## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 37

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 37:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 37:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/37:1)

סעיף א' **(הנאה בה)** כעת לא מצאתי אם שייך נגיעה במה שהוא פחות משוה פרוטה. דגם דנגיעה פוסלת גם בדרך רחוקה ונפלאה על כל זה פחות משוה פרוטה גם במה דקפדי אינשי עלה לכתחלה והוא אסור כחצי שיעור. מ"מ הוא כמאן דליתא כיון שניתן למחילה בדיעבד ואינו בגדר ממון כלל. ולזה יש לומר דלא שייך בזה נגיעה והי' מקום לומר כעין הכרע קצת לזה מקידושין דף מ"ג דנקיט קידושין וגירושין וכן בדיני ממונות וצריכא ממון אימר פליגי כו' ע"ש. והרי הי' מקום לקצר ולמנקט אמר לשלוחיו צאו וקדשו לי אשה בכסף. והרי השער גם שאינני שוה פרוטה מ"מ אינני בגדר מה דלא שייך בו שום קפידא. הרי בדף מ"ו אמרו חז"ל גבי שטר שמין אם יש בו שוה פרוטה הרי שהדרך שיהי' השטר שוה ערך קרוב לפרוטה ואי נימא דשייך נגיעה גם בפחות משוה פרוטה. אצ"ל דיני ממונות כיון דשלוחין דקידושין או גירושין ג"כ יש בהם חשש נגיעה דפלגי בהדדי בהשטר או בהפרוטה שנתן לקידושין (ובפרט אי לא איפוך ובית שמאי ז"ל הוא דסבירא להו הן הן שלוחיו הן הן עידיו ולדידהו דקידושין בדינר. אך לפי"ז לא הי' תירוץ לקושיא זו והוה לי' למנקט קידושי כסף ולא דיני ממונות ומחוורתא דברייתא זו איננה כב"ש וכדלעיל איפוך. ולפירש"י לעיל דגם לב"ש בפשטה ידה וקבלה פרוטה היא מקודשת הי' אתי שפיר דאין הוכרע מכסף לב"ש שהוא יותר מפרוטה ולמנקט באריכות נוח יותר למנקט וכן בדיני ממונות אך להתוס' לעיל דפחות מדינר אין קידושין לב"ש גם בפשטה ידה לשום טעם מהטעמים דב"ש. צ"ל דברייתא זו איננה לב"ש וכנ"ל) אלא ודאי דפחות משוה פרוטה איננו בגדר נגיעה וחשש חשד ומ"מ אין מוכרע לגמרי וצלע"ע: לפסול סרסור מעדות ע"י מה שע"י עדותו יצטרך לשכור מחדש עגלות ויהי' הוא סרסור ויטול שכר והו"ל נוגע והי' זה בקהלה שרוב העגלות הם נשכרות רק ע"י סרסור. והי' מקום לומר שכל הסרסרים דשם עשו ביניהם יד אחד או איזה מעמד והו"ל נוגע. יש ללמוד זה מהא דאומנים שומרי שכר ע"ש בש"ס [ב"מ דף פ' ע"ב אולי י"ל כוונתו דדחי שם טעמא בההיא הנאה דקא שביק כולי עלמא כו'] אך לענין נגיעה בכל דהו גם בדרך רחוקה ונפלאה מחזקינין לנגיעה:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 37:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 37:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/37:2)

סעיף יח **(שיסתלק עצמו)** גם דקיימא לן שבמעון אי"צ תחילתו וסופו בכשרות [ע' בתומים ס"ק כ"ב] מ"מ כל שידוע שהי' נוגע אולי יכול לטעון המוחזק שמא לא סרה הנגיעה עדיין שהבא לטעון נגיעה על עד או דיין עליו הראי' מצד חזקה הרובא שרובא דעלמא אין נוגעים מה שאין כן כשהי' נוגע ודאי וצלעע"כ: באורים ותומים ז"ל כתב שלגבי קרוב של נוגע יכול המוחזק לומר קים לי שצריך להיות תחילתו וסופו בכשרות ע"ש אם הי' קרוב ונוגע הרי הוא הי' צריך להיות תחילתו וסופו וכשרות. וכן הוא לגבי קרוב שלו אך שייך ג"כ החילוק שבין הטעמים שאם נוגע אינו בסגנון עדות כלל. גם אם הוא קרוב גם כן אי"צ להיות תחילתו וסופו בכשרות. כיון שע"י מה שהי' ג"כ נוגע לא חל עליו שם עד פסול רק הי' בעל דין. וממילא גם מה שהוא קרוב אינו מגרע לגבי הסוף שבכשרות. ואם הטעם במה שבפסול ממון אי"צ תחילתו וסופו בכשרות. הוא משום שפסול של נגיעה קיל. (ואולי שייך בזה איגלאי מלתא למפרע שכל שנסתלקה הנגיעה הרי זה כאלו לא הי' שום נגיעה מעיקרא) כאן שהי' ג"כ קרוב פסול משום התחלתו בפסול קרובה. וכן הוא לגבי קרוב שלו וצלע"ע היטב: