## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 5

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 5:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 5:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/5:1)

סעיף ג' **(זמן ישיבת הדיינים)** מה שכתוב בזוהר הק' משפטים דף קכ"ב ע"א. לענין דיני ממונות שלא לדון כי אם קודם אכילה ושתי' פשוט שאין כוונתו שלא יאכל באותו יום קודם המשפט. שהרי רב נחמן אמר [בב"ק דף ע"ב ע"א] דלא אכילנא בשרא דתורא עי"ז לא צילא דעתי' כל כך בדיני ממונות. שדן שם. והרי תמיד הי' דן הלכה למעשה דיני ממונות דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ולית דחכים לדון דינא כוותי' ולמ"ד כל ת"ח שיושב בתענית נקרא חוטא. וכי כל הסנהדרין והדיינים ומשרבע"ה שכל העם הי' נצב עליו מן הבוקר ועד הערב בתענית היו יושבים. וגם שיש לומר שכוונתו של הזוה"ר. הוא רק לענין סעודת קבע וכמו אסמכתא של לא תאכלו על הדם לענין שאסור לאכול קודם קבורת בר מנן. היינו דוקא סעודת קבע עמג"א תקכ"ו. על כל זה המשמעות מדרב נחמן הוא שמותר בהחלט גם סעודת קבע ולא נעלם בודאי מנגד הקדמונים דברי הזוה"ק ובפרט מהאמוראים הקדושים ואנו אין לנו רק מה שהניחו הם לנו ברכה ופוק חזי מה עמא דבר דלית דחש כלל שלא לדון אחר אכילת קבע דיני ממונות גם כשאינו נחוץ. וכל עמודי עולם בכל הדורות לא חשו כלל לזה אלא פשיטא שקפידת הזוה"ק היא רק על אכילה מתחילת עיון הדין עד גמר המשפט בפסק דין כשאין מלינים אותו. ואפשר לגומרו בלי שיגיע זמן סעודה בינתים וכן שתי' ואפילו שאין בו שיעור. לשכרות כשהוא ממשקה משכר. ואכילת ארעי יש למנוע בינתים כי אמתת המשפט הוא ע"י הסרת אהבת בצע ותאוותיו ונטיותיו לעניני עוה"ז אז. לזאת יש למנוע א"ע ג"כ מתאוות אכילה ושתי' אז מה שאינו הכרחי לזה כתב הזוה"ק שם שע"י אכילה נצמח שקר וכוונתו ע"י תאוה כנ"ל: גם נראה דלכ"ע אין שום פתחון פה בזה כי אם במשפט שהוא בשיקול הדעת. וצריך עיון גדול בעומק או במשפט דהוראות שעה למגדר מלתא וכגון קנסות לפי הפרצה וכדומה עניני אומדנות שכל זה צריך עיון גדול ומתינות בעומק הרבה ובזה שייך מה דכתיב דינו לבוקר משפט כו' דרשו היטב כו'. מה שאין כן סגנון המשפטים שבדורות הללו שאין בהם גם אחד כמעט שידונו ב"ד על פי אומדנא לפי השעה כי כבר נקבע בש"ע הק' [סי' ט"ו] שאין רשות בזה כי אם לב"ד הגדול המובהק בדורו לגדול במדינה בהחלט. וגם כל מה שהוא בשיקול הדעת הוא ג"כ על פי הרוב קל להתברר על פי סוגיא דעלמא או סברות קלות ומה שצריך עיון בעומק באמת מחמיצין והב"ד נמלך עם גדולים ועם עוד בדה"צ זולתם. עי"ז יצאנו מידי חשש בזה. ואין שום ניגוד לדברי הזוה"ק במנהגי דיינים דעב"י: גם יש צד זכות במשפטים שאין בהם כפיות רק שואלים שניה' ברצונם אולי לא על זה קאו דברי הזוה"ק. ומה אם בדרבנן הספיקות לקולא. כל שכן בזה שהוא רק מדת חסידות שלהקל שומעין למעט הקפידות. ואם תחילה לא אסיק אדעתי' שיצטרך תקיפות אז תיכוף בפועל. ואח"כ נודע שמצטרך והם אורחים ונחוץ. אין למנוע משפט על. פי תקיפות אז והזוה"ק כתב רק לכתחלה אם אפשר במדת חסידות היטב: