## Keli Chemdah on Torah, Vayikra

###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:1
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/4:1)

העתקה מחידושי בני הרב זצ"ל.


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:2
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/4:2)

בתמורה (דף כ"ט) מקשינן בגמ' מנ"ל דנעבד מותר באכילה להדיוט אמר ר"פ דאמר קרא ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואי ס"ד אסורי להדיוט למ"ל קרא למעטינהו מגבוה ומקשינן בגמרא והא טריפה דאסורא להדיוט ומעטי' קרא מגבוה עיי"ש היטב כל הסוגי' וקשה לי לפי"מ שכתב הרמב"ן ז"ל בחידושי עה"ת בפרשת ואתחנן בקרא דבתים מלאים כל טוב לבאר ענין זה שאמרו חז"ל דבשעת מלחמה הותרו להם כל איסורין שבתורה ושורש דבריו הקדושים הם דכל איסורין שבתורה הותרו להם בהיתר גמור ולאו דוקא בשעת רעבון אלא שהותרו להם לגמרי באכילה. אך זה דוקא כל איסורין שבתורה שאינן נוגעין בענין איסור עכו"ם אבל איסור עכו"ם ותקרובות שלה ומשמשי' לא הותרו בשום פנים שעליהם נאמר תעב תתעבנו כי חרם הוא עיי"ש באריכות במה שחולק על הר"מ ז"ל. ומעתה מה מקשה הש"ס מטריפה דאסור להדיוט ואעפ"כ צריך קרא לאסור לגבוה הא י"ל דטריפה שאני דמותר בשעת מלחמת מצוה וא"כ הו"א דבשעת מלחמה כגון בשבע שכבשו ושבע שחלקו יהיו מותרין להקריב לגבוה קרבנות שהם טריפה דל"ש לאסור מפאת מהמשקה ישראל כיון דאז הם מותרין לישראל וצריך קרא דמן הבקר. אך זה דוקא טריפה אבל נעבד שפיר מוכרח מדצריך קרא לאסרו לגבוה דמותר להדיוט דא"נ דאסור להדיוט והיינו דבע"ח ג"כ נתפס באיסור עכו"ם ל"צ קרא למעטי' מגבוה. וא"ל דנ"מ במלחמת מצוה. ז"א הא א"נ דנעבד אסור באכילה להדיוט גם בשעת מלחמה אין לו היתר כיון דהוא מאיסורי עכו"ם שא"ל היתר בשום פנים וא"כ למ"ל קרא למעטינהו מגבוה ועל כרחך דמותר להדיוט והיא קושי' נכונה לענ"ד:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:3
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/4:3)

ומה שנ"ל בזה עפי"מ שראיתי לרבינו הגדול מוהר"י זצ"ל בספר "אהבת יונתן" שכתב לפרש הקרא (יחזקאל מ"ה) וכל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים שנתקשו בזה בש"ס מנחות אטו כהנים הוא דלא אכלו הא ישראל אכלו וכתב הגז"ל לפרש דפירוש הקרא עפי"מ דמבואר בקידושין דאמרינן בגמרא דכהן אסור בפי"ת כיון דרבי קדושתי' אין לדמותו לישראל בענין זה ומעתה נראה דה"ה זה דדרשינן ובתים מלאים כל טוב להתיר כל איסורין בשעת מלחמה היינו דוקא ישראלים אבל לכהנים לא אשתרי נבילות וטריפות בשום פנים אפי' בשעת מלחמה כיון דאמרינן כללא דשאני כהנים דאתרבי קדושתייהו אין לדמותם לישראלים ה"ה דלענין זה י"ל כן ומעתה י"ל דזה כוונת יחזקאל דכל נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים בהחלט אפי' בשעת מלחמה אתד"ק. ומעתה י"ל עפי"ד רש"י זבחים (דף פ"ח ע"א) דמדומע דתרומה פסול למנחות ונסכים משום דאינו מהמותר לישראל דצריך שיהי' מותר לכל ישראל ואפי' לפי"ד התוס' שחולקין שם על רש"י ז"ל וס"ל כיון דמותר לכהנים הוי בכלל מן המותר לישראל כבר ביאר אאמו"ר הג' שליט"א בחידושיו דלכאורה לשון התו' צ"ע שכתבו בזה"ל "ופי' הקונטרס צ"ע איך יחשב ממשקה ישראל כיון דשרי לכהנים" עכ"ל ולכאורה יפלא מאוד דאמאי פשיטא להו כ"כ דכיון דשרי לכהנים שוב הוי בגדר מן המותר לישראל ונראה דכוונת התוס' הוא כיון דבאמת מבואר בש"ס דשאני כהנים דרבי קדושתייהו וא"כ לכאו' איך שייך שאיסור שאסור לישראל יהי' מותר לכהנים אך באמת א"ש דזה שאסור לישראל הוא מכח ההקדש שיש בהדבר שלא חזי אלא לכהנים ומפאת קדושת הדבר לא התירה אותו התוה"ק אלא לכהנים וא"כ ל"ש בזה לאסור משום דאינו מהמשקה לישראל כיון דהאיסור לישראל הוא מכח ההקדש שנתקדש הדבר והוי כמו כל הקדש דל"ש לאסרו לגבוה מצד דאינו מהמותר לישראל. אמנם דעת רש"י ז"ל נראה דס"ל דאינו ראי' מהקדש זה שמקדישו עתה לגבוה למה שנתקדש מפאת ענין אחר דאע"ג דשורש איסורו הוא הקדש מ"מ הוי בגדר אסור לישראל. אתד"ק של אאמו"ר שליט"א ודפח"ח. ומעתה הכא בנבילות וטריפות בשעת מלחמה דאסור לכהנים כ"ע מודים דהוי בכלל אסור לישראל כיון דאינו מותר לכהנים וא"כ מתורץ קושיתינו דגם בשעת מלחמה אסור להקריב טריפה לגבוה כיון דאינו מהמותר לישראל דאסור לכהנים כנ"ל. ונסתעיי' מזה דברי האהבת יונתן ודו"ק היטב. אלו דברי בני ז"ל וקורא אני עליו דפח"ח ושפתים יושק מד"נ. ואשתעשע קצת בדבריו היקרים ובמה דסיים אפתח:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:4
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/4:4)

במ"ש בשמי בפירוש התוס' בזבחים (דף פ"ח). הנה קיצר בדברי שאני כתבתי זאת בקונטריסי על ספר אתוון דאורייתא כלל ב' שכתב הגהמ"ח שיחי' לתלות פלוגתת רש"י ותוס' אלו בפלוגתתם ביבמות (דף פ"ו) אי איסורו של טבל מכח תרומה או הוא איסור אחר עיי"ש הדברים באריכות ואני כתבתי דסבירא לי כדבריו ולא מטעמו אלא להיפך ממש דא"נ דשורש איסור תרומה הוא מכח הקדושה ל"ש בזה איסור דממשקה ישראל כיון דהאיסור לישראל הוא מכח ההקדש ולכן ס"ל לתוס' בפשיטות כיון דמותר לכהנים וע"כ דאיסורו לזרים מכח קדושה שיש בו ל"ש לאסור להקרבה משום דאינו מהמותר לישראל. אמנם רש"י לשיטתו דאיסורו של טבל ג"כ מכח תרומה המעורבת בו א"כ מוכרח דאין איסורו של תרומה מכח מה שהקדישו דהרי אדרבה ההפרשה היא המבררת והמתיר את השירים רק דאסור לזרים מכח דהוא חלקו של כהן ואסרה התורה זאת מיד לאחר מירוח וא"כ הוי בגדר איסור ושפיר אע"ג דמותר לכהנים פסול להקרבה מצד דאינו מהמותר לישראל. והארכתי בזה בקונטרס הנ"ל ואכ"מ:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:5
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/4:5)

אמנם כן עיקר דברי רבינו הגאון באהבת יונתן ז"ל נלענ"ד שצל"ע לא מיבעי' לפי"ד הרמב"ן ז"ל דבמלחמות מצוה הו"ל בכלל היתר גמור א"כ אין לדמות זה ליפ"ת דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ואדרבה יש עונש ע"ז בן סו"מ ובאמת עיקר רצון השי"ת שלא יבוא לזה ושפיר י"ל דאף דהתירה תוה"ק לגבי ישראל אבל כהנים דרבי קדושתייהו לא אשתרי משא"כ דברים אסורים דילפינן מקרא דובתים מלאים כל טוב דהתוה"ק התירה אותם בעת המלחמה מנ"ל לחלק בין כהנים לישראלים אמנם אפי' לדעת הר"מ ז"ל דס"ל דרק בשעת רעבון הותר להם ואין זה בגדר היתר גמור מ"מ י"ל דל"ש בזה שאני כהנים דרבי קדושתי' דסברא זו ל"ש אלא במה שנוגע באיסורי ביאה דכהנים נזהרו במצות יתירות בזה שפיר אמרינן די"ל דנהי דיפ"ת הותרה במלחמה אבל לכהנים לא אשתרי משא"כ איסור נבילות וטריפות דלא הוזהרו כהנים יותר מישראל ואדרבא מצאנו קולא דכהנים אשתרי מליקה לגבייהו ל"ש לומר דיהי' חמירי מישראל בשעת מלחמה. והרי נראה מבואר דהש"ס שלנו לא רצו בסברת רבינו הגאון מוהר"י זצ"ל. ואדרבא מבואר כן בגמרא דהו"א דכהנים קילי משום זה מדאשתרי מליקה לגבייהו א"כ איך אפשר לומר מסברא להיפך:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:6
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/4:6)

אמנם מה שיש להחזיק בדברי רבינו הגאון זצ"ל ונאמר דלהרמב"ן ז"ל דס"ל דלא הותר אלא במלחמת מצוה ואז הוי בגדר היתר גמור אמנם במלחמת הרשות לא הותרו איסורין כלל וכיון שכן י"ל דכהנים ולויים שלא נטלו חלק בארץ אינן בכלל כיבוש ולכן לא אשתרי להם כלל נו"ט. והא דלא אמרו כן בש"ס היינו משום דהיא משנה שא"צ כיון דלא אשתרי אלא במלחמת מצוה וכהנים לא נתחייבו בזה כיון שלא נטלו חלק בארץ ול"צ יחזקאל להשמיענו זאת. עכ"פ דינו של רבינו ז"ל אמת לפי"ז לפ"ד הרמב"ן ז"ל. ואין להשיב ע"ז מתרומת המכס שנוטלין הכהנים וא"כ הרי יש לכהנים חלק בשלל הביזה ז"א דהרי אין זה אלא מצות שעה ואפי' לפ"ד הבה"ג ז"ל דס"ל דהוא מצות דורות עכ"פ הוא רק במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה אדרבא ילפינן מקרא דחלק ונחלה לא יהי' להם בתוך בנ"י אפי' בביזה וא"כ הקרא דובתים מלאים כל טוב לא קאי על הכהנים כלל כיון דאין להם חלק בביזה כלל ול"ש לומר דהותר להם שלל של איסור. הכלל שנראה מסברא שצדקו דברי הגאון אהבת יונתן ז"ל לפ"ד הרמב"ן ז"ל ונתקיימו דברי בני ז"ל:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:7
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 4:7](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/4:7)

אמנם בעיקר קושית בני ז"ל נראה לעניות דעתי כיון דבאיסור ממשקה ישראל תלי' עיקר בשעת ההקדש אם אז הוא מותר לישראל וכיון דאז אסור בלא"ה באכילה משום אמה"ח גם איסור טריפה לא הותר לישראל דנראה דאף לפ"ד הרמב"ן ז"ל דהותר להם ה"ד אם אז ראוי לאכילה אבל הכא כיון דבלא"ה א"ר לאכילה עתה מצד איסור אמה"ח ואיסורים אלו שאסורין גם לב"נ לא הותר להם ממילא גם איסור טריפה לא הותר להם וא"כ עתה בשעת ההקדש אינו בגדר מהמותר לישראל משום איסור טריפה ג"כ ואין לדחות דהרי א"כ יקשה בכל הקדש איך מהני הא אינו מהמשקה לישראל מצד דאסור לישראל משום אמה"ח למ"ד דבהמה בחיי' לאיברים עומדת וע"כ דזה אינו בגדר איסור לישראל כיון דמקדישו לגבוה להיות קרב על המזבח אחר שחיטה וע"י שחיטה הוי מותר לישראל וא"כ הדרה ק"ל דהרי עתה בלא"ה אינו מהמותר לישראל מצד אמה"ח וע"כ דאמרי' כיון דבידו לשוחטו ולאכלו הוי בגדר מותר לישראל וא"כ ה"ה דמשום טריפה ליכא דהרי כשישחוט לא יהי' איסור טריפה ג"כ. ז"א די"ל דהא דאיסור אמה"ח אינו חשיב בגדר אסור לישראל אין הטעם משום דבידו לשוחטו רק דשורש איסור זה אינו פוסל משום דאינו מותר לישראל כיון דשורש איסור זה הוא מה שנשאר איסור הראשון שאסור לאדה"ר בשר ואיסור זה דאמה"ח דלא הותר לשום אדם מבריאת עולם ואילך בוודאי י"ל כד' התו"כ הנ"ל אות ב' דהוא בכלל של גבוה והותר לבנ"א רק בשחיטה או במיתה וכיון שכן ל"ש בזה איסור דממשקה ישראל כמוש"ל ולכן כשנוסף עליו עתה איסור טריפה אע"ג דאיסור זה יש בידו להתיר ע"י שחיטה או מיתה מ"מ השתא בשעת ההקדש א"י להקדישו משום דאינו מהמותר לישראל. ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ. ולא כתבתי אלא ראשי פרקים להשתעשע בד' בני הרב ז"ל וישמע חכם וגו':