## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 221

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 221:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 221:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/221:1)

סעי' א **(ואם הלוקח הוא שבא ומשך)** אודות מ"ש בחו"מ סי' רכ"א. אם המקח הי' ביד הלוקח בפקדון אולי יש הכרע משעה שנשתמש הלוקח בהמקח ואינו יכול לומר שנשתמש שלא בכח מקח רק על מנת לשלם עבור שמושו כי לא שייך כן רק במה שעומד לכך מה שאין כן במה שידוע בבירור שנשתמש רק מצד המקח ובמה שנהוג מזיגות בכפרים ואמר ישראל המשכיר בר' והשוכר אמר בק' והשוכר ישב בבית המזיגה בשנה שלפני שכירות המפוקפק י"ל שכיון שאין מדחין מהדירה תיכף השכירות אין הכרע בדעת הלוקח על ידי שלא פינה דירתו וכיון שאי אפשר בהכפר שיהי' בלא מכירת יי"ש כל זמן שלא שלח המשכיר יי"ש שלו למכור ולא שליח שלו בשביל כך אולי הו"ל כתבע להלוקח שימכור הוא יי"ש ובאה"ע סס"י כ"ט שכשתבע יש גלוי דעת וכיון שמכירת יי"ש י"ל דהו"ל כתבע גם שארי עסקים שעסק אחר כך אולי אינם מכריעים שמסכים הלוקח למוכר. ואולי י"ל שמכירת יי"ש הו"ל כתבע הלוקח. כי לא הי' טענה עליו אם לא ימכור ומה לו בכך במה שאין המשכיר שולח יי"ש למכור. ואולי יש לחלק בין שימוש במה שאינו להשכיר לשימוש בין מכירת יי"ש כנ"ל שיוכל המשכיר להשיב לו אח"כ יי"ש אחר ולקבל ממנו עבור היי"ש שמכר השוכר ולא שייך בזה שליחות יד ולא שואל שלא מדעת ולא גרם מבטל כיס שחייב בדיני שמים ואדרבא דטבא לי' עבד שאם לא מכר הוא יי"ש הי' פסידא ע"י זה למשכיר ונלע"ע היטב: שוכר מישראל כנ"ל ובתוך השנה הי' נגישה מהשר המשכיר להוסיף לו על שני הכפרים שבהם המשכיר והשוכר ואם לא הי' מוסיף המשכיר הי' מדחה שניהם משני הכפרים אולי שייך נזה מ"ש מוהרי"ק זי"ל בשרש ד' והוא בש"ע סי' קס"ג שכשהעלילה עומדת גם לשארי קהלות מחויבים לסייע גם שרחוק מלחול עליהם. אך שם כ' שכ"ה מצד ספק סכנה משמע שבספק ממון בפסידא לא שייך כן. אך שוב הביא שם ראי' ג"כ ממנעול שמירה מגניבה משמע אודות ממון ואולי במנעול שייך הכרעה מצד שכן עושין כל בני אדם. ובהנ"ל צ"ל הבחנה לפי סגנון הבריות שבודאי משידחהו מהעסק יתן סך כל כך יותר ואולי יש חילוק בין להוציא הוצאות להנצל מהעלילה שאז הי' יכול לתבוע ממנו כנ"ל מה שאין כן אחר שנתן משלו וצלע"ע היטב: אחד רצה לקנות מחבירו ואמר שיתן לו מאתים אחר שיוותר לו סכסוך שביניהם והקונה אמר שיתן לו ק' ויוותר כנ"ל ואחר יום ההוא הי' המקח ביניהם סתם בק' ועוד והמוכר אומר שהי' דעתו כפי שגילה דעתו תחילה שיוותר לו. והקונה אמר שכשהוסיף לו לא הי' דעתו לוותר אולי שייך בזה מ"ש בסי' רכ"א אודות מי התחיל אח"כ בשעת גמר המקח שעל ידי שהקונה התחיל הרי זה כהסכמה לדברים הקודמים של המוכר וכיון שהמוכר לא פירש חזרה מתנאי הוויתור הו"ל כהתנה אז ולפעמים על ידי סרסור אין הכרע בההיא דסי' רכ"א גם לגבי סכום הפשוט של המקח ובהנ"ל פעמים יש הכרע על ידי סכום שווי הוויתור נגד מה שהוסיף על המקח אח"כ שכשהוויתור שוה יותר על מה שהוסיף הקונה על מה שרצה ליתן תחלה אם הוויתור אולי מוכרע שהי' וויתור וצלע"ע היטב: בחו"מ סי' רכ"א במשך הלוקח נראה שכ"ה גם בדר בבית מקודם והמשכיר אמר בר' ושוכר בק' שעל ידי שנשאר בבית משלם כהמוכר וגם שתוקף בית חברו שלא אדעתא דשכירות פטור לפעמים מ"מ אין להחזיקו בגזלנותא כיון שאמר תחילה בק' והרי גבי משך משמע שכ"ה גם בטוען שמשך שלא על מנת לקנות ולפעמים אין איסור במשיכה ההיא כשאין קפידא להוליך הסחורה להתישב אם ירצה לקנות ומ"מ אמרו חז"ל סתם שכיון שגילה דעתו לקנות הי' המשיכה לקנות וכמו שאומר המוכר וצלע"ע. ונראה שאם התרה המשכיר שאם אינו רוצה ליתן סכך פלוני יצא השוכר מהבית ושתק ולא יצא עדיף ממשיכה במטלטלין ומסתמא הוסכם ליתן כמו שאמר המשכיר וגילה דעתו בהתראה: אודות הדר בבית ואח"כ אמר לו המשכיר בסך פ' ישכיר והוא אמר בפחות ונשאר אח"כ בבית שכתבתי בזה לעיל אולי ממ"ש מוהרמ"א ז"ל בסי' של"ג גבי חזן שאם לא שכרוהו בשנה שנית לא שייך אדעת הראשונה י"ל הכרע גם לגבי הנ"ל שגבי שב ואל תעשה אין הכרע כל כך ע"י גלוי דעת שהי' מקודם גם דשייך הסברא שלא הי' נוטל ממה שאינו שלו כי אם ע"י שמרוצה למאמר המשכיר או המוכר ומלשון הש"ע בסי' רכ"א נתן המוכר סתם אין הכרע כ"כ ואולי אין הכוונה כשנתן לידו בפועל דוקא ורק כשהניחו ליטול די כידוע שלשון נתן משמע הניח כמש"ה ולא נתנו אלקים כו' אך מסברא נראה ששייך בהנ"ל סגנון יולמד סתום כו' וגבי חזן הנ"ל מצד הציבור לא שייך יולמד סתום כו' כי"ל בטעם מ"ש מוהרמ"א ז"ל בסי' של"ג וכ"ה בההיא דסי' רכ"א ששייך יולמד סתום כו' בההסכמה על קיום המקח סתם ומה שלקח סתם עושה מאמרו הראשון בגלוי דעתו סכום כאלו לא הי' מגלה דעתו תחילה כיון שלא גילה דעתו בשעה שלקח המטלטל בסוף ולזה יולמד סתום כו' מגלוי דעת של שכנגדו וכ"ה בנתן מוכר סתם וי"ל שאין חילוק בזה בין שוא"ת לקום ועשה וכשאמר המוכר שמרשהו ליטול סתם או שהי' המטלטל בבית הלוקח ג"כ שייך שהסתם שלבסוף עושה כאלו לא הי' ממנו גלוי דעת תחילה וסתמיות דידי' הוא כפי גלוי דעת שכנגדו וכ"ה בדירה כנ"ל ומ"מ שייך לפעמים שמה שנשאר בבית סתם הי' מצד שלא הי' לפניו המשכיר שיגלה דעתו לפניו אך בהתרה אח"כ הוא או שלוחו שלא ידור בהבית אם אינו רוצה ליתן סכום שאמר המשכיר ושתק השוכר נראה דלכ"ע הו"ל כמשיכת הלוקח סתם ולפמ"ש הש"ך ז"ל בסי' של"ג אולי גם בלא התראה הו"ל כמשיכת הלוקח שבסי' רכ"א ואין ראי' מההיא דכתובה שהביא שם מצד שידע דכתובה ראשונה כדליתה וצלע"ע: