## Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings Chapter 3

###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:1:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:1:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:1:1)

**חמשה מינין הן וכו'.** משנה פרק כל שעה (פסחים ל"ה) אלו דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח בחטים ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון ובגמרא תנא כוסמין מין חיטין שבולת שועל ושיפון מין שעורים:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:1:2
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:1:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:1:2)

**ומ"ש וחמשה מינין האלו וכו'.** הוא מדתנן (נדרים נ"ה) פרק הנודר מן הירק הנודר מן התבואה אסור בפול המצרי יבש דברי ר"מ וחכמים אומרים אינו אסור אלא בה' מינין בלבד [משנתנו לא כך היא שנויה וצ"ע]:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:1:3
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:1:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:1:3)

**ומ"ש ואחר שדשין וכו'.** בפרק כל שעה (פסחים ל"ה:) ובפ' שלשה שאכלו (ברכות מ"ז) אמרינן מ"ש כשהקדימו בשבלים לכשהקדימו בכרי ואמרו האי אידגן והאי לא אידגן כלומר דכי הקדימו בכרי אידגן. ובסוף משנה דנדרים שכתבתי בסמוך (דף נ"ה) תנן ר"מ אומר הנודר מן הדגן אינו אסור אלא בה' מינין אבל הנודר מן התבואה אסור בכל ומותר בפירות האילן ובירק ומשמע דרבנן מודו ליה בנודר מן הדגן ולא פליגי עליה אלא בנודר מן התבואה ובהדיא תנן בפ"ק דחלה וחכמים אומרים הנודר מן הדגן אינו אסור אלא בחמשת המינים והפת הנעשה מהם וכו':


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:2:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:2:1)

**האוכל פת וכו'.** כך פשוט פרק כיצד מברכין (ברכות ל"ה ל"ח) שעל הפת הוא אומר המוציא ובגמרא איפליגו אי אומר מוציא או המוציא ואסיקנא והלכתא המוציא:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:2:2
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:2:2)

**אכל דגן שלוק.** ברייתא שם (דף ל"ז) הכוסס את החטה מברך עליה בפה"א ומפרש רבינו דהיינו אפי' בשלם כיון שהם שלימים שלא הוסרה קליפתן ולא חלקו אותו וז"ש אכל דגן שלוק כלומר דלא מיקרי מבושל כיון שלא הוסרה קליפתו ולא חולק ואמר כמו שהוא כלומר כמו שמביאין אותו מהגורן וכ"כ ה"ר יונה. וכיון שמברכין בורא פה"א מברכין לאחריו בנ"ר. ואע"ג דקתני הכוסס את האורז מברך בפה"א ומשמע דהיינו דוקא אכלו חי שאני התם שדרכו לבשלו שלם ומ"מ צריך עיון למה לא כתב רבינו דין כוסס את האורז:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:2:3
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:2:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:2:3)

**אכל קמח וכו'.** (שם ל"ו) קימחא דחיטי רב יהודה אמר בפה"א ורב נחמן אמר שהכל נ"ב. וכתב הרי"ף דפסקו רבוותא כר"נ דלא רגילי אינשי לספויי קימחא. וגרסינן תו בגמרא א"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל אקרא חייא וקימחא דשערי מברך שהכל ולכן סתם רבינו וכתב אכל קמח דמשמע קמח מאיזה קמח מה' מינין מברך לפניו שהכל נ"ב וכו':


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:3:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:3:1)

**קמח של אחד מחמשת המינין וכו'.** ג"ז שם (דף ל"ח) שתיתא רב אמר שהכל ושמואל אמר במ"מ אמר רב חסדא ולא פליגי הא בעבה הא ברכה:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:4:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:4:1)

**קמח של אחד מחמשת המינין שבישלו וכו'.** ג"ז שם (ל"ו) חביץ קדירה וכן דייסא רב יהודה אמר שהכל רב כהנא אמר במ"מ בדייסא גרידא כ"ע לא פליגי דבמ"מ כי פליגי בדייסא כעין חביץ קדרה רב יהודה אמר שהכל דובשא עיקר רב כהנא אמר במ"מ סמידא עיקר אמר רב יוסף כוותיה דרב כהנא מסתברא דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברך עליהן במ"מ. וכתב הרי"ף וכן הלכתא.


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:4:2
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:4:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:4:2)

**ומ"ש וכן הדגן וכו'.** ברייתא (שם דף ל"ז) אלו הן מעשה קדרה חילקא טרגיס סלת זריז וערסן ופירש"י במ"ק מפרש להו חילקי חיטי דמתברי באסיתא חד לתרי טרגיס חד לתלת זריז חד לארבע ערסן חד לחמש:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:4:3
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:4:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:4:3)

**וכן כל תבשיל וכו' אם עירב בו קמח.** מתבאר מתוך מימרא דרב כהנא שכתבתי בסמוך ומשמע שהוא הדין לעירב בו את הפת:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:5:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:5:1)

**וזה כלל בברכות וכו'.** משנה שם (דף מ"ד:):


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:6:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:6:1)

**ומ"ש כיצד היא הטפלה המעורבת עם העיקר וכו'.** שם (דף ל"ט) אמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא אמר לן תבשילא דסילקא דלא מפשו קימחא בפה"א דליפתא דמפשו קימחא טפי במ"מ והדר אמר אידי ואידי בפה"א והאי דשדו ביה קימחא לדבוקי בעלמא עבדי:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:6:2
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:6:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:6:2)

**ומ״ש אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר.** הוא מדאמרינן בפ' משילין (ביצה לח:) מידי דעביד לטעמא לא בטיל:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:6:3
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:6:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:6:3)

**ומ"ש לפיכך מיני דבש וכו'.** נראה מדברי רבינו שאם לא היו נותנין החלב חיטה כדי לדבק אלא כדי לאכול החלב חיטה בדבש היה מברך במ"מ ולפי זה ה"ה לכל הדברים המרוקחים בדבש שמרקחים אותם כדי לאכלם בדבש שמברכין על הדבר המרוקח שהוא עיקר והדבש טפלה וכדברי החולקים על הטור בסימן ר"ד. ואיכא למידק שהרי כתב שאם עירב כדי ליתן טעם בתערובות הרי הוא עיקר והדבש כיון שהוא בא ליתן טעם בתערובות הוא עיקר ועליו יש לברך. ואפשר שכיון שהדברים המתרקחים הם נתנים לתוך הדבש אינם מתבטלים לגבי דידיה שלא באו לדבק לבד וכיוצא בהם דס"ד דבש תשמיש לדבר המרוקח ודמי לפירות ששלקום במים שהם נכשרים לאכילה על ידי המים ומברכין עליהם ברכתן הראויה להם ולא ברכת המים ה"נ דכוותה:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:7:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:7:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:7:1)

**כיצד היא הטפלה שאינה מעורבת וכו'.** משנה (שם דף מ"ד) הביאו לפניו מליח בתחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת מפני שהפת טפילה לו:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:8:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:8:1)

**הפת שפתת אותה וכו'.** לשון זה הוקשה לרוב חכמי זמננו דמשמע דקשיא רבינו דידיה אדידיה שבתחלה כתב דבחד לטיבותא דליהוי בהו דהיינו יש בהם כזית אע"פ שנשתנה צורתה או לא נשתנה צורתה אע"פ שאין בהם כזית מברך המוציא והדר קתני דבחדא לריעותא דליהוי בהו דהיינו אין בהם כזית אע"פ שלא נשתנה צורתה או שנשתנה צורתה אע"פ שיש בהם כזית מברך במ"מ. והרב מהרר"י ן' שושן כתב וז"ל בישל פתיתין או לשן במרק אם הם כזית אפילו נשתנה צורת הפת המוציא, אם הם פחות מכזית וצורת פת בהם גם בזה יברך המוציא, אם אין בהם כזית ונשתנה צורת הפת יברך במ"מ, אם אין בהם כזית אבל עברה צורת הפת שזהו איבוד יותר מנשתנה הנזכר מברך במ"מ. ואמר רבינו בחלוקה הרביעית בבישול לפי שלישה במרק ישנה ולא יעביר ולכן שינה דרכו שאמר תחלה בישול ולישה במרק עכ"ל הריב"ש וגם כי הוא מתיישב קצת בלשון רבינו לא מצאתי לו בגמרא על מה שיסמוך. וה"ר יהושע מבני בניו של רבינו כתב אומרו בסוף או שעברה צורת הפת פירושו אם עברה צורת הפת ועם זה יסכים למה שאמר בתחלה וה"ק אם אין בפרורין כזית אם עברה צורת הפת מברך במ"מ, ומצינו בכתוב או במקום אם או נודע כי שור נגח הוא או נודע אליו חטאתו וזה מסכים להלכה דגרסינן (שם ל"ז:) אמר רב יוסף האי חביצא אי אית ביה כזית מברך המוציא ואי לא במ"מ רב ששת אמר אפילו פרוסות שאין בהם כזית אמר רבא והוא דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא עכ"ל:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:8:2
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:8:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:8:2)

**ומצאתי** שכתב הרב המובהק מהרר"י פאסי ז"ל שגדולי ספרד היו אומרים שטעות הוא שנפל בספרים בסוף לשונו והכי הל"ל ואם אין בהם כזית ועברה צורת הפת בבישול, ומ"מ הנראה לו ז"ל ליישב הלשון הוא שיש לחלק בין שינוי להעברה ששינוי הוא שינוי מה אבל העברה העברת כל הצורה מכל וכל הוא, וזהו נראה שדקדק בלשונו ברישא כתב אם יש בפתיתין כזית או שניכר שהם פת ולא נשתנה צורתה שר"ל שאם יש בפתיתין כזית אע"פ שיש שינוי מה או שאין בהם כזית אלא שאין בהם שינוי כלל וניכר שהם פת ולזה כפל לשונו שניכר שהם פת ולא נשתנה צורתה ר"ל שניכר היטב ולא נשתנה כלל מברך המוציא אבל אם אין בהם כזית אע"פ שלא עברה מכל וכל אלא שנשתנה או אע"פ שיש בהם כזית אם עברה מכל וכל בבישול ר"ל שבחלוקת הבישול שייך העברה שבלישה במרק לא שייך כי אם שינוי אמנם בבישול שייך שינוי לבד כשהבישול חלש אמנם כשהוא חזק שייך העברת הצורה מכל וכל ואז אפילו שיהיה בפתיתין כזית מברך במ"מ ולא המוציא ונמצא לפי דרך זה שהשוה הרמב"ם בישול למרק בצד וחילק ביניהם מצד השוה בשינוי המשותף ביניהם וחלקם בהעברה הנמצאת בבישול ולא בלישה במרק ובזה המיצוע יש מקום להרמב"ם להמלט מכל מה שהקשו עליו התוספות ושאר המפרשים ר"ל ממה שהקשו על רש"י ז"ל ששניהם רש"י והרמב"ם דבר אחד להם והחילוק הזה אפשר שגם רש"י יפרש אותו עכ"ל. והעיד ז"ל שלשון זה נשאל בפומבי רבתי של חכמים ושל סופרים ובכללם הנשר הגדול מהרר"י אברבנאל ז"ל בהיותו לומד בישיבת הרב הגדול מהרר"י אבוהב ז"ל ושהרב מהרר"י פאסי ז"ל הגיד לפניהם יישוב זה ויכשר בעיניהם מכל אשר הוגד שם והוא הוא דרך מהר"ר יהודה ן' שושן ז"ל וגם זה דעת מורי הרב הגדול מהר"י בי רב ז"ל שכתב וז"ל בתוספות הקשו דמשמע בירושלמי דפרוסות קיימות הם בכזית וכו' והרבה ליישב אלו הסוגיות שבגמרא דידן והירושלמי ועשה ג' חלוקות האחד אם יש בפתיתין כזית אע"פ שיהיה בו אי זה שינוי מברך המוציא ואם ניכר שהוא פת ואין בו שינוי כלל אע"פ שהיה פחות מכזית [מברך] המוציא אבל אם יש בו אי זה שינוי ואין בהם כזית או אפילו יהיה בהם כזית אם עברה מהם צורת הפת לגמרי מברך במ"מ דדוקא בשיש בו קצת שינוי אם יש בפתיתין כזית מברך המוציא אבל אם עברה צורתם לגמרי אפילו יהיה בו כזית מברך בורא מיני מזונות עכ"ל:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:8:3
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:8:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:8:3)

**ולי** נראה לומר דהכי פירושו הפת שפתת אותה פיתין ובשלה או לשה והתחיל לפרש למאי דסליק מיניה דהיינו אם לשה וכתב שבחדא לטיבותא דליהוי ביה דהיינו שיהא בפתיתין כזית אע"פ שנשתנה צורת הפת או שניכר שהן פת אע"פ שאין בהם כזית מברך המוציא והדר מפרש מאי דפתח ביה דהיינו אם בישלה וכתב דבחדא לריעותא דליהוי בה דהיינו אין בו כזית אע"פ שניכר שהוא פת או שעברה צורת הפת בבישול אע"פ שיש בו כזית מברך במ"מ. ולמד רבינו בבא דלשה במרק ממ"ש בסמוך (ברכות ל"ז) אמר רב יוסף האי חביצא וכו' וכרב האי ורב נתן בעל הערוך שפירשו דחביץ היינו שלש הפירורין במרק בלי בישול ואמר רב ששת אפי' פירורין שאין בהם כזית מברך המוציא ופירש רבא דבריו דהיינו בדאיכא עליה תוריתא דנהמא ופסק הרי"ף והלכתא כרב ששת ורבא הרי שאע"פ שאין בהם כזית כיון דאיכא עליה תוריתא דנהמא מברך המוציא ובאית בהו כזית לא פליג רב ששת ארב יוסף דמברך עליהם המוציא אע"ג דלית עלייהו תוריתא דנהמא דהא לאוסופי אדרב יוסף אתא ולא לגרועי ותוריתא דנהמא דקאמר רבא לא קאי אלא אאין בפירורין כזית. ובבא שנייה למדה רבינו מדתניא התם (שם ל"ז) הכוסס את החטה מברך עלי' בפה"א טחנה אפאה ובישלה בזמן שהפרוסות קיימות מברך המוציא ושלש ברכות ואם אין הפרוסות קיימות מברך במ"מ וברכה אחת מעין שלש. וכתב רבינו יונה דמפרש בירושלמי דפרוסות קיימות היינו שיש בהם כזית ואין הפרוסות קיימות היינו אין בהם כזית וסובר רבינו דאף ע"ג דיש בהם כזית בעינן נמי דליהוי בהו תוריתא דנהמא לברך עליהם המוציא דלא עדיפי כשהן מבושלות אע"ג דאית בהו כזית מכשהם עשויות חביץ ואינם מבושלות אע"ג דלית בהו כזית וכיון דהתם בעינן תוריתא דנהמא ה"נ בעינן תוריתא דנהמא בהדי כזית כנ"ל:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:9:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:9:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:9:1)

**עיסה שנאפת וכו'.** שם (דף ל"ח) א"ל אביי לרב יוסף האי כובא דארעא מאי מברכין עלויה א"ל מי סברת נהמא הוא גובלא בעלמא הוא ומברכין עליה בורא מ"מ מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה ובריך עליה המוציא וג' ברכות ומפרש רבינו דכובא דארעא היינו עיסה שנאפת בקרקע:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:9:2
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:9:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:9:2)

**וכן עיסה שלשה וכו'.** שם (דף מ"ב) רב יהודה הוה עסיק לבריה בי רב יהודה בר חיננא אייתי לקמייהו פת הבאה בכסנין כי אתא שמעינהו דקא מברכי המוציא א"ל מאי ציצי דקא שמענא דילמא המוציא קא מברכיתו א"ל אין דתניא ר' מונא אומר משום ר' יהודה פת הבאה בכסנין מברך עליה המוציא ואמר שמואל הלכה כר' מונא א"ל אין הלכה איתמר ואסיקנא דאי קבע סעודתיה עילויה מברך המוציא ומפרש שם בגמרא שאע"פ שזה לא קבע סעודתיה עליו כיון שאכל שיעור שאחרים קובעים אכילתן בכך טעון ברכת המזון. ומפרש רבינו דפת הבאה בכסנין היינו עיסה שלשה בדבש וכו' או שעירב מיני תבלין וכו'. והיה נראה לומר דהיינו דוקא בשלא נתן מים אלא מעט אבל אם נתן מים הרבה אע"פ שנתן ג"כ שאר משקין כיון דמיעוטא נינהו בטלים הם לגבי מים ויש לאותה עיסה דין פת גמור לכל דבר והכי דייק לישניה שכתב שלשה בדבש דאם לא כן הל"ל עיסה שנתן לתוכה דבש וכו' אלא דמדכתב או שעירב בה מיני תבלין איכא למידק איפכא דהא תערובת תבלין דבר מועט הוא ואפ"ה מוציאו מתורת לחם לענין המוציא ותדע דהא עיסה שנילושה במי פירות תנן דחייבת בחלה ואפ"ה אינו מברך עליה המוציא כל שלא קבע עליה הילכך ע"כ דלאו במידי דמיקרי לחם תליא מילתא אלא לא קבעו חכמים לברך המוציא ושלש ברכות אפי' בכזית אלא בלחם שדרך בני אדם לקבוע עליו דהיינו עיסה שנילושה במים לבד בלי שום תערובות אבל כל שיש בה שום תערובות ממי פירות או מתבלין כיון שאין דרך בני אדם לקבוע סעודתן עליו לא חייבוהו לברך המוציא ושלש ברכות אא"כ אכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו והוא שיהיה טעם התערובות ניכר בעיסה דומיא דעירב בה מיני תבלין שטעמם ניכר בעיסה וזה נראה עיקר:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:10:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:10:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:10:1)

**אורז שבישלו וכו'.** ג"ז שם (דף ל"ז) טחנו לאורז אפאו ובישלו אע"פ שהפרוסות קיימות מברך בתחלה במ"מ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש והתניא לבסוף ולא כלום ואסיקנא תני בהדי קמייתא ולבסוף אינו מברך עליו ולא כלום וכתב הרי"ף וקי"ל דכל ולבסוף ולא כלום מברך בנ"ר עכ"ל:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:10:2
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:10:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:10:2)

**וכתב** עוד הרי"ף וה"מ בדאיתיה לאורז בעיניה אבל ע"י תערובות לא דקי"ל בהא כרב ושמואל (שם ל"ז) דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו במ"מ דליכא מאן דפליג עלייהו וכתב עליו הרא"ש ז"ל דהיינו כשהרוב מין אחר דבכה"ג בחמשת המינין אפילו רובו ממין אחר מברך עליו במ"מ:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:10:3
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:10:3](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:10:3)

**ומ"ש רבינו אבל פת דוחן וכו'.** כ"כ הרי"ף ז"ל וטעמו לפי שדרך הגמרא להזכיר אורז ודוחן בהדי הדדי ובהאי ברייתא לא הזכיר דוחן אלמא דדוקא אאורז מברך במ"מ אבל לא אדוחן ואע"ג דתניא התם (שם דף ל"ז) הביאו לפניו פת אורז ופת דוחן מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה דמשמע דפת אורז שוה לפת דוחן י"ל דברייתא לאו לענין נוסח ברכות איתניא אלא לענין שצריך לברך תחלה וסוף כשם שמעשה קדרה צריך לברך תחלה וסוף ומיהו הא כדאיתא והא כדאיתא דאורז בתחלה במ"מ כמפורש באידך ברייתא ודוחן שהנ"ב. וה"ר יונה כתב דהיינו טעמא משום דא"ר יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא ואע"ג דלא קי"ל כוותיה מ"מ כיון דאשכחן דאיכא מאן דס"ל דאורז מין דגן הוא ולא ס"ל הכי בדוחן אלמא דאין דינם שוה ודוקא באורז מברך במ"מ אבל לא בדוחן עכ"ל. ומ"מ למדנו מדאותבה בגמרא לרב ושמואל דאמרי כל שהוא מחמשת המינין מברך עליו במ"מ דמשמע הא אורז אין מברך עליו במ"מ מהך ברייתא דהביאו לפניו פת אורז ופת דוחן למדנו שדין פת אורז ודין האורז המבושל שוה ומינה דפת קטנית וקטנית מבושלים דינם שוה וכמ"ש רבינו. ודע שדעת ה"ר יונה והרא"ש ז"ל לומר דאורז ודוחן דינם שוה ומברך על שניהם במ"מ ובנ"ר. והוסיף עוד רבינו יונה ז"ל שה"ה לשאר הדברים שאנו רואים דמיזן זיין כגון פניז"ו בלעז שמברך עליהם בורא מיני מזונות ובורא נפשות:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:11:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:11:1)

**כל שמברכין וכו' עד חוץ מן האורז.** מתבאר בפרק כיצד מברכין ממשמעות הסוגיות. והרא"ש ז"ל כתב פרק הנזכר ירושלמי כל שאומר אחריו שלש ברכות אומר לפניו המוציא כל שאין אומרים אחריו שלש ברכות א"א לפניו המוציא. ולרבינו שכתב חוץ מן האורז י"ל דסבר דפליג אגמרא דידן ונתן טעם לדבריו דאין למדין מן הכללות:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:12:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:12:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:12:1)

**במה ד״א בשאכל מכזית ולמעלה וכו'.** נתבאר בראש הלכות אלו. והא דאמרינן בפחות מכשיעור מברך לפניו ולא לאחריו אע״ג דבריש כיצד מברכין (ברכות דף ל״ה) ילפינן ברכה לפניו מק״ו מברכה דאחריו וא״כ כיון שאינו מברך לבסוף לא הו״ל לברך בתחלה כבר כתבתי בראש הלכות אלו דלאו ק״ו גמור הוא אלא מדרבנן הוא שצריך לברך לפניו כדי שלא יהנה מן העולם הזה בלא ברכה כ״כ התוספות והרא״ש ז״ל. ואכתי קשיא לי מה ראו חכמים להחמיר בברכה שלפניו שהיא מדרבנן יותר מברכה אחרונה שהיא מדאורייתא. ונ״ל שלכך אמרו דבתחלה יברך אפילו על כל שהוא שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שהיה צריך ברכה לפניו ואין בידו לתקן אבל לאחריו אוקמוה אדינא שאם אכל כשיעור יברך ואם לאו לא יברך. ומ״ש רבינו דשיעורא דמשקין ברביעית טעמו מדאשכחן בעלמא לענין אכילת איסורין דחייב בשתיית משקין אסורין ברביעית דומיא דאוכלין בכזית:


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:13:1
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:13:1)

**וזו היא ברכה אחת מעין שלש וכו'.** מימרא דרב דימי בסוף פרק כיצד מברכין (ברכות דף מ״ד):


###### Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:13:2
[Kessef Mishneh on Mishneh Torah, Blessings 3:13:2](https://torahapp.org/share/book/Kessef%20Mishneh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Blessings/r/3:13:2)

**ומ"ש ובשבתות וכו'.** כתב רבינו יונה בפרק הנזכר דהכי איתא בירושלמי וכ"כ ה"ר מנוח וכתב שרבינו משולם לא היה מזכירו וכתב ה"ר מנוח דאפשר דדוקא בימי רבותינו שהיו קובעין על היין אבל אנו שאין אנו קובעין לא מדכרינן ואין זה כדאי לבטל דברי הירושלמי: