## Keli Chemdah on Torah, Tzav

###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:1
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:1)

(ו'-כ"א) וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר וגו'. ובתרגום יונתן וכל מאן דפחר דתתבשל בי' יתבר מטול דלא יבשלון בי' חולי. ועיין ביונתן שמפרש דלכן ישבר כדי שלא יבוא לבשל בו חולין וכדפי' רש"י עכ"ל. וא"י מה קאמר "וכדפי' רש"י" איפוא נזכר ברש"י ז"ל דהטעם דשבירה דוקא משום חולין הלא גם משום בישול קדשים צריך שבירה כיון שבא לידי נותר. וגם פירושו אינו מחוור. דנראה כוונת התרגום דמשום דאין מבשלין בו חולין אלא קדשים צריך שבירה. אך צ"ע הכוונה. וגם הדין צ"ע דאמאי יהי' אסור לבשל בו חולין. שו"ר בספר אמרי בינה דיני פסח סי' ח"י כתב לפרש דברי התרגום יונתן כדברינו. וכתב ביאור הדברים עפמ"ש בספר קומץ למנחה דבקדשים דכתיב בי' למשחה ולגדולה נפסל בי' גם ע"י נוטלפ"ג. וכיון דאסור לבשל בו חולין דהוי כלי שרת לכן צריך שבירה כיון דחולין א"א לבשל בו משום דהוי כלי שרת וקדשים א"א לבשל בו ממ"נ דאם לא יפגום הוי נותר וכשפוגם הוי נוטלפ"ג ומפסיד הקדשים שמבשל בו. אלו דבריו עיי"ש:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:2
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:2)

והנה גוף דברי הקומץ למנחה מבוארין המה בספר פענח רזא שכתב בזה"ל וקשה מה בכך שהבליעה נעשית נותר מכיון שהוא נותר הוי נוטלפ"ג ואמאי ישבר. וי"ל דבקדשים כתיב למשחה לגדולה לכן בעי כדרך שהמלכים אוכלין אכילתן בלי נתינת טעם אחר אפי' לפגם. ובאמת יקשה עליו הא אפשר לבשל בו חולין או קק"ל לדעת הסוברים דבקק"ל הנאכלין לבעלים ל"ש למשחה לגדולה ומוכרחין אנו לומר כדעת הת"י הנ"ל דהוה כלי שרת ואסור לבשל בו חולין או אפי' קדשים קלים הנאכלין בכל העיר:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:3
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:3)

אך באמת הדבר צ"ע לענ"ד לומר דבישול החטאת הי' בכלי שרת ועיין ברמב"ן ז"ל פרשת תצוה כ"ט ל"א בקרא ובשלת את בשרו במקום קדוש שהתפלא שיהי' צריך כהן בבישול חטאת המלואים וא"נ דכל חטאת צריך כלי שרת אין זה תימא כ"כ. ובאמת במילואים י"ל דהוא מטעם אחר כיון דהי' דוחה שבת ג"כ לכן הי' צריך כהן בבישול דבשבת אסור לזר לבשל כיון דהוא רק לאכילת כהנים בוודאי אסור לזר לחלל שבת. ויש להאריך בזה והדברים עתיקין וכתבנו מזה במק"א ואכ"מ. ופשוט דלא הי' כלי שרת דהרי כלי שרת לא משכח"ל שיהי' של חרס ופסול אליבא דכ"ע וע"כ דהכלי שמבשל בו ה"ה של חולין ואין בו נפ"מ בין ק"ק ובין קק"ל ובין חולין גמורין דהכל מותר לבשל ביחד בכלי אחד כמו דנראה מבואר ממשנה זבחים (דף צ"ז ע"א) אם לא מצד דממעט באכילת קק"ל אבל חולין וקדשים מותר לבשל יחד וע"כ דלא הי' כלי שרת כלל ויותר מזה פשיטא לי' להגאון בכרתי ופלתי ז"ל סי' ק"ח ס"ק ז' בשלהי דבריו דהי' מותר לאפות פת חולין בתנור של מקדש עיי"ש. הכלל כי לענ"ד שד' הגאון אמ"ב ז"ל תמוהין בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:4
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:4)

שבתי וראיתי שדברי הגז"ל צודקין לכאורה וגמ' ערוכה מסייעא לי' דחטאת ואשם היו צריכין כלי שרת בבישולם כמבואר במנחות (דף צ"ו ע"א) שאלו את רבי זו מניין אמר להם הרי אמר ויאמר זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה. בלתי הוציא אל החצר החיצונה מנחה דומי' דאשם וחטאת מה אשם וחטאת טעונין כלי אף מנחה נמי טעונה כלי ועיי"ש ברש"י ותוס' נראה דצריך כלי שרת בבישול חטאת ואשם ואולי י"ל דהראי' דטעונה כלי וממילא כיון דבמנחה דנאפית קודם שנקמצה צריך כלי שרת כיון דיש עדיין הקומץ שצריך הקטרה למזבח משא"כ בחטאת ואשם דשוב ליכא אלא לאכילת כהנים שוב ל"צ כלי שרת. אמנם בפי' רבינו גרשום ז"ל שנדמ"ח בש"ס דפוס ווילנא מבואר להדי' דצריך כלי שרת לבשלם עיי"ש. וצ"ל לדידי' אע"ג דכלי שרת של חרס לא עבדינן היינו דוקא אם לא נעשה עדיין מצותה של המנחה והקרבן כגון בכל המנחות קמיצה ובשתי הלחם התנופה עם הכבשים ובלחה"פ סידור על השלחן וא"כ האפיי' לגבוה וצריך כ"ש של מתכות משא"כ בבישול חטאת ואשם כיון דהוא רק לצורך אכילת כהנים וכבר איתעביד המצוה של גבוה אע"ג דצריך כלי שרת מ"מ יכול להיות של חרס ג"כ וזה מוכרח לפי דעתי ז"ל. אך בכ"ז כיון דמבואר במשנה בישל בו קדשים וחולין. נראה להדי' דהי' יכול לבשל בו חולין. וי"ל כיון דהתורה התירה לבשלו ובישול היינו במים. ואע"ג דהמים הוא חולין וא"כ חזינן דמותר לבשל בהקדירות חולין א"כ ה"ה דמותר לבשל בו חולין אחרים ג"כ. וצ"ע בכ"ז לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:5
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:5)

ומה שי"ל דרך פילפול בהבנת דברי התרגום יונתן ופע"ר הנ"ל עפי"מ שכ' בספר לוית חן לתרץ קו' התוס' הנ"ל כיון דאחת מעשרה נסים שהיו במקדש הי' שלא הסריח בשר הקודש מעולם א"כ אינו נוטל"פ כלל. אמנם אע"פ שדבר חכמה הוא עכ"ז יש לדון בזה דהרי הכא אדרבה ע"י הנס יאסור כל הבשר קודש שיבשל בו א"כ ל"ש בזה לעשות נס כיון דכל הנס הי' רק משום שלא יפגם בשר הקודש ויהי' ראוי לאכילה והרי הכא הוא להיפך דאם לא יפגם יהי' אסור כל הבשר ולכן כשמבשל בו קודש נראה באמת דיהי' נוטלפ"ג. אך בזה שוב לא יהי' למשחה ואסור לבשל בו קודש. אך חולין שפיר אסור לבשל בו משום דבחולין לא יהי' נוטלפ"ג דבליעה של קודש לא יפגום את הבשר החולין ושוב יהי' נו"ט לשבח ושפיר אין עצה אלא שבירה. ושני התירוצים עולה בקנה אחת. וזה כוונת הת"י כיון דאסור לבשל אלא חולין דבחולין לא יהי' נוטלפ"ג כלל מצד הנס דלא הסריח בשר קודש דהכא אינו אוסר קדשים אחרים וא"כ שפיר אין עצה אלא שבירה דאע"ג דאפשר לבשל בו קדשים דבזה יהי' נוטלפ"ג מ"מ אסור מצד דלא יהי' למשחה ויהי' מוכרח מזה שדעת התרגום יונתן והפע"ר דבכל קדשים שייך למשחה דאל"כ הא יכול לבשל בו קק"ל. ויש להאריך הרבה בזה דרך פילפול. אך בגוף דברי הלוית חן יש לדון הרבה כמו"ש בחידושי ואכמ"ל יותר:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:6
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:6)

והנה דעת רש"י ז"ל בקרא וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר דה"ה לכל הקדשים ודלא כדעת הר"מ ז"ל פ"ח ממעה"ק דס"ל דגזה"כ דוקא בחטאת אבל בשאר קדשים אפי' בקדשי קדשים ל"ש שבירה בכלי חרס עיי"ש. והנה בטעמא דרש"י ז"ל כתב הר"ן ז"ל במסכת ע"ז פרק השוכר את הפועל דהא דאמרינן בגמרא לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא כיון דהבליעה בעצמה שהיא בקדירה אינה נפגמת ועדיין שם נותר עלי' צותה תורה לבערו כשם שצותה לשורפו וביעור נותר הבליעה בכלי ראתה תורה שהוא שבירה בכלי חרס או הגעלה בכלי מתכות עכ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:7
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:7)

אמנם מה שיש לעיין בדעת רש"י ז"ל אם כוונתו גם על קדשים קלים או רק על קדשי קדשים דיש סברא גדולה לחלק בין ק"ק לקק"ל לפימ"ש הפוסקים דלענין הנאה לא אמרינן טע"כ דאורייתא א"כ מה בכך דהבליעה בכלי נעשית נותר מ"מ מנ"ל שהבליעה בקדירה יהי' דינה ג"כ שחייבת בביעור כיון דכשאנו דנין לענין איסה"נ אמרינן דהבליעה בכלי אינה אסורה בהנאה מדין נותר דלענין הנאה לא אמרינן טע"כ ולא חל על הבליעה שם נותר לאסרה בהנאה. א"כ י"ל דא"צ ביעור. אך ז"א דאיסה"נ שבה הוא מכח איסור קודש ובקדשים גלי קרא דטע"כ דאורייתא לגמרי ואין להבדיל בין אכילה והנאה לכן אמרינן דהבליעה הוא לגמרי כמו נותר עצמו:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:8
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:8)

אך הנה המהרש"א ז"ל בקידושין (דף נ"ו) כתב להוכיח מדעת התוס' דבנותר פקע איסור קודש וה"ה איסור בעלמא ושוב י"ל דאפי' א"נ דחל על הבליעה שם נותר מ"מ בהנאה אינו אסור ושוב י"ל דא"צ ביעור. ומעתה י"ל עפמ"ש בחידושינו דדברי המהרש"א המה רק בקק"ל אבל בק"ק מוכרחין אנו לומר דבנותר לא פקע איסור קודש וכמו בבמה שמקטירין למזבח אפי' בקק"ל לא פקע איסור קודש אפי' בהיותו נותר כמו שמוכרח מהא דיש אוכל אכילה אחת דחייב על החלב משום נותר ומשום מוקדשין אפי' בבכור כמבואר בשבועות (דף כ"ד ע"ב) ה"ה בקדשי קדשים אפי' בבשר הנאכל לכהנים לא פקע איסור קודש מהנותר והארכנו בזה ואכ"מ. ומעתה י"ל דדוקא בקדשי קדשים כגון חטאת וכיו"ב הצריכה התורה שבירה בכלי חרס ומריקה ושטיפה בכלי מתכות אפי' אם אינו רוצה לבשל בקדירה משא"כ בקק"ל א"א ללמוד מחטאת דיהי' בהם דינים אלו:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:9
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:9)

ואם כנים הדברים ארווח לן עפי"ז לתרץ מה שהקשה ח"א בתשו' מהרי"א הלוי ז"ל ח"א סי' מ"ו לדעת הפוסקים דכלי עצם בולעין ופולטין מהא דמבואר בפסחים (דף פ"ג ע"א) דמייתי ראי דשימוש נותר מילתא הוא מהא דמבואר במשנה דעצמות ישרפו בט"ז. הני עצמות ה"ד אי דלית בהו מוח למה לי שריפה לישדינהו אלא פשיטא דאית בהו מוח. וא"א לאו מילתא הוא אמאי בעי שריפה נתברינהו ונחלצי' למוח דידהו ונשדינהו לדידהו. והקשה הח' הנ"ל הא אפי' א"נ דשימוש נותר לאו מילתא הוא מ"מ צריכין שריפה משום דעצמות בלעי מבשר הקדשים וא"כ דינם כמו כלים דצריכין הגעלה וה"ה צריכין שריפה. ועיי"ש שהגהמ"ח כתב לתרץ דכיון שא"צ אלא הגעלה א"כ מיד כשהוסקו על האש יצאו מידי בליעתן דבדבר הצריך הגעלה די בהיסק מועט. ובמחכת"ה לא אמר כלום דהרי מבואר בסוגי' דבעצמות שא"ב מוח ל"צ כלל וסגי אם ישליכם וא"נ דעצמות בלעי הרי עכ"פ צריכין מריקה ושטיפה כמו כלי מתכות אמנם לדברינו י"ל דבפסח גם רש"י ז"ל מודה דל"צ הגעלה בכלי מתכות ושבירה בכלי חרס דקק"ל לא ילפינן מקק"ד להחמיר בהם בדינים האלו לבער את בליעת נותר. וזה נכון לכאורה:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:10
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:10)

איברא דלקושטא דמילתא ז"א כלום דאם אמנם דברינו יתכנו לגבי פסח ואפי' א"נ שלא כדברי המהרש"א ז"ל ונאמר דבכל נותר איכא איסור קידש מ"מ בפסח י"ל עפמ"ש בת' הרמ"ע מפאנו ז"ל ס"א לברר דסת"מ כראב"ע דאכילת פסח עד חצות ומשם ואילך הוי בלאו הבא מכלל עשה כיון דנלמד מקרא דואכלו את הבשר בלילה הזה ואמרינן דפירושו עד חצות הוי מחצות ואילך כמו ביום ערב פסח דאית בהו לאו הבא מכלל עשה וז"ב בכוונת הרמ"ע ז"ל ובחי' כתבנו לחזק דבריו ואכ"מ. וא"כ י"ל לפמ"ש האחרונים דבאיסור עשה לא אמרינן טעם כעיקר דאורייתא וא"כ בפסח הרי הבליעה א"ד כפסח עצמה ומחצות ואילך אינה אסורה ושוב בצפרא לא חל עלי' שם נותר ול"ש בזה טע"כ כיון דאינו כעיקר לענין איסור עשה ה"ה דלא חל עלי' שם נותר לאסרה בהנאה ושתהי' צריכה ביעור ואין לדמות פסח לקדשים ויש להאריך בזה ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:11
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:11](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:11)

אמנם הרי מבואר בסוגי' במקומה הברייתא דכל עצמות קדשים שא"ב מוח אין טעונין שריפה ומבואר מסוגי' דל"צ הכשר כלל ואפי' בעצמות קדשי קדשים וחטאת בכלל וא"כ הקושי' עצומה מאוד דא"נ דכלי עצם בלעי אמאי לא יהיו צריכין הכשר כדין כל נותר שהחמירה תוה"ק גם על הבליעה לבערו. ולכאורה קושי' זו יקשה על הר"מ ז"ל ג"כ דהרי אע"ג דבכל הקדשים ס"ל לר"מ ז"ל דצריכין רק מו"ש עקב אכילה היינו דוקא בכל הקדשים אבל בחטאת מודה הר"מ ז"ל דמריקה ושטיפה ושבירה בכלי חרם הוא מגזה"כ ולא תלי' באכילה כלל וראי' דבכלי חרס צריך שבירה דוקא וא"כ בעצמות של חטאת אמאי לא יהיו צריכין הכשר הא בחטאת ע"כ הר"מ ז"ל מודה דהקפידה תוה"ק לבער את הבליעה:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:12
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:12](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:12)

איברא דלאחר העיון נראה דל"ק על שיטת הר"מ ז"ל דהרי מבואר בזבחים (דף צ"ה ע"א) דמקשינן בגמרא על כלי חרס שנטמא שנוקבו ומכניסו ושוברו והא כלי אמר רחמנא ולאו כלי הוא ותירץ שנוקב בשורש קטן ועיין בר"מ ז"ל בפ"ח ממעה"ק הלכה כ"א שדקדק בלשונו הזהב דאין שוברין בפנים אלא כלי עיי"ש היטב נראה מדה"ק דענין זה שהחמירה תורה בחטאת להיות השבירה והמריקה ושטיפה בפנים בזה צריך רק כלים אמנם אם אינו כלי אע"ג דברור הדבר דאם ירצה להשתמש בו יהי' צריך הכשר אבל אינו בכלל חומרא דחטאת וא"כ בעצמות אע"ג דאינן כלים אע"ג דנבלע בהם נותר א"צ הכשר של חטאת. אמנם זה מספיק לדעת הר"מ ז"ל אבל לדעת רש"י ז"ל דס"ל דה"ה בכל הקדשים מטעם נותר ובכל הקדשים לא כתיב כלי די"ל דחטאת שאני כיון דצריך הכל בפנים לכן צריך כלי דוקא כמו"ש הר"מ ז"ל לדקדק בלשונו הזהב כמה פעמים וא"כ בכל הקדשים א"נ דהקפידה תוה"ק על בליעת נותר שיהי' צריך ביעור ה"ה עצמות צריכין ביעור ומסוגית הש"ס מבואר להיפך:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:13
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:13](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:13)

אמנם כן לקושטא דמילתא נראה דלק"מ דהרי באמת צ"ע דלדעת הר"ן ז"ל דמבאר דענין זה דהחמירה תוה"ק דצריך שבירה בכלי חרס הוא מטעם לבער הבליעה ואיך נעשה מבוער ע"י השבירה הא עדיין נבלע בחרסם וממ"נ אם אמרינן דהבליעה הוי כמבוער א"כ למה צריך שבירה וע"כ דאינו חשיב כמבוער כיון דיוצא ע"י בישול א"כ אמאי מהני שבירה. אך האמת הוא לפי"מ דמבואר בנדה (דף ס"ב ע"א) לענין טומאה בחרסין שבלעו משקין דתלי' אם יכולין לצאת והקפיד עליו עיי"ש היטב דמבואר דאם דרכן לצאת הוי הבליעה בחרס כמאן דליתא ומעתה מובן היטב דברי הר"ן ז"ל דבכלי חרס כ"ז שלא נשברו הרי הבליעה סופה לצאת ע"י הבישול כיון דיכולין לבשל בה דהוי נוטלפ"ג וכיון דסוף הבליעה לצאת הרי אינה כמבוער לכן צריכה שבירה וכיון דנשברה ושוב לא חזי להשתמש בה לבשל בה וא"כ שוב הוי הבליעה כמבוער ול"צ ביעור כלל ולכן השבירה בכלי הוי הביעור כיון דשוב לא חזי לבשל בה הוי זה הביעור. ונראה פשוט דלפי"ז ה"ה דכלי מתכות אע"ג דצריך מריקה ושטיפה מ"מ אם ישבור אותה בוודאי מקיים מצות ביעור ורק קולא הקילה התוה"ק דסגי מרו"ש כיון דעיד"ז נתבער הבליעה אבל פשיטא דבשבירה בוודאי מקיים מצות בליעת נותר א"כ נראה פשוט דבעצמות כיון דאינן עומדין להשתמש בהן כלל הוי הבליעה בהן כמבוער ושפיר אמרינן בגמרא בפשיטות דבעצמות שא"ב מוח אפי' בעצמות חטאת ל"צ הכשר כלל כיון דהבלוע בהן ה"ה כמבוער:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:14
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:14](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:14)

[ואכתי צ"ע לפ"ז הא דמבואר במשנה דזבחים (דף צ"ד ע"ב) בכלי מתכות וכלי חרס שיצאו ושנטמאו דצריכין שבירה שיהי' יכול להכניסן בפנים ואח"כ לסותמן שיקיים בהם מצות מרו"ש ושבירת כלים בפנים ולדעת רש"י ז"ל דאין נפ"מ בין חטאת לשאר קדשים דבכולן צותה התוה"ק לבער הבליעה רק דבחטאת צריך להיות הביעור בפנים א"כ זה דוקא כשעדיין לא נתבער אבל הכא כיון דע"כ צריך לשוברו בחוץ א"כ כבר נתבער בחוץ למה צריך להכניסו בפנים ולסותמו לבער עוד הפעם. ואולי י"ל דע"י השבירה שבחוץ עדיין אינו כמבוער כיון דעדיין יוכל להשתמש בו ע"י סתימה ושבירה דהוי כמבוער היינו דמשברו לשנים רק דקושית הגמרא כיון דעכ"פ בטל לי' מתורת כלי אין לשברו בפנים דמרו"ש ושבירה בפנים כלי בעי ומדוקדק בזה לשון הר"מ ז"ל הנ"ל דמבואר להדי' כן מדבריו ודו"ק היטב בזה]:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:15
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:15](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:15)

איברא מה דיש לעיין בזה לפי"ז מה יהי' הדין אם יעשה מעצמות קדשים כלים אם יהיו מותרין בלא הכשר כיון דבאמת יש בהם בליעת נותר רק דאמרי' דהוי כמבוער א"כ זה דוקא כל זמן שהם עצמות אבל כשיעשה אח"כ כלים מהם יהיו צריכין הכשר. וא"ל דהוי נוטלפ"ג ז"א דהבליעה בכלי אינה נפגמת כמו"ש הר"ן ז"ל וח"כ עתה דנעשין כלים הרי צריך הבליעה שבהם ביעור. ולכאורה יש להעיר בזה מהא דמבואר בזבחים (דף צ"ח ע"א) אשם מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין. וברש"י ז"ל מה אשם עצמותיו מותרין לעשות מהם כלים אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות ל"ש אלא בדבר הנאכל אף כל ואפי' עולה ומיבעי' לי' הא נמי מחטאת הוי מצי יליף ונראה בעיני דמלו יהי' יתירה נפק"ל באשם דכתיב בי' לכהן לו יהי' עכ"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה מה אשם כתבו בזה"ל והשתא לפירוש רבותיו דמסברא ידע דעצמות מותרין בכל הקדשים הנאכלין ולא איצטרך הקישא אלא להתיר עצמות עולה קשה משלמים או משאר קדשים הנאכלין נילף ולמה איכתוב אשם עיי"ש היטב. עכ"פ מבואר דרש"י ותוס' פשיטא להו דמותר לעשות מעצמות כלים. ולכאורה צ"ע הא יהי' כלים הבלועים מנותר:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:16
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:16](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:16)

ובאמת עלה בדעתי עפי"ז לתרץ דעת רבותיו של רש"י ז"ל דלמה לא יליף מחטאת דס"ל דבחטאת כיון דחזינן דהתורה הקפידה על כלי חרס שצריך שבירה דוקא ע"כ כמו"ש הר"ן ז"ל שהתוה"ק צותה לבער הבליעה א"כ באמת אסור לעשות מהם כלים שעיד"ז עושה את הבליעה להיותה קיימת ואע"ג שאפשר אח"כ במריקה ושטיפה מ"מ זה עצמו אסור לקיים את הבליעה. אך זה דוקא בחטאת אבל אשם אע"ג דהוי קדשי קדשים מ"מ לא מצאנו בהו חומרא זו דשבירה בכלי חרס וסגי במרו"ש שיוכל לבשל בהן אח"כ כדעת הר"מ ז"ל וא"כ שוב אח"כ ל"צ כלל מצד נוטלפ"ג. אמנם רש"י ז"ל לשיטתו דס"ל דאין נפ"מ בין חטאת לשאר קדשים ע"כ צ"ל דס"ל דנהי דהקפידה תוה"ק לבער את בליעת נותר מ"מ היינו דוקא אם בשעה שחל שם נותר איתא להבליעה כגון בכלי וחל עליו שם נותר לכן מוכרח לבער אותה משא"כ בעצמות כיון דבזמן שבאין לידי נותר הרי ליתא לאיסורא כלל דהוי כמבוער א"כ לא חל עליו שם נותר כלל ולכן פשיטא לי' לרש"י ז"ל דמותר לעשות מהן כלים. אך עדיין אינו מיושב דלפי"ז קודם שיהי' נותר יהי' אסור לעשות כלים מהעצמות ודבר זה לא מצאנו בשום מקום ופשוט נראה דמותר לעשות מיד בשעת זמן אכילה מהעצמות כלים:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:17
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:17](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:17)

איברא דנראה פשוט דאה"נ דאם יעשה מהעצמות כלים קודם זמן איסור יהי' באמת צריך הכשר אחר שיעשה נותר כיון דבשעה שחל עליהם שם נותר יש עליהם תורת כלי ולא חשיב כמבוער ובאמת עיקר נ' דעיקר כוונת הש"ס על עצמות עצמן שאינן בכלל איסור דנותר ומותר לעשות מהן כלים ואי דצריכין הכשר מצד הבלוע כשיעשה מהן כלים אפ"ל דיהי' באמת מו"ש קודם לכן ואח"כ יעשה מהן כלים וצ"ע עוד בכ"ז כי כתבתי מתוך טרדות רבות ואי"ה אשנה פרק זה בארוכה:


###### Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:18
[Keli Chemdah on Torah, Tzav 4:18](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Tzav/r/4:18)

עתה בסדרי הדברים לדפוס זכני השי"ת ובא לידי ספר אור זרוע הגדול חלק ב' הנדמ"ח בירושלים עיה"ק תובב"א וראיתי במס' ע"ז סי' רצ"ז האריך טובא בדין זה אי כלי עצם בולע. והביא מהגמרות הנ"ל מפסחים (דף פ"ג) ומזבחים (דף צ"ח) דפשיטא לרש"י ז"ל דבעצמות ל"ש נותר. ועיי"ש בסוף דה"ק שכתב בזה"ל ושאלתי להרב ר' יחיאל בר' יוסף זצ"ל וכתב לי כלי עצם לא מצינו לו בליעה ואיסור וגם אל הרב ר' שמואל בר שלמה זצ"ל שלחתי והי' דוחה את ראיותי ולא הבנתי את דבריו וכאשר כתבתי כן נראה בעיני וע"ז אני סומך לעשות מעשה עכ"ל רבינו הגדול בעל אור זרוע זצ"ל. וצר לי מאוד כי לא העתיק לנו רבינו את מה שדחה דבריו הרב רבינו שמואל זצ"ל. ומתוך מ"ש יתבאר לך מה שיש לדון בראיות האור זרוע ז"ל. שוב מצאתי לכבוד ידי"נ הגאבדק"ק קינסק שליט"א בספרו חלקת יואב מהד"ת סי' שכתב לה"ד מסוגית הגמרא פסחים הנ"ל דדוקא בכלי הקפידה התוה"ק לבער את הבליעה והוא מגזה"כ וכמבואר מדברי הגמרא זבחים הנ"ל ולפמש"ל אינו ראי' וכן מוכרח מדעת האור זרוע דס"ל דהא דצריך כלי דוקא הוא רק לענין הכשר בפנים דבזה כתיב כלי. ויש להאריך בזה ואכ"מ: