## Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering Chapter 2

###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:1:1
[Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Paschal%20Offering/r/2:1:1)

**אין** שוחטין את הפסח אלא למנוייו דכתיב תכוסו על השה מלמד שמתמנין עליו כשהוא חי דתכוסו ובמכסת לשון מנין הוא כדכתיב את מכסת הערכך. יחיד ששחט את הפסח לעצמו כשר פ' האשה תנן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ומפרש טעמיה דרבי יוסי בגמרא דכתיב איש לפי אכלו תכוסו דמשמע דעל איש אחד תשחטו ובלבד שיהיה ראוי לאוכלו כדכתיב לפי אכלו ולכתחלה לא ישחוט על היחיד דכתיב יעשו אותו.


###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:3:1
[Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Paschal%20Offering/r/2:3:1)

**אין** שוחטין את הפסח אלא על מי שראוי לאכול פרק תמיד נשחט שחטו שלא לאוכלו פסול ובגמרא ת"ר כיצד שלא לאוכלו לשום חולה או לשום זקן ומנ"ל אמר קרא איש לפי אכלו תכוסו לפי אכלו פרט לזקן ולחולה ולערל וטמא ואפילו הן מנויין ואיתקש אוכלין למינויין כדכתיב אכלו תכוסו מה השוחט שלא למנויין פסול כדילפינן מבמכסת תכוסו דשנה עליו הכתוב לעכב אפילו חבורה ואין אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליו דכתי' איש לפי אכלו דבעינן לכל אחד כדי אכילה דהוי כזית ובדיעבד כשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כדלקמן.


###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:4:1
[Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Paschal%20Offering/r/2:4:1)

**אין** עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים משום קלות ראש כדתנן התם אבל עושין חבורה כולה נשים או עבדים כיון דאתרבו למנוייו או לערלים או לטמאים שם פרק תמיד וילפינן לה מדשנה עליו הכתוב במכסת תכוסו לעכב ורב אומר לשון סורסי הוא זה כאדם שאומר לחברו כוס לי טלה זה למימרא דבשעת שחיטה צריך לכוין למנוייו וערל וטמא אימעיטו מאיש לפי אכלו דכיון דלא מצו אכלי מיניה דהוו ערלים או טמאים חשיבי כולהו שלא לאוכליו.


###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:5:1
[Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Paschal%20Offering/r/2:5:1)

**שחטו** לאוכליו ושלא לאוכליו שם במשנ' לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולי' ולערלי' לטמאים ולטהורים כשר ובגמרא מ"ט לשמו ושלא לשמו פסול לאוכליו ושלא לאוכליו כשר לשמו ושלא לשמו פיסולו בגופו של קרבן לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים אין פיסולו בגופו אלא בדבר אחר לשמו ושלא לשמו דהוי פסולו בגופו משום דאי איפשר לברר איסורו חלק שהוא לשמו וחלק שאינו לשמו אבל הני איפשר לברר חלק הראוי לאוכלו בצד אחד וחלק שאינו ראוי לאוכלו לצד אחר ועוד לשמו ושלא לשמו ישנו בד' עבודות והני אינן בארבע עבודות ועוד לשמן ושלא לשמן ישנו בצבור כביחיד ומחשבת אכילה לא שייכא בקרבן צבור דלא שייכא אלא בפסח ומשום הכי לא ילפינן לשמו ושלא לשמו מהני דכשרים לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולי' ולערלים לטהורים ולטמאים וילפינן דמקצת אוכלין פסולין לא פסלי מדכתיב וכל ערל לא יאכל בו כולה ערלה פסלה מקצתה לא פסלה ולרב אשי דאמר דילמא האי וכל ערל משמע כל דהו ערלה כתב רחמנא זאת חוקת הפסח דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה וטומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה דאילו איטמי חד מאבריה האי דאיטמי שרפינן ליה ואידך אכלינן ליה והכי נמי אי איכא ד' גברי טמאים וד' טהורים לא פסלי להו טמאים לטהורים וכיון דבהני לא פסלי מקצת שאינן ראויין לאכול כערל וטמא שלא לאוכליו ושלא למנוייו נמי לא פסלי במקצת דכולהו מחד קרא נפקי דכתיב איש לפי אכלו וכיון דלא מצי אכלי ליה חשיבי שלא לאוכליו ואיתקשי אוכלין למנויין כדאמר' לעיל. שחטו למולים וזרק הדם לשם מולים וערלים פסול שהזריקה חמורה שהיא עיקר הקרבן דלא כאתקפתא דרב אשי שחטו למולים שיתכפרו בו ערלים פסול שם פלוגתא דרב חסדא ורבה אמר רבה מנא אמינא לה דתניא יכול יפסל ערל בני חבורה הבאים עמו וכו' ורב חסדא אדרבא לאידך גיסא ת"ל וכל ערל לא יאכל בו כולה ערלה פסלה מקצת לא פסלה בשחיטה אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה וכי תימא ה"ה לזריקה דלא פסלה עד דאיכא כולה ערלה תלמוד לומר זאת חוקת הפסח זאת משמע בעבודה א' הוא דלא פסלה ערלות במקצת והיינו בשחיטה דהיא תחלה לעבודות אבל בזריקה אפילו מקצתה נמי פסלה ומאי חומרא דזריקה דלא מיקבע פגול אלא בזריקה שהיא סוף העבודה דקודם זריקה כל שעתא הוא בספק שמא יחשוב פיסול אחר ויפקיע שם פיגול ממנה ובתוס' כתבו על רב חסדא דאמר פסול מ"ש שחטו למולים ולערלים דכשר ותירצו דהתם יש מחשבת מולים בשחיטה אבל הכא לא פתיכי מולים בזריקה משמע דאי פתיכי מולים בזריקה נמי כשר והרב ז"ל כתב שאם זרק לשם מולים וערלים פסול ונראה שהתוספות כתבו זה לפי אוקמתא דרב אשי והרב ז"ל כתב כסתמא דתלמוד' דקאמר אליבא דרב חסדא אדרבה לאידך גיסא וכו' שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו הפסח כשר פר' כיצד צולין זרק דמו שלא לאוכליו הפס' עצמו כשר ואדם יוצא ידי חובתו נימא כרבי נתן דאמר אכילת פסחים לא מעכבא אפילו תימא רבנן אין מחשבת אוכלים חולה וזקן בזריקה דכי כתיב איש לפי אכלו תכוסו אשחיטה כתיב כדילפי' לעיל.


###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:7:1
[Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Paschal%20Offering/r/2:7:1)

**מי** שהיה בריא בשעת שחיטה וחולה בזריקה או איפכא אין שוחטין וזורקין עליו עד שיהא בריא משחיטה עד זריקה בריתא שם והינו לכתחלה דבדיעבד אין מחשבת אוכלים בזריקה.


###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:8:1
[Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Paschal%20Offering/r/2:8:1)

**שוחט** אדם ע"י בנו ובתו הקטנים וע"י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן פרק האשה תניא נמי הכי שה לבית משמע איש בעל הבית יקחנו לכל בני ביתו ואין צריך דעתו דאינן יכולין למחות ועבדו ושפחתו כנענים נמי על כרחן ימשכו אחריו דהם סמוכים עליו אבל אינו שוחט על יד בנו ובתו הגדולים ולא על יד עבדו ושפחתו העברים ולא על יד אשתו אלא מדעתן בשתיקה אבל מיחו לא ואפילו שפחה עברית דלא משכחת לה אלא בקטנה היוצאה בסימנים כיון דאין עליו לחנכה יכולה למחות שחט הוא עליהם ושחטו הן לעצמן אין לך מיחוי גדול מזה והא דקתני חוץ מן האשה היינו חוץ מן האשה וכל דדמי לה גדולים ועבדים דאם שחטו לעצמן הוי מיחוי.


###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:11:1
[Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Paschal%20Offering/r/2:11:1)

**האשה** שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל משל בעלה שם במשנה דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה תאכל במקום שהיא רוצה שמעת מינה יש ברירה דקס"ד דבמקום שתרצה בשעת אכילה תאכל ואמרינן הוברר דשחיטה וזריקה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא ומשני מאי רוצה בשעת שחיטה ששאלו את פיה בשעת שחיט' ואמרה בזה אני רוצ' ורמינהי אשה רגל ראשון אוכלת משל אביה מכאן ואילך רוצה אוכלת משל אבי' רוצה אוכלת משל בעלה ל"ק כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה ומתני' בשאינה רדופה לילך תמיד לבית אביה הילכך בית בעלה חביב לה כשאר כל הרגלים ושייכא בתריה ורגל ראשון במקום שרוצה בשעת שחיטה כיון שאינה רדופה לילך ובריתא ברדופה הילכך רגל הראשון ודאי בתר אביה מכאן ואילך במקום שרוצה בשעת שחיטה דאם לא בררה בשעת שחיטה אינה אוכלת לא משל זה ולא משל זה. וכן יתום ששחטו עליו אפטרופסים יאכל במקום שהוא רוצה שם במשנה יאכל במקום שהוא רוצה ובגמרא שמעת מינה יש ברירה א"ר זירא שה לבית מכל מקום וכתבו בתוספות דשה לבית לאו דאוריתא ואף על גב דשלא למנוייו אסיר התם ילפינן מלא תאכלום לא תאכילום בשרצים ונבלות דהיינו בידים אבל כי האי גונא דהוי חנוך מצוה לקטנים שרי והכי נמי בבניו ובנותיו קטנים.


###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:12:1
[Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:12:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Paschal%20Offering/r/2:12:1)

**עבד** של שני שותפין במשנה שם לא יאכל משל שניהם ואפילו המנהו האחד על פסחו דמי נתן רשות לחלק האחר לימנות על פסח זה ובגמרא והתנן רצה מזה אוכל רצה מזה אוכל מתני' בדקפדי אהדדי שני הבעלים ואין אחד מהם רוצה ליהנו' מחלק חברו ושוחט כל אחד על חלק חברו וסבור שחברו אינו מקפיד אם יאכל חלקו משלו וחברו אינו רוצה ולכך לא יאכל משל שניהם דקפדי כל חד אחלקו שלא יהנה משל חברו ובריתא דלא קפדי. מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו ולא משל עצמו שם במשנה לא יאכל משל רבו דמסתמא לא הוי דעת רבו להמנות חלק החירות על פסחו ובגמרא הא משל עצמו יאכל והתניא לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו ל"ק כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש דכופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו והואיל ובידינו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו.


###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:14:1
[Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering 2:14:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Paschal%20Offering/r/2:14:1)

**עד** כמה נמנין על הפסח עד שיהא כזית לכל אחד דהוי שיעור אכילה ונמנין עליו ומושכים את ידיהם ממנו עד שישחט שם במשנה לעולם נמנין עד שיהא כזית לכל אחד ונמנים ומושכים ידיהם עד שישחוט רש"א עד שיזרוק הדם אמר אביי מחלוקת לימשך בההיא קאמר ר"ש עד שיזרוק דכתיב אם ימעט הבית מהיות משה אם באו לימעט ולימשוך ידיהם מהיות משה בעוד היותו לשה יתמעטו מהוויותה דהיינו קודם גמר עבודותיו ורבנן סברי מהיות משה מחיותה משה בעודה בחיים יתמעטו אבל לימנות דברי הכל עד שישחט דכתיב במכסת נפשות והדר תכוסו. נמנו עליו וחזרו ונמנו עד שאין לכל אחד כזית ראשונים שיש להם כזית אוכלים ופטורים מלעשות פסח שני ואחרונים אינם אוכלים וחייבין לעשות פסח שני פ' כיצד צולין בריתא פלוגתא דרבנן ור' נתן דסבר ואלו פטורים שכבר נזרק הדם ורבנן סברי דאכילה מעכבא. הממנה אחרים על חלקו שם במשנה כשאין בני חבורה ליתן לו את שלו ואמר טול אתה חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא דפסח נאכל בשתי חבורות ואחר שנחלק לכל חבורה חלקם אסור להוציא חלק חבורה לחבורה אחרת וכן לגרגרן נותנין חלקו בעיא שם ופשיטו לה מבריתא היו ידיו של אחד מהם יפות לישנא מעליא שממהר לאכול נותנין לו חלקו: