## Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer Chapter 1 ###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer 1:1:1 [Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer 1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Red%20Heifer/r/1:1:1) **מצות קעב** לעשות פרה אדומה כמצותה כדכתיב ויקחו אליך פרה אדומה וגו' ומצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים או ארבעה. ואם היתה זקנה כשרה כחכמים דריש מסכת פרה דאמרי בת ג' או בת ארבע דכיון דעגלה בת שתים דכתיב בה עגלת בקר פרה בת ג' או בת ד' דאמרינן פ"ק דר"ה דפר בן ג' ואפילו בת שתים פר בן בקר לא נקרא בפחות מג' שנים ואם כן פרה בת ד' נמי וזקנה נמי כשרה כדתנן פרק קמא דפרה. ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה דכתיב ויקחו אליך פרה ולא עגלה כדדרשינן בספרי זוטא וזה שנאמר בתורה תמימה תמימת אדמימות לא תמימת קומה כדדרשינן בספרי פרה שומע אני שחורה ולבנה תלמוד לומר אדומה תמימה תמימה באדמימות או תמימה למומין כשהוא אומר אשר אין בה מום הרי מומין אמורים מה תלמוד לומר תמימה לאדמימות. וננסה כשרה כדתנן פרק שני וכדתנן פרק מומין אלו בבכורות דננס פסולים באדם וכשרים בבהמה. היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא אחת פסולה כתנא קמא דרבי יהודה פרק ב' דפרה ותנן נמי התם היו בתוך ב' כוסות ומוכיחות זו את זו שמכוונות וסמוכות זו בצד זו פסולה טעמא דאינה תמימה באדמימות כיון שהשתי שערות שחורות או לבנות סמוכים הרי הם נראים. היה עקרן מאדים וראשן משחיר או איפכא הכל הולך אחר העיקר כחכמים דפליגי ארבי מאיר במתניתין דקאמר הכל הולך אחר הנראה דהיינו ראשן אבל חכמים סברי דלא הויא תמימה באדמימות אלא אם כן עיקרן אדום ויגוז ראשן [דקדשי] בדק הבית לא מתסרי מגיזה מן התורה אלא מדרבנן ובפרה דלא שכיחא לא גזור וכדתניא בתוספתא מספר ואינו חושש משום גוזז. וצריך שישאר מן המאדים כדי שינטל בזוג שכל שערה שאינה ניטלת בזוג הרי היא כמי שאינה כדתנן במתניתין בנדה פ' בא סימן לפיכך אם היו השתי שערות לבנות או שחורות שאינן נלקטות בזוג כשרה דלא פסלי שתי שערות אלא אם כן ארוכות דנלקטות בזוג כדאיתא. היו קרניה או טלפיה שחורים יגוד כדתנן פרק ב' דפרה ובב' מומין אלו בבכורות תרגמה זעירי מעילוי זכרות שיש בחודו של קרן כשנים או שלש אצבעות שאין זכרות מגיע שם ואם השחרות אינו מגיע עד מקום הזכרות יחתוך אבל יותר מכאן פסלה וכן תניא נמי בספרי ובתוספתא. העין והשינים והלשון אינן פוסלים במראה ובספרי תניא פרה שגלגל עיניה משחיר אם דומה עינה לשאר הפרות כשרה ואם לאו פסולה ונראה טעמא דאינם נראים כמו הקרנים והטלפים דבעי' קציצה כדאמרי' לעיל אי נמי משום דרך הקרנים להיות ממראה הפרה והיכא דהם שחורים הוי שינוי בגופא מה שאין כן בעין ולשון ושינים. היתה בה יבלת וחתכה במתניתין פרק שני רבי יהודה פוסל רבי שמעון אומר כל מקום שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה משמע דלרבי יהודה אפילו העלה שער אדום במקום שחתך היבלת פסולה וכמו שפי' הראב"ד ז"ל הטעם לפי שאינו עולה בו אדמימות גמורה אבל הוא שער לקוי. **Sefaria Community Translation:** It is a mitzvah to fulfill the commandment of the Red Heifer as it is written: "They shall take to you a red heifer..." (Numbers 19:2). The commandment of the Red Heifer is that it should be a female, three or four years old. And if it is older, it is still valid according to the Sages, as stated in Tractate Parah, where it is said that it can be either three or four years old. Since it is called a calf (עגלה), and a calf is two years old, as it is written: "A heifer of the cattle" (עגלת בקר), the Red Heifer can be three or four years old. As we say in the first chapter of the Mishnah in Parah, that a bull (פר בן בקר) is three years old, and even if it is two years old, it is not called a bull (פר בן בקר) unless it is at least three years old. Therefore, if the Red Heifer is four years old, it is also valid, and if it is older, it is still valid, as stated in the first chapter of Parah. And one does not take a calf and raise it, as it is written: "They shall take to you a heifer" (פרה), and not a calf (עגלה), as we derive from the Sifri Zuta. And this is what is stated in the Torah: "Without blemish" (תמימה תמימת), meaning without blemish of its stature, as we derive from the Sifri Parah. "I hear 'black' and 'white'" (שחורה ולבנה אני שומע), it is taught to say "a red heifer" (אדומה תמימה), meaning completely red, without blemishes. When it says "which has no blemish" (אשר אין בה מום), it includes cases of blemishes. But what does the Torah teach us by saying "without blemish"? It is to teach us to be completely without blemishes. And it is tested as valid, as we learn in the Mishnah in the second chapter and as we learn in the Mishnah in the chapter of blemishes: These are the laws regarding firstborns - those that are tested are disqualified in humans but valid in animals. If it had two black or white hairs within one patch, it is disqualified, as stated in the first Tanna of Rabbi Yehuda in the second chapter of Parah. And we also learn there: If there were two hairs within two cups and they touch each other and lean against each other, it is disqualified. The reason is that it is not completely without blemish in its stature, since the two black or white hairs are adjacent and thus visible. If its testicles are reddish and its head is black, or vice versa, everything depends on the main color, according to the Sages who disagree with Rabbi Meir in the Mishnah, who said that everything depends on the appearance, meaning the head color. But the Sages hold that it is not considered completely red unless its main color is red, and even if its head is shaven, it is not disqualified from being used for the sprinkling in the Temple, as it is only prohibited rabbinically to shave it. But in the case of the Red Heifer, which is rare, they did not decree such a prohibition, as it is stated in the Tosefta in the book of Numbers. And one does not need to be concerned about shaving it. And it is necessary that there remains a portion of the reddish color so that it can be plucked with a pair of hairs, as any hair that cannot be plucked with a pair is considered as if it is not there, as stated in the Mishnah in the chapter of Niddah. Therefore, if the two hairs are white or black and they cannot be plucked together as a pair, it is valid, as it does not disqualify two hairs unless they are long enough to be plucked together, as stated. If its horns or forehead are black, they should be cut off, as stated in the Mishnah in the second chapter of Parah and in the chapter of blemishes. "Za'iri" translates it as "the upper part of the male reproductive organ" that has two or three finger-like extensions that have no male reproductive function. If the black hairs do not reach the location of these extensions, they should be cut off. However, if they extend beyond this point, it disqualifies it. This is also taught in the Sifri and in the Tosefta. The eye, teeth, and tongue do not disqualify based on appearance, as stated in the Sifrei. If the pupil of the eye of the red heifer turns black, it is valid if its appearance is similar to the rest of the heifer. If not, it is disqualified. The reason is that they should not resemble the horns and extensions that require cutting, as mentioned earlier. Alternatively, it may be because the horns have a visible change in their appearance, unlike the eye, tongue, and teeth. If it has a growth or was cut, according to the Mishnah in the second chapter, Rabbi Yehuda disqualifies it, while Rabbi Shimon says that as long as a red hair was plucked from the place where the growth was removed, it is valid. This implies that according to Rabbi Yehuda, even if a red hair grows in the place where the growth was cut, it is disqualified. This is explained by the commentary of the Rabbeinu Avraham ben David (Ravad), who states that the reason is that it does not exhibit complete redness but rather has flawed red hair. ###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer 1:7:1 [Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer 1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Red%20Heifer/r/1:7:1) **כל** המומין הפוסלים בקדשים פוסלים בפרה דכתיב אשר אין בה מום וכדתנן פרק ב'. היתה יוצא דופן או אתנן ומחיר פסולה כתנא קמא דרבי אליעזר פרק שני ואף על פי דקדשי בדק הבית היה ולא קדשי מזבח אפי' הכי חטאת קרייה רחמנא כדאמרינן נמי פרק קמא דחולין דטרפות פוסל בה מהאי טעמא כיון דפוסל שאר קדשים. ומותר ליקח אותם מן הגוי כחכמים דמכשירין בפרק שני דפליגי (אמר) ארבי אלעזר ובפרק אין מעמידין מוקמינן פלוגתייהו בחיישינן לרביעה דלרבנן לא חיישי אבל אם ודאי רבעה פסלה אפילו למאן דאמר פרק קדשי בדק הבית היא דכתיב כי משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל דבר ערוה וע"ז דכתיב בהו השחתה פוסלין בו וחטאת קרייה רחמנא כדאמ'. יתרה פרה על הקדשים שעבודה פוסל בה דכתיב אשר לא עלה עליה עול וכתי' (כי) בעגלה ערופה אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודות כעול דכתיב אשר לא עובד בה אף עול האמור בפרה עשה בה שאר עבודות כעול אם כן מה תלמוד לומר עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שהניחו עליה להקל משא מידו ולא למשוך ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כדאמרינן בסוטה פרק עגלה ערופה ושאר עבודה היינו כשעושה לשם עבודה והיינו היכא דניחא ליה כדאשכחן גבי עלה עליה זכר אבל עול פוסל אף על גב דלא ניחא ליה ועובד דומיא דעבד מתוקמא בשאר עבודות דלאו עול כך כתב הר"ש ז"ל והרב ז"ל כתב דעלה עליה עול נמי אם לרצונו דוקא הוא דפסולה וכדא' גבי הכניסה לרבקה וכו' דהוי דומיא דעול וכל שעשה בה לצרכה כשרה ולצורך אחר פסולה כדמפרש במתניתין דפרק שני במסכת פרה וטעמא דכל שלא לצרכה הוי עבודה וכל לצרכה לא הוי עבודה. נעשה בה מלאכה מאליה או שעלה עליה עול מאליו אם לרצונו פסולה דכתיב אשר לא עובד בה ואמר רב פפא בפרק אלו מציאות אי כתיב עובד וקרינא עובד הוה אמינא אפילו ממילא ואי כתיב עבד וקרינא עבד הוה אמינא עד דעבד בה איהו השתא דכתיב עבד וקרינא עובד בעינא דומיא דעבד מה עבד דניחא לה אף עובד דניחא ליה והא ילפינן עול עול מג"ש מעגלה ערופה לפרה אדומה ואפילו למאן דלית ג"ש ויליף לה התם בסוטה שאר עבודות שפוסלות בפרה (ערופה דפרה) דכתיב אשר לא עלה עליה עול מ"מ ודריש ליה בלא עול מדלא כתיב אשר לא עלה (עליה) עול עליה ותו הדר כתיב עול לדרשא דעול פוסל בין בשעת עבודה בין בשלא בשעת עבודה ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כדאמרינן התם ומכל מקום סברא הוא דלא אתא לרבויי קרא שאר עבודות אלא בדניחא ליה כדאשכחן בעגלה וכמו שכתבו בתוספות פ' אלו מציאות והר"ש פרק שני דפרה. לפיכך אם שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה כדתנן בפרק ב' דאף על גב דלא ניחא ליה חשיב ניחא ליה כיון דבשאר פרות הוה ניחא ליה וכל דניחא ליה הוי שעת עבודה ואין צריך לומר שבמעוברת פסולה כחכמים דפליגי ארבי אליעזר ריש פ' שני דפרה דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא והוי כגופה דפרה ולאו עבודת משא הוא וחכמים פוסלים דלאו ירך אמו הוא ולא הוי כפרה אלא חולין גמורין ונפסלין מטעם מלאכה. הכניסה לרבקה ודשה מאליה כשרה הכניסה כדי שתינק ותדוש פסולה שהרי עשה לרצונו כדתניא בתוספתא דפרה ובעול נמי בעינן עובד דומיא דעבד דניחא ליה וליכא בין עול לשאר עבודות אלא בעול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ושאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת עבודה כדאמרינן ולפי' הר"ש ז"ל בשעת עבודה היינו היכא דניחא ליה ועול פוסל שלא בשעת עבודה דלא ניחא לי' כמו שכתב פרק ב' דפרה צריך לישב הכניסה לרבקה ודשה כשרה משום דלא ניחא ליה דלאו בעול קמשתעי אלא רבקה היינו שקושרים ארבעה פרות ביחד וכמו שפי' רש"י ז"ל פרק אלו מציאות ופרק כל שעה ומשום עבודה הוא כדתניא ודשה ועבודה אינה פוסלת אלא בדניחא ליה כדילפינן מדכתיב עובד דומיא דעבד כדאמרינן. ###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer 1:8:1 [Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer 1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Red%20Heifer/r/1:8:1) **פרה** שנולד בה פיסול תפדה כדתניא בתוספת' פרק ב' וכן אם מתה תפדה משום עורה תניא נמי התם מתה תפדה ושחטה על גב מערכה אין לה פדיה עולמית מצא אחרת נאה הימנה תפדה כדתניא נמי התם ומייתי להא תוספתא פרק קמא דשבועות ואמרינן עלה שאני פרה דקדשי בדק הבית היא כלומר אינה מקדשי מזבח ליקדש קדושת הגוף ולפיכך נפדית בלא מום ואינה צריכה לב בית דין להתנות עליה ואפילו הכי מתה או נשחטה חוץ למקומה נפדת דקדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה כר' שמעון דסוף תמורה ואקשיא והאמר ריש לקיש אומר היה רבי שמעון פרה נפדית על גב מערכתה אף על גב דנשחטה כהלכתה על גבי מערכתה נפדת אם מצא אחרת נאה הימנה והכא תניא שחטה על גבי מערכתה אין לה פדיה עולמית דכיון דנעשה בהכשר גנאי הוא להוציאה לחולין אלא לא תוקמה כרבי שמעון והאי דקתני דבלא מום נפדת אם מצא נאה הימנה כשלא נשחטה דינו משום דלב בית דין מתנה עליה אף על גב דלא שכיחא איידי דדמיה יקרים מסקי אדעתייהו לאתנויי דיוכלו לפדותה אם מצאו נאה הימנה ואם מתה תפדה מוקמינן ליה נמי התם משום עורה דאמרי אינשי מגמלא אונא ומדאוריתא אפילו משום בשרה היו יכולים לפדותה דהא דאמרינן דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אפילו בקדשי בדק הבית דמשמע דאין לבשרה פדיון היינו מדרבנן אבל מדאוריתא פודין קדשי בדק הבית דהא דאין פודין נפקא לן מדכתיב ואכלת ולא לכלביך דכתיב בפסולי המוקדשין של מזבח כדמוכח בפרק ב' דבכורות מהאי קרא נפקא לן גיזה וחלב ושל בדק הבית מותרין ובהדיא קתני התם אם מתו יפדו והיינו מדאוריתא כמו שכתבו התוספות פרק קמא דשבועות. נשחטה לשם חולין תפדה כדאיתא בתוספתא דמייתי פרק קמא דשבועות נמי תניא נשחטה תפדה והיינו נשחטה שלא בהכשר כדפרשי' נשחטה חוץ למקומה. ###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer 1:11:1 [Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer 1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Red%20Heifer/r/1:11:1) **אף** כהן הדיוט כשר לשריפת הפרה כרבי אליעזר בן יעקב פרק שני דפרה דכתיב ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ודריש אותה באלעזר שהוא סגן ושאר כל הפרות אפילו בכהן הדיוט כרבי יהודה דמכשיר שלא בכ"ג במתניתין ודלא כתנא קמא. והעושה אותה לובש ארבע בגדים של כהן הדיוט כדתניא נמי התם מצותה בד' בגדי לבן עשאה בבגדי זהב ובבגדי חול פסולה דילפינן חוקה חוקה מיום הכיפורים דבגדי לבן מעכבין כדאיתא התם. ###### Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer 1:13:1 [Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer 1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Kiryat%20Sefer%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Red%20Heifer/r/1:13:1) **כל** העוסקים בפרה היו טבול יום דכשרים למעשה הפרה לקדש ולהזות כדתנן פ"ג דפרה. מטמאין היו את הכהן השורף את [הפרה] מפני הצדוקין שלא יהו אומרים במערבי שמש היתה נעשת ומייתי' לה פרק חומר בקודש ופרש"י דלרבנן טבול יום כשר בה דנפקא להו מריבוייא דקרא דכתיב והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא שיוצא מכלל טומאה וכדאיתא בפרק טרף בקלפי לימד על טבול יום שכשר בפרה מכדי בטהור עסקינן ואהא דכתב לעיל מיניה ולקח אזוב וטבל במים איש טהור למה לי למהדר ולמכתב והזה הטהור ליכתוב והזה על הטמא אלא טהור כל דהו ואשכחן טבול יום דאיקרי טהור דכתיב ורחץ במים וטהר ואם כן אפי' אינו טהור לתרומה עד שיעריב שמשו הוי טהור למעשה פרה כדאמרינן. וכן כל הכלים שמכניסין לתוכן אפר הפרה כולם טבולי יום היו כדתנן פ"ה שפופרת שחתכה רבי יהושע אומר יטמא ויטביל וטעונה טבילה כדתניא פרק חומר בקודש ואמרינן התם דעשאוה כטמא מת והיינו מדרבנן משום חומרא: