## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 12

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/12:1)

סעיף ב' **(שלא יטה הפשרה)** פשרנים שאינם דיינים ופישרו ע"י שסברו שיש ממש בהטענה ואח"כ שמעו מדיינים שהטענה בטילה כנראה דהו"ל פשרה בטעות שגם דלא נחתו בעלי דינים לשאול ביניהם דין תוה"ק מ"מ סברת הפשרנים היתה ע"י טעות וכיון שהוסכמו על הפשר רק ע"י סברתם שבטעות י"ל דהו"ל פשרה בטעות כיין שאסור להטות הפשרה ואולי כיון שסמכו הצדדים את עצמם על סברת הפשרנים בלא יודעים ההלכות רק כפי שיקול דמתן יפשרו ע"י זה הפשרה קיימת ואולי כיון שהפשרנים מתחרטים על שלא שאלו ההלכה ואלו שאלו וידעו לא פשרו כן אולי לא שייך ע"י זה הכרע מצד הסכמת הצדדים. ואולי שייך בזה החילוקים שבין טועה בדבר משנה לבין טועה בשיקול הדעת שכיון שטעותם לא הי' במה שהלכה קבוע בבירור נגדם אין טעות כן גורם ביטול להפשר:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/12:2)

סעיף ז' **(יכולים לחזור עסמ"ע סקט"ו)** גם שבפשרנים צריך להיות קנין סודר גם צד המוחל מ"מ בקיום הפשר ונותן לשכנגדו כפי הפשר הו"ל מחילה דא"צ קנין גם שהדברים שבלב אינן דברים מ"מ הו"ל מחשבה ניכרת מתוך מעשה וכמו בשכנים חזקה מורה שמחל גם שבודאי לא אמר:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/12:3)

שם **(קנו מידם)** גם שקנין סודר על פשרנים אינם יכולים לחזור בו בעסוקים באותו ענין אם אמרו הפשרנים הפשר ואח"כ רוצים לחזור בהם בעסוקים באותו ענין או שאחד מהם רוצה לחזור בו אז כנראה שיכולים לחזור בהם מכיון שאמירת פשר אינו קנין שבגוף דבר הנקנה ולא אלים כל כך כהק"ס גופי' שהוא מהבע"ד עצמם וק"ס הוא קנין ביותר. ואולי אם נברר אחד טוען שהי' סבור שהולכים בפשרה אחר הרוב ועל ידי זה כיון שהשנים שעמו הוסכמו לומר פשר שאמרו שתק כיון שלא יועיל ואח"כ כשנודע לו שאין הולכים בפשרה אחר הרוב מסרב בפשר שאמרו כי לא הי' לרצונו נראה שהוא טענה לבטל הפשר ואולי גם כשאומר שעכשיו נתעורר מאליו להיות מסתפק ושואל אם מהני רוב הו"ל ג"כ טענה לבטל הפשר: אם הפשרנים אמרו פשר ותוך כדי דיבור אמרו פשר אחר ע"י שהבע"ד לא רצה הרי פשר הראשון בטל וגם פשרה השני' בטילה אם לא אמרוה בהחלט באם לא ירצה הבע"ד. וכמו שגילו דעתם בראשונה שע"י סירוב הבע"ד אחר פשר אחר: ב' פשרנים שקבלו ק"ס לפשרה והי' שם א' ואמר הפשר ואחד מהנבררים אומר שהוא לא הסכים שיהי' הפשר כן. נראה דלא שייך בזה שתיקה כהודאה רק שלא חשש להשיבו כיון שהוא אינו נברר ביניהם בק"ס. אך אם אחד מהנבררים ע"י ק"ס. אמר הפשר ואחד מהנבררים אומר שלא הסכים. כנראה ששייך שתיקה כהודאה וגם אם מקודם אמר שיהי' הפשר באופן אחר. כיון ששתק בשעת אמירת הפשר בשם הנבררים על פי ק"ס ובעודם עסוקים באותו ענין לא סירב הרי נרא' שהסכים לבסוף וי"ל דהו"ל שתיקה כהודאה: פשרנים שאמרו ברירה לאחד ובחר אופן ואח"כ חזר בו מסתמא אין הברירה נתונה עוד רק עד שבוחר איזה אופן ואין עסוקים עוד באותו ענין וכל שכן אם יצאו מהפשרנים כל אחד לדרכו. ואח"כ אין חזרה עוד. וגם אם עסוקים באותו ענין עדיין אם הושלש ממון כפי בחירתו הו"ל כקנין בגוף ההקנאה שאין יכול לחזור רק תוך כדי דיבור ולא בעסוקים באותו ענין ומסתמא השלש כשליח וכזוכה ובפרט בקרקע שבכסף קנוי' לגמרי ואודות פשרות אין כ"כ נהיגי לכתוב שטר דוקא והו"ל כמפני רעתה כי עביד לזבן דינא. ומ"מ אם הי' הסגנון לא בדרך החלט וכל שכן אם דעת השליש הי' כן והפשרנים ג"כ לא החליטו אופן ההוא יכול לחזור בו:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:4
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:4](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/12:4)

שם **(אין יכולים לחזור)** קנין סודר לפשר אם יכול לחזור בו קודם שאמרו הפשר קצת מלשון הסמ"ע ע"ה גבי מוסר מודעה שהק"ס על הפשר כדי שיודה התביעות כ' שם [ואחר שטענו משמע] קודם שאמרו הפשר שמשמע שרק ע"י מסירת מודעה טענה. ולחזור בו אינו יכול אז מ"מ הכרע גמור אינו כי י"ל דלא שוי נפשי' הדרנא רק ע"י טעם המודעה טוען: ושם בהתשב"ץ ע"ה ובב"י ע"ה וביו"ד בש"ע ק' לא כ' כנ"ל והטענה הי' אחר שאמרו הפשר ולשון הסמ"ע ע"ה י"ל דל"ד כ"כ ואין ללמוד הלכה מזה: ואם שייך חזרה קודם שאמרו הפשר אולי חילוק בין אמרו צא תן או חייב די"ל דצ"ל מאמר גמר הפשר בקבע: וכשהי' דעתם לכתוב הפשר צ"ל כתיבת הפשר: וההכרעה בכך י"ל מבגיטין וקידושין באומר מעכשיו ולאחר ל' יום אם לתקדשה לאחר לפני ל"י. ושם קיימא לן כי שרגא דליבני כו' וס' בכך. וכ' בגיטין מסקנא שספק בכך וצלע"ע כעת: פשרה שלא ע"י ממוצע רק ע"י הבע"ד גופה ברר מחילה א"צ ק"ס וא"צ לומר בפירוש מוחל וכל שהוסכם ביניהם פשר מועיל:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:5
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:5](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/12:5)

סעיף ט' **(ולא אקיים הפשרה)** פשרן שאמר שיתן המוכר עבור שרוצה לחזור בו אם אח"כ אינו חוזר בו גם אם כ"ה ע"י ששמע אח"כ שהוזל המקח. מכל מקום כיון שאינו חוזר בו א"צ ליתן רק כשהי' הפשר בפירוש רק ליתן ושהמקח בטל ובסתם המוכר ידו על העליונה וכ"ש כשהוא מוחזק היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:6
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:6](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/12:6)

סעיף יא **(ועשו פשרה)** הטוען על פשר שעשאו מצד הכרח שאלו לא הי' מפשר את עצמו הי' חברו גוזלו הרבה ומסר מודעה גם שפשרה כמכר ואונסא דאתי לי' ע"י עצמו אינו אונס לגבי מכר ולפ"ד הנתבע הרי יכול לישבע שכדבריו כ"ה. והאונס אתי לי להתובע ע"י עצמו מ"מ יש לומר שגלוי דעתו של התובע מועיל כי הו"ל אתי ע"י זולתו לפי דבריו וצלע"ע היטב: האומר בשעת ההתפשרות או לפני ההתפשרות לפני אנשים שמ"מ ביניהם משפט ומקום לומר שהי' כוונתו לגלוי דעת שהפשר רק לפנים או שכוונתו על חוזה סכסוך שביניה' חוץ. מהפשר. אזלי הו"ל כ' ההיא דקיי"ל מודעא שאין כ' בהזמן שאומרי' שמסתמא המודעא קיימת ומ"מ יש לחלק לפי הטעמים שכ' שם וצלע"ע:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:7
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:7](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/12:7)

סעיף יד **(ואח"כ מצא עדים)** פאחט מבשר שבמדינה זו כעת. שמע המחזיק על א' מבני הכפרים שמעלים ונסע וחיפש ולא מצא ועשה השואה עמו מאז והלאה בסך מסוים וטען הבן כפר שאמר אז מה דהוה הוה. נראה דאינו נפטר עי"ז כשהוגד לו ההעלמה פנים בפנים גם עפ"י ע"א ומכ"ש שרצה לברר לו עפ"י ב'. וכעין מ"ש הש"כ ע"ה בח"מ סס"י כ"ה דכשפוטר משבועה איני פוטר מבירור. ולשון דהוה הוה גם אם חמרו אין זה כפוטר ממון להדיא. וגם שהוגד לו מקודם ע"י הע"ח מ"מ כיון שלא רצה הע"א להגיד בב"ד אין הפטור דאז פוטר לגבי הבירור פנים לפנים בב"ד: ואם אחר כך נודע. רגליים כהכרע להחשדא אולי צריך להיות פשר אחר. ואולי ג"כ י"ל לא הייתי יכול לקבל שמתמין החשד ועכשיו שמע מקרובו ומאמין וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:8
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 12:8](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/12:8)

סעיף יח **(שאין הולכים אחר הרוב)** ב' פשרנים שא' אומר כך הי' כוונתו בהפשר וא"י דעת חברו בכך וחברו מסופק ואין א' מוחיק יותר אינו עד וכן אם רבים אומרי' אין מועיל כיון שאין הולכים בפשרה אחר הרוב: