## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 74

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:1)

סעיף ב' **(אבל אם אין שם)** כשאין חשש חילוף מטבעות ניכר לודאי שיכול לשלם גם קודם זמן פרעון. להשיא עצה בכזה צל"ע אם הוא כעורכי דיינים כיון שעל כל פנים אז אין דררא דממונא בזה כלל. וכן בכל גורם רחוק שחייב בדיני שמים אולי לא שייך כעורכי דיינים ואולי פרעון קיל מגורם רחוק וממבטל כיס כי יכול להוציא המעות אז קודם שיהי' חילוף המטבעות העתיד לפי האומדנא ויכול לקנות בהמטבעות בלי שום פחת רק שהלוה והמלוה אין דרכם לקנות וצל"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:2)

**(עש"ך סק"ט)** גם שכתב הש"ך ז"ל בסי' ע"ד. דפרעון שלא בפניו דיקא ליד ב"ד מועיל ולא זכוי ע"י אחר. מ"מ בפניו נראה שמהני וכן משמע קצת באורו"ת ז"ל שם. וי"ל כן דלא לאפושי פלוגתא בין שם לדסי' ק"כ. בהרי הם מונחים גם מסתמא לא ישתמש במעות ההן. ואולי אי"צ ב"ד ממש גם שלא בפניו ודי לפני הממונה בעירו לראש ב"ד. וכמו שהקיום שלו כשל ב"ד [עסי' מ"ו ס"ד בהגה] ואולי גם התראה לבד מב"ד מועיל בזה וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:3)

**(עש"ך סקי"א)** סברת הב"ח ז"ל שהביא הש"ך ז"ל בחו"מ ע"ד. שכיון שהי' צד בהזמן פרעון לטובת המלוה גם שעכשיו ליש כן אין יכול לשלם קודם הזמן פרעון הי' מקום להקשות על זה. ממ"ש שם להלן [בסעי' ג'] במשכנתא באתרא דלא מסלקי שהמשכנתא עד לבסוף שהוא לטובת המלוה. ומ"מ יכול לשלם תוך זמן פרעון [אם יניחו לאכול פירות עד הזמן] ואין אומרים שכיון שהי' זמן פרעון נקבע גם לטובת המלוה גם המעות לא יצטרך לקבל. כי שם יש לומר שיקבעו זמן אכילת הפירות כמו שקבעו ולפרעון המעות מה שקבעו זמן הוא רק לטובת הלוה. מה שאין כן בחילוף המטבעות שכיון שגוף הזמן פרעון יש בו צד לטובת מלוה הברירה בידו תמיד. והנה להטעם בהיתר משכנתא משום שהוא כקנוי לו למשכון כשמשלם קודם הזמן פרעון מאז אין קנוי לו. ומדוע לא יהי' כרבית מאוחרת. ואולי כיון שהי' כקנוי לו תחילה לא החמירו ברבית מאוחרת דרבנן. אך אם היו קובעים זמן פרעון קודם לכלות דירתו הי' בזה דררא דשימה דאורייתא והרי בשעת דירתו אח"כ נוטל אגר נטר של קודם זמן פרעון ואין עכשיו קנוי לו. ואולי שייך בזה הרינו כאלו נתקבלתי הממון אח"כ ג"כ ולא גרע כשאין נטר כל כך מאלו הי' נטר יותר ואין סברא זו ברורה לי שהרי מ"מ נוטל אגר נטר ואין קנוי לו. והי' מקום להכריע בזה עי"ז כהש"כ ז"ל והאורו"ת ז"ל וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:4
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:4](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:4)

סעיף ג' **(ואם רצה אינו מקבל)** אחד נתן שטר קנין סודר לחבירו בהחלט על בית ואח"כ עשו שטר ביניהם כשישלם כזמנים שונים סך מסוים יהא הדרא זבינא מאז ורצה לסלק קודם הזמנים. פשוט דלכ"ע אינו יכול לסלק. גם לפי מ"ש האורו"ת ז"ל דבעל החנות יכול לסלק קודם דלא כש"ג ע"ה ע"ש. עכ"ז יודה בזה כי כאן לא שייך עבד יכול לחזור. ורק גבי מקום דמסלקי משכנתא יש סוברים דמצי לסלוקי קודם זמנו משום דע"כ נקבע לטובת הלוה דאי לאו הכי הו"ל חשש איסור רבית מה שאין כן היכא דליכא רבית כנ"ל בשטר הקנאה גמורה וחזרה כנ"ל ובפרט שהי' גבי נדן דלא שייך בי' רבית והרי יש טובת המלוה ג"כ בהרחבת הזמן ולא מצי לסלוקי:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:5
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:5](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:5)

סעיף ג' בהגה **(טול מעותיך)** מי שקיבל מטבעות שאח"כ נפסלו ונגרע ערכם. אך בהשטר הי' כתוב לשלם במטבע טובה יוצאת בשופי ובהגיע הזמ"פ אמר הרי מעותיך צרורים ואז היו המטבעות ההן יוצאות בשופי והי' בכלל מטבע טובה כי הי' ג"כ מטביעות גרועות מהם. ונשתרו בידו ואח"כ נפסלו ומטבע היוצאת היא יקרה ח"פ ממטבע הראשונה. נראה שגם לפמ"ש האורו"ת ז"ל בע"ד. שמוהרמ"ח ז"ל הכריע שחיוב האונסין נמשך אח"כ גם שבמעות מותרים קודם שהוציא אין חיוב אונסין מ"מ כיון שהי' על המעות סגנון מלוה נמשך חיוב גם אח"כ ע"ש ובט"ז ז"ל שם. מ"מ בהנ"ל נראה שמודה הט"ז והאורו"ת ז"ל. שעל כל פנים אין נמשך לשון השטר שכ' בו לשון מ"ט. וכמו אלו קיבל אז מחדש מטבעות ההן דקיי"ל שפורע מטבעות ההם גם אחר שנפסלו. ומה שייכות ללשון השטר שיהי' נמשך חיוב חדש אח"כ עי"ז והשטר נמחל שעבודו כיון דלכ"ע קיי"ל פרעון בע"כ שמיה פרעון ואלו הי' אומר מעותיך צרורים בפרסום. ומה שנשארו המעות בידו לא הי' מפורסם כ"כ הרי פשיטא שח"י לגבות בהשטר ממשעבדי והו"ל שטר שנמחל שעבודי ואסור ללות עליו מאז וממילא אין המשך ללשון השטר אח"כ כלל. ובפרט שהמקבל לא אסיק אדעתי' אז כשקיבל המעות שיתייקרו כ"כ מטבעות היוצאות. ומה שאמר הרי מעותיך הי' בשביל שלא יחול ייקור המטבעות שהי' נשמע אז ועיקר ההתחייבות באונסים הוא רק ע"י שבידו לעשות מו"מ בהמעות והרי גם כשעושה מו"מ יכול לפרוע במטבע שקיבל. ובהט"ז ז"ל כ' הלשון כל זמן שלא הוציאם מתחת ידו ואולי כוונתו שאם זרקם מביתו ומידו אז נפקע החיוב דאונסין ג"כ וצלע"ע בזה. בשנוי מטבעות נזדקקו בד"צ של ג' היום והסכימו שא"צ ליתן מטבע החדשה ואמרו שאסור ליתן במטבע חדשה כיון שהיא תוספת כסף וכדקס"ה ביו"ד והורו כן היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:6
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:6](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:6)

סעיף ה' **(כדי חובו)** בחו"מ ע"ד שאינו יכול לומר החזק משכון רק כנגד סך המגיע לך. אולי דלא שייך כן רק במשכון מאז תחילת הלואה מרצונו מה שאין כן משכון שתופס מעצמו אח"כ. בכך יכול לומר החזק כנגד המגיע לך גם יש לומר שהתופס לגוביינא למכור תיכוף ע"י שומא אינו יכול לתפוס יותר מהמגיע לו כפי השומא ובפרט כסות יום כו' שעל ידי שלגוביינא קיל מצד דרך גוביינא הרי די בשוויו:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:7
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:7](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:7)

סעיף ז' **(ממטבע שהלוהו)** כשכתוב בשטר שחייב סך כך על מלבושים לבנו. ואז הי' מלבוש ההוא נקנה בסך ההוא. ובשעת הפרעון שהופחתה המטבע הראשונה מחשיבותה. אין יכולים לקנות מלבוש הנזכר בשטר בסך ההוא כנראה שבזה לא אזלינן בתר שעת ההתחייבות בסך המטבע וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:8
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:8](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:8)

שם בהגה **(נותן לו מטבע שהלוהו)** אודות מ"ש הש"כ [ס"ק כ"ז] והאורו"ת ז"ל שגם שהי' דוחהו בלך ושוב. ועי"ז נפסלה המטבע יכול לשלם מטבע שקיבל נראה שלצאת ידי שמים חייב באולי שהרי זה כמבטל כיס של חברו. שגם שאין ודאי שהי' מרויח ואולי הי' מפסיד במו"מ מ"מ יש בזה דיני שמים גם שלא נתכוין להזיקו. וכן הוא בזה שאלו הי' משלם בזמנו לא הי' מגיע לזה פסידא. ובמק"א כתבתי שלא שייך איסור על איחור הפרעון ויש בזה זכות כשמאחר על מנת לפרוע אח"כ ורק כשבא לפני דיינים מוטל עליהם לגבות אז ועל הלוה לא שייך בזה בל תלין (וצלע"ע כעת בזה שאולי עשה יש מ"מ רק ל"ת ליכא. וגם שעל ל"ת דבל תלין ג"כ אין לוקין דהו"ל לאו שאין בו מעשה. מ"מ ל"ת חמיר טפי לגבי שבועה ועדות וצל"ע) ומ"מ גם אם הי' היתר לאחר. מ"מ כשיש ע"י האיחור גרם פסידא הרי זה כמבטל כיס. אך מצד שכיון שמשורת הדין הוא פטור ע"י מטבע פסולה או שנגרע הרבה בשווי' אם יוסיף ויתן יותר דהיינו שישלם במטבע הטובה. אולי שייך בזה איסור רבית. וכן נוטה לזאת נכון לעשות היתר עסקא ושיתפשרו כדי לצאת ידי שמים בזה בלי חשש מכל צד. ואם כשהגיע הזמן פרעון לא הי' עדיין גרעון. ויש ביד המלוה משכון. נראה ג"כ שאיננו יכול להוציא המשכון ממנו ע"י פרעון המטבע פסולה. שכמו שבגוזל מסקנת האחרונים ז"ל דהו"ל ספיקא ובאורו"ת ז"ל הביא ראי' כהש"כ י"ל לגבי דחי' בלך ושוב ממ"ש התוס' ז"ל גבי גוזל. וא"כ י"ל דהו"ל ספיקא ובעל המשכון הו"ל מוחזק ומבטל כיס שיש במשכון יש ג"כ בהממון וכנ"ל ואם בא לסלק קודם זמן פרעון במה מצד גרעון המטבע מפורש ברס"י ע"ד. ואולי כשאוחז משכון אינו יכול לסלק וצל"ע: ואם כשהגיע זמן פרעון אמר לו שימשכן המשכון סתם. והלך ונטל מטבע אחרת אותה שלא נפסלה ולא נפחתה עכשיו ובשעת הזמן פרעון הי' הכל שוה. מטבע שהלוהו על המשכון ומטבע שלוה על המשכון. נראה שכיון שעשאו שליח ואז לא הי' מקום לעשות קפידא בין המטבעות הרי זה כאלו עשאו שליח מפורש ללות מה שירצה ועי"ז לא שייך דררא זו חשש רבית כלל בזה. וגם אם החזיר ממשכון לידה לו הקודם שפרע. ומלוה השני לא ידע כלל רק את המלוה ראשון מ"מ שייך בזה שליחות ויש חיוב לשלם מטבע שנטל מלוה הראשון מהשני. ואם יש חילוף על המטבעות יכול לשלם החילוף וצלע"ע: משכנתא על מקום בביהכנ"ק. ונאבד השטר ובשעת הפרעון המטבעות בזול נגד כסף וזהב ומטבעות שהי' בשעה שהושכן כידוע עכשיו במטבע ב"צ. ואלו הי' כתוב בשטר שישלם דוקא במטבע כסף כעין שהלוהו הי' צריך לשלם כן. אך רחוק מאד לצייר שהי' כתוב כן ביניהם כי המשכנתא נעשית בזמן שבודאי לא אסקו דעתייהו על כך. ולא הי' אז אחד מכמה מאות כתבים שהי' כתוב בו כנ"ל. והמלוה טוען שמא מגיע לי מטבע טובה ולא טען כלל אולי הי' כתוב כן רק ממילא יש מקום לומר כן. והלוה אינו יודע והמקום נמכר מהלוה ללוקח מכבר והלוקח בודאי אינו יודע בזה כלל גם שמשכון קרקע הוא כמשכון מטלטלין. כמ"ש הש"כ ז"ל סי' ק"ן בחו"מ ושייך בו אפוקי בלא זוזי אפוקי הוא כביו"ד סי' קע"ב. מ"מ אינו יכול ליטול מספק כיון שא"א ליטול בלי שבועה. וגם שהש"כ ז"ל בסי' ע"ב ס"ט הניח בצ"ע בדעת הר"ן כשאין המלוה תובע הפרעון מ"מ נראה דעתו שם נוטה שאין חילוק וכ"כ האורו"ת ז"ל להלכה. וכיון שאינו יודע ואינו יכול לישבע אינו יכול ליטול רק מטבע דעכשיו ואין זה כדסי' נ"ט בש"כ ז"ל ובסי' פ"ב ס"ב. שגם כשהמלוה טוען שמא נוטל כי שם הוא ודאי חיוב וספק פרעון מה שאין כן כשאין לו ודאי ברור על תחילת החיוב כמה הוא ובפרט לגבות מלוקח. שגם הסוברים שבלי טענת ודאי של הלוה א"צ לישבע בעל המשכון ע"ש בסי' ע"ב שהש"כ ז"ל כ' שישבע והאורו"ת ז"ל כ' שא"צ מ"מ לוקח הוא כיורש שא"א ליטול ממנו בלי שבועה. וגם ששטר עם משכון עדיף מ"מ בזה הרי אין שטר לפנינו. ולא הי' בזה מיגו דלקוח כי גם אשת הממשכן עמדה על המקום עם אשת המלוה עד עכשיו אך הי' שייך מיגו שהלוה יותר מעות והיינו הך ומה תועלת במיגו בלי טענת ברי של תובע. ובפרט שהממשכן לא הי' המקום שלו מעיקרא כי לא הי' לו בירור נגד אחיו שמכר לו בו חלק ירושתו מאביו. ומ"מ אין צד רבית בהנאות המלוה מהמקום עד כה. כיון דקיי"ל שיכול אח או שותף לומר בחלקי נשתמשתי (ובפרט באח רחוק שכיון שלא הי' כאן להעמיד מצדו על המקום. הו"ל עמידתה של אשת אח שבכאן ושל המלוה כזה נהנה וזה לא חסר. והוא ג"כ מה שלא הי' יכול לבוא לו הנאה מזה כי לא קיימא כאן לאגר מקום כזה. ורק דרך משכנתא שעשה אחיו הי' יכול גם הוא לעשות ואין זה הנאה כיון דאגר נטר אינו גדר הנאה אצלינו. וסברא זו צלע"ע בה) ועכשיו הקנה האח שבכאן לאחיו שמרחוק והוא מכר כל המקום ללוקח אין להפקיע זכות הלוקח שעל כל פנים קצת הקרקע בחזקתו עומדת. והלוקח לא הו"ל למידע ואשת המלוה שמת מ"מ הו"ל לידע קצת והי' לה ליזהר בשטרה וזה כספק בתחילת הלואה. ולא שייך לומר בזה דהו"ל כספק בפרעון כיון שבזמן שהי' רק. מטבעות הי' מגיעים מטבעות טובות כי מעלת חזקת חיוב הוא רק מצד העמד אחזקה שלא הי' פעולת פרעון אחר שהחזיק. משא"כ בזה שאין הספק רק מצד לשון השטר אולי הי' בו תנאי נוסף מבשארי שטרות ואדרבה שייך חזקה שלא נתחדשה פעולה בכתיבת השטר. ולא הי' ביניהם תנאי נוסף מבהלואה סתם הרגילה. וחידוש המטבעות הוא ודאי לפנינו ל"ש נגדו שום חזקה ומכ"ש כיון שלגבי לוקח זה שקנה אחר שכבר חל שנוי המטבעות ל"ש חזקת חיוב ובתחילת קנייתו יש ספק אם חל עליו כלל שום חיוב יותר. אך זה לבד אינו מועיל כיון שהחיוב מוטל על הקרקע לבד וא"צ ליזדקק כלל ללוקח אך מ"מ אולי יש סברא אם הי' קונה כשהמטבעות היו טובות שלא יוכל לסלק המלוה אח"כ אך אין זה נראה ועל כל פנים שייך בזה לכ"ע הממע"ה כיון שאין שטר ביד המלוה כלל. וגם אלו ה שטר בידו והי' בו לשון מסופק קיי"ל יד בעה"ש על התחתונה כיון שאין השטר בטל לגמרי ושייך כן גם בשטר משכנתא:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:9
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 74:9](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/74:9)

שם **(דינא דמלכותא דינא)** מו"ח נ"י אמר בשם כמה חכמי ספרדיים מוהרמי"ט ז"ל ועוד חכמים ז"ל שכ' שגם שבפרעון במטבעות דינא דמלכותא מ"מ אם אין המטבעות שם מקובלות כפי תיקון שיסד המלכות גם לגבי פרעון אין כפי תיקון שיסד. אולי למדו כן ממשאחז"ל פסלתו מלכות או פסלתו מדינה וצל"ע: גם אמר שיש בזה חילוק בין הו"ל לאסוקי דעתא בשנוי מטבעות שכ"כ מוהרימ"ט ז"ל ודעמי'. והראה לי ממ"ש התוס' ז"ל בפ' הזהב ד"ה נ"מ למו"מ אודות האיסרין ודינר ואולי כוונת התוס' ז"ל שם מצד שהדינר מטבע נגד האיסור שהוא פרי נגדו ע"ש וצלע"ע היטב: כעת כסף וזהב טיבעא נגד מה שקורים ב"צ. והמוכר על מנת ליתן לו כ"כ ריינש סתם אחר כמה שנים כשבשעת הפרעון הי' שנוי בחילוף המטבעות או נפסלו הב"צ נותן כמו שהי' החילוף בשעת המדובר אדום זהב בט' ריינש וכדומה כיון דל"ש מטבע שהלוהו ומ"מ לא אמרתי עדיין הלכה למעשה בכזה. ואתמול שאלוני בכזה. אודות מדובר שהי' בין מוכר וקונים יודים ולא אמרתי להלכה למעשה עדיין והי' ביניהם המדובר לשלם אמר מיתת איש א' שהי' המדובר בשעת מכירת הבית שהוא ידור שם כל ימי חייו (ולרווחא דמלתא אמרתי להם שיעשו בזה היתר עיסקא או משכנתא כי א"צ לזה כיון שסך המכירה היא בסך שהי' ביניהם המדובר ובשווי דירה הנ"ל בטובת הנאה. וגם אם ישלמו תיכוף אינם יכולים לדחות דירה הנ"ל גם יום א' ולא דיברו כלל שאם היו מסלקים תיכוף לא הי' מדובר דהדירה. ועל כל פנים אחר המדובר כמה חדשים שאלוני אתמול כנ"ל ואין ביניהם שטר גם אם הי' חיוב לעשות היתר אין נחיצה כיון שמשאלה והלאה לא הי' ביניה' חשש שימה. ויעשו ביניהם כפי ההלכה אם לא יעשו היתר) ואמרתי להם שכיון שיש פחד שנוי מטבעות עכשיו אין יכולים לסלק בב"צ לפני זמן פרעון. והי' מקום לומר שכיון שהי' אפשר שימות מקודם אין זה כזמן פרעון קבוע מ"מ אין לחלק בזה שמזלי' גרם שקודם זמן פרעון שביניהם. נשמע פחד שנוי המטבעות אינו יכול לשלם אז והרי כל זמן פרעון הוא רק לטובת הלוה. ומ"מ אינו יכול לשלם בזמן פחד שנוי מטבעות כהטעם שכ' הפוסקים ז"ל מצד הלוהו בישוב אינו יכול לשלם במדבר. וגם אם הי' הטעם מצד שלהנצל משנוי מטבעות יש בכלל זמ"פ גם לטובת המלוה. ממילא שייך כן גם בזמ"פ כנ"ל כי תמיד הי' בשעת ההלואה בלי פחד שנוי המטבעות ולא אסקו אדעתייהו. וכשמזלי' דהמלוה שאין אז זמן פרעון אינו מקבל: