## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 250

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/250:1)

סעי' ב **(אומדין אותו)** בהליכה במשענת בחוץ. נ"ל אומד אם תתקיים צוואתו בספק בהאמוד צלעע"כ. וכנטי' שחזקת מרא קמא במקרקע מכריע נגד הצוואה. כי הצוואה לא חלה רק לאחר מיתה. והנכסים בחזקת יורש גם יש מעין חזקה שהחולי ראשון לא הופסק. אך י"ל בכך שהליכתו במשענת הפסיקה חזקת חולי שמנע הליכה:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/250:2)

סעי' ו' **(אם נשתתק וא"י לדבר ורמז)** אודות צוואות חרש ברמיזה מקום לומר דתקנתא לתקנתא לא עבדינין. כיון שמה שיש לחרש יד לקנות ולהקנות הוא רק מדרבנן ודברי שכיב מרע ככתובים ומסורים הוא ג"כ תקנתא ובפרט במה שקנה ע"י ירושה שקנינו מהתוה"ק ואולי גם במטלטלים שתקנת חז"ל שיכול לקנות ולמכור מ"מ צוואתו אינה מועלת. ויש מקום ג"כ לומר שכיון שתקנת חז"ל בצוואה כדי שלא תטרף דעת שכיב מרע עי"ז מסתמא גם בחרש תיקנו. וי"ל שגם במקרקע מועלת צוואתו מטעם זה. גם שאין לו שום יד לקנות ולמכור מקרקע. ואולי מטעם זה מועיל גם במקרקע שירש ואין הכרע ממה שחולה שנשתתק צוואתו מועלת ע"י רמיזה כי שם הוא ככל אנשים הפקחים ומדברי' ורמיזתו מועלת גם לגרש אשתו הקנוי' לו מהתוה"ק ורמיזתו מועלת מהתוה"ק. מה שאין כן רמיזה של חרש שאינה מועלת רק מדרבנן. ואולי בצוואת חרש אי"צ בדיקה דגבי חולה שנשתתק כי חולה שנשתתק יש בו ריעותא והרבה חולים משתתקים ע"י ערבוב הדעת. מה שאין כן חרש מעיקרו שאין שתיקתו ריעותא לגבי ערבוב הדעת וחולי ג"כ אין בו ריעותא שיהי' עי"ז ערבוב הדעת. ואולי מ"מ כשרופאי' או מבינים בחולים אומרים שהי' בו מעין ערבוב הדעת אין צוואתו ברמיזה מועלת כי אם ע"י בדיקה כמו בחולה שנשתתק: וכל תנאי כתובה שייכים בחרש כבפקח ואם השיא בת אחת בחייו. נוטלת בתו הבתולה כאחותה וכן כל תקנות חז"ל בירושות ועזבונות שייכים בחרש וכ"ה בשוטה דלא גרע מחרש אך אין לו קנין כלל ולא שייך בו צוואה בשום אופן:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/250:3)

סעי' ט' **(מעכשיו)** מתנת שכיב מרע במקצת ובקנין סודר במעכשיו. לפימ"ש הט"ז ז"ל סש"י קצ"ז בצ"ע שאולי מעכשיו ולאחר ל' יום הו"ל חזרה ולפימ"ש בשו"ת מוהרמ"פ ז"ל נ"ד שכיון שלשון השטר מורה מצוה מחמת מיתה הו"ל כאמר ולאחר ל' יום. וכ' שם אודות הפלוגתא אודות מעכשיו ולאחר ל'. ולפי"ז הי' חשש על תועלת שע"י מעכשיו ולומר שמ"ש בש"ע ע"פ הרמב"ם ז"ל שע"י שכ' מהיום אינו יכול לחזור בו היינו רק אם אין ניכר שכוונתו הי' לאחר מותו. גם דאיירי שם בכולה מ"מ י"ל שגם אם יעמוד יוחלט כ"ה כוונתו ועל כל פנים אין מחשבתו ניכרת כל כך ודברים שבלב אינן דברים מה שאין כן אם לשון הצוואה מורה מחמת מיתה. ולפימ"ש הסמ"ע ע"ה בסס"י קצ"ה צ"ל על מנת ומעכשיו (ואולי היינו ג"כ מצד שמקום לומר חזרה הי') וסס"י קצ"ז כ' שבעומד ברה"ר בסוף אינו קונה. אך אם כ' בשטר שנעשה בכל אופן המועיל פשוט מסברא שאין עוד חשש גרעון כח הצוואה. שהרי הפלוגתא אם תנאה או חזרה היא רק היאך הכוונה בסתם. וכ"ע מודו שכפירש שהוא תנאי הו"ל תנאי ולא חזרה. וכיון שבשכיב מרע אם הוא חזרה השטר בטל וכ' שהוא בכל אופן המועיל ממילא הו"ל כפירש שהוא רק תנאי. ובשו"ת מוהרמ"פ ז"ל שמשם הובא בהגה בש"ע [לקמן סעי' י"ז] שלשון בכאוה"מ הו"ל יפוי כח. כ' שם כן מסברא שהלשון מורה שיועיל וגם שכ' שם עוד קיום להשטר מצד שכ' בו וכתבו בכל לשון יפוי כח. מכל מקום הועתק בש"ע שלשון בכאוה"מ הו"ל יפוי כח מצד שכ"ה הוראת הלשין ממילא. ובסי' ס' כ' שבכל אופן היותר מועיל מועיל השטר על ידי זה קיום הצוואה בכך כאלו כ' תנאי:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250:4
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250:4](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/250:4)

סעי' יב **(וחזר במקצת סתמא חזר בכל)** מ"ש בסי' ר"נ שכשחזר במקצת הכל בטל משמע שכ"ה גם במצוה מחמת מיתה שהרי גם כשהי' בכולה גם אחר החזרה הכל בטל. וגם אם הי' חילוק בכך ע"י מצוה מחמת מיתה מ"מ י"ל דל"ש בכך מ"ש בסעי' ה' בהגה שאחר ג' ימים ראשונים הו"ל מצוה מחמת מיתה. גם אם לא הי' שייך בכך מ"ש בסעי' י"ד וא"צ שיפרש כ"כ מ"מ צ"ל משמעות מצוה מחמת מיתה. אך משמע שבכל גווני בטל כולה וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250:5
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 250:5](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/250:5)

סעי' כה **(ונמצאת מתנה)** צוואה כתובה וחתומה ונמצאת במלבושו. והוא לא הי' בישוב הדעת במותו ולא הזכיר משום צוואה נכתבה כשהי' בריא אין בה ממש כי אם כשהתנה כל פרט כפי הלכות הקנאה שלו ואם כתוב בה שהקנה הפרטים באופן היותר מועיל לדברי חז"ל מועיל בסגנון אודיתא אם חתם א"ע וכ"ש אם חתימת ידי עדים עליו ניכרים היטב. אך מ"מ כיון דהעיקר הוא מסירת השטר וביותר במה שלא הי' קנין בפועל רק השטר הוא אודיתא גם אם הוא בעדים מ"מ עד המסירה אינו כלום אולי צ"ל כתוב בהצוואה שמכינה מצד שאינו יודע אם יוכל לצוות ואז מועלת גם שמה שלא השלישה אז בכתיבתו לתוקף משמעות בכך שהי' בדעתו להטיל עוד שנוים מכפי שכתוב שם מ"מ מכיון דלא הטיל שנוי בחזקתו היא ברצונו בההכנה כי"ל ומ"מ לעע"כ היטב. ואם כתב בה טעם מצד הקנטה עם בנו וידוע שהי' פיוס אח"כ עומד כח הירושה היטב. אם כתב שכותב כן להציל בנו מעונש ולישקל מטרפסי' בכך. אולי י"ל שכוונתו שינצל ע"י סברתו שיודחה מירושה עד למשפט וביותר אם משמעות נוטה כן והי' צוואה לפני שכתוב בה כן והרב דלשם יצ"ו כתב ששיקול דעתו לבטלה מסתמא הי' לפניו בירורים אל הכרעה כן. והאפוטרופסים רצו לשאול מלפני ואמרתי לכתוב בשמי שיסמכו א"ע על הרב דלשם היטב. אם כתב בכל אופן היותר מועיל ואח"כ שינה קצת וכ' סתם י"ל שכיון דחזר בו קודם שמסרו להתקיים בטילה צוואה א' והאחרונה הרי אינה בקנין והירושה מהתוה"ק קיימת היטב: