## Keli Chemdah on Torah, Terumah

###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:1)

אעתיק בזה תשובה לח"א שכתבתי בענין תוך כדי דיבור ומחשבה בתרומה וקדשים. ויבואר בה ג"כ ענין אמירה לגבוה יען שהפרשה זו היא מצוה ראשונה בענין נדבת המשכן. ואקוה כי יהי' לתועלת לתלמידים וז"ל שם:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:2)

א) הנה כת"ה העיר על דברי המבי"ט ז"ל בס' קרית ספר פט"ו מהלכות מעה"ק שהביא דברי הר"מ ז"ל במה שפסק דהיא שלמים וולדה עולה דאם לאחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו לומר היא שלמים חזר ואמר ולדה עולה אפי' תוכ"ד ולדה שלמים שאין חזרה בהקדש אפי' תוך כדי דיבור. והוסיף הרב המבי"ט ז"ל בטעם הדברים כיון דסגי בגמר בלבו ולא הוציא בשפתיו כדכתיב כל נדיב לב הוי כד' דברים שאין בהם חזרה מגדף ועובד עכו"ם ומקדש ומגרש עכ"ל. מבואר מדברי המבי"ט ז"ל דזה טעמא דהר"מ ז"ל דל"מ חזרה תוכ"ד בהקדש כיון דמהני גמר בלבו הוי כד' דברים. וע"ז תמה כת"ה ממ"ש הר"מ ז"ל פי"ג מהלכות נדרים הי"ט לענין הקמה בלב דפסק הר"מ ז"ל דהקמה בלב מהני וכתב וז"ל ואם קיים בלבו אינו יכול לחזור ולהפר אלא אם חזר בו בתוכ"ד. כדי שלא יהי' כח דברים שבלבו גדול מכח המוציא בשפתיו עכ"ל. מבואר מדברי רבינו ז"ל דאע"ג דהקמה בלב מהני מ"מ יכול לחזור בו תוכ"ד ופשיטא דה"ה במקיים בפה יכול לחזור בו תוכ"ד אע"ג דגמר בלבו ג"כ הרי מבואר להיפך מדברי המבי"ט ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:3
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:3)

ולענ"ד לק"מ כשנתבונן בסברת המבי"ט ז"ל שכתב כיון דמהני גמר בלבו ה"ה כד' דברים לכאורה מה סברא הוא זה. ונראה לענ"ד בכוונתו דהנה הר"ן ז"ל כתב הטעם דבד' דברים אלו אמרינן תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי דד' דברים אלו כשאדם עושה אותן עשאן בגמר דעתו ולכן ל"מ חזרה אף תוכ"ד. ומעתה י"ל דכוונת המבי"ט ז"ל כיון דחזינן דבכל מקום כשבא להוציא חפץ מרשותו ולהקימו לרשות אחר צריך קנין דוקא. אמנם היכא דגמר בדעתו בלב שלם מהני דיבור גרידא ג"כ כמו בשטרי פסיקתא דר"ג דאמרי' הן הן הדברים הנקנים באמירה והטעם משום דגמר ומקנה בלב שלם.


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:4
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:4)

וגדולה מזו בהקדש דגם דיבור ל"צ ובמחשבה גרידא יכול להוציאו מרשותו ולהקנותו לגבוה ע"כ בזה בוודאי אדם עושה בגמר דעתו ולכן במחשבה גרידא ג"כ יכול להקנותו לגבוה וא"כ שפיר אמרינן דהו"ל כד' דברים אלו דגם תוכ"ד א"י לחזור בהן כיון דאמרי' דגם בזה אדם עושה בגמר דעתו. וז"נ מאוד בכוונת המבי"ט ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:5
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:5)

ומעתה ל"ק מהקמה בלב דהתם הרי חזינן דהפרה בלב לא מהני כיון דרוצה לעקור את נדרו והא דמהני הקמה בלב היינו משום דהוא מקיים מה שנדרה ואינו עושה בהקמה דבר חדש אדרבה הרי מחזק את הדבר ולכן מהני גם בלב וא"כ אין זה שמהני בלב מפאת דאמרינן בגמר דעתו אדם עושה רק כיון דאינו בא בזה לעקור שום דבר לכן מהני גם בלב והיכא דרוצה באמת לשנות ממה שהי' לא מהני בלב וא"כ יפה כתב הר"מ ז"ל דנהי דמהני בלב ג"כ כיון דאינו בא לעשות בזה דבר חדש מ"מ לא עדיף מהוציא בשפתיו דמהני חזרה תוכ"ד והמבי"ט ז"ל לא קאמר אלא בהקדש דמזה דמהני בלב מוכח דהטעם כיון דעשאן בגמר דעתו ושוב הוי כד' דברים וזה ברור ואמת בכוונת המבי"ט ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:6
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:6)

אמנם מה דיש לעיי' בדברי המבי"ט ז"ל עפמ"ש בספרי חמדת ישראל להוכיח מדברי השיטמ"ק תמורה דאע"ג דמהני הקדש בלב מ"מ תמורה לא מהני בלב כיון דהוי מחשבה דאיסורא אין לנו ללמוד מקרא דכל נדיב לב דמהני בלב וא"כ יקשה אמאי פסק הר"מ ז"ל גם בתמורה דתוכ"ד לאו כדיבור דמי הא בתמורה ל"ש סברא זו. איברא דבאמת רבינו המבי"ט ז"ל הוציא לפרש כן מלשון הר"מ ז"ל מדהוסיף לכתוב ואם אחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו שלכאורה למותר הוא מזה הוכיח המבי"ט ז"ל דכוונת הר"מ ז"ל דבא ליתן טעם בזה למה לא אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמי אמנם בסוף פ"ב מתמורה כשפסק הר"מ ז"ל הדין דתמורת עולה ותמורת שלמים שם לא כתב הר"מ ז"ל האי לישנא כלל ונראה מזה ראי' לדברינו דבתמורה לא מהני גמר בלבו והא דבתמורה לא מהני חזרה תוך כדי דיבור כ"כ הפוסקים להוכיח מנזיר (ד' ט') דלב"ש דא"ש בהקדש לא מהני חזרה תוך כדי דיבור וא"כ ה"ה לדידן בתמורה כיון דקיי"ל דאין נשאלין על התמורה ממילא דלא מהני חזרה תוך כדי דיבור לכן בתמורה ל"צ הך טעמא רק בהקדש שפיר הי' קשי' לי' דלמה ל"מ חזרה תוכ"ד לכן הוסיף הר"מ ז"ל מצד דמהני גמר בלבו כנ"ל כוונת המבי"ט ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:7
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:7)

ואם כנים הדברים בדעת הר"מ ז"ל יש לי לומר עפי"ז בדעת הר"מ ז"ל במה שפסק בפט"ו מהלכות מעה"ק ה"ז שם דבאומר דמי זו עולה כל שלשים יום ולאחר ל' יום שלמים דבריו קיימין וקשה הא באומר דמי זו עולה הרי בסתם הוא לעולם הדמים עולה ואיך יכול לחזור תוכ"ד ולומר דרק ל' יום יהי' הדמים עולה ואח"כ לשלמים ואין לומר דא"א בענין אחר הא אפשר לומר כל ל' יום יהי' עולה ואח"כ יהי' שלמים אבל כשאומר לשון זה הכתוב בש"ס ור"מ ז"ל אמאי יהי' יכול לחזור בו תוך כדי דיבור ועיי' בתוס' נדרים (דף כ"ט ע"ב) ד"ה מידי דהוה ואכמ"ל בזה. אמנם לדברינו הנ"ל י"ל עפמ"ש בספרי דאע"ג דבהקדש מהני גמר בלב הוא רק בקדושת הגוף אבל בקדושת דמים כיון דאין הוא עצמו קרב למזבח י"ל דל"מ במחשבה וא"כ בקדושת דמים י"ל דס"ל להר"מ ז"ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי ויכול לחזור בו תוכ"ד ויש לעיי' עוד בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:8
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:8)

וי"ל ג"כ בזה מה שנתקשיתי זה זמן כביר על התוס' חדשים פ"ז דדמאי מ"ו דמבואר שם הי' לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרות זב"ז הראשונה מעשרת של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת ועיי"ש בר"ש ור"מ ז"ל דבזה אין השני' מעושרת כיון דהוי מפטור על החיוב. ותמה בתוס' יו"ט שם על הר"מ ז"ל דפסק כסת"מ דהרי מבואר בירושלמי דאתי' כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון משא"כ לר"י דס"ל אף בגמר דבריו אדם נתפס ל"ש דין זה וא"כ הר"מ ז"ל דפסק כר"י איך פסק למשנה זו וכתב התוס' חדשים דלק"מ דהכא נראה דהוי חזרה וא"י לחזור בו כיון דהוי נמלך עיי"ש. ותמי' לי מאוד הלא זה הוא קושית התוס' יו"ט ז"ל כיון דהוי נמלך וכיון דהוי בתוך כדי דיבור הרי יכול לחזור בו ואם כי ס"ל לר"מ ז"ל בהקדש ג"כ תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי מ"מ נראה פשוט דזה רק בהקדש משום דאמירה לגבוה כמס"ל דמי משא"כ במעשר דל"ש אמירה לגבוה כלל כיון דמעשר ראשון מותר לזרים ואין בו שום קדושה וא"כ ל"ש בי' אמל"ג וא"כ נראה פשוט דמהני חזרה תוך כדי דיבור וא"כ קושית התוס' יו"ט עצומה. וזמן כביר הייתי נבוך בזה שלא מצאתי להפוסקים שיבררו ענין זה אי בתרומה ומעשר לדעת הר"מ ז"ל מהני חזרה תוך כדי דיבור ועתה מצאתי שקדמני בזה הגאון רי"ט אלגזי ז"ל בספר קהלת יעקב אות ת' בענין תוך כדי דיבור תמה על הר"מ ז"ל מטעמא דאמרן ועיי"ש שתירוצו דחוק מאוד ועוד יבואר לפנינו בעזהשי"ת. אמנם לדברי המבי"ט ז"ל שכתב דטעמא דהר"מ ז"ל בהקדש משום דמהני במחשבה לכן לא מהני חזרה אף תוך כדי דיבור א"כ נראה דה"ה בתרומות ומעשרות דמהני במחשבה דילפינן מונחשב לכם תרומתכם ה"ה דל"מ חזרה תוך כדי דיבור וא"ש דברי הר"מ ז"ל ונסתייעא מזה שיטת המבי"ט בדעת הר"מ ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:9
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:9)

אך לאחר העיון יש לעיי' בזה מתרי טעמי. אחד יש לעיי' אם זה דתרומה מהני במחשבה עושה את התרומה להיות כד' דברים. ונראה לענ"ד דזה תליא בפלוגתת רש"י ותוס' שבועות (דף כ"ו ע"ב) דאמרינן בגמ' דהוי תרומה וקדשים שני כתובים הבאין כאחד לענין דמהני מחשבה ופי' רש"י ז"ל דתרומה היינו תרומת המשכן והתוס' שם פירשו דתרומה הוי תרומת דגן דכתיב בי' ונחשב לכם תרומתכם ואע"ג דתרומה לא מצי למילף מקדשים דהוי חול לגבי קדשים מ"מ קדשים הא מצינן למילף מיני' ולכן הוי שני כתובים הבאין כאחד עיי"ש. והנה צריך להבין דעת רש"י ז"ל שלא ניחא לי' בדעת התוס' לפרש דקאי על תרומה ופירש דקאי על תרומת המשכן ונראה דאזלי לשיטתייהו בזה ביבמות (דף פ"ו ע"א) דרש"י ז"ל ס"ל דאיסור טבל הטבול לתרומה הוא משום דמעורב בו תרומה וכ"ז שלא נתברר מה הוא התרומה ומה הוא החולין אסור גם לכהן ולפי"ז לדעת רש"י ז"ל הפרשת תרומה אינו דבר חדש אלא שמברר התרומה מתוך החולין אמנם התוס' פליגי ע"ז וס"ל דתרומה הוא ענין חדש שעושה מטבל תרומה ואיסורו של טבל אינו מצד תרומה. ומעתה נראה דרש"י ז"ל לשיטתו הוכרח לפרש דהא דאמרי' בגמ' דתרומה וקדשים הוי ב"כ הבאין כאחד היינו תרומת המשכן דליכא למימר דכוונת הגמ' על תרומה הא י"ל דמתרומה א"א למילף על קדשים דדוקא בתרומה דכבר התרומה הוא בכח אלא שצריך לברר אותה לכן מהני מחשבה גרידא ג"כ משא"כ לעשות מחולין קודש ל"מ מחשבה וא"כ אין זה שני כתובים הבאין כאחד ולכן מוכרח רש"י ז"ל לפרש דהוי ב' כתובים מצד תרומת המשכן דדומה ממש לקדשים אמנם התוס' לשיטתם דפליגי על רש"י ז"ל וס"ל דכל תרומה אינו אלא כשמפרישה והוא קדושה חדשה ושוב דומה להקדש לכן כתבו התוס' שפיר דתרומה קאי על תרומת תבואה. וז"נ מאוד לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:10
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:10)

ומעתה כיון שביארנו דעת רש"י ז"ל דלשיטתו אין ללמוד קדשים מתרומה משום דבתרומה דין הוא שיהנה בי' מחשבה כיון דאין המחשבה עושה פעולה חדשה אלא שמברר הדבר כיון שכבר הי' תרומה בכח דזה איסורו של טבל כנ"ל. ומעתה נראה דלדעת רש"י ז"ל ל"ש לומר בתרומה סברת המבי"ט ז"ל כיון דנהי דמהני בי' מחשבה מ"מ אין מזה ראי' דהטעם משום דאמרינן דאדם עושה אותם בגמר דעתו רק משום דאינו עושה דבר חדש והוי כמו הקמה דאע"ג דמהני בלב מ"מ ס"ל לר"מ ז"ל דמהני חזרה תוך כדי דיבור ה"ה בהפרשת תרומות ומעשרות:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:11
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:11)

אמנם אפי' לדעת התוספות שנראה דתרומה דינה כמו קדשים. ולפי"ז שוב י"ל דגם בתרומה כיון דמהני במחשבה ע"כ משום דגם בזה אמרינן דאדם עושה אותו בגמ"ד ושוב ל"מ חזרה תוך כדי דיבור כמו בהקדש מ"מ לדעת התוס' ז"ל יש לעיי' דזה דוקא בתרומה דגלי קרא ונתשב לכם תרומתכם משא"כ במעשר דבזה לא גלי קרא רק דנילף מתרומה ונאמר דכמו דבתרומה מהני מחשבה ה"ה במעשר ע"ז יש לדחות כמו שדחה בש"ס למ"ד דב' כתובים הבאין כאחד מלמדין דלא נוכל למילף מתרומה וקדשים דאין למדין חולין מקדשים א"כ מה"ט אין ללמוד מעשר מתרומה לפי"מ דקיי"ל להלכה דמעשר ראשון מותר לזרים א"כ מעשר ראשון אין בו שום קדושה והוי חולין גמורין א"כ אין ללמוד מעשר מתרומה וזה מוכרח לדעת התוספות דס"ל דכונת הגמ' על תרומת דגן וא"נ דגם מעשר בכלל א"כ מה דחה הגמ' למ"ד ב' כתובים הבאין כאחד מלמדין דחולין מקדשים לא ילפינן אכתי נילף ממעשר דהוא חולין ואעפי"כ מהני בי' מחשבה אלא ודאי כדאמרן שלדעת התוס' עכצ"ל דגם במעשר לא מהני מחשבה מה"ט דחולין מקדשים לא ילפינן ולא נוכל למילף מעשר מתרומה וא"כ ממ"נ אינו מתורץ קושיתנו על הר"מ ז"ל כיון דהר"מ ז"ל כתב להדיא דין זה בפ"ז מהלכות מעשר דטבל שניטלה תרומתו ומפריש מעשר א"כ בין אי ס"ל כדעת רש"י ז"ל ובין אי ס"ל כדעת תוס' ז"ל מהני חזרה במעשר תוכ"ד דלדעת רש"י ז"ל כבר ביארתי דאין ראי' מזה דמהני מחשבה שלא יהי' מהני חזרה ולדעת התוס' מוכרח דבמעשר ל"מ מחשבה כנ"ל [ואין לומר דלדעת רש"י ז"ל א"נ דבמעשר מהני מחשבה ע"כ צ"ל דהוא משום דעשאן בגמ"ד דבמעשר ל"ש מברר כיון דמעשר ראשון מותר לזרים ז"א דכמו דחזינן בתרומה גדולה דאסור לכהן ג"כ אע"ג דאח"כ מותר לכהן וע"כ כדאמרן דהתורה לא התירה לכהן אלא כשיתברר א"כ י"ל דה"ה במעשר ראשון איסור הטבל משום חלקו של לוי ואע"ג דמותר גם לזרים לאחר הבירור מ"מ מקודם אסור משום זה לכל והבן היטב]:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:12
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:12)

ובאמת עיקר דבר זה דבמעשר ל"מ מחשבה לאו חדית הוא לן וכבר מבואר כן במאירי שבת פרק מפנין (דף קכ"ז) וכבר הבאתי דבריו בספרי אמנם מפני שראיתי כעת בספר בית יצחק הנדפס מחדש על יו"ד חלק ב' סימן קל"ח שכתב לעשות ט"ס במאירי וברור בעיניו שבמעשר בוודאי מהני מחשבה. ולענ"ד נראה פשוט כדאמרן. ועיקר מה שדוחקתה להגאון המחבר שיחי' לעשות ט"ס במאירי הוא משום דמבואר במסכת בכורות (דף נ"ט ע"א) דאמרינן בגמרא דילפינן מעשר בהמה ממעשר דגן מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה כו' עיי"ש ולענ"ד לק"מ דהרי מבואר שם בגמ' דאע"ג דונחשב כתיב גבי תרומה מ"מ מדמצאנו דהתורה קראה למעשר תרומה כדכתיב את מעשר בנ"י אשר ירומו לד' תרומה נתתי ללוים לנחלה עיי"ש ומעתה נראה דהסוגי' קאי לר"מ דס"ל באמת מכח קרא זה דמעשר יש לו דין תרומה ואסור לזרים ג"כ וא"כ גם מעשר יש לו קדושה ולכן גם מעשר ניטל באומד ובמחשבה משא"כ להלכה דקיי"ל כרבנן דמעשר ראשון מותר לזרים אין מעשר דינו כתרומה ה"ה דאינו ניטל במחשבה. ובאמת הר"מ ז"ל להלכה פסק דמעשר אינו ניטל באומד ונראה דה"ה דאינו ניטל במחשבה וכדעת המאירי ז"ל וא"כ הדרא לדוכתא קושית התוספת יו"ט על הר"מ ז"ל דאמאי פסק במעשר דלא מהני חזרה תוכד"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:13
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:13)

ועלה בדעתי דמזה יהי' מוכח דהר"מ ז"ל ס"ל לגמרי כהמאירי שבת ד"ה מפנין שם דבמעשר לא מהני שאלה וא"כ שפיר פסק הר"מ ז"ל דל"מ חזרה תוכד"ד כיון דל"מ שאלה ה"ה כתמורה דל"מ חזרה תוכד"ד ויהי' מדוקדק בזה לשון הר"מ ז"ל במה שכתב לדין זה דמעשר של זו בזו דניטלה תרומתן דוקא ולא מפרש כדברי התוס' די"ל דמעשרות כולל גם תרומה משום דהר"מ ז"ל ס"ל דבתרומה יכול לחזור תוך כדי דיבור דתרומה אינו דומה להקדש דאע"ג דמהני במחשבה מ"מ אין זה מדמה דברים להד' דברים כיון דהוא רק לברר האיסור. אמנם במעשר ס"ל כהמאירי דלא מהני שאלה א"כ ממילא לא מהני חזרה תוך כדי דיבור. איברא דלקושטא דמילתא ז"א דנלענ"ד ברור דא"נ דהר"מ ז"ל ס"ל כדעת המאירי דבמעשר כיון דלא מהני מחשבה ל"מ שאלה א"כ ממילא דליתא לפירוש המבי"ט בדעת הר"מ ז"ל. דהנה צריך להבין כוונת המאירי שכתב בזה"ל ויש אומרים שא"א לישאל אלא בתרומות הואיל ותרומה ניטלת באומד ובמחשבה ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אבל מעשר שאינו ניטל במחשבה אלא א"כ הפריש אינו יכול לישאל עליו עכ"ל וצריך ביאור כוונת דבריו הקדושים ז"ל מאי נ"מ אי ניטל במחשבה לענין שאלה וראיתי להגאון בית יצחק נ"י שהבין שכוונת המאירי ז"ל לחלק דדוקא בתרומה כיון דל"צ מעשה הפרשה מהני שאלה דאתי דיבור ומבטל דיבור משא"כ במעשר כיון דצריך הפרשה במעשה דוקא לא אתי דיבור ומבטל מעשה:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:14
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:14)

ולענ"ד נראה ברור דמעולם לא עלה על דעת המאירי ז"ל דצריך הפרשה במעשה דוקא דא"נ דזה כוונתו למה הוצרך להאריך כ"כ דבתרומה מהני גם מחשבה דאין זה נפ"מ כלל לענין שאלה כיון דגם בדבר דצריך דיבור אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור והי' לו לומר עיקר ההבדל דבמעשר צריך הפרשה במעשה דוקא משא"כ בתרומה סגי קריאת שם ומה גם שכבר האריך המרי"ט בתשו' סי' כ"ה להוכיח מכמה סוגיות הש"ס דל"צ מעשה וקריאת שם סגי ונראה ברור דגם המאירי מודה בזה וכמבואר בדבריו בחידושי שבת (דף כ"ט ע"ב) ד"ה וכן שאמרו מסונייתא דנזייתא אסור להדיקו ביומא טבא עיי"ש שכתב בפשיטות על כל הפרשת תרומות ומעשרות שא"צ בהם מעשה אמנם כוונתו הכא לחלק בין תרומה למעשר דבתרומה מהני מחשבה לכן מהני שאלה משא"כ במעשר דצריך דיבור דוקא שוב לא מהני שאלה. אך הדבר צ"ע דהרי עיקר שאלה בנדר הוא דכתיב ושם לא מהני מחשבה אלא דיבור ואעפי"כ מהני שאלה. לכן נלענ"ד דהי' קשה לי' למאירי ז"ל אמאי מהני שאלה בהקדש ותרומות ומעשרות נימא אמירתו לגבוה כמס"ל וס"ל דגם במעשר אמרי' אמירתו לגבוה וכדעת הריב"א ז"ל דאפי' בצדקה לעניים אמרינן אמל"ג כמס"ל ותירץ כיון דמהני מחשבה גרידא ועיקרו הוא המחשבה ואין בכח המחשבה לעשות קנין גמור דאפי' במה שגמר ומקנה צריך דיבור דוקא ולכן מהני שאלה בתרומה ומעתה במעשר כיון דבאמת ל"מ מחשבה וצריך דיבור דוקא שוב ל"מ שאלה מצד אמל"ג כמס"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:15
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:15](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:15)

ובאמת עיקר דבר זה לומר דכח המחשבה אינו אלים כ"כ שיהי' כמסירה כבר כתב ביד מלאכי כללי הדינים סי' פ"ט אות א' בשם מהר"מ גלאנטי ז"ל דאפי' בכתב בלי הזכרה בפה לא הוי כמסירה ונראה דכ"ש במחשבה גרידא דל"ה כמסירה. אמנם המאירי ז"ל הוסיף בזה כיון דשורש הענין הוא מחשבה לכן אפי' בדיבור מהני שאלה משא"כ במעשר ל"מ שאלה מכח אמל"ג כמס"ל וכדעת הרשב"א ז"ל בר"ן נדרים בסוגי' דבר פדא. ואם נימא שזהו כוונת המאירי ז"ל מובן מאליו שלדעת המאירי ליתא לחידוש דינו דהמבי"ט ז"ל דהקדש דמהני במחשבה הוי כד' דברים דהרי המאירי כתב שמטעם זה אין להמחשבה תוקף גמור ומהני שאלה ולא אמרינן בי' אמירתו לגבוה וא"כ אין מזה הוכחה דהוי כד' דברים ודו"ק היטב בכל זה:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:16
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:16](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:16)

ב) ובאמת בעיקר ענין זה אי במחשבת הקדש אמרינן אמל"ג כמס"ל יש לעיי' הרבה אע"ג שרבינו הגאון בעל פרמ"ג ז"ל פשיטא לי' דשייך בי' אמירה לגבוה כמס"ל כמו"ש בפתיחה כוללת עיי"ש אמנם כ"כ שמדברי הר"מ גלאנטי ז"ל מבואר להיפך וכן הדעת נוטה דנראה דהא דאמירה עושה קנין היינו רק אמירה משום דאיכא לאו דלא יחל דברו ועשה דמוצא שפתיך תשמור יש לו אלימות לעשות קנין משא"כ מחשבה גרידא אע"ג דנתחייב במחשבה מקרא דכל נדיב לב עולות אבל שהמחשבה נעשה קנין לא נשמע משם וכשדקדק בלשון הר"מ ז"ל פרק י"ד ממעה"ק הלכה י"ב שכתב בזה"ל כיצד גמר בלבו שזה עולה או שיביא עולה הרי זה חייב להביא שנאמר כל נדיב לב יביאה בנדיבות לב יתחייב להביא עכ"ל נראה דאפי' בזה עולה אינו נעשה עולה ע"י המחשבה רק שיש עליו חיוב להביאה ולהקריבה לעולה אבל שהמחשבה יהי' לו הכח שהדבר יעשה קודש זה אין לה להמחשבה כיון דאינו בלא יחל אין הדבר עצמו נתפס בקדושה דזה רק מכח אזהרת לא יחל ועשה דכל היוצא מפיו יעשה ואולי י"ל דזה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' הנ"ל בפירוש הגמ' דשבועות דתרומה הוי ג"כ בכלל זה דמחשבה מהני דלדעת התוס' דס"ל דכוונת הגמ' על תרומת דגן ובתרומה פשיטא דבמחשבה נעשה תרומה לגמרי מדמותר לאכול השיריים וא"כ נראה מזה דאיו הבדל בין מחשבה לדיבור אמנם לדעת רש"י ז"ל דפירש דתרומת המשכן וכ"כ לעיל שס"ל דמתרומה אינו ראי' כיון שהוא רק מברר דבר שהי' בכח א"כ שוב י"ל כדברינו דאע"ג דמחשבה מהני היינו רק לחייבו אבל לא שיתפס הדבר בקדושה כמו ע"י אמירה ומסירה:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:17
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:17](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:17)

שבתי וראיתי למורי הגאון הצדיק בעל ספר נפש חי' זצ"ל בח' אהע"ז סי' ח"י שכתב ליישב דעת הרא"ש ז"ל בענין מחשבה שס"ל דבתענית הוי מחשבה ג"כ קבלה ובנדר ל"מ מחשבה ותודה"ק דבאמת נהי דמהני מחשבה היינו דוקא כל זמן שאינו חוזר ולכן בתענית הוי קבלה אם אינו חוזר משא"כ בנדר שפיר כתב הרא"ש דלא מהני מחשבה היינו שיכול לחזור דממחשבה יכול לחזור דאע"ג דכתיב כל נדיב לב עולות מ"מ מחשבה מוציא מידי מחשבה והא דבהקדש לא מהני חזרה על המחשבה הוא משום דאמירתו לגבוה כמס"ל ולא יוכל לחזור דהוי כמעשה אתד"ק. ולענ"ד אחר התאבקי בעפר לפני כ"ג הרמה נראה שאזיל בתר איפכא ולענ"ד נראה פשוט דזה דאמרינן אמל"ג כמס"ל היינו משום דא"י לחזור אבל שנימא דמשום זה אינו יכול לחזור משום דאמירה הוי כמסירה ז"א דהרי א"נ דיכול לחזור אינו מוסר כלום ולא אמר כלום ובאמת יש עמוד גדול למורי ז"ל לסמוך עליו בזה ה"ה הגאון בעל אבני מילואים ריש אהע"ז שכתב כדברי מורי ז"ל דאע"ג דב"נ אינו מוזהר בבל יחל מ"מ בהקדש חייב לקיים משום אמל"ג כמס"ל אך כ"כ בספרי חמדת ישראל בדיני ב"נ אות נ"ה שהדברים צ"ע מה"ט ובאמת בר"מ ז"ל פ"י ממלכים שכתב בזה"ל ואם הביא עולה מקבלין ממנו ואם נתן צדקה מקבלין ממנו עכ"ל נראה מדעתו ז"ל דהקדש וצדקה דין אחד הוא בב"נ וכמו דבצדקה אינו חייב ליתן ע"י דיבורו דבצדקה דעת הרבה פוסקים דלא אמרינן בי' אמירה לגבוה ה"ה בהקדש ולדברי האבני מילואים הרי איכא חילוק בין צדקה לעולה לענין שמתחייב עפ"י דיבורו ומזה עצמו שהר"מ ז"ל לא כתב שחייב עפ"י דיבורו נראה שאינו חייב בזה אך אפי' א"נ דבב"נ חייב בדיבור גרידא כ"כ הסברא בספרי שם משא"כ בישראל נראה ברור כדאמרן דכל ענין אמל"ג הוא רק היכא דיש להדיבור אלימות שאינו יכול לחזור בו אבל בלא"ה ל"ש אמל"ג:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:18
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:18](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:18)

ואין להקשות על דברינו אלה מנדה (דף מ"ו) פלוגתת ר"ה ור"כ ור"י ור"ל דר"כ ור"י ור"ל ס"ל דהקדיש הוא ואכל הוא אינו לוקה דקטן אינו מוזהר בבל יחל אמנם אכלו אחרים לוקין וקשה לדברינו דאמל"ג כמס"ל תלי' בבל יחל א"כ בקטן כיון דאמרת דהוא אינו לוקה וע"כ דהוא אינו מוזהר בבל יחל ויכול לחזור בו א"כ באיזהו כח נעשה הקדש כיון דיכול לחזור בכל רגע ועדיין הוא ברשותו ועכצ"ל מצד דמקנהו להקדש וא"כ מוכרח כדברי האבני מילואים ז"ל דאע"ג דליתא בבל יחל מ"מ הוי הקדש מצד אמל"ג. ז"א ושני תשובות בדבר. א' י"ל בפשיטות דא"נ דקטן אינו מוזהר בבל יחל באמת הא דהקדיש ואכלו אחרים לוקין הוא רק כשמסרו ליד גזבר דהוי קנין ממש להקדש וגלי קרא דקטן שיש בו דעת להקדיש הקדישו הקדש וה"ד אם א"י לחזור בו כשהקדישו דוקא ובזה יש לפלפל במה שכתב הגאון בעל מחנה לוי ז"ל לפשוט ספיקו דהמל"מ אי במופלא הסמוך לאיש מהני שאלה אי רק לנדר גלי קרא אבל בשאלה ליתא או דילמא דגם בשאלה איתא וכתב הגאון ז"ל לפשוט מדס"ל לר"כ ור"י ור"ל דבהקדיש ואכלו אחרים לוקין ע"כ דמהני שאלה גם בקטנותו דאל"כ הדר"ל קושית התוס' איך לוקין הא הוי התראת ספק ואין לומר מדלא שאל השתא ה"ה דלא שאל אח"כ ז"א דהא השתא לא מצי למיתשל אתד"ק. אמנם לפי דברינו י"ל דהמל"מ אינו מסופק אלא לר"ה דס"ל דמופלא הסמוך לאיש גם הוא מוזהר בבל יחל ולוקה בזה שפיר מסתפק אם גם בשאלה איתא אבל לר"י ור"ל דאינו בכלל בל יחל א"כ פשיטא דל"ש בי' שאלה וא"צ שאלה כלל דיכול תמיד לחזור בו ולא משכח"ל דבר זה דהקדיש ואכלו אחרים לוקין אלא במסירה ממש ובזה שוב ל"ש שאלה אך זה רק לפילפולא אמנם לקושטא דמילתא מסתימת הסוגי' והפוסקים נראה להיפך דבכל גווני לוקין בהקדיש ואכלו אחרים:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:19
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:19](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:19)

אמנם לאחר העיון לק"מ דנראה ברור דר"ה ור"י ור"ל לא פליגי כלל אי הקטן המופלא הסל"א איתא בכלל בל יחל דבזה כ"ע מודים דהקטן איתא בכלל בל יחל וא"י לחזור בו מה"ט כיון דגלי קרא דמופלא הסמוך לאיש נדרו נדר והקדישו הקדש אם עובר על זה עובר בבל יחל אמנם פלוגתת ר"ה ור"י ור"ל הוא אם לוקה כשעבר על נדרו דר"ה ס"ל דלוקה ג"כ דאע"ג דבכה"ת כולה אין קטן בר עונשין הכא כיון דגלי קרא דה"ה בכלל נדר והקדש ה"ה דבכלל עונשין איתא בב"ד של מטה אמנם ר"י ור"ל ס"ל דכללא הוא דקטן אינו בר עונשין לכן אע"ג דאיתא באזהרת בל יחל מ"מ מלקות ל"ש בי' ודברים אלו למדתי מדברי המל"מ פי"א מנדרים שנראה דס"ל כן דבזה פליגי עיי"ש היטב ונראה דהמל"מ הכריח זה מה"ט דא"נ דאין הקטן בכלל האיסור א"כ יכול לחזור מהקדישו ואין עליו חיוב כלל וא"כ אינו הקדש כל ואיך לוקין אחרים כשאכלו וכמו"ש המל"מ דב"נ דכיון דאינו מצווה בבל יחל אין עליו חיוב להביאם ויש עוד הרבה לעיי' בזה בגוף הסוגי' בנדה שם שנראה לכאורה דאין לחלוק מלקות מאיסור עיי"ש קושית הגמ' דמקשינן מנ"מ בין איסור למלקות אמנם י"ל דלמסקנת הגמ' דהכא במ"ע דאכלו אחרים שפיר י"ל כדאמרן. יהי' איך שיהי' דברי מורי הגז"ל צ"ע שלא העיר בזה. ובאמת עיקר דברי מורי הגז"ל מה שדוחקתי' לזה הוא לפרש דברי הרא"ש ז"ל ואני לא אדע למה הוצרך לזה הרי יפה כתב הטו"ז באו"ח סי' תקס"ב בדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דרק בתענית דהוי ג"כ כגבוה שמקריב גופו לגבוה בזה ילפינן מכל נדיב לב עולות אבל בצדקה וכ"ש בנדרים דהוי חולין לא מהני מחשבה ובתענית דמהני קבלה ה"ה דאינו יכול לחזור בו וזה ברור ופשוט:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:20
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:20](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:20)

ובעיקר דברי הטו"ז מש"כ לפרש פלוגתת ר"ת עם הרא"ש ז"ל בפירוש הגמ' דשבועות (דף כ"ו ע"ב) בהא דאמרינן בגמ' דתרומה וקדשים הוי ב"כ הבאין כאחד אם כולל כל עניני נדר ורק שבועה ממעט הגמ' מטעם דחולין מקדשים לא ילפינן אבל בנדר אין נפ"מ בין חולין לקדשים או דילמא דגם נדר נתמעט היכא דהוא חולין לכאורה הדברים מחוסרין תבלין דבמה פליגי הר"ת והרא"ש ז"ל ועוד דסברת ר"ת ז"ל קשה להבין כיון דמבואר בגמ' כללא דחולין מקדשים לא ילפינן וא"כ מנ"מ בין נדר לשבועה ועלה בדעתי בזה עפמש"ל להעיר כיון דדעת התוס' דתרומה היינו תרומת דגן וזה כולל גם מעשר דהוא ג"כ בכלל תרומה דקרא וא"כ נראה דגם במעשר מהני מחשבה וא"כ קשה על הגמ' דאמרינן חולין מקדשים לא ילפינן הא מעשר הוא חולין ועיי"ש מ"ש להכריח מזה דבמעשר באמת ל"מ מחשבה אמנם כעת נראה דר"ת ז"ל ס"ל בפשיטות דאין נפ"מ בין מעשר לתרומה והי' קשה לו כנ"ל לכן הכריח מזה כפירושו דהא דאמרינן בגמ' חולין מקדשים לא ילפינן היינו רק לענין שבועה אבל בנדר כל עניני נדר מהני במחשבה כמו דחזינן דמהני מחשבה במעשר ומעתה י"ל דהרא"ש ז"ל אזיל לשיטתו שכתב בפירושו לנדרים (דף י"ב ע"א) בהא דאמרינן בגמ' דכחלת אהרן ותרומתו הוי מתפיס בדבר האסור דלכן בחלה ותרומה ל"ה מתפיס בדבר הנדור אע"ג דמיתסר ע"י פיו ל"ה דבר הנדור דמעיקרא נמי הוא אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השיריים מידי טבל עכ"ל נראה מבואר דס"ל דתרומה אינה קדושה חדשה אלא שהי' מקודם בכח וקריאת שם הוא שמברר בין תרומה לחולין וזה כדעת רש"י יבמות הנ"ל וא"כ מוכרח לפרש דברי הגמ' דהוי ב"כ הבאים כאחד היינו תרומת המשכן דמתרומת דגן א"א למילף דמהני מחשבה בדבר חדש וא"כ אינו ראי' ממעשר כלל וא"כ שוב אמרינן דפשיטא דחולין מקדשים לא גמרינן היינו אפי' בנדר רק בנדרי גבוה מהני מחשבה ונתפרשו עיד"ז דברי הטו"ז בטו"ט ודעת:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:21
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:21](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:21)

ואם כנים הדברים יש לתרץ עפי"ז גם דברי הרשב"א ז"ל בקידושין (דף נ' ע"ב) ד"ה ואסיקנא ודברים שבלב אינם דברים שכתב בזה"ל ועוד קשי' לי נידוק מתרומה דקיי"ל דניטלת במחשבה כלומר דנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה אלמא דדברים שבלב ישנם דברים ול"ל נמי שאני התם דרחמנא רביי' מדכתיב ונחשב לכם תרומתכם וכדאמרן דא"כ היכי מצי למיפשט מיקריב אותו עכ"ל ותמה עליו מורי הגז"ל בתשו' נפ"ח ח' אהע"ז סי' ט"ז במה שהקשה ליגמר מתרומה דהרי מבואר בגמ' דא"א למילף מתרומה משום דחולין מקדשים לא ילפינן אמנם לדברינו א"ש דהרשב"א ז"ל ס"ל כשיטת רש"י דתרומה דשבועות היינו תרומת המשכן אבל תרומת דגן אפי' בחולין מהני במחשבה כמו דחזינן במעשר והטעם ע"כ כיון דאינו אלא מברר ואינו עושה דבר חדש מהני מחשבה א"כ מכ"ש בהאי גברא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל דהמחשבה הוא לאוקמא ארעא בחזקתו בוודאי צריך שיהי' מהני מחשבתו כיון דאין המחשבה עושית דבר חדש להוציא מרשותו אדרבה באה להחזיק הדבר בחזקת מרא קמא וע"ז תירץ הרשב"א ז"ל כיון דעכ"פ סותר לדבריו שבפיו א"ד לתרומה ודברי הרשב"א נכונים מאוד. ונראה שלמורי הגז"ל לא הי' ניחא לי' בפירוש זה משום דהרשב"א בחידושי שבועות (דף כ"ו ע"ב) כתב על פי' רש"י ז"ל שאינו מחוור וכתב לפרש דברי הגמ' כפירוש התוס' עיי"ש. אבל לענ"ד אינו רחוק לומר בדעת הרשב"א ז"ל שכאן הקשה לפירוש רש"י ז"ל ודו"ק היטב:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:22
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:22](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:22)

ודע דיש לחקור אי בביכורים דצריך קריאת שם אם מהני מחשבה או צריך קריאת שם בפיו דוקא ולכאורה נראה דתליא בפלוגתת רש"י ותוס' הנ"ל דלדעת התוס' שס"ל דתרומה היינו תרומת דגן א"כ נראה דה"ה ביכורים דהוי בכלל תרומה ועיי' בביכורים, פ"ב שלא נחשב זה לחלק בין תרומה לביכורים נראה דשוין המה אמנם לדעת רש"י ז"ל דתרומה היינו תרומת המשכן וא"כ נהי דגלי קרא דתרומה מהני במחשבה י"ל משום דאינו אלא מברר אבל לעשות דבר חדש לא מהני מחשבה אלא בקדשים אבל לא בתרומה דהוי חולין לגבי קדשים. ומעתה ביכורים דאינן טובלין כמבואר בביכורים שם פ"ב משנה ג' עיי"ש וא"כ בביכורים ל"מ מחשבה וצריך קריאת שם דוקא. ואין להשיב על מ"ש לחלק בין תרומה לביכורים מהא דמבואר בחולין (דף ק"כ ע"ב) דילפי' בגמ' דמשקין היוצאין מהן כמותן מטבל ומקשינן דילמא שאני טבל דהוי איסור הבא מאליו והדר ילפינן מביכורים ודחי ג"כ הגמ' דמה לביכורים שכן טעונין קריי' והנחה ומסקינן דילפינן מתרומה וא"כ מבואר בגמ' דתרומה וביכורים שוין הן דלא הוי איסור הבא מאליו רק שבא ע"י קדושת פה. דקושי' זו לא עלי קשה כ"א על רש"י והרא"ש ז"ל דמבואר להדיא בדבריהם דתרומה אינו איסור חדש אלא שמוציא מכח אל הפועל מה שהי' אסור ומתיר השיריים והא דילפינן מתרומה דמשקין היוצאין מהן כמותן נראה דהלימוד מתשלומי תרומה דג"כ הם תרומה וג"כ משקין היוצאין מהן כמותן ומזה שפיר ילפינן אף לאיסור שאינו בא מאליו ובאמת בתשלומי תרומה פליגי רבי ורבנן אי הפרשתו מקדשתו או נתינתו מקדשתו. עכ"פ זה לכ"ע דמחשבה ל"מ בתשלומי תרומה כיון דבא לעשות מחולין תרומה ובביכורים צ"ע לפום ריהטא:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:23
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:23](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:23)

ויש להעיר בזה מהא דמבואר במשנה דביכורים פ"א מ"ה דאפוטרופוס מביא ואינו קורא נראה דקטן בעצמו א"י להפריש ביכורים והנה מבואר בירושלמי פ"א דתרומות מובא בתוס' חולין (דף י"ב ע"ב) ד"ה ותיבעי לי' מעשה דהטעם דקטן א"י להפריש תרומות ומעשרות הוא משום דכתיב ונחשב לכם תרומתכם וקטן אין לו מחשבה עיי"ש א"כ מוכרח מזה דגם ביכורים הוא בכלל ונחשב ומהני במחשבה דאל"כ אמאי בביכורים יהי' צריך אפוטרופוס הא הקטן בעצמו יכול להפריש ביכורים. אמנם י"ל דהנה באמת התוס' נתקשו שם על הירושלמי דמה הקשה אח"כ דיהני הפרשת קטן הא ילפינן מקרא מאת כל איש ולא קטן וכתבו בזה"ל ושמא אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל. ולכאורה אינו מובן כלל אמאי נימא דהוא אסמכתא הא בכה"ת כולה דרשינן איש ולא קטן. לכן נראה עפ"י דעת רש"י ז"ל הנ"ל דתרומה הוי רק מברר חלקו של כהן וגם קודם הפרשה הוא מעורב בהתבואה וזה איסורו של טבל כנ"ל. וא"כ י"ל דזה כוונת הירושלמי דנהי דבשקלים גלי קרא דאין בכח הקטן להפריש דילמא רק שקלים משום דהוא מקדיש דבר חדש אבל תרומה כיון דאינו עושה דבר חדש רק שמברר החולין מהתרומה גם קטן יכול להפריש ולכן הוי אסמכתא מה שדרשינן מקרא זה לענין תרומה ג"כ לכן צריך הירושלמי לטעם משום דכתיב ונחשב לכם תרומתכם וקטן אין לו מחשבה. ומעתה נראה דזה דוקא תרומה אבל ביכורים דאינם טובלין ושוב הוי כמו הקדש וא"כ שוב נשמע מאת כל איש דממעט קטן דלענין ביכורים הוי דרשה גמורה ולכן ל"צ כלל לקרא דונחשב:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:24
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:24](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:24)

ובזה א"ש ג"כ מה שיש להעיר בתוס' שבת (דף נ"ד ע"ב) בד"ה הוה מעשר שהקשו על ר"א בן עזרי' איך הי' מעשר מעשר בהמה בעודו קטן והקשו המחברים א"נ דמע"ב ליתא במחשבה גם קטן יכול לעשר ומה הקשו התוס' כ"כ אמנם להנ"ל א"ש דבמעשר בהמה כיון דאינן טובלת והוי כמו כל הקדש דילפינן מאת כל איש דקטן א"י להקדיש ולא צריך דונחשב כלל וזה נכון. הארכנו בכ"ז יען שאני נבוך בענינים אלו אמרתי אשיחה וירוח לי:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:25
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:25](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:25)

ונחזור לעניננו בעיקר דברי המבי"ט ז"ל בדעת הר"מ ז"ל אם כי הראני פנים לדבריו ז"ל בכ"ז לא אכחד שסברתו בדעת הר"מ ז"ל צ"ע בפרט לפ"ד ר"ת ז"ל דגם נדר מהני בלב בוודאי מוכח שלא כדבריו ז"ל. וגם עיקר הסברא כיון דמהני מחשבה הוי כד' דברים צ"ע די"ל כיון דמהני שאלה הרי אינו עושה דבר חדש ואינו עוד הוצאה מרשות לרשות והרי ר"א ס"ל דמצד הואיל אי בעי מיתשל עדיין חשיב כשלו. ולכאורה עלה בדעתי עפימ"ש הפוסקים דבהקדש לא מהני שאלה כ"א בפתח דמשוי לי' להקדש טעות אבל בחרטה ל"מ שאלה א"כ י"ל דמזה דמהני שאלה אינו ראי' דאינו עושה בגמר דעתו והרי אדרבה באמת ל"מ חזרה אלא דק אם הוא טעות בעיקר ההקדש ושוב י"ל כדברי המבי"ט ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:26
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:26](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:26)

אלא שבעיקר הדבר יש לעיי' לפי דעת המבי"ט ז"ל בתשו' ח"א סי' צ"ח שכתב לחדש דהיכא דיש פתח דהוי טעות ל"צ שאלה כלל מה"ת והא דצריך שאלה מה"ת וגלי קרא דמהני שאלה היינו היכא דליכא אלא חרטה וגלי קרא דיכול לישאל ולפי"ז לשיטתו הא דאמרינן בגמ' נדרים (דף ע"ח ע"א) דגלי קרא בזה הדבר דש"ח דהוי כנדרים דמהני שאלה ע"כ דאפי' בחרטה מהני שאלה דהרי בנדרים ע"כ דקאי קרא על חרטה דבפתח ל"צ קרא כלל דהוי טעות וא"כ גם בהקדש מהני שאלה בחרטה וא"כ שוב אין ההקדש עושה כלל כיון דיכול ליתשל עליו אם יחזור בו. איברא דבאמת קשה לפי"ד המבי"ט ז"ל א"נ דקרא גלי דמהני שאלה ע"י חרטה לפימ"ש הפוסקים דחרטה אינו עוקר את הנדר למפרע אלא מכאן ולהבא א"כ למנ"מ כתבה רחמנא זה הדבר גבי שחוטי חוץ הרי א"נ דאינו נעקר למפרע א"כ בשעה ששחט הרי עבר על הלאו דשחיטת קדשים בחוץ וא"כ ילקה ועיי"ש בר"ן ז"ל דמפרש להדיא דהנפ"מ לענין מלקות וא"כ ע"כ דזה הדבר גלי דמהני שאלה בפתח דמשוי להקדש טעות דאל"כ אין נפ"מ לענין מלקות ויש להעיר דהמבי"ט ס"ל דפירוש הגמ' אינו לענין מלקות דש"ח אינו אלא להתיר בהנאה את הבהמה שנשחטה בחוץ כיון דבטל שם קודש מהבהמה א"כ מעתה נפקע ממנה שם שחוטי חוץ ומותרת בהנאה. אך גם בזה יש לעיי' א"נ דבש"ח איכא איסור דל"ת כל תועבה כמ"ש המקנה ז"ל א"כ אף אם ישאל בחרטה ויהי' נעקר מכאן ולהבא שם קודש אם יפקע האיסור דל"ת כל תועבה כיון דעכ"פ נעשית בבהמה זו מעשה תועבה כיון דאינו נעקר למפרע ושחט קדשים בחוץ וכ"כ מחקירה זו בספרי ואכמ"ל. אמנם יותר נראה דהמבי"ט מודה להר"ן ז"ל דפירוש הגמ' למנין מלקות שכן נראה פשטות הסוגי' וס"ל דהקדש צריך קרא אף להיתר ע"י פתח דהו"א כיון דאמל"ג כמס"ל לא מהני גם פתח אע"ג דהוא טעות לכן צריך בזה קרא דע"י פתח מהני התרה אבל בחרטה מודה המבי"ט דלא מהני התרה בהקדש וא"כ שוב יש מקום לדבריו:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:27
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:27](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:27)

[וממוצא דברינו אתה למד שכבוד מורי הגאון זצ"ל בספר נפש חי' חיו"ד סוף סי' ג' לא יצא יד"ח העיון בדברי המבי"ט הנ"ל שלא הי' צריך לומר בישוב קושית החכם שם משום דבהקדש מודה המבי"ט דל"מ התרת חכם בחרטה כיון דאינו נעקר אלא מכאן ולהבא ובהקדש ל"מ שאלה מכאן ולהבא מצד דאמל"ג כמס"ל עיי"ש. שבזה יש לעיי' עוד הרבה כיון דהכא לענין ש"ח איירינן ואין להקדש שום נפ"מ ורווחא בזה דל"מ שאלה אי אמרי' בזה אמל"ג. במקום שהי' יכול לומר בפשיטות דאפי' א"נ דבהקדש מהני שאלה בחרטה מ"מ בש"ח ל"ש שאלה בחרטה כיון דאינו נעקר למפרע אין נפ"מ בשאלה כלל כיון דאיסורא דעבד עבד כנ"ל אמנם באמת יש לעיי' בשיטת המבי"ט ז"ל אי ס"ל כן דבחרטה אינו נעקר למפרע וא"נ דס"ל דבחרטה ג"כ נעקר למפרע א"ש כל דברי המבי"ט ז"ל בלי דוחק דזה הדבר מגלה דגם בהקדש מהני שאלה ע"י חרטה אך לפי"ז צ"ע דבריו ז"ל בקרית ספר הנ"ל ובתשו' הארכנו בזה ואכ"מ]:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:28
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:28](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:28)

ג) ויש לחקור עוד בהא דאמרינן דבתרומה וקדשים מהני מחשבה מה הדין אם אומר שור זה עולה לאחר ל' יום דמבואר בסוגית הגמ' דבר פדא דא"י לחזור בו מצד דאמל"ג כמס"ל אם בזה צריך דוקא אמירה או ה"ה במחשבה גרידא אם מחשב דשור זה לאחר ל' יהי' עולה חם הוא עולה לאחר ל' או דילמא דבזה כ"ע מודים דמצי הדר בי' והנה א"נ דבמחשבה ל"ש אמל"ג וכו' דצריך לקיים הוא רק מצד כל נדיב לב עולות א"כ בוודאי נראה דזה רק אם יש חלות להמחשבה אבל היכא דהמחשבה לאחר ל' בוודאי יכול לחזור בו מקודם ואין חלות להמחשבה אך אפי' א"נ כדעת הפרמ"ג ז"ל ודעימי' דס"ל דגם במחשבה אמרינן אמל"ג מ"מ י"ל דזה דוקא אם מחשב שיהי' הקדש מיד אבל אם מחשב שיהי' הקדש לאחר ל' לא מהני והטעם דהנה הר"ן ז"ל הקשה הא אפי' א"נ אמל"ג כמס"ל ג"כ יהי' יכול לחזור בו ותירץ דאמל"ג כמס"ל בקנין ומעכשיו דמי וא"כ י"ל דזה דוקא בדיבור אבל במחשבה דלא נשמע אלא מכל נדיב לב עולות אולי הכא רק כשמקדיש מיד אבל כשמקדיש על לאח"ז לא נשמע כלל דיהי' מהני במחשבה וממילא ל"ש בי' אמל"ג כלל. ועיי' ברא"ש נדרים שם ד"ה שאני הכא דאמל"ג כמס"ל שכתב בזה"ל וחייב לקיים דבריו כאלו נדר דכתיב מוצא שפתיך תשמור ולא מצי הדר בי' עכ"ל והנה מדקדוק לשון הרא"ש ז"ל שלא כתב הלאו דבל יחל דברו נראה דס"ל דלאו דבל יחל ל"ש בזה כיון דהוא חוזר קודם שיש לו לדיבור חלות ולכן כתב רק מצד מוצא שפתיך תשמור דעכ"פ לא שמר מוצא שפתיו. ומעתה נראה דהוא רק אם מוציא מפיו דאיכא העשה כנ"ל דאינו יכול לחזור ושוב אמרי' אמל"ג כמס"ל משא"כ במחשבה נראה פשוט דמצי הדר בי' ואין זה בכלל כל נדיב לב עולות וממילא ל"ש בי' אמל"ג כמסירה להדיוט:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:29
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:29](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:29)

ועפי"ז י"ל מה שקשה לכאורה על דברי הר"ן ז"ל שכתב דלכן אם אמר לאחר ל' יום עולה ומעכשיו שלמים ה"ה שלמים ולא עולה אע"ג דעיד"ז שאומר ומעכשיו שלמים הוא חוזר מזה שאמר לאחר ל' יום עולה מ"מ כיון דהוא תוכ"ד יכול לחזור בו דתוכ"ד כדיבור דמי ולכן ה"ה שלמים ולא עולה עיי"ש ולכאורה יקשה עליו מדברי הר"מ ז"ל דס"ל דגם בהקדש א"י לחזור תוכ"ד וא"כ ה"נ איך אפשר תוכ"ד לחזור לעשות מעולה שלמים ועיי' בקהלת יעקב להגאון מהרי"ט אלגזי ז"ל אות ת' בענין תוכ"ד שהרגיש בזה להוכיח שדעת הר"ן ז"ל היפך דברי הר"מ ז"ל אמנם לפ"ד אין ראי' מזה די"ל דהכא גם הר"מ ז"ל מודה דיכול לחזור תוכ"ד כיון דלא הקדישו לעולה אלא לאחר ל' והקדש זה ל"מ במחשבה ויכול לחזור בו תוכ"ד אף לשיטת הרמב"ם ז"ל לדעת המבי"ט ז"ל הנ"ל [ועיי"ש בקה"י שכתב לתמוה על הר"מ ז"ל מסוגי' דמקשינן למ"ד קה"ג לא פקעה בכדי מהא דשור זה עולה לאחר שלשים יום ומעכשיו שלמים דבריו קיימין וקשה מאי קשי' לדעת הר"מ ז"ל הא י"ל דמיירי סיפא אף בקה"ג ולהכי לא פקעה בכדי משום דאמר שור זה עולה לאחר ל' יום וא"י לחזור דאפי' בתוכ"ד אין חזרה בהקדש. ולא זכיתי לרדת לסוף דעתו ולא ידענא מה קאמר דהרי דקשי' הא דדבריו קיימין לגמרי דעד ל' יום שלמים ולאחר מכאן הוא עולה וע"ז קשה איך הקדושה פקעה בכדי וא"כ מאי מקשה. ולא יכולתי להלום דבריו אם לא שיש ט"ס בדבריו וכוונתו דלדעת הר"מ ז"ל יקשה על תי' הגמ' דתרצינן דהא דדבריו קיימין היינו דוקא אם לא אמר מעכשיו שלמים אבל אם אמר מעכשיו שלמים ה"ה שלמים וקשה אמאי יהי' שלמים ויהי' יכול לחזור מעולה הא הוא תוכ"ד וכמו"ש בפנים ודבריו כמו שהן כתובין לפנינו אין להם פתר כלל לענ"ד] אך כ"כ למעלה שדעת המבי"ט בשיטת הר"מ ז"ל צ"ע:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:30
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:30](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:30)

אמנם באמת גם בלא דברי המבי"ט י"ל דדברי הר"ן אינם סותרים לדברי הר"מ ז"ל. ונקדים לתרץ עיקר קושית הש"ך בסי' רנ"ה על הר"מ ז"ל דס"ל דגם בתמורה והקדש תוכ"ד לאו כד"ד מהא דמקשינן בב"ק (דף ע"ג ע"ב) וסבר ר"י תוכ"ד כד"ד והתנן הר"ז תמורת עולה תמורת שלמים הר"ז תמורת עולה דברי ר"מ ר"י אומר וכו' והוינן בה נמלך פשיטא ואמר ר"פ נמלך תוכ"ד קאמרינן ותרצינן תרי תוכ"ד הוי עכ"פ מבואר מסוגי' דאין נפ"מ בין תמורה לעדות ואם אמרי' בעדים תוכ"ד כד"ד ה"ה בתמורה וא"כ מבואר היפך דברי הר"מ ז"ל שס"ל דתמורה הוי בהדי מקדש ומגרש ומתוך זה דחה דברי הר"מ ז"ל מהלכה. ולענ"ד נראה דמסוגי' זו ראי' לשיטת הר"מ ז"ל בהקדם מה שיש לתמוה על הסוגי' דמקשינן מהרי זה תמורת עולה תמורת שלמים ולא מקשינן ממשנה הקודמת דהיא שלמים וולדה עולה דס"ל ג"כ לר"י דנמלך ל"מ אפי' בתוכ"ד. והעירני בזה זה זמן רב כבוד ידי"נ הגאב"ד דק"ק וויערשאוו מוהר"ש משה נ"י וכעת ראיתי בקה"י למרי"ט אלגזי ז"ל שהקשה זה:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:31
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:31](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:31)

והנלענ"ד בזה דהנה התוס' במנחות (דף פ"א) כתבו ג"כ דבהקדש ל"מ חזרה תוכ"ד והטעם משום דאמל"ג כמס"ל ולא אתי דיבור ומבטל מעשה אמנם התוס' קידושין (דף כ"ט) כתבו דהא דאמרי' דאמל"ג כמס"ל היינו דוקא אי אית לי' רווחא להקדש אבל בלית לי' רווחא להקדש לא אמרי' אמל"ג כמס"ל וא"כ לכאורה צ"ע דהיא שלמים וולדה עולה אמאי לא יהי' יכול לחזור תוכ"ד אמנם נראה דבאומר היא שלמים וולדה עולה א"נ דיכול לחזור תוכ"ד יהי' האם חולין גמורין כיון דכשאומר היא שלמים הרי הולד ג"כ נעשה שלמים וכיון דתוכ"ד חוזר מהולד ואומר דיהי' שלמים ע"כ דחוזר לגמרי מקדושת אם ג"כ ועוד דהקדש שבטל מקצתו בטל כולו וא"כ נהי דהולד יהי' עולה אבל האם יהי' חולין וא"כ שוב אם נימא דיכול לחזור יהי' פסידא להקדש ושוב אמרי' אמל"ג וא"י לחזור בו תוכ"ד ולכן לא מקשה הגמ' מהיא שלמים וולדה עולה דבזה כ"ע מודים דל"ש חזרה תוכ"ד כנ"ל. אמנם מהר"ז תמורת עולה תמורת שלמים שפיר מקשה בגמ' אמאי לא יהי' יכול לחזור בו לר"י תוכ"ד דבזה ל"ש אמל"ג כיון דל"ל רווחא להקדש דמנ"מ להקדש אם היא עולה או שלמים ולכן אם ר"י ס"ל תוכ"ד כד"ד גם בתמורת עולה תמורת שלמים צריך להיות מהני חזרה תוכ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:32
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:32](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:32)

איברא דיש לעיי' בזה לפי"מ דקיי"ל כריה"ג דקדשים קלים ממון בעלים הם אמנם קדשי קדשים ממון גבוה הוא א"כ י"ל דזה שאמר תמורת עולה ואח"כ חזר בו ואמר תמורת שלמים הוי בכלל פסידא להקדש כיון דעושה ממון גבוה ממון שלו ושוב א"י לחזור מצד אמל"ג כמס"ל. אך י"ל דהסוגי' דב"ק ס"ל דקדשים קלים ג"כ ממון גבוה הוא ולכן ס"ל לש"ס דל"ש בזה אמל"ג ולכן מקשינן מתמורה. אמנם הר"מ ז"ל להלכה דס"ל קק"ל ממון בעלים הוא ס"ל דגם בתמורה ל"מ חזרה מטעם זה דאמל"ג וא"ש פסק הר"מ ז"ל ויש ראי' מהסוגי' לדעת הר"מ ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:33
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:33](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:33)

ויש לפרש עפי"ז גם דברי התוס' מנחות (דף פ"א ע"ב) בהא דאמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר דיביא היא ולחמה מן החולין וכתבו התוס' הטעם דכי אמר הרי עלי תודה מן החולין נתחייב הכל מן החולין לכן זה שאומר אח"כ ולחמה מן המעשר הוי חזרה ולא מצי הדר בי' משום דאמל"ג כמס"ל. וכתבו בזה"ל ואמרי' נמי בפרק בתרא דנדרים והילכתא תוכ"ד כדיבור דמי וכו' וגבי תמורת עולה תמורת שלמים מוכח בתמורה פרק כיצד מערימין דבנמלך אפי' ר"י מודה דתוכ"ד א"י לחזור בו עכ"ל. ותמי' מאוד בתרתי. אחד דהכא הרי מיירי מהקדש וא"כ למה הביאו הא דתמורת עולה ולמה לא הביאו ראי' מהיא שלמים וולדה עולה דמיירי בהקדש והיא משנה הקודמת. ב'. דהרי על תמורה מקשינן באמת מ"ט דר"י ותרצינן דתרי תוכ"ד הוי ואטו גם התוס' העלימו עינן מגמ' ערוכה ח"ו. והרי נראה דבדקדוק גדול שבקו להקדש ומייתי מתמורה. אמנם לדברינו י"ל דהנה לכאורה צ"ע עיקר סברת התוס' מנחות שכ' הטעם דהרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר דלכן ל"מ הדר בי' משום דאמל"ג כמס"ל לפימ"ש התוס' הנ"ל דל"ש אמל"ג אלא היכי דאית לי' רווחא להקדש וא"כ הכא אפי' א"נ דלא מצי הדר בי' ויהי' הלחם מן החולין מ"מ להקדש אין לו שום נפ"מ בזה כיון דהמעשר שייך לגמרי לבעלים ונהי דהמצוה על הבעלים שיאכלו אותו בירושלים דוקא מ"מ אין לו להקדש מזה כלום וא"כ ההקדש לא ירויח כלום עיד"ז שצריך להביא הלחם מן החולין דבין אם יביא מן החולין בין אם יביא מן המעשר יאכלו הכל הבעלים לבד הארבעה לחמים שנותנין לכהנים. אך י"ל דסוף כל סוף כיון דא"נ דיכול לחזור בו לא יהי' על החולין שם קודש נהי דל"ל רווחא כלל להקדש עיד"ז מ"מ אמרי' בי' אמל"ג וא"י לחזור בו. ולהכריח הסברא הביאו התוס' הא דתמורת עולה תמורת שלמים דאע"ג דסתמא דגמ' ב"ק מקשה מזה היינו משום דס"ל קדשים קלים ממון גבוה הם אמנם למ"ד קק"ל מ"ב נראה כפשטא דל"מ חזרה בזה תוכ"ד משום דאמל"ג וא"כ ה"ה בהרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר כנ"ל בכוונת התוס':


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:34
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:34](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:34)

והיוצא לנו מכל זה שכתבנו דהא דאמרי' דמעולה לשלמים הוי בכלל חזרה וא"י לחזור בו תוכ"ד היינו רק למ"ד קק"ל מ"ב אבל אם אמרינן דקק"ל מ"ג הוא אפי' כשחוזר מעולה לשלמים תוכ"ד מהני החזרה כיון דל"ש בזה אמל"ג כיון דהכל של גבוה ולית לי' רווחא להקדש בזה. וא"כ י"ל דהר"ן ז"ל שפיר קאמר דיכול לחזור תוכ"ד באומר לאחר ל' יום עולה ומעכשיו שלמים דקאי א"נ דקק"ל מ"ג הוא ול"ש בזה אמל"ג כמס"ל ואין ראי' דהר"ן פליג על הר"מ ז"ל בענין חזרה בהקדש תוכ"ד. אמנם א"נ כדברינו הנ"ל א"כ בתרומה ומעשר דלית לי' רווחא להקדש כיון דסוף כל סוף חייב לתרום א"כ מהני בי' חזרה תוכ"ד. ובאמת ראיתי כן להגאון בעל מנ"ח ז"ל במצות פדיון פטר חמור שכתב בפשיטות דאפי' לפי דעת הר"מ ז"ל דהקדש א"י לחזור תוכ"ד אבל בתרו"מ מודה דמהני חזרה תוכ"ד. אבל הרי כ"כ לעיל דמבואר מדברי הר"מ ז"ל דגם במעשר א"י לחזור תוכ"ד וא"כ ע"כ דס"ל להר"מ ז"ל דתמיד אמרינן אמל"ג כמס"ל ולא אתי דיבור ומבטל מעשה כמ"ש התוס' מנחות (ד' פ"א):


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:35
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:35](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:35)

וראיתי למורי הגז"ל בנפ"ח חלק אהע"ז שילהי סי' ח"י שכתב שאין זה כוונת התוס' כלל רק דזה פשיטא להו דבהקדש א"י לחזור תוכ"ד משום דהוא כד' דברים אבל בלא"ה גם מעשה יכול לבטל תוכ"ד. והא שכתבו התוספות הטעם מצד אמל"ג כמס"ל היינו משום דבלא"ה הי' יכול לחזור אפי' לאחר כדי דיבור משום דאתי דיבור ומבטל דיבור. ובזה מדחה דברי המקנה והאבני מילואים שכתבו תרווייהו ז"ל לפרש דברי התוס' משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ומורי ז"ל פשיטא לי' להיפך. ולענ"ד לא זכיתי להבין ד"ק דהרי הכא בהקדש קיימינן ואיכא לאו דלא יחל דברו וא"כ איך הי' יכול לחזור לאחר כדי דיבור משום א"ד ומבטל דיבור הא בזה גלי קרא לאו דלא יחל דברו כמו בכל נדר דהוא רק דיבור בעלמא ואעפי"כ לאחר כד"ד א"י לחזור בו וא"כ למה הוצרכו התוס' לבוא מצד אמל"ג כמס"ל. ועיי"ש שמורי הגז"ל בראש התשו' ידע מזה וכתב כן ואיך כתב אח"כ לפרש דברי התוס' להיפך. וברור הדבר שכוונת התוס' בזה שבאו ליתן טעם למה בהקדש א"י לחזיר תוכ"ד וע"ז שפיר כתבו הטעם מצד דאמל"ג כמס"ל ולא אתי דיבור ומבטל מעשה:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:36
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:36](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:36)

ומה שנתקשה המקנה דא"כ למה צריך הגמ' לומר בר ממקדש ת"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. מלבד מה שתירץ המקנה. מלבד זה נלענ"ד דהרשב"ם ז"ל הזהיר זה במ"ש במס' ב"ב (דף ק"ל ע"א) ד"ה וקידושין בזה"ל שאם קידש אשה בפני עדים ואמר לה בתוך כד"ד ליהוי מתנה ולא ליהוי קידושין אין שומעין לו ומקודשת ואינה מקודשת. וחומרא דרבנן הוא משום לעז ממזרות אם תנשא לאחר בלא גט עכ"ל. והנה לכאורה צ"ע מה שמדקדק הרשב"ם ז"ל לפרש דוקא בשחוזר מהקידושין ואמר דהמעות יהי' מתנה ואמאי ל"פ כפשוטו דתוכ"ד חוזר מהקידושין. לכן נראה דהרשב"ם ז"ל בא להזהיר בזה דלא יקשה לך דלמה צריך לבוא לזה דמש"ה לא יוכל לחזור תוכ"ד משום חומרא דא"א ת"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וא"כ מן הדין א"י לחזור בו לכן פירש הרשב"ם ז"ל דנפ"מ אם אמר שהמעות יהי' מתנה גבה א"כ המעשה דהיינו נתינת המעות לאשה לא יתבטל אף אם הקידושין בטלין הם וא"כ הוי רק ביטול דיבור גרידא והי' יכול לחזור תוכ"ד אי לאו משום חומרא דא"א. ולפי"ז מבואר מדברי הרשב"ם ז"ל ג"כ כדעת התוס' דאע"ג דתוכ"ד יכול לחזור בו מ"מ לא אתי דיבור ומבטל מעשה:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:37
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:37](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:37)

אמנם לכאורה יש לדחות דאין לזה הכרע מדברי הרשב"ם ז"ל וי"ל דכוונת הרשב"ם ז"ל להיפך כיון דס"ל דמן הדין תוכ"ד כדיבור דמי גם בקידושין אלא משום חשש לעז מחמרינן דליהוי קידושין ולכאורה צ"ע כיון דמ"מ כשקדשה בכסף כשאנו דנין לענין הכסף קידושין בוודאי אמרינן דחייבת היא להחזיר לו לענין הכסף קידושין דלענין זה ל"ש להחמיר כיון דמן הדין הקידושין בטלין והמעות של המקדש וא"כ כיון שמוכרחת להחזיר הכסף קידושין שוב ל"ש לעז כיון דכולם רואים שמחזרת לו הכסף קידושין יודעים דהקידושין בטלין לכן פירש הרשב"ם ז"ל דהא דאמרינן דלחומרא א"י לחזור בו היינו כשאומר אח"כ שהמעות יהי' אצלה במתנה דבזה איכא חשש לעז אבל בחוזר סתמא מהקידושין גם לעז ליכא. אמנם לקושטא דמילתא יותר נראה כפירוש הראשון שכתבנו בדעת הרשב"ם ז"ל כיון דסתמא דש"ס דבקידושין ל"מ חזרה תוכ"ד נראה ברור דאפי' בחוזר לגמרי ל"מ חזרה וא"כ ע"כ צ"ל בדעת הרשב"ם ז"ל כדאמרן:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:38
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:38](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:38)

שוב מצאתי שכוונתי לזה לדברי רבינו הגדול בעל חת"ס ז"ל בתשו' חלק אהע"ז סי' צ"ח שכתב לפרש דברי הרשב"ם ז"ל כדברינו הנ"ל דכוונתו דהיכא דמקדש בקידושי כסף וחוזר לגמרי מהקידושין ל"צ לומר דהוא מצד חומרא רק מדינא א"י לחזור תוכ"ד משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ועיי"ש שכתב לבאר כל דברי הרשב"ם ז"ל שלא יקשה עליו דהאיך כתב דהוא משום חומרא בעלמא אף אם נדחוק דעכו"ם היינו במתפיס דבר לעכו"ם כמו שפירש הרשב"ם ז"ל אבל מה נעשה בהא דמבואר בנדרים דגם במגדף אמרי' תוכ"ד לאו כד"ד וחייב מיתה ע"ז שגידף וקשה איך ניזל לחומרא להרוג את הנפש ועוד דהרי בנדרים מבואר להדיא דמיירי בעובד עכו"ם. וכתב הגז"ל לתרץ בזה"ל. והנה י"ל בעובד עכו"ם ומגדף נמי טעמא כנ"ל דכל אמירה לגבוה כמסירה להדיוט הן לטוב "והן למוטב" והנה המקלל אביו ואמו וחבירו וחוזר בו תוכ"ד מועיל חזרתו לפוטרו מ"מ בלי ספק במכה אביו ואמו פשוט דלא יועיל חזרתו וה"ה לגבוה בדיבורו עביד מעשה רע וחז"ל קרי לי' פושט יד בעיקר ומש"ה אמרו חז"ל חוץ מעובד עכו"ם ומגדף והי' ק"ל לרשב"ם ז"ל אי ס"ד דבפרק יש נוחלין נמי מיירי מאומר אלי אתה הו"ל למיחשב נמי מגדף אלא ע"כ מיירי במקצה בהמה לעכו"ם עכ"ל. והעתקתי כל ד"ק מפני שיש לנו עיון בהם. בראש מה דאמר מר רבינו הגדול ז"ל מילתא חדתא דלכן במגדף ועובד עכו"ם תוכ"ד לאו כד"ד משום דגם בזה אמל"ג כמס"ל ולא אתי דיבור ומבטל מעשה הנה לכאורה הדבר כמו זר נחשב לומר בזה אמל"ג כמס"ל. אמנם לאחר העיון נראה שדבר גדול דיבר הרב ז"ל וגילה לו בזה הטעם דאמרינן אמל"ג כמס"ל דמי דהנה באמת צריך מובן למה בהדיוט צריך דוקא מעשה קנין ולא סגי דיבור גרידא שיהי' קנין ונראה דהטעם הוא כיון דאדם הוא בעל גוף וגשמי ודיבור הוא רוחני לכן לא מהני דיבור גרידא להקנות הדבר לחבירו וצריך ג"כ מעשה בגופו של הקונה שיכנס הדבר לרשותו ומעתה זה דוקא במקנה להדיוט אבל במקנה להשי"ת שאינו גוף וממשיגי הגוף כלל והוא רוחני לגמרי א"כ סגי הדיבור הרוחני שיהי' קנין לכן לגבוה הוי קנין בדיבור גרידא וזה הוא ענין אמל"ג כמס"ל. וזה שכתב החת"ס ז"ל דה"ה לרע ח"ו ג"כ הוי דיבור כמעשה כיון דאצל רוחני הוי הדיבור הרוחני מעשה וכמו במכה אביו ואמו דפשיטא דל"ש חזרה תוכ"ד כיון דעשה מעשה איסור ול"ש בו חזרה וכן במגדף ועובד עכו"ם הוי עושה מעשה דברוחני הוי הדיבור מעשה וכמו שאמרו חז"ל במליצתם דהוי פושט "יד" בעיקר והוא דבר נפלא מאוד וראוי לרבינו הגדול ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:39
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:39](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:39)

והנה מדבריו ז"ל למדנו שצדקו דברי הגאון אבני מילואים ז"ל שזכרנו לעיל באו"ק א' דאמל"ג לא תלי' כלל בבל יחל ואפי' מי שאינו מוזהר בבל יחל מ"מ בהקדש א"י לחזור כיון דאמל"ג כמס"ל ממש דמי דבגבוה הוי דיבור גרידא מעשה והוי קנין גמור. אמנם לכאורה יש לדחות דהלה לכאורה צריך להבין גוף הסברא שכתבנו דבגבוה כיון דהוי רוחני גם דיבור גרידא הוי קנין הא מ"מ איך יצא מרשותו כיון דהוא גשמי וא"כ איך יצא מרשותו בלא קנין אך באמת לענין שיצא מרשותו ל"צ קנין כלל דהרי הפקר מהני בדיבור גרידא וקיי"ל דל"צ שיהי' אתיא לרשות זוכה דוקא הרי חזינן דלזה ל"צ קנין וקנין צריך רק להכניס לרשות חבירו וא"כ שוב י"ל דלגבוה סגי דיבור גרידא אך הנה הר"מ ז"ל כתב הטעם דהפקר מצד נדר מבואר מדבריו ז"ל דלולא זאת לא הי' הדבר יוצא מרשותו בלא קנין וכיון שכן שוב בב"נ א"נ דאינו מוזהר בבל יחל ל"ש בי' אמל"ג כמס"ל כיון דא"י מרשותו בדיבור גרידא דהאדם הוא גשמי וא"א לסלק הדבר מרשותו עפ"י רוחני אם לא מצד לא יחל. איברא דז"א דהרי זה מוכרח דב"נ יכול להפקיר כמבואר בכמה דוכתי בש"ס וע"כ דבב"נ ל"צ לבוא לזה דהפקר מצד נדר ובלא"ה יוצא מרשותו כמ"ש בספרי שם בארוכה וא"כ שוב צדקו דברי האבני מילואים דבב"נ אע"ג דליתא בבל יחל מ"מ בהקדש יכול להקדישו מצד אמל"ג כמו"ש החת"ס ז"ל להסביר הדברים דבגבוה הוי אמירה קנין וכ"כ לעיל בפרשת נח עיין שם אות ה' ותמצא נחת:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:40
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:40](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:40)

ועי' לעיל פרשת חיי שרה אות ד' שהבאנו דברי הירושלמי קידושין בטעם אמל"ג משום דכתיב לד' הארץ ומלואה מבואר ג"כ דא"צ לבוא לבל יחל כלל רק משום דגבוה אינו מחוסר קנין דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא לכן כשהוא אומר דהוא הקדש הרי ממילא הגבוה קנאו בכ"מ שהוא ועפי"ז א"ש דברי הראב"ד ז"ל מובא בשטמ"ק ב"ב דס"ל דכמו דקיי"ל דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר ה"ה דאם הקדישו לעניים חייבין ליתן כיון דאמל"ג כמס"ל הרי גם בזה מהני קנינם. ומו"ר רבן של ישראל הגאון האדיר מקוטנא זצוקללה"ה בספר ישועות ישראל סי' מ' סק"ב תמה עליו מה"ט כיון דאינו בבל יחל ל"ש בי' אמל"ג עיי"ש שהרגיש בקצירת אומר מהא דב"נ יכול להקדיש אע"ג דליתא בבל יחל דמזה מוכרח דאפי' בלא בל יחל הוי קנין אך אעפי"כ פשיטא לי' דבקטן ל"ש זה ורמז לעיי' בדבריו ז"ל בהלכות שלוחין אתד"ק. והנה לדה"ק בהלכות שלוחין לא זכינו וא"י מה כתוב שם. ומה שהביא מב"נ והוא כדברי האבני מילואים כ"כ כמה פעמים שמלשון הר"מ ז"ל נראה באמת דחיובא ליכא על הב"נ וזה כדברי המל"מ דאמל"ג הוא משום בל יחל. אמנם בעיקר דברי הראב"ד ז"ל שמבואר בדבריו דהוי קנין ולא תלי' בבל יחל ודמי לשאר קנינים יתפרשו היטב עפ"ד החת"ס ז"ל הנ"ל או עפי"ד הירושלמי הנ"ל ויש הרבה לעיי' עפי"ז בסוגיא דנדה ואכמ"ל יותר כי לא באתי בזה אלא לבאר דברי החת"ס ז"ל ולהעיר לבב המעיי' בענין אמל"ג [ואתה תחזה כי דברי האבני מילואים וד' מורי הגאון בעל נפ"ח ז"ל יש להם מקום גדול עפ"י דברי החת"ס והירושלמי הנ"ל וכ"נ דעת הראב"ד ז"ל ואין מקום להשגותיי עליו לעיל אות קטן ב']:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:41
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:41](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:41)

ד) אמנם מ"ש החת"ס ז"ל בפשיטות דבמקלל אביו ואמו מהני חזרה תוכ"ד אם אמנם כי לכאורה נראה ראי' ברורה לזה מדנקטה הגמ' רק מגדף ולא קאמר רבותא יותר דאף במקלל הדין כן נראה דבמקלל יכול לחזור תוכ"ד אמנם לאחר העיון נלענ"ד דיש הרבה לעיי' בזה והדעת נותנת דענין תוכ"ד ל"ש אלא בדבר שצריך שהדיבור יהי' לו איזהו חלות ע"ז אמרינן דתוכ"ד יכול לחזור בו ולא חל הדבר אבל היכא דגוף הדיבור הוא עבירה ל"ש בזה חזרה כלל ועבירה דעביד עביד וכמו דברור ופשוט לדעת הפוסקים דאפי' במעשה יכול לחזור תוכ"ד מ"מ זה דוקא במעשה שצריך שיעשה איזהו חלות כמו קידושין וגירושין אבל מכה אביו או אוכל דברים האסורים ל"ש חזרה תוכ"ד א"כ ה"ה בדיבור ל"ש חזרה אלא אם צריך איזהו חלות הא בלא"ה ל"ש כלל שיכול לחזור תוכ"ד. ואין להקשות לפי"ז א"כ למה צריך לומר במגדף דתוכ"ד לאו כד"ד ת"ל דמה שייך בזה חזרה תוכ"ד ז"א דבמגדף הו"א כיון דקיי"ל דמגדף א"צ התראה וגם בלא התראה חייב א"כ הו"א דכשחוזר תוכ"ד דהוי כטעות כמ"ש הר"מ ז"ל לא יתחייב מיתה מצד מגדף קמ"ל דזה אינו דמגדף מסתמא עשה בגמר דעתו ול"ש בזה טעות כלל ושוב א"י לחזור משא"כ במקלל אביו ואמו דצריך התראה ואינו חייב בלא התראה וקיבל על עצמו התראה א"כ אין לך עושה בגמר דעתו יותר מזה רק דנימא כיון דהוא תוכ"ד יהי' יכול לחזור בו זה אין שום סברא כיון דהעבירה הוא הדיבור הרע וזה עבר ברצון גמור ל"ש בזה חזרה כלל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:42
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:42](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:42)

ובאמת י"ל בפשיטות החילוק הנ"ל דדוקא מגדף כיון דא"צ התראה צריך לומר דאף בלא התראה אדם עושה בגמ"ד ושוב ל"מ חזרה משא"כ בכל עבירות דצריך התראה קבלת התראה פשיטא דבגמ"ד עשאן ול"מ חזרה תוך כדי דיבור. אמנם מפני שנלענ"ד דענין תוכ"ד הוא רק היכא דצריך שיחול איזהו דבר לכן העליתי על הספר. אמנם הסברא בלא זה נכונה לחלק בין מגדף לשאר ח"מ ע"י דיבור. ודרך פילפול יש להביא ראי' לזה דא"נ דמהני במקלל חזרה תוכ"ד א"כ איך משכח"ל מיתה ומלקות הא הוי התראת ספק דבשעת העבירה הרי יכול לחזור בו תוכ"ד וא"כ בשעת העבירה הוי התראת ספק ואי שיתרו בו לאחר העבירה תוכ"ד נראה דלא הוי התראה כיון דהעבירה כבר עבר רק דבידו עתה לתקן וע"ז שאינו מתקן ל"ש התראה כמבואר במכות בסוגיא דבטלו ול"ב. והא דמבואר בכתובות (דל"ג ע"א) וניתרי בהו תוכ"ד כ"כ בחי' שם דבעדים כ"ז שיכולין לחזור בהם וליכא עדיין תועלת בעדותן ליכא הלאו דל"ת ואכמ"ל. וחזקה ג"כ ל"ש בזה כיון דאמרינן דתוכ"ד כד"ד ויכול לחזור בו מה"ט ל"ש עוד לאוקמה אחזקה דעדיין לא נתחזק הדבר שהוא כן כיון שהוא עוד תוכ"ד. ויש לפלפל הרבה בזה עפ"י תירוצי הראשונים בקושית התוס' גיטין (דף ל"ג) ומכות שם עיי"ש היטב אך מדלא העירו רבותינו ז"ל כלל בזה נראה מסברא כדאמרן דל"ש בזה חזרה כלל תוכ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:43
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:43](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:43)

ועפי"ז יש לסתור מה שיש לכאורה להביא ראי' לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל דתמורה ג"כ א"י לחזור תוכ"ד דאל"כ לר"ל דס"ל התר"ס ל"ש התראה א"כ איך משכח"ל מלקות בתמורה הא הוי התר"ס דילמא יחזור בו תוכ"ד. אמנם לדברינו י"ל דאינו ראי' לדברי הר"מ ז"ל דאפי' א"נ דבתמורה יכול לחזור תוכ"ד היינו רק מזה שהתמורה יהי' לו חלות אבל הלאו דלא ימיר הרי עבר דע"ז ל"ש חזרה תוכ"ד כיון דהעבירה עשה ול"ש בזה חזרה כנ"ל. וא"כ לר"ל לשיטתו דלאשאב"מ לוקין עליו א"כ מה בכך דיחזור מהתמורה ולא יהי' חלה התמורה מ"מ כיון דהלאו עבר הרי לוקה ולא הוי התר"ס כלל ודוקא א"נ דצריך שבדיבורו איתעביד מעשה י"ל דהוי התר"ס כיון דיכול לחזור תוכ"ד וא"כ התמורה תהי' בטילה וממילא לא עשה מעשה ול"ש בי' מלקות משא"כ א"נ דלאשאב"מ לוקין עליו או דבתמורה גלי רחמנא דגם אם אב"מ לקי לא הוי התר"ס כלל כיון דאפי' אם יחזור תוכ"ד ומעשה התמורה תתבטל מ"מ כיון דמעבירה לא מצי הדר בי' שפיר לוקה ול"ה התר"ס כלל וז"ב ופשוט לפי דברינו הנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:44
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:44](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:44)

היוצא לנו מזה שכתבנו דהא דהוצרך הר"מ ז"ל לפרש דמימר הוי ג"כ בכלל הד' דברים אלו דל"מ בהו חזרה תוכ"ד היינו רק באומר הר"ז תמורת עולה תמורת שלמים דאין אנו דנין אלא איזהו תמורה חיילא וכן בסתם תמורה ולא התרו בו אבל אם המיר במזיד והתראה וחוזר בו תוכ"ד פשיטא דל"מ חזרתו כלל כיון דקיבל התראה על עצמו אין לך עושה בגמ"ד גדול מזה ושוב א"י לחזור בו תוכ"ד. ובזה א"ש מה דקשה לכאורה בהא דפסק הר"מ ז"ל רפ"א מאיסורי מזבח דמקדיש בע"מ למזבח לוקה וקשה הא בזה כל החיוב מלקות משום דבדיבורו איתעביד מעשה כמו"ש הלח"מ שם וזה מוכרח בדעת הר"מ ז"ל וא"כ איך משכח"ל מלקות דילמא יחזור בו תוך כדי דיבור. ואין לומר דהר"מ ז"ל לשיטתו דתוך כדי דיבור ל"מ חזרה בהקדש ז"א לפי"ד המבי"ט ז"ל בדעת הר"מ ז"ל דהטעם הוא משום דמהני במחשבה וכ"כ דבתמורה דל"מ במחשבה הטעם משום דאין נשאלין על התמורה. א"כ הכא במקדיש בע"מ למזבח דל"מ מחשבה ופשיטא דשאלה מהני בי' כמו בכל הקדש א"כ גם לדעת הר"מ ז"ל מהני חזרה תוכ"ד וא"כ איך לוקה הא הוי התר"ס ואין לומר דהר"מ ז"ל לשיטתו דפסק דלענין מלקות התר"ס שמה התראה כריו"ח ז"א דהרי כללא כייל הר"מ ז"ל בפ"ה משבועות דזה דוקא אם הלאו שבו מפורש בתורה אבל אם הלאו אינו מפורש בתורה גם במלקות התר"ס לש"ה וא"כ הכא במקדיש בע"מ למזבח דרק מפי השמועה למדו דלאו זה הוא במקדיש בע"מ ג"כ וא"כ התר"ס ל"ש התראה וא"כ איך משכח"ל מלקות הא הוי התר"ס דילמא יחזור בו תוכ"ד א"ו כדאמרן דבהתרו בו וקיבל התראה ל"מ חזרה תוכ"ד כיון דבוודאי בגמ"ד עשאו:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:45
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:45](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:45)

ואין לדחות דברינו אלה עפי"ד התומים סי' ל"ח בדעת הר"מ ז"ל דבמלקות ל"צ קבלת התראה א"כ איך סתם הר"מ ז"ל הכא דלוקה במקדיש בע"מ למזבח הא בלא קיבל התראה הוי התר"ס כנ"ל. ז"א דמלבד מש"כ במק"א להוכיח דלקושטא דמילתא אין נפ"מ בין מלקות למיתה וגם במלקות צריך קבלת התראה מלבד זאת הכא במקדיש בע"מ למזבח מבואר להדיא בתוס' תמורה (דף ז' ע"א) ד"ה אלא בתם ונעשה בע"מ שצריך קבלת התראה דוקא ובלא"ה לא לקי והעירני בזה הרב המופלא הגאון מוהר"ח העלער נ"י מווארשא ובתשו' אליו כתבתי בטעמו של דבר דאל"כ הוי תמיד התר"ס מצד דיכול למיתשל עלה ול"ש בזה חזקה דבוודאי ישאל כדי שלא ילקה וזה בעצמו יהי' לו לפתח חרטה כדי שלא ילקה אך אם התרו בו וקיבל התראה הרי גלי אדעתא דאינו ירא מעונש וא"כ אין זה פתח ושוב גם התר"ס לא הוי וכבר האריך בזה בתשו' מהר"מ מינץ סי' ח' וסי' י"ב עיי"ש ואכמ"ל יותר:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:46
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:46](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:46)

איברא דכ"ז לפילפולא אמנם לקושטא דמילתא ממקומו מוכרע להיפך מדכתב הר"מ ז"ל פ"ג מעכו"ם ה"ד לפרש הא דאמרי' דבעכו"ם א"י לחזור בו תוכ"ד היינו באומר אלי אתה ולענין חיוב סקילה וקשה הא זה אינו רבותא כלל דנהי דהכא שייך חזרה תוכ"ד כיון דעיקר החיוב על מה שמקבלה באלהי א"כ הו"א דתוכ"ד יכול לחזור מקבלתו מ"מ אין זה רבותא כלל דחייב סקילה ולא מצי לחזור בו כיון דע"כ מיירי דהתרו בו וקיבל עליו התראה דבלא"ה אינו נהרג וא"כ בכה"ג בכל עבירות שבתורה א"י לחזור תוכ"ד כמו שהוכחנו ממקדיש בע"מ למזבח. ובאמת לולא דברי הר"מ ז"ל הי' אפשר לפרש דאין כוונת הגמ' לענין חיוב סקילה אלא דא"י לחזור מקבלתו את הלבונה לשם אלהית ונעשית עכו"ם ואסורה בהנאה מה"ת כדין כל עכו"ם. אמנם הר"מ ז"ל דמפרש להדיא לענין חיוב סקילה וע"כ דאיירי בהתרו בו וקיבל התראה וא"כ אין זה חומר בעכו"ם כלל ומבואר מזה להיפך דאפי' בהתרו בו וקיבל התראה אין ראי' דבגמ"ד עושה ורק חומר שהחמירה בו תורה בעכו"ם דא"י לחזור תוכ"ד משום דבעכו"ם בוודאי בגמ"ד עושה אותם:


###### Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:47
[Keli Chemdah on Torah, Terumah 2:47](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Terumah/r/2:47)

שוב חפשתי בספרים ומצאתי שאהבה נפשי בספר צפנת פענח להגאון המופלא מדינענבערג שיחי' בפ"ב מהלכות עכו"ם ה"ט שנסתפק ג"כ לענין מקלל אביו וכתב ג"כ כסברא הראשונה שכתבנו דל"ש חזרה אלא אם צריך איזהו חלות ולא כתב כלל לתרץ דברי הר"מ ז"ל כאן שנראה לכאורה להיפך אמנם בחידושיו על הר"מ ז"ל כאן הביא דברי רש"י כריתות (דף ג' ע"ב) דאומר אלי אתה אינו חייב אלא אם אומר כן על עכו"ם אבל בעושה עכו"ם חדשה צריך להגביל הדבר ונעשית עכו"ם וחייב מיתה דבאין כאחת. ולפי"ז א"נ שדעת הר"מ ז"ל ג"כ כדעת רש"י ז"ל א"ש דברי הר"מ ז"ל דנקט הגבי' לבינה ועשאה בדיבור זה עכו"ם ולכן חייב סקילה משום דבאין כאחת א"כ א"נ דתוכ"ד יכול לחזור בו וא"כ אינה נתפסת בשם עכו"ם שוב אינו חייב סקילה על הדיבור שאמר אלי אתה כיון שלא היתה עכו"ם ואע"ג שעבד מעשה ג"כ שהגבי' את הלבינה מ"מ המעשה בלא הדיבור אינו כלום וכיון דחוזר תוכ"ד ונימא דתוכ"ד מהני עכ"פ לענין חלות הדבר עכ"פ שוב לא חייב על אמירתו אלי אתה כיון שלא אמר כן לעכו"ם הנעבדת. ויש עוד להאריך בזה ולברר הדברים אמנם כבר הארכנו יותר מדאי שלא באתי בזה אלא לברר קצת דברי המבי"ט ז"ל בקר"ס שהעירני בו מעכת"ה ועפי"ז נמשכנו מענין לענין לחיבת הקודש לזאת אסתגר בזה והי' זה שלום וברכה מרובה כנפשו היקרה ונפש הדושתה"ר ומצפה לשמוע חו"ד הרמה בכל האמור בזה: