## Keli Chemdah on Torah, Tzav

###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/2:1)

ברמב"ן ז"ל בקרא ואש המזבח תוקד בו כתב בזה"ל, ולפי דעתי מה שאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה מצוה לכהנים בקיום האש כמו שאמר ובער עלי' הכהן עצים וצוה שיזהרו בזה ויערכו אש ועצים הרבה שתוקד האש תמיד כל היום וכל הלילה והזהיר בלאו שלא תכבה לעולם. והנה אם נתעצלו הכהנים וכבתה האש עוברים בלאו וכו'. ומה שאמר ואש על המזבח תוקד בו לא תכבה מקרא יתר ובדרוש לרבותינו בכל אדם מלמד שכל המכבה עובר בל"ת ואפי' כבה מן המערכה גחלת אחת לוקה וכו' עכ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/2:2)

והנה ביאור דברי רבינו ז"ל כ"כ בקצרה בספרי חמדת ישראל חלק הלאוין אות כ"ג דס"ל דשני לאוין חלוקין המה דהלאו דואש על המזבח תוקד בו לא תכבה הוא בכל ישראל וקאי על מכבה בידים ובזה אפי' מכבה גחלת אחת חייב אמנם הלאו דלא תכבה הנאמר באש תמיד תוקד על המזבח הוא קאי על הכהנים וזו אזהרה על הכהנים שיראו שלא יפסק האש מהזבח בשום זמן [ועיי"ש בספרי כתבתי לפרש להיפך בביאור לאווי דקרא והאמת כמו"ש כאן כמבואר ברמב"ן ז"ל למעיין בדבריו] אבל זה ברור דאינו בכלל אזהרה זו כיבוי במקצת כמו שלא נוכל לומר דבכלל המצוה דאש תמיד תוקד על המזבח היינו שתמיד צריך להיות במדה אחת וברור הדבר דכל זמן שלא כבה לגמרי מתקיים העשה דאש תמיד תוקד על המזבח וממילא ה"ה הלאו דלא תכבה האמור בענין היינו ג"כ אם ע"י פשיעתם כבה כל האש ובאמת האריכות בזה למותר כמבואר לכל מעיין לולא שראיתי עתה בספר חלקת יואב מהד"ת להגאון מקינצק שליט"א בהשמטות אות ב' שכתב לתמוה על המקו"ח ז"ל דס"ל דבלאו שאב"מ גם אינו מתכוין אסור דמה יענה לדעת הרמב"ן ז"ל הנ"ל דס"ל דכהנים עוברים על הלאו דלא תכבה אפי' אם נתעצלו בתיקון הדלקה ועיד"ז נכבה איכא הלאו וא"כ איך אמרינן בזבחים (דף צ"א ע"ב) מתנדב אדם יין ומזלפו ע"ג האישים משום דהוי דשא"מ והא הכא אסרה תורה אף בלי מעשה וצ"ע. אלו דברי הגאון שיחי'. ומבואר מזה דפשוט להג' שיחי' דגם בכיבוי במקצת איכא הלאו אף בלי מעשה. ולענ"ד מעולם לא עלה זה ע"ד הרמב"ן ז"ל דכיבוי במקצת יהי' איסור על הכהנים אף בלי מעשה וברור הדבר דזה אינו בכלל אש תמיד תוקד על המזבח וא"כ א"ח אלא כשמכבה בידים וא"כ שוב אם הוא אינו מכוין מותר:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:3
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/2:3)

אמנם מה שנראה דרך פילפול בישוב קושית הג' שיחי' ונקדים לתרץ קושית התוס' שהקשו בהא דתרצינן בגמרא הא ר"י הא ר"ש כיון דס"ל דדשא"מ מותר ליכא איסור דלא תכבה לכן מזלפו לאישים הא ר"ע ס"ל יין לספלים ור"ע הרי כר"ש ס"ל דדשא"מ מותר וגם דברי הר"מ ז"ל תמוהין בענין זה דפסק כר"ש דדשא"מ מותר ופסק בפט"ז ממעה"ק הי"ד דיין מנסכו לספלים ועיין בכ"מ מ"ש בזה ומ"ש בשם מר"י קורקס ז"ל. אמנם כ"ז אינו כדי ישוב ולא נודע לנו טעמו דר"ע החולק על שמואל כיון דס"ל כר"ש. ובאמת מ"ש מרן ז"ל כיון דסת"מ הוא להיפך משמואל לכן פסק הר"מ ז"ל כסת"מ צע"ק כיון דכולהו סתימאי כר"ע והכא הרי ר"ע ס"ל כן א"כ ממילא א"ר מסת"מ דהוא אליבא דר"ע. לכן נראה בזה דהנה באמת צ"ע הסוגי' שם דהנה מקודם תרצינן בגמרא דכיבוי דמצוה שאני והסברא נראה דבכיבוי דמצוה אמרי' עדל"ת ומקשינן בגמ' מראב"י ור"ע דס"ל דמנסך לספלים דל"ל לאישים משום לא יכבה וקשה באמת אמאי ל"נ עדל"ת ועיין בספרי שם מ"ש בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:4
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/2:4)

אמנם כעת נראה דהנה בענין עדל"ת מצאנו בתוס' בכמה דוכתין שכתבו בפשיטות דל"ש עדל"ת דפו"ר ידחה הל"ת דלא יהי' קדש משום דבדידה ליכא עשה מבואר מזה היכא דצריך שני אנשים לעבור על האיסור כדי שיקיים אחד מצוה לא אמרינן עדל"ת אמנם במילה דדוחה שבת ע"י אחר ג"כ אע"ג שדעת רש"י ז"ל ביבמות (דף ע"א ע"ב) דמצות מילה בח' מוטלת רק על האבות ולא על אחרים וכ"כ בתשב"ץ להוכיח מדעת הר"מ ז"ל ואעפי"כ מילה דוחה שבת לגבי המוהל וכבר העיר בזה במקנה. ולדעת הפוסקי' דשייך שליחות במילה י"ל כיון דהוא כבעלים ואצל הבעלים המצוה דוחה אמנם לדעת הסוברים דל"ש שליחות במילה וצ"ל כיון דסוף כל סוף אצל הבעלים המצוה ואצלם ליכא איסור כלל כיון דבמלאכת שבת ל"ש שליחות לכן עשה דאב דוחה ל"ת דמוהל משא"כ כששניהם הם באזהרה לא אמרי' עדל"ת של אחד בשביל חבירו וכמו"ש התוס' וכ"כ במק"א להוכיח כן מהא דטימא שמואל א"ע לאגג אע"ג דהי' נזיר וע"כ מצד דעדל"ת כמו"ש המפורשים. וקשה לדעת הר"מ ז"ל בס' יראים דהמצוה מוטלת רק על המלך א"כ איך שייך בשמואל עדל"ת וע"כ כנ"ל אך שם י"ל דהוא מטעם שליחות והארכנו בזה במק"א:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:5
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/2:5)

אמנם יהי' איך שיהי' זה נראה פשוט דאם הלאו אצל שניהם והעשה אצל אחד לא אמרי' עדל"ת וכמו"ש התוס' הנ"ל ומעתה נראה דהכא כיון דכתיב לא תכבה נראה מבואר דגם גרמא אסור וא"כ נראה דגם הבעלים שמתנדבין נסכים ומביאין אותם לכהנים לזלף על האישים עוברים בלאו דלא יכבה כיון דעכ"פ גרמא הוי כיון דכהן מוכרח על ידו לכבות את האש שעל המזבח פשיטא דלא גרע מגרמא וא"כ הבעלים והכהן עוברים בלאו אמנם המצוה אינו אלא בבעלים שמקריבין נסכים וא"כ ל"ש בזה עדל"ת ושפיר ס"ל לראב"י ולר"ע דאסור אפי' בכיבוי דמצוה וע"ז תרצינן בגמרא הא ר"י הא ר"ש והיינו דלר"י דס"ל דדשא"מ אסור א"כ גם אצל הבעלים איכא איסור ול"ש בזה עדל"ת משא"כ לר"ש דס"ל דשא"מ מותר א"כ גרמת הבעלים ליכא איסורא כלל כיון דאינו מכוון ואיסור זה שעל כל ישראל אע"ג דגם גרמא אסור כיון דכתיב לא תכבה אבל פשוט דל"ש לאסור באינו מכוין כיון דאיסור שעל כל ישראל אינו אלא במעשה ממש וא"כ אף דגם גורם אסור מ"מ היינו דוקא במכוין וא"כ אצל הבעלים ליכא איסור נהי דאכתי איכא איסור מצד הכהנים דאצלם כיון דהאיסור הוא אפי' בלא מעשה כמו"ש הרמב"ן ז"ל גם אינו מכוין אסור ע"ז שוב אמרינן כיבוי דמצוה שאני והיינו עדל"ת כנ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:6
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 2:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/2:6)

ומעתה יוצא לנו לפי"ז דאליבא דאמת אע"ג דשמואל כר"ש ס"ל מ"מ הא דס"ל דאשה ריח ניחוח היינו לאישים ממש היינו ע"כ משום דעדל"ת ולפי"ז נראה דר"ע לשיטתו דס"ל בפסחים (דף ה' ע"א) דדייק ר"ע דתשביתו היינו מערב יו"ט דליכא למימר דמיירי ביו"ט מדמצאנו להבערה שהוא "אב מלאכה" ופירשו התוס' דאם לא הי' אב מלאכה לא הי' אסור ביו"ט משא"כ משום דהוא אב מלאכה אסור ביו"ט ושוב לא מצי קאי על יו"ט ואע"ג די"ל עדל"ת ע"כ דס"ל לר"ע דאם יש לנו עצה אחרת לפרש הקרא באופן שלא יבוא לידי דחוי' אמרינן דהפירוש כן וא"כ ממילא ה"ה הכא אע"ג דא"נ דהפירוש הקרא לאישים יהי' מותר מכח עדל"ת מ"מ ס"ל יין לנסכים ומפרש לקרא דאישים שנחת רוח הוא לפני כאישים ומתורץ לנכון קו' התוס' ושיטת הר"מ ז"ל בזה ונסתעיי' מזה שיטת המקו"ח ז"ל דהיכא דאסור באין בו מעשה גם דשא"מ אסור. ואע"ג דבעיקר דברי המקו"ח ז"ל כתבנו בחלק א' בפרשת ויצא לפקפק עליו עיי"ש באריכות. אמנם מלבד שנראה עיקר דאפי' א"נ דלא כהמקו"ח מ"מ הכא בלאו דלא תכבה האמור גבי אש תמיד תוקד כיון דאמרינן דפירושו דהוי אזהרה על קיום האש שלא יהי' נכבה האש בשום פנים א"כ ברור הדבר דא"נ דגם מקצת כיבוי הוא אצל כהנים בכלל אזהרה זו דגם אינו מכוין בגדר האיסור כמו שכתבנו שם לענין בל יראה דאסור אף באינו מתכוין מטעם זה עיי"ש היטב ודוקא היכא דאזהרה לנוכח כמו ולא תותירו וכיו"ב אז י"ל אע"ג דהוי לשאב"מ מ"מ אם הוא בלא מחשבה ג"כ ליכא איסורא משא"כ לאוי דבל יראה ולא תכבה הנאמר גבי אש תמיד. אך מלבד זאת כעת מצאתי שהרב אומר כן ה"נ אדמו"ר הקדוש גאון עוזינו מסאכטשאוו שליט"א בהקדמתו היקרה לספר "אגלי טל" שמסכים לדברי רבינו הגדול בעל מקו"ח ז"ל ובטלה דעתי בזה: