## Keli Chemdah on Torah, Vayikra

###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:1
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:1](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/8:1)

(ה'-ט"ו) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'. וברש"י ז"ל שנהנה מן ההקדש. והיכן הוזהר נאמר כאן חטא ונאמר להלן חטא בתרומה וכו' אי מה להלן לא הזהיר אלא האוכל אף כאן לא הזהיר אלא על האוכל ת"ל תמעול מעל ריבה עכ"ל. וכתב ע"ז המזרחי אינו רוצה לומר מה להלן לא הזהיר אלא על האוכל ולא הנהנה בשאר הנאות אף כאן כן שהרי בכל מקום שנאמרה אכילה אף שאר הנאות בכלל וכו' דאחד איסור אכילה וא' א"ה במשמע. גם אינו רוצה לומר אי מה להלן לא אסר אלא בהנאה הבאה ע"י פגימה וכו'. מבואר מדברי המזרחי דס"ל דתרומה אסורה בהנאה מה"ת. ובגור ארי' שם כתב על המזרחי שדבר זה אינו. וראי' מסוכה דצריך קרא לסך בשמן של תרומה שאסור משום דסיכה כשתי' מבואר מזה דשאר הנאות מותר. אלו דברי הג"א ז"ל. וכתב לי ע"ז כבוד ידי"נ הרב החריף המופלא מוהר"ש נ"י מליטעטאוו שנראה שאשתמיט להו סוגי' ערוכה דחזקי' דמקשינן והרי תרומה וכו' ותרצינן שאני תרומה דכתיב תרומתכם שלכם תהי' מבואר להדיא דאיכא קרא להתיר תרומה בהנאה והוא באמת דבר מבהיל. ונשתוממתי כשעה חדא בזה ואחר החיפוש בספרים מצאתי להגאון בעל פנים יפות ז"ל שתמה ג"כ על המזרחי ולא תי' כלום:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:2
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:2](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/8:2)

ולגודל חומר הנושא עלה בדעתי דהנה באמת צ"ע לכאורה לשון הרא"מ ז"ל שכתב אח"כ דצריך בהקדש לאסור הנאה שא"ב פגימה דזה אינו אסור בתרומה ותמי' דקארי לה מאי קארי לה דהרי א"נ דתרומה אסורה בהנאה מצד דכל היכא דכתיב לא תאכלו אחד איסורי אכילה ואחד א"ה במשמע א"כ מנ"מ בין הנאה שיש פגימה או אין בה פגימה. לכן אומר אני שבוודאי לא אשתמיט לי' להמזרחי סוגי' דחזקי' דמבואר דדרשינן מתרומתכם היתר הנאה בתרומה. אמנם הרא"מ ס"ל כדעת התוס' דתרומה אסורה בהנאה של כילוי מה"ת כמו שהאריך לברר דעתם במל"מ פ"ב מהלכות תרומות הי"ד עיי"ש. ולכאורה קשה על שיטתם איך אפשר לומר כן הא כתיב תרומתכם וע"כ צ"ל דתרומתכם אינו מתיר אלא הנאה שאינו של כילוי ולפי"ז ס"ל להרא"מ ז"ל דלפי האמת דאיכא דרשה דתרומה אסורה בהנאה של כילוי מה"ת שוב אמרי' אהדרה לאיסורא קמא ואסור בהנאה של כילוי מצד ל"ת ג"כ כיון דקיי"ל דכ"מ שנאמר ל"ת אחד איסור אכילה ואחד א"ה במשמע א"כ נהי דהתורה התירה הכא הנאה מתרומתכם אמרינן דלא התירה אלא הנאה שאינו של כילוי אבל הנאה של כילוי נשאר באיסור הקדום. ובאמת לר"א אליבא דר"י דס"ל דנפק"ל איסה"נ בכל איסורין שבתורה מאותו דאותו אתה משליך לכלב וא"א משליך לכלב כל איסורין שבתורה והנה מזה לא נשמע לאסור אלא הנאה של כילוי רק דאמרי' דאין נפ"מ כיון דאסרה תורה בהנאה ה"ה דאסור בכל הנאות. ומעתה ז"ד בכל איסורין משא"כ בתרומה כיון דכתיב תרומתכם אמרי' דאותו כפשוטו ובא לאסור הנאה ש"כ בתרומה ומתרומתכם דרשינן להתיר הנאה שאינו של כילוי וא"כ כיון דתרומה אסורה בהנאה ש"כ מה"ת מדרשא דקראי א"כ שוב אמרינן כפשטה דתרומה אסורה בהנאה מצד אותו ותרומתכם אינו אלא להתיר הנאה שאינו של כילוי וא"ש דברי המזרחי:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:3
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:3](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/8:3)

[ובאמת י"ל עפי"ז בישוב הסוגי' לעיל דדרשינן מאותו אותו אתה משליך לכלב וא"א משליך לכלב כ"א שבתורה ועיי' ברש"י ותוס' שטרחו לתרץ דלמה לי דרשא דאותו ת"ל דיש ללמוד מגוף דבר זה שצריך היתר הנאה בטריפה ע"כ דשאר איסורין אסורין בהנאה ג"כ אמנם להנ"ל י"ל כיון דחזינן דבתרומה ובטבל יש חילוק בין הנאה של כילוי להנאה שאינה ש"כ א"כ לא נשמע מטריפה אלא לאסור בכל איסורין שבתורה הנאה של כילוי אבל מנ"ל דכל איסורין שבתורה אסורין בכל הנאות ולזה דרשינן מאותו דמיותר ואמרי' דאם אינו ענין לאסור הנאה ש"כ דזה נשמע מגופי' דקרא דרשינן לאסור גם שאר הנאות אפי' אינן ש"כ. ולפי"ז י"ל דז"ד א"נ דטבל ותרומה אסורין בהנאה ש"כ מה"ת א"כ מצאנו שחילקה התורה בענין הנאות שפיר ליכא למילף איסור הנאה אף שאינו ש"כ אלא מאותו דמיותר משא"כ א"נ דטבל ותרומה אין אסורין כלל מה"ת בהנאה א"כ באמת לא מצאנו חילוק כלל בענין הנאות וא"כ שוב ל"ל אותו דמגופי' דקרא נשמע כיון דצריך להתיר איסה"נ דטריפה ממילא דכל איסורין שבתורה אסורין בכל הנאות דמסברא אין לחלק בין הנאה ש"כ לאינה ש"כ. ויש לתרץ עפי"ז דעת הר"מ ז"ל דפסק דחשנ"ב דאורייתא ופסק כר"א דכל איסורין שבתורה אסורין בהנאה ולהנ"ל י"ל עפמ"ש האחרונים בזה פלוגתא דאמוראי אי הנאה ש"כ אסור מה"ת א"כ י"ל דהר"מ ז"ל להלכה דפסק דאינו אסור מה"ת הנאה ש"כ בין בטבל בין בתרומה א"כ יליף איסה"נ מגופא דטריפה ואותו שפיר ממעט חשנ"ב. ויש להאריך עפי"ז הרבה בסוגי' בכמה ענינים ולא העליתי הדברים עדיין בכור הבחינה]:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:4
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:4](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/8:4)

אמנם הגור ארי' דעתו כדעת הר"ש ז"ל דגם בהנאה ש"כ מותר מה"ת וע"ז הביא ראי' מהא דצריך קרא דסך בשמן של תרומה. ועיין במל"מ שם שהביא ג"כ מזה ראי' לשיטת הר"ש ז"ל וזה נראה לכאורה נכון לפי החומר לתרץ דברי הרא"מ והג"א ז"ל. אבל מה אעשה שמסוף דברי הרא"מ ז"ל שכתב דכמו דבכל איסורין אמרינן דל"ת משמע כל הנאות בין שנפגם ע"י הנאה בין שלא נפגם ה"ה בתרומה אין לחלק. וזה אין לתרץ בדברינו הנ"ל וצ"ע לע"ע. עכ"פ הראיתי לדעת שכל הפילפול של הרא"מ והגור ארי' יתכן לענין הנאה של כילוי עכ"פ:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:5
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:5](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/8:5)

ובאמת יש לעיין עפי"ז שכתבנו בהא דאמר ריה"ג תמה ע"ע האיך חמץ אסור בהנאה כל ז' והרי התורה אמרה לך שלך תהי' לפי"ד התוס' דבתרומה אע"ג דכתיב בהו תרומתכם מ"מ אמרי' של כילוי אבל הנאה של כילוי אסור מה"ת א"כ מבואר דזה דמותר בהנאה שאינו של כילוי הוי בכלל תרומתכם א"כ דילמא גם חמץ אסור בהנאה של כילוי וילפינן מאותו דטריפה דהוי הנאה של כילוי ואעפי"כ הוי בכלל לך דמותר בהנאה שאינו של כילוי ולכאורה י"ל דכוונת ריה"ג לפי האמת דאיכא קרא דתשביתו וא"כ אי אפשר ליהנות בו הנאה שאינה של כילוי כיון דמוכרח לבערו ול"ש בו הנאה אלא ליהנות בשעת שריפה וזה הוא הנאה של כילוי וא"כ שפיר מוכרח דחמץ מותר בהנאה אפי' של כילוי:


###### Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:6
[Keli Chemdah on Torah, Vayikra 8:6](https://torahapp.org/share/book/Keli%20Chemdah%20on%20Torah/s/Vayikra/r/8:6)

אך אכתי יש לעיין בזה לפימ"ש בספר מקור חיים בדיני בדיקה וביטול לחדש דאע"ג דריה"ג ס"ל דחמץ בפסח מותר בהנאה מ"מ לפי האמת דגלי רחמנא דמחויב לבערו וא"א ליהנות בו אלא בשעת שריפה הוי אינו שלו כיון דא"י ליהנות בו אלא שלא כדרך הנאתן עיי"ש והנה לכאורה יפלא דהרי הדבר נסתר ממקומו דהא כל הוכחת ריה"ג דחמץ מותר בהנאה הוא משום דכתיב לא יראה לך שלך יהי' וא"כ איך אפשר לומר דאפי' אם מותר בהנאה אינו בכלל לך. ונראה שכוונת הגז"ל דריה"ג פליג רק על איסה"נ דחמץ לולא דהי' במצות השבתה דחכמים ס"ל דחמב"פ בעצם אסור בהנאה מצד לא תאכל ע"ז פליג ריה"ג דא"כ לא הי' שייך בזה לאו דב"י כיון דאינו בכלל לך אלא ודאי דבעצם חמב"פ לאו בכלל איסה"נ הוא ולכן אמרה תורה לא יראה לך חמץ וחייב אתה להשביתו ואחר שכבר נתחייב בהשבתה מודה ריה"ג דהוי אינו שלו וזה ברור ומוכרח בדעת המקו"ח ז"ל. ומעתה הדרא לדוכתא קושיתנו הנ"ל כיון שמוכרח דכוונת ריה"ג לאתויי היתר הנאה בחמץ היינו אי לאו קרא דתשביתו וא"כ שוב י"ל דנהי דכתיב בי' לך מ"מ אסור בהנאה של כילוי מקרא דאותו והוי דומי' דתרומה. ויש לפלפל הרבה בזה ואכ"מ. ויבואר בסוגי' דחזקי' אי"ה באריכות: