## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 198

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 198:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 198:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/198:1)

סעי' א **(שלא יקנו המטלטלים)** בשו"ת מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' ו' כתב בפשיטות שמה שקנה רק במעות כיון שאינו קנין רק למי שפרע אינו יכול להקנות גם בקנין סודר. ואולי לא כתב כן רק להסוברים הלכה כריש לקיש ז"ל משא"כ אם מן התורה מעות קונות אולי עד אחר מי שפרע הו"ל קנין ממש וכן משמע קצת בלשון הפוסקים ז"ל בססי' קצח לגבי האחריות של המעות. אך י"ל משם המשמעות להיפך מדכ' שלכך חייב מצד שניתנו לו להוציאן והיינו מצד שמעות פקדון מותרים חייב בהם ומסתמא לא יחזור בו לקבל מי שפרע ומשקיבל מי שפרע כלתה שאילתו ושמירתו וצלע"ע. ואולי בקנין סודר מעכשיו בב"ד חשוב יכול להקנות וכוונת מוהר"ם אלשיך ז"ל רק משום דהו"ל דאי כי שמא יהי' מי שפרע ואינו שלו. ואולי כוונתו מצד שלעת עתה אינו קנין כלל וממיאון קבלת מי שפרע והלאה מאז הקנו חז"ל ללוקח אך לפי"ז כשנתאכלו המעות האיך יכול לחול הקנין למפרע ורחוק לומר שבסתם יהי' כמעכשיו מצד תקנת חז"ל כך. בנתאכלו אין גרעון קנין בלא מעכשיו אך בנאבדו באופן שפטור כגון שהי' עמו במלאכתו שייך כנ"ל. ולגבי מי שקנה ממי שקנה במעות שייך ביותר ביטול גם ע"י שנתאכלו כיון שאין ביד לוקח ראשון למכרו לשני תיכף עד אחר שימאן מוכר ראשון במי שפרע ועי"כ אין קנין לאחר זמן כשאין המעות קיימים וצל"ע בכל הנ"ל גם לגבי המעות והי' עמו במלאכתו ונאבדו שאם הקנין נפקע במי שפרע הו"ל מעות מלוה ממש ואם רק ממיאון מי שפרע והלאה הו"ל רק שומר. מסברת מוהר"ם אלשיך ז"ל הנ"ל יש מקום ללמוד לגבי קנין כסף לשיעבוד שאחד אומר תן לפלו' ויהי' משועבד לך מטלטל פ' ועל עצמו לא קיבל שום חיוב שבקנין סודר משמע שהשיעבוד חל על המטלטל כמו באפותיקו מפורש שאין חיוב כלל על הלוה ומ"מ משועבד הקרקע או המטלטל וי"ל שאינו דאי כי למפרע הוא גובה בהחלט ואולי גם לאביי ע"ה אפותיקו מפורש הי' למפרע גובה ורק משסלקו חוזר ונקנה נפקע השיעבוד מאז ולא הוזכר שיהי' גבי אפותיקו מפורש הצטרכות ב"ד חשוב וצ"ע היטב. שם (אלא בהגבהה) מגביה סחורה להבחין בה הטובה היא אחר שפסק כמו גבי מדידה פלוגתא אם קונה כיון שאינו מתכוין כ"ה בהנ"ל וגרע שהרי במדידה ויש לפניו הרבה ידע ששייך לו מה שהגבי' ובהנ"ל הרי בשעת הגבהה לא ידע כלל אם ייטב בעיניו לבחור בו. אחד מכר לחבירו חביות דבש שלא הי' בבית הקונה ולא הי' תקיעת כף רק מעות ואח"כ לוה ממנו הדבש על מנת לשלם לו דבש כי בדבש יצא השער וכתב הש"כ ע"ה שא"צ לידע בכמה השער רק שעתה רוצה לחזור בו מהמקח צ"ע אם שייך החלטת המקח ע"י ההלואה יותר מלמי שפרע. נהי שעתה אין על מה לחול החזרה מהמקח הרי א"צ כלל חזרה כיון שלא חל המקח בהחלט וע"י ההלואה לא הי' רק מה שעשה משיכה לצורך עצמו ולא לצורך קיום המקח. ומצד שאמר על עצמו לשון התחייבות אין החלטיות החיוב שיחול על מה שאינו חיוב ע"פ שורת הדין כי אם ע"י אמירת אתם עידי או בשטר כמ"ש בסי' מ'. לזאת נראה נוטה בהחלט שאין שום חיוב על הלוה לשלם בדבש ולא במעות כפי שער הדבש רק שהמעשה הי' שכבר פרע בדבש ואח"כ רצה לחזור בו ובכה"ג פשוט שאינו יכול לחזור בו שאפי' כי טרח וקנה אדעתא דליקו בהימנותא קנה מכ"ש שכבר פרע כפי נאמנות המקח שהי' ביניהם:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 198:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 198:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/198:2)

סעי' ב **(וי"א דסגי בהגבהת טפח)** א' קנה מחברו ג' שמושין ונתן הכסף וחירזם בחוט מעל השלחן וזרקם לארץ והמוכר אמר לו הנח לפני וכשבא אח"כ הלוקח אמר המוכר שנגנבו ולא עשו תקיעת כף. אך עכ"ז קנה בהגבהה גם שאינם זוכרים אם הי' הגבהה ג' טפחים או טפח א' או פחות מטפח. הנה נראה דהלכה כדיעה בתרא בסי' קצח סעי' ב' שכ"ה בסמ"ע סי' רג סקי"ט דדיעה בתרא עיקר וכמ"ש במק"ח בזה ובפרט בזה שרבינו תם ע"ה הוא בתרא נגד רש"י ע"ה ונראה שהוקבעה הלכה כוותי' ע' פרמ"ג יו"ד בהקדמה וגם שהי' ספק אם הי' הגבהה גם טפח ותפיסה ברשות מהני גם אחר שנולד הספק נגד חזקת מרא קמא (לפי הנראה הי' הלוקח מוחזק ברשות נגד המוכר מצד אחר) עכ"ז להסוברים שמוציאין ע"י חזקת מרא קמא בצירוף ספק ספיקא מיד מוחזק ע' בקונטרס תקפו כהן בחורו"ת הרי יש כאן ספק ספיקא שאולי הלכה דכסף קונה. ואולי הי' הגבהה טפח ויד קונה גם שלא מדעתו כמו חצר המשתמר. אך הנה יש בזה הכרעה גמורה שהוא קנין ודחי שגם שבתוס' ב"ק צח א' יש ב' תירוצים אי אדיי' אדויי לא קנה רק כשלא הי' בידו וכשהי' בידו קנה בדרך הורדה צ"כ לחד תירוץ מ"מ כבר יש הכרעה בין שני תירוצים הללו בהרא"ש ע"ה רפ"ק דב"מ גבי מצי לנתוקי ע"ש ופסק דקנה גם דרך הורדה כל שהי' בידו. ואם כן הי' בנדון דידן הקנאה גמורה ולכאורה הי' פתחון פה לומר שזה כשומר שכר מצד שהמוכר הי' לו ריוח בעסק זה וכעין אומנים. אך לפימ"ש הסמ"ע ע"ה רסי' ש"ו פשיטא דלא עדיף מוכר משכיר יום ע"ש. וג"כ לפמ"ש הש"כ ע"ה שם אין דבריו נוגעים לגבי מוכר וגם גבי אומן קי"ל דכשאמר גמרתי' הו"ל שומר חנם. וכ"ה בנדון דידן שאחר שהי' בידו אחר הקנין הפקיד אח"כ. ומצד השבועה עשיתי פשר ברצונם:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 198:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 198:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/198:3)

סעי' ח בהגה **(דליכא למיחש לדליקה)** מ"ש בסי' קצח פלוגתא אי היכא דל"ש חשש נשרפו חטיך בעלי' מעות קונות. הי' מקום שבמכירת פרה חולבת שהחלב שייך להמוכר עד שיטלנה לביתו שבזה כנראה דהוה המוכר כשואל על הפרה עד שימסרנה ליד הלוקח שהרי כל ההנאה שלו וכמו שואל פרה חולבת וגם דאיכא מזונות ומה דבעי נטירותא אמרו חז"ל דרוב ההנאה שלו והוה שואל כבר"פ השואל ע"ש. וכן פרה חורשת וכל היום יחרוש החורש המוכר בה עד שימסרנה ליד הלוקח שבזה כנראה שמוכר ההוא כשואל עד שיגיע המכר ליד הלוקח. א"כ הרי בכה"ג ל"ש נשרפו חטיך בעלי' כיון שחייב באונסין ויש מקום לומר שמעות קונות בכה"ג לדיעה ההיא אך יש מקום לומר דמ"מ שייך טענת אונס דמתה מחמת מלאכה ובלא"ה כ"ע מודו דשייך בכמה מילי בזה לא פלוג וצלע"ע: