## Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah

###### Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:1
[Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4:1)

(שם י"ב) ולכל היד החזקה וגו' לעיני כל ישראל. וברש"י ז"ל שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם ובגמ' מה דרש דרש קו"ח ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל ערל וב"נ לא יאכל בו וכו' על אחת כו"כ:


###### Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:2
[Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4:2)

א) במהרש"א יבמות דף ס"ב ע"א בח' אגדות כ' בשם ס' פענח רזי בזה"ל הקשה הרבינו פרץ מאי קו"ח הוא זה אימא דיו לבא מן הדין להיות כנידון דאמרינן בפ' תמיד נשחט שחט למולין ולערלים כשר ה"נ הרי הי' שבט לוי שלא טעו בעגל ועוד הא אמרינן אפי' עכו"ם ועוסק בתורה ה"ה ככה"ג וי"ל דשחטו למולים ולערלים כשר דבלב ערלים נמי לשמים משא"כ וכו' עכ"ל ועוד נראה דהא דעכו"ם ועוסק בתורה וכו' הא מוקמינן לה בד' מיתות דוקא שעוסק בז' מצות דידי' אבל בעוסק בכל התורה חייב עכ"ל המהרש"א ז"ל. והנה המהרש"א ז"ל לא העתיק ד' הפע"ר בשלימות ולפנינו בפע"ר הנדפס לא נמצאו דברים אלו כלל ואבאר מה שיש לי לדון בד"ק והנה לכאו' יש לומר בפשיטות דל"ד לשחטו למולים וערלים דהתם כיון דפסח אינו נאכל אלא למנויו המולים אוכלים אותו לגמרי משא"כ התורה כולה דיש בה דברים ומצות השייכים לישראל ולא ללוים וס"ת חסר אות אחת פסולה וא"כ א"א ליתן התורה ללוים לחודא כיון דהתורה בכללה א"א ליתן ללוים גרידא:


###### Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:3
[Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4:3)

אמנם נראה דקו' הפע"ר על הלוחות דכל עשרת הדברות הם ללוים כמו לכל ישראל דבהם אין לאוין ומצות מיוחדין מה שיהי' שייך רק למפלגה מישראל וא"כ שפיר קשה דמה בכך דישראל חטאו מ"מ כיון דשבט לוי לא טעי בעגל הרי יכול ליתן הלוחות לשבט לוי אך באמת לק"מ דהרי הלוחות הי' היסוד הראשי לכל התורה ובלא קבלת כל התורה גם הלוחות אין ליתן לישראל וכיון דכל התורה א"א ליתן להם ממילא ל"ש ליתן להם הלוחות ומדוקדק לשון הגמ' הכא התורה כולה אע"ג דבאמת הי' רק ביד משה הלוחות אמנם נתינת הלוחות הי' נתינת התורה כולה. אך בלא זה נראה לי דמרע"ה לא רצה ליתן התורה לשבט אחד ולדחות את כל ישראל מקבלת התורה כי התורה שייכה לכל ישראל וכל ישראל כלולין בתוה"ק ולזאת כיון דהי' עתה חלק מישראל שלא הי' ראוין לקבלת התורה שיבר את הלוחות וזה הי' מס"נ של מרע"ה לטובתן של ישראל ששיבר את הלוחות מעשה ד' ועבר בפומבי על לאו דל"ת כן לד' אלוקיכם להצלת ישראל לדון אותם כפנוי' ועיד"ז יוכל להתפלל בעדם ליתן להם לוחות שניות. ונראה דמה"ט סיימה התוה"ק בענין זה דשבירת הלוחות להורות זה דמס"נ של משה רבע"ה עבור ישראל זה הוא הגדולה שבגדולות שבמעשה מרע"ה מה שמסר נפשו ונשמתו עבור ישראל שזה הוא המס"נ היותר גדול להפקיר את עצמו לגמרי עבור ישראל. וראה זה פלא בפירוש על הר"מ ז"ל פ"ד מיסה"ת ה"ט שכ' ראיות על השארת הנפש שכ' בזה"ל ואלולי ידעו הנביאים שיש לנפשות חיים לעוה"ב לא מסרו עצמם להריגה על קד"ה כגון חנני' מישאל ועזרי' ועשרה הרוגי המלכות עכ"ל. והד' נפלאין מאוד לומר דאם א"י שיהי' לו חלק לעוה"ב א"צ למסור נפשו אם כי מצאנו בד' מאות ילדים שנשבו לקלון ששאלו אם אנו טובעים בים אם באין לחיי עוה"ב ה"ט משום דהי' ילדות וא"ח למס"נ דאשה קרקע עולם ומלבד זאת לא הי' עוד בשעת מעשה והרבה ריוח והצלה למקום וגם לא הי' עוד בגדר בני עונשין ושאלתם הי' אם זה בגדר מאבד עצמו לדעת שא"ל חלק לעוה"ב אבל מי שמחויב למס"נ מדינא כגון בג' עבירות שנאמר בהם יהרג וא"י או בשעת השמד אפי' אם יודע בעצמו שגם חלקו לעוה"ב אבוד בודאי מחויב למס"נ ואין זה שום סבה למנוע מס"נ ובהקדמה לתקוני זוהר (ד' לבוב) דף כ' ט"ב בזה"ל וכגון דא ואהבת את ד' אלוקיך אפי' נוטל את נפשך דאם חביב עלי' נפשי' מגופא לכך נאמר בכל נפשך ואם חביב עלי' ממונא מגופא לכך נאמר בכל מאדך ועיי"ש בכסא מלך שתמה ע"ז ועיי"ש שנדחק לפרש דקאי על יסורים אמנם לענ"ד נראה פשוט שכונתו שיש לך אדה שמחשב שעתה אם ימסור נפשו יקיים רק עשה דונקדשתי אמנם לעומת זה לא יוכל לעשות עוד תורה ומצות והרי יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב א"כ לא ירצה למסור נפשו מצד נפשו ונשמתו ע"ז אמרינן בכל נפשך שאין להשגיח ע"ז. ובאמת נראה לענ"ד בדקדוק לשון הר"מ ז"ל בפ"ה מיסה"ת ה"ד שכ' כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ולא עבר הר"ז מתחייב בנפשו שכונתו דמתחייב בנפשו שמבטל את נפשו היינו את נשמתו מתורה ומצות דכיון דאין חיוב למסור נפשו הרי איסורא רמיא עליו לאבד את נפשו וגם בזה חולקין עליו התוס' והר"ן ז"ל וס"ל דאם רוצה להחמיר על עצמו רשאי ודעת הנמוק"י דאם גדול רשאי להחמיר על עצמו כדי שיראו העם וילמדו ממנו וזה הענין להפקיר את עצמו ונשמתו עבור כלל ישראל וזאת למדה אותנו התוה"ק שלא די שמרע"ה נתן את כל זכותו לישראל וכמו שכ' הרמ"ה ז"ל סנהדרין מ"ב לפרש הא שאמרו חז"ל תחנונים ידבר רש זה משה רבינו מלבד זאת מסר גם את נפשו ונשמתו לטובתן של ישראל בזה ששיבר את הלוחות ואמר מחני נא מספרך וזה הוא הגדולה שבגדולות ממעלת מרע"ה:


###### Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:4
[Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4:4)

ב) ומה שהקשה מהא דעכו"ם ועוסק בתורה לכאורה אינו מובן כלל ברור הדבר דפירוש הגמ' דבן נח ועוסק בתורה והיינו מי שמקבל עליו הז' מצות ועוסק בתורה יש לו שכר אבל עובד ע"ז שחייב מיתת ב"ד ואזהרתו זו מיתתו ומצוה להרגו מהכ"ת שנאמר שיש לו שכר אם עוסק דתורה ונראה דס"ל דב"נ אינו מוזהר על שותף עכו"ם וכיון דחטא העגל הי' בשיתוף ש"ש וד"א וא"כ שפיר הקשה הא ב"נ בכה"ג יכול לעסוק בתורה ויש לו שכר ע"ז א"כ אמאי הי' פשיטא למרע"ה דאין לישראל שייכות לתוה"ק. אך באמת גם זה לק"מ דענין עוסק וענין נתינת התורה הוא שני דברים נפרדים דאם ב"נ יכול לעסוק בתורה אבל פשיטא דאין לו חלק ונחלה בתוה"ק ונתינת התורה שיהי' התורה שלהם ויהי' כל הנהגתם עפ"י התורה זה הוא רק למי שדבק לגמרי בהשי"ת ואפס זולתו וכמו שהתחיל הקב"ה את משרת הדברות אנכי וגו' לא יהי' לך אלהים אחרים על פני ובספורנו ביאר הדברים כמו ואדוני יואב להורות לנו שהשי"ת אמר לישראל אני הוצאתי אתכם ממצרים מבית עבדים להיותכם לגמרי תחת השגחתי וכיון שאתם תמיד תחת השגחתי לכן אסור לכם לכבד הכחות של מעלה אע"פ שהם משרתי השי"ת א"כ נוכל לומר דמכבדין משרתיו מפני כבוד האדון אך זה אפשר רק שלא בפני אדון אבל כיון שאתם תמיד תחת השגחתי ה"ה על פני וזה הוי מורד במלכות כמו ואדוני יואב וזה הוא הענין שקיי"ל דאע"ג דבכל התורה כולה אם הנביא אומר בשם הקב"ה לעבור ע"ד תורה בהוראת שעה שומעין לו אמנם אם אומר להוראת שעה לעבוד עכו"ם אין שומעין לו ועיין ברמב"ם בפירוש המשניות בהקדמה לזרעים בריש דבריו מ"ש בזה:


###### Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:5
[Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4:5)

אמנם עפ"י הנ"ל מובן מאוד דזה א"א להיות כיון שאנחנו נבחרנו להיות עם ד' ולהיות תחת השגחתו תמיד א"א שיצוה לנו לכבד משרתיו וזה מן המושכלית הראשונות ולכן נדע בבירור שהוא נביא שקר ועיין בד' הר"מ ז"ל שם שכ' בזה"ל ועוד השכל המכזיב עדותו יותר נאמן מעין שרואה אותותיו שכבר נתבאר במופת אצל בעלי השכל שאין לכבד ולעבוד זולתי האחד הממציא כל הנמצאים והמתאחד בכלל השלימות עכ"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:6
[Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4:6)

אך לכאו' אין זה מספיק אם יאמר הנביא בשם השי"ת שצונו לכבד משרתיו החמה והלבנה לפי שעה אמנם לדברינו יובן היטב כיון דזה א"א אם לא בהסתרת פנים ח"ו מישראל ודבר זה א"א שיצוה הקב"ה עלינו שאנחנו נסכים על הסתרת פניו מאתנו ונכבד משרתיו אחרי שזה היפך בחירת ישראל ונתינת תורתו לנו לזאת דינו כנביא שקר:


###### Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:7
[Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4:7)

ג) ועתה נבוא למ"ש לת' הקו' מהא דשחטו למולים וערלים דדוקא למולים וערלים משום דלבו לשמים משא"כ אם שחטו לישראל ולב"נ שחיטתו פסולה והנה זה דבר חדש ולא מצאתי מבואר בשום מקום באם שחטו הפסח לישראל ולב"נ שחיטתו פסולה ולכאו' ממקומו מוכרח להיפך דהרי מבואר בפסחים ד' ס"א דטעם דמקצת ערלה לא פסלה בשחיטה או משום וכל דמשמע כולה או משום דכתיב זאת עיי"ש כל הסוגי' וכיון דמפורש בתוה"ק זאת חקת וגו' כל ב"נ לא יאכל בו א"כ ב"נ דין אחד להם עם ערלות וא"כ כמו בשחטו לערלים ולמולים כשר ה"ה בשחטו לערלים ולב"נ ומ"ש בפע"ר משום דב"נ אין לבו לשמים באמת מבואר במכילתא ומייתי לה בגמ' דף צ"ו ע"א הך צריכותא אבל עכ"פ מבואר דאין נפ"מ בין ערל לב"נ. ולכאו' עלה בדעתי כיון דבאמת קרא דזאת חקת נאמר בקרא דב"נ ואעפ"כ בכל הסוגי' בדף ס"א דרשינן לה על ערל ולא מייתי כלל בב"נ אי מקצתה פוסל בו י"ל דבב"נ כ"ע מודים דפסלה אף מקצת כיון דב"נ אין לבו לשמים דמחשב לע"ז א"כ בשחט לישראל ולב"נ לא מבעי' למ"ד דאמרינן זה מחשב וזה עובד א"כ בודאי השחיטה פסולה אך אפי' לפי"מ דקיי"ל דז"מ וז"ע לא אמרינן מ"מ לפימ"ש בס' חמדת ישראל חלק הלאוין אות ל"ה דבשחיטה כיון דצריך שליחות ובפרט בשחיטת ספסח דלכ"ע צריך בעלים והשוחט בשליחות הבעלים שוחט א"כ לכ"ע פוסל בי' מחשבת הבעלים ולכן ליכא למידרש בב"נ דשחט לישראל ולב"נ יהי' שחיטתו כשירה ולכן נקט הגמ' רק הקראי על מקצת ערלה אי פסלה או לא. ואם כנים הדברים י"ל בזה מה דקשה טובא בהאי ארמאה דהוי סליק לירושלים דלאחר שנתודע להם ע"י ריב"ב דארמאה הוא קטלי' וכבר נתקשו בזה המפרשים דאמאי נתחייב מיתה ולהנ"ל א"ש כיון דשחטו את הפסח גם עליו הרי שחטו לישראל ולב"נ ושחיטת הפסח פסולה וא"כ פסל להם את הפסח ונתחייב מיתה מדין מזיק ונסתייע מזה ד' הפע"ר. איברא דז"א דנראה פשוט דאפי' לפי"ד הפע"ר דשחט לישראל ולב"נ פסול ה"ד ביודע שהוא ב"נ אבל אם קסבר שהוא ישראל אם נתודע אח"כ שהוא ב"נ הרי הוי מינוי בטעות וא"כ הו"ל שלא למנויו א"כ הו"ל בכלל שחט למנויו ושלא למנויו ואין נפ"מ אם הוא ישראל או ב"נ כיון דהמינוי בטעות ואינו בעלים כלל ואינו פוסל בו מחשבתו ומלבד זה כיון דהי' ארמאה ואין שליחות לנכרי וא"כ אפי' אם הוא בעלים אינו פוסל מחשבתו דהוי זה מחשב וזה עובד ולפי"ז נסתרה לגמרי מ"ש דלכן בב"נ פוסל לכ"ע גם מקצת ב"נ כיון דמחשבתו לע"ז ולהנ"ל ז"א כיון דבן נכר כולל נכרי ממש וישראל מומר ונכרי הרי אינו בר שליחות ואינו פוסל מקצת א"כ א"א לחלק בין זל"ז ובלא"ה לדעת רש"י ו"ל עה"ת דערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה דאל"ה הוי בכלל ב"נ א"כ גם בישראל ב"נ אינו פוסל מקצת מצד שמחשב לע"ז כיון דלדעת רש"י ז"ל דמומר למילה ג"כ הוי בכלל ב"נ ובאמת לדעת רש"י ז"ל י"ל בפשיטות דלכן לא דרשי חז"ל וכל ב"נ לרבות או למעט מקצת משום דב"נ כולל הרבה מיני ב"נ אחד נכרי ממש וב' ישראל מומר לע"ז ג' מומר למילה לכן אמרה התורה כל ב"נ לכלול כל הני משא"כ ערל דאינו כולל אלא ערל שמתו אחיו מ"מ לחוד א"כ למה נאמר כל לכן ע"כ דאתיא לדרשה או כולה ערלה או מקצת ערלה ולפי"ז לפי האמת ודאי דב"נ דינו כערל ומקצת ב"נ לא פסל והשוחט לישראל ולב"נ אינו פוסל את הפסח וד' הפע"ר צ"ע בזה. שו"ר שלכאו' יש לה"ר שדעת התוס' הוא ג"כ כהפע"ר דשחטו לישראל ולב"נ הפסח פסול ממ"ש בפסחים דף כ"ח ע"ב ד"ה וכל ערל ובד' ק"כ ד"ה כל ב"נ בהא דדרשינן בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ובמרור מיירי דבשעת שחיטת הפסח הי' מומר ואח"כ עשה תשובה דאינו אוכל פסח מצד שלא למנויו ותמי' לכאו' דמה פיסקא לומר דמיירי שלא הי' נמנה על הפסח ואין לומר דכונת התוס' כיון דא"ר לאכילת הפסח הוי תמיד בכלל שלא למנויו דאין מינוי שלו מינוי ואינו חל המינוי עליו ולכן אף כשעשה תשובה הוי בגדר שלא למנויו ז"א דהרי מבואר בסוגי' דפסחים דף ס"ב דאם ערל נמנה על הפסח הוי בגדר מנויו והכא עדיף מערל דמחוסר מעשה שיהי' ראוי לפסח והכא הרי בידו לעשות תשובה וע"כ כד' הפע"ר דשחט לישראל ולב"נ השחיטה פסולה וא"כ א"א לומר דנמנה על הפסח דלא משכח"ל כנ"ל ובאמת י"ל דטעם הדבר כיון דהוי זבח רשעים וא"כ אם ב"נ עצמו שחט את הפסח בודאי דהקרבן פסול משום זבח רשעים כמו בחטאת ועולה ושאר קדשים דפסולין משום זבח רשעים א"כ ממילא גם בהצטרפות עם ישראל כשרין פוסל כל הקרבן כיון דמצד ב"נ הקרבן פסול משם זבח רשעים ממילא כל הקרבן פסול:


###### Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:8
[Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:8](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4:8)

אמנם לקושטא דמילתא גם מצד זבח רשעים י"ל דמקצת אינו פוסל את הקרבן וראי' מק"צ ששחטו עבור כל ישראל והי' לכל ישראל חלק בהם אף כי לא ימלט שבתוך השנה כולה לא יהי' איזהו רשעים עוברי עבירה להכעיס ונתח"מ ב"ד ואעפ"כ הי' מקריבין את כל הק"צ ועיין במל"מ פ"ג משגגות בסו"ד שמסיק להלכה דאם הפריש קרבן ואח"כ נעשה מומר דהקרבן פסול משום זבח רשעים וא"כ הקשי' גדולה מהא דק"צ וע"כ משום דמקצת זבח רשעים אינו פוסל כל הקרבן א"כ י"ל דה"ה בקרבן פסח דינא הכי דמקצת ב"נ אינו פוסל ויש לדחות דאין לדמות שותפין לק"צ כיון דמוסרן לציבור והציבור ה"ה כשרים לכן אינו פוסל משום זבח רשעים משא"כ מצות פסח דהמצוה שיהי' נמנין עליו ואינו נאכל שלא למנויו א"כ לא יוכל חלקו להתבטל ושוב פוסל כל הקרבן ויש עוד לעי' בזה ויבואר במקו"א אי"ה:


###### Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:9
[Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:9](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4:9)

ד) ודרך דרוש אמרתי דלכן סיימה התורה בשבירת הלוחות שעשה מרע"ה לעיני כל ישראל ולחבר את סוף התורה לתחלתה ונקדים לבאר הקרא בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וברש"י ז"ל התורה נקראת ראשית עיי"ש ונראה ביאור הענין ע"פ מה שאמרו חז"ל בגיטין נ"ט ע"ב א"ל דאורייתא ומפני דרכי שלום כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום הוא דכתיב דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום מבואר מד' חז"ל דכל התורה כולה מפני דרכי שלום וידעינן ד' הטו"ז שכל מקום שנאמר כל כפל כמו הכא "כל התורה כולה" בא להסביר שלא נאמר רובה ככולה רק כולה ממש והיינו דכל התורה ממש הן מצות שבין אדם למקום והן מצות שבין אדם לחבירו הן מפני דרכי שלום וראה נא לשון הרמב"ם ז"ל סופ"ד מה' חנוכה שכ' בזה"ל הי' לפניו נר ביתו ונ"ח או נר ביתו וקה"י נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו גדול השלום שכל התורה נתנה לעשות שלום בעולם שנאמר דרכי' דרכ"נ וכ"נ שלום עכ"ל הר"מ ז"ל והדברים צ"ב. אמנם הענין יובן דעיקר נתינת התורה לישראל שעיד"ז יהי' נעשה השלום בין הגוף והנפש דטבע הגוף להמשיך אחר תאות העוה"ז אמנם הנשמה שהוא חלק מאלוקי ממעל טבעה להמשך אחר השורש להדבק בצור מחצבתו ולהשלים בין שני הכחות האלה נתן השי"ת את תורתו לישראל שעיד"ז שנלך בדרכי התורה ונקיים כל מצותי' של תורה נעשה מכל עניני עוה"ז תורה ונזכך את החמריות עד ששב הכל לכח הנפש וזה הוא השלום שבא ע"י התורה כמו שכ' המפרשים לפרש הקרא דהשמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם לעשות ממנה שמים שזה תכלית בתורת ישראל שניתן להם התורה וזה הוא היסוד של שבת שהוא יום מנוחה נייחא בעליונים ונייחא בתחתונים דביום השבת נעשה שלום בין הגוף והנפש וכמו שפי' רש"י ז"ל בביצה ענין הנשמה יתירה בשבת דקדושת שבת עושה שלום בין הגוף והנפש ולזאת בשבת ניתנה תורה להראות לישראל שע"י התוה"ק ומצותי' נזכה תמיד לעשות מעוה"ז שמים וזה הפי' בראשית היינו עם התורה שנקראת ראשית ברא אלוקים את השמים והארץ אע"ג דלכאו' הם שני הפכיים אמנם כח התורה היא שמאחדם יחד ועושה מארץ שמים ובזה נסתר דעת המינים האומרים שאין מכבוד הבורא ית' להשגיח בתחתונים, וצריכין בעוה"ז לממוצע ומנהיג ועיד"ז באו לידי כפירה ושיתף עכו"ם כמו"ש הר"מ ז"ל ובאמת אינו כן שהתורה שהוא כלי חמדתו של הקב"ה הוא היד הממוצע שעי"ד ע"י קבלתה וקיומה באין אנו להיות מושגחין מהבורא ית' עצמו שע"י כח התורה נעשין אנחנו עליונים ועוד גדולים ממלאכה"ש וכמו שאמר הקב"ה למרע"ה בשעת קבלת התורה ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבוא אתכם אלי ולכן כאשר ראה מרע"ה שישראל טעו בעגל בשותפי שם שמים וד"א שצריך בעוה"ז מנהיג אחר שיבר את הלוחות כיון דבאמת התורה הוא המאחד את ישראל להקב"ה בלי שום אמצעי ובלי שום פירוד ח"ו וכמו שאמרו חז"ל קב"ה ואורייתא וישראל חד הוא וכיון שהי' נפרדין מהשי"ת אין להם שייכות לתוה"ק וזה הפי' לעיני כל ישראל דשיבר את הלוחות משום דבראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ כנ"ל וזה הוא הענין שאמרו חז"ל ת"ח מרבין שלום בעולם דהת"ח הבונים ועוסקים בתורה שבע"פ ועומדים תמיד על המשמר לחלק כח התורה ולגדור פרצות הדת ולהשגיח שישראל יקיימו את התורה ויגדלו את בניהם לתורה ולמצות הם הם המרבים שלום האמיתי בעולם הישראלי לעשות שלום הן בין אדם לחבירו והן בין אדם למקום היינו בין האדם עצמו להשלים את החומר והצורה:


###### Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:10
[Keli Chemdah on Torah, V'Zot HaBerachah 4:10](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4:10)

ובדרוש אמרתי שזה הוא הענין שאמרו חז"ל בברכות דף טו"ב ע"א על ריב"ז שלא הקדימו אדם שלום מעולם אפי' נכרי בשוק דהכונה דהנה ריב"ז הי' הראשון והיחיד כאשר ראה שבהמ"ק חרב וישראל ילכו בגולה אמר תנו לי יבנה וחכמי' וראה כי כל הצלת ישראל בגולה הוא רק ע"י התוה"ק וחכמי תורה שבע"פ המה יהי' מנהלי ישראל ועי"ד יתקיים ישראל בגלות והנה המתנגדים לדרכי התוה"ק יאמרו שבגלות צריכין להתדמות לבני הארץ ועיד"ז נוכל להחיות בניהם ולא להרחיק מהם ע"י גדרים וסייגים לכן אמרו חז"ל במליצתם על ריב"ז דכח התורה גדול כ"כ עד שהוא מקדים שלום לכל האדם אפי' לנכרי מן השוק דאם ישראל הולכין בדרכי התורה בכל הענינים הן בין אדם למקום והן בין אדם לחבירו ונזהרין מכל דבר המביא לידי חילל השם בין הנכרים אז נתקיים בהם וראו כל עם הארץ כי שם ד' נקרא עליך כי רק התורה הוא השלום האמיתי אשר משים שלום לנו בין האוה"ע ובזכות התורה הזאת נזכה לביאת משיחנו ולכהן צדק אשר עליו נאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום, אמן: