## Keli Chemdah on Torah, Tzav

###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:1
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/1:1)

בתו"כ הובא ברש"י ז"ל אין צו אלא זירוז אמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. והנה מה הוא החסרון כיס נתחבטו המפורשים. ועיין ברמב"ן ז"ל שכתב בזה"ל ויתכן שנאמר שיש בצו זה חסרון כיס לכהנים. בעבור זה קרבן אהרן ובניו הנמשך בצוואה זו עכ"ל. וכוונתו הקדושה על מנחת חביתין ומנחת חינוך הכתוב בפרשה שני' וזה דוחק כיון שיש שם דיבור מיוחד:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:2
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/1:2)

ולדעתי י"ל בפשיטות כיון דבפרשה זו כתיב והקריב עלי' הכהן את העולה ודרשינן העולה עולה ראשונה והיינו הקרבן תמיד וזה צריך שיהי' גם לכהנים חלק בהן ויש בהן חס"כ וכיון דהכא הוא הקרבן הראשון שהוא קרבן ציבור וכן עצי המערכה היו באין מתרומת הלשכה והי' גם לכהנים חלק בהן לכן צריך זירוז ביותר. וא"ש בזה גם מה שדקדק במדרש על מה דבפרשת ויקרא כתיב בני אהרן והכא כתיב אהרן ג"כ ולהנ"ל א"ש דלעיל מיירי בקרבנות יחיד דכשרים תמיד בכהן הדיוט משא"כ הכא דמיירי בקרבן תמיד דביוה"כ אינו כשר אלא בכה"ג לכן כתיב גם אהרן. ובפנים יפות כתב משום תה"ד ביוה"כ וזה תליא בפלוגתת הרז"ה והרמב"ן ז"ל אי ביוה"כ הי' פייס לתה"ד ולא אדע אמאי לא כתב כדברינו משום קרבן תמיד ביוה"כ דצריך לכ"ע כה"ג:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:3
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/1:3)

והנה ראיתי לרבינו הגאון הקדוש בס' אור החיים שכתב לפרש על הא דהוי חס"כ בזה"ל עוד נראה כי חס"כ הוא לצד שמצות עולת תמיד צריך שיהי' עולה ראשונה וכו' ותני' בתוספתא דפסחים כל הקדשים שהקריבן קודם לתמיד של שחר פסולים הא למדת אם אין עולת תמיד כל הנעשה קודם לה פסול ומזה ישתלשלו דברים רבים שיש בהן חס"כ הרי שהביא כבש בן שנתו ואם הי' מקריבו סמוך להבאתו הי' כשר ולצד שאומרים לו עמוד עד שיקריב תמיד של שחר הר"ז הפסידו בשהיית שעה אחת כי מונין שעות לקדשים וכו' גם משכח"ל שיהי' לזמן שלא יהיו כבשים להקרבה בזמן שהיתה ירושלים במצור ואין מציאות לעבודת בית אלהינו להקריב קרבן מהקרבנות הבאים משאר בע"ח והמנחות והקטורת וצריכין ישראל לתת ממון רב בכבש לצד שאין מציאות להקריב עד שיקדים. וכן תמצא שהיו משלשלין קופה מלאה דינרי זהב בעד כבש אחד ואין לך חס"כ גדול מזה ואולי שאם לא הי' העיכוב הנזכר לא היו נותנים כל הפלגה בכבש אחד כל יום ובפרט מנכסי גבוה עכ"ל. העתקתי לשונו הזהב מפני שכל הדברים תמוהין ומופלאין בעיני ולא זכיתי להבינם כלל. והנה ריש דבריו מ"ש מתוספתא הנה תוספתא הלז הובא בתוס' מנחות (דף מ"ט ע"א) וביומא (דף כ"ט ע"א) ומפרשי לה דהוא רק דרבנן אבל מה"ת אינו נפסל ואפי' א"נ דהוא מה"ת מ"מ נראה ברור דזה רק אם מקטיר האימורין קודם התמיד אבל בשחיטה וזריקה קודם קרבן התמיד בוודאי לא מיפסל מה"ת לכ"ע וא"כ נסתר מ"ש דפוסל שעות בקדשים הרי יכול לשחוט קודם התמיד ולזרוק הדם ולהקטירו אחר התמיד דבשחיטה וזריקה לפני התמיד אינו נפסל כיון דקרא זה מיירי רק בהקטרה ועיין היטב בדברי התוס' שציינתי לעיל ובמל"מ ריש הלכות תומ"ס שהאריך והרחיב הדיבור בזה עיי"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:4
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/1:4)

אמנם אם נדחוק בכ"ז שדעת רבינו ז"ל אינו כן וס"ל דהכל פסול מה"ת אם נעשה קודם התמיד. אמנם מ"ש שדין זה גם בליתא כבשים לתמיד ולא נוכל לעשות שום עבודה במקדש זה תמי' מאוד מגמ' ערוכה דמנחות (דף מ"ט ע"א) דמבואר להדיא בגמרא דקרא זה דהעולה עולה ראשונה היינו רק כשיש עולת תמיד אז המצוה שיהי' התמיד הקרבן הראשון אבל כשליכא תמיד ל"ש קרא זה כלל עיי"ש היטב ועיין בתוס' במקומות הנ"ל ובמל"מ הנ"ל ותראה שלא עלה ע"ד אדם לומר שאם לא יהי' כבשים לתמיד שיהי' אסור להקריב שאר קרבנות ואדרבה ברור ופשוט להיפך דתמיד אינו מעכב שום קרבן ואם ליכא תמידין מבוקרין לדעת הפוסקים דביקור מעכב בתמיד בוודאי מקריבין לכתחילה נדרים ונדבות וכל הקרבנות שצריכין להקריב במקדש:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:5
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/1:5)

ומ"ש רבינו ז"ל דאם לא יהי' מעכב כל הקרבנות לא היו נותנין כל הפלגה בכבש אחד בכל יום ובפרט מנכסי גבוה. אינו מובן כלל דהרי בכל מצ"ע צריך ליתן סך רב לקיום מצ"ע ובפרט קרבן תמיד דהוא מצ"ע דכל ישראל ומכפר על כל ישראל בוודאי דכל הון היו ישראל נותנין לקיים המצ"ע. ועיין בתוס' חולין (דף י"א) ד"ה אבל שהקשו דאמאי לא ילפינן מכל קרבנות דדחי שבת דדילמא טריפה הוא וכתבו לתרץ בזה"ל ונ"ל דא"י להוכיח משום דאיכא למימר דמספק נמי אמר רחמנא דלידחי שבת מצות קרבן כמו שבפק"נ אמרי' בסופ"ק דכתובות דלא הלכו בו אחר רוב עכ"ל. ולכאורה צ"ע הדמיון לפק"נ. ולהנ"ל י"ל דהתוס' לשיטתם דמותר לחלל שבת להציל חבירו מאיסור אפי' בחילול שבת דאורייתא ועיין בש"ע או"ח סי' ש"ו ס' י"ד ועיי"ש בטו"ז מה שהעיר מסי' שכ"ח דהרשב"א ז"ל פליג עכ"פ דעת התוס' כן הוא כיון דגדול המחטיא את חבירו יותר מהורגו גם זה בכלל פק"נ וא"כ י"ל דה"ה דק"צ דוחין שבת כיון דהם לצורך כלל ישראל לכפר עליהם כמאמרם ז"ל דתמיד של שחר מכפר על עבירות הלילה ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות היום וכיון שכן הו"א דדומה לפק"נ דדוחה שבת אף בספק ודו"ק. הכלל שדברי רבינו זצללה"ה בענין זה שגבו ממני:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:6
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 1:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/1:6)

ובעיקר דברי התו"כ מה שאמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חס"כ. שמעתי בשם כבוד אדמו"ר רשכבה"ג מרן מגור זצוקלל"ה שאמר לפרש דכל החושים שבאדם יש להם כיסוי לבד הלב שאין לו מכסה כלל ולזה צריך בזה זירוז ביותר כיון שאין בו כיס ודפח"ח. ונראה שלכן עולה באה על הרהור הלב והיינו להורות דמחשבה שבאדם הוא העיקר וצריך להיות כולו לגבוה כי הדעת שבאדם הוא עיקר האדם שזה יתרון האדם על הבע"ח במה שחנן אותו השי"ת דעת לכן צריך עיקר הזירוז במחשבתו של אדם וכ"כ במק"א שבזה ר"ש לשיטתו דס"ל דשא"מ מותר כי עיקר הוא הדעת שבאדם ותלי' הכל בכוונה וכן נראה דמה"ט ר"ש הי' דורש טעמא דקרא כי הטעם של כל דבר הוא הדעת של הדבר והוא נצחי וכמו"ש המהר"ל ז"ל בספר גור ארי' פ' חקת לבאר הענין דפרה של משה לעולם קיימת כי כל דבר שכלי יש לו קיום ומפני שסוד פרה אדומה לא נגלה אלא למשה ולפיכך הי' קיום לפרה שעשה משה כי היא נעשה עפ"י השכל והדעת ועיין באוה"ח שם שכוון ג"כ לזה עיי"ש היטב ולזאת ר"ש שרצה לנצח את התורה והמצות בישראל דריש טעמא דקרא. ובדרשותינו הארכנו בזה בכמה ענינים ואכ"מ: