## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 201

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 201:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 201:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/201:1)

סעי' א **(ואם מנהג המדינה הוא שיקנה)** צל"ע אודות סטומתא אם הוא קנין מהתוה"ק או רק מדרבנן ואם הוא שייך בנכריים גם כן ולהבחין בהמנהג נראה שאין זה על פי הנהוג במשפטים רק על פי הנהוג בין הסוחרים. וכל שהסוחרים עושים כן על דעת הקנאה וגמר מקח הו"ל סטומתא ומה שנוהגים לשתות אינו בבחינת סטומתא והוא רק בבחי' ונשבע לחם ונהי' טובים. שיהי' עין טובה ביניהם זה במעות וזה במקחו וכמו שאמרו חז"ל הנוטל פרוטה מאיוב ז"ל נתברך מצד שהי' נותן בעין יפה וטובה. וכ"ה במכר שעל ידי שהמקח בעין טובה ביניהם יש ברכה ובעם בני ישראל הוא התעוררות ברכה ביותר מצד שמברכים להש"י על ההנאה והמברך מתברך כידוע:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 201:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 201:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/201:2)

**(עוד מצאתי)** סטומתא קונה מגוי גם כן מסתמא ומשמע שגם שלא הובחן תוקף מקח בכך גם בעש"ג או בנהוג כל שסוחרים סמכי דעתם בכך לקיום מקח הו"ל סטומתא ועל ידי זה מכתב הנהוג לקנות בו מגוים מה שקורין קאנטראקט גם גבי מטלטלין הו"ל סטומתא היטב. ותקיעת כף נהוג דהו"ל סטומתא וגם גבי שררות אשר רבים מהם אין רוצים ת"כ מכל מקום זה שעשה הו"ל בכלל הרבים. ואם לוקח המקח אחר כך על ידי שהמוכר אינו רוצה ליתן ללוקח ראשון אומר איני יודע אם הי' לך ת"כ י"ל דהו"ל כאיני יודע אם נתחייבתי כי כאלו מקחו בידו על ידי שהראשון לא יתן בשום אופן ושיקח הוא ויתן לראשון אין מוטל עליו מספק. ואולי גם בידיע שהי' תקיעת כף או מכתב מועיל כנ"ל או מכתב מועיל בסגנון מטלטלי אגב קרקע (אולי בגוי לא שייך מטלטלי אגב קרקע כיון דכי מטא זוזי כו' ורק מצד דינא דמלכותא דינא קונים בשטר אולי בנך הדר לא שייך מטלטלי אגב קרקע כיון דסגנון אגב לא שייך בד"ד בדרכי משפטם) אם אינו יכול לדון עם שהתקיף בשום אופן י"ל כלוקח מהגוים או מזוטי של ים וכוותי' ואם תחלה לא ידע שמכר לא' ונתן ממון ועל ידי זה הפסד מרובה כי לא' לא יתן בשום אופן אולי שייך זה נהנה וזה לא חסר כיון דגם אם לא יקח הוא לא יגיע לא' מכך בשום אופן ומ"ש בסי' שס"ג חילוקים בכך אולי לדון עם שתקוף אין על ידי זה אם רצה נהנה. ואולי גם על ידי ספק אולי הי' בעל פה נגד לשון השטר שביד לוקח א' סתם הי"ל גם כן איני יודע אם נתחייבתי: אחד קנה בסטומתא לפי דבריו שעוה מנכרי שיביאנה למשקל והי' לו טענה על הנכרי לפי דבריו מגיע לו מהנכרי כשווי השעוה ואחר שהביא הנכרי למשקל לא הי' הקונה בביתו ואוהבו תפס השעוה מהנכרי ונתן להנכרי חתימת יד שלו שיחזור לו מעות השעוה או השעוה וקודם שנסע הנכרי משם בלא השעוה. בא יודי אחד ועיקל ג"כ השעוה באמרו שמגיע לו חוב מהנכרי והנכרי הודה לו י"ל שהראשון זכה בהשעוה ביותר גם שעדיין לא הי' מוכרע שהניח שם מכל מקום הם פעלו היטב לתפוס ולולא מה שהי' מקח על השעוה לא הי' אפשר לתפוס ולולא חזקת מרא קמא הי' קיימא לן ברי ושמא ברי עדיף וכאן שאין חזקה יותר לא' מחברו ביד שלישי והלוקח אומר ברי שקנה. ואין לחברו בה. והשני שטוען איני יודע אם הי' מקח ברי עדיף. וגם אלו טען ודאי שלא הי' מקח הי' שייך זה אומר חצי' שלי וזה אומר כולה שלי אם הי' ידוע לשניהם שלכל אחד ואחד מהם מגיע אך מצד ברי עדיף נראה שאי אפשר להוציא מחזקת הטוען שקנה ואולי יכול להטיל קבלת חרם עליו וכשהנכרי אומר במסיח לפי תומו שהקנה נראה דאין צריך גם כן צדק וזוכה היטב שכמו שכתב הש"ך ז"ל בסי' קמ"ט שמסיח לפי תומו נכרי מחייב שבועת היסת כן י"ל שפוטר מקבלת חרם שהוא רק על הספק ובאם תפס אחר כך לידו השני שטוען שהנכרי חייב לו והנכרי מודה שחייב לו ואומר שלא מכר להראשון ואינו חייב לו אולי יכול לתפוס הוא לבדו כי הו"ל ברי ובמטלטלין הקודם זכה וכיון שהוא בידו אין צריך ליתן לחברו גם אם מגיע גם לו כל שלא קנה הסחורה ואולי גם כשמודה הנכרי שמכר ושחייב לראשון ואינו מודה להשני כיון שהשני תפס מהני אך מצד דהו"ל תפיסה אחר שנולד הספק ושלא ברשות אולי גם כשהנכרי אומר כשהשני כנ"ל אין מועיל וצלע"ע. קנין סטומתא אולי דוקא על ידי מעשה ולא על ידי דיבור בעלמא והסברא נוטה שאם נהגו בדיבור הו"ל סטומתא. ואולי גם מה שקורין ליסטאציע גם כן הו"ל כסטומתא ודיין אחד אמר כן ואולי מכל מקום אינו קביעות כ"כ. גם שמועיל סטומתא לגבי קנין לגבי שחייב את עצמו במה שאינו חייב נראה שאינו מועיל ואם אחר שנתברר שאין אונאה בהמקח נתרצה ונתן תקיעת כף סטומתא להוסיף הו"ל לחייב את עצמו במה שאינו חייב ואין חל על זה סטומתא כי בקנין סודר חל חיוב על ידי חלופי קנין הסודר מה שאין כן בשאר סטומתא. גם אין מנהג סטומתא רק לקנות וגם במנהג נוטה כנ"ל: (ע' בהגהות אמרי ברוך):


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 201:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 201:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/201:3)

**(עוד מצאתי)** על ידי סטומתא לא מצינו שיחול התחייבות והמוכר תבואה להעמידה ללוקח למקום פלוני ואין לו בהמות שלו שיחול עליהם שכירות י"ל דהו"ל כמוכר דשלב"ל עם שב"ל כבסמ"ע ע"ה ולא כמכירה שקצתה נתבטלה אח"כ שבט"ז ז"ל סי' ריו גם שהי' אונס מלהעמיד ואולי כיון שבשוק מצוי הו"ל כפוסק על שער שבשוק. ואולם במה שתיקנו חז"ל מי שפרע לדס"ל מדאורייתא מעות קונות עד שקיבל מי שפרע שייך המקח. וכעין ספק בתקנה שמוקמינן אהלכה ואולי אם מהתוה"ק אין מעות קונות כ"ה ואולי מ"מ מי שפרע שעל פסיקה על שער שבשוק לכ"ע אינו בסגנון מכר כיון שאין לו ול"ש קנין מדאורייתא לכ"ע בכל דרכי קנין. גם מצד ששייך שכר אדם בההולכה וגם אם מצוים נכרים מ"מ המוכר צריך להשתדל לשכרם ופועל יכול לחזור בו בחצי יום ל"ש במכירה על ההעמדה ואולי גם אם הי' בקנין סודר ואמר בפירוש לשון התחייבות המועיל מ"מ ל"ש בזה מכירה שקצתה בטילה כי ההתחייבות אינו מכירה: אודות סטומתא ע"י תקיעת כף בקרקעות כתבתי במק"א (לא מצאתיו) שממו"ח נ"י שמעתי בזה ראי' מדברי הרא"ש ע"ה בב"מ גבי מכי דייש אמיצרא. ומנד שאין המנהג קבוע שיהי' הקנין בהחלט ע"י תקיעות כף כי נוהגים לכתוב קנין סודר אקרקעות תמיד. ובאתרא דנהיגי למכתב שטרא אין כסף קונה מכ"ש סטומתא. וכעת ראיתי שהמנהג הוא פשוט שעושים תקיעת כף על מק' שיסלק לזמן ההוא ואח"כ פוטרים א"ע זמ"ז ואין עושים ת"כ מחדש שיוחזר ויוקנה לבעליו הראשונים ולפעמים משלישתם גם קנסים ביניהם ופוטרים א"ע ואין עושים ת"כ מחדש לזאת איננו סטומתא בהחלט ואודות סרסרות נהירנא שראיתי בס' הק' חקי דרך שאין מגיע עד שנכתב הקנין סודר ושדכנות עד שנכתבו התנאים אך אם נתן מקודם נראה שאין טענה שיוחזר ע"י שפטרו א"ע זמ"ז ובפרט שכבר השלישו קנסים אך אם א' נתן עבור צד השני באמרו שינכה כשיתן מעות המקח והי' זה בלי רצון צד השני ופטרו א"ע זמ"ז זה מוטל להסרסור להחזיר כיון שניתן לו רק בדרך כעין הלואה. (עוד מצאתי) שמעתי בשם הגאון מו"ח זללה"ה שסטומתא ל"ש בקרקע באתרא דנהיגי למכתב שטרא: אנשים שהי' ביניהם ת"כ בדרך סטומתא על מו"מ כנהוג ואח"כ נתן לו מעות כולם או מקצתן י"ל באולי שאין זה דרך קנין כסף כי קנין כסף הוא כשנותנו ע"מ מקח. ובפרט במי שקנה סחורה ונתן עלי' סך כזה מקנתו להמוכר. ואח"כ חזר ומכר לאחר ונתן לוקח שני לו כפי המעות שנתן לוקח ראשון אל המוכר לו שי"ל שאין זה בדרך קנין כסף רק שמחזיר לו את מה שנתן הוא מעות בזה המו"מ כדי שלא יהי' מעותיו בטילות ועיקר סמיכתו בהמקח הי' ע"י הסטומתא או הקנין סודר שהי' ביניהם בתחלה. ונפקא מינה לגבי חזרה מהמקח אשר מקנין סודר או מתקיעת כף סטומתא שאיננו מה שבגוף מה שנמכר (צל"ע לגבי סטומתא של רשימה שעל גוף המקח שאולי ה"ז כהגבהה שא"א לחזור בו אחר כדי דיבור גם שעסוקים עוד באותו ענין. גם צל"ע במקום שנהגו בסטומתא שלא לחזור בהם אחר כדי דיבור בסטומתא שאיננו בגוף המקח אם מהני בזה מנהג קבוע כי אולי רק לעשות סגנון הקנאה באופן זה שייך מנהג משא"כ למנוע חזרה אחר כדי דיבור אולי לא מהני מנהג וצל"ע) שיכול לחזור בו כ"ז שהם עסוקים באותו ענין ואי נימא שרק אקנין סטומתא דת"כ סמכו א"ע יכולים לחזור בהם ואי נימא דהכסף הוא ג"כ משום קנין הרי בנתן כל הכסף משמע בסמ"ע סי' קצה שאין חזרה אחר כד"ד וגם בנתן מקצת הכסף הניח בסמ"ע ז"ל בצ"ע (וכנראה שגם לפמ"ש הש"כ ז"ל שם ליישב גם דברי הלבוש ז"ל בזה כ"ה בשוה כלטעם שכ' הסמ"ע ז"ל ובקצוה"ח העתיק כאלו הי' ודאי לגבי כסף מקצתו ולא כ"ה רק הוא ספק וכנ"ל) וכנראה שבכה"ג שהחזיר מה שנתן לוקח ראשון כ"כ מעות שאין זה בתורת קנין כסף כיון שכבר היה ביניהם קנין סטומתא ובפרט שמסתמא לא ידעו ההפרש שיש בחזרה אחר כד"ד בין הקנינים וצלע"ע: תקיעת כף סטומתא שיכולים לחזור בהם אחר כד"ד כל שעסוקים באותו ענין והי' ג"כ כסף ואחר כד"ד הוסיפו תנאי נראה שבזה שתיקה כהודאה וכ"כ הסכמה מפורשת של המוכר. למשל בבהמה שמכר שלא יקבלנה הקונה עד יום פ' וביני ביני מתה שהרי אין דנין בזה רק אודות מי שפרע שמצד הסטומתא או קנין סודר התנאי בשעת עסק באותו ענין הוא כתנאי שקודם המקח ממש ומי שפרע איננו הקנאה רק כתביעה ומהני בזה מחילה וגלוי דעתו בהסכמה וצל"ע בזה. וכשמשך המוכר אח"כ הבהמה הי' שייך בזה גם הקנאה לזמן עד יום המוגבל ביניהם ומדובר כנ"ל שתעמיד הבהמה אצל המוכר כמה ימים למזונות משלו איננו מוכרע ג"כ שעי"ז יהי' אחריות על המוכר וחולי רק כשומר חנם ולא מיתה או אונס אחר אך עכ"פ כשהלוקח טוען שסגנון שלו הי' שלא תוקנה לו עד אז כשהמוכר כופר במדובר זה יכול להשביעו (ובפרט בצירוף שבועת בן בית שעוסק כשותף כי הבהמה היתה חולה והמוכר עסק במכירתה בפרוטרוט שנכשרה והקונה שמעיר אחרת לא הי' יכול להמתין שם כ"כ) וכמו שאם הי' המדובר קודם התחלת הקנין שביום פ' יקבל הקונה שגם שבקנין סודר הי' שייך הדר סודר למרי' והי' מוכרע קצת שהקנין תיכף והמוכר יהי' כשומר חנם עד יום פ' מ"מ בכסף וכן בסטומתא באולי ל"ש כן וגם בקנין סודר אולי י"ל בסגנון מעכשיו ועד יום פ' והיינו שכשעמד יום פ' לא יארע שום חסרון בהמקח יהי' איגלאי מלתא למפרע שהי' מעכשיו. ומצד חזקת מרא קמא י"ל שהוא כמוכרע שאין המקח עד יום פ' ועכ"פ בתנאי כנ"ל בצירוף מעכשיו וגם שהמוכר קיבל כל המעות אולי ה"ז כמטבע מזוייפת שכתב הט"ז ז"ל ססי' ע"ה ששייך בזה איגלאי מלתא למפרע וכ"ה בזה באולי ולזה גם כשהתנאי הי' אחר כד"ד כנ"ל כיון שההלכה כ"ז שעסוקים באותו ענין הוא כתוך כד"ד בזה. ממילא דעת הקונה שכל מה שיפרש כ"ז שעסוקים באותו ענין הוא כאלו פירש תוך כד"ד או קודם המקח וצלע"ע בזה היטב. גם דקי"ל שיכולים לחזור ממקח שאינו ע"פ עשי' בגוף החפץ שמכר כ"ז שעסוקים באותו ענין נראה שהעושה ת"כ על מקח ובא חברו תיכף בתוך כד"ד ועשה ת"כ לקנות לעצמו ע"י שהוסיף על השער ודאי שמוציאין מיד השני ונותנים לראשון דעכ"פ לא גרע ממ"ש המשאת בנימן ע"ה לגבי מכירת חמץ שאם בא אחר וקנה מהנכרי שמוציאין מידו מצד דסמכא דעתי' דהמוכר וכמו גבי דגים דיהבי סייארי ע"ש. וכ"ה בנדון דידן ממש ול"ש בזה לומר שכל עוד שלא נפרד מהמעמד לא סמכא דעתי' כיון שאפשר שיבא שני ויעשה ת"כ ע"י שיוסיף דאם כן גם שם נימא דלא סמכא דעתי' שישיב הנכרי החמץ למכרו לבעליו הראשונים ואולי ימכור לאחרים וגם דלפי סגנון הנכרי נראה שאין דעתו לזה מ"מ יחשוש שיבא מי מישראל ויעשה להנכרי דרך ורצון להרויח עי"ז אלא ודאי מצד ששארית ישראל לא יעשו עולה סמכא דעתי' שלא יהי' כן כיון שאין מדרך ארץ וסוגיא דעלמא לעשות ככה הוי לאינשי בכלל עולה לכתחלה עכ"פ ועי"ז סמכא דעתי' וכ"ה בזה שכיון שאין זה מצוי לקנות סחורה שכבר מכרה המוכר בת"כ ולא יעשה כן מי מעם בנ"י ולא להבדיל מאוה"ע במדינה זו שלא יהי' בכלל עושה עוול בעניני הבריות וכמדומה שגם בדין אוה"ע ידונו ת"כ לקנין סטומתא במטלטלין קטנים הנמכרים ביומא דשוקא. א"כ הו"ל סמכא דעתי' טפי מגבי חמץ שהרי גבי חמץ משמעות המ"ב ע"ה שגם אם חל המכר להנכרי בהחלט (במק"א כתבתי דהיכא שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאיננו רוצה לקנות אין המכירה בהחלט רק מועלת לגבי מכירת חמץ אחר ביטול) מ"מ שייך בי' סמכא דעתי' גם שעכשיו איננו שלו לגמרי מכ"ש בזה שהוא עכשיו שלו רק שבא לבטל המקח תוך כד"ד או בזמן שיכולים לחזור פשיטא דמהני בזה ודאי דסמכא דעתי' ומ"מ צל"ע בזה: