## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 96

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:1)

סעיף ו **(כופין אותה. עסי' טו סעי' ה' בהגה)** אשה מסרבת נגד ירושת אחיה מאביה כההלכה בן יורש ולא בת. והיא רוצה לירש על ידי עש"ג ואישה אומר מה יעשה לה שאינה רוצה לזוז מהבית מונעים לה טבילה גם שהוא צערי' ומונעים לו מליתן לה מזונות וצרכי' ואם היא נושאת ונותנת ואינה צריכה לאישה. מונעים אחרים ממו"מ עמה ומונעים לה להכנס לתפילה. ולמנוע ילדי' ממלמד י"ל כיון דחובת אב על בנו ללמדו לא שייך כן מצדה לגרום חסרון לא יוכל להמנות. ומכל מקום אם האב יכול ללמוד עמו מונעים ומה שעל ידי זה גרעון עסק בפרנסה אולי אז תכנע. ולמנוע אישה מלדור שם אם אין חשש מכשול יחוד בכך נכון למונעו עד שתציית כההלכה היטב:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:2)

שם בהגה **(שנו"נ עש"כ סק"ט)** אשה שמכרה ואמרה שהוא ברשות בעלה כתבתי במק"א בזה. אם שייך בזה חזקה שעשתה ברשותו כדקיימא לן בבעל שמכר או משכן בגדי אשתו. דאחזוקי בגנבא לא מחזקינין לי'. וכתבתי שכנתנה מרשותה שייך כן גם בה אך כשלא נתנה לא דמי לממשכן שמסר מידו וצל"ע. ובנושאת ונותנת במטלטלין שבבית נראה שאינה מוחזקת על ידי זה לנושאת ונותנת לגבי מטלטלין שלו שחוץ לבית גם שהסך שוה. והרי זה כנושאת ונותנת על מעט שאינה מוחזקת לנושאת ונותנת על סך יותר מזה כמשמע בש"כ ז"ל ואורו"ח ז"ל סי' צ"ז שיש הפרש בין מעט להרבה. ומסברא יש הפרש כנ"ל גם כן וצל"ע. וכשיכול הוא לבטל המקח והלוקח נתן לידה מעות אם תוכל להכריח הלוקח כשהוזל. לכאורה מצינו כן בשותף ששינה שהריוח לאמצע ולא הפסד. אך כאן י"ל שאין קנין חל על צד א' וצל"ע בזה: ואס כששמע בעלה שתק. ואחר כך מיחה ולא רצה ליתן. צל"ע אם שייך בזה שתיקה כהודאה. כי י"ל ג"כ שכל עוד שאין המטלטל ניתן ליד הלוקח לא חש להשיב כי המוציא מחבירו עליו הראי' שהיא נו"נ על סך כזה. ובמקרקע אולי לא שייך לא חש להשיב. כי אין צריך מסירה ובחזקת הקונה עומדת ממילא. וגם כשצווח אחר שנתיקר. מכל מקום י"ל ששתיקה הראשונה אינה כהודאה במטלטלין ואולי גם בקרקע וצל"ע. גם אולי לא שייך נו"נ רק במטלטלי מה שאין כן בקרקע גם ששוה מעט מערך מטלטלין שנו"נ בהם. מכל מקום אין אדם עשוי למכור קרקעו בנקל וגם דכתב זממה שדה ותקחהו כו' הרי זה מצד בחי' זבין וחרט. ומצוי להרשותה להיות נו"נ לקנות קרקע כי נותנת עבורה מעות מטלטלין מה שאין כן למכור מטלטלין כלל במש"ה הייתה כאניות סוחר אשר דרך אני' הוא רק במטלטלין. אך מכירת קרקע אין נזכר שם. ואולי כ"ה ג"כ במטלטלין המיוחדים לו כעין מה שאמרו חז"ל כיס וארנקי לא מושלי וכ' בספה"ק שכ"ה במלבושים המיוחדים ושייכים לגופו שאולי בזה גם כן אין לה הרשאה מסתמא. וכן אם הייתה נו"נ. יאחר כך קרוב למקח זה שמענו שמיחה בה מהיות נו"נ. צל"ע שאולי י"ל מצד תקנת השוק שהמקח קיים דאיכא דשמעי במה שהייתה נו"נ ולא שמעו במה שמיחה. או כיון שלא מצאנו תקנה מפורשת בזה אין להוציא מספק: סתם נשים נושאת ונותנת עתה כפי השג יד אישה ומו"מ יש לו. ואם בהפלגה יתירה שכפי דרך הבריות אינו כפי סגנון שלו בכך י"ל שאינה כשלוחו ומישפרע לאשה והביאה הממון והי' חסר והלכה לתבוע מהפורע ואמר שבלי חסרון נתן ומתה טענת אישה הו"ל על פיה נוגעת והרשאה א"א לה. על ידי זה אין ש"ה. ואם אומר איני יודע אין ברי כנגדו גם שהוא אינו יודע אם פרע. ואולי מכל מקום על ידי שמהימנא לי' ויודע ודאי שלא חסר בידה. וקצת שייך גם כן אשתו כגופו. על ידי זה י"ל דהו"ל טענת ברי: נו"נ בבית ובפרט עתה הנשים נו"נ מסתמא. חייב הבעל לשלם מה שמשתרשי לי' ע"י חיובה לאחרים אם דרכה ליקח סחורות לסרסרות או בתנאי שאם תמכור תרויח העודף מסך מסוים. ואם לא תמכור תחזיר. ונאבדה בידה הסחורה או נגנבה. י"ל שכיון שע"י שעוסקות כן תמיד ועל ידי רווח ביתא על יותר משווי מטלטל שנגנב. אם יקבל הוא הריוח ולא ישלם הנגנב יש חשש שימנעו על ידי זה מליתן בידה סחורה למו"מ כנ"ל או לסרסרות. על ידי זה י"ל דהו"ל כהלואה שמשתרשי לי' שמשלם עבורה. גם דשם גוף הממון בידו להנאתו ובהנ"ל גוף מטלטל שמשלשים עבורה לא הי' נשאר בידו להנאתו מ"מ כיון שכ"ה סדר עסקים י"ל שמשלם גם בסרסרות ע"י מה שמוסרים המטלטלים בידה מוכרת יותר ורוח ביתא על ידי זה. י"ל שמשלם עבורה. ואולי בחיבת באונסים בהולכתה הסחורה למכור כנ"ל. או בקבלה בידה מעות מותרים לסחורה והי' בידה להוציא בסחורתה מכל מקום קיל ממלוה. שההלואה משתרשי לבעלה תיכף והמעות ניתנו להוצאה ודאי. מה שאין כן מעות שהם של הנותן היטב ואונסים לא שכיחו והחיוב מהאונס והלאה אולי י"ל שגם שעלי' מוטל חיוב גם באונסי' מ"מ כיון דלא שכיח. לא ממנעי מליתן בידה מצד חשש שלא ישלם בעלה אם יהי' אונס וכ"ש אם אירע אונס דלא שכיח כלל אך גם כל אונס י"ל דהו"ל לא שכיח לגבי הנ"ל. וכשחייב לשלם עבורה אם הוא הי' בגדר שמירה אם יש על ידי זה פטור אולי לא שייך כן: נו"נ כשלוחו לפי זה אין מי שפרע על ידי': ואודות אונאה בכ"ש ע"י שליח מסברא כ"ה בנו"נ ולא שייך בכך אשתו כגופו שהרי אם אינה נו"נ מכרה בטל ורק על ידי שנו"נ ברשותו היא כשלוחו ורק לתיקון: קנין ב' חתיכות פשתן מסתמא אינן שווים ואם משך רק אחד יכול לבטל כל המקח כי מקח שמקצתו בטל כולו בטל ובנו"נ גם אם הי' ק"ס כיון שרק על ידי שהמשיכה לאחר י"ל רשות כנ"ל כיון דלא משך רק א' הכל בטל: נושאת ונותנת אמרה שפרעון נתנה לפ' עד פ"א כן אומר בעשה ששמע בחייה. אם נו"נ בלא חשבון ממנה אינה נוגעת ולפמ"ש הכרעה בסס"י ע"ה הו"ל טענת ברי להיסת ואולי כשמודה במקצת שייך גם דאורייתא וצלע"ע היטב ואולי גם אם לא מהני על פי קרוב וכמ"ש הש"כ ז"ל פקפוק. מ"מ י"ל שאשתו כגופו וכבסנהדרין גבי פלגינין דיבורי' כו'. והעיקר דהו"ל בכלל לא הו"ל למידע דפטור איני יודע אם פרעתיך. והרי אומר שהי' ידיעה מאשתו שפקדה ששלמה. ויותר אי אפשר לו למידע ולא דמי לחנוני ופועלים כי שם הו"ל כפשיעה שהי' לו' למימר בסהדי הב לי' וכ"ה הלשון מה לי גבי חנוני. והי' ברירה לפועל ליקח מחנוני שלא על מנת פרעון מה שאין כן נו"נ: וכ"ה בב' שותפים שא' אומר שותפי אמר לי בחייו שפרע דהו"ל בגדר לא הו"ל למידע יותר גם דהשותפים חשבון ביניהם והו"ל נוגע מ"מ הו"ל לא הו"ל למידע כיון דצוה השותף ידיעה שפרע וכ"ה באשתו שחשבו ובינו לבינה על הפרטות: ומ"מ לומר אולי פרעה או אולי שילם השותף אינה טענה. מדלא פקדו. וגם אם מתו פתאום מכל מקום הו"ל בגדר הו"ל למידע כי הו"ל לנהוג עמם לומר לו תיכף הנתינה או לצוות לכתוב תיכוף ולומר אולי שילמו סמוך למיתה פתאום י"ל דהו"ל מלתא דלא שכיח ואולי כשחשבון ביניהם אינו כל כך הו"ל למידע כי נוגעים הם. ואולי מ"מ על הבירור תיכוף לא שכיח הכחשה והיאך החי יכול להכחיש החי: וגם כשחמשין יודע שחייב כ"ה דקיל בדלא הו"ל למידע. ואולי הי' שייך כעין דגבי חנוני ופועלים תקנת חז"ל כשכולם חיים ואשתו אולי מכל מקום כגופו ממש:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:3)

**(שם כשהיא מעוברת)** מ"ש בחו"מ סס"י צ"ו שלא להשביע מעוברת. כתב באורו"ת ז"ל שם שבשבועה מתוה"ק לא שייך כן. אולי גם בש"ה שע"י דררא דממונא כלשון א' שבש"ס גבי ש"ה ג"כ ל"ש כן. ואולי כשהתובע ממקום רחוק ועי"ז פסידא או מניעת השבועה לגמרי ל"ש כן מה שאין משביעים למעוברת היינו רק כשהיכר עוברה ולא על ידי שלא ראתה כי שכיחי טעות בכך: ואם המעוברת רוצה ליטול בשבועה י"ל שהברירה בידה לישבע וליטול היטב: