולפני הדיבור הי' דוחה נהי דלאחר מתן תורה איתחזק איסורא היינו רק במקום דליכא עשה הדוחה וז"נ בפירוש הסוגי' ומעתה א"ש דלענין מילה בבהרת שפיר קשי' לי' להר"ש ז"ל כיון דבהרת הוי ל"ת דלאחר הדיבור ולא הי' נוהג לפני הדיבור כלל א"כ שוב י"ל דלא אמרינן עדל"ת ולכן כתב שפיר די"ל דהוא מפורש כן או אינו דקאמר הברייתא וכיון דגמ' דילן לא מפרשי כן נראה דגמ' דילן ס"ל דגם בכה"ג עדל"ת וא"ש ד' הר"מ ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Tazria 2:3
[Keli Chemdah on Torah, Tazria 2:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tazria/r/2:3)

ולא אכחד מה שתמי' לי גוף הסוגי' דמבואר בגמ' דצריך קרא דבשר משום דמילה בצרעת הוי עול"ת והיינו עשה לעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים וק"ל כיון דקי"ל עדל"ת א"כ ביש צרעת בערלה במקום דצריכין למולו שנשאל לכהן מה נעשה בצרעת זה הלא גם הוא יאמר שנמול את הבן וממילא יקצוץ בהרתו וא"כ אין זה נגד הוראת הכהנים כלל כיון דבאופן כזה גם הכהנים יאמרו שמותר לקוץ הבהרת וא"כ אמאי הוה עשה ואע"ג דא"נ דאינו דוחה הל"ת והי' עשה ג"כ אבל כיון דקיי"ל עדל"ת הרי ליכא עשה כלל כיון דכהנים ג"כ יורו כן ולומר כיון דאיירי במילה שלב"ז וזה רק בחולה בח' או במתו אחיו מחמת מילה דא"א הי' למולו עד שיתחזק בכחו וא"כ כבר חל עליו העשה דטהרת מצורע כיון דקודם שהי' עליו חיוב מילה הורו הכהנים שצריכין לטהרו כדין מצורעין שאסור לקצוץ בהרתו שפיר איכא עול"ת ז"ד בעיני דסוף כל סוף היום דיש עליו חיוב למולו ואמרינן עדל"ת גם הכהנים יורו כן וא"כ ליכא עשה כלל וצ"ע לכאורה אמנם נראה דהסוגי' ס"ל דאין אנו משגיחין במה שיהי' אחר הדחוי' אלא בהחומר שישנו בהל"ת קודם דחוי' ושפיר אמרינן כיון בצרעת יש בו חומר ל"ת ועשה לא אמרינן ע"ד אע"ג דאם ידחה ל"ת גם עשה ממילא יתבטל מ"מ הוי בגדר עול"ת וי"ל בזה באמת פלוגתת הפירושים באו אינו דהוא מה"ט דאידך לישנא דס"ל דא"ז בגדר עול"ת היינו מטעם הנ"ל כיון דאם ידחה הל"ת גם העשה בטילה וי"ל בזה קושיית התוס' בד"ה האי עשה ול"ת היא שהקשו הא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמר מהא דדחי ומה שתי' התוס' מצד דמילה יש בו חומר שנכרתו עלי' י"ג בריתות לכאורה יש לעי' לפמ"ש המהרש"א בנדרים (ד' ל"א ע"ב) דמילה שלב"ז לא נכרתו עלי' י"ג בריתות וא"כ אכתי תקשה מהא דדחי מילה בהרת בבינוני דליכא כרת ולא נכרתו עלי' י"ג בריתות אמנם לדברינו י"ל דמהכא לא נשמע אלא היכא דאם ידחה הל"ת גם העשה נתבטל ואע"ג דיש בו חומר עול"ת דוחה אותו אבל אם העשה ול"ת דברים נפרדים וצריך שידחה העשה ול"ת א"ר מהכא דדוחה ולכן באמת קי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כמו באלמנה מן הנשואין לכה"ג ועול"ת דשבת וכיו"ב דצריך לדחות את הל"ת ואת העשה משא"כ הכא כיון דאמרינן דעדל"ת ממילא ליכא עשה:


###### Keli Chemdah on Torah, Tazria 2:4
[Keli Chemdah on Torah, Tazria 2:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tazria/r/2:4)

ואם כנים הדברים י"ל שזה כונת הר"מ ז"ל במ"ש שהרי עדל"ת בכל מקום וכונתו דהכא אינו בגדר עול"ת כיון דאם ידחה הל"ת ליכא עשה ובכה"ג אמרינן עדל"ת ובאמת מוכרח כן לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל דקריבה בעריות היא לאו דאורייתא וקשה א"כ איך ס"ד דנימא ביבום עדל"ת הא יש עוד לאו דקריבה ואין עשה דוחה לב' לאוין וע"כ צ"ל כיון דקריבה אסרה תורה כן משום גדר שלא יבוא לידי ביאה וא"נ עדל"ת ליכא איסור קריבה אין בזה חומר שני לאוין ואע"ג דא"נ דאינו דוחה איכא איסור קריבה ג"כ מ"מ כיון דאם ידחה ליכא איסור קריבה אמרינן עדל"ת וכבר העירו המחברים בזה אלא שלא הרגישו בדברינו ובאמת נראה שזה כונת הר"מ ז"ל בפ"ז מה' נזירות הט"ו שכ' בזה"ל וכיצד הכא מותר בתגלחת מצוה נזיר שנצטרע וכו' הר"ז מגלח כל שערו וכו' יבוא עשה וידחה את ל"ת והלא נזיר שגלח בימי נזרו עבר על ל"ת ועשה שנאמר קדוש יהי' ובכל מקום אין עשה דוחה ל"ת ועשה ולמה דוחה של תגלחת הנגע לנזירות מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וכו' והרי אינו קדוש בהן ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא ל"ת ולפיכך בא עשה של תגלחת הצרעת ודחה אותו והנה כבר תמהו עליו הא בסוגיא מבואר דהוי עול"ת וכתב האבני מלואים ז"ל דכונת הגמ' לעשה דככל היוצא מפיו יעשה כמו דכל נדר דאיכא עול"ת מה"ט אך לפי"ז הדר"ל הקושיא על הר"מ ז"ל וצ"ל כמו"ש המנ"ח מצוה שע"ג דהר"מ ז"ל ס"ל דזה אינו בגדר עול"ת כיון דהעשה דככל היוצא מפיו יעשה הוא דוקא אם לא אמרינן עדל"ת כיון דבאמת בנזיר הוא לא היזר עצמו בפירוש מתגלחת רק דאמרינן דנכלל במצות נזיר לאיסור תגלחת וממילא איכא העשה ג"כ וא"כ ז"ד במקום שאינו דוחה את האיסור תגלחת אבל במצורע כיון דאמרינן דדוחה איסור תגלחת גם העשה ליכא אמנם בסוגי' דעלי' דמבואר בגמ' דהוי עול"ת היינו משום דסוגי' זו ס"ל כסוגי' דשבת הנ"ל דגם בבהרת הוי עול"ת ומשגחינן בהחומר שיש בהל"ת אם לא יהי' נדחה ושוב העשה ל"מ לדחות וי"ל יותר דקושית הגמ' ביבמות הוא דא"כ ליגמר מהכא דאמרינן עדל"ת ועשה בכה"ג עכ"פ וא"כ יקשה למ"ל בשר במילה בבהרת אמנם הר"מ ז"ל להלכה דס"ל באמת דמילה בבהרת אינו בגדר עשה ול"ת כיון דאם נדחה ליכא עשה ה"ה הכא בנזיר מצורע ליכא עול"ת כיון דא"נ עשה דוחה הלאו דנזירות ליכא עשה דכל היוצא מפיו יעשה ועולין ד' הר"מ ז"ל בה' נזירות עם דבריו ז"ל בה' ט"צ בקנה אחד וזה נכון מאוד לפענ"ד: