## Kinaat Sofrim on Sefer HaMitzvot, Positive Commandments List

###### Kinaat Sofrim on Sefer HaMitzvot, Positive Commandments List 7:1
[Kinaat Sofrim on Sefer HaMitzvot, Positive Commandments List 7:1](https://torahapp.org/share/book/Kinaat%20Sofrim%20on%20Sefer%20HaMitzvot/s/Positive%20Commandments%20List/r/7:1)

**אחרי**עיוני כפי קוצר השגתי במה שטען הרמב"ן ז"ל על הרב בחשבו זאת המצוה למ"ע ואחריו רשב"ץ בפירוש האזהרות והרב מזרחי בפ' ואתחנן וגם במה שהשיבו בעד הרב מהר"י די"ל ומהר"י קארו בהקדמתו לפירוש ס' היד, נלע"ד שכלם הסכימו דיש להבין כדעת הרב ז"ל שהשבועה כשהיא לצורך דהיינו כשנתחייב בה בב"ד מ"ע לעשותה וחובה לישבע בשמו ית'. ועל דא איפליגו רמב"ן ז"ל ודעימיה דסברי דאפי' בשבועה לצורך לאו חובה היא ולא מ"ע אבל רשות היא בידינו וכן הביא מחלוקתן בעל ס' החינוך סי' תל"ג וז"ל והעובר על זה ולא רצה לישבע בשמו לעת הצורך בטל מ"ע זה לדעת רמב"ם ז"ל אבל הרמב"ן ז"ל כתב שאין השבועה בשמו ית' בעת הצורך מ"ע כלל כי אם רשות גמורה שאם ירצה נשבע ואם לא ירצה לישבע אין בכך כלום עכ"ל:


###### Kinaat Sofrim on Sefer HaMitzvot, Positive Commandments List 7:2
[Kinaat Sofrim on Sefer HaMitzvot, Positive Commandments List 7:2](https://torahapp.org/share/book/Kinaat%20Sofrim%20on%20Sefer%20HaMitzvot/s/Positive%20Commandments%20List/r/7:2)

**ואני**בעניי נפלאתי הפלא ופלא על הבנת הרבנים המובהקים דלעיל בכונת הרב ז"ל דמאין יצא להם ליחס אל הרב כי הך סברא דעיקרה של מ"ע דובשמו תשבע על השבועה עצמה הוא דאתא באופן שאם נתחייב שבועה בב"ד ולא ירצה הוא לישבע אף על דבר אמת ובחר לשלם כעבריין על מ"ע יחשב דדא ודאי סברא זרה היא מאד לא יכילנה הרעיון והלא תנן בר"פ המפקיד שילם ולא רצה לישבע וכו' דמדקתני ולא רצה משמע ודאי דאפי' על דבר אמת הרשות בידו לשלם ולא לישבע. והמצוה שמנה הרב ז"ל לישבע בשמו היינו שאם רצונו לישבע תהא השבועה בשמו לבד ולא בשם זולתו וידמה זה למה שבא בתורה כי תאוה נפשך לאכול בשר תזבח ואכלת בשר דהאכילה היא רשות בידו אמנם הזביחה היא מ"ע שכשירצה לאכול יזבח ואח"כ יאכל וכן הוא הנרצה אצל הרב בלי ספק במ"ש בחיבורו הגדול פי"א מהל' שבועות וז"ל כשם ששבועת שוא ושקר בל"ת כך מ"ע שישבע מי שנתחייב שבועה בב"ד בשם שנאמר בשמו תשבע זו מ"ע שהשבועה בשמו הגדול והקדוש מדרכי העבודה היא והדור וקדוש גדול הוא להשבע בשמו עכ"ל. ואם לא עשה כן אלא נשבע שלא בשמו ית' עובר בעשה של תורה של ובשמו תשבע מלבד הל"ת של ובשם אלהים אחרים לא תזכירו שמנאו הרב לקמן למצות ל"ת סי' י"ד אבל לעולם דשבועת עצמה רשות היא ולא בא החיוב אלא על איכות השבועה שאם רצונו לישבע בעת הצורך חייב הוא לישבע בשמו וכן הוא המשמעות בסמ"ג סי' קכ"ג מ"ע שישבע מי שנתחייב שבועה בב"ד בשם וסמ"ק סי' ק"ה בדרך זו הלך גם הוא וז"ל לישבע בשמו דכתיב ובשמו תשבע ולא שיהא חייב לישבע בשמו אלא כשאתה בא לישבע בשמו תשבע באמת ע"ב. ועם זה אתי שפיר מה שמנאה הוא ז"ל למ"ע ומ"מ סיים שם ויש לכל אדם להרחיק עצמו מכל שבועה ע"כ. ויש בדבריו חילוף מעט מדרך הרב ז"ל דלעיל דלפי הסמ"ק העשה הוא לישבע בשמו על דבר אמת והל"ת הוא לא תשבעו בשמי לשקר ולפי דרך הרב חיוב העשה הוא לישבע בשמו ולא בשם זולתו והאזהרה מזה בל"ת הוא ובשם אלהים אחרים לא תזכירו אבל בין למר ובין למר השבועה גופה רשות היא כדלעיל ועם זה אתיא שפיר נמי לדעת הרב סוגיא דתמורה שהביא רמב"ן ז"ל דהתם בעיקר שבועה אמרו שלעולם רשות היא ולא נאמרה למ"ע אלא כשירצה לישבע שתהא השבועה לשמו כי זהו ג"כ מכלל העבודה ליקר שמו ית' דכשישבע לצורך ישבע לשמו לבד וכמ"ש ג"כ בחיבור היד פי"א מהל' שבועות וז"ל שאין שם מי שראוי לחלוק לו כבוד שנשבעין בשמו אלא האל ב"ה והיינו מה שכיון הרב כאן באמרו ז"ל ולזה הענין כיון הכתוב בשמו תשבע ר"ל שאליו בלבד תאמין האמת אשר ראוי לאדם להשבע לו. ונ"ל עוד הוכחה דכוונת הרב בזה כדלעיל ממה שהוסיף עוד ז"ל וכבר אמרו בתחלת תמורה מנין שנשבעין לקיים את המצוה דכתיב ובשמו תשבע ע"כ. ובודאי דגבי שבועה זו דעל המצוה רשות היא ולא חובה אף לדידיה ממ"ש שם בחיבורו ומותר לאדם לישבע על המצוה לעשותה כדי לזרז את עצמו וכו' ואילו הכא מקרא דובשמו תשבע נפקא כדאיתא התם פ"א דתמורה הרי שאותו הפסוק רשות הוא ג"כ אצל הרב לענין עיקר שבועה אמנם לענין הא שצריך לישבע בשמו על זה הוא שנאמר בלשון צווי ומזה הצד חשבה למ"ע:


###### Kinaat Sofrim on Sefer HaMitzvot, Positive Commandments List 7:3
[Kinaat Sofrim on Sefer HaMitzvot, Positive Commandments List 7:3](https://torahapp.org/share/book/Kinaat%20Sofrim%20on%20Sefer%20HaMitzvot/s/Positive%20Commandments%20List/r/7:3)

**אחרי**כתבי כדלעיל מצאתי בחבור לב שמח שנטה גם הוא להבנת דברי הרב כמו שכתבתי דהיינו דזאת המצוה אינה אלא שכשירצה לישבע ישבע בשם:


###### Kinaat Sofrim on Sefer HaMitzvot, Positive Commandments List 7:4
[Kinaat Sofrim on Sefer HaMitzvot, Positive Commandments List 7:4](https://torahapp.org/share/book/Kinaat%20Sofrim%20on%20Sefer%20HaMitzvot/s/Positive%20Commandments%20List/r/7:4)

**והרב**מזרחי בפ' ואתחנן תמה על הרב במה שהביא ראיה לישבע בשמו ממה שאחז"ל אמרה תורה השבע בשמי ואמרה תורה אל תשבע בשמי דאין אלה מחוייבות זו מזו ומן המניעה דלא תשבע בשמי כשהוא שלא לצורך לא ימשך החיוב לישבע בשמו כשהוא לצורך כ"א רשות בלבד דלפי דרכי האופנים המתחייבים זה מזה לכאורה הדין עמו דמן הדבור החיוביי ישולל הרשותיי ועם זה אין לנו ממניעת שבועה שלא לצורך אלא שאותה שהיא לצורך תהיה רשותיית אבל שתהא חיוביית אינו מוכרח. אמנם כד מעיינינן שפיר דברי הרב ז"ל נכונין בטעמן דמלשון רז"ל אמרה תורה השבע ואמרה תורה אל תשבע משמע ודאי דבחיובא ואיסורא קא מיירי דאמרה תורה חיוב מן התורה משמע ולא רשות ולזה סמך הרב זה המאמר אל הכתוב דובשמו תשבע דלפי הפשט הוא ציווי דומיא דאת ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד דכל אחד מהן ציווי הוא ובשמו תשבע שהוא סמוך להם ודאי צווי גם הוא משמע דכוותייהו, והטעם הוא לפי שהיא הגדלה והידור אליו ית' כשהיא לצורך אבל שלא לצורך אינה הגדלה והידור אליו מפני שהוא מוציא שם שמים שלא לצורך דהיינו לבטלה, והמשל בזה לרופא שיאמר אל החולה אל תאכל בשר ואל תשתה יין בזמן שאתה חולה כדי שלא יזיקך ותאכל בשר ותשתה יין בזמן שאתה בריא כדי שיועילך. ונמצאו דברי הרב מיושבין ממה שהקשה וממה שהמשיל משל הרא"ם ז"ל בפ' ואתחנן דוק ותשכח על פסוק ובשמו תשבע: