## Keli Chemdah on Torah, Vayera

###### Keli Chemdah on Torah, Vayera 2:1
[Keli Chemdah on Torah, Vayera 2:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayera/r/2:1)

(י"ט ח') הנה נא לי שתי בנות וגו'. עיי' ברמב"ן ז"ל שכ' מתוך שבחו של האיש הזה באנו לידי גנותו וכו' עיי"ש היטב. לכאורה יפלא על רבינו הרמב"ן ז"ל שלא למד זכות עליו שכוון להציל האנשים מחטא משכב זכר שב"נ מוזהר עליו משא"כ בזה שמפקיר את בנותיו לזנות עמהם בזה לא יהיו עוברים כלום. ודוחק לומר דכוונת הרמב"ן ז"ל לשיטת הירושלמי המובא בתוס' דבב"נ אפי' בפנוי' אם באו עלי' עשרה בני אדם הראשון פטור וכולם חייבין משום א"א דהראשון קנה אותו בביאתו אפי' שלא מדעת וה"ה א"א דמלבד דאם זה כוונתו הי' לו לפרש כיון דהר"מ ז"ל אינו פוסק בזה כהירושלמי מלבד זאת כבר כתבתי בספרי חמדת ישראל דנראה דאף לפי דעת הירושלמי היינו דוקא אם האשה מתכוונת להקנות לו בביאה זו הא בלא"ה אינה נעשית א"א. וא"כ י"ל דלוט אמר לבנותיו שלא יקנו את עצמן להאנשים שיבואו עליהם וא"כ לא יהי' איסור כלל כיון שהוא מרצונו ומרצונם משא"כ משכב זכר אסור לב"נ:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayera 2:2
[Keli Chemdah on Torah, Vayera 2:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayera/r/2:2)

ונראה לפענ"ד שהרמב"ן ז"ל ס"ל כיון דבב"נ ל"ש ערבות ומצות תוכחה כלל וא"כ אם ה (עוסק) ענין הזימה רחוק בעיניו לא הי' לו להפקיר בנותיו לזנות בשביל שלא יעברו על האיסור דמשכב זכר ואע"ג דבישראל פליגי רשב"ג ורבנן אי מצוה עלינו לפקח על תקנת רשעים שלא יעברו על איסורין דרשב"ג ס"ל הלעיטהו לרשע וימות ורבנן ס"ל דמצוה עלינו לראות שלא יעברו על איסור היינו דוקא בישראל כיון דאיכא ערבות ומצות הוכח תוכיח לכן ס"ל לרבנן דמוטל עלינו לראות שלא יבואו לידי עבירה אף במקום שאין לנו עצה למחות בהן משא"כ בב"נ ל"ש זה ולכן אע"ג דאותו היום מנוהו שופט עליהם והי' מוטל עליו לדונם מ"מ השתא שלא הי' לו עצה לא הי' לו להפקיר בנותיו בשביל שלא יעברו האנשים עבירה דמשכב זכר וז"ב בדעת הרמב"ן ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayera 2:3
[Keli Chemdah on Torah, Vayera 2:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayera/r/2:3)

ובאמת דדקדוק לשון המקרא שאמר לוט הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש שלכאורה למה אמר זאת ומנ"מ אם ידעו איש דאע"ג דאינו שוה טעם בתולה לטעם בעולה מ"מ הכא ל"ש זה כיון דלאחר הראשון שוב תהי' בעולה ובעבור שלאחד תהי' בתולה בוודאי לא יחושו כיון דהי' שם כל אנשי העיר אמנם לדברינו א"ש דכוונת לוט הי' שעדיין פנויות המה יתנצלו מחטא אמנם בכ"ז הוא גנות שאדם הרחוק מזימה לא יעשה כן להפקיר בנותיו:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayera 2:4
[Keli Chemdah on Torah, Vayera 2:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayera/r/2:4)

ועי' בתיבת גמא הביא בשם הפנ"י ז"ל שמפרש הקרא דהשמש יצא על הארץ וגו' ותהי נציב מלח לפי דלוט עבר על מצ"ע דהוכח תוכיח ועל עשה לא מענשינן בעוה"ז כ"א בעידן ריתחא ואמרו חז"ל אימתי הקב"ה כועס כשרואה מלכי מזרח ומערב משתחוים לחטה וא"כ הוי אז עידן ריתחא ולכן ותהי אשתו נציב מלח והג' מוהר"י ז"ל תמה עליו הא כתבו התוס' במנחות דדוקא בעשה שאינה חיובית הוא שמענשינן רק בעידן ריתחא אבל בעשה החיובית אינו בכלל זה והנה יפה כתב הגאון המחבר ז"ל דקודם מתן תורה לא נצטוו בעשה זו וא"כ אז לא הי' בכלל עשה החיובית ושוב לא הי' נענש רק בעידן ריתחא והדברים פשוטין וברורין דקודם מתן תורה לא הי' שייך עשה דהוכח תוכיח וכמש"ל והפנ"י אמר זאת רק בדרך דרש ובאמת א"נ דב"נ מצווה על הצדקה י"ל דהיא נענשה בשביל שלא נתנה צדקה וכיון דהוי רק עשה לא ענשינן רק בעידן ריתחא. ומה שתמה הג' מוהר"י זצק"ל מד' התוס' מנחות אמת הדבר שכן דעת התוס' מנחות (דף מ"א ע"א) בד"ה ענשיתו אעשה וראיתם כיון דבעשה החיובית גם ב"ד של מטה מכין עד שתצא נפשו לקיים העשה אמנם בכ"ז אין הדבר מוסכם ונראה שהוא במחלוקת בין רבותינו הראשונים ז"ל דהרי מבואר בריטב"א ר"ה (דף ט"ז ע"ב) בד"ה ואמר ר"י כל שנה שאין תוקעין בתחילתה שכ' בזה"ל מדנקט האי טעמא משמע שאינו אומר שאין תוקעין כלל דא"כ למ"ל האי טעמא והלא זה יום הדין ואמר הקב"ה שנתרצה לפניו בשופר וכו' כאדם המתרצה בקרבנו ומתכפר לו וכשאנו פושעין במצוה זו אנו נענשין (לא מפני מצוה זו) בהא לא ענשו ב"ד של מעלה אעשה אלא בעידן ריתחא אלא כי בביטול ריצוי זה ומצוה בטל קרבן ובטלה כפרת עונותינו הקודמין ומתחייבין בדין כמו שחטא ואינו מביא קרבן עכ"ל מבואר מד"ק להדיא דאפי' במצ"ע דחק"ש דהוי מצוה חיובית מ"מ אין הב"ד של מעלה מענשין בעידן ריתחא וקושית התוס' מהא דמכין עד שתצא נפשו יש לתרץ לשיטת הריטב"א ז"ל דס"ל דאה"נ דבודאי איכא עונש בב"ד של מטה על ביטול עשה אף שלא בעידן ריתחא אך העונש הזה אינו בעוה"ז רק בעוה"ב דעונש של עשה אינו בעוה"ז רק בעידן ריתחא מענשין בב"ד של מעלה בעוה"ז ג"כ ולפי"ז א"ש דברי הפנ"י ודברים אלו למדתי מד' הבכור שור בחי' בבא בתרא (דף ט' ע"ב) שכ' לפרש הא דאמרי' בגמ' כל הנותן פרוטה לעני מתברך בששה ברכות דהוא משום דאיכא ששה לאוין בצדקה ואע"ג דאיכא גם עשה אך בעשה כיון דליכא עונש בעוה"ז גם שכר המצוה ליכא בעוה"ז משא"כ בלאוין כיון דאיכא עונש בב"ד של מטה בעוה"ז מסתמא גם הב"ד של מעלה מענשין בעוה"ז ולכן גם שכר איכא בעוה"ז אבל בעשה ליכא עונש בעוה"ז אף מב"ד של מעלה (כן נראה לי בכוונתו שאל"כ לא יתרצו דבריו הקדושים] ולכן אינו מתברך כ"א בשכר הו' לאוין שאינו עובר ואין להקשות על רבינו ז"ל הא לאוין דצדקה הוי לשאב"מ ואין לוקין עליהן וא"כ ליכא עליהם עונש בעוה"ז בב"ד של מטה ז"א דהא היא הנותנת כיון דאם עובר על לאו שיש בו מעשה נענש בעוה"ז א"כ מכ"ש דמדה טובה מרובה המקיים את הלאו במעשה צריך להיות שכרו בעוה"ז וז"ב ואמת בכונת דבריו הקדושים: