## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 77

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 77:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 77:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/77:1)

**(עש"כ סק"א)** בש"ך חו"מ רס"י ע"ז יש ט"ס וצ"ל שלוה לשנים או צ"ל שהלוה לשנים. ומ"ש שם ששותף שפשע כו' אינו מכוין כלשון ש"ס ה"ק ששם הכוונה שפשע והניח השמירה על חברו. וכפירש"י ז"ל שם. וכוונת הש"ך ז"ל שפשע היינו השותף שהניחו בידו לשמור ולא שמר שהרי נגח. ונראה שמה שנקטו חז"ל בש"ס במסר לה' כו' ולא נקט לשנים דהיינו כדי שיצוייר גם לגבי מועד גם לדס"ל לננטורי גברא בד"פ ואח"כ שלם. והי' ביד א' מהם בכל פעם וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 77:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 77:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/77:2)

**(עש"כ סק"ג)** מ"ש באורו"ת ז"ל כמוהרי"ק והמבי"ט ז"ל שכשלוו ויש הנאה להשותפים מכל הממון. לא שייך לא יפרע מהערב תחילה ע"ש. נראה דלא שייך כן בשותפים שנתנו ממון כל אחד ואחד ליד אחד מהשותפים והי' הפסד בהמו"מ. ונתן לאחד כל ממון שהניח לידו ולא ניכה לו חלק בהפסד ורצה לקבל ממעות שותף האחר עבור הפסד של אשר השיב לו ממונו. גם שיש סברא שכיון שאלו הי' ריוח הי' הנאה לכל אחד ואחד מכל הממון. יכול לתבוע ההפסד ממי שירצה מ"מ כיון שהש"כ ז"ל משמע מלשונו שאין מוסכם כמוהרי"ק ז"ל בהנ"ל אפושי פלוגתא לא מפשינ ן לומר להלכה גם כשלא הי' הנאה. וכשהשיב להשותף אחר שידע שיש הפסד והי' יכול לנכות מסתבר יותר שאינו יכול לעכב מהשני. וגם שאין זה ממש כדס"ח בסי' ק"ל. לפימ"ש הסמ"ע ז"ל שם. מכל מקום יש ללמוד מהסברא דשם ששייך איהו דאפסיד ואולי שייך כן גם בערב קבלן. וצלע"ע היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 77:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 77:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/77:3)

**(עש"כ סקי"ט)** ממו"ח נ"י שמעתי וראיתי הלכה למעשה הרבה פעמים. כהש"כ ע"ה בחו"מ סי' ע"ז ס"ק י"ט. ששותף שמחל חלק שותפו רחיל. רק ששותף שלא הסכים יכול לתבוע מהשותף שמחל. כמדומה ששמעתי וראיתי הלכה למעשה בלי חילוקים והבדל בזה. כעת נתתי לב מצד מה שכ' באורו"ת ע"ה ופקפק על דברי הש"כ ע"ה הללו ע"ת סק"ט ושנים שאינם שותפים זל"ז. רק הלוו בשטר אחד לאחד סך מסוים ס"ל בפשיטות שאין אחד יכול למחול חלק חברו. וי"ל שכוונתו מצד שזוזי כמאן דפליגי דמי אבל בשותפים בעסק אחד. גם שבשאר עסקים אינם שותפים. מ"מ כיון שבעסק של המחילה הם שותפים ממש נראה שיודה שזהו ככל שותפין שאין להחליט שלא יועייל מחילה דאחד לכל. ומ"ש שם ראי' מפרעון ע"ש. י"ל בעד הש"כ ע"ה שאין זה מגו טוב כי כשאומר שהוא פרוע סובר הוא שלא יהי' נאמנות לשותפו לתבוע ממני כי יאמר הגדתי האמת שבא לתוך השותפו' ולא עליו המלאכה לגמור להראות חשבונות השותפות. מה שאין כן כשימחול ודאי שיתבענו שותפו ויצטרך לשלם לו כי לא יאומן כשיאמר ששותפו שלחו למחול. כדקיי"ל חזקה אין אדם מוחל על היזק ומצד זה האומר קרע כסותי כשאינו אומר והפטר חזקה שלא מחל וכן הרואה חבירו קוצץ אילנותיו קיי"ל שודאי אינו מוחל. וכדומה בדוכתי טובא ע"ת סי' צ"ג ס"ק י"ג וק"ח סק"ט. וצע"ע בזה ועל כל פנים מנהג העולם כהש"כ ע"ה להלכה למעשה. והרי כל כי האי אזלינן בתר מנהג הבריות ועכ"פ כשאומר השותף ששלחוהו כולם נראה דמהני לכ"ע. וכש"כ בידיעת נאמן שלהם. ומנהג הבריות באורנדיש ושאר עסקי שותפות גומרים המו"מ עם אחד ודי: פעם אחת טענו כל השותפים עם המוכר שבפירוש אמרו לא תמכור ומכר וקיבל קצת המעות. נראה דהו"ל כרגליים לדבר שצויהו למכור כיון שמכר ומכ"ש כשקיבל גם מעות ערס"י רכ"ב בש"כ ע"ה. ומוטל על המוכר לישבע וחלקו מכור ודאי כשרוצה הלוקח בחלקו לבד עבספה"ק בני"ע על בעהע"ט ע"ה. ובספה"ק מחנה אפרים ע"ה. ובמשנה למלך ע"ה אודות מוכר הכל והי' טעות על החצי אם קיים המכר על החצי ולמדוהו בפלפול מכמה מקומות ובפרט מההיא דאילנות. וכאן לא שייך זה שלפי דברי השותפין המוכר ידע שלא יחול רק על חלקו והלוקח הרי רוצה בחצי. וכשלא ירצה המוכר לישבע ואחד מהשותפין זולתו מוחזק בהנמכר צ"ע: שותף שמכר בדרך סחורה שבביתו ואח"כ מכר שותף שבבית לאחר והקונה אמר שיבוא עם עגלות והוצאות כיון דהו"ל לאסוקי דעתייהו שימכור בדרך ולשון הש"כ ז"ל בחו"מ סי' ע"ז משמע שמכירתו חל גם על של שותפו. אולי חייבים ההוצאות ואולי יכול לומר הייתי בטוח שחברי לא ימכור כי יחשש אולי אמכור קודם לו וכשימכור בדרך אי אפשר בלי הוצאות. אך מ"מ אפשר לו להתנות על ידיעה אם לא מכרו בבית: שותף שמחל בכך ב' תירוצים בש"כ ז"ל. כמדומה שבילדותי הבחנתי הכרע בכך או חילוק. במה שאינו גרעון כ"כ להשותפים ואולי צד מעליותא בכך י"ל שמחול וגם נגד שותפו י"ל שפטור ואם אין מעליותא והשמיע שמוחל בלי ידיעת שותפו י"ל דלכ"ע המחילה בטילה ואם לא השמיע אם מוסכם אם לא י"ל דהו"ל הלוה כא"י אם פרעתי ורק בקנה מגנב שאינו מפורסם תקנה משום תקנת השוק מה שאין כן בלא הפסיד הלוה ע"י מאמרו אם יבוטל למפרע והוא סבר שקיים. רק אם עי"ז גרם היזק ביני ביני להלוה. י"ל דשייך גם בכך תקנת השוק. אך י"ל שרק באמר השותף שמוסכם מהשותפים מה שאין כן בסתם י"ל דלא שייך בכך חזקה שליחות ולא הי' לו לגרום הפסד לעצמו ע"י מאמר סתום ספק והו"ל לחקור אם מוסכם. וכשהשותף אומר שהשותף אשר טוען עליו שמחל אמר לו שלא מחל. גם שע"י נוגע הו"ל כטענת שמא ואין היסת רק קבלת חרם. מ"מ שותפים הו"ל כבאים בהרשאה זה מזה י"ל שמטיל שבועת היסת:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 77:4
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 77:4](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/77:4)

**(עוד מצאתי)** הש"כ ז"ל הניח בצ"ע אם שותף יכול למחול חלק שותפו. ומ"מ במכירה נוהגים לפסוק שמה שמכר שותף חלק חברו קיים נגד הלוקח וכ"ה מצד מ"ש הב"ש ע"ה סס"י פ"ה בשם הבה"י ע"ה אך מ"מ כשהי' אונאה לא נתפרש. והבה"י ע"ה איירי שלא הי' שום אונאה רק שהשותף מערער על שמכר קודם זמן שהוגבל ביניהם או קודם הראוי למכירת סחורה ההיא. ואם הי' אונאה שתות גם ששהה כדי שיראה והי' אז המקח ביד השותף שנתאנה גם שנתאנה גם שהמקח על חלקו קיים מ"מ על חלק שיתפו לא שייך תקנת השוק בזה שהרי הש"כ ע"ה כתב הטעם רק מצד דאם לא כן לא יהי' אדם נושא ונותן עם שותף וזה לא שייך באונאה שהיא שלא כדרך העולם במו"מ וכיון שרק המוכר ע"י ששהה כדי שיראה לתגר אומרים הי' שמחל ושותפו לא נתרצה בין שמחה מקודם או שלא שהה כדי שיראה לתגר מזמן שנודעה לו המכירה. או שמצד שלא מי' המקח בידו רק ביד המוכר י"ל דלא שייך בו שיעור כדי שיראה (גם שיש מקום לחלק בין כשהמכר ביד לוקח שאין מוטל על הלוקח ליתן המכר ליד המוכר כדי שיראה לתגר גם אין דרך העולם לעשות כן אחר המכירה ומסירה ליד הלוקח שעי"ז לא שייך שיעור כדי שיראה. ובין מה שהמקח ביד שותף שמכר שמ"מ הי' שותפו יכול לומר תנהו לידי שאראה לתגר ועל השותף שמכר מוטל ליתן וכ"ה דרך העולם. מ"מ י"ל שכיון שאין המקח בידו משיח דעתו מלהבחין בשויו וסומך על שהשותף שמכר מסתמא הבחין בשווי או יבחין כל זמן שבידו ויראה לתגר. והרי סתם אמרו חז"ל שכשאין המקח בידו לא שייך שיעור כדי שיראה. וכ"ה גם בסחורה שתגרים יודעים שווי' גם בלא ראותם הסחורה על ידי שיודעים היאך הוא רגילות שתהי' הסחורה ההוא. וצ"ל דהטעם מצד שכשאין הסחורה בידו הוא מסיח דעתו ממנה מלהבחין על שווי' עוד וצלעע"כ) גם שהי' מקום לומר שכמו ששותפים שלוחים זה לזה גם לעוות (הש"כ ז"ל בס"ז הנ"ל כתב שבקע"ו מבואר כן וכעת לא ראיתי מפורש כן בכל הסי' בש"ע ואחרונים ז"ל ולא שום הכרע רמז לזה. רק בקפ"ב י"א שמסתמא שליח הוא בין לתיקון בין לעוות ובקפ"ה ס"ה פלוגתא והסמ"ע ז"ל חילק שם ב' חילוקים והט"ז ז"ל שם כתב שכ"ה דרך העולם ששולחים בין לעוות וגם סתם הו"ל כמפרש כן. ומ"מ שיהי' עדיף בזה משליח לא ראיתי כעת מפורש וצלעע"כ היטב) במכירה או אולי גם במחילה כ"ה ג"כ אודות מחילה שע"י כדי שיראה שיועיל גם לגבי שותף השני. אך הרי כתב האורו"ת ז"ל ראיות שאינו יכול למחול. והש"כ ז"ל גופי' לא כתב רק מצד דאם לא כן אין מי שירצה לקנות משותף וזה לא שייך גבי אונאה שתות שאינו דרך הסחורות. גם י"ל שבמכירה דגלי דעתי' שמוכר גם חלק שותפו מועיל. מה שאין כן באונאה שתות שהמכירה היא בטילה ואין כן דרך מכירה ובשתיקתו אחר כדי שיראה אין הכרע כל כך שכ"ה גם מצד חלק חברו רק אולי לגבי חלק חברו לא רצה להזדקק עוד וגם שאם המכירה תחול על חברו יצטרך הוא לשלם לחברו כל מה שזלול בחלק חברו בהמכירה בהאונאה. מ"מ יכול לומר מכירה בטילה הייתה והי' פשוט אצלי שלא תתקיים ולא נזקקתי עי"ז. אך באונאה פחות משתות גם כן מקום לומר שמכירה בטילה לפי מ"ש האורו"ת ז"ל שאין יכול למחול. ולא הוזכר שום ראי' מכרעת שיאמר מי שתועיל המחילה ותשובת מוהר"מ ז"ל שבש"כ ז"ל שם ושבקע"ו איירי בנכרי שכיון ששמע צד מחילה לא ירצה לשלם. ובשליח מפורש שאונאה כל דהיא מבטלת המכירה גם בשותף כ"ה כיון דלא נתפרש בו חילוק משליח ואולי גרע משליח שכיון ששלחו למכור י"א שמסתמא גם לעוות כנ"ל מה שאין כן שותף שלא גילה דעתו שימכור בלי ידיעתו והבה"י איירי בשלא הי' אונאה כל שהיא רק שמכר קודם הזמן התנאי שהי' ביניהם להמתין מלמכור. ואולי כשמכר קודם זמן הידוע למכירת אותה הסחורה הו"ל כמחילה ואין מועלת כל שהלוקח ידע ג"כ שהוא תוך זמנה. אך באונאה פחות משתות י"ל דשייך בו תקנת השוק דאם לא כן אין מי שירצה לקנות משותף כי כ"ה דרך רוב המכירות שאין משגיחים על פחות משתות באונאות. ולפי זה גם בדברים שאין בהם דין אונאה וכמו באמנה ואכסרה ואולי גם קרקע ודכוותה. מכל מקום דרך התגרים אינו שיהי' אונאה כל כך ולא שייך תקנת השוק ואין מועיל לחלק חברו. ואולי כשחברו מוחזק בהסחורה גם אם לא הי' שום אונאה נאמן לומר אינו שלוחי ולא שייך תקנת השוק וצלע"ע היטב: