## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 231

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/231:1)

סעי' א' **(המודד או השוקל חסר)** כבר הזהרתי פה ופרסמתי בתכלית הפרסום. אודות צידוק המדות והמשקולות וכעת השר דפה צוה להם לעשות קוואטירליך חומש מקווארט. ופשוט שלא יצייתי אחר צווי ואמרתי ברבים שאין כדאי לסמוך על זה להקל. כמ"ש באריכות במק"א דדוקא דינא דמלכותא אותו שמטבע שלו יוצא בארץ ההוא או שליח ממנו שנתמנה בפירוש והורשה על פרטים אלו יש כח להפרטים שהוא מסדר לא זולת זה כלל וכלל: בסמ"ע [סק"א] מבואר הטעם דמומר איסור מדות ומשקולות משום דסמכו אהימנותי' ע"ש. והנ' ההפרש בין זה לשארי טעיות שאינם כל כך חמורים. ואמרינן אדרבא איהו דאטעי אנפשי'. וגם במטעהו רבו המקילין מטעם שהי' לו להשמר משיטעה. וכעין דקיימא לן שבדיני אדם פטור הנותן סם לפני בהמה דלא הוה לה למיכל. וגם שידוע שאין בה דעת להשמר. מ"מ הנותן לא עשה גוף הדבר רק פתיות שטות הבהמ' ותאוותה עשה הדבר ועל כל פנים טעות קיל מגרמי וגרמי. ואונאה לא נאסר רק כפי מה שאסרה התוה"ק בפירוש כי הרי לא סגי בלאו הכי. שטוב טוב יאמר המוכר ובהיפך יאמר הקונה וכל אחד להנאתו מתעקש וקשה להעבירו מדרכו ועם עקש תתפתל כתיב. ועי"ז ברוב המקחים אי אפשר בלא סרסור ממוצע. שיתעקש עם שני צדדי דרכי עקשותם עד שיביא לבחינת הממוצע. ואין איסור באונא' רק כפי מה שאסרה התוה"ק. ומצד זה קיל טעות. הנה מ"מ מדות ומשקולות שאני כי טעות כעלמח יש סברא הנ"ל כהי' לו להשמר מטעות והי' לו לצרף אליו חכם המרגיש יותר בדרכי הטעיות להשמר מהם וכל שלא עשה כן איהו דאטעי אנפשי' וכנ"ל. מה שאין כן מדות ומשקולות שאי אפשר בסדר תקון העולם בלי שיסמוך את עצמו על נאמנות המודד ושוקל ברוב עניני משא ומתן. כי הוא דבר שאי אפשר לידע בדקדוק אמתתו כי אם על פי צרוף הרבה אומניות ודקדוקים רבים וטפול עצום. במשקל צריך לידע משקל הכפות וחוטי הצדדים שהם שווים במשקלם בדקדוק עצום. וצריך מי שאינו מאמין לשוקל. לשקלם במשקל אחר ואותו אחר יהי' ג"כ נבחן אצלו בתכלית הדקדוק בדרך מה. ואין לדבר סוף עד שהוא נמנע ואטו כל איש יהי' משקלו וקו המדה בידו וטורטני ליטול עמו תמיד בכל עניני משא ומתן. אשר בחינת המשקל ומדה יש בו דרכים הרבה ופרטים עצומים ביגיעות וטפולים זמנים רבים והוצאות שונות. והוא נמנע בהחלט בסדר תקון בני העולם. ודקדוקים רבים ישנם עוד בהבחנת כיוון המשקולות בהלשון המכריע שיהי' באמעית המוט בכוון משקל צדדין בהחלט דעוד דקדוקים רבים המבוארים בסי' רל"א. וכן במדות לח ויבש יש דקדוקים רבים ויגיעות שונות להרוצה להרהר אחר נאמנות השוקל והמודד. ולזאת סדר בנין העולם הוא בהחלט ע"פ שיהי' הנאמנות לשוקל ומודד. וכיון שכן לא שייך לומר דהסומך על השוקל איהו דאטי אנפשי' דהי' לו להבחין. כיון שסדר העולם אי אפשר בדרך זה לזאת החליטה התוה"ק העון על עוות המשקל ומדידה בהחלט ומצורף לזה שהוא מלתא דעבידא לגלויי. ע"י המקפיד להבחין אח"כ האמת בדקדוק. ויהי' גלוי מלתא שהי' עולה בענין מה שהוא הרוס סדר בנין העולם ויהי' ח"ו חילול השם. מה שאין כן בשארי טעיות שגם שיש מהם שאפשר שיוודעו ויפורסמו. מ"מ לא יהי' עי"ז חלול השם כלל שהרי איהו דאטעי אנפשי' כנ"ל. וגם איננו בהרוס בנין העולם. ולזאת מ"ש לעיל בענין הקווארטירליך דברתי עם בני העיר ובעזה"י יתוקן הדבר במהרה וימדדו רק במדה צדק כפי שמותם הנהוגים. ובכלי זכוכית ימדדו ע"פ סכום המעות בלי ענין בחינת שם מדה כלל. אך שמעתי אתמול שבענין הגלעטקיש יש פה חילוקים בגודל וקוטן מצד שהיא עיר ממוצעת בין ערים שיש ביניהם הפרש בגלעטקיש בגודל וקוטן. ואמרו לי שאי אפשר לעשות פה תקנה בזה מכמה טעמים שאמרו ואחד מהטעמים מצד המוכרים שמביאם למכור שבצד עליון דרחוב דפה במדה קטנה מביאים למכור. ובצד תחתון במדה גדולה הם מביאים למכור. וע"פ הנ"ל יש למוד זכות על זה. כי כיון שמפרשים על מדה של פלוני אני קונה. הרי מפורש ומבואר בהחלט שיש שנויים בגודל וקוטן במדות ומגלה שקונה על מדה זו. ועדיף טפי ע"י מה שאין מנהג אחד קבוע יש היתר גמור כנ"ל ואין חשש מצד שם גלעטקא. כי הרי זה כאמירת מדה בחבל הן פחות כן יתר ועיין בסי' רי"ח שהולכין אחר הפחות והרי שם גלעטקא אינו אמירת מדה בחבל רק אמירת מדה הן פחות הן יתר כו' והוא היתר גמור ויש עי"ז למוד זכות בכל תפוצות ישראל על המדות אחר שמגלים דעתם שיש הפרש ובוחר בזו או כשנודע הדבר ממילא לקונה. או כשנוטה שנודע ומפורסם. אך פשוט מאד דמדות איננו רק עניני ממון. והוא נבדל מעריות התכלית ההבדל כמ"ש בין דין לדין. שנפלא ונפרש מאד ההבדל בין עניני ממון לעניני נפשות ועריות הוא תכלית קלקול הנפשות והשחתתם ויסוריהם בתכלית חומרא ואין זכרון לזה עם זה כלל לעולם. רק שמצד שהקטרוג על חמש הוא נחוץ ורב מצד הבהמיות ומצד בנין סדר העולם ותיקוניו גם בעניני גופניות ובהמיות אבל על כל פנים לא קרב זה אל זה באמת גם עניני אונאה הוא מיוחד בין כל עם בשם עמו לבד מצד התכללותם גם בעניני דנפש ולב. אבל בלי עניני חבור עצמי דלב אמיתי. הנה דברים שבלב אינם דברים כלל:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/231:2)

סעי' ב' **(חייבים ב"ד)** מ"ש בחו"מ סי' רל"א שב"ד מחוייבים להעמיד ממונים על צידוק המדות והמשקולות. זה ל"ש כלל עכשיו שניטל כל התוקף על אמתות המשפט מראשי עם בני ישראל ואין כוחינו אלא בפה. כששואלין שאלה היאך להתנהג בעניני האסור והמותר מורים להם על פי התוה"ק. ואין בינינו עכשיו שום נדנוד סדר שנוכל להעמיד ממונים משגיחים על תקוני הנהגת העיר כלל. וגם אם איזה עיר עושים ביניהם הסכמות וסדרים קצת לתיקונים. איננו דבר של קיימא כלל משמיעת וראיית הנהגת רוב הערים דסביבות שאינם אפשריים לשום סדר נכון. מצד שמי שבא לעשות איזה כפי' בדברים או בביוש או בתוקף. רבים קמים עליו מאותן קלי העולם המתערבים את עצמם ע"י התקרבות לשררות ולשלטונים ודייניהם למצוא חנם ע"פ שחדים וע"פ המציא להם איזה להנאתם ולהוספות הכנסתם ומוצאים חן בעיניהם בתכלית עד שקצתם מרשים אותם ונותנים להם תוקף להכניע כל מתנגדיהם ועי"ז אימתם מוטלת על הבריות ונותנים חתיתם בארץ החיים וקצתם נותנים כח להממציאים להם חן בעיניהם על כמה פרטים. ועכ"פ כבר נתיגעו כל הבאים לעשות הסכמות וסדרים לתיקוני הנהגת העיר מהם כבר בדוק ומנוסה אצלם בפועל שאינו דבר של קיימא כלל לתקן בעיר תקנות. ומהם מבינים בהשכלתם שא"א לעמוד נגד קלי העולם לעשות בתורף מה שנגד תאוותם. ולזאת כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר אני אוציא מכח לפועל תיקוני מתא ולזאת א"א להעמיד עתה ממונים על צידוק המדות ומשקולות ועל שמירה מהפקעת שערים ועל שמירה בעניני מו"מ מה שמבואר בסי' רל"א. וכשיסודר סדר נכון בין ראשי עם ב"י ומנהיגיהם שיהי' בידם כח ותוקף עכ"פ ע"פ קבוצי החכמים והראשים לסדר תקנות המדינה לפי מה שיבחינו לפי פרצת הדור ולפי צורך תקון המדינה ולפי העתים שיהיו יכולים לעשות אופני תוקף בהדרגות נכונות עד שע"פ ההכרח יהיו יכולים לעשות תוקף כמ"ש בס' עזרא לענוש ולשרש נכסין בודאי יתוקנו כל הסדרים בין עם בנ"י בתכלית הטוב והנכון שלא יוצמח שום פתחון פה וטענה ומענה יקטרוג על סדרי הנהגות המדינה בפרטות. ואצל הקיר"ה דמדינותינו ושריו ויועציו הטיבים הנכונים יר"ה כבר נבחן היטב האיך ע"י קלקול הסדר בעניני המנהיגים דעם ב"י נצמחים כל הקלקולים בהנהגת תיקוני המדינה ונודע אצלם שראשית הערבוביא נעשה ע"י שנתמנה רב הראש דהמדינה ע"פ שחדים וע"פ דין תוה"ק אנו מצווין שלא למנות אפי' חכם בכל החכמות והמעלות כל שאיננו חכם ע"פ אמתות משפטי דתוה"ק ובפרטי הלכות התוה"ק ובחכמת פלפולים שבהם לאשורם והוא איסור חמור אצלינו כגדר כל האיסורים החמורים ועי"ז הי' ריב ומחלוקת גדול בהפסד ממון רב. ומאז עד כה תיקוני סדרי המדינה נתקלקלו מטה מטה ואין ספק אצלי שעי"ז נמשך כל הקלקולים שעד כה מאז ונאמרו בס' חו"י ובס' אורים ותומים תירוצים על מה שנותנים שחד לדייני אוה"ע והלא עוברים בזה על לפני עור כו' כי כל אוה"ע מצווין על תיקוני המשפטים ובזה עומד כל תוספת הצלחתם ובכלל תיקוני המשפטים הוא שלא ליקח שוחד. ובס' חו"י נאמר שמלך חכם א' שאל שאלה זו לרב א' גדול ונאמרו ע"ז כמה תירוצים נכונים. ואחד מהתירוצים הוא שלהיות שאין אדם רואה חוב לעצמו וכל דרך איש ישר בעיניו. לזאת מה שנותן שחד שיהי' יוצא זכאי לסברת דעתו הוא מוציא עי"ז את הדיינים מנטי' לעוולה ולעוות בכדי שיוציא המשפט לאמת הנכון שכפי סברת שכלו ולענין מצוות ב"נ פשוט מאד שאין מוטל עליהם שום עול בדרך חק כי אם ע"פ ששכל אנושי שופט כן וע"פ שכל האנושי טעם השוחד הוא רק משום נטיית המשפט שמצד ההנחה נוטה דעתו והכרעת שכלו להמהנה אותו וא"כ כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו שאין אדם רואה חוב לעצמו והוא אצלו בחזקת זכאי בתכלית הזכות מטעם סברותיו שבעומק לבבו ושע"פ דרכו ולסברתו הנה הוא עושה מצוה גדולה בנתינת השחד כדי להטות לצד האמת והנכון. אך כ"ז ל"ש לגבי השחד שנתן הרב הנ"ל בכדי שיתמנה הוא והי' ממנו תכלית העזות נגד דין תוה"ק ונגד החכמים הטובים והשלמים שבדור ה' יכפר לו. הי' כתב בין שנים על מדה צדק קיר"ה שיביא הקונה יומדד. והביא הקונה מדה ממקום ערכאות שבעירו ק"ק סנעטין יצ"ו חתומה ומדדו בה ואחר שהטעינו הסחורה על העגלות ורצו להוליכה מפה הביאו המוכרים מדה חתומה בחותם קיר"ה שמלבוב. וע"פ אותה המדה מגיע להחזיר להמוכרים סך מסוים נראה שאין למחות ביד המוכרים שרוצים ליקח להם היתרון א"צ לומר אם ברור שמדה של לוקח איננה בחותם הקיר"ה רק חותם הערכאות דשם ובשכתב התנו על מדה צדק דקיר"ה ודאי אין למדוד רק במדה דקיר"ה שמצאו אח"כ אך גם אם היו שנוים במדה דקיר"ה וא"א לברר איזה צודקת יותר ג"כ אין החלט ע"י מה שמדדו כבר על אותה שהביא הלוקח והו"ל כטעות שחזר לעולם כי תחלה סמכו על נאמנות דלוקח ועל החזקה שמן הסתם מלך משוה מדותיו בכל המדינה ושל קיר"ה ודאי שוה בכל מקום ולא טרחו לברר גם אם היו יודעים מהמדה חתומה שישנה פה מצד חזקה הנ"ל מכ"ש אם לא ידעו תחלה מהמדה שישנה פה ונודע להם אחר המדידה אך גם ידעו אין ראי' מהמדידה כי סמכו על החזקה. ואח"כ ליתרון הבחינה מדדו וראו שאינם שוים ואולי ידעו זה מתחלה הי' ידם על העליונה למדוד בקטנה דפה כי יד בעל השטר על התחתונה והי' מקום להוציא מיד הלוקח ע"י טענת טעות מכ"ש שא"א למחות בהמוכרים שרוצים ליקח להם היתרון שע"פ מדה הגדולה כדקי"ל בנאמנות שנודע אח"כ נטי' מנאמנות. אך שמעתי שהי' ביניהם השוואת המקח אח"כ שלא כפי הכתב מצד שלא ביררו הבחינה דהיי"ש אם הוא כפי הכתב אם לא והי' ביניהם השוואה אח"כ בסך אחר שלא כפי הכתב והי' זה אחר שהחליטו למדוד בגדולה כנ"ל גם שלא ידעו אז כלל שיש פקפוק ע"ז מ"מ יכול הלוקח לומר לא קניתי רק אדעתא דגדולה וכעת אין הלוקח פה רק שלוחו ושלחתי להמנהיג דפה שימחה ביד המוכרים מליקח להם יי"ש עד שיהי' דין ע"ז להבחין כנ"ל:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/231:3)

סעיף ג' **(אסור לאדם להשהות מדה חסרה)** אודות מה שאסור להשהות מדה גרועה או משקל בביתו. י"ל דלא שייך כן רק במה שעשוי למדוד בו בשום פעם דרך מקח וממכר מה שאין כן כשמחזיק בביתו מה שעומד בו לידע אם קנה אכסרה ביוקר או בזול והמדה היא רק בקירוב כיון שבשום פעם בעולם לא ימדוד בזה דרך משא ומתן בינו לזולתו קודם מכירתו אולי י"ל שהרי זה ככל כלים שבבית שהם בקירוב קצת למדה הן פחות הן יתר. ולכ"ע לא שייך בזה איסור שהיה בביתו כיון שאינו עשוי לסגנון מדידה בדרך מו"מ רק לשער תבשיליו כמה יהיו לפי רבוי בני ביתו. וגם שיש בזה מעין סגנון מדידה כיון שאיננו דרך מו"מ לית דחש בזה לכ"ע גם בדרך הפלגה מעין חסידות ואולי י"ל גם כן במדידה שיוודע לו אם קנה בזול וצלע"ע היטב: בפרשת כי תצא ג"כ כתיב גבי מדות שקר כל עושה עול. ומשמע שהאיסור מהתוה"ק רק מצד עוולה. מה שאין כן כשמודיע ואין עול י"ל דקיל היטב. ומכל מקום מדרבנן יש חשש כמו בעביט שאמרו חז"ל שגם במהנדסי דלמא איתרמי ואישתלי אך כמו שהותר שם בחתימי כן י"ל שמותר על ידי שעושה סי' להכיר בין המדות ובמק"א כתבתי מלשון חז"ל מדה בחבל הן חסר הן יתר כו' שמבואר ג"כ שכשמפרש ואין עול אין איסור אך שם לא שייך חשש אישתלי. ובשני מדות י"ל שמועיל חתימי שעושה סי' מצד עצמו גם שאינו על ידי מלך או שר וכן שמעתי מחותני הרב ר' משה נ"י בשם הרב הגאבדק"ק טרניפאל יצ"ו מ' שמואל זלה"ה לעשות סי'. ומצד לשון מש"ה לא יהי' לך בביתך איפה ואיפה. נראה שגם כשחתומו ומודיעים ואין עוולה (גם למ"ד דלא דרשינן טעמי' דהקרא מכל מקום בזה מפורש לשון עוול שלא בסגנון דרשינן טעמא ששם אין מבואר כל כך להדיא בהפסוק ושייך גם כן יולמד סתום מהמפורש ממש"ה בפ' קדושים לא תעשו עוול במשפט במדה כו') מכל מקום נכון שלא יחזיק אחד בביתו שני המדות רק אחד יחזיק מדה אחת ומשאילה זה לזה וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:4
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:4](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/231:4)

סעיף כ' **(חיי נפש כגון יינות שמנים)** במקום שהשמן מצוי אינו כלל חיי נפש אודות להשתכר בו יותר משתות ואולי רק בשמן כ"ה כי עומד גם כן להדלקה והדלקה מכשירי אכילה ולא אוכל ממש ועל ידי זה לא פלוג והקילו בו מה שאין כן דבש גם שהוא להרווחה ואינו מסייע ממש לעיקר החיות מכל מקום הרי כל שהוא מאכל או משקה בכלל אוכל נפש כמפורש בפוסקים ז"ל. ומשמע קצת שמחוסרי מלאכה אוכל נפש קיל גם שמסברא י"ל דכיון שעומד לכך הו"ל כאוכל. אך הלשון יינות שמנים סלתות משמע קצת דוקא סלת ולא תבואה. אך לאוצר מפורש דתבואה [גם כן] חמיר ומשמע גם מחוסר ג' מלאכות וצלעע"כ היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:5
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:5](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/231:5)

סעיף כז **(רשאים בני העיר לקוץ)** ההיא דסס"י רל"א בבני העיר להסיע על קיצותן. כתבתי כבר לאו"ח נ"י בזה אם רוב הוא בזה ככל וכמדומה שכתב אלי אז מאיזה ק' שו"ת שרוב ככולו בזה. ואיני זכור כעת בבירור. ונראה מסברא שרוב הוא בזה ככל כי זה בכלל אחרי רבים להטות. גם שבשו"ת מוהרלב"ח ז"ל. בפלפול שאודות הסמיכה כתב שאין רוב בזה ככל כ"ה לפי זכרוני מכבר שם שסברא כן. מצד שהסמיכה צ"ל מאצילות הרוח ממשה רבינו ע"ה. שלא מצאנו בתוה"ק דרך אחר לזה. ומ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות שכשיסכימו רוב חכמי א"י תובב"א לעשות סמוכין מהני. י"ל שהוא מצד שהדעת שבחכמי א"י. הוא תמיד ממילא מן אצילות רוח הקודש של משה רבינו ע"ה ומוכרע כן מדכתיב וקמת ועלית אל המקום כו' בימים ההם. וכתיב כי מציון תצא תורה כו' ובזמן שאין בית המקדש קיים. כל א"י הק' אחת היא עם ירושלים כיון שאין עכשיו הפרש ביניהם. ומכל מקום א"י הק' מופרשת מח"ל לגבי תרומות ומעשרות ושביעית לדס"ל כן מהתוה"ק עכשיו ולגבי ערלה לכ"ע תמיד [שענין ספק עסי' רצ"ד סעי' ח' ט' ביו"ד] וכן כלאים. ועל כל פנים אולי רק בקבוץ כל חכמי א"י בלי גרעון אחד מהם אז דוקא יש בחי' דעת כנ"ל מה שאין כן כל זולת זה רק ממש"ה אחרי רבים להטות יש ללמוד וממאי דקיימא לן הפקר ב"ד הפקר יכולים בני עיר להסיע על קיצותן והם בגדר ב"ד ולזה אמרו חז"ל שצ"ל בחבר עיר ובב"ד הרי קיימא לן שרובם הם ככולם. וכ"ה תקנות הנהוגות בין החייטין. ותקנות והסכמות הנהגות בספרד. שמהנמנע להמתין שאיש אחד לא יועדר שם בהקבוץ להתקנות. וכנראה שממש"ה שופטים כו' בכל שעריך כו' מבואר שקיבוץ של עיר מלתא היא בזה שלזה אזלינן בתר בני עיר אודות להסיע על קיצותן. והר"ז מכלל שופטים דאזלינן בזה בתר רוב לכ"ע: וצל"ע בזה מהו גבול עיר אם שייך בזה כל הסמוך ונראה נדון כעיר. או אזלינן בזה רק תחום שבת. או רק בשיעור שבעים אמה ושיריים כלגבי תחומין או אולי אזלינן בזה רק בתר שמא מה שנכלל בשם העיר בלי שום שם לווי. או אולי שם לווי בזה כשם העיר כגון מה שנוהגין לקרות פערשטאט. או עיר חדשה. או נייא מארק. וכתבתי במק"א אודות כפרים לגבי עניי עירך קודמים. ואולי עם לזה שייכים ספיקות הנ"ל כולם או מקצתן. וכן לגבי מה דקיימא לן כשבעלה בעיר לא שייך איסור יחוד יש להסתפק כל ספיקות הנ"ל. ואולי שיעור של בעלה בעיר הוא רק לפי אומדנא ששייך בחינת דלמא השתא את ולזה גם אם הוא בבית שכנו הקרוב אליו. כל שידוע שהוא נזקק שם לעסק שיש בו משך זמן שלא יפסיק בו הרי זה כבעיר אחרת וכן כפר פשיטא שאיננו כהעיר להא מלתא. ועיר גדולה שרחובותי' מופלגים זה מזה וכל אחת יש לה שם בפני עצמה יש גם כן מקום לומר שאין זה כעיר אחת גם שבדרך כלל לכל שם עיר אחת בלי שם לווי וצלע"ע כל פרטים הנ"ל היטב. אודות ההיא שיכולים בני העיר להסיע על קיצותן כשאי אפשר לקבצם יחד יכולים לעשות כרוז שמי שלא יבא ליום המוגבל ולא ימסור דעתו לשליחו דעתו בטילה ויהי' בתוקף כאלו הי' גם הוא מסכים להדיא וכמש"ה ואשר לא יבוא בעצת כו' ששם הוסיפו גם לקנסו והי' צריך הצטרפות הפקר ב"ד לזה כמו שאמרו חז"ל בגיטין אך לגבי הנכסי' גופה ממילא מי שלא יבוא אחר הוודע לו דעתו בטילה דאם לא כן אי אפשר לתקן ברבים. ומה שזה צריך להיות בחבר עיר להש"ך ז"ל גם אחר הסכמת כל בני עיר פשוט שגם אם יש לחבר עיר טובה על ידי זה הזדקקותן לזה מועיל שהרי כל בני עיר המסיעין פשיטא שהוא לטובתן ומהני עשייתן. ולהסיע לעשות דבר קבוע נתינה מהשחיטה כנהוג כעת במקומות אלו נראה דקיל טפי שהרי אין בזה הפקעת ממון ממש להוציא מיד אדם בכח ולא ליתהני ולא יאכלו בשר ולא יצטרכו על ידי זה שום תשלומין. אך מכל מקום מצד שהמבטל כיס של חברו. וכן גרמא חייב בדיני שמים לזה צריך להיות בחבר עיר ככל תקנה ולזה אין להם להטיל נתינה שמגעת לפי ממון לגבותה בדרך הנ"ל כי בזה עני מרובה בנפשות ביתו משלם הרבה ואין לעשות כן כי אם ברצון והסכמת רוב בני העיר ובחבר העיר שאז יכולים לתקן כרצונם ולא זולת. ומטעם זה אין להם לכלול עשירים לומדים מופלגים כיון דקיימא לן תלמידי חכמים שתורתן אומנתן פטורים מכל זה היטב אין סברא לומר שאין זה בחינת מנדה כו' לא שרי למרמי כו' כיון שהוא רק גורם. והברירה ביד השו"ב שלא לשחוט כי מ"מ יש בזה משפט שמים. וכשאין בני העיר יכולים להשוות דעתן וזה אומר כן וזה אומר באופן אחר תהי' ההסכמה. יש הכרעה ע"י אחרי רבים להטות. ואם טריחא להם מהו הרוב דיעות יעשו קלפי ביניהם לבחור נבררים שיסדרו הם ממוצע בין הדיעות וכמו שסומכים את עצמם על שומת ג' בקיאים שהם כדיינים בזה וכל שכן כשמסכימים המקובצים לעשות ומצטרף לזה גם כן בחינת כח ב"ד יפה והכל נכון היטב: בני עיר בהסכמת חבר עיר יכולים לעשות תקנה על סוחרים אורחים שבאים לשם ליום השוק שיתנדבו סך מסוים לעניי העיר. וגם אם עי"ז יש חשש שימעטו האורחים מליתן לעניי עירם. כי בכלל מה שרשאים בני העיר להסיע כו' יש ג"כ לתקן שלא להביא סחורה כלל לשם כי רק ע"י שמוזלי לעם בני ישראל שבעיר יכולים הם להביא סחורה כבסי' קנ"ו. והיו יכולים כל עם בני ישראל שבעיר למנוע מלהביא ולכן יכולים הם לעשות תקנה בשביל עניי עב"י היטב: מה שרשאים להסיע על קיצותן ע"י חבר העיר. במה שבו צד גרם חשש סכנה ח"ו. מסברא אין רשות להסיע בכך. וגם אחד יכול לעכב על עצמם נגד כל ההסכמה של רבים ביותר גם לדס"ל שגם במה שרווחא להאי כו' מכריע רוב בכך. ואולי גם במה שבו גרם מכשול בנסיון כמש"א אל תביאנו לידי נסיון גם כן אין להסיע. וצריך להיות שיקול הדעת ע"י חבר העיר להזהר ממכשול רק יסובב כנכון היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:6
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:6](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/231:6)

סעי' כח **(רשאים בעלי אומנות לעשות תקנות)** נוהגים בעלי אומניות לעשות להם חבורת בחבר העיר. ויש לזה תוקף כבחו"מ סי' רל"א. ויש להסתפק שאולי אין מועיל הסכמתם רק לגבי אומנים שבעירם. ולא לגבי אומנים שחוץ לעירם גם אם הם באים לעירם לעסוק באומנתם כיון שיש אופנים שע"פ שורת ההלכה אן בני עיר יכולים למחות להאומנים שבאים מעיר אחרת לשם להתעסק באומנות של בני העיר וכאופנים המבוארים בחו"מ סי' קי"ו. כגון שעושים המלאכה יותר כהוגן או יותר בזול לעם בני ישראל שבעיר יותר מהאומנים שבעיר ומה שאומנים שבעיר יכולים לעשות הסכמה ביניהם. אולי אין לזה כח על אומנים שמחוץ לעיר גם שבאים לעסוק בהמלאכה בהעיר. וגם שכתב הש"כ ז"ל שם מצד לשון הרא"ש ז"ל שכ' שבני אומנות הם ככל בני העיר. ואלו הי' הסכמה בין כל בני העיר פשיטא שלא הי' אפשר לשום אדם מחוץ לעיר לעסוק שם בהמלאכה כיון שאין רשות רק מצד שמוזיל המלאכה כנ"ל והרי מצד ההסכמה אין רשאי שום אחד מעם בני ישראל שבעיר ליתן התעסקות בהמלאנה למי שחוץ לבני אומנים שבעיר. מכל מקום אין מזה הכרע כי לשון הרא"ש ז"ל הוא רק שהסכמת בני האומנות לגבי בני האומנות דשם מועיל כהסכמת כל בני העיר לגבי כל בני כעיר. מה שאין כן שיועיל הסכמת בני האומנות שבעיר. לגבי בני העיר שאינם בעלי אומנות ההוא אולי אינו מועיל ולא נתפרש שיועיל. וגם שהסכמת בני אומניות בחבר העיר מועיל גם במה שיש בו פסידא לבני העיר כולם. וכבב"י ז"ל שם. מ"מ י"ל שאין זה רק לגבי גרמא מה שהם גורמים פסידא לבני העיר ע"י שהסכימו בני אומניות דשם שיעסוק כל אחד ואחד מהם רק ביומו בהמלאכה. ע"ז הוא שיש להם כח לתקן ביניהם כן. כיון שגוף ההסכמה היא רק על עסק פועל ידיהם שמסכימי' שיהי' בהם סגנון שב ואל תעשה זמן מה המלאכ' מה שאין כן שיהי' להם כח להסכים בלי גלוי דעת מבני העיר. שלא יהי' בני העיר רשאין ליתן למי שמחוץ להעיר לעסוק בהמלאכה בעיר זה לא מצאנו. ואולי מרומז בהתוה"ק מה שיש כח לבני העיר לעשו' הסכמה ביניהם בעסקי פרנסתם בבחינת מש"ה ולכל חייתם גבי מגרש ערי מקלט שמשמע שלבני עיר שייך גבולם לגבי חיותם שנכלל בזה סדרי הפרנסות. וגם אם כ"ה הרמז מכל מקום הרי גבול העיר שייך לכל בני העיר בעסקי הפרנסות. ורק אם הי' בני האומנות שהם באים להסכים ביניהם כנ"ל רוב בני העיר. אז הי' שייך שהסכמתם יהי' להם כח על כל בני העיר (לפי מ"ש במק"א שמו"ח נ"י הודיע לי כמדומה בשם מוהראנ"ח ז"ל שרוב הוא ככל אודות ההוא דסי' רל"א) מה שאין כן כשבני העיר זולת בני האומניות הם הרוב בני האומנות הרי עסקי הפרנסה שייך לכל בני העיר ומאין יהי' בני האומנות מכריעין נגד כל בני העיר במה שאינו פועל ידם ממש. ואין בני העיר רוצים להזדקק להם שיעשו הם אומנות. ורק בצדקה מצינו שעניי עירם קודמים לעניי עיר אחרת מה שאין כן באומנות לא מצינו שלא יהיו רשאים בני עיר ליתן אומנות שהם צריכים לאומנים מעיר אחרת שיעשו להם. ומההיא דסי' קנ"ו משמע שרשאים על ידי צד זול כל דהו או יפוי המלאכה שעל ידי האומנים שמעיר אחרת כיון שהאורחים הבאים לעיר אין להם דין אומנים שבעיר לשום דבר ומכל מקום על ידי זול רשאים ליתן להם ואם במש"ה לכל חייתם מרומז עסקי פרנסה כנ"ל. י"ל שמרומז בזה גם כן בחי' אומנות כמש"ה ראה חיים עם האשה כו' וקאי על לימוד אומנות להתפרנס וכמו שחייב אב ללמד בנו אומנות להתפרנס כן נכון להכין קודם נשואי' שיכול לפרנס אשתו בהאומנות ועל פי זה י"ל שמרומז שבני אומנות יש להם כח לעשות הסכמה באומנותם גם במה שיש ע"י זה פסידא ברוב בני העיר כיון שמצד האומנות שייך כל אומנות ההיא שבעיר להאומנים לבדם והוא חיותם על ידי זה גבול העיר לגבי האומנות שייך להאומנים לגבי הסכמות אך מכל מקום אין מזה הכרע שיוכלו להסכים על זולתם שבעיר שלא יהיו רשאים ליתן לזולתם עסק באומנות ההיא כיון דלגבי בני העיר זולת האומנות אין אומנות ההיא חיותם כלל וממה נפשך אם נימא שהאומנות כיון שהוא הכרחי לאדם ומצטרך לו בעסקי מזונות או נסית או דירה על ידי זה הו"ל בכלל חיותם של כל בני העיר. הרי לפי זה לא הי' אפשר להיות תוקף להסכמה כי אם ברצון כל בני העיר או רובם. ואי נימא שרק המתפרנסים על ידי עוסקים באומנות ההיא להם לבדם הו"ל האומנות בכלל חיותם (וכלשון חז"ל פסקת לחיותא גבי אומנות) וגם שהאומנות הוא בטחינה או אפיה או מה שאי אפשר לאדם לחיות בלא זה בשום אופן מכל מקום כיון שיש אופנים להמציא ממקום אחר על ידי זה אין עצמיות האומנות סגנון חיותם רק להמתפרנסים על ידי שהם עושים אומנות ההיא. מה שאין כן זולתם כיון שהם יכולים לקנות להם מעיר אחרת אין האומנות שנעשה בעיר ההוא סגנון חיותם כלל וכן משמע מדקיימא לן שבני אומנות לבדם רשאים להסיע נגד רוב בני המדינה. ומשמע שכ"ה גם אם האומנות הוא הכרחי לחיי אדם. הרי לפי זה אין בני העיר נכללים כלל בההסכמה שהיא בבחי' חיותם של בני האומנות ויכולים להסכים לגבי בני העיר שמתפרנסים על פי אומנות ההיא מה שאין כן לגבי זולתם אין הסכמת בני האומנות בסגנון חיותם של העיר זולתם ואין חל עליהם תקנה והסכמה במה שאינם באים לפעולות אדם מבני עירם שיעשו להם באומנות ההיא רק רוצים שיהי' מלאכתם נעשית על ידי אחרים שמחוץ לעיר וצלע"ע היטב: ואולי מכל מקום לגבי עשיית אומנות בהעיר גם הבאים ממקומות אחרים כיון שהתעסקותם בהאומנות הוא בעיר שבה ההסכמה והאומנות לגבי המתפרנסים על פי האומנות הו"ל בכלל חייתם חלה ההסכמה גם על האורחים כיון שהם עוסקים בהאומנות רק כדי להתפרנס על ידי זה נכללו בהסכמה. וגם שמצד שלא יוגרעו תושבים מאורחים אין הכרע כל כך וכמו שאמרו חז"ל ביומא [דף מ"ז ועירובין דף ט'] הן יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וכיון שכ"ה לפעמים אין הכרע כל כך בהנ"ל. מכל מקום י"ל שכמו שהנולדים אחר שנעשית ההסכמה נכללים בכלל קיום ההסכמה וחלילה להם לשנות כ"ה לגבי האורחים שבאו לשם נכללו בהסכמתם אך מכל מקום י"ל שהבאים שלא על מנת להשתקע בעיר. כיון שאין להם חלק קבוע בחיותם של בני האומנות דשם בהאומנות לא נכללו בהסכמה והיום הי' לפני כאן קובלנא מאומן שברח ממדינה שבה גזירת לקיחה לצבא מלחמה לכאן ואין אומנים שבעיר מניחים לו לעסוק בהמלאכה להתפרנס ועל ידי פיוס פשרתי ביניהם שיעסוק רק עד לזמן פ' ואחר שראו שאחר הזמן עסק בהמלאכה קנטרו עליו. ובשעת הפשר לא הי' קנס ביניהם ולא קנין סודר ולפום רהיטא הייתי סבור שהסכמה שביניהם יש לה תוקף עליו גם כן וכעת אני מסופק בזה וצלע"ע היטב: וכהנ"ל יש גם כן ספק אודות רוב בני אומנות שבעיר שיכולים לתקן בחבר עיר בלא דעת מעוטם (ומשמע קצת שגם כשמעוטם מסרבים להדיא מועיל הרוב וצלע"ע) שאם אורחים גם כן נכללים בההסכמה אולי על פיהם מוכרע גם כן חשבון הרוב ואם אינם נכללים בההסכמה הרי פשיטא שאינם עולם לחשבון הרוב ואינם מכריעים אך גם אם עולים לחשבון לגבי הסכמה שהיא לפי שעה רק על זמן היותם בהעיר חולי מכל מקום אינם עולים לחשבון לגבי הסכמה קבוע לזמנים רבים גם לגבי זמנים שאחר פרידת האורחים מהעיר לגמרי. וגם אם הם נכללים כל זמן היותם בהעיר בכלל ההסכמה מכל מקום כיון שידעו שלא יהיו שם רק זמן מועט אינם מכריעין לגבי הסכמה דלגבי זמן מרובה וגם שההסכמה מועלת על ידי רוב גם אם תיכף אחר כך נעשה רוב בבני אומנות ההוא הקבועים בהעיר שהם מתנגדים ומסרבים בההסכמה הן מצד חזרה או שבאו אחר כך רבים בני האומניות שקבעו שם דירתם מסברא משמע שאין שנוי עוד נגד ההסכמה כיון שכשנעשית חלה היטב על פי הרוב. מכל מקום אין מזה הכרע שאם אורחים בכלל הסכמת בני העיר יהי' הכרע על ידיהם בחשבון הרוב לגבי הסכמה דלגבי זמן מרובה כי מכיון שבשעת ההסכמה ידוע שהאורחים אינם שייכים בקביעות בסגנון ההסכמה ע"י שילכו משם ולא באו לשם ע"מ להשתקע י"ל שאין ע"י האורחים הכרע כלל וצלע"ע. גם יש להסתפק אודות אומנים שקביעות דירתם בכפרים שאצל העיר אם הם ג"כ כאומנים שבעיר אם לגבי שיחול גם עליהם ההסכמה אם לגבי שיעלו לחשבון הרוב כנ"ל. ואם הי' סגנון כח ההסכמה מצד רמז מש"ה חייתם הי' מקום לומר שתוך תחום שבת הו"ל כבני העיר ממש. אך אולי אין ההסכמות כלל מצד רמז מש"ה חייתם. רק כ"ה מצד תקנות חז"ל שניתן להם כח ע"פ מש"ה לא תסור כו' ואין הכרע שיהי' הדרים תוך התחום בכלל בני העיר ואולי רק הדרים תוך עיבורה של עיר הם בכלל בני העיר ואולי כל הדרים בהכפרים המסובבים להעיר ושייכים לה לנתינות הצטרכות העיר מצד ימים נוראים הם כבני העיר גם לגבי הסכמות ע"פ תקנות חז"ל וצלע"ע היטב. אודות תקנות שבין חייטין כנהוג אם יש בהעיר ג"כ אומנים שקורין קירזנריש. ולפעמים תופרין החייטין גם עורות שרגילים קירזנריש לתופרם. ולפעמים תופרים הקירזנריש ע"ג עורות מה שרגילים חייטין לתפרם. אולי הקירזנריש הם מכל מקום כאומנות בפ"ע ואינם יכולים החייטין גם שהם הרבים לעשות הסכמה נגד הקירזנריש. ואולי מ"מ אודות האומנות שהם עוסקים שני האומנים בו להא מלתא הם כבני אומנות א' וכולם עולים בחשבון והולכים אחר הרוב. ואם מסכימים לעשות תקנה שלא יכנס א' לגבול חברו יכולים החייטין להתגבר נגד הקירזנריש ולעשות תקנה שלא יתפרו בגד ע"ג העורות. ואולי צריך הבחנה אם תספיק מלאכה שבעורות לבד כל פרנסת הקירזנרש דשם. ואם ידוע שלא יספיק ולהחייטין דשם מספיק מלאכתם גם בלא תפירת הבגדים שע"ג העורות לשיעור פרנסת כל החייטין דשם. נכון לחבר העיר שיפשר ביניהם באופן הנכון לפרנסת כולם וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:7
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 231:7](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/231:7)

שם **(מדעת החכם)** בהסכמה שהיתה בחבר עיר ואח"כ נסע משם וקבע דירתי בעיר אחרת ויש להם חבר עיר אחר אם נמשכה התקנה גם אח"כ או לא. לא ראיתי כעת הכרע בזה והמנהג בתקנות הנעשות בין החייטין אין ממנו הכרע כי תמיד מוסכם מכל מורה צדק שבעיר ומ"מ גם קודם ההסכמה להדיא מן חבר עיר שבא מחדש לשם הם עושים כתקנותיהם ומשמע מזה כעין הכרע שמועיל הסכמת חבר עיר שהי' קודם וצל"ע כעת היטב. בני עיר שעשו תקנה בלי ידיעת חבר עיר ועברו עלי' ואח"כ באו בני עיר להחבר להסכים עמהם לקנוס העובר אין ביד חבר עיר לקנוס למפרע כיון שעברו על התקנה לא הי' בה כח כיון שהיתה בלי הסכמת חבר העיר וגם אם העוברים לא ידעו כלל שבלי חבר עיר אין לעשות תקנה מ"מ הרי עלה בידם היתר וכ"ש כשנוהגים שהתקנה שבחבר עיר היא ע"פ כרוז והם לא הכריזו אם לא שהעובר סבר שהי' בחבר עיר ופרץ גדר ראוי לגדור היטב: אם חבר העיר אינו רוצה לצרף דעתו בכך הו"ל כאינו שם. ועושים טובי העיר כהסכמתם והו"ל כאין שם חבר עיר: