## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 73

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/73:1)

סעיף ב' **(עד אחד)** ממ"ש בחו"מ רסי' ע"ג שכשיש עד אחד שחייב תיכוף והוא אומר לאחר עשרה ימים חייב שבועה דאורייתא. מבואר שגם דקיימא לן מבטל כיס חברו פטור בדיני אדם מ"מ יכול לנגוש שלא יעכב מעות שלו. וכמו בעיכוב הפרעון שנוגשים בב"ד גם שכשמעכב על מנת לפרוע אח"כ קיל וכמ"ש במק"א. וי"ל שגם כשאין שוה טובת ההנאה שבין היום בין לאחר עשרה ימים ב' כסף מ"מ יש שבועה דאורייתא. כי עכשיו שאינו נותן לו מעותיו הוי לו ככופר כל המעות ומה שישלם אח"כ אינו מצטרף עתה. ומ"מ צריך להיות טובת הנאה שוה פרוטה שיזדקקו ב"ד לנגוש. אך ממה שאמרו חז"ל בזוממים שמין טובת הנאה דהזמן פרעון. משמע שלא כנ"ל של הנ"ל הי' שייך כאשר זמם שישלמו תיכוף המעות וכשיתחייב פרעון הכתובה יחזיר להעדים מעותן. ואולי מ"מ כיון שהי' יכול להשמיט את עצמו מלשלם עי"ז שמין וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/73:2)

סעיף טו **(וישומו אותו)** כשאומר הלו' למלוה כשיגיע יום פ' ולא ישלם תמכור המשכון במה שתוכל נרא' שאינו רשאי עי"ז למכור בלא שומא כי יד בעל השטר על התחתונה. ועל ידי שימכור תיכוף בלא מתינות ל' יום עי"ז שייך ג"כ לשון תמכור במה שתוכל וכעין זה אמרו חז"ל גבי פירות ופירי פירות כו': גם שכתוב בסי' ס"א ס"ו דלא מהני שכתב בלא שומא. מ"מ במשכון מהני בודאי כי רק ע"י איסור למשכן שלא בב"ד צ"ל ודאי שהכוונה אם לא יהי' ב"ד. מה שאין כן משכון בשעת הלואה:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/73:3)

סעיף יז **(צא ומוכרו)** מ"ש בחו"מ ע"ג שכשאומר צא ומכור המשכון הו"ל שליחות. י"ל דהיינו דוקא בלשון ההוא וכמו שיש חילוק בין צא תן לו לחייב אתה ליתן דלשון צא מורה החלטיות בלא ספק. והאומר תוכל למכור המשכון הרי פשיטא שאינו שליחות למכור. רק משיבו על תביעתו הממון להצטרכותו הרי תוכל למכור המשכון. וכי"ל בלשון שאינו החלטיות שליחות שהכוונה רק שאתה יכול למכור בשומת ב"ד ויהי' לך מעות או שהכוונה שלא תחשוש שיהי' לי תרעומת על שתמכור בשומא. או מצד שאין שכיח לו מטלטל ההוא עוד לקנותו ושומא היא כמו שעי"ז ירדוף הלוקח לקנות והוא בזול ויש הוצאות שומא והודיעו שאין לו מראה מקום לשלם ממון וימכור. ומ"מ מצד בעה"ש על התחתונה י"ל שהכוונה בשומא דיקא. והרא"ש ע"ה שם לא נחית כלל אודות בלא שומא (גם שאלו מכר בשומא לא הי' נשאר פתחון פה. ומיירי שמכר בלא שומא מ"מ י"ל שמצד גרעון השומא הי' אפשר לברר שלא הי' שוה יותר) ומהשומא יש כמה תועליות היטב ומ"ש השואל שם מצד שהמשכון ביד המלוה לפמ"ש הרא"ש ז"ל שם אין חילוק כלל בין בידו כיון שהוא מצד שליחות והרא"ש ע"ה הודיע רק דהו"ל שליחות ומובן ממילא שאין חילוק מצד בידו. וכ"ה ממילא אודות שומא דצריכים להבחין בלשון השליחות. ומ"מ כיון שהוא מצד יד בעה"ש על התחתונה כשמלוה מוחזק וטוען שכוונתו הי' בלא שומא אולי שייך המוציא מחבירו עליו הראי' ובפרט אם רצה המלוה לעשות נגישה אם מצד חשש שאין המשכון שוה כל כך או מצד שאינו רוצה לטרוח והשיב לו מכור המשכון אולי משמע קצת שהכוונה בלא שומא ועי"ז השתיקו מלנגוש וצלע"ע:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:4
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:4](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/73:4)

שם **(והמכר קיים)** אחד מכר משכון שהי' ביד אחר ומקודם אמר להמלוה שימכור והקונה מהלוה הוציא ובא ומצאו שמכר מקודם מ"מ אין גרמי כאומר לך ואבא אחריך כי מ"מ הו"ל ספק וי"א שבספק הו"ל גרמא וקיל היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:5
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:5](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/73:5)

סעיף יח **(הכל ללוה)** משכון שאינו ביד המלוה רק מושלש ביד אחר. ואחר שומא של ג' בקיאים בי' זהובים מכר לא' בהקפה בי"א זהובים ומצד שלא הי' שומתו ידועה כל כך לא הי' מניעה מצד רבית כיון שלא אמר אם עכשיו כו' אך כיון שלא פירש אם עכשיו כו' יש מקום לומר שהמכירה בי"א שייכת להלוה גם שהרשוהו ג' למכור בי' כיון שלא הודיע ללוקח שרק מצד ההקפה נותן עוד זהב. והרי אלו הי' מפרש כן הי' מניעה מצד רבית. ואולי כיון שהרשוהו ג' למכור בי' וכוונתו הי' כן שמוכר בי' וזהב מצד ההקפה מסתמא כ"ה גם דעת הלוקח. ומ"מ כיון שלא פירש אם עכשיו כו' מותר. ולא שייך בזה סגנון מי הודיע לבעל החטין כי מסתמא נתן כפי השומא. ואם משך המלוה המשכון על ידו או ע"י שלוחו לקנותו ב"י ואח"כ מכר בי"א. משמע שבדיעבד קנה אם קיבלו לעצמו רק לכתחילה יש משום חשדא וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:6
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 73:6](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/73:6)

סעיף יט **(חפץ ל"ש מחילה)** שמעתי מו"ח נ"י. כמדומה בשם ספ"ק מגדולי ספרד. שלכך לא מהני מחילה בחפץ מבורר משום שהוא כלשונות הגרועים דר"פ הכותב. וצלע"ג מההיא דפ"ק דקידושין דט"ו ש"מ ע"ע גופו קנוי והמוחל גרעינו אינו מחול. ושם ההוכחה דאל"כ לימא לי' באפי ב' או ב"ד זיל. והי' דוחק אצלם לומר דמיירי שאין שם ב"ד. וא"כ פשיטא דדוחק לאוקמי בגברא ערטלאי. ופשיטא שיכול הוא להקנות בק"ס כנהוג ועל כל פנים אפשר שיקנה לו אחר חפץ ויקנה בק"ס ובע"ע ל"ש מה שקנה קנה רבו ובר"פ הכותב מהני קנוי מידו. אלא ודאי דמחילה על קנין מטלטל או קרקע גרע מלשונות הגרועים ולא מהני קנין וצלע"ג: