## Keli Chemdah on Torah, Tazria

###### Keli Chemdah on Torah, Tazria 5:1
[Keli Chemdah on Torah, Tazria 5:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tazria/r/5:1)

במסכת הוריות (ד' י"ב ע"ב) בעא מיני' רבא מר"נ משיח שנצטרע מהו באלמנה מידחא דחי או מיפטר פטור לא הוה בידי' וכו' א"ל הונא ברי' דר"נ לר"פ תנינא א"ל אלא שעבר מחמת קריו עבר מחמת מומין מנין ת"ל והוא ועי' ברש"י ז"ל דמפרש דהאיבעיא הוא מי אמרינן כה"ג מידחי דחי להאי מאלמנה א"ד כה"ג מיפטר פטור לי' להאי מאלמנה וכי נצטרע דליכא כה"ג לא פטור ומותר באלמנה עכ"ל ולכאורה אין הבנה לדבריו הקדושים דא"נ מידחא דחי ג"כ י"ל כיון דרק כה"ג מדחה אותו מאלמנה א"כ כשנצטרע דליכא כה"ג אינו מדחה אותו מאלמנה ומותר באלמנה ומנ"מ אם הוא ענין דיחוי או ענין פטור ועי' בתוס' הרא"ש שנדמ"ח בש"ם ד' ווילנא שנראה שהי' גרסתו ברש"י ז"ל דהאי א"ד מיפטר פטור לי' קאי רק על אחר שנצטרע וג"כ אינו מובן הנפ"מ בזה ולכאו' עלה בדעתי דכונת רש"י ז"ל דאיבעיית רבא הוא באלמנה לכה"ג במקום יבום וזה הי' פשיטא לרבא דכל איסורי כהונה גדולה לא נפקעין ממנו כשנצטרע ג"כ דאף א"נ דכשנצטרע פקע ממנו קדושת כה"ג מ"מ איסורין שנאסר בהם לא נפקעו ממנו וראי' לזה דהרי רבא בעצמו במוע"ק (דף י"ד ע"ב) מייתי ראי' דמצורע נוהג צרעתו ברגל מהא דמבואר בתו"כ דהצרוע לרבות כה"ג לענין פריעה ופרימה אע"ג דכה"ג כרגל דמי וקשה הא מצורע אינו כה"ג וע"כ דמה שנוגע לענין איסורי כה"ג לא נפקעו ממנו בשום פנים ואף א"נ דמרבא א"ר דכונת רבא דמצורע קודם הרגל כשבא הרגל הרגל דוחה הצרעת וא"צ לנהוג בצרעתו א"כ כה"ג שתמיד רגל הוא אצלו ל"צ שיהי' עליו דיני צרעת כלל ומדנוהג צרעת בכה"ג ע"כ דרגל אינו מבטל צרעת אך מלבד מה שיש לעיין עוד דמ"מ אינו דמיון לרגל כיון דרגל אפי' א"נ דא"ד צרעת מ"מ שם רגל עליו משא"כ הכא בכה"ג אינו הרגל דוחה צרעת כיון דאם נחליטו למצורע פסק הרגל ממנו וע"כ דגם בהיותו מצורע יש לו דין כה"ג מלבד זאת ממקומו הוא מוכרע דהרי בתורת כהנים מבואר דהלימוד הזה דהצרוע בא לרבות שכה"ג מצורע חייב בפריעה ופרימה וכן מבואר בר"מ ז"ל דהטעם דכה"ג מצורע פורע ופורם אע"ג דאיכא גבי' לאווי בזה היינו משום דעדל"ת וא"כ מבואר מזה דאפי' בכה"ג מצורע איכא כל הלאוין שיש בכה"ג אמנם כונת רבא דהמצ"ע דבתולה מעמיו יקח אשה שכולל גם לאו הבא מכלל עשה בתולה ולא בעולה זה רק בהיותו כה"ג עובד עבודה במקדש משא"כ כשנצטרע י"ל דאינו בכלל והוא אשה בבתולי' יקח דסמוך למה דכתיב לעיל מיני' כי נזר שמן משחת ד' עליו ולזאת איבעיא לרבא בנפלה לפניו ליבום כאשר נצטרע ועוד לא הוחלט להיות טמא עפ"י כהן וא"כ בשעת נפילה היתה אסורה לו מטעם ל"ת ועשה ואח"כ הוחלט לטמא ונפקע ממנו העשה ולא נשאר אלא חיי"ל ועדל"ת מה"ת וא"כ השאלה אי היא ראוי' ליבום מה"ת אם אמרינן דהוי בגדר יבמה שא"ר בשעת נפילה כיון דשעת נפילה לא אתברר שהוא טמא ומידחא דחי מאלמנה ושוב אינה ראוי' ליבם א"ד כיון דבאמת מרבינן מיבמתו לחליצה א"כ זה שא"ר ליבום היינו פטור שהתורה אמרה שכה"ג א"צ ליבמה ויכול לחלוץ לה ולכן עתה כשהוחלט לטמא מותר ליבמה מה"ת וז"נ דר"פ וחידוד:


###### Keli Chemdah on Torah, Tazria 5:2
[Keli Chemdah on Torah, Tazria 5:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tazria/r/5:2)

וי"ל עוד בזה מה שדקדק רבא האיבעיא דוקא במשיח שנצטרע אמאי לא שאל בפשיטות כה"ג שנצטרע ולהנ"ל י"ל עפמ"ד בירושלמי גבי כהן משיח דקדושתו אינה בטילה עולמית וכבר כתבו האחרונים די"ל דז"ד בכהן משיח אבל בכה"ג מרובה בגדים י"ל דכשנסתלק בטל ממנו קדושת כה"ג וא"כ י"ל דבזה פשיטא לרבא דכשנצטרע ליכא עליו העשה ולאו הבא מכלל עשה דבתולה וא"כ פשיטא דעדל"ת אמנם במשיח אבעי' לי' אם נשאר בקדושתו גם לענין המצות שיש בכה"ג או רק לענין הלאוין וע"ז פשיטא לי' מוהוא לרבות אפי' עבר מחמת מומו היינו דאעפ"כ נשאר גם בקדושת כה"ג במה שנוגע במצות כה"ג ג"כ לבד מה שאינו יכול לקיים בימי צרעתו ולפי"ז י"ל דאף לפי"מ דאיפשטא האיבעי' דמוזהר בעשה אף בימי צרעתו מ"מ י"ל דה"ד כהן משיח אבל כה"ג מרובה בגדים אם נסתלק מדין כה"ג נהי דאיסורי כה"ג עליו אבל מ"מ אינו בעשה דבתולה ולא בעולה אך לקושטא דמילתא ז"א כיון דמרבינן מוהוא שוב אין נפ"מ בין זל"ז וראי' לזה דא"כ יקשה באלמנה לכה"ג אמאי פשיטא להגמ' דבאלמנה מן הנשואין אינה מתייבמת מה"ת מצד אין עשה דוחה ל"ת ועשה לפי"מ שכ' התוס' בשם הירושלמי דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה והיינו בכהן המרובה בגדים כמו"ש האחרונים וכשנסתלק לא יהי' מוזהר על מצ"ע דבתולה א"כ עשה זו יכול להתבטל ממנו והוי כמו איתא בשאלה דהוי קיל א"כ נימא עדל"ת ועשה בפרט לשיטת הריב"א ז"ל דהל"ת נדחה רק דא"ד משום העשה דאמרינן מאי אולמא והכא ל"ש זה כיון דעשה דבתולה יכול להתבטל ממנו אם יסלקו אותו מדין כה"ג א"ו דברור הדבר דאפי' אם יסלקו אותו מדין כה"ג נשאר בכל איסורי כה"ג גם בעשה דבתולה וז"ב ופשוט:


###### Keli Chemdah on Torah, Tazria 5:3
[Keli Chemdah on Torah, Tazria 5:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tazria/r/5:3)

אך בעיקר פירושו בסוגי' אם כי הוא נכון דרך פלפול עפי"ד רש"י ז"ל אך לפי"ז עיקר חסר מן הספר כיון דלא נזכר שום דבר דמיירי כשנפלה לפניו ליבום ובפשיטות נראה דאיבעיית רבא היינו דבימי צרעתו כיון דאינו ראוי עתה לכה"ג מותר לגמרי באלמנה ובפרט לפי מסקנת רבא ביבמות שם דאף בחיי"ל מה"ת א"ר ליבום משום דאפשר בחליצה בודאי אא"ל כדברינו בביאור ד' רבא כאן והבן] ומה שהקשינו מהא דצריך קרא לענין פריעה ופרימה וכן הר"מ ז"ל אתי עלה רק מטעם עדל"ת וא"כ ע"כ דיש עליו דין קדושת כה"ג בימי צרעתו ג"כ יש לת' דרבא ס"ל דיש הבדל בין איסור פריעה ופרימה דהוא מפני כבודו של כה"ג וקדושתו וזה לא בטל ממנו אף בימי צרעתו ובפרט בכהן משיח כיון דקדושה שבו לא ירד ממנו לעולם וכשיתרפא מצרעתו חוזר הוא לקדושתו וא"צ משיחה חדשה לכן מה שאסור לו מפאת כבודו ה"א דאסור אף בימי צרעתו וצריך קרא או מטעם עדל"ת אמנם איסור לקיחת אלמנה לכה"ג הי' ס"ל לרבא דהוא מפאת עבודתו וכמו ב' נשים דאסור עליו מצד כפרת יוה"כ ה"ה בכל השנה שאיסור עליו שלא לישא אלמנה מה"ט שאין עבודת כה"ג ראוי אלא אם נשא אשה בתולה וכיון דשורש איסורו מפאת עבודתו א"כ במצורע שאינו חזי לעבודה יהי' מותר באלמנה וזה מוכרח בכונת רבא וע"ז פשיט הגמ' מוהוא אפי' עבר מחמת מומו והיינו דגם איסורים אלו הם מפאת קדושת כה"ג ולא מצד עבודת כה"ג:


###### Keli Chemdah on Torah, Tazria 5:4
[Keli Chemdah on Torah, Tazria 5:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tazria/r/5:4)

ודע שיש לי עיון בענין זה על רבינו הר"מ ז"ל שלא ראיתי בשום מקום שהעתיק ד"ז דאפי' אם עבר מחמת מומו שא"ר לכה"ג שבו איסורין אלו היינו לקיחת אלמנה ופריעה ופרימה ועי' במל"מ פ"ה מכלי המקדש שהקשה על רבינו ז"ל שלא ביאר שד"ז שאינו קורע על מתו נוהג אף במשיח שעבר ועיי"ש שכ' שיש לומר שסמך עצמו על מ"ש בהלכות עבודת יוה"כ אך לענ"ד עדיין לא הונח לי דמשם לא נשמע אלא בעבר מחמת שהראשון חזר לעבודתו דגם השני ראוי לעבוד בכה"ג ואם עבד עבודתו כשירה כמו"ש הר"מ ז"ל שם וא"כ שפיר אמרינן דנשאר בכל איסורים אלו אבל מי שעבר מחמת מומו וא"ר שוב לעבודה בשום פנים מנ"ל דיהי' אסור בכל אזהרות אלו ובפרט לפ"ד הר"מ ז"ל בסה"מ ובר"מ ז"ל פ"א מביאת מקדש ה"י שנתן טעם שאסור כה"ג בקריעת בגדים ובפרימת הראש משום שהוא תמיד במקדש א"כ היכא דעבר מחמת מומו וא"ר לעבודה צריך שלא יהי' בו אזהרות הללו ומה שכ' המנ"ח במצוה קמ"ט שמוכרח הוא שא"ז מפאת עבודת כה"ג כיון דגם משוח מלחמה אסור בכל אלו כמבואר בהוריות (דף י"ב) הנ"ל וא"כ ממילא ידעינן דגם כה"ג אסור בהם לעולם אף אם אינו ראוי לעבודת כה"ג כיון דגם משוח מלחמה אסור בהן הנה אם אמנם כי צדקו דבריו בזה אבל תמי' לי שלא הרגיש שהר"מ ז"ל לא הביא כלל ד"ז דמשיח מלחמה מוזהר באזהרות אלו כאשר תמה עליו המשנה למלך שם. יהי' איך שיהי' צ"ע שלא ביאר הר"מ ז"ל בהדי' דאפי' עבר מחמת מומו וא"ר לעולם לכה"ג יש בו חומר כל אזהרות אלו ונראה דהר"מ ז"ל סמך עצמו על מ"ש בה' ט"צ הנ"ל בהא דכה"ג מצורע מותר בפריעה ופרימה הוא רק משום עדל"ת הא בלא"ה במקום דליכא עשה חסור בפריעה ופרימה וע"כ דאיסורים אלו לא נפקעו ממנו בשום פנים ומ"ש הר"מ ז"ל שכה"ג תמיד הוא במקדש ע"כ כונתו שקדושת כה"ג לא בטל ממנו בשום פנים אף בהיותו חוץ למקדש דהוי כמו תמיד במקדש וממילא אסור גם באלמנה כיון דכללא דקדושת כה"ג אף כהן המרובה בבגדים לא נפקעת ממנו בשום פנים ועי' בספר יערות דבש ח"ב בהדרשה שדרש בבואו לפראג שכ' דר"מ ור"י פליגי אי כה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה דר"מ ס"ל דאף כהן המרובה בגדים א"י להסתלק מדין כה"ג אמנם ר"י ס"ל דכה"ג המרובה בגדים יכול להסתלק מדין כה"ג. ובני היקר הרב החו"ב מו"ה אלעזר יהודה ז"ל אמר די"ל דר"י ס"ל שפיר ביומא (דף י"ד ע"א) דכה"ג אינו מקריב אונן מצד גזירה שמא יאכל ותמי' לכאורה הא מפורש בתורה להתיר לכה"ג שיהי' מקריב אונן וא"כ איך גזרו חכמים שמא יאכל וידעינן ד' הטו"ז שדבר המפורש בתורה להתיר א"כ ביד חכמים לאסור אמנם להנ"ל י"ל דכונת ר"י על כה"ג המרובה בגדים דשפיר חכמים יכולין ליגזר עליו שלא יעבוד שמסלקין אותו יום זה מדין כה"ג וא"כ ממילא אסור להקריב אונן אמנם הת"ק שם דהוא ר"מ כמבואר בירושלמי רפ"ב דסנהדרין לשיטתו דל"מ לסלק אותו מדין כה"ג ודפח"ח ויש לדחות אך רשמתיו שיהי' למזכרת אמנם נראה דאף לר"י מ"מ דאיסורי כה"ג נשאר וזה א"א להבטל ממנו בשום פנים אף כשנסתלק מדין כה"ג אם כי הראי' מיבמות באלמנה מן הנשואין יש לדחות כיון דסת"מ ר"מ ור"מ ס"ל דא"י לסלק מדין כה"ג ומלבד זאת כ"כ במק"א דדוקא אפשר בשאלה חשיב קולא משום דאפשר להפקיע למפרע אבל לא מה שיש עצה לבטל האיסור מכאן ולהבא זה אינו בגדר קולא ועוד י"ל דדוקא מה שיש בידו בעצמו להפקיע כמו שאלה דאמרינן בגמ' דהוי בגדר בידו זה חשיב קולא לענין עדל"ת משא"כ מה שאינו תלי' בדידי' כמו כה"ג דהוא בעצמו א"י לבטל ממנו הכה"ג בשום פנים כ"א ע"י המלך ואחיו הכהנים זה לא חשיב קולא ושפיר אמרינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אמנם בכ"ז לעיקרא דמילתא נראה כמו"ש דאפי' לר"י כשמסלקינן אותו מדין כה"ג אסור באלמנה וכל איסורי כה"ג עליו וכל פלוגתת ר"מ ור"י לענין סילק היינו לענין עבודה ויש עוד להאריך בזה ואכ"מ: