## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 291

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 291:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 291:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/291:1)

סעיף ה' **(נסתלקו הבעלים משמירה)** עגלונים אם הבעלים מסולקים משם הו"ל שומרים. אך אם הבעלים של מטלטלים דלשם נוסעים גם כן שם. הרי לא הי' סילוק הבעלים מהפקדון. ומכל מקום באחסניות ובפרט בחורף שידוע שהבעלים אינם משגיחין כלל אל העגלה והסוסים רק בעל העגלה שומר אז מטלטלין השייכים לו ממילא אז שומר כל המטלטלין היטב ולפעמים ישן בחוץ על העגלה ושומר שיהי' נעולות השערים שבמלון ובסי' רצ"א יש פלוגתא בהי' שם תחלה [ע' בסמ"ע סק"ח ובש"כ סקי"ב] אולי שם בהותחלה השמירה בעודו שם מה שאין כן אם בעודו שם י"ל שלא הי' התחלת השמירה ובכל פעם כשהלך ומפליג מהעגלה חל אז תחילת השמירה וצלע"ע. ואם שינה בעל המטלטלין מקום האכסניא והבע"ג רגיל ללון במקום אחר אולי י"ל שבכך לא קיבל על עצמו שמירה באכסניא ואם ספק אולי נגנב קודם האכסניא הו"ל א"י אם נתחייבתי ואם תפס ברשות קודם שנולד הספק י"ל שחייב לשלם והיינו אם התופס ודאי לו שנגנב באכסניא במלון: שוכרי רחיים אינם יכולים למנוע מלטחון המובא לשם וביותר לדרים במקום ההוא בכל מקום כ"ה הנהוג רק בידיהם להקדים למי שבוחרים על ידי זה אין מוטל שמירה על השוכרים גם אם שוהה הרבה וגם שיש להם איש שומר שם שלא יוגרע מהשייך להם מהטחנה ולהקדים למי שבוחר ולהשגיח על תקון הרחיים והשייך לכך שלא יהיה גרעון טחינה על ידי התרשלות תקון. מכל מקום אין על ידי זה צד שמירה עליו על המובא לשם גם שאומר הנח לפני והלכו הבעלים. גם להי"א שעל ידי לשון הנח לפני והלכו הבעלים מוטל שמירה גם במקום שאינו שייך להם כלל מכל מקום בהנ"ל ידוע מכפי הנהוג שאינו שם לשמירה ומאמר הנח היינו שלא יודחה מלטחון לשם וגם אם אמר לפני המכוון בכך שהוא ישגיח שיוטחן ולא יודחה וגם מספק אי אפשר להטיל חיוב. והעוסק לטחון המובא. אם אמר הנח לפני והלכו הבעלים הו"ל חיוב שמירה להדיעה שאין צריך משיכה ולא חצר בכך. אך מכל מקום כפי הנהוג אי אפשר להיות שם שמירה שלימה וידוע שהוא טרוד תמיד בנתינת התבואה על גבי אבני הרחיים והוצאות הקמח והמקום רשות הרבים אי אפשר למנוע רבים משם והוא ניים כפי סגנון פנאי שלו ורבים לשם תמיד. ובשבת"ק אינו בהרחיים על ידי זה הו"ל בסגנון ההלכה שמכיון דשמר כפי שמירת מטלטלי עצמו די. וסגנון על דעת בני ביתו מפקיד. וגם שמשלמים לו עבור שטוחן אינו על ידי זה שומר שכר רק כסגנון אומנים שומרי שכר בהנאה כו' ומצד כן י"ל שבזמן דהטחינות מרובות והרחיים אינן בטילות והטוחן אי אפשר להספיק לכל אחד ואחד מהצריכים אליו. ורבים נדחים מלטחון שם. בכך לא שייך הנאה כנ"ל והו"ל שומר חנם. ואולי בכל אומנים כ"ה והפלוגתא רק אם על ידי צד הנאה ההיא נעשה שומר שכר. ומכל מקום לא שייך בכך לא פלוג וכשמובחן דלא שייך הנאה ההיא באיזה זמן הו"ל אז רק שומר חנם וכשמשלמים לו יותר אם מעוכבת מלאכתו ומוטלת לפניו הרבה. בכך הו"ל שומר שכר ממש לכ"ע. ומכל מקום אין מוטל עליו יותר מכפי סגנון הנהוג הידוע וכנ"ל גם ששומר שכר לא נם בעידנא כו' על כל זה לגבי ידוע בהנהוג לא שייך צד נטי' רק על ידי' תנאי מפורש לנטות ובכלל כן מה שברחיים רשות הרבים ומטלטלין התבואות בשביל להניח גם תבואות המובאות עוד. על כך לא שייך מניעה ושמירה. ואם נקרע השק בשעת טלטול שטלטלו המביאים אחר כך מה הו"ל למיעבד ולומר שהוא הי' לו לטלטל ושלא להניח אחרים לטלטל. לא שייך כן מצד טרדתו בהקמחים וגוף הטחינה כנ"ל והרבים מהירים ואינו יכול למונעם על פי רוב גם כשעומד אצלם שם. ומעכברים אולי גם כן לא שייך שמירה שם שהרי כל צד שמירה מהם היא רק העמדת מים כמ"ש הש"כ ז"ל. וברחיים העכברים שקועים בהמים שבהם הטחינה. ואם נתעכבה התבואה מלטחן ואמר לבעל התבואה שישלם ההיזק שיהי' על ידי העכוב. מכל מקום אולי לא שייך הנח לפני רק על תחילת ההנחה ולא על עכוב המונח שם מקודם (גם שלה"ק תיבת הנח הוא גם על הנחה מלשנות ממה שהי' מכל מקום מספק י"ל שבשמירה הכא היינו רק על תחילת ההנחה או על כל פנים על עזיבת שמירתו על סמך שישמור אשר הוא אצל המטלטל כי אז בהליכתו ועזיבתו שמירתו הו"ל כמניח אז מידו כי עד אז הו"ל כבידו. מה שאין כן שהי' עזוב משמירתו ימים רבים שם) ועל ידי זה י"ל שבמאמר אינו מתחייב רק על ידי קנין או משיכה. וחצר המשתמר לדעתו הו"ל גם כן קנין ללקוחות וממילא כ"ה לשומרים. אך אולי אין מקום העומדת התבואה בהרחיים לשכירות אליו כלל ואי אפשר למנוע לשום מביא תבואה לשם מלהעמידה שם. והטוחן כנ"ל פשיטא דלא שייך אליו צד שכירות או שאלה במקום ההוא. ועל כל פנים לא עדיף מחצר השותפים שאין קונים בו זה מזה וכן לשומרים והמקום שם מסור לכל כסגנון השכירות ליומה. שגם בדעת אחרת מקנה אין מועיל בשותפות. ולהסוברים שהאומר זרוק מנה לים וישלם חיוב ערבות. הי' שייך חיוב מצד ערבות בעזיבתו במקום שאינו משומר על ידי שאמר שישלם ההיזק. אך מכל מקום אולי אין חיוב בכך משום שאין ערבות כי אם בשעת מתן מעות גם בהגיע זמן פרעון והי' יכול לגבות תיכף ואמר הניחהו כו' אין חל ערבות. ואם לא אמר שיקח משם התבואה וידעו שגם אם יעוכב עוד לא יקח התבואה רק הפציר למהר הטחינה ואמר שישלם כו' בכך לא שייך סגנון הנח לפני כלל. ואם אין כחצרו כנ"ל. לא שייך חיוב לא מצד ערבות כי אינו זורק ואינו נותן ולאחר מתן מעות אין צד ערבות ולא צד שומר כנ"ל:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 291:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 291:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/291:2)

סעיף כא בהגה **(הניח אחרים ליכנס)** פקדון המושלש והניחו לפני אחד מהצדדים בביתו. מצד חזקה שלא יחטפו מביתו. הרי זה לכאורה כשומר המניח במקום שדרכו להניח שם חפציו. וגם שיש פתחון פה לומר שדבר המשולש צריך להיות בו שמירה יתירה לפני צד אחד על כל זה אי אפשר לחייב המתהלך בתומו. והעמיד בחזקת כשרות שלא יהי' חטיפות וגם בדיני שמים פטור כשלא הי' כוונתו רק בדרך תמים: הראשון ליתן כו"ה להשני נגד המפקיד. אם הי' השני שומר חנם. ואם הי' השני שוכר ומשלם גם להסוברים ששבועה אודות פשיעה אינה רק גלגול. שייך מה שעד מסייע יכול לפטור משבועה. כיון שאין מוטל עליו שבועה אחר שמשלם כיון שהפקדון ישנו וע' בהרא"ש ע"ה מ"ש יש מקשים הבל כו' ואם אין עד מסייע פוטר ממחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם מכל מקום י"ל שלא חלה עליו שבועה מעיקרא כיון שהשני יעיד ודאי. ואולי י"ל שמכל מקום הי' עליו צד שבועה גם אם השני שואל יהי' סגנון מתה מחמת מלאכה. או תופסד לגמרי ויהי' מוטל שבועה שאינה ברשותו גם שישלם אם אין מינו מצוי אך שבועה ההיא לכ"ע רק מדרבנן ולא שייך על ידה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ומצד מחמת מלאכה שפיר שייך מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וצלע"ע: ולגבי איני יודע אם פרעתיך כנ"ל כשהשני שוכר או שואל ומשלם י"ל שכשהפקדון אינו בעין הו"ל עד הצריך שבועה מדרבנן שאינה ברשותו ואם ימחול השבועה הו"ל נוגע. וכשהוא א"י אפ"ר אולי אין מועיל גם כשהפקיד לפניו ביד השני ולא מיחה ושתק. או שהפקיד ביד מי שרגיל להפקיד אצלו כי י"ל שגם שהשני מהימן לי' בשבועה הוא רק לגבי שמא דידי' ולא במה שהוא טוען ודאי נגדו אך י"ל שמכל מקום פטור מצד לא הו"ל למידע כיון שהרשהו להפקיד ביד השני: ואודות תחילתו בפשיעה וסופו באונס. אם הראשון הי' באמצע דרך ומסר לשני ויש עדים שהי' אונס שגשמים קלקלו הסחורה ולא הי' אפשר להציל. אולי יכול לומר שלא הי' יכול להציל גם הוא ואין האונס על ידי פשיעתי במה שמסר להשני. גם שאם הי' משיב הסחורה עמו לביתו מאמצע הדרך לא הי' גשמים על הסחורה כיון שאלו הי' מוליכה כמו שהי' בדעתם מתחילה לא הי' הצלה להסחורה. ואולי כיון שפועל יכול לחזור בו אין להטיל עליו צד אונס על ידי פשיעה אם אלו השיב לביתו לא הי' הצלה מהאונס ואלו הי' שם במקום שהוליך לשם הי' הוא יכול להציל. ושייך לחלק בין דבר האבד ובין קבלן. ובין אם הי' גרם היזק מניעת ריוח אם הי' משיב הסחורה ויש חיוב בדיני שמים על מבטל כיס. אך אם אלו הוליך כל הדרך לא הי' יכול להציל י"ל שאין לחייבו על ידי מה שהי' יכול להחזירה לביתו וצלע"ע: מסר לשני שומרים ואחד מסר לשלישי במקומו. אם הוא כסגנון בעל עגלה וסוחר. שגם שעל בעל עגלה מוטל גם כן השמירה כשהולך משם הסוחר ובלילה שהסוחר בבית ובעה"ג אצל הסחורה מבחוץ מכל מקום הסוחר הוא עיקר השומר וכשאיננו שם שייך גרעון שמירה. ומכל מקום אינו רשאי למסור לבעע"ג אחר שלא ברשות המפקיד כשאינו רגיל לשכרו עם סחורה. ואולי על ידי שידוע שרגיל לשכור גם לשאינו מכיר כלל או סומך את עצמו על סרסור שאומר לשכרו וגם הוא סמך את עצמו על סרסור קיל. ואם היו שני שומרים מוטלת על שניהם כאחד. אולי לא שייך לא מהימן לי כיון שאחד שלא הי' בו שנוי שמירה על ידי זולתו נשבע כל הג' שבועות. וגם שעל שליחות יד של השלישי אינו יכול לישבע הרי על כך אין חיוב רק מצד גלגול לכ"ע ועל העיקר יש שבועה ממאן שמהימן לי'. ואולי כיון שיכול להטיל שבועת שומרים על כל אחד ואחד כי אינו נוגע עד מסייע לפטור משבועה ועד הצריך שבועה אינו עד יכול לומר גם כן לא מהימן לי אחד בשבועה ועל ידי שבועה משניהם הוא מאמין. ואולי גם בבעל עגלה שייך כן. שגם שידוע שבהרבה זמנים השמירה רק על ידי בעהע"ג כנ"ל. אולי מכל מקום שייך לומר אין דנין אפשר משאי אפשר ולא נתרציתי על שבועה שלו לבד רק אודות הזמנים מועטים שאי אפשר להוליך סחורה בסגנון אחר. ואין בהנ"ל כמפקיד ביד מי שרגיל להפקיד אצלו:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 291:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 291:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/291:3)

סעיף כח **(אם בעליו עמו)** שמירה בבעלים למשרתת על ידי שמטלטלין שלה תוך תיבה של בעל הבית אולי מכל מקום אינו כהנח לפני וסילק הבעלים. ואולי אין שמירה בבעלים על ידי אשתו: שומר חנם הי' שלא בבעלים וכשנעשה שומר שכר הי' בבעלים וכמו במשכון על עסקא כמ"ש האור"ות ז"ל דהו"ל שמירה ומקודם הובא המשכון והונח לפני המלוה לבדו י"ל דלגבי שמירה מעולה של שומר שכר וחיובו הי"ל שמירה בבעלים ולא לגבי סגנון של שומר חנם. אך בהנ"ל גם שומר חנם. לא הי' אם עבר היום אלא הלוהו י"ל שגם שמירה דשומר חנם הו"ל בבעלים ובסגנון אחר שייך כנ"ל: אם שייך מעין שומר שכר על ידי טובת הנאה שיהי' לו אחר כך כשיתן בעסקא י"ל דלא עדיף מאומנים הנאה כו' ומכל מקום יש לומר דגרע מאומנים: תנאי בשמירה בבעלים שיהי' חייב יש לומר שמכיון דהוא בגדר שומר והימני' הו"ל בכלל מתנה שומר חנם להיות כשואל וא"צ קנין סודר: (עקציה"ח):