## Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 97

###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:1
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/97:1)

סעיף ב' **(אסור לנגוש את הלוה)** אודות לא תהי' לו כנושה. גם שהוא דררא דספק דאורייתא מכל מקום יש בזה קולא נכונה. כי באי' כנושה היינו בעל חוב דוחק הרבה. כעין מה שאמר הכתוב והנושה בא לקחת את שבי כו' או מש"ה איש אשר לו נושה וכדומה. ועצמיות האיסור הוא רק אמה דמפורש בסיפא דקרא שם שלא יבא אל ביתו לעבוט עבוטו. אך חז"ל הזהירו בזה גם מלתבוע כשיודע שאין לו לשלם והוא רק כעין מ"ש במק"א גבי בל תשקצו שהיא כעין דרשה דטעמא דקרא במה שהפסוק השמיענו כנטי' לפרש מהות טעם דמצוה אפס קצתה. וכן הוא בזה. שכיון שהשמיענו השי"ת שנכון שלא להתאכזר על הלוה לכנוס לביתו לעבוט עבוטו ממילא נכון לעשות משמרת מדרבנן שלא לתובעו ביותר בזמן שהוא יודע ודאי שאין לקברו לשלם. וגם שבספק יש לו נכון לו ודאי לתובעו ודאי ולזרזו לקיים מצוות פרעון חוב ולתובעו גם בב"ד בחזקה. על כל זה כל שלפי אומדנא שלו יודע שאין לו קבעו חז"ל שלא יתבענו ואמרו חז"ל שנכון גם כן שלא יתראה לפניו. בדרך שיצטער חברו בזה לפי אומדנא שלו. והטעם הוא מצד שכיון דקיימא לן שכשדעתו לפרוע אחר כך לא שייך בזה לא תעשוק וכמ"ש בסמ"ע ז"ל סי' של"ט וכמ"ש בזה במק"א שאין סתירה על זה מדברי מוהרימ"ט ז"ל הנדפסין ביו"ד ד"א וד"ו אודות מעות הקדש לת"ת. ואם כן ממילא לא שייך בזה משום לוה רשע ולא ישלם שהכוונה גם כן שכל שאין לו לשלם יש בזה הוראה שהי' תחלת הלוייתו בדרך רשעות שלא ישלם ולזה פותחין לו שיה' כדרך שבחר מה שאין כן הבא לטהר מסייעין לי' ודאי והלוה על מנת לשלם בודאי יהי' סיפק בידו לשלם אך בעיכוב כיון שלא קבעתה התוה"ק איסור עיכוב הפרעון כל שדעתו לשלם אחר כך וכנ"ל אם כן כל שאין לחברו עכשיו אין לגרום לו שום צער בזה כי אין מזה שום הכרע שיהי' בו כל שהו מעין שבט הרשע ח"ו ולזה אסור לצערו. וממה שלא מנה גם אחד איסור זה במנין תרי"ג לגבי להתראות בפני הבעל חוב יש גם כן משמעות שאין בזה איסור מהתוה"ק. אך כל הנ"ל ליתא שהרי כ"ע מודו שלאו זה הוא ממנין תרי"ג והוא בפני עצמו חוץ נשך דכתיב שם בסיפא דקרא וחוץ העבוט דכתיב שם אחר כך בפ' משפטים. ולאו דכניסה למשכן שבפ' תצא ואם כן ודאי כשיודע על פי אומד שלו שאין להלוה אסור מהתוה"ק לתובעו. אך מה שאין לעבור לפניו בדרך שמצטער הוא באולי מדרבנן. ואולי הרי זה ג"כ מהתוה"ק שכיון שבזה הוא עליו כנושה. ולפי כוונת הלב הם הם הדברים במילי דאורייתא. ומכל מקום אין קפידא כי אם כשיודע ודאי שאין לו. והוא מרומז בפסוק העני עמך לא תהי' לו כנושה. דהיינו שהוא עמך בגדר עני ודאי. ואתה יודע ומכיר בי שאין לו על זה הוא האזהרה שלא להיות לו כנושה. ולזה לא שייך בזה ספק דאורייתא לחומרא. שיחשוש אולי אין לו כיון שכ' בתוה"ק מפורש שכשהוא עמך בגדר עני ודאי אז לבד הוא האיסור ותיבת עני לבד הי' די אלו הי' בזה מקום לחשוש לספק מדכתיב עמך מבואר שלא תחשוש כי אם אחר שידוע לך ודאי היותו עני. גם נראה ששייך בזה חזקה שיש לו שהרי הלוה אסור לו לאבד הממון באופן שעל ידי זה לא יהי' לו במה לפרוע וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וכמ"ש בספה"ק מצוות השם בשמו (צ"ע שהרי איתא בש"ע ס"ד בשמו). ולזה יש להעמידו על חזקת כשרותו. וחזקת הממון שבא לידו שעדיין ישנו או שוויו בידו. ואיסור זה לא שייך כי אם כשתובע גם שיודע שאין לו מאומה לא שום מקרקעי ולא שום מטלטלין בשום מקום והיינו כפי ההלכות דסדר בעל חוב. שכל שלפי סדר זה אין בידו לפרוע כלל אז אסור לתובעו מה שאין כן לעשות סדר בעל חוב יש לו לתובעו. וכשתובעו והוא נשבע שאין לו וכבש"ע. אז מגלגל עליו שבועה אעתיד לשלם כשיהיה לו ואין זה בכלל נושה. כיון שאינו לוחצו בזמן. שאין לו כדי לשלם אז על ידי שיעבוד עבודה קשה. או שהתביעה היא רק קנטור בעלמא מה שאין כן בזה שתובעו שכשיהי' לו ישלם לו שאין זה גדר נושה כלל. וכן בחובות שאינם על ידי מלוה רק על ידי שכירות וכדומה לא שייך איסור זה. ואולי מכל מקום נכון ליזהר:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:2
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/97:2)

סעי' ו **(לא ימשכננו)** אודות איסור לעבוט שבחו"מ סי' צ"ז. כשבא לידו ברשות משל הלוה. פשיטא שי"ל שאין איסור כל דהו להחזיקו למשכון ובפרט לדקיימא לן שבמשכנו בשעת הלואתו ברשותו ורצונו אין איסור גם בבגד אלמנה ולהחזיר הכר בלילה כל שלא תפס מידו. רק בא לידו ברשות הלוה אחר הלוואתו שלא בתורת משכון. הי' גם כן מקום לומר שאינו צריך. והרי זה כמשכנו בשעת הלואתו ברצונו. אך מכל מקום נראה ברור דליתא שהרי פקדון כשתובעים להחזירו ואינו מחזיר' תיכוף. עוברים בלא תעשוק. ואין זה כהלואה שכתב הסמ"ע ז"ל בסי' של"ט. שכשבדעתו להחזיר היטב אין איסור בעיכוב הפרעון. וכמ"ש במק"א בכל זה אמרו חז"ל שכופר בפקדון לא שייך אשתמוטי ונעשה כפרן וחשוד ע"י עכוב ההחזרה. ואם כן ממילא לא שייך להחזיק למשכון משל חברו שלא על פי שליח בד"צ כי אם בהלואה שאינה בעין שבאה לידי ברשות מה שאין כן בפקדון שתיכוף שתובעו ואינו מחזיר אי אפשר להנצל בזה או מאיסור עושק. או מאיסור עובט שלא על פי שליח בד"צ. ממילא גם כשהבד"צ הרשוהו לעכב בידו עד למשפט כמו שיש לפעמים תקנת עיקל כבש"ע ה"ק (וכנראה שתקנה זו יש בה כח גם במקום שאין שום שליח בד"צ שם. ולא נעשה על פי שליח בד"צ ולא בידיעת בד"צ. רק הדיוט מנהיג במקומו שולח לעקל עד למשפט שעל פי בד"צ אין בזה איסור לעבוט. כיון שיש בתקנה במדינה או בעירה לבד כח לגרוע שוא"ת מ"ע והרי זה המעכב מלהשיב על פי העיקול עושה רק בחי' שוא"ת מהשבה המוטלת עליו. אך צל"ע בזה כי אולי רק במ"ע יש כח לעשות שוא"ת מה שאין כן במל"ת כגון לא תעשוק גם שהפעולה הוא בחי' שא"ת וצל"ע ג"כ כי אולי לא הי' תקנת העיקול רק שיהי' נעשה עפ"י בד"צ או על כל פנים על פי ג' הדיוטות מה שאין כן על ידי שני יחידים הדיוטים שלא שייך בעשייתן גדר שליח בד"צ מנ"ל שהפקיעו בתקנת עיקול מצוה. והמטים עקלקלותם לומר שהי' תקנת עיקול גם בשוא"ת מצוה עליהם הראי') מכל מקום מחויב להשיב הכר בלילה כו' ושלא ליטול אוכל נפש ולא בגד אלמנה כפי המצוה. וממילא כ"ה גם כשבא לידי המלוה ברשות הלוה. כיון שכשתובע הלוה להשיב אי אפשר שיהי' בזה היתר רק על ידי רשות בד"צ והם אינם עושים רק כפי הנכון במצוותינו ובס' קת"כ ז"ל הובא בשם הריב"ש ז"ל שיכול לעכב פקדון שבידו עבור חוב אך פשיטא שאין זה רק בדיעבד שמועיל כמ"ש שם בקת"כ או על פי רשות בד"צ היטב או שמעכב בידו הפקדון עבור שכר שכיר. או ערבות בלי קבלנות או עבור גזילה בעינה באופנים המותרים כמבואר בסי' צ"ז. וגם להטעם שכתב הסמ"ע שביתו היינו רשותו ולכך מש"ה ולא תבא אל ביתו היינו גם בשוק. מכל מקום בפקדון שבידו שייך גם כן כן. מצד מ"ש רבינו יונה ז"ל לגבי בל יראה שכיון שהורשה להניח שם פקדונו הרי זה כרשותו. ולטעם התיו"ט ז"ל פשוט שאין חילוק בין בשוק לפקדון המעוכב. ולהסמ"ע ז"ל הרי זה כפי הסברות שם גבי בל יראה וצל"ע. ועל ידי זה מוכרע ממילא לגבי חיוב אונסין במשכון כזה. שאם עיכבו שלא ברשות נתחייב באונסין ואם בהיתר הוא רק כשומר שכר. וגם אם לולי מה שאין רוצה שיעכב שלו בשביל התביעה לא הי' תובע ולא הי' מקפיד כלל על העיכוב כל שתבעו להשיב חל חיוב באונס בקצת אופנים המפורטים לעיל היטב: למשכן על ידי נכרי עבור מלוה שייך אין שליחות לנכרי. ועל ידי ישראל הי' שייך גם כן אין שליח לדבר עבירה אך על השליח יש איסור גם כן להכנס ליטול משכון כבש"ע. משא"כ בנכרי. ומכל מקום מדרבנן יש שליחות לנכרי אך באמירה דנכרי לנכרי מיקל החו"י ז"ל לגבי שבות וכ"ש בשארי איסורים שהוא איבעיא בש"ס אם גזרו חז"ל: למשכן עבור הקפת סחורה. ואולי קיל גם כן מצד שעל ידי עייל ונפיק אזוזי המקח בטל לפעמים:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:3
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/97:3)

סעי' כ"ג **(ותפיליו)** גם שאין בע"ח גובה מתפילין. ובסרר בע"ח מניחין לו תפילין. מ"מ כשתופס תפילין כדי שיתן לו משכון אחר. י"ל שיכול לתפוס אם אומר שבודאי יש לו משכון אחר ליתן. וגם אם אינו אומר ודאי. י"ל שיכול לתפוס עד שישבע שאין לו משכון אחר או קב"ח על כך. והו"ל מעין א"י אם נתחייב להחזיר. ואם התפילין בידו מקודם החוב. י"ל דהו"ל א"י אם פרעתי וגם בתפס אח"כ י"ל דשייך מעין משאחז"ל אילנא למיקץ קאי. והו"ל עי"ז א"י אם פרעתי:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:4
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:4](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/97:4)

סעי' כ"ד **(אלא אפי' תפסה)** גם שמוסכם שבעל חוב קודם למזון אשה לעתיד גם בתפסה. י"ל דעיקר הטעם שמה שקנתה אשה קנה בעלה על ידי זה לא מהני תפיסתה מה שאין כן אם אומרת שבעלה נתן או שלח לה למזונות וזכתה פירוש כיון דהבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה כו' איך יוכל לגבות משלה אם אין לו שיעבוד בפירוש מטלטלי אגב מקרקעי וגם שבמטלטלין על פי תקנה בטל השיעבוד י"ל שבכך לא שייך כל כך תקנת השוק וגובה גם בנתן במתנה בפירוש בפני עדים וזכתה בפניהם בידה וגם אם לא הי' צד טמירתא בכך. וגם אם ודאי אינו מאתיא מחמת החוב. וביתה אינו קונה לה נגד הבעל חוב כי לא עדיף משותפים דלא נפיק מרשות המקנה. ואם תפס הבע"ח הממון י"ל שאין צריך לחשוש למה שאומרה שקנתה והו"ל איני יודע אם חייב. וקצת חזקת מרא קמא. וגם באין לו בירור כל כך ולא הי' רשאי לתפוס מכל מקום אחר תפיסה אי אפשר להוציא מידו. ואם לא תפס יכול להטיל עליו קבלה. ואולי גם היסת כי קצת כרגליים שאין נוהגת לקנות ואם אומרת שממעשה ידי' הוא הממון. לפי מ"ש הצ"צ ע"ה שרק על פי תקנה בע"ח קודם במה שמחמתי' י"ל שבכך לא תיקנו וספק בתקנה יד ההלכה על העליונה (חסר הסיום):


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:5
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:5](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/97:5)

**(עסמ"ע ס"ק נ"ט)** גם לפי התקנה שכתב הסמ"ע ע"ה בצ"ז משום רמאים לגבות מכסות אשתו (כעת התקנות מפוקפקות) י"ל שגם כסות שבת ויו"ט כיון דא"י למכור וי"א שהמכר בטל כבאה"ע צ' גם כפי התקנה הו"ל רק גדר ערבות. כמו נכסי עצמו שהערבות עליהם שעל סמך שלהם הלוה. וכמ"ש אודות מטלטלין דיתמי בזמן הזה. ולפי זה כל שיכול לגבות מבגדי האיש אינו גובה משלה גם אם תופס: מ"ש בבאר הגולה ע"ה בשם המרדכי ע"ה שאם הקנה לה לכ"ע אינו גובה מתכשיטים צריך להיות בירור עלכך ועלי' להביא הראי' גם שהקנין תתילתו לה ולא שייך חזקת מרא קמא ולא נעשו שלו מכל מקום כיון דגובים ורק אם הקנה לה בפירוש אינו גובה צריך להיות בירור וגם שייך קצת מרא קמא כי מתחילה קונה סתם ואחר כך מקנה למי שרוצה: כסתות הבגד צבע או קנהאו תפס בשביל בניו ואחר כך שם לתוכו הנוצות י"ל כלי קונה. ובכך הרי שנוי קונה על ידי צביעה לשמן ותפירה הו"ל שנוי שאינו חוזר לברייתו: מלוה על בגד אשה על מנת שתלבש אשתו על פי היתר אין בעל חוב גובה דהו"ל כבגדים שקנה לשמה:


###### Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:6
[Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 97:6](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20HaKodashim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/97:6)

סעי' כ"ו **(מעות בנדוניא)** השלשה לזוג גובה בעל חובו ולא שייך תם לריק בכך כי על ידי זה רווח ביתא. ואם שטר חוב על שם אביו ולא הי' לשון זכי' י"ל שאינו גובה. לשון שייך אולי אינו לשון זכי' ולשון יהי' שייך אולי ג"כ אינו דרך זכי':