## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 26

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/26:1)

סעיף א' **(בדברי הפוסקים)** באו"ת סי' כ"ה כתב שהמפורש בש"ע הק' הוי כדבר משנה. מ"מ י"ל בהרבה הלכות שהוקב ובש"ע ע" סוגיא דעלמא ולא מצד הכרעה בעצם ההלכה או רוב ברור. ועי"ז י"ל דגם ע"י ש"ע הק' הוי כשיקול הדעת. אך מ"ש הב"י ע"פ ג' עמודי הוראה ע"ה לקבוע הלכה כן. י"ל דהו"ל כרוב וכן מ"ש מוהרמ"א ז"ל עפ"י גדולי מדינות אלו. וכן מ"ש התה"ד ע"ה שבכ"מ הלכה כתוס' גם נגד הרי"ף ז"ל שבכ"מ הלכה כוותי' י"ל דהוה כדבר משנה:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/26:2)

שם **(או שהורה בכשרה שהיא טריפה)** מורה הוראה שטעה והי' עי"ז הפסד מבואר בסי' כ"ה בחו"מ. ואם הי' טעותו רק שהטעהו מי בשוגג. וכגון שו"ב שהעיד שכן הוא רביתייהו והכשיר עי"ז ומלחו עם בשר כשר. ואח"כ נודע שטריפה. נרא' שהשו"ב חייב לשלם. איצ"ל אם הי' מזיד ובקלות דעת אמר שכן הוא רבותייהו שגם שלא ידע שעי"ז יכשיר המורה. מ"מ הו"ל גורם קרוב ואולי לכל הפירושים בהחילוק שבין גרמי לגרמא יש בזה חיוב. אך גם. כששגג והי' אנוס בבחינת לביה אנסיה כשהעיד שכן הוא רבותייהו. מ"מ אולי חייב שלזה איננו בגדר מומחה וגם שקבלת השכר שהוא מקבל לא שייך ע"ז. מ"מ מומחה איננו להא מלתא ואולי מ"מ אין ההיזק נעשה מיד שאין ברור שימלחו עם בשר כשר. ולהיפך כשהעיד באופן ושיוטרף בחנם. נראה דהו"ל כהיזק נעשה מיד ודאי ומ"מ צל"ע בכל זה:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/26:3)

סעיף ג' בהגה **(שמכריחין הקהל הדיינים)** מ"ש בחו"מ כ"ה שעל ידי חרם מכריחים להיות דיינים. פשוט דלא עדיף מכל הסכמה דעיר שאינה בלי חבר עיר וצריך לומר דאיירי בחבר עיר טרוד ואינו יכול לשמוע למנעם מטעיות. או אולי איירי דהדיינים הם חבר עיר שבאו לשם מעיר אחרת שהביאם בני העיר לחבר עיר והזהירים או שלא ידורו שם או שיסכימו וכמ"ש במק"א אודות כל בני עיר לגבי שבא לשם רק כדי שיהי' חבר עיר ואם לא יהי' חבר עיר לא ידור שם. וכן הוא אודות קנס שכתב שם הע"ש ז"ל וכמ"ש שם הש"כ ז"ל והאורו"ת ז"ל שהוא עפ"י חבר עיר וכמ"ש במק"א:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:4
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:4](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/26:4)

סעיף א' **(אסור לדון בפני עכו"ם)** עיקול ע"י עכו"ם. נראה שאין אשמה כל כך כשהולך בדין עכו"ם להנצל מעיקול הזה. גם שלכתחלה ודאי נכון ליטול רשות מבדה"צ ואם על פי בדה"צ מוטל שבועה שינצל מהעיקול כיון שכבר חל העיקול. ראוי להרשותו לילך למקום שמשם צמח כח העיקול לבקש להנצל. ואם עשה בלי רשות מבדה"צ ג"כ אין בזה כל כך אשמה כעין הדן בדיני עכו"ם כי אין זה רק הולך להציל את עצמו מידיהם. והיינו כשרוצה לציית דין ישראל בעירו במקומו לנכון יש לדון לזכות:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:5
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:5](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/26:5)

בהגה **(ונתחייב בדיניהם)** באורו"ת ז"ל כתב סברות שלא יועיל מה שבעש"ג חייבו לשהלך נגד יודי לגבי הממון. אולי גם אם לא שייך בכך מעין מש"ה כן משפטיך אתה חרצת. מ"מ שייך מעין מחילה או ייאוש מצד בחי' כתוא כו' ואולי. מצד שוחד לבד. ואינו מסור להגוי לא שייך כתוא כו' ואולי לא שייך עי"ז מחילה כבפשרה וייאוש בחוב יש פלוגתא ולהנ"ל אולי לא נתייאש. וצלע"ע: בהנ"ל בסמוך במ"ש. האורו"ת ז"ל. יש ליישב מ"ש מוהרמ"א ז"ל בש"ע הק'. דהיינו מצד שהליכה לתבוע בעש"ג בלא רשות בדה"צ הו"ל נטיה מהאמונה הנכונה. ולכ"כ דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי שלעב"י המצוה לדון במשפטים שהודיע לנו השי"ת ולא במשפטים שעל פי שכל האנושי ורק לב"נ בכלל ז' מצוות שלהם על משפט הוא כפי שכל האנושי ונטי' ממשפטי השי"ת למשפטים שכפי שכל אנושי הו"ל נטי' מאמונתינו שהשי"ת כל דרכיו משפט ותאחז במשפט ידו הכל כחומר ביד היוצר ואם מאריך מ"מ אינו מוותר מכפי התוה"ק וחפשיות הבחירות טפל למשפטיו ולכך כתבו האחרונים ז"ל כי אין לצרף לעשרה להתובע בעש"ג שלא ברשות בדה"צ. ושייך בכך מעין אביזרא דע"א דכתיב למען תפוס כו' בלבבם ועד שעושה תשובה הו"ל יצא מהדת. והרי ההלכה קבועה שב"נ שבא למשפט עם יודי אם יש ליודי זכות עפ"י משפטי התוה"ק דנין כן. ואם יש לו זכות רק עפ"י משפטי ב"נ דנין ג"כ והרי מכיון שאינו מצורף לעשרה כנ"ל שייך בו כן עי"ז שפיר כ' בש"ע שהבדה"צ דנים כמו שאמרו בהעש"ג. ויפה כתב האורו"ת ז"ל שהכוונה רק א"כ הוא במשפט ב"נ ולא מה שע"י שוחד (בסי' קע"ו גם בין ב' שותפים יודים יש נ"מ אם הוציאו מא' עפ"י משפטי ב"נ מוטל גם על השני ולא כ"ה כשאינו כפי משפטי ב"נ) ומה שעפ"י משפטי ב"נ הוא עפ"י ז' מצוות. ורק כפי כן הוא יד שלהם לקנות. ומ"מ משפטם טפל למשפטי התוה"ק שהרי בשבילה נברא כל העולם ולגבי היד לקנות נקבע כפי שהוא נתפס בלבו ואם עפ"י לבבו הוא קצר יד מלקנות אין ידו משגת יותר ולגבי יד לקנות לכפי משפטי התוה"ק צ"ל דרך אמונתו במשפטי התוה"ק. ובבחינה זו משמע שבפשיטות כל מומר גם ששייך בו גם שחטא ישראל הוא. מ"מ לגבי משפט הו"ל כנכרי ממש לדון ליודי כנגדו בין כפי זכותו עפ"י משפטי התוה"ק בין כפי זכותו עפ"י עש"ג ובבחי' כן משפטיך אתה חרצת שכ"ה לגרעון זכותו שהרי יכול לאבד ממון עצמו כרצונו: ועפי"ז י"ל שגם להפקעת הלוואתו הו"ל כנכרי ממש. ולא שייך בכך דילמא נפק מניה זרעא מעליא. כיון שכפי מהותו אין לו יד לקנות יותר מנכרי:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:6
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:6](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/26:6)

סעיף ב' **(יתבענו לדייני ישראל)** גם שאין לילך בעש"ג קודם רשות מבדה"צ דעב"י מ"מ מי שידוע עליו שיודע מאליו חיוב שלא לעשות עוולה והוא ממונה בעירו או שיש אומדנא שלא תועיל התביעה בבדה"צ דעב"י. והוא אומדנא ידועה לרבים (ואולי די ע"י ידיעת שלשה בני אדם. האומדנא כמו שמועיל רשות מג' הדיוטות כי ע"י ידיעה דתלתא אין חשש לזות שפתים כי עומד להתכרסם דאפי תלתא מציל מבחינת איסור לשון הרע. ואולי מועיל גם ע"י ידיעת האומדנא לג' שחוץ לעיר ההיא) י"ל ששייך בזה מעין מה שאמרו חז"ל חבר א"צ התראה. וגם דלא קיימא לן שם כן מ"מ לגבי התראה לגבי משפט י"ל שמועיל אומדנא כנ"ל:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:7
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:7](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/26:7)

שם **(אם לא רצה לבא)** האורו"ת ז"ל כתב שיש לכתחילה להרשות לדון בעש"ג ע"י סירוב על פי שני שילוחים דוקא. ואולי יש לומר שאין זה כעד אחד שנאמן באיסורים כיון שיש חזקת כשרות של הנתבע ונגד חזקה אין עד א' נאמן. וגם שחזקה שליח עושה שליחותו אולי לא סירב רק השמיט הזמן. ולזה י"ל שבשליח הממונה מהקהל כ"ע מודים דדי בו לבדו. וכעין ספרי דדייני דאית להו אימתא וכן פשוט המנהג להאמינו כשנים בשומת מטלטלין כמ"ש במק"א ושם עבידא לגלויי ובזה יש קצת מעין עבידא לגלויי ואולי כוונת הכה"ג ע"ה רק בהתראה למקום רחוק שם כי עבידא לגלויי כל כך. וליתן רשות שעש"ג יתנו תוקף שיציית דין תוה"ק. ג"כ נראה שכ"ע שא"צ לזה ב' שלוחים כי רק גבי לדון בעש"ג דאסור מדאורייתא לפניהם ולא לפני נכריים אין עד א' נאמן נגד חזקה. מה שאין כן ליטול תוקף לציית דין תוה"ק שהמניעה בזה בלי רשות והתראה פשיטא שהיא רק מדרבנן. והאורו"ת ז"ל בסי' ד' סק"ה כתב ג"כ להקל לתוקף שיכול להיות אח"כ צייתנות בלי עלילה. וכל שכן בזה שהתוקף הוא על צייתנות דין תוה"ק. גם ליטול תוקף מנכריים על מה שאינו שיקול דעת במשפט. רק שהנתבע מסרב מהנכון ובסי' כ"ו כתב האורו"ת ז"ל בשם הכה"ג ע"ה בשם מוהרש"ך ז"ל שלתוקף על פס"ד מבד"צ דעב"י א"צ התראה ולא רשות מב"ד רק שהאורו"ת ז"ל שם כ' דהיינו דוקא באלם. גם בשאינו אלם ליכא דררא דאיסור תורה בזה. כי התוה"ק מנעה רק משפטים ובאלם מותר לגמרי ונוטה שמהני בזה אומדנא וצלע"ע:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:8
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 26:8](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/26:8)

שם **(רשות מב"ד)** בדיני קנסות מי שאינו רוצה לציית מנהיגי העור הרי זה ככל דיני ממונות ויכולים להרשות לילך בעש"ג. גם אם ידוע ודאי שהם יקנסו הרבה וילך לטמיון למשרתי עש"ג כל הקנס וכמו שאחר התראה וסירוב הולכים בעש"ג להוציא את שלו. גם אם ידוע. שיהי' פסידא עי"ז אל המסרב כהנה וכהנה. כן הוא בדיני קנסות על בושה וכל שכן כשיהי' מגיע ממנו גם צער שזה ממון ממש אך בלאו הכי יכולים משום מגדר מלתא על פי הסכמות בני עיר מנהיגיהם כפי צורך השעה כל שסדר העולם לקנוס על כזה גם אם לא הי' בזה דררא דממונא כלל. ומ"מ כשאפשר ע"י נדוי ואין חשש שיעברו אנשים על הלכות נדוי בזה. נראה דעדיף לנדות מלהרשות לילך בעש"ג בין בממונות בין לגבי קנסות שגם שאמרו חז"ל שנדוי חמור מנגידא. מ"מ מצד מניעת אויבינו פלילים ראוי לעשות כל מאי דאפשר שלא לילך לעש"ג וצלע"ע: ומ"מ כשיש ספק אם יועיל נדוי ובאומדנא יועיל בעש"ג ודאי אולי שייך בזה אין ספק מוניא מידי ודאי ועדיף להרשות תיכף לילך לעש"ג. כדי שלא יהי' ח"ו חילול השם ביותר כשלא יועיל הנדוי ואח"כ ילכו לעש"ג. וזה מכריע נגד כבוד מניעת אויבנו פלילים וצל"ע: ומי שהלך בעש"ג להוציא בושת או בשביל דיני ממונות קודם שנתנו לו רשות והנפסד עי"ז ממון הרבה ואומר שהי' לו אומדנא וכן הוא אומדנא בעיני אנשים שלא יהי' ציית בלי תוקף ועל כל כנים מספק אי אפשר להוציא (למי) [ממי] שהלך כו' וצל"ע עיון היטב: